Noam Yerushalmi on Bava Batra Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' המוכר פירות לחבירו כו' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופת לסאה. ובגמ' תני המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותו ואם התנה עמו מתחילת הזרע חייב באחריותו מהו נותן לו דמי זרעו ויש אומרים נותן לו דמי יציאותיו. עוד אמרינן שם הכא מקבל עליו ברם המן ימעט הכא ובלבד טינופת ברם תמן מין הכא ובלבד כדרך מגעו ברם המן ובלבד כדרך מבואו (פי' הפ"מ הכא ובלבד כדרך מגעו כלומר שמקבל עלו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן כו') ברם תמן ובלבד כדרך משאו (ופי' הפ"מ התם דלענין איסורא הוא ע"כ דמוקמינן למתניתין דהתם שנתערבו לו בדרך משאו כו' כדמוקי ההם שנתערב לו בדרך מכנם:
ולי נראה (שיש כאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) הכא מקבל עליו ברם תמן ימעט הכא ובלבד כדרך מגעו ברם תמן ובלבד כדרך משאו הכא ר' שמעון מודה ברם תמן ר"ש אומר שני מינים הן ואין מצטרפין והפי' הוא דמקשה הכא מקבל עליו רובע טינופת לסאה וא"כ מוכח דרובע לסאה הוי ביטול והתם תנן כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט וא"כ רובע לסאה לא בטיל. ומשני התם דרך מגעו (פי' התם לענין מקח וממכר ע"כ כיון שהוא רובע לסאה אינו ניכר ובטל) ברם תמן ובלבד כדרך משאו (פי' כמו דאמרינן שבמשא לא שייך ביטול וכמו דאמרינן בירושלמי ני (פ"ה דתרומות) וכדריב"ח דאמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה במגעה ובהיסטו לא בטל. וכן אמרינן בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא (ופירש"י דהא מ"מ הטומאה נשא והסיט) וע"ז אמר דבכלאים כמאן דאיתא דמי לא שייך ביטול וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ס"א) בד"ה בגד שאבד כו' דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין ע"י תערובות כך אסור המרובה כמו המיעוט) וע"ז אומר תמן כדרך מגעו (פי' לענין מקח וממכר הוא אע"ג דאיתא אך כיון דלא מכר בטל כמו במגעו כיון דלא מינכר בטל לענין איסור אבל בכלאים בעינן שיהא הביטול כמו שאינו כמו דאמרי' בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא וא"כ לענין משא בעינן שיהא הביטול כמאן דליתא דבכלאים המיעוט הוא כמו המרובה וע"כ אם הוא רובע ימעט:
עוד שם ברם תמן ר"ש אומר שני מינין הן ואין מצטרפין (פי' דמקשה דאמאי לא פליג ר"ש הכא דשני מינין אין מצטרפין) ובכאן צריך לגרוס הכא ר"ש מודה הכא ובלבד טינופת ברם המן מין (פי' דהכא הטעם משום דהוי טנופת וע"כ מודה ר"ש דכל המינין מצטרפין). ברם תמן מין (פי' דהתם האיסור משום כלאים דהיינו משום שני מינים. ע"כ קאמר ר"ש דשני מינין אין מצטרפין):
עוד שם ר' חיי' בר בא שאל סאה חיטין שנפל' לתוך מאה של שעורין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח וכתב הפ"מ (יש בכאן חילופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ"ל) סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח ובשאלה השני' הוא דשייך סאה של חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין כו' והבעיא לענין תרומה הוא משום דקיי"ל תרומה בטלה בא' ומאה אלא צריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן (פ"ט דתרומות) מיהו מיבעי' לן אם צריך ליתן לכהן השבח של איתה הסאה כו' משום דאם נתבטל' נתבטלה ונהי דסאה עכ"פ צריך ליתן לו מ"מ אין לכהן חלק בשבח ואגב דדמי לענין השאלה השני' בענין הביטול נקט נמי להא:
והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא דסאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח והוא דהתרומה הוא יותר בזול מחולין וכמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"ח) נותנים לה הכל תרומה ופירש"י שם שחולין יקרים הן מהתרומה שהכל קופצין עליהם וע"כ מיבעי' לי' סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין ונתבטלה. וא"כ יכול למכור החולין עם התרומה מפני שנתבטלה בחולין וע"כ מיבעי' לי' אם יש לכהן חלק באותה שבח שהוקרה התרומה שיכול למוכרה לחולין (וכה"ג איתא בירושלמי (ספ"ה דתרומות) תני סאה תרומה (פי' טמאין) כנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול דמי עצים (פי' דתרומה טמאה אינה ראוי' רק להסקה כו') מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו) וה"נ דמי החולין יקרים יותר. והכא נמי כיון שנתבטלה הוי הכל חולין ואפי' הסאה שהוא מעלה הוי נמי חולין שאינו מעלה אותה רק משום גזל השבט (וע' בכורות (ד כ"ב) פירש"י שם ולפי' התו' שם בד"ה תעלה כו' יש לומר דמיבעי' לי' בתרומה טמאה וכמו דאי' בירוש' (ספ"ה דתרומות) ועל כן יחלוקו את השבח ודו"ק:
עוד שם ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מה שיחלוקו את השאר ופי' הפ"מ כלומ' שמכר לו מ"ה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חיטין של המוכר מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שנא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמו שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח לומר אי איפשי בחיטין כלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאן ליתן לו סאה מן התערובות א"כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה והוא דוחק:
ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) סאה שעורין שנפלה לתוך מאה של חיטין וא"כ השתא מוכר השעורין בדמי חיטין שאין צריך לבור ורק לכתחלה אסור לערב אבלהשתא דנפלה מוכר בדמי חיטין וע"כ מיבעי' לענין השבח (וכן אמרינן שם בירושלמי דתרומות (ספ"ה) חד ב"נ אפיל שעורין גו חיטין אתא עובדא קומי ר' יודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורין והשאר יחלקנה. והא דאמר מוכר ולוקח היינו משום שאם נתערבו השעורין של האחר ואי איפשר לבור וא"כ צריך לשלם בעד השעורין וכמו דאיתא בביצה (ד' לח) הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חטים של חבירו יאכל הלה וחדי וא"כ צריך לשלם לו בעד השעורין וע"כ הוי לוקח. אך שהושבחה השעורין דהא ימכרנה בדמי חיטין וע"ז אומ' מוכר ולוקח מהו שיחלוקו את השאר:
וע"ז אומר נשמעינה מהדא הבורר צרורות מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' וע"כ כיון שהנוטל צרור מתו' כריו של חבירו חייב ליתן לו כמו בעד חיטין וא"כ כיון שהבורר צרור חייב לשלם מחמת שהזיקו אעפ"י שהוא בעצמו אינו רק צרור וע"כ ה"נ אף שנתערבה השעורין אעפ"כ כיון שהשעורין נשבחה ע"כ יחלוקו את השבח):
עוד שם ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה אבל אם היו ציבורין משעה ראשונה לא בדא והנה הפ"מ פי' באומר צבור ואקנה הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומ' לו צבור מאה סאה שעורין לך וקנה אותן ואח"כ נפלה לתוכו סאה של חיטין אבל אם הי' ציבורין משעה ראשונה כך ונמצא אח"כ סאה חיטין שנתערבו בו בתחילה לא בדא אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך הי' משעה ראשונה שמכר לו ודאי כונתו הי' להקנות לו כל הציבור כמו שהוא ולא הי' מקפיד על מין אחר וזהו לפי פירושו:
אבל לפי מה שביארתי דמיירי שנפל סאה של חיטין לתוך סאה של שעורין ע"ז אומר באומר צבור ואקנה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל באומר לו צבור או אקנה (פי' שאם נפלה הסאה של שעורין לתוך החטין אומר לו צבור פי' שיברור סאה של שעורין) או אקנה (פי' שישלם לו הדמים) בזה אמרינן דיחלוקו השבח דכיון שאינו יכול לברור א"כ צריך לקנות ממנו הסאה של שעורין כפי מה שהוא שוה עכשיו אבל אם היו צבורין מתחילה ומוכר אותן לאחר מוכרן בדמי חיטין להלוקח דכיון שהלוקח לוקח אותן כפי שהן צבורין ע"כ כל השבח להמוכר וזה קאי למה דאמר בתחילה הבורר צרור מתוך כרי' של חבירו חייב לשפות לו (פי' שחיי' לו לשלם כפי חיטים גמורים היינו מצד שהיו צבורים מעיקרא ע"כ הם נשומים כמו החיטין) וה"נ הבורר צרור מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' כפי החיטין) והא דקאמר הכא ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה צ"ל באומר לו צבור או אקנה:
ובפ"ה דנדרים (ה"א) שם איתא נמי אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה שם צ"ל באומר צבור וקנה (או ותקנה) אבל אם היו ציבורין לא קנה עד שיטלטל כו' וכמו שביארתי שם דבשותפין אם אמר לו צבור ותקנה היינו כיון שהוא משתמש הוי המקום שלו וע"כ קונה המקום וע"כ קונה הפירות ע"י המקום אבל אם היו ציבורין מעיקרא לא (דאיך יקנו השותפין ע"י המקום והרי המקום גופא הוי של שותפין) והכא א"ר בון בר כהנא באומר צבור או קנה (כצ"ל) (פי' דמיירי שאם נפל הסאה של שעורין מאחר ואומ' לו צבור או קנה) אבל אם הי' ציבורין מעיקרא לא בדא ומוכרן בדמי חיטין יפות (ועיין בב"ק (ד' קא) איבעיא להו יש שבח סממנין ע"ג הצמר ובתוס' בד"ה או דילמא כו') ודו"ק: