ואפילו וכו'. עיין בחושן משפט סימן צ"ו בסעיף ו' בהג"ה, שפסק כדעת מהרי"ק. ואפילו לדעת הש"ך שם בסעיף קטן ט' דמסכים להיש חולקין, היינו דוקא שם שיש להבעל הנאה מהממון שלוותה או שהפקידו אצלה, וכמו שכתב הש"ך שם בהדיא בסוף דבריו, מה שאין כן בעניננו. ואם היא משערת שעל ידי מניעת הלואה לא יהיה הפסד לה. בודאי יש לה להלוות, דהוא נכלל במה שכתבנו אם היא יודעת וכו'.

דבר מועט. דלא גרע זה מצדקה דמותר לקבל מהם דבר מועט מטעם זה, וכמו שפסק ביורה דעה סימן רמ"ח סעיף ד' ועיין שם בפתחי תשובה (ס ק ד). ומה שכתבנו או שהיא יודעת, הכל חד טעמא. ומכל מקום מסתפקנא אם מחויבת להלוות אף באופן זה אחרי דמכל מקום המעות אינם שלה, ורק מותרת להלוות ולא חייבת. ועיין בפרק א' סעיף י"ג ובנתיב החסד שם באות כ"ד דפיקדון אף דמותר להשתמש בו, ויכול גם כן להשית עצות בנפשו להחזיר הפקדון לבעליו בזמנו, אפילו הכי אין מחויב להלוות, כיון דבאמת המעות אינם שלו. ויש לחלק דשם כיון דדרך בעל הפיקדון לבסוף לתבוע פקדונו, על כן לא מקרי זה כאילו יש לו עכשיו מעות, מה שאין כן בעניננו. כיון שיודעת שאין הבעל מקפיד על זה, הרי הוא כאילו הרשה לה בהדיא שתלוה גמילות חסדים מממונו. ומכל מקום עדיין לא ברירא לי מלתא שהיא עוברת בעשה אפילו באופן זה, כיון שמכל מקום המעות אינם שלה וצריך עיון. ומכל מקום מצד מדת החסד בודאי מוטל עליה להלוות כיון שברשות הבעל הוא.

אבל וכו'. כתובות דף ע"ב.

צריך. יורה דעה רמ"ו סעיף י"ח.