הט"ז בסי' קכ"ד ס"ק ו' חולק ע"ז ע"ש ונ"ל דלק"מ שהרי הטעם דלא ימתין אלא מיד כשכלה הברכה יענה אמן דאל"כ הוי אמן יתומה כמ"ש באבודרה"ם בהדיא ובסעיף ט' כתב הש"ע דאם יש קצת שמאריכין יותר מדאי א"צ המברך להמתין היינו כמו שאמרו בגמרא שכל המאריך אינו אלא טועה וא"כ בשלמא אחר יחיד העונה אמן כתקונו חשוב הכל מכלל הברכה. ולשיטת הסוברין דאף שלא שמע הברכה מותר לענות אבל כאן כיון שהצבור כבר ענו אלו המאריכין אינם נחשבים כלל מצורך ברכה: