מקרב עמו, מעמה. נ"ל שט"ס הוא וצ"ל "מגו עמה" כדרכו בכ"מ, וכ"ה בת' סמבטי שי"ח. וכ"ה בחומשי רוו"ה.

זבחיהם אשר הם זבחים, דבחיהון די אנון דבחין, שכל את ידיו להבחין ולחלק בין זבחי קדש שת' "נכסת" לזבתי חולין וע"ז שת' "דבחי" וע' נתה"ש שבמצרים לא היו אוכלין בשר תאוה, וכוונת הת' ג"כ שלא יאכלו כ"א בשר שלמים.

לשעירם, לשדין. עי' הראב"ע שפי' שנקראו כן, שישתער גוף הרואם ויאחז שער, וע' בנתה"ש.

בנפש יכפר, על נפשא מכפר. הוא כמ"ש רש"י "תבא נפש ותכפר על נפש".