בני האלהים, בני רברביא, עמ"ש לעיל ג' ה'.

לא ידון רוחי באדם, לא יתקיים דרא בישא הדין קרמי לעלם, להרחיק ההגשמה ת' לא ידון לא יתקיים משרש נדן מל' אל נדנה ורוחי ר"ל רוח העליונה אשר נופח חיים באדם, וכמ"ש בב"ר פ' כ"ו רב הונא בשם רב אחא אמר בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אני איני מחזיר רוח לנדניהון עיי"ש.

באדם, מין אנושי ר"ל דור הרע הזה כמ"ש הרמב"ם במורה פ' י"ד מראשון ; או י"ל רוחי ת' קדמי.

בשגם הוא בשר, בדיל דאינון בשרא ועובדיהון בישיא, בשגם ת' בדיל כמו אשר גם, ועובדיהון בישיא הוא הוספה לקיצור העברי ; עי"ל שהוא ת' בשגם משרש שגג שחוטאים למקום במעשיהם הרעים. ועי"ל ששני פירושים הם הא' בשגם בשביל האדם שבשר הוא, והב' בשגם ששגג וגדול.

והיו ימיו כו'. ארכא יהיבנא להון מאה ועשרין שנין אם יתובון. ארכא הוא אריכת הזמן ומ"ש אם יתובון ר"ל כדי שישובו, וכמ"ש בב"ר שבנה התיבה ק"כ שנים כדי שישובו.

הנפילים, גבריא, כמ"ש רש"י, או כמ"ש הראב"ע שיפול לב הרואה אותם ויתמה מגובה קומתם.

וינחם, ותב ה' במימריה. אף שמרחיק כל רגשות הגוף ת' ותב במימריה ; ורצונו ששב ממחשבתו כדעת רז"ל בתשובת ריב"ק וכמו שביאר בנה"ש שהיא מהתפעלות השלמות בנפש וע' בהקדמה כוללת.

ויתעצב אל לבו, ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה, הנה עצבות היא מהתפעלות ורגשות הנפש אשר אין להן מציאות בבורא ית' לכן ת' ויתעצב כמו שהעציב לבני אדם ושבר את רוחם; ומ"ש כרעותיה ר"ל רצון הבורא זהו פ' של אל לבו וכן משמע מרש"י, ורשד"ל לא כוון יפה בזה.

את האלהים התהלך נח, בדתלתא דה' הליך נח, לקמן על התהלכתי לפניו (כ"ד מ') וכן התהלכו אבותי לפניו (מ"ח ט"ו) ת' די פלחית קדמוהי, די פלחו אבהתי ? עמ"ש לעיל ה' כ"ב,

כל בשר, כל בשרא אנש. נ"ל דתיבת "אנש" היתה כתובה בצדו, והוא פי' אחר. ופ' במפרשי התרגום, שאמרו, כי כוונתו ליישב מלת "דרכו" בל' יחיד ; מכל מקום לא נראה, שאין דרכו לת' "אנש" רק "חד וחד".

עצי גופר, דאעין דקדרוס. ובת"י אעין דקדרינון וכן לקמן (ח' ו') הרי אררט, טורי קרדו שהוא Curdistan וכן ארץ אררט (ישעיה ל"ז ל"ח) ת"י קרדו, ובתלמוד (ב"ב צ"א א') ז' שנים נחבש אברהם בקרדו, ובערוך כרדו בכ"ף, והרי קויקאזוס הם היותר גדולים בארץ הזאת, וכן ארזי קרדוס חזקים וגבוהים. ולכן אמר ר' נתן (ב"ר פ' ל"א) תיבותא דאעין קרדינון (וע' נתה"ש) ואפשר גפר דכדריתא הוא גפריות שיש לעץ חלקי גפרית. וע' ארמוניא בס' ערך מלים.