השרפה, יקידיא. ת' כשם תאר, ולא "יקדתא" שם המקרה (אולי בעבור שלמד מהמפורש אחריו בפסוק ד' "אשר הקריבו השרופים" ורק מה שנמצא בפסוק זה בחומשי רוו"ה "יְקִידַיָא" היו"ד בשו"א, ובפסוק ד' "יוֹקִידַיָא" היו"ד בחול"ם, צריך להשוות לדעתי.

על דבר קרח על פלגתא דקרח. תרגם לפי הענין (ואולי פי' מלת "דבר" בעברית, כמו "כי יהיה להם דבר בא אלי" (שמות י"ח ט"ז) שענינו מחלוקת).

והשכתי מעלי, ואניח מן קדמי. שינה והוסיף משום כבוד ה'.

שקדים, סגדין. ט"ס וצ"ל "שגדין" בשי"ן, וכ"ה לעיל (בראשית מ"ג י"א).

ויראו, ואשתמודעו. ר"ל שהכירו את מטותם.

ותכל, ויסופן. ע' רש"י ודבריו צריכין ביאור, ומהמת' נראה שסובר שהוא נסתר לרבות מדכתב "ויסופן" בל' רבים, וע"כ צריך לגרוס "תורעמותהון" בל"ר ולא "תורעמתהון" בל' יחיד כמ"ש בחומשי רוו"ה, וכ"ה הגי' הראשונה גם במדרש המלים להדר' לעווי מברעסלויא.

הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא והא מננא דמיתו במותנא. יען כי היה קשה לו כפילת הלשון, לכן פירש הפעל "גוענו" על החרב, הפעל "אבדנו" הראשון, על הארץ "אבדנו" השני על המגפה, ואולי דעתו לפרש "כֻּלָנוּ" מלשון כליון, כמו "כְּלִינוּ". ומדוקדק היטב מפני שהכתוב שאחריו אומר "כל הקרב הקרב וגו'" ואיך יאמר פה "כלנו"?.