לקראת נחשים, אלהן לקדמות נחשיא. ר"ל שלא הלך רק לקראת נחשים, ובכ"י "לקדמית" לבד, וטעמו שלא מצינו שהלך לקראת נחשים בפעם ראשונה ושניה, וע' בהקדמת המתורגמן.

וישת אל המדבר פניו, ושוי למדברא אפוהי. מרש"י שכתב (אחרי אמרו בפסוק הקודם "אזכיר עונותיהם והקללה על אזכרת עונותיהם תחול") "כתרגומו" משמע שהיה לפניו בת"א כמו בתיב"ע "למדכר עליהון עובדא דעגלא" ושם לא הוסיף בפסוק הקודם מלת "אלהן".

שתם העין, דשפיר חזי. כבר כתב רש"י "פתוח העין" כמו שת"א, ועי' ראב"ע שכתב "אין לו אח רק פירושו כפי מקומו הפך סתום".

אמרי אל, מימר מן קדם אל. עמ"ש למעלה (כ"ב ט').

אשר מחזה, וחיזו. טעות סופר וצ"ל דחזו" שהד' היא תמורת מלת "אשר" בעברית, וכ"ה ביב"ע ובתרגום ירושלמי ובת"א אשר בכ"י ואולי נכללה מלת "אשר" בהד' "דשמע" שהוסיף בראש הפסוק.

מה טבו אהליך, מא טבא ארעך, לא ידעתי למה לא ת' "אהלים" כפשוטו וכמדרשו. גם לא אדע מדוע שינה מל"ר אשר בעברית ללשון יחיד, ואפשר שמלת "ארעך" כוללת אהלים הרבה. ומרש"י שדרכו תמיד לתרגם כת"א משמע שהיתה לו גירסא אחרת בפסוק זה.

כנחלים נטיו, בנחלין דמדברין. "מִדּבְּרִין" הוא תרגומו של "נטיו" והוא האתפעל בארמית, ודומה מעט בכוונתו אל תרגום "והם תכו לרגליך" [דברים ל"ג ג'] "ואנון מדברין תחות עננך".

כגנת עלי נהר, כגנת שקיא דעל פרת. דרכו לת' סתם נהר "פרת" על יופי גנותיו.

יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, יסגי מלכא דיתרבא מבנוהי וישלוט בעממין סגיאין. ר"ל ירב המלך שיקום מבניו וישלוט על עמים רבים, ת' הטעם ולא המלות, ומדכתיב "יזל" בל"י והוא נגד דקדוק הלשון, מפני שהשם מים יבא תמיד בל"ר, ומשפט הפעל הבא מחובר ע"פ רוב להיות ג"כ עמו בל' רבים לכן פירש שטעמו מלך שיקום מדליו דהיינו מבניו, ומה שת' "וישלוט" אפשר שהיה קשה לו המליצה שיזרע על מים רבים, לכן תרגם "וזרעו" כאלו היה כתוב "וזרועו" ר"ל שזרוע ידיו תשלוט בעמים רבים, כמו שדרשו רז"ל במסכת שבת בהיפך "אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו".

אל מוציאו, אלהא דאפקנון. עמ"ש לעיל (כ"ג כ"ב).

יאכל גוים צריו ייכלון בני ישראל נכסי עממיא סנאיהון. אף שת' "כתועפות ראם לו" על הקב"ה, תרגם את החלק הב' מהפסוק כל ישראל, ולא כפירש"י.

ועצמתיהם יגרם, ובבזת מלכיהון יתפנקון. ר"ל בבזת צריהם יתענגו. ואולי כוונת הת"א במלת "מלכיהון" על עצמותיהם, יען כי המלך הוא חוזק העם ועצמותו, ויתפנקון הוא מל' מפנק מנער (משלי כ"ט כ"א) וכפירש"י, ואפשר שצ"ל "יתפרקון" ברי"ש שהוא לשון פירוד כמו בתלמוד "מפרק אוכל" אבל אינו מסכים עם האמת משתי סבות, האחת שכשבא הפעל הזה בארמית באתפעל, הוראתו פדיון וגאולה, כמו "והפדה לא נפדתה" (ויקרא י"ט כ') ת"א "ואתפרקא לא אתפרקת" ורבות כאלה, והשנית שא"כ היה צ"ל "ובזת" ולא "ובבזת" וגם בכ"י מצאתי "יתפנקון" בנ'.

וחציו ימחץ, וארעתהון יחסנון. ר"ל וירשו ארצם, הוא כמ"ש רש"י "חציו חלוקה שלהם.

כרע שכב, ינוח ישרי. הוא כמ"ש רש"י "יתישבו בארצם בכח ובגבורה".

מי יקימנו, לית דיקימנה. הוא כדרכו תמיד לת' דרך שאלת החיוב בהחלטת השלילה.

ויספק, ושקפנון. הוא לשון חבטה, כמו "שדופות" (בראשית מ"א ו') ת' "ושקיפן" וכן "קול עלה נדף" (ויקרא כ"ו ל"ו) ת' "קל טרפא דשקיף" וכדומה רבות וע' ערוך ערך "שקף" ובדפוס ליסבונא "וסקפנון".

ברכת ברך, ברכא מברכת להון. הוסיף מלת "להון" לפרש.

ברח לך, זיל לך. לא תרגם "ערק" כתרגומו של "ברח" בכ"מ מפני שהוא נגד נימוס דרך הארץ.

איעצך אשר יעשה, אמלכינך מא דתעבד ואחוי לך מא דיעבד. בשביל שהפעל "יעץ" אינו נופל כ"א אל הנוכח ולא אל הנסתר לכן פי' "איעצה עליך מה שתעשה אתה, ואראה לך או ואגד לך מה שיעשו, וכפירש"י.

דרך כוכב מיעקב, כד יקום מלכא מיעקב. ערש"י, ולא ידעתי למה פירש"י "יקום מזל" הלא לפי פשוטו המלך נמשל לכוכב. וכן אמר דניאל "ומצדיקי הרבים ככוכבים" דמה אותם לכוכבים, כי יש כמה כוכבים אשר תחלופנה מאות שנים בטרם יגיעו קרני אורם לעינינו. ולכן אמר פה "דרך כוכב" כי הכוכב ידרוך דרכו ומציאותו לא תודע לעינינו עד בוא הזמן שיגיע אורו לארץ, ומה מאד יתאים המשל הזה עם מלך המשיח המקֻוּהָ, כי אף אם ישנו כבר במציאות, אעפ"כ "אם תעירו כו' עד שיחפוץ להאיר אורו של משיח. ואפשר שגם רש"י מפרש כהת"א שהנמשל הוא המלך.

ומחץ פאתי מואב, ויקטול רברבי מואב. ע' נחה"ש, ול"נ שפאה הוא תאר לראש ושר כמו "קצין" בשביל שעומד בקצה העם וכן מצינו תאר על נכבדי העם "פִּנּות העם" [ש"א י"ד ל"ח] וכן "אצילי בני ישראל" לד"ק מהמפרשים נגזר מש' "אצל") ומ"ש ב"ס לחם ושמלה שהוא כמו "פחתי" בחלוף אהח"ע, אינו נראה, כי במקרא מצינו רק הרבוי "פחות" או "פחוות" ורק בתלמוד נמצא "בר פחתי".

וקרקר כל בני שת, וישלוט בכל בני אנשא. ערש"י, וכפי הנראה היתה המליצה הזאת לעיני הנביא ירמיה [מ"ח מ"ה] אלא שהוא החליף וכתב "וקדקד כל בני שאון".

והיה אדום ירשה, ויהי אדום ירותא. הוא מש' "ירש" ולא כמ"ש קצת מפרשים שהוא מש' "רש" וטעמו שממה.

וירד מיעקב, ויחות חד מדבית יעקב, ר"ל ירד מושל אחד מיעקב, ושב אל דוד, או אל מלך המשיח המקווה ות' כאלו היה מנוקד וְיֵרֵד בציר"י הרי"ש.

והאביד שריד מעיר, ויובד משיזב מקרית עממיא. ר"ל ויאביד שריד ופליט מעיר העמים, והוא כמ"ש רש"י "מעיר החשובה" יע' בנתה"ש שהקשה דא"כ היה צ"ל בה"א הידיעה, ואפשר שהוא ערבוב ב' פירושים, הפי' הא' מעיר "מקריה" והפי' הב' מכל עיר וזהו "ממיא" והבוחר יבחר.

ראשית גוים עמלק, ריש קרביא דישראל היה עמלקאה. ר"ל ראש הנלחמים של ישראל היה העמלקי, לא יצא מפשוטו שמלת "גוים" שבה אל שאר האומות הקדמונים, ר"ל הראשון שבגוים שהתחיל ללחום בישראל היה עמלק, וכ"מ מרש"י שכתב "הוא קדם את כלם".

ואחריתו עדי אובד, וסופה לעלמא יבד. ר"ל וסופו שיאבד לעולם ועד. פי' "עד" כמו "עדי עד" (ישעיה ס"ה י"ח) שפירושו "לעולם". (ומלת "יבד" צ"ל לדעתי בשני יודי"ן, הא' מאותיות אית"ן, והב' ת' א' הפ"פ).

וירא את הקיני, וחזא ית שלמאה. נראה שהמת' סובר כדעת הרדי"א שקין הוא אחד מעשרה עממים, ולא ממשפחת יתרו, כי כן ת' "קיני" הנזכר אצל אברהם (בראשית ט"ו י"ט) "שלמאה" ואפשר שמשפחת "קיני" היתה אם ועקרת עם קיני, ועיין מ"ש הרב שי"ר בבכירי העתים שנת תקפ"ד.

ושים בסלע קנך, ושוי בכרך תקיף מדורך. ר"ל עשה דירתך בעיר בצורה וחזקה, ועיין בתיב"ע ובתרגום ירושלמי.

לבער, לשיצאה. כמו "ושבה והיתה לבער" (ישעיה ו' י"ג) שענינו הכרתה (ובאשר הפעל "בער" נרדף לרוב בעברית עם הפעל "כלה" לכן ת' "לשצאה" שהוא לרוב תרגומו של "כלה").

עד מה אשור תשבך, עד מא אתוראה ישבנך. ר"ל אף אם ידיחך ממקומך, עד מה יוליכך אשור בשביה, כ"ה לפירש"י ורמב"ן.

אוי מי יחיה משמו אל, וי לחוביא דיחון כד יעבד אלהא ית אלין. פי' אוי לחיבים שיחיו (ומלת "יחון" צ"ל בב' יודי"ן, וכ"ה ביחזקאל (ל"ז ב') "התחיינה העצמות" תרגם "הייתון גרמיא") בעת יעשה ה' את אלה לולא היה כתוב בעברית "אוי" היה מתרגם פה "לית מן דייחי" כדרכו לתרגם החלטת השלילה במקום שאלת החיוב כאשר הערנו כבר פעמים רבות, ועיין רש"י, ונראה שרש"י סובר שהת"א מפרש שאל הוא חול, ולכן ת' "אלין" וע"כ כתב רש"י "הגוזר" שפי' "משמו" על ה', הנכלל בוי"ו הכנוי (ובאשר שה' הוא מקומו של עולם, ואין אנו רשאין להסיח דעתנו ממנו אפי' רגע אחד, לכן הוא נכלל בכנוי אפי' אם לא נזכר תחלה במאמר, ואפשר שהוא ערבוב ב' פירושים, לפי' הא' "אֵל" הוא קדש וחסרה מלת "יתה" ופי' הכתוב הוא "אוי מי יחיה בשום אל, אותו, ר"ל את אשור, וכנוי הוי"ו מורה על הפעול וטעמו "מי יחיה אם אשור" יהיה בתקפו, או כדרשת רז"ל (סנהדרין ק"ו ע"א) "אוי לאותה אומה בשעה שהקב"ה עושה פדיון כו' " ולפי' הב' "אֵל" הוא חול ופירושו, אוי, לחייבים שיחיו בעת יעש העושה את כל אלה, כמ"ש למעלה. ובאמת יש בין הפוסקים מחלוקת אם מלת "אל" בפסוק הזה הוא קדש או חול.

וצים מיד כתים, וסיען יצטרחן מרומאי. סיען המה שירות בין ביבשה ובין בים, ולשון "יצטרחן" הוא מלשון "צרח" שהוראתו קריאה בקול, כמו "יריע אף יצריח" ר"ל שהחילים ושירות יקראו בחצוצרות ואולי צ"ל "יסתחרן", והוא האתפעל משרש "סחר" שהוראתו סבוב ותנועה ממקום למקום וכ"כ רש"י ע"פ "לפניו יכרעו ציים" (תהלים ע"ב ט') וכתים הם לדעת המת' הרומיים, וכמ"ש הרמב"ן. וכ"ה דעת תיב"ע, ומ"ש "למברניא" אפשר שצ"ל "למברדיא", אבל מרש"י משמע שסובר שהוא כמו בלשון יון "ליבורניס" שהיא ספינה קטנה הממהרת לשוט. ומארע איטליא, צ"ל "מארעי" ובירושלמי "בלבדניא" ובנבואת יחזקאל (כ"ז ו') "בת אשרים מאיי כתיים" הם איי איטליא כמו "קארזיקא" אשר שם נמצאו עצי ברוש ותאשור, וע' בס' ארץ קדומים, ולעיל "ובני יון כתים" (בראשית י' ד') לא ת' כלום, מפני ששם הוא שם עצם פרטי.

וענו עבר. וישתעבדון לעבר פרת. שינה תרגומו פה ולא ת' "ויענון" כראשון, לתפארת המליצה, וכוונתו על אותם הדרים מעבר לפרת והם בני ישראל הדרים בעבר פרת כמ"ש הראב"ע, ולדעתו "עבר" הוא כמו "עבר הנהר".

וגם הוא עדי אבד, ואף אנון לעלמא ייבדון. כצ"ל בשני יודי"ן כמ"ש לעיל פסוק כ', וכוונתו אחרי שיענו את אשור וישראל גם הם יאבדו, ואנון שב אל הכתים אף שבתורה נאמר הוא (כנוי יחיד) משום שהפעל אחרי זה בא בל"ר "וענו".