ר' סימון אחוה דר"י בר זבדי בשם רב תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים אמר ר' אבהו וחשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו דילמא בנכסי הגר (בימים קדמונים)אתאמרת) א"ל הרי כל רבותינו שבגולה מעידין עלינו שכך שמענוה פו' (ופי' הפ"מ וחשוד אדם לומר ר' אבהו אסיפא הוא דפריך מ"ט דאביו לבדו אינו נאמן וכי חשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו ואעפ"י שנאסף מן השוק מ"מ ליהמני' מטעמא דאין אדם חשוד בזה ומה לו לשקר בכך) וע"ז אומר דילמא בנכסי הגר ובימים קדמונים) אתאמרת ופי' הפ"מ שמא לא אמרו אלא בגר שאין לו יורשין ובהא הוא דאיכא למימר שאוסף לו א' מן השוק ולומר עליו בנו הוא כדי שיירשנו ולפיכך הוא אינו נאמן לפי שחב לאחרים הוא דנכסי הגר שמת ואין לו יורשין כל הקודם זכה והוא דוחק:

ע"כ נראה לי דר' אבהו פריך על הא דאמר נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו נאמנים אבל האב לחודי' אינו נאמן וכי חשוד אדם לומר על אינו בנו שהוא בנו וע"ז אומר דילמא בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמרת והוא באמת בנו אך שחוששין אנו דילמא אתיליד לי' בעודו עובד כוכבים וא"כ הולד אזיל בתרה ואינו בנו ליורשו. והא דקאמר שהוא בנו הוא מצד שמרחם עליו מחמת שהוא בעצה בנו וע"כ אם אביו ואמו מעידין עליו שבנו הוא דהיינו שנולד לו אחר הגירות נאמנים אבל אביו לחודי' אינו נאמן דדילמא נולד לו קודם הגירות ע"כ אין נאמן לומר שהי' הורתו ולידתו בקדושה לענין לירשו וע"ז אומר דילמא למא בנכסי הגר אתאמרת דהיינו לירש את הנכסים. (ועי' מה שביארתי בספרי נועם ירו' בסוף קידושין על הא שאמר שם אית תניי תני על קדמייתא נאמן ר' זריקא בשם ר' הונא היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן עיין שם)

ובזה יתבאר הירושלמי (ספ"ד דקידושין ה"ז) תמן תנינן האומר זה בני נאמן ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרין על העובר שבמעי' ממזר הוא אינן נאמנים דילמא על דר' יהודה איתאמרת דר"י אומר נאמנים עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו כו' תני נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן איזהו גדול ר' זעירא אמר כל שים לו אשה ובנים ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה מתניתא פליגא על ר' אבהו גר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת משם מה נכייה דברי ר' יהודה מה עבד לה ר' אבהו פתר לה משם מה בכך. (ופי' הפ"מ משום נכיי' משום נקי' בעלמא) מה עבד לה ר' אבהו הא שמעינן מהכא דנאמן פתר לה משום מה בכך כלומר דקסבר ר' אבהו דגר ובימים קדמונים) לא בעי מילה וטבילה אלא במילה לחוד סגי ולפיכך מטבילין אותו בשבת דמה בכך דלא צרי' טבילה ולאו מתקן גברא מקרי ומהאי טעמא נמי נאמן שהרי אין פוסל עצמו כלום וקמל"ן דלא חיישינן שמא ערבי מהול כו' וקשה לפירושו דמאי מקשה על דר' אבהו דילמא הא דקאמר נאמן מיירי שהיו לו בנים קטנים שאין להם אשה וע"כ נאמן לפוסלו:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמרינן לעיל (או שנתחלפו השורות וצריך לגרוס הא לעיל) והא דקאמר תמן תנינן האומר זה בני נאמן ר' אברו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרים על העובר שבמעי' אין נאמנים דילמא על דר' יהודה אתאמרת דר' יהודה אומר נאמנין עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"ז מקשה על הא דאמר ר' אבהו דאין נאמן רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' אבהו גר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת משם מה נכיי' דברי ר' יודה. וא"כ קשה הך ברייתא דקאמר דאם מלתי ולא טבלתי נאמן והיינו לפסול הבנים כמו שהקשו התוס' ביבמות (ד' מ"ז) מעשה בא' שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לי' ר' יהודה יש לך עדים אמר לי' לאו יש לך בנים א"ל הן אמר לי' נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך כו' והקשו התוס' בד"ה נאמן אתה כו' היכי דמי אם אשתו היא עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם הי' אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשירים דקייל"ן עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא היי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הן דר' יהודה אית לי' בפ' עשרה יוחסין כו' ויש לומר דקסבר ר' יהודה עובד כוכבים ומזלות הבא על בת ישראל הולד ממזר דבסנהדרין (ד' נ"ג) אמר דר' יהודה סבר לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

וא"כ קשה נמי על הבריית' שמביא בירו' (גר בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בני' ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת דלמאי נאמן דאם אשתו הי' עובדת כוכבי' א"כ בלא"ה הולד אזיל בתרה וממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם אשתו היא ישראלית א"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר [וליכא לתרוצי כמו שכתבו התו' דר' יהודה סובר כר"ע דאין קידו' תופסין בחייבי לאוין והוי הולד ממזר דר' אבהו לא סבר הכי והוא שהביאו התוס' ראי' מהא דאיתא בסנהדרין (ד' נ"ג) תני' ר' יהודה אומר אם לא הי' אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא משום האם בלבד ופריך מאי אינה ראויה לו אילימא חייבי כריתות כו' מכלל דרבנן סברי אע"ג דאינה ראוי' לו הא לית לי' קידושין בגוה אלא חייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין כו' כי אתא ר' יצחק תני כדתנן ר יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד וטעמא מאי אמר אביי דאמר קרא אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב ובירושלמי (פ"ז דסנהדרין ה"ו) איתא תמן תנינן ר"י אומר אם לא הי' אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא א' כו' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא שני' היא בין שהי' אמו ראוי' לאביו בין שאין אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא אחת טעמא דר' יוחנן אמך היא משום אמו אתה מחייבו כו' וא"כ כיון דר' אבהו אמר ר' יוחנן מתרץ לה כמו דמתרץ אביי דאמך היא משום אמו אתה מחייבו ולא כמו דתני בברייתא אם לא הי' אמו ראוי' לאביו. וא"כ אין צריך לתרץ הא דתנן ביבמות דר' יהודה מחליף איסור מצוה לאיסור קדושה דלדבריו דת"ק קאמר ולי' לא סבירא לי' כדמתרץ לה בסנהדרין (ד' נג) אלא דר' יהודה סובר דקדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר]:

וא"כ קשה הא דאמר גר ובימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו כו' דלמאי הוא נאמן כמו שהקשו התוס' דאם אשתו הי' עובדת כוכבים א"כ ממה נפשך הולד אזיל בתרה ואם הי' ישראלית א"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר דהא לר' אבהו (לשיטת הירושלמי) סובר דר"י אינו סובר כר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והוי הולד ממזר אלא ודאי דזהו לענין ירושה שהוא אומר מלתי ולא טבלתי וקסבר הירו' דר"י סובר דבעינן מילה וטבילה וא"כ כיון דאמ' מלתי ולא טבלתי א"כ הי' עו"ג ובא על אשתו ישראלית ואם כן אף על גב דהולד כשר אפ"ה לא הוי בנו דהולד אזיל בתרה וא"כ אינו יורשו (ועיין בקידושין (ד' י"ז) לא קשי' כאן שהורתו כו' ובפירוש רש"י ותוס' שם) וע"ז אמר דאם אמר מלתי ולא טבלתי נאמן (פי' דנאמן שלא יירשנו הבנים) ומטבילין אותו בשבת משום מה נכיי' (פי' דמטבילין אותו והי' סבור דקאי על הבנים ואע"ג דהבנים בלאו"ה כשרים דהולד אזיל בתרה אך משום נכיי' (פי' נקיות) וכמו שכתב הח"ש בחלק אה"ע (ס"ב) דאף שהולד כשר אעפ"כ צריך טבילה אך כיון שבאמת הולד כשר רק משום דמזהמין את הולד ע"כ צריך טבילה משום נכיי' וע"כ מטבילין אותו בשבת:

וע"ז מקשה על ר' אבהו דאמר דאפי' לר' יהודה הא דנאמן היינו רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו כמו שהבאתי הירושלמי דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרי' על עובר ממזר הוא אינן נאמנים דילמא על דר' יהודה אתאמרת דר' יהודה אומר נאמנים עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"כ מקשה מהך ברייתא דגר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל כו' נאמן ומטבילין אותו בשבת וזה ודאי לענין שלא ירשו הבנים כמו שביארתי. וא"כ קשה דא"כ איך תנן דנאמן הא ר' אבהו אומר דאפי' לר' יהודה נמי אינו נאמן רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו:

וע"ז אומ' מה עבד לה ר' אבהו פתר לה משום מה בכך (פי' דהא דקאמר נאמן הי נו שנאמן על עצמו וצריך להטבילו ור' יהודה סובר דבחדא סגי וע"כ נאמן על עצמו שלא טבל ומטבילין אותו בשבת משום דמן הדין הם כשירים ואעפ"כ צריך להטבילן דהא צריך טבילה נמי אלא דלענין גירות (בימים קדמונים) בחדא סגי וע"כ מטבילין אותן בשבת דמשו' נכיי' צרי' להטביל הבנים נמי דהא אע"ג דהולד אזיל בתרי' דהא הוא ישראל אך אעפ"כ כיון שלא הי' לו טבילה ע"כ צריך להטביל אותו וע"כ צריך להטביל הבנים ג"כ. וכיון שהוא רק משום מצוה ע"כ מטבילין אותן בשבת ואף אותו נמי מטבילין דבתחילה קס"ד דר"י סובר דמילה וטבילה בעינן א"כ הא דנקט ומטבילין אותן בשבת על הבנים קאי משום נכיי' והא דנאמן היינו לענין ירושה שלא ירשו וע"ז משני משום מה בכך דבחדא סגי וא"כ הבנים הוי שלו לענין ירושה אפי' כמו שהוא אומר מלתי ולא בג טבלתיטבלתי אך נאמן להצריכו טבילה וע"כ מטבילין אותן בשבת וכמו דאמרינן בש"ס דינן ביבמות (ד' מו] הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה לפיכך מטבילין כו' בשבת דברי ר"י ר' יוסי אמר אין מטבילין אמר מר לפיכך מטבילין כו' פשיטא כיון דאמר ר"י בחדא סגי היכא דמל לפניו מטבילין (בימים קדמונים) כו' מהו דתימא לר"י טבילה עיקר וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קמל"ן דר' יהודה או הא או הא בעי:

שם תמן תנינן אם הי' מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה שמואל אמר לא קנה אלא מה שתלש אמר ר' אבדומא נחותא בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמר רב חסדא א"ר יצחק בגין דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמרת ופי' הפ"מ וכי בשביל שאתה סבור משו' דלא תקשה לשמואל ממתני' דקתני ותלש כל שהוא קנה דמשמע דקנה הכל את דחיק אנפשך לאוקמי לדידי' בנכסי הגר לא היא אלא דשמואל אפי' בעלמא קאמ' למילתי'

ואיפשר לומ' דקאמ' דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי כו' והוא כמו דאיתא בקדושין (ד' כז) דאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן וע"כ מתרץ דשמואל מיירי בנכסי הגר וע"כ אמר דלא קנה אלא מה שתלש. וע"ז אומר בגין דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי הגר אתאמרת הא איפשר לתרץ דמיירי במתנה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' כז) יפה כח חזקה שחזקה מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו וא"כ יש לתרץ דהא דשמואל אמר לא קנה אלא מה שתלש מיירי במתנה אך התו' בד"ה במה כתבו ואומ' הר"ח דבמתנה מיהא קנה כולו כשהחזיק באחת מהן בלא כסף רק במכר בעינן שנותן לו דמי כולן וא"כ לא יכול לתרץ דמיירי במתנה וע"כ מתרץ בנכסי הגר דלא נה אלא מה שתלש והטעם דבמתנה איכא דעת אחרת מקנה ע"כ קנה כולה משא"כ בנכסי הגר דליכא דעת אחרת מקנה ע"כ לא קנה אלא מה שתלש:

עוד שם רב חסדא אמר משך בהמה זו לקנות קנה לקנות ולדותי' קנה (צ"ל לא קנה) היא וולדותי' קנה (כצ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' ובפ"ק דקידושין אמרינן א"ר יוסי הדא דתימר בשלא הי' הבהמה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה [איפשר לומר שבכאן הגירסא אמר ר' נסא ור' נסא סובר דעובר ירך אמו הוא וע"כ אומר אבל אם הי' עיברה עשו אותה כא' מאיברי' ור' יוסי ס בר דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ א"ר יוסי דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה וסובר דמשך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני ובש"ס דילן בב"מ (ד' ט') בעי' דלא אפשיטא היא אם אמר משוך בהמה זו לקנות כלים שעלי' אי מהני משיכה לאקנויי כלים כו' ועיין תוס' ד"ה משוך כו' אבל לא מטעם דעשו אותה כא' מאיברי' והוא דר' יוסי לטעמי' שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ה) ר יוסי בשם ר' יוחנן עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין (פי' דשן לא שייך בעוברין אבל עין שייך בעוברין (או איפשר שצ"ל ניחא בעין דאין יוצא כו' והוא כחו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ד) ר"א אימר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטיר מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוין לשחתה) כו' בשן פי' דבשן איך יתיישב דהא העובר אין לו שיניים) וע"כ אמר ר' יוסי בר בון כיני מתניתא עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן וביארתי בספרי שפת הנחל (דרוש ה') שהטעם הוא משום דר"י אזיל לטעמי' דסובר דעובר לאו ירך אמו הוא ועיין בקדושין (ד' נ"ד) שהקשה המקנה על הא דאמרינן בקדושין (שם) ר"א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטור מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוון לשחתה דאי אמרינן דעובר ירך אמו הוא א"כ כשמשחררין העובר הוי כמשחרר חצי עבדו ונהי דילפינן בגיטין (ד' מ"א) מקרא דוהפדה לא נפדתה דהוקש פטר לכסף דיכול לשחרר חצי עבדו אבל בשן ועין מנא לי' דיוצא לחירות כיון דעובר ירך אמו הוא וא"כ הא דקאמר בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן דעוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן א"כ מוכח דר' יוסי סובר דעובר לאו ירך אמו הוא. וע"כ אומר ר' יוסי בקדושין דהטעם משום דעובר עשו אותה כמשאה וסובר דאם משך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני' ור' נסא סובר דעובר ירך אמו, הוא וע"כ אימר עשו אותה כא' מאיברי']:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי מאוד על הא דאמר ר' נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאברי' דא"כ רב חסדא מיירי שלא הי' עוברה א"כ איך קאמר רב כשבא לקנות היא וולדותי' קנה דכיון שלא הי' עוברה א"כ הולדות שנולדו אח"כ ודאי קנה דהא נולדו מפרתו והפ"מ פי' שקאי על הוולדות שילדו מכבר דמיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדות והוא תמוה דכיון דכבר ילדה א"כ איך מהני המשיכה לולדות:

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) רב חסדא אמ' משך בהמה זו לקנות קנאה לקנות וולדותי' קנה לקנות היא וולדותי' לא קנה (ובכאן צריך לגרוס) והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום מעשרות שדה לחבירו לא עשה כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה מוכר לו שפחה ומשייר ולדה מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרות מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה (ובכאן צ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' (והפי' הוא שרב חסדא אמר משך בהמה זו לקנותה קנאה פי' קנה עם הולד דמיירי שהיא מעוברת ואע"ג דהולד הוי דשלב"ל אפ"ה נקנה עם הפרה) לקנותה וולדותי' קנה (פי' דזה ודאי כיון שפירש לקנותה עם וולדותי' קנה דהא אפי' האומר בהמה זו קני לפי מה שביארתי דקאי על הולד ג"כ ולא קאמר אלא משום דצריך לומ' אח"כ לקנות ולדות לא קנה לקנות ולדות (פי' שיקנ' רק הולד והולד הוי דבר שלב"ל וע"כ לא קנה כלום ודווקא במקנה הפרה ג"כ (וע"כ לא שייך זה להא דאמרי' בב"מ (ד' ט') דבעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך פרה זו לקנות כלים שעלי' כו' דהתם מיירי שאינו מקנה לו הבהמה גופא רק שימשוך הבהמה לקנות את הכלים וכמו שפירש"י ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה והכא מיירי שמקנה לו הבהמה גופא דקני את הולד אעפ"י שהולד הוי דבר שלא בא לעולם:

וע"ז מקשה והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום ולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום כו' אלמא דאינו יכול להקנות הולד משום דהוי דבר שלב"ל וע"ז אמר ר' נסא הדא דתימר בשלא עשו אותה עוברה וע"כ הוי דבר שלב"ל ורב חסדא מיירי בשעשו אותה עוברה וע"כ מהני ובפ"ק דקידושין לא הביאו הקושי' מהברייתא ולא הביאו רק הא דאמר ר' אסי כו' הדא דתימר בשלא הי' עוברה (פי' דהברייתא מיירי שלא עשו אותה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה) וכן הוא בכמה מקומות בירושלמי שמביאים בקיצור במקום אחר:

והא דקאמר בכאן משום שעשו אותה כא' מאיברי' ומשמע משום דעובר ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כג) מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' ואיפשר לומר דהא דאמ' נעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי אין הטעם כמו דאמר בקידושין דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה ובפרט לפי מה שביארתי דרב חסדא מיירי בשמקנה הבהמה גופה איפשר לומר שהוא משום דאמר רב חסדא משך בהמה זו לקנותה קנאה וביארתי שקונה הולד ג"כ והוא כמו שכתב הרא"ש בב"ב (פרק המוכר את הספינה) דבאומר זו ג"כ קנה וע"ז אומר הטעם דנעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי' ועובר ירך אמו הוא אבל לפי הטעם שאומר בקידושין דאלו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו לקנות שתקנה משוי שלה שמא לא קנה א"כ זהו דווקא אם אמר משוך בהמה זו לקנות המשוי שלה א"כ אמר בפירוש לקנות המשוי שלה אבל אם אומר סתם בהמה זו לא קני וע"כ קאמר הכא ר' נסא הטעם משום דאם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' וע"כ קנה אפי' אם אומר פרה זו:

[אך הקצה"ח (ס' ר"כ) כתב דהאומר פרה זו אפי אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אפ"ה קני והוא שכתב (שם) אמנם נראה ראיה דאפילו לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור מהא דתנן בתמורה (ד' כ"ח) האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחילה הואיל ואי איפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עילה הרי זו ולד שלמים ואי נימא דמוכר פרה סתם לא מכר הולד א"כ היא שלמים וולדה עילה דסבר ר' יוסי אם נתכוין כו' ואם נמלך הרי זו וולדה שלמים דהא כשאמר היא שלמים הולד לא הקדיש ושיירו משוייר וחולין הוי וכדאמר ר' יוחנן שם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה קסבר ר"י אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו דה"ל כמפריש שתי חטאות עיי"ש וא"כ כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש וחולין הוי וכשאמר אח"כ ולדה הרי הקדישה עתה לעולה א"א ודאי דאפי' בסתם נמי הולד מכור ומש"ה כשאומר היא שלמים הרי ולדה נמי הקדיש לשלמים. ואין לומר דהקדש שאני דהמקדיש בעין יפה מקדיש דהא נותן מתנה יותר ניתן בעין יפה ממקדיש וכדאי' פ' הספינה (ד' פ"א) ואפ"ה לאמחלקינן בין מוכר לנותן אלא במקרקעי וכמ"ש בטור בשם הרמב"ם דקרקע חשו' ובטלי אגבן בנותן אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן וכמ"ש הרמ"א בס"ס ולא עדיפא הקדש ממתנה ומוכח מזה דמוכר פרה זו מכור ולדה וזה ברור ומיהו פרה סתם יכול ליתן איזה שירצה וכמ"ש בסמ"ע:

וא"כ לפי"ז מוכח דאפי' אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ מהני באומר זו. אך אי איפשר לומר דר' נסא אינו סובר כהא דאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא אלא הוא כמו דאמרינן שם (ד' כ"ה) מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן אם שיירו משוייר דילמא היינו טעמא דר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש ופירש"י דלמא טעמא דר' יוחנן דאע"ג דמכח אמי' קדיש לה אזיל למיתה דאדם מתכפר בשבח הקדש וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו. א"ל רב המנונא ר"א תלמידו דר' יוחנן ויתיב לקמי' דר"י כו' ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וח"כ ניחא הא דקאמר ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו שלמים והוא כיון דאמרינן עובר ירך אמו הוא ע"כ קדיש מכח אמו:

והכי משמע בירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ג) ר' זעירא ור' חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיזכה העבד (בימים קדמונים) בגט שיחרור שיש לו גט שיחרור ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה אין תימר מתני' היא כו' אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו אותו כא' מאיברי' ר' בא בר חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיקבל העבד (בימים קדמונים) גט שיחרור ואל יקבל גט כיותין אין תימר משנה קודמת הרי את שפחה וולדך בן חורין אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו איתו כא' מאיברי' וא"כ סובר ר' יוחנן דעובר ירך אמו הוא. ובש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ג) אמרינן ר' זירא ורב שמואל בר רב יצחק חד אמר הא מני רבי היא כו' וחד אמר מ"ט דרבי קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' וכ' התו' בד"ה מ"ט דרב גרסינן ולא גרסינן דר' יוחנן דיבמות (ד' ע"ח) סובר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא כו' וא"כ לשיטת הירושלמי דר' יוחנן סובר דעובר ירך אמו הוא א"כ מ"ט קאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אלא דהוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש:

אך מה שכתב הקצה"ח דאפי' אם אמר פרה זו הולד מכור אע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא ואינו מחלק בין הקדש למכירה משמעות התוס' בתמורה (ד' כ"ה) בד"ה היא שלמים וולדה עולה ה"ז וולדה שלמים דמיד שאמ' היא שלמי' חל קדושה פיו נמי על העובר כמו על האם כו' ואפי' למאן דאית לי' שיורי משויר מיהא אין יכול לשנות לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אלא א"כ הזכיר תחילה קדושה הולד משמע מהתו' דדווקא לענין קדושה אבל לא לענין מכירה ודו"ק:

שם ר' בא בשם רב חסדא ג' הן שהן נאמנים לאלתר החיה והשיירה והמטהרת חברותי' כו' והמטהרת חברותי' כיי דתנינן תמן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצאתה טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעל"ע ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דקידושין) על מה שחולק על הש"ס דילן דאמרינן בקדושין (ד' ע"ג) חברותי' מאי היא דתנן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצאת דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור וסת (וכן בנדה (ד' ס') ועיין שם שהארכתי בזה:

ולכאורה הי' נראה דאיפשר לומ' דהא דאמרי' בש"ס דילן א"ר חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת היינו דווקא באשה שיש לה ווסת דכמו דלא החמירו באשה שיש לה ווסת לט א מעל"ע והטעם משום שאורח בזמנו בא ע"כ לא מקילינן נמי לתלות מעל"ע בההיא שראתה דכיון דאורח בזמנו בא א"כ עתה הוא דראתה. אבל באשה שאין לה ווסת דאמרינן דמטמא מעל"ע א"כ אפשר דאף לקולא איפשר לתלות כיון דאין לה ווסת והא דנמצא על המטה הוי רק כתם שהוא דרבנן ע"כ איפשר לתלות נמי באותה שראתה עד מעל"ע:

ויש להביא ראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי (ספ"ק דנדה) ר' לעזר בשם ר' הושעי' כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן כנגדה בטהרות טמאות בעלה פטור מן הקרבן כנגדה בטהרות טהורות בעלה ספק בקרבן כנגדה בטהרות תלויות כו' מתניתא פליגא על בר פדי' ר' יודא אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה ליידא מילה לא שאם תראה תהא מטמאה למפרע (פי' אלמא דאפי' ביותר משיעור זה נמי טמאות) אמר ר' עזרא קומי ר' מנא תיפתר באשה שאין לה ווסת. א"ל כן אמר ר' יוסי רבי כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין א"ר יוסי בר' בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימר לא סלקה מתניתא אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין ומה עביד לה בר פדי' חלוקין על ר' יודה (פי' דמשני דהא דטמא משעת עברתן מלאכול בתרומה אעפ"י שהוא יותר מכשיעור ווסת אך שהוא טמא מחמת מעל"ע ומיירי באשה שאין לה ווסת). וע"ז אומר אפי' תימא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין וטמא מצד שכשיעור הזה מטמאין למפרע (דאילו מחמת מעל"ע באשה שאין לה ווסת איפשר לומר דאין מטמא רק לקדשים) ע"ז משני חלוקים על דברי ר' יודא. ובש"ס דילן בנדה (ד' ו') אמרינן אמר רב הונא מעל"ע שבנדה לקודש אבל לא לתרומה כו' ת"ש ר' יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה והוינן בה מאי דהוה הוה אמר רב חסד לא נצרכא אלא לתקן שירים שבפני' רב הונא מתני לישרוף שירים שבידי' שבדקה עצמה כשיעור וסת. וא"כ הא דפליגי בר פדא ור' אושעי' הוא באשה שיש לה וסת:

[ועיין בתוס' נדה (ד' ס') בד"ה בעלה פטור טהרותי' טהורות פי' הקונטר' ולית לי' טומאה מעל"ע כשמאי אי נמי בד' נשים דדיין שעתן ועוד יש לומר באשה שיש לה ווסת אי נמי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע. וא"כ איפשר דכיון דאין לה ווסת א"כ יש ספק לטמא למפרע מעל"ע ע"כ תלינן נמי לטהר את אחרות. אך מהתוס' שכתבו שמיירי בחולין שאין בהם טומאת מעל"ע ואף דאמר רב חסדא והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת וקאי אמתניתין ואם כן משמע מהתוספות דמתניתין מיירי אף באשה שאין לה וסת וכן משמע מהתוס' שם בד"ה עוברה ושאינו עוברה אומר ר"י דדווקא בהך ענינא דקאמר הש"ס חולין אבל יש לה ווסת דמסולקת בדמים דהא אמרי' בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת ווסתה אין חולין בהגיע שעת וסתה וא"כ משמע מהתו' דמתניתין מיירי אף בשאין לה וסת]:

ואיפשר דשיטת הירושלמי דמתניתין מיירי בנשים שאין להם ווסת דאל"כ הי' צריך לתלות באותן שהגיע זמן וסתה וצריך לומר דמיירי שהווסתות שוות. ואיפשר שהוא סובר דוסתות דאורייתא. וא"כ לשיטת הירושלמי מיירי מתניתין באשה שאין לה ווסת. וע"כ איפשר דכמו שחששו לחומרא לטמא מעל"ע מחמת שאיפשר שראתה תוך מעל"ע כן מקילינן לקולא לתלות באותה שראתה למפרע עד מעל"ע אבל באשה שיש לה ווסת דלא מטמאינן אף לחומרא מחמת שאורח בזמנו בא (ועוד איפשר דסובר דוסתות דאורייתא) וע"כ לא תלינן במעל"ע ובהא השיעור כמו שאמר רב חסדא דדווקא שבדקה עצמה כשיעור ווסת אך ממה שכתבו התוס' בנדה (ד' ס') בד"ה בעלה כו' דמתרצי דמיירי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע א"כ מוכח דמיירי אפי' באשה שאין לה ווסת:

[אך איפשר לומר דזהו לשיטת הש"ס דילן דאיתא בנדה (ד' ד') דהטעם הוא כמו דאמר ר"י אמר שמואל חכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהיו בודקות עצמן שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה כו' וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה והוא משום קנס אבל בלא"ה הוי דיין שעתן וכמו דאמרינן שם אמר רבה מ"ט דרבנן האשה מרגשת בעצמה אמר לי' אביי א"כ תהא דיה שעתה כו' אלא מאי טעמייהו כו' חכמים תקני כו' וע"כ כיון דמחמת קנס הוא ע"כ אינו מטמא מעל"ע אלא לחומרא אבל לא לקולא לחלות בה. אבל לשיטת הירושלמי (פ"א דנדה) פעמים היא צריכה להיות בודקת אמר ר' יוסי ב"ר בון כנגד שני פעמים שהיום משתנה על הבריות והא דמטמא מעל"ע הוא משום שבאותו יום מחזקינן שראתה למפרע ועיין בגיטין (ספ"ג) אבדו ה"ז חושש מעל"ע וע"כ כיון דלחומרא מחמרינן במעל"ע הכא לענין לקולא תלינן בה כמו אם ראתה בתוך שיעור מעל"ע כמו דאמר ר' בא ועיין ברפ"ק דנדה ושם יתבאר]:

שם (ה"ב) ר' ישמעאל אומר ג' חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר חודש באמצע שמונה עשר חודש ר' עקיבא אומר חודש א' בראשונה וחודש א' באחרונה ושנים עש חודש באמצע כו' שמואל אמר זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים ג' שנים קציר ג' שנים בציר שלשה שני מסיק רב אמר זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים ג' שנים מעל"ע ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בשני אליהו ועי' במראה הפנים שהביא מה שכתב הרמב"ן דהא דאמר ר' שמואל בר נחמן כשם שחולקין כאן כך חולקין בשני אלי' הוא כמו דאיתא במדרש ויהי ימים כו' בשנה השלישית ר' ברכי' כו' ר' יוחנן ג' חדשים בראשונה וג' חדשים באחרונה ושנים עשר חודש באמצע הרי י"ח חודש וחרנא אמר חודש א' בראשונה וחודש א' באחרונה וי"ב חודשבאמצע הרי ארבעה עשר חודש כו' ולפי"ז נראה (שיש כאן ט"ס וחילוף השורות) והא דקאמר ר' שמואל בר נחמן צריך לגרוס אחר המשנה דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא ואח"כ צריך לגרוס שמואל אמר זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרי' ג' שני' קציר כו' רב אמר זו דברי ר ישמעאל ור"ע אבל חכמי' אומרים ג' שנים מעל"ע ואמרינן בב"ב (ד' ל"ו) מאי בינייהו אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו (ופירשב"ם דלשמואל הוי חזקה בג' גדרות אע"ג דליכא ג' שנים שלימות ולרב בעינן ג' שנים מיום ליום. ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו כו' לשמואל דאמר בעינן ג' גדרות לא הוי חזקה כו' ולפי"ז אפי' שמואל לא בא לגרוע מג' שנים כו' עיי"ש ע"ז א"ר חנינא שני ערלה ביניהן דלשמואל העיקר תלוי בג' מסיקות. וא"כ אפי' פחות מג' שנים הוי חזקה אך לפי"ז בשני ערלה ליכא חזקה ולרב דאמר דתלוי דווקא בזמן ג' שנים שלימות וא"כ סובר רב דלא הוי חזקה אלא בג' שנים שלימות וא"כ הוא ריעותא להמחזיק. אך מ"מ כיון דהעיקר הלוי בזמן של ג' שנים שלימות ע"כ אפי' בשני ערלה דלא הוי רק אלא אכילת זמורות ועיין בב"ב (שם) אך כיון דהוי הזמן ג' שנים הוי חזקה:

שם (ה"ג) וצריך לעורר על כל ג' שנים (פי' דמיבעי' לי' אם צריך לעורר על כל ג' שנים) גידול בר מנימין הוי לי' עובדא והוי דייני' חלקי' בר טובי' ורב הונא וחייא בר רב אמר לון חייא בר רב כן אמר אבא מכיון שעורר עמו ג' שנים הראשונות עוד אין צריך לעורר עליו ותני כן הי' אוכל שלו ו' שנים ערר שלש שנים הראשונו' אמר לי' אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה אינה חזקה מחמת טענה הראשונה הרי זו חזקה שכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה שמואל אמר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום:

וצריך לבאר הא דקאמר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא שרב א' מכיון שערר עמו ג' שנים הראשונות עוד אין צריך לעורר עליו וע"ז אומר ותני כן (וצריך לפרש בתמיה) הי' אוכל שש שנים וערר שלש שנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה אינה חזקה מחמת טענה הראשונה ה"ז חזקה והוא כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ל"ט) בד"ה וצריך למחות בסוף כל ג' אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה כדפי' הקונטרס כיון דע"כ מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי כו' אלא טעמא כדפי' הקונטרס משו' דתלת שנין מזדהר אינש בשטרי' אחר המחאה ותו לא כו' וכן תני בברייתא ותני כן הי' אוכל שלו שש שנים ערר שלש כנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי אתה נתת לי מהנה אינה חזקה וכמו שכתבו התו' דאין נאמן לומ' אח"כ אתה מכרת לי אבל אם בא מחמת טענה הראשונה שלקחה ממנו קודם אך שנזהר שלש שנים אחר המחאה בשטרי' ועוד לא נזהר בזה נאמן ואיפשר לומר עוד שרב בתמיה קאמר מכיון שעורר ג' שנים הראשונים עוד אין צריך לעורר עליו (פי' שצריך לעורר עליו כל ג' שנים משום שאין נזהר אח"ז בשטרו) וע"ז מביא ראי' והני כן שאם מחמת טענה הראשונה הרי זו חזקה אבל אם טען אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה אינה חזקה אך שקשה על הברייתא דאמאי לא מהימן לומר אתה מכרת לי במיגו דהי' אומר שהי' לו שטר ולא נזהר אח"כ בשטרו כיון שעבר שלש שנים שלא מיחה וא"כ קשי' על הברייתא:

וע"ז אמר שמואל אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום [שסוברים דלא אמרינן מינו וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) ואמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר. וכמו שביארתי (בב"מ) דשמואל סובר דלא אמרינן מיגו להוציא (בספ"ו דשבועות ה"ח) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לי' לית הדין סבינתא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי' שמואל א"ל הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו וכמו שביארתי בב"מ שמיירי אע"ג דאין עדים ואית לי' מיגו אך כיון שהוא תפס חפץ אחר ע"כ הוי כמו מיגו להוציא וכמו שסוברים הפוסקים רבינו יונה והבעה"מ וכמו שהאריך בזה הש"ך בחוה"מ (ס' ק"נ) דאין חילוק בזה בין מקרקעי למטלטלי וע"כ סובר שמואל דלא אמרי' מיגו מממון לממון והוי מיגו להוציא וכן הא דאמרינן בירו' (פ"ג דקידושין ה"ד) חד ב"נ קם עם חברי' בשוקא א"ל הב לי קיתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דינרי דאית לי גבך א"ל הב לי קיתונא וסב דינרי אתא עובדא קימי ר' מנא אמר לי' את אודית לי בדינרי והוא לא הודי לך בקיתונא. אמר ר' יעקב בר אחא מודי ר' אימי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא. והנה כבר כתבתי (שם) שהפ"מ נדחק בזה מאוד והק"ע כתב דמיירי שאמר לו אתם עדי דאל"כ למה לא יהא נאמן לומר שיש לו בידו כנגדו במיגו דאי בעי אמר פרעתי אבל השתא ה"ל מיגו במקום עדים מיהו קשה למה לי' לרב אחא בר יעקב למימר דבלא עדים מצי למימר דא"ל כן כדי שיחזיר לו הקיתון הול"ל דבלא עדים נאמן במיגו (והנה הא שכתב מודי ר' אימי דו אמר בשהדין פי' דמיירי שהודה בפני עדים הוא דחוק אלא שזהו כמו שפירשתי דמודה ר' אימי היכא דאמר בשהדין (פי' שאמר בפני עדים לא כן פי' שאינה מודה לו בהדינרים אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא וא"כ לא הודה לו כלל ומה שביארתי שם דמיירי שהדינרים לא הי' בהלואה דאל"ה כיון שיש לו ממון והוא תובע הקיתון א"כ מעכב הממון בעד הקיתון ולא הוי מיגו להוציא אך הקצה"ח בקונטרס הספיקות כתב שאפי' הלואה צא הוי תפיסה ברשות כיון שלא לוה לו רק עד הזמן אך זהו לענין תפיסה אבל לא לענין מיגו וע"כ צריך לומר דמיירי בפיקדון או שהירושלמי סובר דזה הוי נמי מיגו מממון לממון ומוחזק לא הוי רק במשכון אבל אם לא במשכון לא הוי מיגו. ובפרט לדברי ר' יודן דאמר דאין אומרים מאחר בממון וא"כ לית לי' מיגו כלל]:

ואיפשר לומר דרב ושמואל אזלי לטעמייהו לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי (פ"ח דב"מ) שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש (פי' אבל אם בא בתחילת החודש כולו למשכיר ובסוף החודש כולו לשוכר) רב אמר דינא דאגר ופירשתי כם הרבה פירושים ולחד פי' ביארתי שרב אמר דינא דגר (פי' דגר (בימים קדמוני') מהני תפיסה בחפץ אבל בכל אדם לא מהני תפיסה דאוקי בחזקת מרא קמא וביארתי דהטעם דרב סובר דתפיסה לא מהני הוא דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאיתא בירושלמי (פ"ג דסנהדרין) ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר"י יגיש אליכם יגיש ראיותיו ובש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ו) א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וא"כ לשיטת הש"ס דילן דסברא הוא ולא ילפינן מקרא א"כ אם תפס השני מהני תפיסה דהא לא הוי חזקה המכרעת אבל לשיטת הירושלמי דילפינן מקרא וע"כ אוקי בחזקת מרי' ולא מהני תפיסה. וע"כ סובר רב דינא דגר אבל בלאו"ה לא מהני תפיסה שסובר דחזקת מ"ק הוי כמו חזקת ממונא ושמואל סובר דמהני תפיסה וא"כ קשה דלמה לי קרא הא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וע"כ סובר דהא דבעי קרא דהמוציא מחבירו עליו הראי' היינו דלא מהני מיגו דהא מיגו נמי סברא דאינו משקר דאל"כ הי' לו לטעון טענה אחרת. וע"כ סובר שמואל דלא מהני מיגו להוציא מחזקת מרי' דילפינן מקרא דהמוציא מחבירו עליו הראי' (וכמו שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי הוי חזקת מרא קמא חזקה המכרעת ולרב דלא מהני תפיסה מהני מיגו כמו דאיתא (בפ"ו דשבועות ה"א) רב ור"י תריהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך מחצה א"ר יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול למימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חציים:

[ועוד איפשר לומר דרב ושמואל אזלי לטעמייהו דשמואל סובר דמהני תפיסה והוא כמו דאמרי' בבכורות (ד' מט) מת הבן בתוך שלשים יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לאחר שלשים ויום אעפ"י שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ואמרינן שם איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכולי עלמא מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים ונתאכלו המעות רב אמ' בנו פדוי מידי דהוי אקידושי אשה כו' ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו וא"כ לרב דאמר דבני פדוי ע"כ מהני תפיסה דהא הוי נתינה ברשות. אבל בלאו"ה איפשר לומר דנא מהני תפיסה כיון דהוי שלא ברשות דהא המעות דמי פדיון לא הוי רק כפיקדון עד לאחר שלשים יום וא"כ לא נתנו בתורת נתינה רק כמו פיקדון וע"כ כיון שהוא תופס הפיקדון הוי כמו תפיסה שלא ברשות אבל לשמואל שסובר דאין בנו פדוי א"כ מוכח מר"ע דמהני תפיסה וע"כ סובר שמואל דמהני תפיסה ודו"ק]:

ובזה יתבאר הא דאמר שמואל הכא אם בזו אין אנו מניחין לגדולי אי כלום (פי' שאם נחלק על הברייתא דמ"ט לא מהני מיגו בהטענה שאו' אח"כ אתה מכרת לי במיגו שהי' עומד בטענתו הראשון ולא נזהר אח"כ בחזקתו האחרונה וצריך לומר דהטעם של הברייתא הוא דלא אמרינן מיגו וע"כ אומר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום דלא אמרינן מיגו כמו שאמר רב יהודה אין אומר בממון מאחר ועוד דשיטת הירושלמי דחזקת מרא קמא הויחזקה המכרעת ע"כ הוי מיגו להוציא ואף שכתבו התוס' בב"ב (ד' ל"ב) בד"ה והלכתא כוותי' דרבה בארעא דהיכי דקיימא ארעא היקום וכתבו התוס' דלענין מיגו להוציא אית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרא דקיימא השתא אך שיטת הירושלמי דכיון שביארתי שסובר דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת (וכמו שביארתי על הירוש' (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא א"ל ר"א מילין דצריכין לרבנן בבית ועדא שאל ולא מתרץ כמו דמתרץ הש"ס דילן בב"ב (ד' פ"א) משום דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע או לא והוא דא"כ כיון שהוא ספק א"כ אוקי ארעא בחזקת מרא קמא וא"כ אינו מביא כל עיקר).

ובזה יתבאר הא דאמר שמואל אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום (פי' אם הקשה הברייתא מ"ט לא אמרינן מיגו אילו טען שלא נזהר בשטרו משראה ששותק בחזקה אחרונה ע"כ אפי' טען אתה מכרת לי אח"כ אמאי לא מהימן והוא משום דסוברים דזה הוי מיגו להוציא או כמו ר' יודן שסובר דאין אומר בממון מאחר ואם כן כש"כ הכא דה"ל כגזלן ובודאי אין אומרים מיגו וע"ז אומר אם בזו (פי' אם תאמר שאף בזו יש מיגו א"כ אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ודו"ק].

ועוד איפשר לומר דשמואל סובר דכיון דמיחה אין נאמן אח"כ אפי' במיגו וכמו דאמרינן אח"כ בירושלמי לקמן (ה"ה) שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה וסובר שמואל דכל הני ליה להו חזקה אפי' במיגו כמו שיתבאר לקמן והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ט) תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן כו':

ועוד איפשר לומר דפליג אברייתא דאם טוען שלא נזהר בשטרו אח"ז אעפ"כ הוי לי' כגזלן ואם טוען אתה מכרה לי אח"כ הוי ודאי גזלן כמו שכתבו התוס' בד"ה וצריך כו' וע"ז אומר שמואל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא כמו דאמרי' תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן יש לו חזקה ודו"ק:

שם (ה"ד) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך כלי שלא אמר לי אדם דבר אינה חזקה אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אינו צריך טענה ובגמ' וצריך חזקה ופי' הפ"מ כלומר אע"ג דטענה א"צ היורש חזקה ג' שנים מיהת צריך ולי נראה דהא דאמר וצריך חזקה לא חזקה של שלש שנים אלא חזקה דחד יומא (פי' שאביו החזיק בה יום א' והוא כמו דאמרי' בב"ב (ד' מ"א) אמ' רבא כותי' דר' חייא מסתברא דקתני הבא משו' ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראי' בעי) וע"ז אומר וצריך חזקה פי' שהחזיק בו אביו:

שם מי מודיע אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין הגע עצמך שאין העדים יודעין אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (ופי' הפ"מ והשתא דאוקי הרי להדי תרי חזר הדין כבתחילה ומי מודיע עכשיו לזה) והוא דוחק דהא תרי כמאה ע"כ נראה לי דקאי אהא שאומר תחילה וצריך חזקה וכמו שביארתי שהפי' הוא כמו ראי' שדר בה אביו יום א' וע"ז אומר מי מודיע (פי' שהחזיק בה אביו יום א') אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין (פי' העדים שהיו בשעת מיתה יודעין שהחזיק בהשדה יום א') וע"ז אומר הגע עצמך שאין העדים יודעים א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (פי' שאמר לו הגע עצמך שאין העדים יודעין אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לקחתי ממך וכמו דאמרי' בבבא בתרא (ד' מ"א) דאי אמר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לי' אנא זבנתה מינך וע"ז בעי אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך) והוא מיגו להחזיק לפי מה שהבאתי תחילה מה שכתבו התוס' (ד' לב) וע"ז אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (והוא כמו שביארתי שהירושלמי סובר דחזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת והוי מיגו להוציא ומיגו להוציא לא הוי מיגו) וע"ז א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו כו' (ודלא כשיטת הש"ס דילן דלא הוי מיגו להוציא וכמו שביארתי לעיל):

שם (ה"ה) מתניתין השותפין והאריסין כו' אין להם חזקה כו' ובגמ' שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ב (ד' מה) אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר לי' נמי לקוחה היא בידי מהימן ומסיק שם תיובתא דרבה תיובתא: וכתב הרא"ש בשם הגאונים דאעפ"כ יש לו מיגו אם לא ראה והרי"ף כתב דאין לו מיגו כלל וכמו שכתב הרי"ף והביאו הרא"ש הילכך בין ראה בין לא ראה אע"ג דיכול אומן לומר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי אי נמי החזרתיו לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתא ניהלי' לא מהימן והא דאמ' רבא שפיר עביד ראה תני' לאו למימרא דאי לא ראה ואמר זבינתא ניהלי' מהימן אלא דאי אמ' לא אפיק לי' לא אמרי' לי' אפקי' דליחזא' ולהכי תני' ראה [ולשיטת הירושלמי ודאי דהכי הוא דהא לית לי' מיגו לשמואל מיגו כמו דאיתא בהא (דספ"ו דשבועות) דההוא חד בר נש קם עם חברי' בשוקא ואריס סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפק מידי עד דתתן מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל א"ל הב לי סבינתא וזיל דון עמי' ואמר מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו וא"כ משמע דמיירי במיגו דהא בלא מיגו אף במשכון נמי אינו נאמן אלמא דאפי' מיגו לא מהני משום דכיון שזה החפץ אינו שלו צריך להחזירו והוי מיגו להוציא וע"כ סובר ה"נ כיון דהודה האומן שזה הי' של בעה"ב ע"כ לא מהימן לומר לקחתי' ממנו כיון דלית לי' מיגו אף שיש לחלק אך אפשר שסובר כדברי ר' יודן דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חציים: והא דאמר אין אומרים מאחר בממון מאחר דיכול מימר לי' והוא משום דיש מיגו כמו דתנן בכתובות (ד' ט"ז) ומודה ר' יהושע באומר לחבירו זו של אביך הי' ולקחתי' ממנו נאמן כו' התם הוא משום דאי בעי הוי שתיק ומיגו כזו אמרינן בממון ג"כ ואמרינן התם מכדי האי מיגו והאי מיגו מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ומשני הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך ועיין שם פירש"י אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו. (ואיפשר לומר שהוא מפני תיקון העולם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דגיטין) תמן תנינן מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינרים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אמר ר' אלעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה כו' עיין שם ודו"ק). והא דתני בברייתא אתה אמרת נו למוכרו אתה אמרת ליתן לו במתנה ה"ז חזקה והוא כמו דאמרינן בכ"ב (ד' מ"ה) ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר לי' אחר בפני אמרת לו למוכרו וליתן לו במתנה ה"ז חזקה ואמרינן שם מיגו דאי בעי אמר לי' מינך זבנתה כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו דבריו קיימין. ולפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דלא אמרינן מיגו קשה אך בזה נאמן במיגו וכמו שפי' הרשב"ם דהוי כמו שאומר לקחתי ממך וע"כ נאמן (וכמו שביארתי דבכה"ג נאמן במיגו אפי' לר' יודן):

שם (ה"ו) שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים כו' א"ר זירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בבית דין עיין בפרק מרובה מה שביארתי שם דהוכחת ר' זירא הוא מהברייתא שם ע"ש: