ויקץ, ועקת. אפשר שכוונתו כמ"ש יב"ע ורש"י "קצו בחייהם" ויותר נראה שהוא מל' "צוקה" שתרגומו בכ"מ "עקא" או "עקתא" ובחלוף אותיות.

ילחכו, ישיצון, כלחך, כמא דמלחך. שינה לתקון הלשון והמליצה.

פתורה, לפתור ארם. הוא ע"פ המפורש במקום אחר (דברים כ"ג ה') "מפתור ארם נהרים".

עין הארץ, עין שמשא. שינה ע"פ סגולת לשון הארמית השונה בזה מהעברית, ור"ל שאין מקום לשמש להאיר על הארץ.

ויבא אלהים, ואתא מימר מן קדם ה'. בכ"מ שבא האלהים לאוה"ע לא תרגם בלשון התגלות מפני כבוד ה', וכן "ויבא אלהים אל אבימלך (בראשית כ' ג') ויבא אלהים אל לבן (שם ל"א כ"ד) תרגם "ואתא מימר".

מאן ה', לית רעוא קדם ה'. לא ת' "סריב" כלקמן (בפסוק שאח"ז) מפני כבוד ה', שאח"כ אמר "לך אתם" ורק בפעם הזאת לא היה עוד רצונו ית' שילך עמהם.

לך אתם, אזל עמהון. בעל הכתב והקבלה הבדיל בין "עם" לאת, שעם יבא כשהם שניהם בעצה ובכוונה אחת, ואת יבא גם כשאינם בעצה אחת, לכן בתחלה אמר לו הקב"ה "לא תלך עמהם" ואח"כ כשהסכים על ידו, אמר "לך אתם" ולא אמר "לך עמם" כי חלילה לאל משנות אחרי דבריו, אבל בארמית אין הפרש, ושניהם יתורגמו "עם".

כי ירט הדרך לנגדי, ארי גלי קדמי דאת רעי למיזל בארחא לקבלי. ר"ל גלוי לפני שרצית לילך לדרך נגד רצוני ופי' "ירט" מלשון "רצון" כפי' האחרון שברש"י ללכת לדרך נגד רצוני אבל לא אדע לכוין מדוע שינה פה מלעיל פסוק כ"ב ששם ת' "לשטן" ופה "למסטן" ואפשר שצ"ל גם לעיל "למסטן" וכ"ה בתיב"ע וכ"ה בכ"י, ואפשר ששם שכתוב אח"כ "ליה" ת' "לשטן" שהוא שם דבר, ופה ת' "למספן" שהוא פעל.

חצות, מחוזוהי. ר"ל שווקים וכרכים כפירש"י.

וישלח, ושלח. ר"ל מנחת כבוד. ויוב"ע ת' "וישדר".

במות בעל, לרמת דחלתה. בכ"מ שנזכר "בעל" בשם לוויה "בעל צפון" או "בעל פעור" ית' "בעל" כבעברית, רק הכא שנזכר בלא שם לוויה ת' "דחלתא" (ובאשר לא נודע איזו ע"א ת' כפי המובן בכנוי "דחלתה").