ממחרת הפסח, מבתר פסחא. ר"ל אתר הקרבת הפסת, ולא ת' "ביומא" כמ"ש בקצת נוסחאות, משום שבקדשים הלילה הולך אחר היום, ובזה מתורצת קושית הראב"ע במס' קדושין (דף כ"ח ע"ב) בתוד"ה ממחרת ובחדושי הארכתי [ובכ"י מבתר יימא טבא דפסחא].

במדבר סיני, שמעתי מאחי הרב הגאון מו"ה גבריאל זצ"ל מה שלא הזכיר בפסוק זה נתינת התורה שהיה במדבר סיני (כמו שהזכיר כל הנסים שנעשו להם במסעיהם כבפסוק ג' ח' ט') משום שהתורה אחר נתינתה לא תוגבל לא במקום ולא בזמן, ודפח"ח.

בעיי העברים, במגזת עבראי. עמ"ש לעיל כ"א י"א.

משכיתם, בית סגרתהון, ערש"י שכתב "ע"ש שהיו מסככין את הקרקע ברצפת אבנים של שיש להשתחוות עליהם" ועמ"ש לעיל (ויקרא כ"ו א').

לשכים, לסיען נטלין זין, ר"ל לחבורות נושאות כלי נשק, ופי' הכוונה ולא המלות, וגם רש"י לא אמר "כתרגומו" כדרכו בכל מקום (והמת' לא ת' כפירש"י "סִכִּין" שהוא ת' של "יתד" בכ"מ וכמו שת' הירושלמי "לְסִכִּין בעיניכון" משום שהלשון הארמית לא תסבול המליצה הזאת, ותחתיה תשמש במליצת "גירא בעינא דשטנא" במסכת סוכה דף ל"ח ע"א).

ולצנינם, ולמשרין מקפנכון. ר"ל המחנות הסובבים אתכם משמע שפי' כהרשב"ם שהוא מל' "ואל מצנים יקחהו" (איוב ה' ה') שפי' "הלסטים הרעבים" וגם פה שמר הכוונה, ות' "למשירין" שהוא נרדף לסיען האמור בראש הפסוק, והוא כפל ענין במלות שונות כבעברית, ות' "מקפנכון" שהוראתו הדבר המקיף, והונח בראשונה על החומה המקפת את העיר למבצר, ואח"כ הושאל גם על כל דבר אשר סביבותינו כמו "חל וחומה" [איכה ב' ח'] ת' "מקפנא ושורא".