Noam Yerushalmi on Avodah Zarah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין ר' ישמעאל אומר ג' אבנים זו בצד זו מרקוליס אסורות ושתים מותרות כו' ובגמ' הלכות מרקוליס כך הוא נתן שתי אבנים זו ע"ג זו והשלישית מלמעלה נתןאת השני' והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום עבודת כוכבים נסקל נתן את השלישית פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאיתפלגון השוח' אותו ואת בנו לשם עבודת כוכבים ר' יוחנן אמר אם התרו בו משו' אותו ואת בנו לוקה משום עבודת כוכבים נסקל רשב"ל אמר אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה וכו':
והנה הפ"מ פי' נתן את השני' והתרו בו משום אותו ואת בנו כלומר אם ישראל נתן את האבן השני' למרקוליס ועדיין חסירה היא אבן השלישית מלמעלה ובשעת נתינת אבן השני' שחט בהמה לשם מרקוליס והיא הי' אותו ואת בנו ששחט אמה או בתה היום ונמצא יש כאן איסור אותו ואת בנו והתרו משום אותו ואת בנו לוקה ופי' הפ"מ בהא כולי עלמא לא פליגי דלוקה הואיל ואין כאן חיוב מיתה משום עבודת כוכבים דאכתי ליכא שם מרקוליס עלה משום עבודת כוכבים אינו נסקל (כצ"ל) דהא הכא ליכא שם דעבודת כוכבים והיינו טעמא דר"ל דפליג לקמן מודה בזה נתן את השלישי' מלמעלן דהשתא איכא עבודת כוכבים ושחט אותו ואת בנו לשם עבודת כוכבים פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בעלמא כו' והוא דוחק דא"כ בהא דשחט אותו ואת בנו באבן השלישית דהיינו שנעשו עבודת כוכבים ליכא חידוש דפליגי בה ר' יוחנן ור"ל דהא זהו פלוגתייהו בהשוחט אותו ואת בנו לשם עבודת כוכבים ורק הא דמשמיענו הא דבאבן הב' לוקה משום אותו ואת בנו דאכתי לא הוי עבודת כוכבים וא"כ אמאי לא ילקה ואיפשר לומר דהחידוש הוא משום דמיתה דמיחייב עליו באבן הב' הוא מפני שהניח אבן השני' והוי אתחלתא דחיוב מיתה אם יניח אבן הג'. והוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דב"ק ה"ד) בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתרי' מיתה יהא פטור (פי' דכיון דמה דמתחייב מיתה בגניבה שני' היא משום גניבה הראשונה וא"כ כמו התחלת החיוב והוא כמו דאיתא בכתובו' (ד' ל"א) דאמר ר' אבין הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא כו' ואמרינן התם איכא בינייהו המעביר דהא מצי לחזור וה"נ הרי יש בידו שלא לבוא לידי חיוב מיתה:
ולי נראה שיש ט"ס בירושלמי נתן את השני' והתרו בו משום אותו ואת בנו (והוא ט"ס וצ"ל) משום עבודת כוכבים לוקה. והוא כמו דאיתא לקמן (ה"ד) העושה כו' לעבודת כוכבים אע"ג דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר (והוא ט"ס וצ"ל אין המחובר נאסר) מתרין בו על כל קורנס וקורנס לכשיגמר לוקה וא"כ לוקה בעשיית עבודת כוכבים וע"ז אומר נתן את השני' והתרו בו משום עבודת כוכבים לוקה היינו משום עשיית העבודת כוכבים וכמו דכתי' לא תעשה לך פסל כו' וא"כ משמע דלוקה על כל קורנס וקורנס וע"ז אומר דבעשיית המרקוליס אם התרו בו בשעה שהניח אבן השני' לוקה משום עשיית עבודת כוכבים נתן את השלישית פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דהא הכא יש כאן ב' עשיות המרקוליס שלוקה. משום עשיית המרקוליס שהיא עבודת כוכבים וחייב מיתה מחמת עבודת כוכבים וכמו דאמרינן בע"ג הניחה למ"ד עבודת כוכבים של עובד כוכבים נאסר מיד אלא למ"ד עד שתעבד תשתרי דהא לא פלח לה אמר לי' כל אחת ואחת נעשית עבודת כוכבים לעצמה ותקרובות לחבירתה וא"כ יש בזה חיוב מיתה ג"כ) וע"ז אומר פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודת כוכבים ר' יוחנן אמר אם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום עבודת כוכבים נסקל. רשב"ל אמר אפי' התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו היו התרו בו משום עבודת כוכבים הי' נסקל ותנא נמי תלי בפלוגת' דר' יוחנן וריש לקיש דלר' יוחנן אם התרו בו משום לאו דעשיית עבודת כוכבים ולא התרו בו משום דעבודת כוכבים במרקוליס לוקה ולר"ל אינו לוקה מאחר שאם התרו בו הי' פטור ממלקות משום דקם לי' בדרבה מיני' ע"כ אפילו לא התרו בו נמי אינו לוקה ודו"ק:
(שם) ר' יוחנן אמר לר' חייא בר בא בבלי' תרין מילין סלקין מן גביכון מששוטיתא דתעניתא וערובתא דיומא שביעיא רבנן דקיסרין אמרין אוף הדא מקזתא עיין בספרי נועם ירו' (פ"ה דברכות מה שביארתי על הא דאמרו רבנן דקיסרי אף הדא מקזתא: [ואיפשר לומר דקאי על הא דתנן בנדה (ד' י"ט) כדם המכה ואמרינן בירוש' ר' יעקב ב"ר אחא ר' עולא דקסרין בשם ר חנינא כדם המכה שלקה ושנה כו' ר' אבהו אייתי קומי ר' אלעזר באילין קוזקזתיהון (פי' כדם הקזה) והוא כמו דאמרינן בנדה (ד' י"ט) מאי כדם המכה אר"י אמר שמואל כדם שחיטה כו' אמי וורדינאה אמר ר' אבהו כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתו וחזרה כו' רב נחמן אמר כדם הקזה וא"כ הוא דלא כר' עולא דקסרין שמפרש כדם המכה שלקה ושנה, וע"ז אומר רבנן דקסרין אמרין אוף הדין מקזתא שזה עלה מבבל והפי' הוא כדם הקזה ולא כמו שמפרש ר' עולא דקסרין כדם המכה שלקה ושנה אלא כרב נחמן שמפרש כדם הקזה והא דאמרינן שם ר' אבהו אייתי קומי ר' אלעזר באילין קוזקזתא א"ל כבר דהוא מראיו הוא כמו דאמרינן בנדה (ד' כ') שקלי לי' לקרני' קמייתא א"ל אדום דתנן כהאי שקלי אחריתא א"ל אשתני]:
שם ר' אבהו בשם רב אבני מרקוליס שנתפזרו אין להם ביטול לעולם משום עבודת כוכבים שמע ר' יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לעבודת כוכבים של אוכלין אין להם ביטול לעולם (פי' שהוא כמו שביארתי (פ"ו דסנהדרין ה"ח) דהירושלמי סובר דאפי' לא הוי כעין פנים נמי הוי תקרובת ודלא כשיטת הש"ס דילן בעבודת כוכבים (ד' נ') אתו עובדי כוכבים אוקימו בי' מרקוליס אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחו למרקוליס ושקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי כו' מ"ט דמאן דפריש סבר לה כי הא דאמר רב גידל מניין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית כו' ומאן דלא פריש אמר בעינא כעין פנים וליכא) כיצד הוא מבטלה ברוק (פי' אף על גב דתנן במסכת עבודת כוכבים (ד' י"ג) רקק בפניו כו' אינה בטילה היינו בעבודת כוכבים שאינה של אוכלים אבל בעבודת כוכבים של אוכלין אמר שאינה בטילה עולמית) ע"ז אומר כיצד הוא מבטלה (פי' כיצד הוא הביטול של אוכלים אם הי' הביטול דלפררם אינו ביטול שכן דרכו של אוכל לפרר ואין זה כמו עבודת כוכבים שביטלה הוא ע"י שמשברה ע"ז אומר ברוק שאוכלים נמאס ברוק וזהו הביטול שלהם אם הי' להם ביטול) ופריך והא תני ר' חיי' אבני מרקוליס שנתפזרו אין להם ביטול (והפ"מ לא הגיה בה כלל) ולי נרא' שצריך להגיה והא תני ר' חייא אבני מרקולי' שנתפזר יש להם ביטול וכן הוא ברייתא שמביא בש"ס דילן (ד' נ') עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהם דרכים כו' מותרות א"ר פינחס כאן בנזרקות לה כאן באין נזרקות לה (פי' שבנזרקות לה הוי כעין זריקה ע"כ הוי כעין פנים והוי הקרובות כאן בשאין נזרקות לה כיון דלא הוי כעין זריקה ע"כ לא הוי כעין פנים וע"כ לא הוי תקרובת) והנה לעיל פירשתי דבשנזרקות לה לא הוי כעין זריקה ובשאין נזרקות אלא דמשתברות בזריקה הוי כעין זריקה וכעת נראה לי דהירושלמי סובר דאע"ג דלא הוי ממש כמו זריקה המשתבר' אעפ"כ הוי תקרוב' וכמו שביארתי לעיל בסנהדרין (פ"ז ה"ט) ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל מטי תנא לקדשים ר' יוסי בשם ר' יוחנן זיבח לה טלה בעל מום חייב מאי כדון דמר ר' הילא לא תעשון כן וביארתי שם דזהו אפי' במחוסר אבר וגם סובר דלא בעינן דווקא עובדין אותה במקל ואפי' אין עובדין אותה במקל וע"כ לפי שיטתו מתחייב בשחט לה חגב אע"ג דאין עובדין אותו בכה"ג ולא כמו שיטת הש"ס דילן לפי התוס' שם (ועיין בר"ן):
וע"ז אומר כהדא ר"ש ברבי הוי לי' מרקוליס גו חקלא כו' א"ל דידי אינון שמע ר' חייא כו' ולא ר' חייא רבא תניתא (פי' דבאינן נזרקות לה מותר כו' ומזה מוכח דהגירסא הוא כמו שהגהתי דר' חייא רבה סובר דיש להם ביטול:
וא"כ נתבאר מזה דהירושלמי סובר דכיון דהוי כעין פנים קצת אע"ג דלא הוי זריקה המשתברת אפ"ה הוי תקרובת ואפי' אין עובדין אותה כלל בכך אפ"ה הוי תקרובת:
שם (ה"ב) מתניתין מצא כו' עטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח אסור. ובגמ' אמ' ר"י לא סוף דבר עטרות של שבלים אלא אפי' עטרות של וורד ופי הפ"מ דבעטרות של שיבלים שכיוצא בו קרב על המזבח בבכורים אלא אפי' עטרות של ורד שבכיוצא בו אינו קרב ע"ג המזבח ולפי מה שביארתי הירושלמי לשיטתי' דלא בעינן זריקה המשתברת והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעבודת כוכבים (ד' נ"א) תנן מצא בראשו מעות כו' הרי אלו מותרים פרכילי ענבים ועטרות של שבלים כו' אלא פרכילי ענבים ועטרות של שבלים לא כעין פנים איכא ולא כעין זריקה משתברת איכא אמר עולא כגון שבצרם מתחילה לכך ובירושלמי לא קאמר משום דלהירו' הוי כעין פנים מחמת שהוא קרב ע"ג המזבח רק באבנים של מרקוליס שם אמר דווקא בנזרקות וע"כ הוי תקרובת עבודת כוכבים ואין להם ביטול אבל בלא"ה הם כעבודת כוכבים ויש להם ביטול ודו"ק].
שם (ה"ד) בר קפרא אשכח חד עיזקא צר חד טלי דארמאיהוי פרי בתרי' (ופי' הפ"מ נער א' עובד כוכבים הי' רץ אחריו ולי נרא' דצ"ל חד טלי וארמאי פרי בתרי' (פי' חד טלי פי' קטן וארמאי עובד כוכבים גדול) וע"כ אומר דהוה מחי לי' כו' ע"ז אומר הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו (פי' שהי' בע"כ ע"י שמחי לי') והוא שיודע טיב עבודת כוכבים (פי' מדלא אמר להקטן לבטלו ואמר להעובד כוכבים הגדול שיבטלם) והוא כמו דאיתא בע"ג (ד' מג) אמר ריב"ל פעם אחת הייתי מהלך כו' ומצא שם טבעת ועלי' צורת דרקון מצא עו"ג קטן כו' מצא עו"ג גדול ואמר לו ביטלה ולא ביטלו וסטרו וביטלו ש"מ תלת ש"מ עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וש"מ יודע בטיב של עבודת כוכבים כו' מבטל כו' וש"מ עובד כוכבים בע"כ מבטל) וע"ז אומר בירושלמי הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע בטיב עבודת כוכבים הדא אמרה עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם (והנה הפ"מ נדחק בזה וגריס עבודת כוכבים שאבדה ישראל פי' שאבדה אחר והישראל מצא והוא דוחק ולי נראה דלשיטת הירושלמי (פ"ד דעבודת כוכבים ה"ב) דאם אינו עתיד להחזיר למקומה אפי' נשברה מאילי' נמי הוי ביטול וא"כ אמאי לא הגביה ויהי' הישראל מבטל דלא גרע מעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' וע"כ אומר עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם וא"כ אם יגביהנה הוי עבודת כוכבים של ישראל ואין לה ביטול וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) מיתיבי עבודת כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל כו' ואמאי תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אמר אביי שפחסה כו' רבא אמר כו' אלא דילמא מגבה ישראל והוה עבודת כוכבים ביד ישראל ואין לה בטילה עולמית (וע"כ לא מוכיח בש"ס דילן מזה והוא משום דלהש"ס דילן לר' יוחנן עבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אפי' לא עתיד להחזיר למקומן נמי לר' יוחנן אסור וא"כ לא מוכח מזה כלו'):
עוד שם ותעשה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדי' ותהא בטילה אמר ר' זעירא כל שאילו מאלי' בטילה ישראל מבטלה וכל שהיא מאלי' אינה בטילה אין ישראל מבטלה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה שהפי' הוא שיש חילוק בין הפקר ובין יאוש שהפקר היינו דווקא אם הוא ברשותו ויאוש אינו אלא דווקא אם הוא מונח ביד אחר ואז מועיל יאוש אבל אם אינו ביד אחר לא מהני יאוש ועוד יש חילוק שבהפקר היינו דווקא אם הוא מפקיר מרצונו אבל אם מפקיר באונס לא הוי הפקר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) ר' דוסא אומר בשחרית צריך לומר כל שילקטו העניים מבין העמרים הפקר הרי הוא הפקר תמן את אמר אין הפקר אנסים הפקר והכא את מר הפקר אנסים הפקר (פי' במתניתין דתנן האומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה א"ר אלעזר תמן כו' הוא מפקיר ברה הכא על כרחו הוא מפקיר (פי' במתניתין כנותן במתנה א"כ איפשר לומר דמטעם יאוש הוא ויאוש בע"כ נמי מהני וע"כ יוכל ליתן במתנה למי שהוא שלו (ויאוש הוי נמי כמתנה) וכמו שכתבו התוס' (ד' סט) אבל הכא בע"כ הוא מפקר דאי איפשר לומר מטעם יאוש דא"כ לא הי' פוטרם ממעשר דהוי כמו מתנה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל שלקטו כו' ובע"כ לא הוי הפקר:
ובזה יתבאר שאומר כל שמאלי' היא בטילה דהיינו שהניחוהו עובדי' בשעת שלום וא"כ הוי כמו שמפקירם ואין צריכים להיות הפקר מצד המוצא ע"כ הישראל מבטלה (פי' וע"כ אפי' בא ליד ישראל מותר) וכל שאילו מאילי' אינה בטילה אין ישראל מבטל (פי' כיון שמאלי' אינה בטילה דהא יאוש הוי בע"כ והא דמהני הוא מצד שהיא ביד ישראל וא"כ אם הגיע ליד ישראל אינו מועיל היאוש ק לאח"כ שבאה ליד ישראל וע"כ אין הישראל מבטלה ע"כ אף שאין הישראל עושה מעשה אעפ"כ הוי כמו הביטול שע"י ישראל ואיפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' דנפקא לי' דאין ישראל מבטל כמו דאיתא בירושלמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם אין אתה חומד (פי' אבל אחרים חומדים). וע"כ כיון שהוא ע"י ישראל אעפ"י שאינו מבטלה ע"כ לא מהני הביטול וע"כ הש"ס דילן משני תירוץ אחר בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) וכמו דאמר אביי נהי דמדמי' מייאש כו' ודו"ק:
עוד שם רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר המתיך כוס לע"ג נאסר מיד והכא את אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר מזו המתיך כו' רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם המהלכים בדרך אחרת והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר המתיך כוס של עבודת כוכבים כו'.
[והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי (פי' דבימוס הוי כעבודת כוכבים עצמה וע"כ לא בטל אפילו אם נטלו ממנה העבודת כוכבים) וע"ז פריך מיחלפא שיטתי' דרב דאמר מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים כו' (פי' דאמר על מתניתין דתנן בפ"ג דעבודת כוכבים שלשה אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זה אסורה ואמר ר' בא בשם רב מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים נאסר מיד וא"כ כיון דיליף מבימוס למשמשי עבודת כוכבים א"כ סובר דבימוס הוי ממשמשי עבודת כוכבים וא"כ איך אמר כאן בימוס לא בטל הא משמשי' בטל (פי' אם ביטל העבודת כוכבים כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ב) המבטל עבודת כוכבי' כו' וא"כ איך מייתי ראי' מבימוס למשמשי עבודת כוכבי' משני כאן בשקיטר (פי' בשקיטר על הבימוס הוי בימוס כעבודת הכוכבים עצמה) וכאן בשלא קיטר וא"כ הוי בימוס כמשמשי עבודת כוכבים ואפי' תימר כאן וכאן בשלא קיטר רב כדעתי' דאמר המתיך כוס כו' והוא משום דהוי רק כמו משמשי עבודת כוכבים ובכאן צ"ל רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל (פי' דבימוס לא בטל מאלי' דהיינו אם נפגם אבל אם ביטלו בפירוש בטל) והוא כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' ד') והא רב ושמואל דאמרי תרווי' בימוס שנפגם אסור ואפי' למ"ד עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים דזילא בי' מילתא למיפלח לשברים אבל בהא לא איכפת לי' וע"ז אמר מחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם בדרך אחרת (אלמא דאפי' ממילא בטל) והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן קיטר (כצ"ל בשלא קיטר) רב כדעתי' (פי' דבשלא קיטר נמי נאסר ורב כדעתי' דאמר מזו המתיך לעבודת כוכבים נאסר מיד דמשמשין נמי אסורות אע"ג שלא נעבדו כמו דאמר התם בירושלמי (ה"ח) כלום פליגי בעבודת כוכבים דילמא במשמשי' א"ר יוחנן מצבה כיון שנפגמה בטלה מזבח צריך לפגום כל אבן ואבן כו') וע"ז אמר דבימוס לא בטל בשבירת אבן אחת אלא דצריך לפגום כל אבן ואבן וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ג) בימוס שנפגם מותר מזבח עד שינתץ רובו וע"ז אמר רב בימוס לא בטל אבל לעולם דבימוס הוי רק כמשמשי עבודת כוכבים):
שם (ה"ח) מתניתין לוקחין גת בעוטה כו' רב הונא בשם רב הקילוח כבור ר' זירא בעי בכל אתר לית את עבד הניצוק חיבו' והכא את עביד הניצוק חיבור סב' רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור והטעם הוא דעיקר הוא הבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח אבל לא שיהא הבור טפל לקילוח שאם נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ועוד שהוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' ט"ז) לענין קטפרס דכל דבר שסופו לירד למטה הוי חיבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח משום דסופו לירד למטה למקום הניסוך אבל נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור דניצוק לא הוי חיבור כאלו הבור הוא למעלה ועיין בחגיגה (ד' י"ט) בעא מיניה ר' יוחנן לר' יהודה מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית לי' לר' יהודה גוד אסיק לית ליה כו' (והפ"מ כתב טעם אחר עיי"ש):
עוד שם ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך הבור מאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור סבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (ופי' הפ"מ ר' בא לא אמר כן אלא איפכ' כו' וקאמר הש"ס דדייקינן ממאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור משמע דהכי קאמר דלקילוח נותנים לו דין הבור אלמא קסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך ואי איכא לחלק במילתא דרב הונא בנתנסך הקילוח הוא דמחלקינן דנתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ודלא כר' בא והוא דוחק:
ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך (צ"ל לא נתנסך) הבור מאי דאמר רב הונא הקילוח כבור כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (פי' דרב הונא לא אמר לענין ניצוק דבודאי ניצוק אינו חיבור) והא דאמר רב הונא הקילוח היינו כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (פי' שהוא כמו דאמר רב הונא בעבודת כוכבים (ד' נ"ה) אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יין של נסך (פי' אע"ג דלא ירד לבור עדיין אעפ"כ כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך) וע"ז אמר רב הונא הקילוח כבור והיינו דסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך אם נגע בו כך הקילוח מתנסך אם נגע בו והיינו דיין כיון שהתחיל להמשך עושה יי"נ אבל לא מיירי כלל לענין ניצוק וניצוק לא הוי חיבור (ועיין בתוס'שר"ת פסק דניצוק לא הוי חיבור ולפי מה שביארתי הירושלמי נמי סובר הכי ודו"ק:
עוד שם תמן אמרי בשם רב מגעו של עובד כוכבים עושה יין נסך ופי' הפ"מ מגעו של עובד כוכבים אוסר בהנאה ובלבד בשותת דהיינו במשכשך כו' והוא דוחק:
ע"כ נראה לי דקאמר תמן אמרי בשם רב מגעו של עו"ג (פי' בקילוח וקאי אלעיל דהוי חיבור) וע"ז אמר ובלבד בשותת (פי' שבא לתוך הכלי לא מן האויר אלא יורד מלמעלה לתוך הבור) והוא כמו דאיתא בזבחי' (ד' כ"ה) זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי א"ל ר' זירא לר' חייא בר אשי ודילמא בשותת ופירש"י דילמא בשותת מידו לכלי ולא באו מן האויר וכן בסנהדרין (ד' ע"ז) הכא במאי עסקינן בשותת ופירש"י שאינו מרחיק אלא נופל ויורד כנגדו או דקאי אהא דאמר תחילה הקילוח כבור כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך וכמו שביארתי דסובר רב הונא דיין כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך וע"ז אומר תמן אמרי בשם רב מגעו של עו"ג עושה יין נסך (פי' אם נגע בקילוח הוי יין נסך) וע"ז אומר ר"נ בר יעקב אמר ובלבד בשותת (פי' אם מגיע לתוך הבור רק שלא ירד לקרקע הבור אבל אם הוא עדיין באויר מרחוק לא הוי עדיין יי"נ דדווקא בשותת ודו"ק]:
עוד שם שמעון בר חיי' הוה מתני לחיי' בר רב עובד כוכבים מאימתי עושה יי"נ א"ל משיודע בטיב עבודת כוכבים אפיק רב יאשי' מכילתא א"ל הדא דאת אמר בלוקח ענבים מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים עצמו עושה יין נסך (ופי' הפ"מ בענבים כלומר עביט של ענבים עם יין דבהא אם אינו יודע בטיב עבודת כוכבים תלינן לקולא הואיל דאין היין עומד בפני עצמו אבל עובד כוכבים שנגע ביין עצמו אפי' תינוק בן יומו עושה יי"נ) והוא דוחק:
ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים עצמו עושה יין נסך והוא כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ז) הלוקח עבדים מן העובד כוכבים כו' וע"ז אומר דאפיק מכילתא (פי' ברייתא דקאמרה דבלוקח עבדים מן העובד כוכבים יש חילוק בין גדולי לקטנים (ותחלה הי' סבור דבעובד כוכבים נמי יש חילוק בין גדולים לקטנים) וכן מדמה בכ"ס דילן (ד' נ"ז ושם) עבדים לעובד כוכבים עצמו וכמו דקאמר קתני מיהת גדולים אין קטנים לא ומשני תרגמא אבני שפחות) וע"ז אמר לי' הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן העובד כוכבים אבל לא בעובד כוכבים עצמו ואיפשר לומר דזה קאי על הא דאמר (שם) הלוקח עבדים מן העובד כוכבים אעפ"י שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע כו' ובזה נחלק דאם הם קטנים אינו צריך עד שתשקע אלא אין עושין יין נסך מיד אבל לא בעובד כוכבים עצמו:
שם (ה"ט) מתניתין דורכין עם העובד כוכבים בגת אבל לא בוצרין עמו וישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו חבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת ובגמ' א"ר יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהן דרוכית כו' לא בדא כו' עי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דחלה) מה שביארתי שם:
אבל כעת נראה לי לבאר הירושלמי בביאור אחר והוא דלפי מה שביארתי (שם) קשה דמאי מקשה אם כשהלכו עליהם דרוכית כו' אפי' כמשנה הראשונה נמי והגהתי שם לפי משנה אחרונה נמי דהא למשנה אחרונה בודאי דאין דורכין עם העובד כוכבים משום דמשתכר באיסורי הנאה דהא למשנה אחרונה יין שהתחיל להמשך עושה יין נסך כדרב הונא א"כ אין דורכין עם העובד כוכבים משום שמשתכר באיסורי הנאה ובפרט לפי מה שביארתי לעיל דהא דאמר רב הונא קילוח כבור היינו כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך וא"כ משתכר באיסורי הנאה וגם מה שביארתי שם דאע"ג דהוא מדרבנן אעפ"כ מותר לגרום טומאה משום שעיקר השימור הוא מה שאתה צריך ליתן לכהן וא"כ כיון שנטמא אף שהוא בטומאה דרבנן אעפ"כ מותר לטמאה אך לפי מה שביארתי דקאי על הא דדורכין עם העובד כוכבים א"כ בלאו הטומאה נמי אינו צריך ליתן לכהן):
ע"כ נראה לי להגיה ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהם דרוכית כו' אפי' לישראל נמי והוא דהא שישראל אין דורכין ולא בוצרין עמו הוא מפני שגורם טומאה וא"כ כיון שהילכו עליהן דרוכית אפי' לישראל נמי מותר והוא כמו שהקשו התוס' על רש"י בע"ג (ד' נ"ה) בתוס' ד"ה דורכין עם העובד כוכבים בגת ופי' הקונטרס ומשום גרם טומאה ליכא שמשעה שדרך בהן עובד כוכבים מעט נטמאו משמע מתוך פירושו שדורכין בסוף דריכה קאמר וכן נראה לר"י דאין לפרש דורכין בתחילת דריכה ומטעם שנטמא הכל בגת טמאה דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה אמאי לא דורכין עמו כיון שנטמא הכל בגת טמא לכך נראה כפירש"י דבסוף דריכה קאמר וכן משמע בירושלמי דקתני דורכין עם העובד כוכבים בגת הדא דאת אמרת והוא שהילכו עלי' דרוכית כו' אבל לא הלכו עליהן כו' לא וכתב המהרש"א ולפירוש ליכא לאקשויי נמי אמאי בישראל לא דורכין עמו כיון שכבר נטמא הכל בתחילת דריכה דיש לומר כיון דדריכתן בעבירה אסור לסייע לו בדריכה כדי שלא ירגיל בכך ויפריש וכן מצאתי כן בר"ן:
ובזה יתבאר הירושלמי ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהן דרוכית כו' אפי' ישראל נמי וסובר דלא כמו שכתבו ההו' וכפירוש המהרש"א) והר"ן דבישראל הוא משום דמסייע עובר עבירה ע"כ אפי' הילכו עליהן דרוכית נמי אין דורכין עמו) דתני' בראשונה כו' וע"ז אומר מ"ט דר' יונה (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יוסי) (והפ"מ שגה בזה) שכבר נטמאו מהכשר בצירה וע"כ דורכין עם העובד כוכבים בגת (והא דישראל שהוא עושה בטומא' לא דורכין ולא בוצרין עמו יתבאר לקמן וע"ז אומר מ"ט דר' יוסי (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יונה) (פי' מפני מה אינו אומר כר' יוסי) וע"ז משני טהורים היו דבר תורה את הוא שגזרת עליהם טומאה פי' דע"כ אינו אומר כר' יוסי משום דכל הטומאה שבשעת בצירה אינו רק מדרבנן וא"כ אף שנטמאו בטומאה דרבנן אעפ"כ איך יטמא אותם אח"כ בטומא' דאורייתא) וע"כ אומר והוא שהילכו עליהם הדרוכית דהיינו בסוף דריכה ונטמאו מתחילת הדריכה וע"ז אומר חיילי' דר' יוסי מהדא (פי' טעמא דר' יוסי שאומר דע"כ דורכין עם העובד כוכבים בגת לפי משנה ראשונה הוא משום שכבר נטמאו משעת בצירה. ואע"ג דהטומאה שבשעת בצירה אינה אלא מדרבנן אעפ"כ מותר לטמאותם בטומאה דאורייתא) דמר ר' יוסי בשם ר' הילא בדין היה שיהא אדם מטמא (כצ"ל) טבלו דבר תורה דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן כהונתו וכאן הואיל ואין אתה יכול ליתן לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותן (והא דקאמר ואינו יכול היינו משום שבחלה אמרה לענין אם נולד לה ספק טומאה דרשאי אתה לטמאותה ע"כ אמר אינו יכול). והפי' הוא דבעובד כוכבים כיון שאינו צריך ליתן לאהרן הכהן וא"כ הא דאסור לגרוס טומאה לחולין שבא"י הוא רק מדרבנן וע"כ אף שנטמאו בטומאה דרבנן אעפ"כ כיון שכבר נטמאו משעת בצירה אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן אעפ"כ מותר לטמא דהא אינו צריך ליתן התרומה לכהן דהא הוי של עבודת כוכבים ע"כ אף שלא נטמא רק בטומאה דרבנן נמי מותר לטמאות' משא"כ בישראל לא דורכין ולא בוצרין עמו דאף שכבר נטמא משעת בצירה אעפ"כ כיון דלא הוי רק מדרבנן ע"כ אין דורכין עמו והוא משו' שבישר' יש בהחולין תרומה שצרי' ליתן לכהן וא"כ אסו' לטמאות' מן התורה וע"כ אף שכבר נטמאו משעת בצירה אעפ"כ אין דורכין עמו (וזהו החילוק לר' יוסי בין עובד כוכבים לישראל) וע"כ הקשה לר' יונה דאמר והוא שהילכו עליהן דרוכית כו' דהיינו שהוא בסוף דריכה וא"כ מותר לישראל נמי ואמאי אין דורכין עמו:
אבל לר' יונה שאומר דהטעם משום שהילכו עליהן דרוכות דהיינו בסוף דריכה והא דקשה דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה אמאי לא דורכין הוא דכיון שמסייע ידי עוברי עבירה ע"כ כיון שהוא הכל מלאכה אחת ע"כ אף שכבר נטמאו מתחילת הדריכה אעפ"כ אין דורכין וכמו שכתבו התוס' וכמו שפי' המהרש"א וכמו שכתב הר"ן:
[ואיפשר לומר דהא דאמר תחילה דתני בראשונה היו אומרים (צריך להיות אח"כ) והוא שר' יוסי מביא ראי' לדבריו שכל הטעם הוא מפני שצריך ליתנו לכהן אבל בלאו"ה מותר לגרום טומאה והראי' שלמשנה אחרונה התירו לבצור משום שמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י והוא מפני שאינם טבולים לתרומה (וכמו שפי' רש"י בעבודת כוכבים (ד' נ"ו שם) וע"כ אפי' למשנה ראשונה לא הוי מדאורייתא רק בישראל וע"כ לא מהני מה שנטמא תחילה משעת בצירה משום דהוי טומאה דרבנן וע"כ לא דורכין ולא בוצרין עמו משא"כ בעובד כוכבים כיון דהא דאין לגרום טומאה לחולין שבא"י הוא רק מדרבנן ע"כ דורכין עם העובד כוכבים בגת משום שכבר נטמאו משעת בצירה משא"כ בישראל. ולפי"ז צריך לגרוס הא שאומר דתני הכא אחר הא דמחלק לר' יוסי בין פירות ישראל לפירות העובד כוכבים ומייתי ראי' מהא דלמשנה אחרונה מיתר בעובד כוכבים אפי' מדרבנן נמי ודו"ק]: