Noam Yerushalmi on Demai Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. תמן את אמר הפועל מפריש. וכא את אמר הבעה"ב מפריש א"ר יונה תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס:
הנה לכאורה הקושי' שמקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש היינו דקאי את"ק דס"ל דהבעלים מפרישין. וע"ז מקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש. אך באמת אין זה קושי' דהא התם הוא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב וע"כ פועל מפריש. אבל באמת צריכין הבעלים להפריש. ע"כ יותר טוב לפרש דקאי אר"ג שהיה מאכיל לפועליו דמאי. וע"ז אומר תמן (והוא ט"ס וצ"ל כא את אמר הפועל מפריש דהא דקאמר דהיה מאכיל את הפועלים דמאי היינו שהפועלי' יפרישו. והירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דדמאי) מאכילין את העניים דמאי כו' אמר ר' יונה מתני' בעניי חבירים (פי' שהם בעצמם מעשרין וכו') וא"כ הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את הפועלים דמאי היינו נמי שהם יעשרו והקושי' הוא דווקא לר' יונה דאמר מתנית' בעניי חבירים וא"כ הא דתנן ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו שהפועלים יפרישו. וע"כ מקשה דהכא את אמר דהפועל מפריש. והתם את אמר דבעה"ב מפריש דדוק' אם אינו מאמינו אבל אם מאמינו הבע"הב צריך להפרי אבל לר' יוסי דסובר דבעניי עם הארץ הוא מתניתא וא"כ הא דתנן מאכילין את העניים דמאי הפי' הוא שמותר להאכילם דמאי. וכן הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו אפי' אם אינם מפרישין. וא"כ לא קשה מידי מהא דתנן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. דמשמע הא אם היה הבעה"ב חבר הי' הבעה"ב צריך להפריש. דהא התם מיירי בפועל חבר] ותמן (כצ"ל) את אמר הבעה"ב מפריש דהא דווקא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב תנן דצריך להפריש. אבל אם הבעה"ב נאמן צריך הבעה"ב להפריש.
וע"ז משני ר' יונה דסובר דמתניתין בעניי חבירים כמו שביארתי. תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס. ונראה לי לפרש ע"פ מה שביארתי בס' ע"י (סי' ט"ו) מה שכתב המהרי"ט בתשובה (שאלה ק"נ) דאפי' פועל האוכל אצל בעה"ב אין לו רשות אלא לאכול אבל לא לתרום. והבאתי שם הירושלמי (פ"ו דעירובין ה' ז') בהא דתנן האחין והשותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישינים בבתיהם צריכים עירוב לכל א' וא' וקאמר בירושלמי מ"מ אינם שותפים במה שהם אוכלים. א"ר בא שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים. ועיין שם במה שהבאתי הא דאיתא בנדרים (ד' ל"ד) בעא מיני' ר"א מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו כו' לאפוקי דאי אזמני' עלי'. ופי' הר"ן לאפוקי דאי אזמני' עלי' משום דההיא שעתא ככרו נמי הוי והכי משמע בירושלמי (ר"פ המזמין ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו. פי' דאיך יפריש וע"כ המזומן הא אינו שלו. וע"ז אומר תמן במאכילו מן המנויין. פי' הא דאמרינן התם דדווקא אם אינו מאמינו מפריש הפועל. אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש הוא משום דאין לו רשות רק לאכול. אבל לתרום אין לו רשות דלאו דידי' הוא. וכמו שאומר במאכילו מן המנויין פי' כמו שאר אורחים שמינה בעה"ב. וע"כ דווקא אם אין מאמינו אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש כיון שאינו שלו] בר הכא במאכילו מן האיבוס (פי' סעודה שאין הבעה"ב אוכל בה והוא רק לפועלים ע"כ הוי של פועלים ממש. וכמו דתנן (רפ"ו דתרומות) המאכיל את פועליו כו' הוא משלם את הקרן והם משלמין את החומש דברי ר"מ וחכ"א הםמשלמין את הקרן ואת החומש. ואמרינן בירושלמי הא ר"מ אמר משלמין וחכ"א משלמין מה ביניהון א"ר יוחנן עיקר סעודה ביניהון. ר"מ אומר עיקר סעודה לבעה"ב ורבנן אמרי עיקר סעודה לפועלין. א"כ הוי עיקר סעודה לפועלין וע"כ יכולים הפועלים להפריש:
ובזה יתבאר הירושלמי שם ר' אלעזר בשם ר' הושעי' עשו אותו שאינו מאמין לבעל הבית [פי' אע"פ דכאן מיירי במזומנים. וא"כ אין לו חלק רק במה שאוכל אבל לא הוי דידי' להפריש. וא"כ באמת איך יכול להפריש] ע"ז אומר עשו אותו שאינו מאמין לבעה"ב. פי' שעשו אותו פועל שאינו מאמין כבעה"ב והוא כאילו יש לו זכי' בגופו של אוכל וע"כ יכול להפריש אבל אם היה מאמין לא עשו אותו כבעה"ב דהא באמת אין לו זכי' בגוף האוכל [ובהגהו' הגר"א מהפך הגירסא דתמן מיירי במאכילו מן האיבוס וע"כ צריך הבעה"ב להפריש דהוי כפורע חובו מן דמאי אבל כאן מיירי במזמינו וע"כ צריך הפועל להפריש. ע"ש]:
דף ו' ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מהו כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר א"ל ולכל דבה ולא על יאות הוי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא ונראה לי דר' זעירא בעי דלדברי ת"ק דס"ל דאצל הנכרי כפירותיו דהיינו שהוא חייב בתורת ודאי אם יכול לתרום על טבל ברור במקום אחר וע"ז השיבו ולכל דבה ואיפשר שהוא ט"ס וצ"ל ולכל דבר פי' דזה אי איפשר לומר דהוי כודאי אפי' לפטור טבל ברור במקום אחר. וע"ז אומר ולא על יאות הוי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא (איפשר לומר דשקלו וטרו במתניתין כמו דאמרינן בש"ס דילן בבכורות (ד' י"א) תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל ע"ה בחזקתו למעשרות ולשביעית אצל העו"ג כפירותיו ר' שמעון אומר דמאי א"ר אלעזר להפריש כ"ע לא פליגי כי פליגי ליתנם לכהן ת"ק סובר ודאי חלפינהו ובעי למיתבינהו לכהן ור' שמעון סובר דמאי. א"ל אביי טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן והא אמר שמואל א"ר חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן העו"ג מעשרן והם שלו וע"כ הוה מתרים ר' חנינא לקביל ר' אחא על דקשי' עליו ממתניתין דאי אמרינן דהלוקח מן העו"ג מעשרן והם שלו א"כ במאי קא מפלגי ת"ק ור"ש כיון דלשניהם צריך להפריש ולת"ק נמי אין צריך ליתן לכהן דאפי' אם אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר מ"מ א"צ ליתן לכהן. [וכן אמרינן לקמן בירושלמי ר' ירמי' ר' חייא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה כו' עיי"ש] וא"כ אי אמרינן דלת"ק הוי טבל ברור משום שודאי החליף. א"כ למאי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא הא יש לתרץ דלת"ק דסובר כפירותיו היינו שיוכל לתרום מזה על טבל אחר. ואף דא"צ ליתן לכהן מ"מ יוכל לעשר על טבל אחר כיון שהוא טבל ברור ולר"ש שסובר שהוא דמאי אם יכול להפריש על טבל אחר כמו שאין מפרישין מדמאי א"כ במאי שקל וטרו ר' חנינא עם ר' אחא [וכמו דאיתא בש"ס דילן בבכורות (שם) דר' חנינא ס"ל דמעשרן והם שלו דבמאי פליגי אלא ודאי דאע"ג דצריך להפריש ודאי אעפ"כ כיון דאינו טבל ברור אינו יכול לעשר על טבל ברור או דכיון דא"ל ליתן לכהן ע"כ אינו יכול לפטור טבל ברור שצריך ליתן לכהן. ולקמן ספ"ה דדמאי יתבאר בזה עכ"פ זה בודאי דאין יכול לפטור טבל ברור. והפ"מ (פ"ג דע"ג) כתב שם דברים מגומגמין ודלא כשיטת הש"ס דבכורות (ד' י"א). דמפרשי דלת"ק שאומר דהרי הוא כפירותיו היינו שצריך ליתן לכהן ולא כפירוש הרמב"ם דלת"ק פטור מלהפריש ודוק:
שם ירושלמי אצל הנכרי כפירותיו (כצ"ל) (והאי דתנינן הוא מיותר) אמר ר"א חכמים שהן בשיטת ר"מ ר' יוחנן אמר חכמים ממש בעון קומי' מה טעם א"ל כד תסתאבון אנא אימר לכון מה הוי מימר להון כמ"ד מאליהם קבלו עליהן את המעשרות שמואל בר אבא בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות למעשרות לא אמר להון מפני גדר קדשים (הוא ט"ס וצ"ל לקדשים לא אמר להון מפני גדר קדשים למעשרות לא אמר להון (כצ"ל) מה הוה מימר להון גבי מעשרות מאליהם קבלו את המעשרות ר' ירמי' ר' חייא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה הא ר"ש אומר מפריש רבנן אמרי מפריש מה ביניהון ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אפילו כתרומת ח"ל אינה אלו תרומת ח"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט דילמא על עיקר טבלו של עו"ג איתאמרת אלא בגין דתני ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר. עלי' ר' ירמי' ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה עכ"ל:
והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והא שכתב המפרש מהרא"פ אהא דקאמר אלו תרומת ח"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט דהא דתרומת חוץ לארץ חייב להפריש אעפ"כ נוטל דמים מן השבט והוא תמוה מאוד לומר דתרומת ח"ל דצריך ליתנו לכהן נוטל דמים מן השבט וגבי חלת ח"ל אמרינן דצריך להפריש ב' חלות הא' לכהן והא' לאור משמע דשל כהן צריך ליתנו לכהן
ע"כ נראה לי לפרש דר"א אמר חכמים בשיטת ר"מ. פי' הא דאמרי רבנן אצל הנכרי כפירותיו היינו בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י וא"כ חייב מדאורייתא וע"כ אמרי כפירותיו היינו שהוא טבל ברור. וא"כ יכול להפריש על מקום אחר משום דאמרינן דודאי חלפינהו וכמו דאמרינן לעיל ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא מהו כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר ור"ש אומר דמאי משום דאמרינן דספק חלפינהו וא"כ לא הוה רק דמאי אבל לענין ליתן לכהן אי איפשר לומר דפליגי דהא אפי' לת"ק שאומר דודאי חלפינהו מ"מ א"צ ליתן לכהן דהא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' וכמו דאמרינן שם בבכורות (ד' י"א) תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי כו' אצל העו"ג כפירותיו ר' שמעון אומר דמאי אמר ר' אלעזר להפריש כ"ע לא פליגי כי פליגי ליתן לכהן ת"ק סבר דאי חלפינהו ובעי למיתבינהו לכהן ור' שמעון אומר דמאי יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא א"ל אביי טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן והא אמר שמואל אמר ר' חנינא הלוקח טבלים מן העו"ג ממורחים מעשרן והם שלו ומשני דילמא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר וכו'. והירושלמי לא ס"ל זה החילוק אלא דס"ל דכיון דרחמנא פטרינהו בתרומת מעשר כו' והטעם הוא מכח הסברא דאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' הכא נמי בת"ג וכן משמע בירושלמי ספ"ה דדמאי דא"ל לך וקח לך מן העו"ג וביארתי שם שיטת הירושלמי דהטעם הוא דכיון שנתערב טבל ברור אינו בטל מן התורה משום דהוה דשיל"מ. אך עכ"ז אינו צריך ליתן לכהן דלענין ממונא לא אמרינן דהוה דשיל"מ וע"כ א"ל ליקח מן העו"ג שלא צריך ליתן לכהן ושם מבואר באריכות:
וע"כ אין הנ"מ רק אם הוה טבל ודאי יכול לפטור טבל ברור במקום אחר משום דודאי חלפינהו או דהוי ספק וע"כ לא הוה רק דמאי וע"כ סברי חכמים שהם בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. (ולכאורה היה איפשר לומר דהפירוש הוא החכמים בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וע"כ אינו יכול לומר אתינא מכח גברא כו' כיון דאין קנין. אך זה אינו דהא אמרי' לעיל (ספ"ד דפיאה) דר"א אומר דאעפ"י דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אעפ"כ ס"ל דיש לו קנין פירות וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא כו'
ור' יוחנן אמר חכמים ממש (פי' דס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ואעפ"כ חייב מדרבנן וא"כ לא ס"ל דהוה טבל ברור לפטור טבל במקום אחר וא"כ עיקר הפלוגתאאם הוה ודאי או דמאי לענין ליתנם לכהן. וא"כ קשה קושי' הגמרא בבכורות (ד' י"א) דהא אפילו חלפינהו והוי טבל ברור מ"מ א"צ ליתן לכהן דהא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'., וא"כ במאי פליגי דהא מ"מ א"צ ליתן לכהן וע"כ בעי מה טעם. וע"ז אמר כד תסתאבון אנא אימר לכון.
ולכאורה הפי' כד תסתאבון והיינו תרגום של טמא מסאב וכן כתב המפרש מהרא"פ דהיינו שלא רצה לגלות להם הטעם ועוד פי' כד תסתאבון היינו שתזקינו וצ"ל כד תסבאון. ולי נראה לבאר משום שיש חילוק בטומאה בין אם נטמא באב הטומאה דאין מטבילין אותו ביו"ט ובין אם נטמא בולד הטומאה כמו דאמרינן בביצה (ד' י"ח) כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט וביארו האחרונים הטעם שאם נטמא באב הטומאה א"כ הטומאה מונחת על הכלי וא"כ כשטובל אותו ביו"ט הוי מתקן את הכלי אבל אם נטמא בולד הטומאה כיון שהוא מדרבנן אין הטומאה מונחת על הכלי רק על איסור הגברא שאין להשתמש באותו הכלי לטהרות או לקדשים אבל אינו מונח על הכלי וע"כ מטבילין אותו ביו"ט. וע"כ כיון דטומאה דרבנן אינו מונח על החפץ רק על הגברא. וכן כתבו האחרונים לענין איסורים דרבנן דע"כ אם מכר לאחרים איסור דרבנן והם אכלו בשוגג דחייב לשלם דכיון דאין האיסור מונח על החפץ רק על הגברא א"כ כיון שהוא שוגג ולא ידע א"כ לא עבר משא"כ אם מכר איסור דאורייתא ע"כ אפילו אכל בשוגג אינו צריך לשל משום שהוא חותה מאכילת איסור ועיין בנתיבות (ס' רל"ד]:
וע"כ כיון שמאליהם קבלו המעשרות א"כ אין איסור טבל מונח על הטבל רק על הגברא שאסור לאכול בטבלו וא"כ אפילו לקח מן העו"ג חייב לעשר שאינו שייך לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' כיון שאינו מונח האיסור על התבואה והוי כמו שלא נתחייב ביד העו"ג. [ועין לעיל (ספ"א דפיאה) במה שביארתי שם החילוק שבין מעשר עני אם לוקח מהעשיר מותר העני ליקח אע"ג דאמרינן בגיטין (ד' י"ב) לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו אעפ"כ כיון שלקח מהעשיר הרי הוא נוטל זכות מהעשיר והעשיר היה יכול ליתן לו ע"כ נוטל בתורת זכות מהעשיר משא"כ בלקט שאינו טובל ורק החיוב מונח על הגברא ע"כ לא נוכל לומר שנוטל הזכות מהעשיר. וע"כ אמרינן שם מ"ט דרבי לקט כו' אין טובלים מעשר עני טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון. וכן ביארתי לקמן שע"כ סובר הירושלמי דגבי מעשר אמרינן אתינא מכח גברא כו' משום דהחיוב מונח על הטבל משא"כ בפדיון הבן אם הניח בן חלל לא אמרינן אתינא מכח גברא דהחיוב מונח על הגברא וכן ביארתי לקמן [פ"י דדמאי] על הגמרא דב"ב (דף ס"ג) עיי"ש דהחילוק בין אם אמרינן דע"מ הוי בתורת תנאי ע"כ החיוב מונח על הגברא משא"כ אם הוא בתורת שיור ע"כ החיוב מונח על החפץ עיי"ש. וע"כ כיון דאמרינן שמאליהם קבלו המעשרות ע"כ סברי להו לחכמים דהוי ודאי וצריך להפריש ולכאורה למה צריך להפריש הא יכול לומר אתינא מכח גבר כו'. ע"כ אומר כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו':
וע"ז אמר להם כד תסתאבון אנא אימר לכון פי' שאז ידעו החילוק שבין ולד הטומאה לאב הטומאה כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתרומות) חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה וחרנא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה כו' הטעם שנטמא באב הטומאה הוי כמתקן משום דהטומאה מונחת על החפץ משא"כ אם נטמא בולד הטומאה שהוא מדרבנן והאיסור מונח על הגברא שלא להשתמש בכלים שנטמאו בולד הטומאה והכא נמי החילוק דאי אמרינן מאליהם קבלו המעשרות ע"כ לא יכול לומר אתינא כו' משום שהוא מונח על הגברא משא"כ אי אמרינן דחייבת בתרומה מדאוריית'
וע"ז אומר שמואל בר אבא בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות (פי' שע"כ לא אמר להו החילוק שבין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה משום גדר טהרות וע"כ לא אמר להם החילוק בין נטמא באב הטומאה לנטמא בטומאה דרבנן משום שזה מונח על החפץ וע"כ אסור להטבילם. משא"כ אם נטמא בטומאה דרבנן שאין כאן מתקן משום דאינו מונח על החפץ לא רצה לומר להו משום גדר טהרות. דא"כ יקילו בטומאה דרבנן אצל טהרות וכן לענין קדשים לא רצה לומר ג"כ החילוק בין שנטמא ולד הטומאה לשנטמא באב הטומאה משום גדר קדשים אבל הכא לענין מעשרות מ"ט לא אמר להו דכיון דמאליהם קבלו המעשרות לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו'.
וכמו שאומר מה הוי בעי מימר להון גבי מעשרות מאליהם קבלו המעשרות ר' ירמיה ר' חייא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה מה ביניהון ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט (ואע"ג דיכול לומר אתינא כו' א"כ אפי' ודאי חלפינהו אמאי אינו נוטל דמים מן השבט אך כיון דמאליהם קבלו המעשרות ע"כ לא שייך לומר אתינא כו' כיון דהחיוב מונח על הגברא:
וע"ז פריך אפי' כתרומת ח"ל אינה אלו תרומת ח"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט. פי' דהא אפי' בתרומת ח"ל דהוי דרבנן ודאי ועוד דהא אמרינן בביצה (ד' ט') דבחל ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דחלה) רב יהודא בשם שמואל חלת ותרומת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש וע"כ אמרינן במנחות (ד' ס"ז) חלת עו"ג בארץ ותרומתו בח"ל מודיעין אותו שהוא פטור וכן אמרינן בירושלמי (שם פ"ד דחלה) תני חלת עו"ג בארץ ותרומתו בח"ל מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל ואמרינן במנחות (שם) הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת. ואיפשר לומר לשיטת הירושלמי משום דתרומת ח"ל שהיא מדרבנן וע"כ אין החיוב רק על הגברא וע"כ תרומת ח"ל של עו"ג אינה כלום ונאכלת לזרים משא"כ בא"י שהאיסור מונח על הטבל ע"כ תרומת עו"ג מדמעת וא"כ תרומת ח"ל היה מן הדין דלא יכול לומר אתינא מכח גברא כיון דהחיוב מונח רק על הגברא וע"כ תרומת עו"ג אינה כלום ואעפ"כ אם לקח מן העו"ג נוטל דמים מן השבט משום דיכול לומר אתינא כו' וא"כ מוכח דלא אמרינן בתרומ' ח"ל כיון שהוא מונח על הגברא דלא יכול לומר אתינ' מכח גברא כו' א"כ ליתא לחילוק הזה ואין לחלק בכה"ג בין דרבנן לדאוריי' וע"ז אומר דילמא על עיקר טבלו של עו"ג איתאמרת אלא בגין דתני ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר. עלי' אמר ר' חייא ב"ר אבא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה אבל לא על מתניתין והא דפליגי במתניתין איפשר לענין לפטור טבל במקום אחר דלרבנן דאמרי ודאי החליפן יכול לפטור טבל ברור במקום אחר ולר"ש אין יכול להפריש על מקום אחר משום דספק החליפן אבל ליכא למימר דלרבנן הוי ודאי צריך ליתן לכהן ולר"ש אינו צריך ליתן לכהן דהא כיון דלקח מהעו"ג יכול לומר אתינ' מכח גברא כו' ואיפשר דהירושלמי לא ס"ל החילוק שבין תרומה לת"מ כמו שמחלק בש"ס דילן בבכורות (דף י"א) ע"ש]: