קטרת, קטרת בוסמין. עמ"ש הרמב"ן (במדבר ט"ז ז') וז"ל "וראיתי באונקלוס שת' כל קטורת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו, לא אמר בו קטרת בוסמין כמנהגו, נראה שסובר שלא היה קטורת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן כו', ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטורת להוסיף בו בוסמין רק בהעשות ענינו במצוה" עכ"ל, ומזה נראה שהיה לפניו הנוסחא בפסוק זה בלא מלת "בוסמין" וכ"ה בחומשי רוו"ה.

וידם, ושתיק. הוא שתיקה מבכיה כמ"ש הרמב"ן, או השקטת הנפש כפי' המפרשים.

אל אהרן, לאהרן. כל "אל" שאצל אמירה תרגם בלמ"ד וכל שאצל דבור תרגם "עם" ופה ת' "לאהרן" משמע מזה שסובר שהדבור לא היה לאהרן בעצמו כ"א ע"י משה וכן משמע מהנגינה שבאה לרוב במרכא טפחא ופה בזקף קטן אבל באמת מצאתי שבכ"מ שהדבור איננו בדרך צווי אל הנוכח, לא יבא במרכא טפחא כ"א בז"ק, והראיה מן "וידבר משה אל ה' לאמר" (במדבר כ"ז ט"ו) שגם שם הוא בז"ק, וע' בתקון סופרים ע"פ למטה אפרים [שם י"ג ח'] שלא שת לבו אל הפסוק ההוא ועמ"ש לקמן י"א א'.

יין ושכר, חמר ומרוי. לכאורה צ"ע דלקמן בפ' נזיר (במדבר ו' י"ג) "מיין ושכר "ת' "מחמר חדת ועתיק" ולמה שינה פה ? ונלע"ד דכיון דת"ק ור"י ור"א פליגי בש"ס (כריתות י"ג ע"ב) דר"א מצריך דוקא יין המשכר ולא מגתו, ת' "ומרוי" שהוא משכר ובפרט שת' מפי (או לפני) ר"א וכן הלכה, וכמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' ביאת מקדש) שצריך רביעית יין חי בבת אחת משא"כ בנזיר ואולי נוכל לומר ע"פ פשוטו, יען כי מלת "מרוי" כולל כל דבר המשכר, ע"כ לא יכול לת' בנזיר ג"כ "מרוי" באשר תהי' אחר כן ההזהרה "מכל אשר יצא מגפן היין וגו' לא יאכל" שלא לצורך, משא"כ הכא.

מצות, פטיר. עמ"ש לעיל (שמות י"ב ח').

אל הקדש, לבית קודשא. לפי שגם העזרה היתה קדש לכן ת' "לבית קודשא" להורות שהכוונה אל ההיכל, ובמשכן שלא היתה עזרה היה החצר קדש

כאלה. עקן כאלין. ר"ל צרות כאלה, והוסיף בתרגומו את החסר ומובן ממלת "ותקראנה" אבל לא אדע מדוע ת' "וערעא" בל"י, ולא "וערעון" בל"ר. ואכלתי, אלו פון אכלית. ר"ל אם אכלתי, ומה שת' "הייטב, התקן" בל' עבר שלא כבעברית, משום שמשמעותו לשעבר, כאלו היה אומר "כלום היה טוב בעיני ה'".