ואין דרכה להתיז צרורות (פי' וא"כ פטור ברה"ר) כו' ר"א אומר כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו בי' חכמים בין רה"י לרה"ר לחצי כופר (פי' שסובר דצרורות כיון שהוא חוץ מגופה אין לה דין רגל וע"כ חייב ברה"ר) אך מה שמסיים לחצי כופר הוא תמוה והפ"מ נדחק בזה:

ולי נראה שהוא (ט"ס וחילוף השורות) והאי לחצי כופר שייך אח"כ ונדפס בכאן ע"י ט"ס והוא דאח"ז אמרינן בירושלמי מהו שתקבל העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה (פי' דמיבעי' ליה אם יש העדאה לצרורות) וכמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ח) בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות ר' זעירא אמר מקבלת ר' אילא אמר אינה מקבלת אמר ר' זעירא מתניתא פליגא עלי' שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה. וכי יש כופר בתם ואפי' כר' אילא לית היא פליגא ולמה פטור ממיתה כשהועדה להיות מפלת הכתלים כשהפילה את הכותל לא הי' שם אדם:

והנה הפ"מ נדחק בזה. ע"כ נראה לי כמו שכתבתי תחילה שיש ט"ס וחילוף השורות (וכצ"ל) מהו שתקבל העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה ר' זעירא אמר מקבלת ר' אילא אמר אינה מקבלת אמר ר' זעירא מתניתא פליגא עילוי' שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה וכי יש כופר בתם ובכאן צריך לגרוס) לחצי כופר (פי' דמקשה דלר' אילא דאמר אינה מקבלת (פי' כיון שצרורות הוא חוץ לגופה ע"כ אינה מקבלת העדאה) וא"כ איך תנן שור שמתחכך בכותל ונפל על אד והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה וא"כ איך חייב בכופר כיון שהאדם הומת ע"י נפילת הכותל שנתחכך בו וא"כ הו"ל צרורות: וא"כ אם אין העדאה א"כ איך משלם כופר שלם בתם. [והוא דשיטת הירושלמי דיש כופר בצרורות ודלא כשיטת הש"ס די לן בב"ק (ד' מ"ד) שמקשה על הא דתנן שור שהי' מתחכך בכותל ונפל על האדם כו' פטור ואמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר ופריך ואמאי תם הוא ומשני במועד ליפול על בני אדם בבורות ופריך אח"כ ואכתי צרורות נינהו ופירש"י דאין כופר כתיב אלא בנגיחה דהוי גופו ממש (ואיפשר לפרש דהקושיא הוא דא"כ אינו משלם רק חצי כופר אך לפי פי' רש"י דליכא כופר בצרורות א"כ שיטת הש"ס דילן דליכא כופר בצרורות אלא דמקשה מזה לר' אילא דאמר אינה מקבלת וא"כ כיון דליכא העדאה א"כ איך משלם כופר וע"ז משני כפי שהגהתי (שצ"ל בכאן לחצי כופר) (פי' דבאמת אינו משלם כופר שלם רק חצי כופר) והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ח) הא דתנן הי' אביו או בנו לתוכו משלם כופר ופריך ואמאי הא תם הוא אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות כו' שמואל אמר הא מני ריה"ג היא דאמר תם משלם חצי כופר. וע"כ משני הירושלמי הכא נמי לר' אילא דאמר דאינה מקבלת העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה (פי' דאין העדאה לצרורות דהא דתנן שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה היינו חצי כופר) וע"ז אומר ואפי' כר' אילא לית היא פליגא ונראה לי שהוא ט"ס (ודלא כהפ"מ שנדחק שם וצ"ל ואפי' כר' זעירא לית הוא פליגא (פי' דלר' אילא ניחא דאמר דאינה מקבלת פי' דאין העדאה לצרורות ומתרץ מתניתין דהא דתני משלם את הכופר מיירי בחצי כופר כריה"ג וכמו שביארתי) אבל לר' זעירא דאמר דמקבלת העדאה (ויש העדאה לצרורות) וא"כ רוצה לפרש הא דתני חייב בכופר היינו בכופר שלם. וע"ז מקשה ולמה פטור ממיתה דא"כ נתחייב מיתה תחיל' וא"כ איך הוי העדאה וכה"ג מקשה הש"ס דילן אהא דפריך והא תם הוא ומשני במועד ליפול על בני אדם בבורות ופריך אי הכי בר קטלא הוא ופירש"י בר קטלא הוא בנפילה קמייתא ואיך בא לידי מועד בשלמא גבי מועד דנגיחות איכא למימר כדאמרינן בפרקין דלעיל (ד' מ"א) דקטל וערק אי נמי בשאין מכירין את השור אי נמי בהוזמו זוממי זוממין אבל זה לא עלה מן הבור מאיליו וליכא למימר ערק ולא אין מכירין ולא הוזמו דמילתא דאית ליה קלא]:

וע"ז משני בשהועדה להיות מפלת את הכתלים כשהפילה את הכותל לא היה אדם שם (והירושלמי אזיל לשיטתי' כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דב"ק ה"ב) שור שהוא מועד למינו כו' ופריך מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד כו' ר"י ב"ח כשרדף ג' רדיפות והן משערין שיש ברדיפותו נגיחה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"א) אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא אבל הירושלמי סובר דאפי' ע"י אומדנא נמי הוי מועד ועיין לקמן (פ"ד דב"ק ה"ב) ושם יתבאר עוד בזה וע"כ משני כשהועדה להיות מפלת את הכתלים כשהפילה את הכותל לא הי' אדם שם וע"כ הוי מועד ולא נסקל כשהי' תם אבל לעולם דמקבלת העדאה כר' זעירא והא דתני חייב בכופר היינו בכופר שלם כמו שביארתי:

עוד שם אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם דל כן מה אנן אמרין צריך שיהא המקלוט בידו הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו. [ופי' הפ"מ הטילה גללים והזיקה משלם נזק שלם אם הוא ברשות הניזק דל כן מה אנן אמרין כלומר ודאי אורחי' הוא בכך דאל"כ אלא בשינוי משווית ליה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברה"ר צריך שיהי' המקלוט בידו כו' אלא ודאי אורחי' היא ופטורה ברה"ר ולפיכך משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחא הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו (פי' הפ"מ שאין דרכה לכן כלומר שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא אמרינן דאורחא היא אבל בשדרכה לכן תמיד להטיל כעת אשר הולכת א"כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו כו']:

ולי נראה דהא שאומר אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם קאי אהא דפליגי תחילה ר' זעירא ור' אילא דר' זעירא אמר דמקבלת העדאה ור' אילא סובר דאינה מקבלת. וע"כ מביא להא דאמ' ר' אלעזר הטיל' גללים משלם נזק שלם (פי' וא"כ יש ראי' דמקבלת העדאה) דאל"כ איך אמר ר"א שמשלם נזק שלם בצרורות והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ח) בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות כו' ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודא אמר משלם נזק שלם ור' אלעזר אומר שלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זמני ובהא קא מיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מיפלגי והא משונה הוא דדחיק לי' עלמא ולימא רב יהודא הלכה כסומכוס ולימא ר' אלעזר הלכה כרבנן ומשני גללים איצטריכ' לי' סד"א הואיל ובתר גופיה גרירין כגופו דמי קמ"ל

וע"ז אומר הירושלמי אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בזה רב יהודאור"א ור"א סובר דחצי נזק משלם אלא דר"א סובר נזק שלם) וע"ז אומ' דל כן מה אנן אמרין צריך שיהיה המקלוט בידו (פי' שמדחה דהא דאמר ר"א דמשלם נזק שלם אינו מטעם דיש העדאה לצרורות וע"כ אומר ר"א דמשלם נזק שלם) דא"כ יהיו גללים צרורות וא"כ צריך שיהא המקלוט בידו אם תלך ברה"ר (פי' לדברי ר' אלעזר דאמרינן לעיל אמר ר"א כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר) (והוא לתרץ על מה שמקשה תחילה ואין דרכה להתיז צרורות (פי' וא"כ כיון דצרורות הוי אורחי' א"כ פטור ברה"ר וא"כ אמאי תנן במתניתין הי' מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק וא"כ כיון דתני לה בהדי' דהי' מבעטת שזהו ע"י שינוי והוי תולדה דקרן וחייב בר"ה וא"כ משמע דצרורות נמי חייב ברה"ר) וע"ז פרי' ואין דרכה להתיז צרורות ומשני ר"א דכל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר):

וע"ז אומר דל כן צריך שיהא המקלוט בידו (פי' בתמי') והוא לפי מה שרוצה לפשוט מר"א דיש העדאה לצרורות (וכמו דאמרי' בש"ם דילן (ד' י"ח) ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה ר"י אומר משלם נזק שלם ור"א אומר משלם חצי נזק ופליגי אם יש העדאה לצרורות) וא"כ לפי שיטת הירושלמי סובר ר"א דחייב נזק שלם משום דיש העדאה לצרורות וא"כ יהי' סובר דגללים הוי צרורות א"כ תקשי לר"א שסובר דכל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק ד' ג') ולרבא דמיבעי' לי' אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברה"ר דהא לשיטת הירושלמי סובר ר"א בדבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר) אלא ודאי שסובר ר"א דגללים כיון דאתי מגופה לא הוי צרורות (וכמו דאמרינן בב"ק וד' י"ח) גללים איצטריכא לי' סד"א הואיל ובתר גופי' גרירין כגופו דמי קמ"ל) והירושלמי סובר דכיון דבתר גופיה גרירין כגופי' דמי וע"כ ניחא שפטור דשן בר"ה פטור ולשיטת הירושלמי הוי תולדה דשן) (ולא כמו שפרש"י לשיט' הש"ס דילן דטינפה פירות להנאתה לא הוי תולדה דשן כמו שפרש"י בב"ק (ד' י"ח) ונראה בעיני דכל גללים להנאתה הוא ואפ"ה לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה היא והני צרורות נינהו והא דאמרינן בפ"ק (ד' ג') טינפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן היינו כגון שנתגלגלה עליהם כדרך סוסים וחמורים כו' דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דלכ"ע צרורות פטור ברה"ר אבל לשיטת הירושלמי שסובר ר"א בדבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר וא"כ צריך שיהא המקלוט בידו אם תלך ר"ה אלא ודאי דהוי תולדה דשן ולא צרורות וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) ובסיכה גופה נהנה כמה דתימר השן אוכלת וגופה נהנה אוף הכא גופה נהנה:

וע"ז אומר הדא דתימא כשאין דרכה לכן (פי' וא"כ הוי כאורחי' הוא אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו דזהו משונה שיהא תמיד דרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו דהוי משונה והוי תולדה דקרן):

עוד שם ר' הושעי' רבה ור' יהודה נשיאה הוון יתבין עאל ר' בא בר ממל ושאל כשכשה בזנבה כגון אילין פירדתא מהו ולא אמרין לי' כלום (פי' דמיבעי' לי' אי הוי אורחי' ותולדה דרגל או דהוי משונה והוי תולדה דקרן א"ל ר' הושעי' דל כן מה אנן אמרין צריך שיהא תופס בזנבה (פי' דודאי אורחי' הוי ופטור ברה"ר דאלו"ה דהוי משונה א"כ צריך שיהי' תופס בזנבה אלא ודאי דהוי אורחי' ופטור בר"ה) וע"ז אומר הדא דתימר בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא תופס בזנבה:

וע"ז אומר ומה פשיטא לון בנזק שלם ומה צריכא לון בחצי נזק והנה הפ"מ נדחק בזה [ולי נראה דקאמר ומה פשיטא לון בנזק שלם ומה צריכא לון בח"נ (פי' דאם הוא אורחי' ודאי חיוב ברשות הניזק נזק שלם אלא דמיבעי' לי' בכשכוש יתירא אולי הוי משונה ותולדה דקרן וחייב חצי נזק ברה"ר או לא (פי' וזה שלא כהא דאמר תחילה אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם דאשמועינן מילתא אחריתא דאפי' חם נאמר דאורחי' הוא והוא כמו שאומר דל כן צריך שיהי' המקלוט בידו וא"כ הוי אורחי' וע"כ אף דהוי אורחי' והוי תולדה דרגל אעפ"כ אינו חייב רק חצי נזק וע"ז קאמר ר אלעזר דהטילה גללים משלם נזק שלם (פי' ברה"י דלח הוי צרורות) וח"כ אפי' כי הוי אורחי' נמי יש ספק דילמא אינו משלם רק חצי נזק וע"כ אומר ר"א דכיון דאתי מגופי' כגופי' דמי אבל הכא אין לספק בצרורות וע"כ אם הוא אורחי' משלם נזק שלם ברה"י אבל אם הוא משינה משלם חצי נזק כמו קרן ואם הוא אורחי' ודאי חייב נזק שלם ברה"י אבל בדר"א אף דהוי אורחי' אעפ"כ קא משמע לן דלא הוי צרורות דבצרורות אינו משלם רק חצי נזק אע"ג דהוי אורחי' קא משמע לן דחייב נזק שלם משום דכיון דאתי מגופי' כגופו דמי):

שם הי' טבלא מונחת בר"ה דרסה עלי' והתיזה עיין לעיל (פ"א ה"א):

שם (ה"ב) התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר הי' דליל קשור ברגלו או שהי' מהדס ושבר את הכלים משלם ח"נ רב הונא אמר בשנקשר מאיליו אבל קשרו אדם חייב (פי' משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה) אך שצריך לבאר דהא בור פטור בו את הכלים ובש"ס דילן אמרינן שם (ד' י"ט) אמר ר"ה לא שנו אלא שנקשר מאיליו אבל קשרו אדם חייב ואמרינן שם נקשר מאיליו מאן חייב כו' אלא מתניתין בדאדיי אדויי וכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר דליל הפקר עיין שם ברש"י ותוס' דלמה קאמר בעלמא איתמר ולא אמתניתין והנה איפשר לומר דאמתניתין לא מצי קאי דהא תנן דחייב על הכלים וא"כ איך חייב הקושר אם קשרו משום בורו המתגלגל ברגלי אדם דהא בור פטור בו על הכלים אך בירושלמי קאי אמתניתין א"כ איך קאמר אבל קשרו הוא משלם נזק שלם דהא בור פטור בו על הכלים:

[ולכאורה נראה דרב הונא לטעמי' שסובר דבור של נזקין חייב על הכלים וכמו דאמרינן לקמן (פ"ג ה"ג) השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו רב הונא אמר כשנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו חייב ועי' בפ"מ שם אך לפי מה שבארתי לעיל והגהתי בירושלמי רב הונא אמר כשנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו פטור א"כ לא יתיישב וא' כ לפי"ז צ"ל כאן רב אמר כו' או שצריך לגרוס לקמן בהיפוך דר ב אמר כשנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו פטיר ורב הונא אמר אפי' נתלכלכו כליו חייב מילתי' דרב אמר בור של נזקין פטור על הכלים ולפי"ז שיטת הירושלמי אליבא דרב דלא כשיטת הש"ס דילן (בב"ק דף כ"ח) אליבא דרב]:

עוד נראה לי דהא דקאמר אח"כ בירושלמי ואינו כעושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר שהוא ט"ס וחילוף השורות ובכאן צריך לגרוס הא דקאמר ואינו כעושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר (פי' וא"כ איך חייב משום בורו) וע"ז אומר אמר ר' יוסי ב"ר בון מכיון שאין דרכו ליפול אלא באותו הבור כמו שהוא בור (פי' דמקשה ואין זה כעושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר וא"כ אין זה דרך נפילה בבור דנייח) וכמו שביארתי (פ"א ה"א) על הא שאומר בירושלמי (פ"ג ה"א) ואם בדרך הטחה הטיח צלוחיתו בבור חייב (פי' שאין זה דרך נפילה) וע"ז אמר ר"י בר בון מכיון שאין דרכו ליפול אלא באותו הבור כמו שהוא בורו (פי' שזהו דרך נפילה שלו) (וכמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ט) מאי חייב אמר ר"ה ב"מ משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה:

עוד שם בירושלמי נפח בכלים ושברן משלם נזק שלם עיין בפ"מ שהאריך בזה דהא אמרינן בב"ק (ד' י"ח) ת"ש דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני ובהא קא מיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מיפלגי אלמא דזה הוי רק צרורות וא"כ אמאי קאמר בירושלמי דמשלם נזק שלם עיין שם שנדחק בזה אך לפי מה שביארתי לעיל (הלכה א') דבזה מחולק הירושלמי עם הש"ס דילן בהא דהטילה גללים משלם נזק שלם דלא הוי צרורות כמו שאמר בש"ס דינן ס"ד אמינא הואיל ובתר גופי' גרירין כגופי' דמי קמ"ל והירושלמי סובר זה להלכה וכמו שאומר שם דל כן מה אנן אמרין צריך שיהא המקלוט בידו וכמו שביארתי דלר"א שאומ' דכל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י בין רה"ר וא"כ צריך שיהא המקלוט בידו אלא ודאי דכגופי' דמי (ולא כהש"ס דילן וכן ה"נ סובר דנפח בכלים ושברן משלם נזק שלם דכגופי דמי משא"כ לשיטת הש"ס דילן) וכמו דאמרינן (פ"ב דשבת) הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים חמר ר' אבדימי כו' הדא אמרה נפח בכלים ושברן משלם נזק שלם (ע"כ אין ראי' מהירושלמי לשיטת הש"ס דילן):

(ה"ג) כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה כו' אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק ר"ל אמר על הראשונה הושבה ר' יוחנן אמר על כולה הושבה הנה הפ"מ נדחק בזה ושגה בזה שהוא (ט"ס וצריך להיות) ר"ל אמר על כולה הושבה (פי' אפי' אסיפא דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' כ') וכן אמר ר"ל אכולה (פי' אפי' כסות וכלים נמי) ואזדא ר"ל לטעמי' דאמר ר"ל שתי פרות ברה"ר אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה ר' יוחנן אמר על הראשונה הושבה וכצ"ל) וע"ז אומר מיחלפא שיטתי' דר"ל כו' בשם ר' הושעי' עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת (וא"כ לא ס"ל דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור) וע"ז משני תמן בשם ר' הושעי' הכא בשם גרמי' מילתא דר"ל אמר בעטה מהלכת ברבוצה פטור מילתי' דר' יוחנן אמר בעטה מהלכת ברבוצה חייב וכן הגיה בגליון:

אך מה שפי' אח"כ בירושלמי הוא דוחק (ע"כ נראה לי דהא דקאמר לא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצה או רבוצה במהלכת בעטה מהלכת במהלכת (פי' דכל מה דפוטר הוא רק מחמת דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור אבל בלא"ה חייב דביעוט הוי שינוי ותולדה דקרן) וע"ז אמר ר' אמי לא אמר ריש לקיש אלא בעטה מהלכת ברבוצה פטורה אבל רבוצה במהלכת או מהלכת במהלכת חייבת תני ר' הושעי' כולה פטורה טעמא דר' הושעי' אין קרן ברה"ר (והגיה הפ"מ) אין זו קרן ברה"ר (או שצ"ל אין רגל ברה"ר) (פי' כיון שהולכין שוורים זה אחר זה ע"כ אם הפרה שאחרי' אינה יכולה להלוך כ"כ מחמת הפרה הראשונה ע"כ מבעטת היא וע"כ הוי אורחי' וכיון דהוי אורחי' א"כ הוי תולדה דרגל ופטור ברה"ר) (והא דתנן במתניתין הי' מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה הכלים משלם חצי נזק התם קאי על כלים אבל בפרות המהלכות זו אחר זו אפי' מבעטת נמי הוי אורחי') והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ט) בעא מיני' רבי אבא בר ממל כו' הי' מהלכת במקום שאי איפשר לה אלא א"כ מנתזת ובעטה כו' כיון דאי איפשר לה אורחי' הוא או דילמא השתא מיהא מחמת ביעוט קא מנתזת כו']:

עוד (שם) רב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין מה הקילו בשן שאכלה כו' הנה הפ"מ נדחק בזה הירושלמי [ע"כ נראה לי לבאר והוא דרב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין (צ"ל פטורה) (ודלא כהפ"מ) (פי' שרב אומר עמדה ואכלה מפירות הצבורין פטורה פי' שסובר דעמדה ואכלה מפירות הצבורין הוי אורחי' וע"כ פטור ברה"ר) וע"ז אומר מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת והוא (ט"ס וצ"ל] עומדת בין מהלכת דפטורה בר"ה משום דהוי אורחי' וזהו שהקילו בשן (פי' דפטור ברה"ר) אע"ג דהוי שינוי קצת וע"ז אומר חומר בקרן שבעטה מהלכת את העומדת והוא (ט"ס וצ"ל) עומדת את ההולכת (פי' דזהו קרן ברה"ר דחייבת) אבל שן שאכלה מפירות הציבורין פטור (פי' משום דזהו נמי אורחי' אע"ג דהוי שינוי קצת אעפ"כ לגבי שן לא הוי שינוי וכמו שכתב הרא"ש על בעל המאור (ד' כ') וכתב ומיהו כי מעיינית בי' שפיר דברי רב אלפס עיקר דבהמה שקופצת למקום גבוה ואכלה לאו שינוי הוא דאמר לעיל כיון דאורחה למיכל ליפתא אורחה נמי לסרוכי ולמיסק (פי' וע"כ אמר רב דפירות הצבורים בר"ה ועמדה ואכלה ואע"ג דהוי קצת ע"י שינוי אפ"ה פטורה בר"ה דלגבי שן אורחה בכך וכמו דאמרי' כיון דאורחא למיכל ל ליפתא אורחה לסרוכי ולמיסק) וע"ז אומר מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת והוא (ט"ס וצ"ל) עומדת במהלכת דאפי' עומדת במהלכת נמי הוי אורחי' ופטור ברה"ר. אילפא אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת משום דלא הוי אורחי' מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת (והוא ט"ס וצ"ל) מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין מהלכת שזה הוי אורחי' וע"כ פטור בר"ה וע"ז אומר חומר בקרן שבעטה מהלכת את המהלכת דבקרן חייב אפילו מהלכת במהלכת.

והענין הוא דפליגי בזה שנחלק הרא"ש עם הבעל המאור וכמו שכתב הרא"ש בפ"ב דב"ק דהבעה"מ פירש הא דאמרינן בב"ק (ד' כ') מ"ש הלכה דאורחי' הוא עמדה נמי אורחי' הוא אמר רבא בקופצת (ופי' הבעה"מ דהטעם הוא משום דהוי שינוי). וע"כ אמר אילפא בהמה ברה"ר הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת והא דעמדה מיירי בקופצת וע"כ הוי שינוי) וכתב ע"ז הרא"ש דאינו כמו שפירש הבעה"מ דבהמה שקופצת למקום גבוה ואכלה לאו שינוי הוא דאמר לעיל כמו דאורחי' למיכל ליפתא אורחי' נמי לסרוכי ולמיסק אלא הא דאילפא מיירי בקופצת דהוי חצר הניזק עי"ש וכן פליגי רב ואילפא בירושלמי דרב אומר עמדה ואכלה מפירות הצבורין פטורה משום דלא הוי שינוי לגבי שן דכיון דאורחי' למיכל אורחי' נמי להיות עומדת ואילפא סובר דהוי שינוי וע"כ חייבת בעמדה ואכלה משום דהוי כמו קרן ומה הקילו בשן שאכלה מהלכת במהלכת דאז הוי אורחי' לגמרי וחומר בקרן שבעטה מהלכת במהלכת דחייב

שם (הלכה ה') בירושלמי כלב שנטל חררה ריש לקיש אמר במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת ר' יוחנן אמר נעשה כזורק את החץ ממקום למקום אמר ר' יצחק בר טבליי מתניתא מסייע לריש לקיש (עיין בפ"מ שנדחק בזה מאוד) (והוא ט"ס וצ"ל לר' יוחנן) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור את אומר שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין והוא כמו שביארתי בספרי נ"י עפ"י מה שכתב הנמ"י דאשו משום חציו כאילו הבעירו ואי קשי' וא"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדליקה הולכת ודולקת בשבת כו' לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק את החץ שבשעה שיצא מת"י באותה שעה נעשה הכל ולא הוי מעשה מכאן ולהבא דאי הוי כמעשה דמכאן ש ולהבא ה"ל למפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק את הגדיש ודאי משתלם נזק מאחריות דנכסים דידי' אלא לאו ש"מ דלא כמאן דאדליק מהשתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה לכן לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההוא עדנא כו' ועיין בקצה"ח (ס' ש"ץ) דהוכיח מזה דלא כדעת התוס' בב"ק (ד' י"ז) דלא אמרינן בתר מעיקרא אזיל אלא דווקא בשזרק גוף הכלי אבל לא בזרק חץ דמזה מוכח דאפי' בזורק חץ נמי אמרינן דהוי מנא תבירא כאילו כל המעשה נגמר מתחילה וכן נראה לי מהירושלמי (פי"א דשבת) וקשי' אילו זרק חץ להרוג את הנפש והתרו בו שמא כלום הוא אלמא דבזורק חץ דיינינן ליה כאילו נעשה מעיקרא.

ובזה יתבאר הירושלמי אמר ר' יצחק מתניתא מסייע לר' יוחנן (כצ"ל) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב כו' אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום על שבולת הראשונה מתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין (דהא כבר נתחייב מיתה וא"כ נתחייב אח"כ בתשלומין) אלא ודאי דאתי כר' יוחנן דאשו משום חציו וע"כ הוי כמו שנעשה מעיקרא וכה"ג מקשה בש"ס דילן (ד' כ"ב) בשלמא למ"ד אשו משום חציו משום הכי פטור אלא למ"ד אשו משום ממונו אלו קטל תורא עבדי' ה"נ דלא מיחייב ומשני אמר לך רשב"ל הכא במאי עסקינן כשהצית בגופו של עבד דקלב"מ אי הכי מאי למימרא לא צריכא בגדי דחד ועבד דחד רק דהירושלמי מקשה דאפי' הצית בגופו של עבד אעפ"כ יתחייב בתשלומין אח"כ דעל שיבולת ראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין:

עוד שם אמר ר' יוסי ואת שמט מינה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מכאן ואילך יהא חייב בתשלומין אלא ודאי דמסייע לר' יוחנן שאומר דאשו משום חציו א"כ הו"ל כאילו הדליק מעיקרא כל הגדיש:

[והנה נראה לי עוד לבאר הא דאמר ר' יוסי ואת שמע מינה שורו שהדליק את הגדיש בשבת כו' והוא דר' יוסי מקשה לר' יצחק בר טבליי דמסייע לר' יוחנן ממתניתין דפ' הכונס ואמאי לא מייתי ראי' ממתניתין דפ' המניח שהיא קודמת ראיה זו גופא דאם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום א"כ על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין:

[ע"כ נראה לי לבאר דמפני מה לא הביא ר' יצחק בר טבלא סיוע לר' יוחנן מהמשנה הקודמת. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' שנ"א סעי' ג') לענין אם נעשה חיוב תשלומין אחר שנעשה חיוב מיתה שכתב הש"ך דהטור לא כתב אלא רק בבא במחתרת דמיד שיצא ממחתרת תו לא חייב מיתה אבל בשבת מודה דפטור כיון דעדיין עומד בחיוב מיתה עיין שם וכתב ע"ז הקצה"ח ואינו נראה לי דודאי מי שחילל שבת ואח"כ שיבר כלים חייב אע"ג דעדיין עומד בחיוב מיתה (בימים הקדמונים) כיון דחיוב מיתה שנתחייב כבר עברה ומשנה שלימה שנינו כאן בפ"ק דערכין (ד' ז') היוצא כו' והזיק חייב לשלם הרי דחיוב מיתה אינו פוטר רק בשעת מעשה ולא אח"כ ועיי"ש שהאריך בזה:

[וע"כ לא הביא ר"י בר טבליי ראי' ממתניתין דשורו שהדליק את הגדיש דחייב דאם אומר את שאינו כזורק חץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין דדילמא חיוב מיתה פוטר אח"כ נמי. והא דתניא בערכין (דף ז') היוצא כו' והזיק חייב לשלם דדילמא הוא חייב מיתה מחמת ההורג חת הנפש (בימים הקדמונים) וא"כ אינו פוטר מחמת דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה וע"כ לא אמרי' קלב"מ אבל גבי שבת שנתחייב מחמת חילול שבת א"כ כיון שנתחייב מחמת עבירה דשבת לא שייך בזה מיתה לזה ותשלומין לזה וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף ל"א) דגבי הדליק את הגדיש בשבת הוי כמו מיתה ותשלומין לא' הואיל ולא מתחייב בשביל אדם אלא לשמים:

וע"כ פשיט מהא דגדי סמוך לו ונשרף עמו חייב ופירש"י שם הא דנקט גדי היינו לאשמועינן דאפי' בגדי דחד ועבד דחד דמסתמא העבד לבעל הגדיש שאדם מניח עבדו לשמור גדישו והירושלמי סובר דע"כ נקט גדי ועבד היינו להוכיח שהעבד אינו לבעל הגדיש והעבד הוא של בעל הגדי לשמור את הגדי וא"כ אמאי פטור על הגדיש וא"כ צריך לומר דמחייב משום רודף (בימים קדמונים) וא"כ מחויב מיתה לכל (בימים קדמונים) וכמו שכתבו התו' בב"ק (ד' כ"ב) וע"כ הביא ר"י בר טבליי סיוע לר"י דעל שיבולת ראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין דהא לאחר שהומת העבד א"כ ליכא חיוב מיתה אח"כ כלל כמו הבא במחתרת וא"כ אמאי פטור על הגדיש דאפי' אי אמרינן דבשבת איכא חיוב מיתה אח"כ אבל בהא ליכא חיוב מיתה אח"כ. ואי משום דמחויב מיתה (בימים קדמונים) ר"ל שהמית את העבד א"כ ה"ל ממון לזה ונפשות לזה וא"כ חייב (וע"כ ניחא הא דבש"ס דילן (ד' כ"ב) משני לר"ל כגון שהצית בגופו של עבד ולא פריך דעל שיבולת הראשונהנתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין משום דלהש"ס דילן העבד הוא של בעל הגדיש דקאמר בגדי דחד ועבד דחד ומסתמא העבד הוא של בעל הגדיש שהוא שומר הגדיש וא"כ איפשר לומר דפטור על הגדיש אח"כ נמי משום שהמית את העבד והוי ממון ונפשות לחד. וע"כ לא מקשה הש"ס דילן על זה. אבל לשיטת הירושלמי הוי העבד דחד וגדיש דחד והעבד הוא לשמור את הגדי) וא"כ קשה דעל שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין וע"כ מקשה ממתניתין דפ' הכונס מהא דעבד וגדי ולא מקשה ממתניתין דהמניח:

אבל ר' יוסי קאמר ליה מה את שמע מינה שורו שהדליק את הגדיש ונראה לי לפרש דקאמר לו מה את שמע מינה (פי' מה צריך לך להוכיח ממתניתין דהכונס ואמאי לא מוכחת ממתניתין דהמניח שהיא קודמת שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור) אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מכאן ואילך יהא חייב בתשלומין והוא דר' יוסי לטעמי' שסובר דאפי' בשבת אע"ג שנתחייב מיתה אפ"ה אינו פטור אח"כ מתשלומין (וכמו שכתב הקצה"ח) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ה) רב הונא בשם רב והוא שעירב (פי' דאי מנסך ממש קלב"מ (בימים קדמונים). ניסך ועירבב בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין (פי' דאם ניסך ואח"כ עירב ע"כ בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין ע"כ חייב). מתיב ר' יוסי הגע עצמך שהדליק גדישו של חבירו בשבת בתחיל' הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין אלמא דר' יוסי סובר דאע"ג דנתחייב מיתה (בימים קדמונים) מחמת שבת אפ"ה חייב אח"כ בתשלומין (והנה הקצה"ח לא הביא הירושלמי הזה שהוא ראיה לדבריו מדברי ר' יוסי כמו שביארתי):

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דסנהדרין) רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם הי' משבר עד שהגיע לעיר ר' זעירא ור' הושעי' חד אמר נותן דמים וחד אמר אינו נותן דמים (והנה הפ"מ נדחק בזה) ולפי מה שביארתי איפשר לומר דרוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם (פי' אחר הרציחה בודאי חייב אע"ג דמחוייב מיתה אעפ"כ כיון שחיוב מיתה כבר עבר ע"כ חייב) (והוא כמו שסובר ר' יוסי) הי' משבר עד שהוא מגיע לעיר (פי' שהוא רודף (בימים קדמונים) ומשבר את הכלים של אחרים) ר' זעירא ור' הושעי' חד אמר נותן דמים (פי' שהוא מיתה לזה ותשלומין לזה) וחרנא אמר אינו חייב פי' שהוא כמו שכתבו התוס' משום שהוא מחוייב מיתה לכל (בימים קדמונים) ע"כ לא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה וע"כ אינו חייב דמים) (והפ"מ נדחק בזה) ולפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק:

ובזה איפשר לבאר הא שאומר אח"כ בירושלמי חד בר נש אפי ק פלטרא בפירא עבר חמרא ותברי' אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבליי א"ל לא חייב לך כלום ולא עוד אלא שאם ניזק חייב בנזקו ופי' הפ"מ הוציא איזה חפץ ועדי על כתיפו א"ל לא חייב לך כלום פי' הפ"מ לא חיי' לך כלום בעל החמור שהי' לך לשמור בעצמך ולא עוד אלא שאם הוזק החמור מחמת אותו דבר שהי' חייב בנזקה שלבהמה רשות להלוך ורגל בר"ה הוא ולפיכך הבהמה פטורה והאדם חייב בניזקה. אך המעשה אינו שייך להכא. וצ"ל דאגב דמייתי תחילה ר' יצחק בר טבלא מייתי נמי להך דאר"י בר טבלא הכא והוא דוחק:

וע"כ נראה לי שצ"ל חד בר נש אפיק פלטרא בחפירא (פי' שהוציא פלטרא במחתרת) עבר חמרא ותברי' אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבלא ואמר לא חייב לך כלום והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ב) איתבי' אביי הגונב כיס בשבת הי' מגרר ויוצא פטור שאיסו' סקילה ואיסור גניבה באים כא' והלכתא דשדינהו בנהרא ודווקא אם אינו בעין קונה אבל אם הוא בעין אינו קונה וכמו דאמר רב הבא במחתרת ונטל כליו ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו ואמר רבא התם מסתברא מילתי' דרב בשנשבר דליתנהו כו' וע"כ אמר הכא דעבר חמרא ותברי' א"ל לא חייב לך כלום דאכתי לא קנינהו אע"ג דאפיק בפירא דהיינו במחתרת אעפ"כ לא קנינהו וע"ז אומר ולא עוד אלא שאם ניזק חייב בנזקו (פי' דלאחר דתברינהו א"כ קנינהו מעיקרא אע"ג דאח"ז אינו מחוייב מיתה אעפ"כ קנינהו מעיקרא) ועיין (ס' שנ"א סעי' ב') וע"כ הוא חייב בנזקו משום דהשברים הם שלו וע"כ חייב משום בור (ויש לדחות) ודו"ק:

שם (ה"ו) איזהו תם ואיזהו מועד מועד כל שהעידו בו ג' ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים דברי ר' יהודא ר"מ אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כו' יצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחוה ורב הונא דאתפלגין נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאה טמא בשני לא בדקה בשלישי בדקה ומצאה טמא רב אדא בר אחוה בשם רב נדה וראי רב הונא בשם רב נדה ספק אמר רב הונא תמן הוינא ברישא והמן הוינא בסיפא ותמן הוינא באמצעיתה אשתאלת לרב ואמר ספק אשתאלת לרב ומר ודאי חזר ומר ספק רב אדא בר אחוה לא הוי תמן אלא כד מר ודאי. רב ירמי' בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה דתני שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג' ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא דו אמר מעין שניהם אהא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה (ופי' הפ"מ דמייתי ראי' דהלכה כרב הונא דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה דאינה אלא ספק דילמא לא ראתה ביום שני וכן במועד הוי ספק ומביא ראי' מדאמר דווקא שלשה ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם הא אם לא חזר בו לפנינו ג' ימים רצופים אלא ביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ולא נגח בספק הוא כו' דמשמע דווקא א בכה"ג הוא דאינו נידון אלא כתם הא בגוונא אחריתא כדאמרן אינו נידון לא כתם ולא כמועד והוא דוחק גם פי' על דו אמר מעין שניהם לפי שהוא אומר ושינה בברייתא זו מעין תנא א' ושניהם כלומר כשניהם בין בתם בין במועד כר' יהודא והוא ג"כ דוחק והנה המהרא"פ גורס גירסא אחרת הוינא סברין מימר כר' יוסי דהוא אמר מען שניהם שאומר איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים וזהו כר' יהודא ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח זהו כר"מ] ונראה לי לבאר איך שהוא בירושלמי והוא שמביא ראיה דהלכה כרב הונא דאמר דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה ומצאתה טמא דאינה אלא נדה ספק ומייתי ראיה מהא דאמר ר' ירמי' בשם רב הלכה כר"מ בתמה (והוא ט"ס) וצ"ל הלכה כר"מ בהעדאה דהיינו שהעידו בו שלשה פעמים וכר' יהודא בהעדאה (והוא ט"ס וצ"ל) בתמה דהיינו משיחזור בו שלשה ימים (וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"נ) דאע"ג דר"מ סובר דמועד שהעידו בו ג' פעמים אעפ"כ לחזרה בעינן שלשה ימים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ד) ר"ש אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם משיחזור בו שלשה ימים) ומביא ראי' לזה מהא דתני' שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד (והוא ט"ס וצ"ל) מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והענין הוא שהברייתא (דהיינו ר' שמעון) אומר מעין שניהם דבמועד הלכה כר"מ והוא כמו שאמר ר"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ. וא"כ צריך לומר דמועד הוי ע"י ג' פעמים והא דכתיב מתמול שלשום מוקי לה לחזרה. וא"כ הוא דוחק לומר מעין שניהם דהחזרה לא הוי כמו העדאה. וא"כ אי אמרינן דהעדאה יוכל להיות ע"י שיצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח א"כ יוכל לפרש הכתוב מתמול שלשום בין לענין העדאה בין לענין החזרה אע"ג דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אך זהו דווקא אי נגח כל הג' פעמים ע"כ אמרינן דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אבל אי אמרינן ביצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דהוי מועד א"כ זה אין לומר בג' פעמים ביום דאם בפעם הראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דאיזה שיעור תתן למה שלא יצא וא"כ לא הוי מועד רק אם נגח ג' פעמים בדווקא וא"כ איפשר לומר דקרא דתמול שלשום הוא לענין העדאה ג"כ דהיינו שביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דזה לא שייך רק באם שהוא מועד ע"י ג' ימים וע"ז אומר והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא (פי' דאמר דהוי ספק) דו אמר מעין שניהם (פי' וע"כ אמר מעין שניהן) דכיון שסובר דהוי ספק א"כ במועד לא הוי מועד בכה"ג וע"כ מוקי קרא לענין חזרה): והיינו דווקא לשיטת הירושלמי (פ"ד ה"ב) דאמרינן שם מכיון שהרג אדם א' אינו מועד כו' ריב"ח אמר כשרדף שלש נגיחות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה. וא"כ אף שלא נגח בפועל ג' ימים רק שמשערין שיש ברדיפתו נגיחה הוי מועד ע"כ איפשר לומר ג"כ דאם יצא ביום הראשון ונגח שוורים בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח א"כ אף שלא נגח בפועל ג' נגיחות אפ"ה הוי מועד אבל לפי שיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"א) אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לג' בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא וכן אמרינן התם כגון שהרג ג' כו' ומועד כו' הוי מועד לישראל וכן משני התם רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טריפה ופריך מועד לטריפה הוי מועד לשלם א"כ בודאי לא הוי מועד ע"י שיצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח וע' בספרי (נ"י ח"ב דרוש ה') ע"ש ודו"ק: