אבנט, המינין. אף שבעברית הוא ל"י, ת' כמו "כֻּתָּנוֹת" ומגבעות שלפניו ולאחריו. וכדרכו של המת' לת' את השם המין הבא בעברית לפעמים גם על הרבים בל"י תמיד בל"ר, כמו "ויהי לי שור וחמור" (בראשית ל"ב ה') ת' "תורין וחמורין" וערש"י שם. ורק בכ"י גרס והמיינא ביחיד.

צויתי, אתפקדית. ת' כמו "צֻוֵּיתִי" לקמן פ' ל"ה ונראין הדברים באשר לא מצינו בפרשה מקודם שצוה אותם ע"ז, ע"כ פי' כאלו היה כתוב בבנין פּוּעַל, אבל בחומשי רוו"ה ת' "פקדית".

משמרת ה', מטרת מימרא דה'. הוסיף מלת "מימרא" לבאר הענין, משמרת התורה.