לא יחל, לא יבטל. הוא תרגומו של "הפר" (לקמן פסוק ט' וי"ג), ומשמע שסובר "לא יעשה דברו חולין לבטל נדרו בלא התרה (וכפירש"י), ויותר נראה שסובר כר"ג (נדריה פ"א ע"ב) שאסור לחכם להתיר נדרי עצמו, וכ"ה בספרי "הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו והדין נותן וכו' ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין" ע"ש.

הניא, אעדי. הוא כמ"ש רש"י שהוא ל' מניעה והסרה כמו "לא יסור שבט) (בראשית מ"ט י') שת' "לא יעדי".

לא הניא אתה, לא אעדי יתהון. אם נחזק את הנוסחא הזאת "יתהון" ונאמר שחוזר על הנדרים, צריך להגיה גם לעיל (פסוק ו') "יתהון" תמורת "יתה" וכ"ה בת' סביוניטי שי"ח, אבל מרש"י פסוק ו' משמע שהנוסחא "יתה" היתה לפניו ומוסב על האשה, שכתב "אם מנע אותה מן הנדר".

הקים אתם, יקים יתהון. לא ידעתי מדוע שינה המת' פה מעבר לעתיד. והפלא שאף אחד מן המפרשים לא שת לבו להעיר ע"ז [ובכ"י הנוסח קַיִים].