Netiv Chayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 248
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(רמ"א סעיף ב') אבל אין איסו' וכו' נ"ב וקשה לעיל בסעיף א' כ' אבל קודם ג' ימים שרי אפילו בספינה שמושכין ע"י בהמות משמע הא תוך ג' ימים וכ"ש בשבת אסור והיאך פסק כאן דשרי וצ"ע ועיין בספרי דף נ"ד ע"ג ע"ש:
(מ"א ס"ק ז') אלא שכ' מדברי ר"י לא משמע כן כצ"ל:
(שם) כתבו אח"כ נ"ב והוא בשבת דף ק' ע"ש:
(ס"ק ט') ולא דק דהם וכו' נ"ב שלא כדין השיג עליו דהרא"ש אוסר אפילו בספינה כמו שהוכחתי בספרי דכ"ג ע"ד ע"ש גם מ"ש דספינה ה"ל צידי צדדין לא דמי דצדי צדדין לא משמשי כלום בבהמה אבל בהמות המושכות בספינה עובר משום שביתת בהמתו וא"ל דמותר משום דספינה והבהמות שייך לעכו"ם א"כ יושב בקרון ג"כ תשתרי בכה"ג אע"כ צ"ל כמ"ש בהגהות מרדכי דף רכ"ה דהוי כמו קבולת בבית ישראל מפני שישראל יש לו מקום בקרון או בספינה ע"ש:
(שם ס"ק י"א) מאחר שקנה שביתה ה"ל כביתו נ"ב נשאלתי מבני הרב החריף מהור"ר טיאה בהיותו אב"ד דק"ק אוטין והגליל וכעת הוא אב"ד במדינות באדין וטורלך וז"ל ואגב אעורר בשאלות שתים קטנים הם לנגד אאמ"ו הגאון נר"ו והוא כי בסיבוב הגליל זה מצאתי ראיתי בעיר קמיק מעבר לנהר מולדא ואיזה יהודים דרים משפת הנהר מזה ומזה ובצירופם יש להם מנין והולכי' הדרים שם וקונים שבית' בע"ש בספינה ולמחר עוברים בספינה ואני שיט כד לילך שם למנין ואומרים שכן הורה להם הרב המנוח מהור"ר ליב וורמיז זלה"ה שישב מקדם על כסא הרבנות הזה ושאלו אותי הדין זה שאחוה להם דעתי הנה בענין שביתה לא ידעתי טעם כלל כיון שהוא בתוך התחום שביתה זו לא מעלה ולא מוריד כי עיקר טעם שביתה הוא ששם הוא דר והיינו דוקא אי רוצה להפליג חוץ לתחום כמבוא' בכל הפוסקי' בסי' רמ"ח ע"ש אבל אי קיימי בתוך התחום מה לי להועיל שביתה זו: יען בעיקר הדין אי רשאי לעבור בספינה לדבר מצוה ראיתי בסי' תרי"ג ס"ו דהטור כ' בשם בה"ג דלדבר מצוה דווקא לעבור עד צוארו מותר אבל לעבור בספינה אסור והקשה הטור תימא אם התירו לו רחיצה גמורה דהא אסמכי' אקרא כ"ש שיטה דקילא עכ"ל וכבר דחו הב"י ומהר"א מפרא"ג והב"ח והט"ז ומ"א דברי הטור והב"ח הוסיף דאפילו הטור לא מלאו לבו לחלוק על ה"ג כי דבריהם דברי קבלה וכ"פ בש"ע ומיהו בסי' של"ט הביא המ"א תירוץ ר"י הלוי דאם ברי הזיקא מותר לעבור בספינה גם שם חולק המ"א ואוסר וא"כ בודאי אסור לעבור בספינה בשבת ואין לנו אפילו קצת היתר וכבר נשרף ממני תשובת הגאון מוה"ר זיסקינד מלובלין כמדומה לי ששם מפלפל בענין פליא בריק אי מותר לעבור בשבת ע"ש אם ישנו תחת ידו. אמנם דיש לנו לספק בזה אם הספינה בלא"ה עוברת מפני אינו יהודים שרוצים לעבור מעבורת המים אי מותר ישראל ליכנס שם באגב לעבור כיון דהמלאכה לא נעשית בשביל ישראל ובאמת כבר נתפשט המנהג להפליג בספינה אפילו בשבת כאשר ראיתי במדינת אשכנז בווערדטהיים וכדומה א"כ גם בנדון זה שרי דהוי כמו נר שהודלק בשביל נכרי דמותר לישראל להנות ואעפ"י שיש לומר דלילך למנין לא הוי דבר מצוה דהא במהרי"ל נסתפק אי מותר לערב ע"ת כדי לילך למנין כמ"ש המ"א בסי' תט"ו הלא כבר השיג עליו המ"א ושדי ביה נרגא בסי' צ' דהוי דבר מצוה דמוכח בגמרא דהוי דבר מצוה של דבריהם דהא ר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך הלא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ומשני לדבר מצוה שאני ופריך הא מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני והנה הר"ן בפ' השולח כתב דלעולם בהם תעבודו לאו מצות עשה גמור הוא או י"ל כיון דהטעם משום מתנת חנם א"כ כשמשחררו משום מצוה ליכא ביה משום מתנת חנם והקשה מ"א א"כ מאי פריך מצוה הבאה בעבירה היא דלדבריו ליכא עבירה כלל והניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ דהר"ן מפרש דזהו בעצמו כוונת הגמרא מצוה דרבים שאני ר"ל כיון דאינו משחררו בשביל טובת עבד רק משום מצוה שיהיה יו"ד דיו"ד מקרי עדה מפני זה מותר לשחררו ובזה מיושב הבה"ג שהקשו תו' שם בברכות מהאי גמרא ע"ש ובזה ניחא נמי דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' עבדים שלא כ' דוקא מצוה דרבים ומה שתירץ הל"מ שם הוא דחוק דהא מסיים הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה אבל לדברינו מיושבים דה"ג והרמב"ם רוח אחרת עמם דמפרשים כהר"ן ודוק. ונחזור לנדון דידן דאם נראה שהא"י אינו עושה בשביל גוים אחרים דראי לעבור עם כל זה לא מלאני לבי להתיר עד שיסכים עמי אבינו ורבינו הגאון נר"ו ועוד עובדא בא לידי בחתן שפרס' כלתו נדה איזה ימים קודם חופה ובא זמן טבילתה אחרי כלות ימי משתה ושאלתי כי המנהג לעשות סעודה בליל טבילתה ולברך שבע ברכות ואמרו שכן הורה להם הרב ז"ל הנ"ל ולפעד"נ דין זה ליתא לא מבעיא לדידן דלא קיי"ל כהרמב"ם דאפילו חופת נדה קונה או אפילו להרמב"ם אם הודיע לחתן שהוא נדה דוודאי מהני חופה א"כ אין לברך ז' ברכות אלא אפילו להרמב"ם דח"נ אינו קונה בלא הודיעו נמי אין לברך אם כבר כלו הז' ימי משתה כמ"ש הרמ"א בא"ה סי' ס"א בשם המרדכי דאם יודע שהקדושין היו בטעות אין צריך לברך שנית ז' ברכות וסגי בברכות ראשונות ובעיני דבר זה פשוט הוא אך באשר ששמעתי שמנהג זה בכל מקום לא ידעתי מבטן מי יצאה הוראה זו ניהו דיש סמך לעשות סעודה לבעילות מצוה כמ"ש מהרש"ל בכתובות דף ד' ע"ב בתו' ד"ה מהו וכו' מכאן יש לדקדק דהיו עושין סעוד' לבעילת מצו' אפילו היכי דכבר היתה הנשואין ומסיים ובחיבורי שדיתי בה נרגא עכ"ל אבל לענין ברכות אין רמז ועיין בהגהת הרא"ש פ' אע"פ סי' ו' וז"ל בס' המקצעות פסק הואיל ונכנסה לחופה ופרסה נדה ודאי פסקה לה חיבת ביאה ומ"מ תקנו רבותינו הגאונים כיון דפסקי שבעה נקיים וטובלת מכניסין אותם ומברכין ברכת חתנים וה"ל חיבת ביאה וחיבת חופה בהדדי עכ"ל והנה הפוסקים לא הזכירו הגה זו משום דהגה זו ס"ל כהרמב"ם ופליגא אמרדכי ורמ"א הנ"ל. א"כ דמיירי דזמן הטבילה הוא בתוך ימי משתה אבל לדידן דלא קיי"ל כהרמב"ם ובפרט בהודיע אין לברך יען דמסופקני באלמנה שפרסה נדה דאינה ניקנת אלא בביאה אי מברכין ז' ברכות וגם בזה יש לדחוק דלא עדיפא מקידושי טעות ובנתיים הוריתי שלא לברך כי ספק ברכות להקל ולדברו הוחלתי: תשובת אאמ"ו והרב זצ"ל: דע אהובי בני. דהר"י בעל תוס' אוסר הליכה בספינה משום גזרת שט וזהו שייך אפילו תוך התחום ולזה צריך קנין שביתה דהוי כביתו כ"כ מ"א סי' רמ"ה ס"ק י"א וכ"כ בשו"ת של הגאון מוהר"ר זיסקינד מלובלין סי' א' אך שם נותן עוד טעם לשבח דגזרת שט שמא יעשה חבית של שייטין וכיון שקונה שביתה יש לו היכר שלא יעש' חבית של שייטין גם בשו"ת שב יעקב סי' ט"ז מסיק להלכה דמותר לילך בספינה לצורך מצוה להתפלל באם שקנה שביתה דוקא אפילו בתוך התתום ע"ש באריכות ונראה לי נפקותא בין שני הטעמים דאם נימא דהוי כביתו צריך שישב כל בין השמשות אבל לטעם הכיר' אפילו יצא משם בבין השמשות סגי והחלוקה זו לא הזכירו הפוסקים א"כ לצאת לכל הדיעות צריך שישב שם בבהש"מ ומה שתרצת על קושיות מ"א סי' צ' ס"ק כ"ט על הר"ן. דזה באמת משני התרצן ומחדש לו סברת הר"ן. ישר וראוי לאומרו. יען מה שצדדת למצא היתר אם הספינה בלא"ה עוברת בשביל גוים הוי כמו נכרי שהדליק נר דמותר להנות בו ישראל בזה האריך בס' שו"ת שב יעקב אמנם לפי מה שמסיק לעיל דצריך לקנות שביתה מבע"י א"כ בוודאי הליכת הספינה בשביל ישראל ג"כ וא"כ היתר זה בנדון דידן לא מעלה ולא מוריד ומסקנא דמלתא אם קונים שביתה מותרים לילך לזכות רבים להתפלל בעשרה וכבר נהגו שם ובכמה מקומות באשכנז ע"פ הורים ומורים. ובדבר חופת נדה ראיתי דבריך טובים ואם חכם בני ישמח לבי גם אני מסכים שלא לברך וכל המברך מברך ברכה לבטלה ואביא ראיה לדבריך מה שהביא בס' בית שמואל סי' ס"ב ס"ק י"ד במי שהלך תיכף אחר החופה ולא היו מברכי' ז' ברכות בסעודה כלל ושהו בדרך עד אחר ז' לדעת ב"י אין מברכין ולדעת ט"ז מברכין וכל זה אם עדיין לא היו מברכין אבל כשכבר ברכו ז' ברכות בסעודה ליכא מאן דפליג אפילו לא בעל איירי שם ע"כ אין לברך אפי' תוך ז' וספק ברכות להקל. ובענין השאלה אם שני ב"א מיוחד כ"א חדרו ואין להם חצר אם צריכין לערב עיין סי' ש"ע מה שהביא ב"י בשם הסמ"ק דמשמע שם דצריכין לערב כי ז"ל שם וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים ב"א הרבה בכל א' וא' בחדר לבד ואין להם כ"א פתח א' לר"ה אפ"ה נהגו לערב עכ"ל שם: תשובה מבני הרב מהר"ט נר"י: דברי ספקות שנפלו לי בדברי אאמ"ו הגאון נר"ו בענין שהשיב שמותר לעבור בספינה בשבת כדי לילך למנין דהיינו בקנין שביתה ראיתי דבריך הנחמדים שמחליט שאף בתוך התחום צריך קנין שביתה לפי שיטת ר"י שאוסר משום שט שכ"כ בתשו' מהר"ז מלובלין ותשובת שב יעקב וכן המנהג להתיר לילך בספינה למנין בשבת עכ"ל הנני הולך בעקבות אבותי ורבותי ולהיות מן המתירים. יען תור' היא וללמוד אני צריך באשר שתשו' הללו אין בידי לעיין בהם כי לא ידעתי אנה מצאו דבר זה דלשיעת ר"י יהי' מהני קנין שביתה הלא הר"י בעצמו בפרק מי שהוציאוהו חולק דלא מהני קנין שביתה לשיטתו וכ"כ מהרש"א שם וכ"מ בכל דברי הגאונים שהביא הב"י באורך וכ"כ הב"ח בהדיא וכ"מ מדברי הרא"ש ומ"ש אאמו"ר דכ"כ המ"א רסי' רמ"ח סקי"א גם מזה אין הכרע דנ"ל דאותן שנהגו בקנין שביתה ס"ל כדעת ה"ג וכן מוכח בהדיא בר"ן וריב"ש מקור הדין נובע מהא דס"ל דקנין שביתה הוא משום חוץ לתחום. ובלי ספק שבעלי תשוב' הללו האריכו למעניתם בזה ונפשי אותה לדעת. ומ"ש בשם הגאון מהרז"ל דקנין שביתה הוא משום היכר. וכת' אאמו"ה דנפ"מ דלא צריך להיות שם כל בין השמשות. ואפשר דזה דעת הלבוש וחילוק נאה הוא וראוי למי שאמרו יען יש עוד נפ"מ אם הניח עירוב תחומין בספינ' דלטעם דשביתה משום ביתו מהני ולהטעם היכר לא מהני ואולי החמירו בזה דצריך דוקא ברגליו ומעתה אם רבים רוצים לעבור בשבת בספינ' כולם כאחד צריכין לקנות שביתה בין השמשות ולא יכולים לעשות ע"י שליח. אמנם ראיתי דאאמו"ה רוצה לדחות מה שצדדתי להתיר אם הספינה בלא"ה עוברת בשביל נכרים וניכר מתוך מעש' הספן שאעפ"י שלא יעברו היהודים אפ"ה הי' מעביר הספינ'. כי מחויב בעל מעבורת לעבור עם הספינ' כל פעם שימצא בנחל איזה אנשים לעבור והוי כמו נכרי שהדליק נר בשביל ישראל ודחה אאמו"ה היתר זה נ"ל דאם נאמר דצריך שביתה בספינה א"כ ודאי הליכת הספינה ג"כ בשביל ישראל שקנו שביתה א"כ היתר זה לא מעלה ולא מוריד עכ"ל ולא ידעתי למה דחה סברא זו בשתי ידים. כי מה בא קנין שביתה לדין זה הלא המעשה ניכר ונראה שלא מעברין הספינה בשביל ישראל רק בשביל נכרים ושוב מצאתי ראיתי בתשו' חות יאיר סי' קי"ב וז"ל ואפשר אם הי' הספינה הולכת בבוקר ביום השבת בלא"ה הי' ג"כ היתר טפי עכ"ל. ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול ומעתה אפי' לא קנו שביתה יש למצא היתר לשיטת ר"י. וגם עדיין שאלתי שטוח' אבי ורבי פרוש דבריך אם התשובות הללו מתירין אפי' ליחיד לעבור בספינה אצל עשרה כי מצוה להתפלל בעשרה. עם היות שמהרי"ל וגם בתשו' ח"י הנ"ל ס"ל דלילך למנין ולהתפלל בעשרה לא מקרי דבר מצוה ע"ש יש לי להביא ראיה דהוי דבר מצוה דהא אמרינן בגיטין דף ל"ו דנדר על דעת רבים אין מתירין אא"כ לדבר מצוה וכת' הגהות מיימוני בפ"ג מה"ל תפילה בשם תשו' ר"י מי שנשבע שלא יכנס לבית חבירו ויש בית הכנסת בבית מקרי דבר מצוה ומתירין לו שיבא חבירו להתפלל ברבים אפי' אין שם מנין וכ"כ הסמ"ק ומהרי"ק והרמ"א בסי' רכ"ח ס"ק כ"א ע"ש ואולי יש לחלק בדבר דשאני נדרים הואיל והעולם מחשבין בהכ"נ למצות אמרינן מסתמא ניחא להו לרבים בהתרה ודוחק. על כל פנים עדיין לא ברירא לי האי דינא על מכונו עד עת בא דברי קדשו ויתד היא שלא תמוט. ומה שבדיק לן אאמ"ו על המ"א בסי' רצ"ג סק"ד דלדבריו קשה מאי פריך בשבת דף ק"נ אע"ג דלא הבדיל עכ"ל ולכאורה אמינא דדוקא גבי דבר מצוה מותר להבדיל קודם בה"ש. אבל בדף ק"נ מיירי לשמור פירות ולא הוי דבר מצוה. אמנם בסי' ש"א ס"ה מוכח דשימור פירות נמי הוי קצת מצוה אך אמנם יורה דרכו דלק"מ דהא דמותר להבדיל לאחר פלג המנחה הוא למ"ד דמותר להתפלל של מוצאי שבת בשבת כמ"ש הטור. והנה בברכות ריש פרק תפלת השחר פליגי אמוראי בזה והקשה הגמרא למ"ד דאסור להתפלל של מוצאי שבת בשבת היאך פליגי אמתניתין ודו"ק. ומה שרוצ' להביא ראיה מסי' ש"ע דצריכין לערב י"ל דיש להם חצר אחורי הבתים. דברי בנו ותלמידו הקטן ידידיה המכונה טיאה וויי"ל: תשובת אאמ"ו הרב זצ"ל אשר שאלת אם מותר לעבור בספינה בשבא כדי לצרף מנין להתפלל בי' כבר השבתיך שנוהגין היתר כאשר חרות על הלוחות שלי שו"ת שב יעקב סי' ט"ז ושו"ת מהגאון מהור"ר זיסקינד מלובלין סי' א' בתנאי שיקנו שביתה. ובאת עוד בדבריך והארכת למעניתך אהובי בני אמרתי שדי בדברי הראשונים וכתבתי בדרך קצרה כי מאהבת הקיצור אני. אמנם אצבעותיך למלחמה של תורה ואמת שדבריך מרגישים ורעושים בשו"ת הללו. אשר על כן יצאתי להשכילך בינה: טרם כל אשר אמרת שאין הכרע מדברי מ"א שסובר דעת ר"י משום שט לדעת רמ"א עיין סי' של"ט במ"א ס"ק י"ג שמפרש להדי' דק"ש משום שט (וכוונתו דאלת"ה ה"ל לרמ"א להגי' שם על המחבר) אך עם כל זה יש לתמוה הכל על הרמ"א מנ"ל דק"ש מהני משום שט כי מקור מוצא הדין מהלכות גדולות דקנין שביתה מהני אימא דה"ג חולק על הר"י ולא ס"ל הטעם משום שט רק משום לצאת חוץ לתחום וכדברים האלה מדקדק בשו"ת שב יעקב על הרמ"א לפי' מ"א. אפס מצאתי מרגניתא בשו"ת מהור"ז מלובלין ואעתיק בקיצור וזהו כי בסי' תרי"ג הביא הטור בשם ה"ג במעבר לשוט אסור כך גי' הטור ומדלא קאמר לשוט אסור אלא ש"מ הא דקאמר מעבר לשוט אפילו להעביר בספינה אסור והיינו מטעם שט וא"כ האיך התיר בה"ג ע"י ק"ש לעבור בספינה ש"מ דס"ל לבעל ה"ג דמהני אפילו לטעם שט דהוי בביתו אי משום היכר. ועל העמוד הגדול הזה סמך רמ"א ומ"א ושפתים יושק. אך ע"ז יש לבע"ד לחלק מהך דבה"ג בסי' תרי"ג אין ראיה דהתם איירי כשישראל עצמו משוטט בספינה אבל בספינת גוי מנ"ל דס"ל שאסור משום שט: ויש לדחות דא"כ הל"ל מעבר לשוט ע"י עצמו אסור. אבל ע"י גוי שרי ודו"ק. והנה בשו"ת שב יעקב בסופו כת' וז"ל ועוד נ"ל להיכיח דאפילו לר"י דאיסר משום שט יש חילוק בין דבר מצוה דהא לפי' ר"י הא דאין מפליגין איירי אפילו בתוך התחום ומ"מ תני עלה בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי אע"ג דרבי סבר דצריך להתנות ע"מ שישבות וכו' י"ל הא דצריך להתנות משום הוצאת חוץ לתחום אבל הטפם דשט דקולא לא הוה צריך להתנות ע"כ. ודבר זה אין מקובל דהא ברייתא אין מפליגין מפרש ר"י משום שט ואפילו בתוך החתום ועלה קתני ופוסק עמו ע"מ שישבות. ועוד לדבריו הך דחולין קשיא דהא לשמור פירות ג"כ מצוה ע"כ על היתר הזה אין לנו לסמוך. עוד שם דעתו להתיר לעבור בספינה כי מלאכתו להעביר נכרים ונר לא' נר למאה. ואם תקשה לך מהא דחולין שהוצרך להערים י"ל דהוא סבר כאביי בשבת דף קכ"ב דלא ס"ל הך סברא נר לא' נר למאה אבל אנן קי"ל כרבא וע"פ זה מיושב על כל הפוסקים הך דחולין אך ר"י מייתי ראיה מהך דחולין דאזיל לשיטתי' דפי' שם דאביי נמי ס"ל הך סברא דנר לא' נר למאה אלא שסבר אביי דבפני ר"ג שהוא נשיא הנכרי עשה לכבודו ע"ש בתוספות עכ"ד בקיצור. ותמהני עליה דהא שם בסוגיא מכח הך צריכתא במתני' נר ועשבים ומהך עובדא דשמואל מוכח דלכ"ע ס"ל נר לא' נר למאה וע"כ צריך לומר כפי' ר"י א"כ אמאי צריך להערים הך צורבא מדרבנן ש"מ דלא שייך סברא זו. ועיין א"ח סימן רע"ו ס"ד ושכ"ה ס"ד וכיון שזכינו לדין ע"כ צריך לומר דכ"ע ס"ל הך איסורא דשט מהך דחולין. אך הברייתא דאין מפליגין לא ניחא להו לפ' כפי' הר"י ככולי קושי' הרי"ף על פי' ר"ח. ועוד שלשה ימים ל"ל. ומה צדקו דברי הרא"ש שפי' בפ"ק דשבת כפי' הרי"ף ובפ' מי שהוציאוהו פסק כדעת ר"י ולכאור' הר"י בעצמו מפרש הברייתא כפי' הרי"ף או ר"ח. אך שכת' לפסק דתוך התחום נמי אסור וכ"מ לשון התוס' בפ"ק דשבת. לולי שראיתי בחידושי רשב"א ור"ן שהביאו בשם ר"י שהוא מפ' הברייתא דאין מפליגין מטעם שט עם כל זה אני אומר שכן הוא פי' ר"י אבל בעלי תוס' איכא למימר שאינם מסכימים לפי' הברייתא כך מש"ה לא הביא דברי ר"י כי אם לפסק הלכה ואחריהם נמשך הרא"ש. ומעתה בעל ה"ג כמו כן מפ' הברייתא כפי' ר"ח או כפי' הרי"ף. אבל לדינא צ"ל דס"ל כפסק הר"י משום שט מהך דחולין ומתיר ע"י ק"ש לכנוס בספינה. וע"כ צריכין לפ' כך דברי בה"ג כדי שלא יהי' דברי בה"ג סתרי אהדדי וכן פי' ב"י על אופן זה ולא כהב"ח ועם הנחת הדברים האלה צדקו דברי הרמ"א ומ"א. ועוד אני אומר שהר"י ג"כ ס"ל דק"ש מהני והיינו בתוך התחום ואיני חולק על הרשב"ם דהתיר ע"י ק"ש אפי' חוץ לחתום וכן הלשון התוס' ורא"ש מוכיח דדי בהיכר בעלמא: ועוד דהר"י אין חולק על ההיתר הזה שעושין קידוש בספינה והולכין אח"כ לביתם מבע"י אבל אם קונין שבית' ויושב שם כל בין השמשות איכא למימר דהר"י נמי' מודה דמהני וכ"פ שם בהגהות הרא"ש מכל אלה נראה דיש להתיר לעבור לדבר מצוה. וכן שמעתי יש קהלה בממשלת הנובר ששמה ווערן בורג ומעבר לנהר דרים איזה ב"ב והוא מדינה אחרת ועוברים בספינה להתפלל שם בבה"כ. והגיד לי הב"ח נכד של גאון אב"ד מפראג זה איזה ימים שאביו נתקבל לשם לרב מדינה. ובתחילת ביאתו לשם היה מוחה על ידם ולא שמעו אליו כי אמרו שהתיר להם הראש הישיבה וכדי שלא יהיה כשתי תורות זה אוסר וזה מתיר ע"כ הניח להם מנהגן. וכבר כתבתי לך להך טעמא דהוי כביתו צריך לשהות בספינה כל בין השמשות. ולטעם משום היכר בק"ש בעלמא סגי גם בפת יוכל לקנות שביתה דהוי ג"כ היכר. אמנם על ידי פת לא מצינו בשום פוסק על כן אין להתיר בכה"ג הבו דלא לוסיף עלה כנלע"ד. ומה שתרצת על מ"א בשבת דף ק"נ דהקשה הש"ס למ"ד דתפלת מנחה עד הערב זה אינו דהרי"ף הביא כל שקלא וטריא ואנן קי"ל להלכתא דעביד כמר עביד. על כן נראה כמו שמגיהין בטור ע"ש הרא"ש מפראג שהביא הב"ח ע"ש ס"ג ודווקא לצורך מצוה רבה כגון להכנסת כלה או לקבורת מת מצוה אבל לשמור פירות לא וכ"ה בהגהות מרדכי וכן ברבינו יונה ולשון הרא"ש נמי משמע הכי דוק ותשכח. וראי' שהבאתי מסי' ש"ע דצריכין לערב במקומי אני עומד. ומה שדחית דיש להס רחב' אחורי בתים כמו כן יש להם פרוזדור ביחד ויותר משתמשין בפרוזדור ממה שמשתמשין ברחבה ומוקצה אחורי הבתים ואפילו בלא חצר אם דרים ביחד ויש להם חדר ביחד צריכין עירוב וגם גוי צריך להשכיר ממנו. ויותר מזה ראיתי בה"ג פ"ק דשבת וז"ל פסק ומאן דאיתא בספינה בשבתא לא צריך למזבן רשותא מן מארא דספינה דכיון דבאגרא יתיב לא צריך למזבן מני' משמע הא בלא"ה צריך למזבן מיני' וה"ה אם יש לכל א' חדר לבד ומשתמשים בפרוזדור יחד איסרים ג"כ זה על זה: