מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומ' לא יתן כו' ובגמ' תני עיצומים ר' אבהו גבי ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור"י לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר"י גבי עצומים מודה בהוא דיהב ברי' גו אומנותא ועיצומים ביניהן דהוא גבי ועיין בספ"ק דב"מ ושם ביארתי דהא דפליגי אמוראי הוא לא משום דפליגי אם הלכה כר' יוסי או כר"י אי אסמכתא קני' כמו דאמרינן בב"ב (ד' קס"ח) במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קני' כו' דא"כ ליפלגי אי הלכה כר' יוסי אי כר' יהודה ובש"ס דילן (שם) אמרינן אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו אמר רב הלכה כר' יוסי כי אתו לקמי דר' אמי אמר וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושני' הלכה כר' יוסי אני מה אעשה ואין הלכה כר' יוסי אלא דהטעם דאפי' אם אמרינן אסמכתא קני' אעפ"כ הרי נמחל שיעבודו בהמקצת שפרע וכמו שכתב הרא"ש בנדרים (ד' כ"ז) דממשעבדי לא גבי ואפי' חצי החוב שלא נפרע אינו גובה בשטר זה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שפרע כדאמר בשט"ח מוקדם דאפי' מזמן שני לא גבי דילמא אתא ליגבי מזמן ראשון ומבני חרי גבי דקני לי' במסירה וכתבתי שם דמתני' מיירי שכתב מתחילה שאם לא יתן לזמן פלוני שיהיו המעות שיתן לו מתנה וישאר החוב כבתחילה וע"כ פליגי בעצומים אי גבי אי לא גבי והוא משום דנמחל שיעבודו ועי"ש מה שביארתי דגבי עיצומים מודה והוא משום דשיעבוד הגוף כתוב בשטר:

ועיין שם שביארתי בהני עיצומים דר' אבהו גבי ור' אחא גבי ור' אמי גבה וביארתי שם דהטעם הוא דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דאותיות נקנין במסירה וכמו שהוכחתי שם מהירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) בשטר ר' אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר מתנה לא שמא יחזור כו' אמר לי' שמא תבוא שנת רעבון ויחזיר לו רבו (כצ"ל] פי' שיתן לו השטר בחזרה א"כ יצא העבד לחירות והוא משום דאותיות נקנין במסירה ולא בעי (לשיטה הירושלמי) כתיבה ומסירה וע"כ סובר ר' אבהו ור' אמי דגובה והוא משום דאותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש דאי אמרי' דאותיות נקנין במסירה הוה ניחא אבל אם אינו מוסר לו השטר כיון שנמחל שיעבודו במקצת נתבטל בכולו:

שם אמר ר' עוקבא תנה בכתובות דבי לוי האומר אבד שטרי ב"ד עושין לו קיום תני רשב"ג אומר אפי' בשטרי בירורין ב"ד עושין לו קיום (ויתבאר לקמן בזה):

עוד שם (ה"ו) מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים ובגמ' רב אמר עושין לו קיום ב"ד תני ר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד אמר ר' ירמי' אלו שמע רב מתני' לא הוה מימר הדא מילתא:

והנה צריך לבאר דמ"ט אמר תחילה אמר ר' עוקבא תנה בכתו' דבי לוי אבד שטרו ב"ד עושין לו קיום ובהא דמי שפרע מקצת חובו אמר רב ב"ד עושין לו קיום וע"ז אומר תני ר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד:

והנה זה יתבאר במה שכתבו התוס' בב"ב (ד' ק"ע) בד"ה אין הלכה כו' והוא משום דנמחק שטר חובו עושה המלוה בעצמו שלא מרצון הלוה וע"כ בעינן דווקא קיום ב"ד אבל הכא שכותבין מרצון המלוה והלוה וע"כ יכולים להחליף שטר אחר אפי' שלא בב"ד ופ"ז אומר רב אמר עושין לו קיום ב"ד וע"ז אומר תניר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד דכיון שהמלוה והלוה מתרצין לכתוב וא"כ ה"ל כאילו בעצמם כותבין שטר וע"ז אמר ר' ירמי' אילו הוה שמע רב מתנייה לא הוי מימר הדא מילתא (פי' אלו הוה שמע רב הברייתא דלעיל הא הני בכתובות דבי לוי שמי שנמחק שט"ח מעמיד עליו עדים ובא לב"ד ותני שצריכה קיום ב"ד והוא מחמת שהמלוה בעצמו כותב אבל הכא ששניהם מתרצים ע"כ כותבין אפי' בלא קיום ב"ד) ע"ז אומר כגון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לוה ממך פלוני ופלוני ערב וא"כ כותבין שלא מדעת הערב וא"כ צרי' קיו' ב"ד (והפ"מ כתב לקמן אמרינן הכי לענין עדות שטרי המוקדמין כו' ובספרי הדפוס מצויין זה על הלכה דלקמן וטעות המדפיסים הוא וכן בכמה ציונים בפירקין כו' ושגה בזה שהירושלמי מתרץ הא דאמר רב דצריכה קיום ב"ד:

וע"ז אומר רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני ושמואל אמר א"צ להזכיר זמן ראשון בשני כו' ר"י בעי א"צ כו' על הדא א"ר יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה והנה לפי פירוש הפ"מ הי' לו לומר שיכול לכתוב מזמן ראשון ולא הוי מוקד' ולשמואל אין יכול לכתו' מזמן ראשון ואמאי קאמר שצריך לכתוב זמן ראשון אך אי אמרינן דבערב צריך קיום ב"ד משום שזה לא בידיעת הערב וא"כ אם ב"ד כותבין שטר אחר וב"ד אלימי לכתוב אף שלא בידיעת הערב מכל מקום אם לא יכתוב מזמן ראשון א"כ בטלה השיעבוד של למפרע בטלה נמי ש על להבא:

וע"ז קאמר כגון דמרין כן אני פלוני לויתי ממך (פי' שהי' ערב קודם חיתום שטרות וא"כ גובין ממשעבדי וא"כ כיון שבטל השיעבוד מעיקרא בטל נמי מזמן שני) ע"כ אומר רב צריך שיכתוב זמן ראשון ושמואל אמר דאם אפי' יכתוב זמן שני הוא משועבד מכאן ולהבא וע"ז אומ' לקמן (ספ"י) רב אמ' צרי' כר"י (פי' שסובר דבמוקדם כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו ושמואל כרשב"ל שאומר דאע"ג דנתבטל זמן ראשון כותב זמן שני והערב משועבד מזמן שני) ודו"ק ולקמן יתבאר עוד בזה:

שם (ה"ז) מתניתין שני אחים כו' האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע וא"י איזהו שטרות כולן פרועין נמצא לא' שם שני' הגדול פרוע והקטן אינו פרוע ובגמ' תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן והנה הטעם הוא לפי שיטת הש"ס דילן דיד בעל השטר על התחתונה וע"כ הגדול פרוע אך הירו' לטעמי' דאמר לעיל (פ"ט ה"ו) דברי הכל יד השטרות לעליונה והוי בעל השטר מוחזק א"כ לא נפרע אלא השטר קטן וע"ז אומר תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן וא"כ כי פרעו בודאי פרעו תחילה השטר גדול אבל בלאו הכי יד בעל השטר על העליונה לפי שיטת הירושלמי:

שם (ה"ח) המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב ובגמ' תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה נראה לי דהא דקאמר תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (דהיינו בבבל אמרין) ואמאי דווקא תמן [ונראה לי דע"כ לא אמרינן רק תמן הוא דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע אמר ר' יוחנן אתי דר' שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעתותי ערב דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו עניים הרי הוא הפקר ר' יהודה אומר לעתותי ערב (פי' וע"כ היו הצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על מעות הללו. והוא כר' יהודא דאמר לעתותי ערב) והנה לשיטת הירושלמי הא דתנא צנועין רשב"ג הוא וא"כ סובר רשב"ג דיכול לחלל אף על דבר שאינו ברשותו ור' יוחנן פליג על זה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ט) אלא לעולם כל הנלקט ור' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן אין הגונב אחר הגנב כו' אלא לאו ש"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וא"כ סובר ר' יוחנן דאינו יכול לחלל על מה שאינו ברשותו ולשיטת הירושלמי הא דצנועין הוא רשב"ג וא"כ ליכא לכללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא דקאמר הירושלמי דהא דצנועין אתי כרשב"ג הוא כמו דאמר תחילה ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע וא"כ שיטת הירושל' דהא דצנועין הוא בשאר שני שבוע ואף על גב דסובר רשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות אעפ"כ הצנועין (פי' שעושים לפנים משורת הדין ע"כ היו מחללים אפי' בשאר שני שבוע) וע"ז פריך ויציין דהא דקרי להו צנועין היינו מפני שמרחמין אפי' על הרשעים אבל מ"מ אמאי לא יציינו וע"ז מתרץ אם מצויין האיך נקרא הוא צנוע (פי' אם היו מציינים אפי' בשאר שני שבוע שכל העולם אין מציינין מחמת שהלעיטהו כו' והן עושים לפנים משורת הדין ואם היו מציינים לא היו נקראים צנועים שצנועתם אם הם מקיימין הצנע לכת וא"כ לא היו נקראים צנועים) וא"כ הא דקאמר והצנועים כודאי בשאר שני שבוע וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה והצנועין כו' וצריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל וא"כ כיון דהא דצנועים הוא כרשב"ג דאי אליבא דת"ק כיון שכל העולם היו מציינים אמאי לא ציינו וע"כ לא אמרו דבכל מקום הלכה כרשב"ג דהא דההיא דצנועין שהוא מדברי רשב"ג אין הלכה כמותו. אבל לשיטת הש"ס דילן דההוא דצנועין לאו כרשב"ג היא אלא שהוא מדברי ת"ק והא דקרי להו צנועין הוא מפני שלא היו רוצים לסמוך על הסימנים וא"כ כיון דמדברי דת"ק היא ע"כ אמרו תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דר' יוחנן דאמר בב"ב (ד' קע"ד) אמר רבב"ח א"ר יוחנן בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה) משא"כ לשיטת הירושלמי לא אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג דכיון דההיא דצנועין הוא מדברי רשב"ג ובהא אין הלכה כמותי וכמו דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו: וע"כ אומר בירושלמי תמן אמרין (פי' בבבל) אמרין הלכה כרשב"ג והוא משום דבבבל מפרשי דההיא דצנועין אתי אליבא דת"ק ולא אליבא דרשב"ג]:

עוד שם ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מפי בית דינו (צריך לומר דרב מפרש דהא דפליגי רשב"ג ור"י בכתובות (ד' כ"ד) דתנן ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד א' ואמרי' שם וכן בב"ב (ד' ל"א) דפליגי אם חיישי' לזילותא דבי דינא דרשב"ג סובר דלזילותא דבי דינא לא חיישינן וא"כ כיון דרב סובר דהלכה כרשב"ג א"כ איך קאמר רב בכתובות ובב"ב בירושלמי פ"ג דב"ב ה"ד) אמר ר"נ בר יעקב אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזירנא ליה רב אמר כשנתת עפ"י ב"ד נתת מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' וא"כ סובר רב דחיישינן לזילותא דבי דינא וא"כ הוא דלא כרשב"ג וא"כ צריך לומר דפליגי במצטרפין לעדות ועוד איפשר דרב אמר ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג היינו שאמרו אבל הוא אינו סובר כן ובירושלמי דמס' עבודת כוכבים (פ"ב ה"ג) ועורות לבובין ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג וא"כ מוכח שרק בזה הלכה כרשב"ג אבל לא בכל מקים ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו:

שם (ה"י) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסי' חורין והערב שהוא יוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין כו' ובגמ' רב הונא אמר הקדמה פסולה והשטר כשר והתנינן פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול הדא דתימר דרב הונא ור' אלעזר ור"ש בן יקים הדא דרב הונא ר' אלעזר אמר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין כאין העדים חותמין על הגט אלא מפני מתיקון העולם:

והנה הירושלמי הזה הוא בכאן בקצרה והירושלמי (היא בפ"י דשביעית) פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מרע כחו והמאוחר פסול מפני שהוא מייפה כחו שט"ח המוקדמין פסולין מפני שמייפה כחן והמאוחרין כשירין מפני שהוא מרע כחן מי מידע (פי' מי מודיע שהוא מוקדם) שמעון בר ווא בשם ר"י החתומין בשטר לא כן אמר רשב"ל עשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן אותן שאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרו על זה חתמנו ולא חתמנו על זה ר' יוחנן אמר פסולין ממש ורשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב והתני פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר שר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר (פי' שמביא ראי' לר' יוחנן שאמר שהשטר פסול לגמרי והוא כיון שנתבטל במקצתו נתבטל בכולו) וכמו שביארתי במ"א דהירושלמי לטעמי' דאפי' נתבטל מחמת דבר ח' נתבטל בכולו וכמו שהבאתי ראי' בפ' איזהו נשך וכן בב"ק (בפ' מרובה) דהירושל' סובר דאפי' נתבטל מקצתו שלא מחמת קרוב או פסול נמי נתבטל בכולו והבאתי ראי' מהירושלמי בכתובות (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים וקאמ' שם עד כדון בשמכרוה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר א' הפלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כא' והיו העדים כשירים לזה כו' אבל הש"ס דילן לטעמי' דהא דנתבטל במקצתו נתבטל בכולו היינו דווקא אם נתבטל מחמת קרוב או פסול וע"כ אמרינן בב"מ (ד' ע"ב) תנן ההם שט"ח המוקדמין פסולים והמאוחרי' כשירין מוקדמין אמאי פסולים נהי דלא גבו מזמן ראשון ניגבו מזמן שני אמר רשב"ל במחלוקת שנוי' ור' מאיר היא (פי' דר"מ סובר קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ואת הריבית) ור' יוחנן אמר אפי תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון וע"כ אינו אומר ר' יוחנן הטעם משום דכיון דנתבטל במקצתו נתבטל בכולו אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון:

והנה הירושלמי הוא רק בקצרה דקאמר רב הונא אמר הקדמהפסולה והשטר כשר ופריך והא תנינן פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול (פי' וא"כ כיון דאינו פסול לגמרי הא בפרוזבול נמי המאוחר אינו פסול לגמרי וכמו דמקשה שם בירושלמי דפרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר):

והא דקאמר אח"כ הדא דתימר דרב הונא ר' אלעזר ור"ש בן יקים הדא דרב הונא דר' אלעזר (פי' שאומר דעידי מסירה כרתי דאמר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר כו') וע"ז אומר והיכי אם באותן שהכחישו עדותן (פי' שאומרים דלא חתמו כלל) הכחיש עדותן כמי שאינה (פי' דכיון שהעידו אינם יכולים לחזור) אם באות' שלא הכחישו עדותן הא אמ' ר"ל עשו העדי' החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא ודאי דאתי כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ובעידי מסירה כיון שמעידין מעצמן א"כ לא דמי לעידי חתימה דהתם כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל בעידי מסירה יכולים לומר שהם לא ראו שהוא מוקדם (ואיפשר עוד שנתחלפו השורות בירושלמי ותחילה צריך לגרוס והיכי אם באותם שלא הכחישו עדותן הא אמר ר"ל עשו עדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בה"ד ואח"כ הדא דתימר רב הונא כר' אליעזר דאמר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ובעידי מסירה ניחא דבהם לא שייך עדים החתומין על השה כמי שנחקרה עדותן דהא הם לא חתמו ופליגי בזה אם השטר נתבטל בכולו או לא ומיירי בעדי מסירה):

עוד אמרינן שם מאי כדון באינון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לויתי מפלוני ופלוני ערב (כתב הפ"מ שזהו תירוץ על הקושי' שמקשה דהיכי מיירי אם באותן שהכחישו עדותן כו' וע"ז משני באינון דמרין כן אני פלוני בן פלוני כו' לויתי מפלוני ופלוני ערב (פי' שהוא כמו דמשני בירו' (בפ"י דשביעית) תמן אותן שאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרו על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו) והנה הפ"מ שגה בזה והא דקאמר מאי כדון באינון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לויתי מפלוני ופלוני ערב קאי אהא דקאמר אח"כ דפליגי רב ושמואל (וכמו שביארתי לעיל (ה"ו) שהפ"מ שגה שם ג"כ וכתב שטעות המדפיסים הוא מאי דקאמר כגון דמרין כן) וכבר ביארתי שם שזהו תירוץ על הא דאמר רב דצריך קיום ב"ד וע"כ כיון שכותבין השטר שלא בידיעת הערב ע"כ צריך קיום ב"ד וע"ז פליגי רב ושמואל אם צריך לכתוב הזמן שבראשון או הזמן שבשני עיי"ש וכן הכא נמי הא דאמר באינון דמרין כן אני פלוני ערב קאי אהא דלקמן דפליגי רב ושמואל אם צריך לכתוב מזמן ראשון או מזמן שני כמו שיתבאר לקמן:

והא דקמשני הכא כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ולא משני כמו בשביעית ברם הכא אמרו על זה חתמנו ולא חתמנו על זה והוא משום דאם אומרים על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו שינוי' דחיקא הוא שיאמרו על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו דהא אמרינן בכתובו' (ד' כ"ד) היכי דמי אילימא דכתיב בי' אני פלוני כהן כו' לא צריכא דכתיב בי' אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימו סהדי מאי אמנה שבשטר קא מסהדי או דילמ' אכולה מילתא קא מסהדי רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין וא"כ איפשר דהירושלמי סובר דרב הונא אמר מעלין וא"כ אכולה מילתא קא מסהדי. וע"כ משני דאתא דרב הונא כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי:

ומה דמשני התם דאמרו על זה חתמנו ולא חתמנו על זה והוא משום דהתם פליגי ר' יוחנן ור"ל ומקשה על הא דריש לקיש דאם אומר את כן בשטרות מה בין שטרות מה בין פרוזבול דהא בפרוזבול נמי כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב. וא"כ לר"ל צריך לאוקמי הך ברייתא שסוברת דמוקדם פסול לגמרי כר' מאיר וכמו דאמרי בב"מ (ד' ע"ב) תנן התם שט"ח המוקדמים פסולים מוקדמי' אמאי פסולין נהי דלא גבו מזמן ראשון ניגבו מזמן שני אמר רשב"ל במחלוקת שנוי' ור' מאיר היא וכן יתרץ הא שמוכיח מהברייתא דמוקדמים פסולים לגמרי דאתי כר"מ וא"כ קשה דמי מודיע דליכא למימר דאתי כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דהא ר"מ סובר דעידי חתימה כרתי וא"כ קשה דלר"מ מי מודיע שהוא מוקדם וע"כ בפ"ו דשביעית דשם פליגי ר"י ורשב"ל משני בשאומרים על זה חתמנו ולא חתמנו על זה אבל הכא דקאמ' רב הונא ההקדמה פסולה והשטר כשר מפרש דרב הונא סובר כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ולא רצה לתרץ שאומרים על זה חתמנו ולא חתמנו על זה דלרב הונא דמעלים משטרות ליוחסין א"כ מסתמא חותמין על הכל וע"כ משני כר"א (והא דקאמר באינון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה ופלוני ערב קאי אהא דלקמן אפלוגתא דרב ושמואל ודלא כמו שפי' הפ"מ דקאי אהא דלעיל ושגה בזה כמו שביארתי):

עוד שם אני פלוני בן פלוני לויתי כו' רב אמר צריך להזכיר זמנו של ראשון בשני וכמו שביארתי (ה"ו) דאם לא יכתוב מזמן ראשון א"כ כשנתבטל השיעבוד של הערב במקצתו נתבטל כולו (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ב (ד' קע"א) דאמרינן בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא (פי' וע"כ יכולים לכתוב מזמן ראשון אבל עדים אין יכולים לכתוב מזמן ראשון אבל אם רוצים לכתוב מזמן שני יכולים בודאי ומשום דמיירי בדליכא ערב) או אפי' אם הי' ערב איפשר דהש"ס דילן אזיל לטעמי' נתבטל מקצתו לא מחמת קרוב או פסול לא נתבטל בכולו) והירושלמי מפרש דפליגי אם ב"ד כותבין לו שטר אח' בדא כ' ערב וכמו שביארתי לעיל דמשני כגון דמרין כן אני פלוני כו' ופלוני ערב וע"כ כיון שכותבין ואין הערב כאן ע"כ צריך ב"ד ופליגי רב ושמואל דרב קאמר צריך לכתוב מזמן ראשון דאפי' ב"ד צריך לכתוב מזמן ראשון ושמואל סובר דאפי' מזמן שני דכיון דלא נתבטל מחמת קרוב או פסול ע"כ יכולים לכתוב מזמן שני:

וע"ז אומר באינון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה ופלוני ערב דהיינו קודם חיתום שטרות שאז גובה ממשועבדין וא"כ יש נ"מ בשטר וע"ז אומר צרי' להזכיר כו' ושמואל אמר אין צריך כו' והוא דרב סובר דצריך לכתוב זמן ראשון הוא משום דרב סובר כר' יוחנן דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו אפי' שלא מחמת קרוב או פסול ושמואל כרשב"ל שסובר דאם נתבטל מקצתו לא מחמת קרוב או פסול לא נתבטל כולו וע"כ סובר שמואל דיכולים לכתוב מזמן שני. (והפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו ושגה בזה והפי' הוא כמו שביארתי):

עוד שם ר' יסא בשם ר"י אמר אעפ"י שקילסו ר' ישמעאל את בן ננס על מדרשו קילסו אבל אין הלכה כבן ננס ואיפשר לומר דכיון דר' יוחנן סובר דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו וא"כ כיון שנתבטל שיעבוד הערב א"כ נתבטל בכולו או איפשר דר' יוחנן סובר כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ו דיש חילוק בין אם כתב פלוני ערב ובין אם כתב ופלוני ערב וכמו דאמרינן דא"ר יוחנן שאיל פסול ושאילו כשר וכן איתא בירושלמי (פ"ט דגיטין ה"ו) אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה על הכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד. אך זה הפלוגתא אינו אלא קודם חיתום שטרות אבל לא אחר חיתום שטרות ע"כ איפשר לומר שאפי' אחר חיתום שטרות א"כ איך יוכשר השטר כיון שנתבטל במקצת בטל כולו אך כיון שחתמו אח"כ לא בטל והא דאיתא בירושלמי (פי"א דכתובות ה"ח) דאם הי' בשטר א' הפלוגתא דר"י ור"ל כו' היינו אם חתמו אחר כל השטרות (ועי' בגיטין ד' פ"ו) היכי דמי כלל היכי דמי טופס אר"י זמן א' לכולן זהו כלל זמן לכל א' וא' זהו טופס כו' תני' כוותי' דר' יוחנן עי"ש או שהפי' הוא שחולק על בן ננס ואומר שמשתעבד וכמו שאבאר לקמן הא דאמר ר' יוסי כו':

עוד שם שמעון בר ווא בשם ר"י אף בחנוק הלכה כרבי ישמעאל (פי' הפ"מ כלומר דר' ישמעאל חולק על בן ננס וסובר דמשעבד נפשי' כשאמ' לו הנח לו ואני נותן) א"ר יוסי ואת שמע מינה ב"נ דהוה צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' ונא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי וכתב הפ"מ במראה הפנים דברי ר' יוסי ע"כ בתמיה מתפרשא דאל"כ מה לו לחזור בדברים ובהכי אזלא המסקנא כדהתם דאין הלכה ברנוק כמותו כו' (כבר ביארתי בפ' איזהו נשך דר' יוסי קאמר דע"כ משתעבד אף שהוא לאחר מתן מעות) וע"ז אומר ואת שמע מינה בר נש דהוה צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' מן אהן גבי ומן אהן לא גבי (פי' מן האחרון גובה ומן הראשון אינו גובה פי' וע"כ כיון שאינו יכול לגבות מן הראשון ע"כ משתעבד השני דהוי כמו בשעת מתן מעות כיון דע"י זה מסתלק הלוה הראשון ע"כ משתעבד השני) ועיי"ש שהארכתי בזה:

(ה"א) מתניתין דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' ובגמ' לא הן גזילות הן חבלות (ופי' הפ"מ לא הן גזילות הן חבלות אטו בכלל דיני ממונות לא הן גזילות הן חבלות ומפני מה חלקן להתנא לשנותן בתרתי (והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ב') אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות הן) אשכח תני ר"ש ב"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אתא מימר לך בפשוטה דקרייא (ופי' הפ"מ דמצא ברייתא דתני רשב"י ומפרש לטעמא דהתנא במתניתין דאקרא קאי כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ומפרש ברישא דיני ממונות כי תקנה עבד עברי והדר גזילות וחבלות ואתא התנא למימר בפשוטה דקריי' כמו שהן כתובין במקרא) ותייא כר' יוסי בר חלפתא כו' אתון תרין בר נש מידון קומי' א"ל ע"מ שתדיננו דין תורה א"ל אני כו' אלא כו' (ופי' הפ"מ כלומר דאגב דהתנא שונה כמו שהן כתובין בא להשמיענו פשוטא דקרא ג"כ לענין זה דאשר תשים לפניהם כתיב ומכאן דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שאמר ר' יוסי בר חלפתא לאלו שבאו לפניו לדון ואמרו לו שידון אותם בדין תורה:

והנה פירושו הוא כולו בדוחק וע"כ נראה לי לפרש ולהגיה בירושלמי והוא דמקשה לא הן גזילות הן חבלות (ובכאן נתחלפו השורות וצ"ל) אתא מימר לך בפשוטה דקרייא (פי' שמתרץ על הקושי' דא"כ צריך לומר בפשוטא דקריי' (והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ב') דעיקר שלש' דכתיבי בגזילות וחבלות הוא דכתיבי גזילות דכתיב ונקרב בעה"ב כו' חבלות מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו תנא מה הן דיני ממונות גזילות וחבלות אבל הודאות והלואות לא ולמאי אילימא דלא בעינן שלשה והא אמר ר' אבהו שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין אלא דלא בעינן מומחים כו' ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן שלשה למה לי לעולם קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן ובדין הוא דליבעי נמי מומחין והאי דלא בעינן מומחין משום דר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה א' דיני ממונות ואחד דיני נפשות כו':

וע"ז אומר אתא מימר לך בפשוטא דקריי' (פי' כפשטא דקרא ואין עירוב פרשיות כתיב כאן אלא דווקא בגזילות וחבלות אבל לא בדיני ממונות) וע"ז אומר אתי בפשוטא דקריי' (פי' כפשטא דקרא דאין עירוב פרשיות כתיב כאן ושלשה מומחין דכתיבי הוא בגזילות וחבלות) והא דאמר שלשה בדיני ממונות הוא דלא כר' אבהו דמשני מה הן גזילו' וחבלות אלא כר' אחא דמפרש תרתי קתני ומפר דקאי אמומחין ובד"מ הוי שלשה אעפ"י שאינן מומחין והא דבעינן שלשה משום יושבי קרנות די תלתא אי איפשר דלית בהו חד דגמיר וא"כ דיני ממונות בשלשה הדיוטות אבל בדיני גזילות וחבלות בעינן מומחין והוא בפשוטא דקריי' דלא בעינן מומחין רק בגזילות וחבלות דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן:

וע"ז אומר אשכח הני פי' שמצא ברייתא דתני ר"ש בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ואמרינן בגיטין (ד' פח) לפניהם ולא לפני הדיוטות וא"כ אפי' אם נאמר בפשוטא דקרא דאין עירוב פרשיות כתיב כאן אעפ"כ בעינן מומחין דהא כתיב לפניהם (והוא כמו שהקשו התוס' שם בסנהדרין (ד' ב') בד"ה ליבעי נמי כו' תימא דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתי' אלקים ובפ' המגרש (ד' פח) ממעט להו מדכתיב לפניהם כו' עיי"ש וע"ז אומר הירושלמי נמי דאשכח תני ברייתא דר"ש בן יוחאי דיליף מדכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות וא"כ צריך בדיני ממונות נמי מומחין

וע"ז אומר ותייא כר' יוסי בר חלפתא דר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידן קומי' א"ל על מנת שתדינני דין תורה אמר לון כו' והא שלא רצה לדון בדין תורה שבדין תורה אפי' מומחה אינו יכול לדון ביחידי דיליף מדכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ גלי לן קרא דהא דכתיב אח"כ ונקרב בעה"ב דקאי אדיני ממונו' ג"כ (וכמו שכתבו התוס') וא"כ בעינן שלשה מומחין אפי' בדיני ממונות ג"כ וע"כ כשאתו קמי' אעפ"י שקבלוהו אך כיון שאמרו לו דיינת לן דין תורה ור' יוסי בר חלפתא סובר כר"ש דאפילו לדיני ממונות נמי בעינן שלשה מומחין ע"כ לא רצה לדון

עוד שם שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ר' יוחנן ור"ל תריהון מרין אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין תמן תנינן הי' דן את הדין זיכה את החייב כו' טימא לטהור טיהר לטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ר' בא בשם ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וגריס שם הפ"מ הרי את מקובל עלינו כשלשה כמו דגריס לקמן הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דהא דאמר כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים היינו משום דאפי' למ"ד שנים שדנו דיניהם דין אפ"ה לא יתיישב הא דתנן דן את הדין משום דבעינן דווקא שנים ע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים ואי אמרינן דבעינן שלשה ע"כ אמר הרי את מקובל עלינו כשלשה:

ולכאורה צריך להבין דמפני מה אמר תחילה הרי את מקובל עלינו כשנים ואח"כ אמר ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דתחילה אמר בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים דליכא למימר כשלשה דא"כ הוי תרתי לריעותא ועיין בסמ"ע שכתב בחוה"מ (ס' כב) הטעם דמהני תרתי כשקבלוהו עלי' להיות כשלשה ולא הוי תרתי לריעותא דשם פסול חד הוא יחיד במקום רבים והקצה"ח כתב הטעם דע"כ מהני דהוי כאילו קבלוהו עלייהו להיות יחיד מומחה וע"כ לא הוי כתרתי לריעותא וע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא לשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין וע"כ לא הוי תרתי לריעותא דהא קיבל חד להיות כשנים וליכא למימר שאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה דא"כ קשה דהוי תרתי לריעותא וכ"ת דהא איכא למימר דלא הוי רק כחדא לריעותא שקבל עלי' להיות כיחיד מומחה אפי' אומר במקום ג' הוי כיחיד מומחה וכמו שכתב הקצה"ח דאין הדבר הלוי בלשון אלא בענין אם הוא תרתי לריעותא וזה לא הוי כתרתי לריעותא כיון דיחיד מומחה דן רשאי להיות הדיוט במקום מומחה אם קבלוהו עלייהו דא"כ יפטור מלשלם כיחיד מומחה ואמאי אמרינן דחייב לשלם אלא דהכונה הוא דווקא כשלשה א"כ הוי תרתי לריעותא וא"כ איך מהני ע"כ משני שאמרו הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא אליבא דשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין וא"כ לא הוי רק כמו חדא לריעותא וע"ז הקשה דממ"נ אם טעה בדבר משנה אמאי דינו דין ואם טעה בשיקול הדעת אמאי חייב שלם כיון דקבלוהו עלייהו וע"ז משני ר' בא בשם ר' אבהו כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה:

ולפי"ז איפשר לומר דלרבנן דא"י דבעינן דווקא שלשה והוא קיבל עליו להיות כשלשה וכ"ת א"כ הוי תרתי לריעותא ע"ז משני דכונתו הי' כמו יחיד מומחה דהוי במקום שלשה וכ"ת א"כ יפטור כמו מומחה אך כיון שא"ל בפירוש ע"מ שתדיננו דין תורה ע"כ לא הוי כיחיד מומחה לפטור ולא קיבל עליו אלא להיות בעיקר הדין כמו יחיד מומחה ולא שיפטור מלשלם ומומחה שאני שא"צ לקבלתו וע"כ פטור משא"כ הדיוט שצריך לקבלתו. ע"כ משני ר' בא בשם ר' אבהו שקבל עליו להיות כשלשה ולא הוי כתרתי לריעותא דכונתו להיות כיחיד מומחה אעפ"י שאמר כשלשה וכמו שכתב הקצה"ח ומה שחייב הוא משום דא"ל ע"מ שתדיננו דין תורה וא"כ אם טעה ולא קיבל עליו כלל ע"כ חייב לשלם משא"כ מומחה שאין צריך לקבלתו ועיין בתו' סנהדרין (ד' ה) בד"ה אם כו' ובמה שכתבו ולהאי פירושא דפריך לקמן (ד' ו') מר' אבהו מדן את הדין ה"מ לשנויי דמיירי ביחיד מומח' לרבים ובמה שכת' המהרש"א שם ודו"ק. ועוד דאם קבלוהו כשלשה צריך לשלם כמו שאומר בירוש' מפני שהגיס דעתו ודן ביחיד משא"כ במומחה דמותר עפ"י דין ע"כ פטור:

[והא דהש"ס דילן משני בסנהדרין (ד' ו) הכא במאי עסקינן דקבלו עלייהו וכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' כה) ועיין בפ"ק דסנהדרין דפריך לר' אבהו דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין מהא דתנן דן את הדין מה שעשה עשוי ומשני בדקבלו עלייהו ופריך אי הכי אמאי חייב לשלם ומשני דאמרי לי' דיינת לן ד"ת ובירושלמי הקשה ג"כ קושי' זו ופריק לה שאמרו בפירוש הרי את מקובל עלינו ע"מ לדון דין תורה ובזה פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי דש"ס דילן סובר בסתם נמי הוי הקבלה ע"מ לדון ד"ת והירושלמי סובר דסתם הקבלה בין לדין בין לטעות ומש"ה פריך אמאי חייב לשלם עד דמוקי לה במפרש ע"מלדון דין ד"ת. ואי נימא דקרע כסותי חייב א"כ אפי' נימא דקבלה הי' בין לדין בין לטעות נמי חייב לשלם כיון דלא אמר והפטר וצ"ע:

ולפי מה שביארתי נראה לי דהא דחלוקים הש"ס דילן עם הירושלמי הוא כמו שביארתי דבקבלוהו סתם כיון דאיכא תרתי לריעותא וא"כ קבל עלי' שיהי' כיחיד מומחה וא"כ יפטר מלשלם כמו שביארתי:

אך זהו דווקא אי אמרינן דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קבלוהו: אבל אי אמרינן דיחיד מומחה אינו פטור אלא דווקא בקבלה וכמו שכתבו הפוסקים דהא דתנן ואם הי' מומחה פטור מלשלם היינו דווקא בקבלוהו: וכן מוכח מהא דאמרינן בסנהדרין (ד' ה') דמר זוטרא ברי' דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמי' דרב יוסף א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. וכן אמרינן בסנהדרין (שם) ת"ש דרבב"ח דן דינא וטעה אתא לקמי דר' חייא אמר לי' אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים והא רבב"ח רשותא הוי נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני וא"כ אפי' יחיד מומחה שטעה בשיקול הדעת נמי חייב לשלם וא"כ הא דתנן ואם הי' מומחה לב"ד פטור מלשלם היינו דווקא בדקבלוהו עלייהו וא"כ ביחיד שקבלוהו עליהם להיות כיחיד מומחה לא קשה שיפטור מלשלם כמומחה דזה אינו דהא מומחה אינו פטור רק בשקבלוהו עליהם וא"כ אהני הקבלה לפוטרו מתשלומין. וא"כ בשלשה שצריכין קבלה שיהיו דנים א"כ לא אהני להו הקבלה לפוטרו. וע"כ משני הש"ס דילן בסנהדרין (ד' ו') בשקבלוהו עלייהו בסתם והא דלא הוי תרתי לריעותא היינו משום שקבלו עליהם כיחיד מומחה והא דלא פטירי כמו ביחיד מומחה היינו משום דביחיד מומחה נמי בעינן קבלוהו שיהא פטור וכיון שיחיד מומחה יכול לדון ע"כ מהני הקבלה לפוטרו אבל ביחיד שאינו יכול לדין א"כ מהני ליה הקבלה לדון אבל לא מהני לפוטרו:

אבל לשיטת הירושלמי דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קיבלוהו וכמו שכתבו הפוסקים משום דאנוס הוא ומזלי' דהבעל דין גרם וא"כ אם מקבל השלשה להיות כיחיד מומחה (דאל"ה הוי תרתי לריעותא) א"כ פטור לגמרי וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' בא (פי' בשאומר הרי את מקובל עלי' כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה וע"כ חייבין לשלם אך אעפ"כ לא נראה לי שיחלוק הירושלמי על הש"ס דילן דמומחה יהי' פטור אע"ג שלא קבלוהו רק דמ"מ כיון שקבלו עליהם להיות כמומחה דאל"ה הוי תרתי לריעותא ע"כ הוי כמומחה שקבלוהו ועל כן פטור מלשלם. וע"כ אומר בירושלמי בשאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה.

(שם) האונס והמפתה ר' מנא אמר בנערה המאורסה פליגין כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז) דכתובות (ה"א) ושם ביארתי:

(שם) תני אין מעברין את השנה בפני הטומאה עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז) דפסחים (ה"ו) בספרי אבי הנחל (י"ג) ושם ביארתי:

(שם) תני ההקדישות בשלשה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דמגילה ה"ד) ושם ביארתי:

שם (ה"ג) אמר ר' אבהו אתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות והנה בספרי נחלת יהושע שם שכתבתי מה שפי' הפ"מ וכי אין המחיצו' לאחר שקדשו עולות הן לענין מעילה וא"כ איך איפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן. ולפיכך סבר בונין ואח"כ מקדישין עכ"ל ולפי פירושו הוא באופן דאמרינן במעילה (ד' י"ד) בונין בחול ואחר כך מקדישין אבל באמת שגה בזה הפ"מ ואינו שייך כלל להא דמעילה (ד' י"ד) דבונין בחול ואחר כך מקדשין אך דפליגי בזה דמאן דאמר בונין ואחר כך מקדישין סבר דאין רואין את המחיצות כאלו הם עולות (פי' דלא אמרי' דכיון שהוא קדוש בקדושת המחיצות ע"כ קדשה לעתיד לבוא ג"כ וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) אלא דאעפ"כ אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות למעלה ועל כן הי' צריך לבנות מתחילה המחיצות ואחר כך לקדש (פי' וכמו שקידש עזרא כמו דאיתא בריש (פ"ב דשבועות ד' ט"ו) עיי"ש אבל מ"ד מקדישין ואח"כ בונים ס"ל דרואים את המחיצות כאלו הם עולות וע"כ הי' יכול לקדש אעפ"י שלא בנה את המחיצות עדיין וכ"ת כיון דס"ל דרואים אה המחיצו' למה הי' לו לקדש אך הוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ט"ז) דמ"ד קדושה ראשונ' קידשה לשעתה וקידשה לעתי' לבוא עזרא זכר בעלמ' הוא דעביד וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ז דמ"ש) ר' חנינא ור' יהונתן וריב"ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות וביקשו לפדותם בגבולין א"ל חד סבא אבוכון לא הוו עבדין כן אלא מפקען חוץ לחומה ופודין אותו סבתא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאילו הן עולות רבנן הוו סברין מימר אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות כו' ועיין בספרי עמק יהושע (ס' ט"ז) במה שכתבתי בזה הירושלמי ע"ש אבל עכ"פ הפירוש הוא דרואין את המחיצות כאילו הם עולות היינו כאילו עולות למעל' והוא כמו דאיתא בשבועו' (ד' ט"ז) דפליגי אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. וע"כ אמרינן התם דחד אומר בונים ואח"כ מקדישים משום שסובר דאין רואין את המחיצות כאלו הן עולות ומאן דסבר מקדישין ואח"כ בונים משום שלא הי' צריך למחיצה דרואין את המחיצות כאלו הן עולות ור"י ור"ל אזלי לטעמייהו בזבחים (ד' ק"ח) דהמעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור. דר"י סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ור"ל סבר דלא קדשה לע"ל ואמרינן התם דפליגי בפלוגתא דר"א ור' יהושע ע"ש. וכן כתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) דלכך קדושת הבית לא בטלה דכל שהוא קדוש קדושת המחיצות קיימא כל שעה דדרשינן מאשר לא חומה בפ"ק דמגילה (ד' ו') (פי' שקדושת המחיצות קיי' לעול'):

והנה למ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דרואין את המחיצות כאלו הן עולות דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות הא דאמר אח"ז ביקשו להוסיף על היכל ובכאן צריך לגרוס הא דאמר אח"כ ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו (פי' דמ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל דאל"ה איך היו מקדישין בשתי תודות כיון שבטלה הקדושה אם כן איך עשו תחילה השתי תודות. וא"כ מוכח דקדוש' ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וע"ז אומר ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו והוא משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל בכניסתן לארץ במה קידשו אמר ר' יוסי בר בון בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון והא תודה הוי קרבנות הנידר והנידב וקריבין בבמה קטנה אך כיון דאמרינן בזבחים (ד' קי"ט) דאין כהן וכלי שרת בבמה כו' וכמו שפירשו התוס' דבבמה קטנה מיירי. וע"כ אומר בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון דקריבה בכיהון וכלי שרת וכמ"ש התוספות שם בד"ה אין מנחה כו' ובמ"א יתבאר עוד בזה: