מתניתין חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש ובגמ' ר' חייא בשם ר"י מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינן זריזין א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה ודא היא מעלה א"ל תיפתר במזוקק לקודש:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו לפרש מה שאמר תיפתר במזוקק ופירשו בדוחק גם קשה דא"כ משמע דנדחה הטעם הא דקאמר מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינם זריזין דהא מקשה על זה והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה דא הוא מעלה. אבל לפי הטעם מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלין קודש אינן זריזין א"כ זהו לא מצד שהוא חמור בקודש מבתרומה אלא מפני שאוכלי תרומה ואוכלי קודש אינם זריזין וע"כ משני תיפתר במזוקק לקודש וכן משמע מהתוס' חגיגה (ד' כ"ד) בד"ה דתנן כו' וי"ל דאיכא למימר דבתרומה לא גזר משום דגזרינן גבי תרומה אבל לא גבי קודש הילכך לא שייך למימר בהך מעלה ודוגמתו מצינן בריש פירקין בירושלמי גבי חומר בקודש ר' חייא בשם ר' יוחנן מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודם אינם זריזין א"ר חנינא קומי ר' מנא הדא הוא מעלה אילו דבר כו' בזה ובזה בזה טהור ובזה טמא הדא הוא מעלה אלמא לא כו' מעלה בדבר התלוי בזריזות עכ"ל וא"כ משמע מהתוס' לפי פירושם בירושלמי דנדחה זה הטעם משום דאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודם אינם זריזין והנה אמרינן בירושלמי (סוף ה"א) שלא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר את החוטים ומנגב את הנקבים ואח"כ קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל אוכלי תרומה זריזין הן והן חצין אותה אוכלי הקודם אינם זריזין ואינן חצים אותה א"כ משמע שלא נדחה הטעם של אוכלי תרומה זריזין כו' ואעפ"כ תני לה במעלות שחומר בקודש מבתרומה:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה כו' לא קאי אהא דאמר תחילה שאוכלי תרומה זריזין והא דקאמר אילו הוא דבר ששוה בזה כו' הוא כמו שכתב הט"א בריש פירקין ונראה לי דכל הני מעלות כו' לאו בחדא מחתינהו דהא דמטביל כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש דהני היינו שהכלי הנטבל משתמש בה בתר טבילה קידש או תרומה ולא מיירי בגופו של קודם ותרומה עצמן. וכן ההוא דאחוריים ותוך נמי בכה"ג מיירי ואע"ג דבמשנה גרס בה בתרומה אבל לא בקודש נראה לי דט"ס הוא אלא לתרומה ולקודש בלמ"ד גרסינן ולצורך קאמר אבל בקודש בב' משמע דבגופן של קודש ותרומה עצמן מיירי והא ליתא דלא שייך בגופן החילוקים דאחורים ותוך כו' ובסדר המשנה ירושלמית גרסינן בתרי הני בבא בתרומה אבל לא בקודש ופי' כמו בלמ"ד וכמו שכתבתי עכ"ל:

וע"ז קאמר בירושלמי א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא הוא מעלה אילו דבר ששוה בזה ובזה בזה טמא ובזה טהור ודא הוא מעלה (פי' שמקשה לפי פשטות המשנה דגריס חומר בקודש מבתרומה דהיינו בבי"ת וא"כ כיון דגריס בבי"ת ע"כ מפרש דהיינו בקודש שהוא עצמו קודש דהיינו כלי שרת ותרומ' לא שייך באוכלין טבילה וע"ז מקשה דאיך תנן חומר בקידש ובתרומה הא לא דמי אהדדי דבתרומה הוי הפי' הכלי שמטבילים להשתמש בה תרומה ובקודש היינו בכלי שהיא עצמה קודש. וע"כ מקשה והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה דא היא מעלה אבל אם אינם שוים אינה מעלה והכא אינם שוים דבתרומה מיירי שמטביל הכלי לתרומה ובקודש היינו שהיא עצמה קודש א"כ ליכא מעלה דהא דתרומה מטבילין כלי בתוך כלי היינו מפני שזהו רק להשתמש בה תרומה אבל בקודש שהכלי עצמה היא קודש ע"כ אין מטבילין כלי בתוך כלי:

וע"ז משני א"ל תיפתר במזוקק לקודש. (פי' שאין הפי' של בקודש שהכלי עצמה קודש אלא במזוקק לקודש דהיינו שמטבילין את הכלי להשתמש בה קודש והא דאמר בקודש היינו כמו לקודש וע"כ הוי מעלה אבל לא מקשה אהא שאמר מפני שאוכלי תרומ' זריזין ואוכלי קודש אינם זריזין רק כמו שביארתי והא דמשני במזוקק לקודש היינו שמטבילין הכלי להשתמש בה קודש:

וכן איתא בירושלמי לקמן (סוף ה"א) א"ר זעירא קומי ר' מנא לית הדא אמרה שלא עשו גופו כזב אצל הקודש (פי' גופן של אוכלי תרומה כזב אצל אוכלי קודש) אין תימר עשו גופו כזב אצל קודש אפי' עבר ונשא יהא טמא א"ל תיפתר במזוקק לקודש (פי' הא דתנן הנושא את המדרס אבל לא את הקודש מיירי במזוקק לקודש את הכלי המזוקק לקודש פי' שישתמש באותו כלי קודש אבל לא קודש עצמה) וה"נ הפירוש הא דתנן חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בקודש אבל לא בתרומה היינו נמי בכלים שמשתמשין בו קודש וכן תרומה היינו נמי שמשתמשין בה טומאה א"כ שניהם שוים דמיירי בכלים ע"כ תנן חומר בקודש מבתרומה:

שם מעשה שנכנסו שבעה זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון ומי היו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ור"נ וראב"י ור"י הסנדלר אמרו כמה מעלות בקודש ובתרומה. ר' מאיר אומר שלש עשרה ר' יוסי אומר שתים עשרה א"ר מאיר כך שמעתי מר' עקיבא שלש עשרה אמר לו ר"י הסנדלר שמשתי את ר' עקיבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות אמרו ר' יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא כו' והנה הק"ע והפ"מ פירשו דר' מאיר אמר שלש עשרה היינו עם הא דתנן בפ"ב דחגיגה נוטלים לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילים וטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש וכן הקשו התוס' בחגיגה (ד' כ') ד"ה חומר בקודש אמאי לא תני נמי הא דנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילין וכן הא דהוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש ותירצו דלא תנא במתניתין אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בבתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה אך הירושלמי מנה אותם והוי י"ב אך הא דאמר ר' מאיר שלש עשרה פי' הק"ע דקאי אבית הצביעה עיי"ש והוא דוחק והפ"מ פי' שהוא כמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"ב) י"א מעלות שנו כאן וא"כ הוי י"ג וע"כ אומר ר' מאיר שלש עשרה והוא דוחק דליפלגו בהכי ועיין בירו' שם) אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו והתם הטעם, משום חציצה ולפי"ז הוי עשר מעלות וכמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"א) בקודש מ"טלא אמר ר' אילא משום שכבדו של כלי חוצץ והוי חד טעמא עם הא דתנן לא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר ומנגיב ומטביל ואח"כ קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל וע"כ אמרינן (שם) ר' אילא לטעמיה דאמר ר' אילא אמר ר"ח בר פפא עשר מעלות שנו כאן חמש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש]:

ע"כ נראה לי דהא דפליגי בזה הוא כמו שביארתי על הירושלמי (סוף חגיגה) דמוקי הא דתנן כיצד מעבירין על טהר עזרה מטבילין את הכלים שהי' במקדש כו' ופריך וכלים טעונים טבילה אמר ר' בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הזה ופריך מעתה ניחוש לכולן (ופירשתי שם דא"כ בעינן הזאה) אמר ר' בון בר חייא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה ונתזה צינורא של רוק מתוך פיה על בגדיו וטמאתו ופריך מעתה ניחוש לכולם וביארתי שם דא"כ ליבעי הערב שמש (ודלא כהק"ע עיי"ש) ומשני תיפתר שנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ליטמא אחרים טהור המן בתרומה וכאן בקודם הוא בקודש וע"כ קאמר ר"מ שלש עשרה מעלות יש בקודש משא"כ בתרומה וכל זה הוא לר"מ שסובר דטומאת משקין דרבנן וע"כ אומר דספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור אבל לר' יוסי שסובר דספק משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ט"ו) אמר ר' ירמי' הכא בבשר שנטמאו במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמי' ור' יוסי לטעמי' ר"מ לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאוריי' ואף דהתוס' בד"ה ר' יוסי כתבו דקשה דהא ר' יוסי גופי' אית לי' לקמן (ד' י"ח) טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והא דאית לי' הכא דאורייתא בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה ואין זה לטעמי'. וא"כ אף דר' יוסי גופי' סבר דטומאת משקין דרבנן וכמו דאמרינן בפסחים (ד' מ"ח) והאמר רבא לא ר' יוסי סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר' יוסי דאי סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה וחמישי בקודש כמו דאמר התם אעפ"כ סובר בשיטת ר"ע דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דר"ע קאמר דיטמא יטמא א"כ במשקין דכתיב יטמא היינו יטמא וא"כ מטמא אחרים דאורייתא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה) ר' חייא בשם ר' יוחנן אתי דר' יוסי שיטת ר"ע רבו אמרה כמה דר"ע אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה:

וא"כ כיון דסובר ר' מאיר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ע"כ סובר ר"מ דשלש עשרה מעלות יש בקודש דהיינו אם נטמא בספק משקין דבקודש טמא ובתרומה טהור וכמו דאמרינן (שם) בירושלמי דחומר הוא בקודש וא"כ יש עוד מעלה אבל ר' יוסי לטעמי' שסובר דספק משקין לטמא אחרים דאורי' וא"כ אם נטמא תרומה בספק משקין נמי טמא ואף דזהו רק באוכלים אבל לא בכלים הא תרומה הוא באוכלים וע"כ קאמר די"ב מעלות יש בקודש ולא שלש עשרה.

ואיפשר דע"כ אמרו על ר' יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא ופי' הק"ע שהן דברי אמת שר"ע אמר שלש עשר' מעלות ואמאי לא אמרו על ר' יוסי דפליג עם ר"מ. אך איפשר דר' יוסי לא פליג עם ר"מ רק איך אמר ר' עקיבה דר' מאיר אומר כך שמעתי מר' עקיבא שלש עשרה ור' יוסי אומר אליבא דר"ע דשנים עשר מעלות וזהו רק אליבא דר' עקיבא אבל ר' יוסי גופי' סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן דאי הוה דריש יטמא יטמא כר"ע א"כ לימא רביעי בתרומה וחמישי בקודש וא"כ ר' יוסי לא סבר כר"ע וא"כ הוא בעצמו סובר דשלש עשרה מעלות יש דכיון דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן א"כ בספק משקין בתרומה טהור ורק בקודש טמא משום חומר בקודש כדאיתא בירושלמי אבל ר' יוחנן הסנדלר אמר לר' מאיר שימשתי את ר"ע עומדות מה שלא שמשתו ישיבות והוא שמע מר' עקיבא שנים עשר והוא בעצמו נמי סובר כר"ע ע"כ אמר אלכסנדרי לאמיתו הוא ודו"ק:

[ועוד איפשר לומר דע"כ קאמ' ר"מ שלש עשרה משום דאם נטמא בספק משקין אמרינן דחומר הוא בקדש וע"כ בספק משקין טמא אעפ"י שהוא מדרבנן. וזהו דוקא לר"מ אבל לר' יוסי דבכל ספיקי דרבנן מחמרינן כמו דאמרינן בעירובין (דף לה) וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן טמא שירד לטבול ספק כ טבל ספק לא טבל כו' במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה ספיקו טהור ור' יוסי מטמא. אלמא דר' יוסי מחמיר אפילו בדרבנן וליכא למימר משום דהעמד טמא על חזקתו הא הש"ס פריך על הא דמיקל בעירוב ורבא הוא דמשני בסוף ודף ל"ו) דהתם היינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל ופריך אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר ומשני במקוה שלא נמדד אבל תחילה היה סבור דמחמיר בספיקא דרבנן ובירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ד) אמרינן תמן תנינן ספיקא טהור ר' יוסי מטמא (ופריך מר' יוסי אר' יוסי דמתניתין דקאמר שספק עירוב כשר) וע"ז משני אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח (פי' משום דהוי טומאה מוכחת דהעמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל) אמר ר' יונה (צ"ל) ר' יוסי ואפי' ממקום אחר ר' יוסי מטמא (פי' אפי' בטומאה שאינה מוכחת משום דסובר דמיירי במקוה שנמדד. וא"כ איכא למימר העמד מקוה על חזקתה) וא"כ ר' יוסי מחמיר בדרבנן וע"כ איפשר לומר דהא דאמרינן (בסוף חגיגה) תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור ומשני חומר הוא בקודש זהו לדברי ר"מ אבל לר' יוסי דמחמיר בספק דרבנן ע"כ מחמיר בתרומה נמי וע"כ קאמר ר"מ שלשה עשר משום ספק משקין דחומר הוא בקודש אבל ר' יוסי סובר דשנים עשר משום דבהא מחמירין גבי תרומה נמי אך לפי"ז תקשה דהא אמרינן בפסחים (ד' י"ח) אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה (פי' דסובר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואמאי לא קאמר דאע"ג דר' יוסי גופי' סבר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אעפ"כ החמיר בספיקו אלא ודאי דא"כ תקשה דאמאי אמר דלכלים טהורים אך איפשר לומר דאעפ"כ לכלים טהורים משום דהוי תרי דרבנן דמשקין לטמא אחרים הוא דרבנן ועוד דמדאורי' אין כלי נטמא אלא מאב הטומאה (ועי' ט"א במגילה ד' י"ט) (והא דקאמר ר"ל דר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה היינו כמו דמשני ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח וע"כ פריך (שם ד' י"ט) והאמר רבא לא ר' יוסי סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר' יוסי וליכא למימר דפליג אריש לקיש והיינו משום דהא לפי מאי דמשני רבא בעירובין (ד' ל"ו) דהיינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל כו' וא"כ ליכא למימר משום דמחמיר בספיקא דרבנן) אבל לשיטת הירושלמי דאמר ר' יוסי דאפי' ממקום אחר ר' יוסי מטמא והוא משום דמחמיר בדרבנן איפשר דמחמיר בתרומה נמי. אך עכ"ז תקשה דאכתי דהא תנן בסוף חגיגה כיצד מעבירין על טהרת העזרה. ואמרינן וכלים טעונים טבילה וע"ז משני שנטמאו בספק משקין ופריך הא ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור ומשני חומר הוא בקודש ובכלים סובר ר' יוסי נמי דלאוכלים טמאים לכלים טהורים: וא"כ צריך לומר דחומר הוא בקודש אך איפשר לומר דכיון דסובר ר' יוסי דספק מדרבנן להחמיר ע"כ החמירו בכלים בתרומה נמי ויש לדחות ועי' בסוף חגיגה ודו"ק]:

שם אמר ריב"ל עד כאן בקדשי מקדש המקודשים מכאן ואילך בחולין שנעשו על טהרת הקודש וכתב הק"ע וקשה דבבבלי (דף כ"א) אמרינן בהיפוך עשר מעלות שנו כאן חמש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש אחרונות לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש מ"ט חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה דאורייתא גזרו בהו רבנן בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש בתרייתא דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן לקודש לחולין שנעשו על טהרת הקודש לא גזרו בהו רבנן וכתב הקרבן עדה דגרסינן גם כאן בהיפוך:

ולי נראה שהירושלמי חולק על הש"ס דילן דאמרינן לקמן בירושלמי הדא אמרה האוכל אוכל רביעי בקודש נפסל גופו מלאכול בקודש עד כדון בקדשי מקדש המקודשין ואפילו בחולין שנעשו על טהרת הקודש נשמעינה מן הדא דתנינן תמן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם רש"א הוכשר בשחיטה ור' אלעזר בשם רבי הושעי' מתניתין בחולין שנעשו על טהרת הקודש (וכמו דאמרינן בחולין (דף לב) טעמא דלא יצא מהם דם כו' אין נאכלים בידים מסואבות אמאי ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין וממאי דבחולין עסקינן דקתני חיה דאילו קדשים חיה בקדשים מי איכא כו' אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעי' הכא בחולין שנעשו על טהרת הקודש עסקינן ודלא כר' יהושע דתניא האוכל אוכל ראשון כו' ולוקמה בחולין שנעשו על טהרת תרומה ור' יהושע כו' דקתני בשר דאי בתרומה בשר מי איכא אמר עולא חברי' אמרין בחולין שנעשו על טהרת הקודש ודלא כר' יהושע ואנא אמינא ר' יהושע היא ולא מיבעי' קאמר לא מיבעי' חולין שנעשו על טהרת הקודש דחמירי דאית בהו שלישי אלא אפי' חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי וע"ז אימר הירושלמי נשמעינה מן הדא דתנינן תמןוכן השוחט חיה ועוף כו' ר' אליעזר בשם ר' הושעי' מתני' בחולין שנעשו על טהרת הקודש וכר' יהושע (פירוש ולא מיבעי' קאמר לא מיבעי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש דאית בהו שלישי אלא אפי' חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי) (ומזה מוכח דרבי אלעזר אמר דאתי' כרבי יהושע ועיין בתוספות חולין ודף לד) מאן חברי' לא רוצה לומר ר' אלעזר כו' ונראה דר"א לא קאמר יותר אלא בחולין שנעשו על טהרת הקודש עסקינן והש"ס הוא דמסיים ודלא כר' יהושע ודו"ק וע"כ קאמר וכרבי יהושע דאל"ה לא מוכח אלא דיש שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקודש אבל לא רביעי וע"כ קאמר וכר' יהושע (ודלא כהק"ע דגריס ודלא כרבי יהושע) (פי' ולא מיבעי' קאמר) וא"כ מוכח דחולין שנעשו על טהרת הקודש עושה שלישי רביעי (דהא אמרינן בחולין (דף לה) יתיב רב יצחק כו' האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש טהור לאוכל בקודש שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד ופירשו התוס' שם בד"ה האוכל דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש טהור לאכול בקודש כמו שאינו עושה רביעי וא"כ מוכח דהירושלמי סובר דחמש בתרייתא הן בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש וחולק על הש"ס דילן ועיין לקמן ר' זעירא ר' יוסי כו' מתניתא מינה קיימא ומינה תברא כו' מה שאבאר שם ועיין בתוס' שם ד"ה האוכל ודו"ק:

שם ר' זעירא כו' האוכל שלישי בתרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה והגיה הק"ע שלישי של קודש והשיג עליו בגליון הש"ס שם דא"כ מאי פשיט כו' ולי נראה שצריך להגיה האוכל שלישי בקודש נפסל גופיה מלאכול בקודש וכמו דאמרינן בחולין (דף לד) אמר ר' זעירא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש נעשה גופו שני לקודש איתיבי' ר' זירא לר' אסי שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה על טהרת תרומה אין על טהרת הקודש לא א"ל לא מיבעי' קאמר כו':

וע"כ אמרינן בירושלמי ר' זעירא ר' יוסא ר' יוחנן ר' ינאי בשם ר"ל (והיינו האמוראים דאמרינן בחולין (שם) אמר ר' זעירא אמר ר' אסי א"ר יוחנן א"ר ינאי) האוכל שלישי של קודש נפסל גופיה מלאכול בקודש וע"ז פריך ולאו מתני' היא שהשלישי שני לקודש כו' בחולין שנעשו על טהרת תרומה. וא"כ פשיטא דהאוכל שלישי של קודש שנפסל גופו לאכול בקודש ואינו סובר הטעם מפני שטהרתה טומאה היא אצל קודש דזה הטעם צריך לומר בתרומה אבל לא בשלישי של קודש וע"ז משני דמתני' בקדשי מקדש המוקדשין אהא מימר לך אפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש דאפילו של חולין שנעשו על טהרת הקודש נמי האוכל נפסל גופו מלאכול בקודש וע"ז אומר (שם) ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן ר' ינאי כו' מתניתא מינה קיימה ומינה תברא מינה קיימה דשלישי עושה שני לקודש ואין שני תרומה שנעשו לטהרת טומאה אבל אם נעשו לטהרת הקודש נעשה גופו שני אצל קודש מינה תברא שהשלישי שני לקודש שנעשית לטהרת הקודש אבל אם נעשה לטהרת תרומה נעשה גופו שני אצל תרומה וכש"כ אצל הקודם עיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה שיש (ט"ס וחילוף השורות בירושלמי זה וכצ"ל) מתניתא מינה קיימה ומינה תברא (פי' שיש לסייע מזה המשנה להא שאמר ר' זעירא כו' שהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש נעשה שני לקודש וגם שיש מזה לשבור ולומר איפכא) וע"ז אומר מינה קיימה (פירוש שיש לקיים המימרא שהאוכל שלישי שנעשה על טהרת קודש נפסל גופו מלאכול בקודש) שהשלישי שני לקודש ולא שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה דאם נעשה גופו שני אצל תרומה (פי' אם אכל חולין שנעשו על טהרת תרומה וכל שכן אצל הקודש (פירוש אם אכל חולין שנעשו על טהרת הקודש) (והוא כמו דאמרי' לא מיבעי' קאמר לא מיבעי' חולין שנעשו על טהרת הקודש דחמירי דאית בהו שלישי אלא אפי' חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי) ומינה תברא שהשלישי שני לקודש ואין שני לתרומה שנעשו על טהרת תרומה אבל אם נעשו לטהרת הקודש אין נעשה גופו אצל קודש וע"ז קאמר מינה קיימה ומינה תברא דאיפשר לקיים דהיינו לסייע להמימרא שאם אכל חולין שנעשו על טהרת הקודש נפסל גופו מלאכול בקודש ולא מיבעי' קאמר כו' או שבדווקא קאמר חולין שנעשו על טהרת התרומה אבל אם אכל חולין שנעשו על טהרת הקודש לא נפסל גופו. וא"כ מוכח מזה כמו שכתבתי תחילה דהירושלמי סובר דלא כשיטת הש"ס דילן דאדרבא חמש אחרונות הם בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש וחמש ראשונות הוא לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש דהא רוצה לומר דהאוכל שלישי של חולין על טהרת קודש נפסל בגופו כו' והוא הדין שעושה רביעי ודו"ק:

שם ר' חנניה ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אומר המן יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר הכא יטמא יטמא דבר תורה עיין במה שביארתי ע"ז בפ"ק בפסחים.

שם ער כדון ר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בטמא לא יאכל לרבות את השני שלישי בתרומה מניין ודין הוא מה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין הרי הוא פוסל בתרומה שני שהוא פוסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה רביעי בקודש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקודש שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הרי למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מק"ו דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להנכה שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש:

[והנה הק"ע פי' דהא דאמר שיהא הכל משועבד להלכה הוא דאל"ה הוי למד מן הלמד וע"כ אמר שיהא הכל משועבד להלכה והק"ו אינו אלא אסמכתא בעלמא אך דבזבחים (ד' נ') אמרינן דדבר הלמד בק"ו מלמד בק"ו. אך איפשר דהירושלמי חולק על זה אך לכאורה אם בתר מלמד אזלינן כמו דאמרינן במכות (דף ל') הניחא למ"ד בתר למד אזלינן אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן והכא יליף קודש מתרומה ותחילה ילפינן מחולין וא"כ יכול ללמוד למד מן הלמד ועיין בספרי עמק יהושע (ס' ט') על הירושלמי דיבמות קדשים מהו שיהיו אסורין בערל ללמד מן הפסח אין אתה יכול שאין בו שבירת העצם ולא בתרומה שהוא למד מן הלמד ופי' הפ"מ דתרומה ילפינן מפסח ותרומה קודש איקרי וכבר כתבתי שם ששגה בזה דהא במ"ש אמרינן דמעשר שני דגן חולין הוא כש"כ בתרומה דהא בקידושין (ד' נ"ג) ר"ל דמעשר שני איקרי קודש יותר מתרומה עיי"ש אלא הטעם דאי משום דבתר למד אזלינן והלמד הוא לענין קדשים או דבתר מלמד אזלי' והמלמד הראשון הוא קודש אבל כעת נראה לי מהירושלמי דס"ל דר' ישמעאל סובר דאין למדין למד מן הלמד אפי' בחולין נמי וכמו דאמרינן בירושלמי (בפ"ק דקידושין ה"ב) כתיב כי יאמר לך כו' הקיש כו' ניקנית בכסף ובשטר כו' עברי' למודה מבת חורין כו' נמצא למד מלמד עד כדון כר' עקיבא דאית ליה למד מן הלמד כר' ישמעאל דלית לי' למד מן הלמד וע"כ אמר שיה' הכל משועבד להלכה כיון דכתי' ובשר קודש אשר יגע בכל טמא לא יאכל וע"כ לא הוי למד מן הלמד וע"ז אמר שיהא הכל משועבד להלכה ודו"ק]:

שם (ה"ד) ר' סימון בשם ריב"ל בן דרום שאמר מגליל הבאתיה נאמן (צ"ל שאמר מדרום הבאתיה נאמן) ובן גליל שאמר מדרום הבאתיה אינו נאמן ר' ירמי' סבר מימר בתרומה שנעשה ע"ג קודש הא ע"ג עצמה לא א"ר יוסה ואפי' נעשית ע"ג עצמה:

ונראה לי דפליגי על הא דתנן ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה אם האמינוהו על התרומה שיהא הטהרה אצל קודש ג"כ או שדוקא אם אומר ששמרה על טהרת הקודם וכמו דאמרינן בחולין (דף ל"ה) מתיב רמי בר חמי שלישי שני לקודש ואין כו' א"ל הנח לתרומה שטהרתו טומאה היא אצל קודש ומנא תימרא דתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש אמר רבא מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן ור' יצחק בפירי נמי אמר מתיב ר' ירמי' מדיפתי ומי אמרינן בפרי והתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן ולא קא מטמא לי' תרומה לקודש ואי אמרה טהרתה טומאה אצל קודש תיטמא לי' תרומה לקודש א"ל טומאה בחיבורין קא אמרת טומאה בחיבורין שאני דמיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה וכתבו התוס' וא"ת שאני הכא ששמרה על טהרת הקודש וממה נפשך כיון דמהימנת לי' אקודש מהימן נמי אתרומה ויש לומר כיון דתרומת חבר נמי מטמא קודש משום דטהרתה טומאה אצל קודש נא שייך הכא להימני' לעם הארץ כו':

וע"ז אומר ר' ירמי' סבר בתרומה שנעשית ע"ג קודש הא על גבי עצמה נא (פי' אפילו בשעת הגיתות דכיון דתרומת חברנמי מטמא קודם משום דטהרתה טומאה היא אצל קודש ע"כ מטמא את הקודש אפי' בשעת הגיתות והבדים אלא דווקא בתרומה שנעשית ע"ג קודם הא על גב עצמה לא א"ר יוסי אפי' נעשית ע"ג עצמה משום דסובר דדווקא בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש וכמו דאמרינן (שם) אמר רבא מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן (ולקמן יתבאר עוד בזה). מתניתא פליגא על ר' יוסי צריך לעמוד עליהן עד שיטבילו. וא"כ משמע דדווקא אם נעשה על טהרת הקודש ומשני פתר לה שלא בשעת הבד כו':

שם נגעו בו טהרות בשעת הגיתות והבדי' הטהרות טהורו' עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרס משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרו' קודם לגיתות ולבדים הטהרות טהורו' ויש כלי חרס משהוא מיטמא חוזר ומיטהר (ועי' ק"ע שפי' ואין כל הדברים האילו כן) ואיפשר לומר דקאמר ולית כל אילין מילייא כן (פי' בתמיה) והוא דהא אמרינן בריש פירקין בירושלמי ר' יוחנן בשם ר' בניי' עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחי' כו' וכא משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאים במקום אחר ר' סימון בשם ריב"ל משקה בית מטבחי' שיצא לחוץ נטמא והא תנן משקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ בקדושתן הן א"ר יוסי קיימא ר' סימון כו' כשיצאו וחזרו נטמא משקה העליון והי' שותת ויורד חד אמר במקומו טהור וירד למטן טמא וחורנה אמר הואיל ובא מכח טהרה טהור [והוא דלא כשיט' הש"ס דילן בפסחים (ד' י"ז) משקה בי מטבחיי' שנטמאו בפנים והוציאו לחוץ טהורין נטמאו בחוץ והכניסם בפנים טמאין איני והאמר ריב"ל משקה בי מטבחי' לא אמרו אלא במקומן מאי לאו למעוטי נטמאו בפני' והוציאו לחוץ לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן לפנים והא במקומו קאמר ה"ק לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן וע"ז אומר ולית כל אילין מילייא כן דבבית הצביעה טהורים והם טהורים במקומן וטמאים במקום אחר וכן במשקי' בי מטבחי' וע"ז אומ' על שאומר ויש כלי חרס משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ע"ז אומר ולית כל אילין מילייא כן או שהוא כמו דאמרינן בסוף חגיגה משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה אלמא דאם עבר הרגל אעפ"י שברגל הי' טהור אעפ"כ מעבירין על טהרת העזרה. ע"ז אומר ולית כל אילין מילי' כן (פי' בתמיה) דמצינו כיוצא בזה כו' א"ר יוחנן קישות וקירי' כו' ועם הארץ מומרין כו' עם הארץ דתני עם הארץ שנתנה להיות חבר והי' לו טהרות ואמר בברי לי שיעשו בטהרה בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים על גבי אחרים טמאות בין לו בין לאחרים ר"ע אומר אם טהורות לו יהיו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים יהיו טמאות לו ר' יוחנן אמר חומרין טמאות בין לו בין לאחרים א"ר ינאי הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית ע"ג הקודש הא ע"ג עצמה לא ואני אומר ואפי' ע"ג עצמה ואתי דר' יוסי כר' ינאי ודר' ירמי' כרובין (פי' דפליגי אליבא דת"ק דאמר דעם הארץ שנתמנה להיות חבר והי' לו טהרות ואמר בברי לי שנעשו בטהרה בזמן שנעשו ע"ג עצמה טהורות לו וטהורות לאחרים וע"ז אומר הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית ע"ג קודש הא היא עצמה לא והוא כמו שביארתי תחילה וכמו שכתבו התוס' בחולין (דף ל"ה) בד"ה תטמא תרומה לקודש כו' דכיון דתרומת חבר נמי מטמא קודש משום דטהרתה טומאה אצל קודש לא שייך הכא להימני' לעם הארץ כו' וע"כ אומר דאף דעם הארץ שנתמנה להיות חבר ואומר בברי לי שנעשו בטהרות בזמן שנעשו ע"ג עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים היינו דווקא אם אמר שנעשה התרומה ע"ג קודש אבל אם לא אמר שנעשה ע"ג קודש א"כ אעפ"י שנאמן אפ"ה כיון דתרומות חבר אמרינן שטהרתה טומאה אצל קודש א"כ איך יהא נאמן יותר מחבר ע"כ בעינן דווקא בתרומה שנעשית ע"ג הקודש ואני אומר אף ע"ג עצמה והוא כמו דאמרינן בחולין (דף ל"ה) דהא אמרינן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש היינו דווקא בבגדי אוכלי תרומה וכמו שאומר מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן וע"כ אומר ר' ינאי ואני אומר ואפי' נעשית ע"ג עצמה דבפירי לא אמרינן שטהרתה טומאה היא אצל קודש:

וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' ינאי (פי' ר' יוסי דאמר על הא דתנן ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה ואמר ר' יוסי ואפי' נעשית ע"ג עצמה והוא משום דבפרי לא אמרינן שתהא טהרתה טומאה אצל קודש וע"כ אמר אפי' נעשית ע"ג עצמה) והוא כר' ינאי דאמר בע"ה שנתמנה להיות חבר דבזמן שנעשו ע"ג עצמה טהורות לו היינו אפילו שנעשית ע"ג עצמה ודר' ירמי' כרובין (פי' ר' ירמי' דאמר על מתניתין דהמן דבזמן הגיתות והבדים נאמן דדווקא בשנעשה ע"ג הקודש אבל אם לא נעשה ע"ג הקודש לא מהני לקודש משום שטהרתה טומאה אצל קודש ואפילו בפרי) נמי אתי כרובין (פי' דאמרו בעם הארץ שנתמנה להיות חבר פי' דדווקא בתרומה שנעשית ע"ג קודש אבל אם נעשית ע"ג תרומה לא מהני משום שהתרומה טהרתה טומאה היא אצל קודש וא"כ לא עדיף מתרומה של חבר וכמו שהבאתי התוספות חולין (דף ל"ה)

ובזה יתבאר הא שאומר שם אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש ואין אחר שהוא נאמן על הקודם נאמן על התרומ'. והנה המפרשים פירשו שהוא ענין בפני עצמו אבל לפי מה שפירשתי הוא קושי' על ר' ירמי' והרובים שאמרו דאפי' בתרומה בפירי נמי אמרינן שטהרתה טומאה אצל קודש וא"כ לא עדיף מתרומה של חבר וע"ז מקשה מהא דתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן והוא כמו דאמרינן בחולין (דף ל"ה) מתיב ר' ירמי' מדיפתי ומי אמרינן בפרי והא תנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן (פי' וא"כ מאי מהני לקודש כיון דאפי' בתרומה של חבר טהרתה טומאה אצל הקודש וכמו שכתבו התוס') וע"ז משני בירו' מאחר שהוא נאמן על הקודם נאמן נמי על התרומה ופי' שהוא כמו דמשני שם בחולין א"ל טומאה בחיבורין קאמרת טומאה בחיבורין שאני דמיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה). וע"ז אומר בירושלמי מאחר שהוא נאמן על הקודש נאמן על התרומה דכיון שהוא בחיבורין ע"כ מדהימן אקודש מהימן נמי אתרומה:

שם כדי יין וכדי שמן המדומעות. א"ר יוסי ב"ר בון אלו שקודחין בהן את הדמע וכתב הק"ע קנקנים שמכניסין בהם את המדומע כן כתב הרמב"ם בפי' המשנה ולי נראה דאיפשר לומר במה שהקשה הט"א על הא דתנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן נמי על תרומה משום מיגו והאיך יאכלנו הכהן הא מעורב בתוכו קודש וי"ל כשאומר בשעת הגיתות רביעית שאני עתיד להפריש לאחר זמן הרי הוא קודש מהשתא ומתני' כמ"ד יש ברירה עוד תירץ שם דמיירי בשיחדו לקודש כו' ואיפשר דהוי קשי' להירושלמי נמי על הא דתנן כדי יין וכדי שמן המדומעות וכמו שפירשו דאיכא חולין וקודש ותרומה וא"כ איך יאכל התרומה. ועיי"ש בט"א במה שהביא מזבחים דאין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע משום דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ופירש"י אעפ"י שמותר לכהנים בעינן מותר לכל ישראל דכתיב מן משקה מן המותר לישראל והמדומעות משמע להירושלמי שיש בתוכו תרומה וקודש ולא בשיחדו לקודש וע"ז אומר ר"י בר בון אלו שקודחין בהן את הדמע. ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' כ"ב) בקודח מתוכו ופירש"י קודח דופנו של כיור ותוחב בתוכו כלי קטן ומקצתו לחוץ כו' אבל באפי נפשיה בעינן שיעור ארבע כהנים וכן אמרינן לקמן אמר רב פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות ופירש"י אם קדח רביעית בדופן המקוה כו' וע"ז אומר ר' יוסי ב"ר בון בקודח מתוכו (פי' שים כלי בפני עצמו בתוך כלי זה. וא"כ אינו מתערב אעפ"כ נאמנים כיון דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה:

שם (ה"ח) מהני' כיצד מעבירין על טהרת העזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש כו' ובגמ' וכלים טעונים טבילה א"ר בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הוזה מעתה נחוש לכולן א"ר בין בר חייא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו וטמאתו מעתה נחוש לכולם בנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש:

[והנה הק"ע פי' מעתה נחוש לכולן אי הכי נחוש בכל השנה אי נמי הכי פי' ניחוש נמי ברגל לשאר כלים אפי' שחוץ למקדש וכן נראה עיקר עכ"ל והפ"מ פי' מעתה נחוש לכולן קושיא זו לפי הנוסחא דהכא דלא גריס במשנה הזהרו שלא תגעו בשולחן ואם החשש שמא לא היה זה א"כ נחוש נמי לשולחן והרי אי איפשר לסלקו ולהטבילו. ופירושם דחוק מאוד]:

ע"כ נראה לי שהפי' הוא וכלים טעונים טבילה (פי' ששאל הטעם מפני מה טעונים טבילה). א"ר בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הזה. וע"ז פריך מעתה נחוש לכולן לענין הזאת שלישי ושביעי ג"כ אמאי תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה דמשמע לי' טבילה בלחוד ומשני שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר כו' על עסקי קינה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו. וע"כ פריך מעתה ניחוש לכולם. דמ"מ קשה דא"כ תבעי הערב שמש ג"כ ואנן תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה משמע טבילה אין אבל הערב שמש לא וכה"ג כתבו התוס' בחגיגה (ד' כ"א) דמדקאמר אונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש כו' משמע טבילה בלא הערב שמש וע"ז משני תיפתר בשנטמא בספק משקין פי' דזהו מדרבנן דאפי' ודאי משקין אינו מטמא אלא מדרבנן ובפרט כלים שאינם מקבלין טומאה מה"ת רק מאב הטומאה וע"כ לא בעי הערב שמש וכמו דפריך אח"כ) תמן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור (והובא בפסחים (ד' ט"ז) ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור):

וע"ז משני תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש. וע"כ לא בעי הערב שמש והטעם כיון שהוא רק משום מעלה בקודש ע"כ לא בעי הערב שמש כמו שיתבאר:

ולכאורה קשה דמאי בעי הירושלמי דקא מקשה וכלים טעונים טבילה דמ"ט לא מפרש הירושלמי כמו שפי' רש"י דכל הכלים טעונים טבילה הוא משום טומאת ע"ה ואיפשר לומר דהי' קשה להירושלמי דאי משום טומאת עם הארץ אמאי לא בעי הערב שמש (וכמו שהאריכו התוספות בחגיגה (ד' כ"א) והביאו ראי' מפרה אדומה שהיו נוגעין בכהן והי' צריך לטבול אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש דאל"ה לא הי' היכרא לצדוקים וכן מוכח מהא דפריך בחגיגה (ד' כ"ג) דחתכה מאן אינימא דחתכה חבר למה לי טבילה אלא דחתכה ע"ה בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטבול הא טמא וקאי אלמא דבעי הערב שמש דאל"ה ליכא היכירא לצדוקים) והט"א בחגיגה הביא הר"ש (פ"ק דטהרות מ"ג) דיש טומאות דרבנן דבעי הערב שמש וכמו שהביא ראיה מיומא (ד' מ"ט) שנתזה צינורה ונכנסו אחיו ושימשו תחתיו אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש. וכן שפופרת שחתכה בחגיגה (ד' כ"ג) דפריך עלה בהא לימא ר' יהושע טמא ויטבול כו' משמע בהדי' דטומאת ע"ה בעי הערב שמש וכתב שאין לדמות טומאות דרבנן הנהוגות אפי' בחולין להני דאינו אלא מעלות בעלמא בקודש ולתרומה ולא לכל דבר ומיהו ההיא דכהן השורף את הפרה שאחיו הכהנים סומכים ידיהם עליו לעשות כו' איכא היכירא לצדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש הי' נעשית הפרה שאני משאר מעלות לפי"ז בגדי ע"ה לפרושין בעי הערב שמש אבל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לא בעי הערב שמש עכ"ל הר"ש בפ"ק דטהרות וע"כ אינו מפרש משום טומאת ע"ה דכיון שנוהגין בחולין ג"כ בעי הערב שמש כמו שכתב הר"ש. (וע"כ משני משום ס' משקין ופריך ע"ז תמן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור ומשני כאן בתרומה וכאן בקודש (וע"כ כיון שהוא מעלה לחוד וע"כ לא בעי הערב שמש ובפ"ק דשבת בירושלמי וכן בפ"ב דשבת נתבאר עוד בזה):

שם בירושלמי תני שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד אשכחת אמר על דעתי דר"מ מטמא שני לחמים על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם אח' בלבד א"ר יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' תימר על דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' בלבד תיפתר שנטמא בספק משקין:

והנה הק"ע והפ"מ וכן בגליון פירשו בדחוקים גדולים וגם מה שפי' על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים מלחם הפנים שעמדו על השולחן דלחם הראשון שנגע בשולחן היה ראשון והשני בראשון שני אין מטמא דאין אוכל מטמא אוכל והקשה בשירי קרבן דהא תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ע"ש:

והנה כולם טעו בפירושם והפי' של הירושלמי הוא דר"מ אומר שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו (פי' בשבת שהוא זמן סילוק לחם הפנים) ואפי' בשבת (פי' אע"פ שהוא שבת אעפ"כ מטבילין אותו בזמנו דהיינו בשבת דאז הוא זמן סילוק לחם הפנים) וחכ"א מיד (פי' אם נטמא בע"ש מטבילין אותו מיד):

וע"ז אומר על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים (פי' הלחם שמסלקין מעל השולחן שהוא טמא שנגע בשולחן והב' היינו הלחם הפנים השני שמניחין על השולחן דהא מכיון שנטמא בעי הערב שמש א"כ נטמא גם לחם הפנים השני שמניחין עליו בשבת (ולא כמו שפי' הק"ע שהלחם הא' מטמא חבירו אלא שהפי' שני דהיינו הלחם שמסלקין מעל השולחן בשבת. והלחם השני היינו שמניחין עליו בשבת וע"כ מטמא שני לחמים שהי' סבור שנטמא השולחן בטומאה דאורייתא דהא אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והוי טומאה דאורייתא וא"כ בעי הערב שמש וא"כ מטמא שני לחמים. על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם א' דכיון שמטבילין אותו בחול מיד נמצא דאינו מטמא אלא לחם א':

[ונראה לי לבאר דהא דקאמר על דעתיה דר"מ מטמא שני לחמים וע"כ אומר מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת הוא כמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי סובר ר"מ דטומאה הותרה בציבור וכמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי שסובר ר' יהודה דרוב ציבור עושין פסח שני כמו שביארתי שם מההיא דפסחים (פ"ט ה"א) ר' יהודה אומר ציבור עושין פסח שני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וע"כ כיון דס"ל שציבור עושין פסח שני אפ"ה עושין הציבור את הפסח בפסח ראשון א"כ מוכח שסובר ר' יהודה דטומאה הותרה בציבור: וכמו דאמרינן פ"ק דיומא (ד' ז') דר"י סובר דטומאה הותרה בציבור עיי"ש שהארכתי בזה וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ו) על דעתיה דר' מאיר (פי' ר' מאיר שסובר שם דהיה הציבור חצין טמאים וחצין טהורים הטהורים עושין את הראשון והטמאים השני ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב כמיעוט אין תימר כרוב הטמאין אין עושין את השני (כצ"ל) אין תימר כמיעוט הטהורים אינם עושים את הראשון (כצ"ל) אמר ר' יוסי לא אמר מיעוט (כצ"ל) טהורין אין עושין את הראשון ורוב טמאין אין עושין את השני (פי' וע"כ טהורין עושין את הראשון דאם מחצה על מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולין לעשות את הראשון והטמאים עושים את השני דאם מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולים לעשות השני ממה נפשך וא"כ כיון דר' מאיר סובר נמי דהרוב ציבור טמאים יכולים לעשות השני ואפ"ה פסח דוחה טומאה. א"כ מוכח שסובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בקרבן פסח שנאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה וע"כ סובר נמי בלחם הפנים שטומאה הותרה בציבור ואף דאמרינן ביומא (ד' ד') אמר רב נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה וא"כ בלחם הפנים שהוא מחמשה דברים הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה אעפ"כ סובר ר' מאיר דטומאה הותרה בציבור. וע"כ סובר דמטבילין אותו בשבת אעפ"י שמטמא שני לחמים דהא בעי ערב שמש וא"כ נטמא הלחם השני וחכמים אומרים מיד דהיינו בע"ש והוא משום דאם יטבילו בשבת א"כ יטמא שני לחמים וטומאה דחוי' בציבור וע"כ אומרים מיד דהיינו בחול:

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' על דעתיה דר' מאיר אינו מטמא אלא לחם א'. והוא דלפי מה דהי' סבור מתחילה דעל דעתיה דר' מאיר מטמא שני לחמים. א"כ צריך לומר דר' מאיר סובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בלחם הפנים דנאכל לכהנים ובכה"ג אמרינן ביומא (ד' ז) דכ"ע סברי דטומאה דחוי' היא בציבור וע"ז אומר דעל דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' תיפתר שנטמא בספק משקין וכמו דאמר תחילה דספק משקין אינו מטמא אלא משום דחומר הוא בקודש וע"כ לא בעי הערב שמש דכל שהוא מחמת מעלה לא בעי הערב שמש וע"כ סובר דמטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת וחכמים אומרים מיד והוא משום דחכמים סברי דספק משקין ליטמא טמא וכמו ר' עקיבא שאומר דיטמא יטמא וכמו דאמרינן בפסחים בש"ס דילן (ד' י"ח) ר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דדריש יטמא יטמא וכן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"ב) ר"ח בשם ר' יוחנן אתי דר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר תמן יטמא יטמא כן ר' יוסי אמר הכא יטמא יטמא וא"כ כיון דסובר ר' יוסי טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ אפי' בחולין נמי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם נטמא בספק טמא וא"כ כיון דבחולין ג"כ ספיקו מטמא אחרים ע"כ אפי' נטמא השולחן נמי בעי הערב שמש. וא"כ אם יטביל בשבת יטמא שני לחמים. ע"כ סובר דמיד פי' שצריך שיטביל מיד בחול דאם ימתין עד השבת א"כ יטמא לחם שני דהא לר' יוסי בעי הערב שמש ואיפשר דע"כ החמירו אפי' בכלים נמי ובעי הערב שמש]:

והנה הפ"מ כתב דהא דסובר ר"מ דמטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת הוא משום דאין שבות במקדש וא"כ לפי מאי דמסיק דמיירי בשנטמא בספק משקין א"כ איפשר לומר כיון דנטמא בולד הטומאה ע"כ מטבילין אותו אפי' בשבת וכמו דאמרינן בירושלמי בפ"ב דשבת (ה"ז) ואין מטבילין את הכלים כו' חד אמר בכלים שנטמא באב הטומאה וחד אמר בכלים שנטמא בולד הטומאה וא"כ מטבילין אפי' בשבת ובזה יתבאר שם מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה (כצ"ל) כמו שנתבאר שם אהא דאמר אפי' בחול יהא טעון הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה וביארתי שם דאפי' בולד הטומאה שהיא טומאה דרבנן נמי בעי הערב שמש כמו שביארתי שם וע"ז משני א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה דבחולין שנעשו על טהרת תרומה אע"ג דיש שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה אפ"ה לא בעינן הערב שמש כמו שהבאתי ראי' מהתוס' דפ"ק דנדה (ד' ז'). וא"כ למ"ד דבולד הטומאה מטבילין בשבת ניחא שפיר:

ולפי"ז צריך לומר דלמ"ד בולד הטומאה נמי אין מטבילין א"כ צריך לומר דהכא הטעם הא דאמר ר"מ דמטבילין בשבת הוא משום דאין שבות במקדש ולחכמים הא שאומרים מיד הוא משום דסוברים דספק משקין לטמא אחרים מדאורייתא ואם כן יטמא שני לחמים וכמו שביארתי ועיין במנחות (ד' צ"ט) תני' ר' יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא כו'. ואפשר לומר דהטעם של ר' יוסי הוא משום דלא התירו שבות במקדש וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ח) א"ר יונתן לא כל השבותים התירו במקדש ועוד איפשר לומר דחכמים היינו ר' שמעון ור' יהודה דסברי בפסחים (ד' ט"ז) דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם כן בעי הערב שמש וא"כ אם יטבילו בשבת לא יהי' לו הערב שמש ויטמא שני לחמים. וע"כ אומרים דמטבילין אותו מיד דהיינו בחול וכמו שביארתי ועיין (פ"ב דשבת) מה שביארתי שם ודו"ק: