במזבח, על כל מדבחא. מפני שהביא שבעה פרים ושבעה אילים.

ואלכה, ואיהך. כבר העירונו לעיל בס' בראשית שבעתיד ית' בפעל "הך".

שפי, יחידי. אפשר שמפרש כהרד"ק, שהוא כמו "רוח צח שפיים" (ירמיה ד' י"א) שהלך לשדה לחשוב בהתבודדת ברוח צח מה שיאמר.

לא זעם ה', דלא תרכיה ה'. אף כי דרכו לתרגם בשם אלהא כמ"ש לקמן פסוק י"ט, פה לא ת' כן משום שם הוי"ה הנזכר באותו פסוק.

לבדד ישכן, הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא. ר"ל הם לבד יירשו את הארץ, וזהו פי' ישכן.

ובגוים לא יתחשב, לא יתדנון גמירא. ר"ל אינם נמנים עם שאר הגוים עובדי האלילים (להשטף בשבולת הזנין) להעשות כלה, והוא כפירש"י.

מי מנה עפר יעקב, מן ייכול לממני דעדקיא דבית יעקב. ר"ל מי יוכל לספור הקטנים של בית יעקב, דעדק הוא קטן. ואולי צ"ל דרדקיא ור"ל מי יבול למנות הנערים אשר עליהם נאמר שירבו כעפר הארץ, וכ"ת יב"ע "עולמיהון" ותתאים אח"כ היטב המליצה "ומספר את רבע ישראל" לפי פי' רש"י.

ומספר את רבע ישראל, או חדא מארבע משריתא דישראל. ר"ל או מי יוכל לספור אחד מארבע מחנות של ישראל, הוא כפי' הא' ברש"י, ומלת "ומספר" לא תרגם כלל, או שחסרה מלת "וסכום" כתיב"ע.

אקרה, אתמטי. בכ"מ יתרגם הפעל "קרה" ארע, ופה ית' "מטא" שהוא כמו "הגיע" בעברית. אפשר מפני שפה בא הפעל "קרה" בעברית בהתפעל המורה על עשיית הפעולה בעצמו, ר"ל אסבב שאהיה שם, לכן ת' כאלו היה כתוב "אלכה" וכמו שת"י "ונלכה עד הרואה" (ש"א ט' ט') "ונתמטי עד חזויא", עוד י"ל שמלת "אקרה" היא מבנין נפעל כמו "ויקר" שבפסוק שאח"ז, ושינה לת' שם "וארע" משום שדבר ה' היה אל בלעם רק במקרה, אבל ביאת בלעם אל בלק היתה בדעת וברצון.

עדי, למימרי. הוא כמו "ועדיכם אתבונן" (איוב ל"ב י"ב).

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, לא כמלי בני אנשא מימר אלהא בני אנשא אמרין ומכדבין ואף לא כעובדי בני בשרא דאנון גזרין למעבד ותיבין ומתמלכין. ר"ל לא כדברי בני אדם אמרת ה', בני אדם אומרים ומכזבים, וגם לא כמעשי אנשים שהם גוזרים לעשות ושבים ומתנחמים. לדעת המת' נופל הפעל "כזב" רק על השתנות הדבור, והפעל "נחם" על השתנות המעשה, ות' "בני אנשא, בני בשרא" בל"ר להקל על הלשון.

ההוא אמר ולא יעשה, דהוא אמר ועבד. הפך השאלה בדרך שלילה להחלטה בדרך חיוב כדרכו לכבוד ה' ופירוש הה"א הראשונה שבמלת "ההוא" לא לה"א התימה והשאלה, כ"א לה"א הידיעה, ור"ל שהוא (הקב"ה) אומר ועושה, גוזר ומקיים.

הנה ברך לקחתי, הא ברכן קבלית. פירש מלת "ברך" לשם דבר.

וברך ולא אשיבנה, ואברכנה לישראל ולא אסב ברכתי מנהון. לא תרגם כפשוטו ששב אל ה' שבירך אותם רק ששב אל בלעם שרוצה לברך אותם.

לא הביט און ביעקב, אסתכלית לית פלחי גלולין בדבית יעקב. ר"ל הבטתי ולא מצאתי עובדי גלולים בבית יעקב, ת' כאלו היה כתוב "הביט כי אין און ביעקב".

ולא ראה עמל בישראל, ואף לא עבדי לאות שקר בישראל. ר"ל וגם לא העושים עמל שקר בישראל, אפשר שמלות "לאות, שקר" הן משתי נוסחאות שונות, וצ"ל "לעות" בע' ולא בא', וכ"ה ביב"ע, וע' ערוך ערך "לעי" וכ"מ "נפש עמל" (איוב ט"ז כ"ו) ת' "נפשא דלעיא" ור"ל שאינם עושים מעשים שייגעו בם לשקר. אבל בכ"י הוא באל"ף, וכ"ה בחומשי רוו"ה ובאמת הוא הוא, כי "לאי ולעי" שניהם ענינם בארמית "יגיעה" וחלוף כזה נמצא גם בפסוק "נבל תבל" [שמות י"ח י"ח] בקצת נוסחאות בת"א "מלאה תלאי" ובקצתם "מלעה תלעי".

אל מוציאם ממצרים, אלה דאפקינון ממצרים. גם לקמן (כ"ד ח') "אל מוציאו" ת' "דאפקינון" בל"ר, וכ"ה בכ"י, ומשמע שהיה לפניו גם שם "מוציאם" בכנוי מ"ם, וכ"מ ברש"י שם, ועי' בחומש רמב"ן עם רש"י שהביא הנוסחא, ועי' במנחת שי שכתב שהוא טעות, ולא שת לבו אל הת"א והוא פלא, ואפשר שבעל מנחת שי סובר שדרך אונקלוס לת' כל הכנוים הבאים על עם בל"ר, ועי' בראב"ע שם שמשמע קצת שגם בספרו היה כתוב "מוציאם".

כתועפות ראם לו, תקפא ורומא די לה, ת' כפי הטעם וכפירש"י "עפיפת גובה".

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ארי לא נחשיא צבן דייטב לבית יעקב ואף לא קסמיא רען ברבות בית ישראל. ר"ל המנחשים אינם רוצים כי ייטב לבית יעקב והקוסמים אינם חפצים בגדולת בית ישראל, ובתיב"ע "ברבותא" ובת' ירושלמי "בשבטיא" וכוונתו שכאשר הוציא ה' את עמו ממצרים בתקפו ועוזו, דרשו זאת החרטומים לרעה, ודברם היה בפי פרעה "ראו כי רעה נגד פניכם" ואם יפלא בעיניך קורא יקר בשנות המתרגם את השמות "נחש, קסם" שהם שמות מקריים בל' יחיד, לתרגמם "נחשיא, קסמיא" שמות התארים בלשון רבים, לכה נא אתי ואראך דוגמתו "ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ" [ישעיה ל' כ'] ת' "ויהב ה' לכון נכסי סנאי ובזת מעיקיא".

לא ישכב עד יאכל טרף, לא ישרי בארעה עד דיקטול קטול. ר"ל לא יתנה בארצו עד שיהרג את שונאיו, ונראה שחסר (הפעול) "בעלי דבבוהי" וכ"ה בתיב"ע.

אולי, מה אם. נראה ברור שהוא ט"ס וצ"ל "מאים" שהיא תרגומו של "אולי" בכ"מ (ועמ"ש לעיל בראשית כ"ד ל"ט) וכ"ה בכ"י ובחומשי רוו"ה וע' במדרש מלים של הדר' לעווי מברעסלויא בש' זה.

ראש הפעור, ריש רמתא. לא ידעתי למה שינה פה לת' "רמתא" ולא "פעור" כבכ"מ. (ואולי כדברי ב"ס לחם ושמלה, כי אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם".