(הלכה א) מתני' הבית והעלי' של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר רואין אלו אבנים ראויות להשתבר ובגמ' היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון אמר ר' הושעי' זאת אומרת ששולטת היד מצד א' הנה בספרי נועם ירושלמי בב"ק כתבתי שמה שכתב הפ"מ זאת אומרת ששולטת היד מצד א' מדקתני הי' א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפי' אין הלה מודה לו דכיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר א"י דכיון דצד א' יודע הוא ידו שולטת ונאמן ושגה בזה והפי' הוא שאמ' זאת אומרת ששולטת היד מצד א' דמדקתני חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ואמאי לא אמר דאבנים שבורות הוא לפי חשבון האבנים של הבית והעלי' וע"ז אומר זאת אומרת ששולטת היד מצד א' ולא דיש בילה ולפי החלקים הוא אלא דשולטת היד מצד א' וע"כ שניהם חולקין בעצים ובאבנים מחמת שהוא מספק ע"כ חולקין וע"ז מביא ראי' תמן תנינן ק' טבל וק' חולין נוטל ק' ואחת א"ר יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטיבלן אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל ומביא ראי' מזה דלית בילה אלא שאיפשר שכל החולין עלו בידו וא"כ מפריש מן הפטור על החיוב (ודלא כהפ"מ) וא"כ מוכח מזה נמי ששולטת היד מצד א' ולא דיש בילה וא"כ נוטל היד לפי החשבון אלא שאיפשר שהיד נוטל מצד א' וא"כ איפשר שכל החולין עלו בידו (והפ"מ במראה הפנים פי' ששולטת היד מצד א' והוא דברי ושמא ברי עדיף ע"כ צד הברי אלים יותר שגה בזה כמו שביארתי):

[והנה בש"ס דילן בב"מ (ד' קט"ז) אמרינן וליחזי ברשות דמאן קיימי וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' לא צריכא דיתבן בחצר דתרוי' אי נמי ברה"ר ואיבעית אימא שותפין בכה"ג לא קפדי אהדדי:

והנה הירושלמי לא מקשה ע"ז הא דליחזי ברשות דמאן יתבא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' דאיפשר לומר דאתי כסומכוס שסובר דממון המוטל בספק חולקין וא"כ בשמא ושמא כתבו התוס' בב"מ (ד' ק') דבשמא ושמא אפי' הא' מוחזק נמי חולקין וכמו דתנן בב"מ (ד' צ"ד) זה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקמינא לעיל (ד' צ"ח) כסומכוס אע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו וא"כ ה"נ אע"ג דנפל לרשותא דחד מינייהו נמי חולקין וכמו שביארתי לעיל על הא דאמר רב דינא דאגר (פי' שמדינא דשוכר ושואל מוכח דאפי' אם הא' מוחזק אפ"ה חולקין אליבא דסומכוס והירושלמי סובר כסומכוס וע"כ אתי מתניתין שפיר) אך הש"ס דילן סובר כחכמים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראי' וכתבו התוס' משמע מהכא דאין הלכה כסומכוס מדלא ס"ל לשמואל כותי' כו' (וע"כ אמר שמואל בירושלמי כשבא באמצע החודש משום דאינו סובר כסומכוס וע"כ לשיטת הירושלמי אתי שפיר ולא קשה קושי' הש"ס וליחזי ברשות דמאן יתבא וע"כ לא פריך ע"ז משום דאתי כסומכוס ובריש ב"ב לקמן יתבאר עוד בזה]:

שם הי' אחד מהן מכיר מקצת אבניו כו' [והנה בש"ס דילן (ד' קט"ז) איתא דאמר והלה מה טוען אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר למה נוטל אלא דאמר איני יודע לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה כי' ומשני בשיש עסק כו' והירו' לא פריך על זה כמו שביארתי בסוף ב"ק דשיטת הירושלמי הוא דברי ושמא ברי עדיף וכמו דאיתא בירושלמי סוף ב"ק לית את ידע אהן ידע וא"כ סובר דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביאר' שם דאפי' ר' יוחנן נמי סבר הכי וע"כ לא פריך הכא דתנן אם הי' א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון והוא משום דברי ושמא ברי עדיף]:

שם (ה"ב) מתניתין הבית והעלי' של שנים נפחתה העלי' ואין בעה"ב רוצה לתקן הרי בעל העלי' יורד ודר למטה עד שיתקן את העליונה ר"י אומר התחתון נותן התקרה ולווחים והעליון נותן המעזיבה כו' והנה בש"ס דילן אמרינן בב"מ (ד' קיז) מאי תקר' ריב"ח אומ' קינים כו' אמר רשב"ל לווחים כו' הני בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי אפחית מעזיבה כי משי מיא עילאי אזלי ומזקי לתתאי מי מתקן ר' חייא בר אבא א' העליון מתקן כו' ור' אלעי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן קא מיפלגי למ"ד העליון מתקן קסבר על המזיק להרחיק עצמו מן הניזק ומאן דאמר התחתון מתקן קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק ותיסברא ר' יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי והא איפכא שמעינן להו דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים כו' ר' יוסי אומר אעפ"י שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמא ר"י סבר על הניזק להרחיק את עצמו כו' אלא אי איכא למימר פליגי בפלוגתא דר"י ורבנן דהתם קא מיפלגי רבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי ור"י סבר מעזיבה אשוי' גומות ואשוי' גומות על העליון לאשוויי כו'

והנה הירו' לא מפרש כשיטת הש"ס דילן דמקשה במאי קא מיפלגי דאם פליגי בניזק ומזיק אם על הניזק בעי להרחיק את עצמו או על המזיק וא"כ איפכא שמעינן להו. וים לומר דהירושלמי אזיל לטעמיה דאיתא בירושלמי (ספ"ד דב"ב) לקמן ה"י ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי טעמין דרבנן מפני שישוב העולם בבורות שמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן כך משום ר' יוסי לחכמים כמה דאית להו ישוב העולם בבורות אף אנא אית לי ישוב העולם באילנות וא"כ לא פליגי ולקמן ר' יוסי ורבנן אם על הניזק להרחיק את עצמו או על המזיק שניהם סברי דעל המזיק להרחיק את עצמו וא"כ לא קשה מדר' יוסי אדר' יוסי אף אעפ"כ כיון ששניהם סברי על המזיק להרחיק את עצמו מ"ט דחכמים דסברי דעל התחתון לעשות את המעזיבה צריך לומר דסברי דמעזיבה אחזוקי תקרה הוא ולר' יוסי לא צריך לפרש דמעזיבה אשוי' גומות אלא דמעזיבה היינו שלא יזיק את התחתון ועל המזיק להרחיק א"ע וע"כ אומר בירושל' והעליון נותן המעזיבה באיזה מעזיבה ר' יעקב בר אחא בשם ר' אבהו בשם ר' אלעזר מעזיבה בינונית לא אמרו אלא להדיח את הכוסות (פי' וע"כ סגי במעזיבה בינונית שלא יזיק) ברם אין הוה בעי משזגא מאנין אוף ר' אבהו בשם ר' אלעזר מודי במעזיבה עבה (פי' אם הוא מכבס בקרוב ע"כ בעי מעזיבה עבה) והוא כשיטתי' דהירושלמי דכולי עלמא סברי דעל המזיק להרחיק את עצמו ובש"ס דילן אמרינן בב"מ (ד קי"ז) אמרינן איני והאמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דילי' ומשני דפסקי מית והדר נפלי וזהו לשיטת הש"ס דילן דפליגי אם על המזיק להרחיק את עצמו או על הניזק אבל לשיטת הירושלמי ר' יוסי נמי מודה דעל הניזק להרחיק את עצמו ולא מחלק בין גירי דילי' או לא]:

שם (ה"ג) מתניתין הבית והעלי' של שנים שנפלו אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל עלי' בונה את הבית ויושב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה הדר לתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעה"ב בונה את הבית והעליה כו':

והנה התוס' כתבו בד"ה ר' יהודה אומר כו' מה שפירש בקונטרס דאם אינו נותן לו שכר מיחזי כריבית אין נראה לר"י דמה ריבית שייך הכא דלא הלוהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא הי' נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דריבית שהרי טעמו משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמ':

[ויש לומר במה שכתב הקצה"ח במה שהקשו התוס' שהרי אם הבית הי' נשרף לא הי' נותן יציאותיו וא"כ אין זה ריבית כו' וכתב הקצה"ח אמנם דברי רש"י נראים נכונים לפי דעת הרמב"ם והרמב"ן והטור דנכסיו נשתעבדו שחייב לבנות הבית אלא דמשנתנו מיירי שאינו כאן או שאין בעל העלי' רוצה לכופו וכמ"ש הה"מ (פ"ד משכנים) וא"כ החוב תיכף וזה שמרחיב זמן ובונה משלו זה הוי מלוה והוי ריבית כו' וא"כ איפשר לומר דזהו לשיטת הירושלמי דאמרינן לקמן (ה"ד) אמר ר' אלעזר מעשה בדלית א' שהי' מודלה על פרסיקו של חבירו ונפשח הפרסק ובא לפני ר' חייא הגדול ואמר לו צא והעמד לו פרסק א"ל ר' יוחנן ולאו מתניתין היא דתנן וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע כו' שמענו שאין כופין ומשני ולא פליגי מאן דמר כופין כשהוא שם ומאן דמר אין כופין כשאינו שם וא"כ אם הוא שם כופין הוי כמלוה וע"כ הוי כריבית אבל לשיטת הש"ס דילן דלא סבר הכי דמיירי שאינו כאן וכמו שכתב הרשב"א הביאו הנימוקי יוסף דבירושלמי ס"ל כרב אחא כו' דאית ליה דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו אבל אנן דקיי"ל דנפרעין כו' אם איתא דבישנו כופין אפי' בשאינו נמי כופין אצא דסבר הש"ס דילן שאין כופין אותו כלל שאין לזה שיעבוד אלא על הבית אבל לא נשתעבדו נכסיו שיכוף אותו לבנות וא"כ לפי"ז ליכא ריבית וכמו שכתבו התו'].

שם (ה"י) כותל שבין שתי מחיצות ונפרץ כו' לקמן ריש ב"ב יתבאר זה: