שגרם הפסד. עיין בנימוקי מהר"ט מריזבורק דמיירי שתבעו בעד חבלות בדא"ה וכבר הענישוהו העכו"ם לתת קנס לכן אין דנין אותו פעם שנית בד"י ולזה כתב הסמ"ע ס"ק ז' דה"ה לד"מ וכבר שילם וכו' דכיון שכבר נעשה מעש' ע"פ העכו"ם אין דנין אותו שנית:

והסברא הראשונה נ"ל עיקר. בתומים כתב ב' טעמים. א' דהוי כקיבל עליו קא"פ דא"י לחזור בו אחר גמ"ד. ב' משום קנס שהלך לפני עבו"ם. ונ"מ בין ב' הטעמים דלטעם הא' אם נתחייב התובע מחמת שוחד שנתן שכנגדו לעוות המשפט נזקקין לו דהא בקא"פ אפי' טעו חוזר הדין ולטעם הב' משום קנס שוב אין נזקקין לו. ומדסתמו הפוסקים משמע דהעיקר כהטעם הב' ולעולם אין ב"ד נזקקין לו. אבל אם הבע"ד בעצמו יודע שחייב לו ע"פ ד"ת ודאי דצריך לשלם לו ואפי' אם הוא מסופק צריך לדון לפני ד"י שלא יהיה ספק גזל ת"י:

ומציל בדיני עכו"ם. עסמ"ע ס"ק ה' שנותנין לו רשות להוציא שלו ולא שהעכו"ם יכופהו לעשות וכו'. ונראה דמיירי באופן שידוע החוב לדייני ישראל כגון במלוה בשטר וכיוצא דבמלו' ע"פ אי אפשר לדייני ישראל ליתן לו רשות להוציא דאימר אינו חייב לו כל כך רק משמתין אותו כשאינו רוצ' לבוא וכן מוכח מהב"י שכתב כשא"י להוציא ממנו ע"פ אדרכתא משמע שידוע שחייב לו כבר וכן מוכח מהדריש' סי' ב' שכתב וז"ל שאם הי' העכו"ם אומרים לישראל תן ממון זה לישראל חבירך שאתה חייב לו ע"פ הדין וכו' ולתי' הא' אף זה אסור ולתי' שני שם אינו מותר רק בכה"ג: