ותקראן, וקרא. אפשר שצ"ל "וקרו" בוא"ו לשון רבים, מפני שמוסב על הבנות ועיין לקמן (כ"ז א') ובכ"י הנוסח "וקראן".

קח, דבר. ע' ברש"י בראשית מ"ג י"ד. ומה שכתבנו שם.

והוקע, ודון וקטול דחיב קטול. אין כוונת המת' שמלת "והוקע" כוללת ב' דברים דין ומיתה, רק מלת "ידון" שהוסיף הוא באור למלת "קח" שבראש הכתוב וכידוע לכל בעלי הלשון שהפעל "לקח" בעברית, בא להכנת והזמנת הפעל השני שבא אחריו ור"ל קח אותם לדון, וכ"ה מפורש בש"ס (סנהדרין דף ל"ה) והוקע היינו תלייה והריגה, ולכן הוכרח לת' "אותם" דחיב קטול, דכיון שדן אותם, א"כ לאו כולהו חייבין, ולהכי ת' בל' יחיד.

איש ישראל, גברא בר ישראל. הוסיף מלת "בר" כדרכו תמיד לבאר.

אל הקֻבָּה, לְקֻבָתָא, אל קֳבָתָהּ, במעהא. הראשון ענינו אהל או חדר, והוא מהכפולים כעדות הדגש בע"פ (והוא כמו "סֻכָּה, חֻפָּה") והשני מל' הלחיים והקֵבָה" וע' ברש"י.

נתן לו את בריתי שלום, גזר לה ית קימי שלם. מפני שהפעל "נתן" לא יבא על השם "ברית" כ"א הפעל "כרת" לכן ת' "גזר" שהוא התרגום של "כרת" ומלות "קימי שלם" נוכל לפרש או כמ"ש הראב"ע על מלות "בריתי שלום" שבעברית, שחסר הנסמך (ושעורו "הנני נתן לו את בריתי ברית שלום") או שמלת "שלום" הוא תאר הפעל.

לשמעני, לבית שמעון. ר"ל לשבט שמעון, וכ"ה ביב"ע.