Noam Yerushalmi on Eruvin Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים כו' ואמרינן בגמ' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג דרך מלבוש א' בראשו וא' בזרועו רבן גמליאל אומר שנים שנים בראש ושנים בזרוע ר' אבהו ר' אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה שנא' ושמרת את החקה כו' הזאת מימים ימימה ימים ולא לילות כו' (נראה לי דצריך לגרוס מימים ולא כל ימי' פרט לשבתות ויו"ט כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ו) אית דבעי נשמעינה מן הדא והי' לך לאות מי שצריך אות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ולא כבר כתיב מימים ימימה לית לך אלא כיי דאמר ר' יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין ליה מאתרין סגין (פירוש כל דבר שאינו מבורר ומפורש עושין לה סמוכין ממקומו' הרבה). נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם החייב בתורה חייב בתפילין נשים שאין חייבות בתורה אין חייבות בתפילין כו' הוון בעיי מימר על דעתהון דרבנן אין מחוור על דעתי' דר"ג מחוור א"ר ירמי' בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק וכמה מחזיק שתים מעתה אפי' בחול א"ר חגיי אין בעי מיהב יהבי:
והנה הק"ע והפ"מ פירשו כל הירושלמי בדחוקים גדולים וע"כ צריך לבאר כל הירו' עד סוף ההלכה הנה הא דאמרינן הוון בעי מימר על דעתין דרבנן אין מחוור על דעתיה דר"ג מחוור היינו שרצו בני הישיבה לומר דהא דפליגי ת"ק ור"ג דת"ק סובר דמכניסן זוג זוג ור"ג אומר שנים שנים הוא משום דת"ק סובר דאינו מחוור (פי' שזה אינו מדאורייתא ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין) וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ו) רק שהוא מדרבנן ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בשבת (דף ס"א) אמר רב ספרא לא תימא אליב' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אלא אפי' למ"ד שבת זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתויי ברה"ר. וע"כ הא דמתיר ת"ק להכניסן זוג זוג הוא משום דשבת זמן תפילין מדאור' וע"כ אינו מותר להכניס רק זוג זוג ור"ג סובר דמחוור וע"כ אומר ר"ג שנים שנים:
וע"ז אומר אמר ר' ירמיה בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק וכמה מחזיק שתים פי' שאומר דכ"ע סברי דאין מחוור ושבת הוי זמן תפילין והא דילפינן מקרא דשבתות ויו"ט פטור אינו מחוור אלא דפליגי בהא דר' ירמי' בשם שמואל דשיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ה) לימא בדרב שמואל בר יצחק קא מיפלגי (פי' דאמר מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין דת"ק לית לי' דרב שמואל בר רב יצחק ור"ג אית לי' דרב ושמואל). אבל באמת סובר ר"ג נמי דאין מחוור ושבת ויו"ט הוי זמן תפילין מדאורייתא:
וע"ז פריך מעתה אפי' בחול (פי' בשלמא אי פליגי אם מחוור או אינו מחוור דהיינו כמו דהוו בעי מימר על דעתין דרבנן אינו מחוור על דעתי' דר"ג מחוור. וע"כ אומר דוקא בשבת משום דסובר דמחוור וא"כ שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וע"כ מותר להכניסן שנים שנים. אבל בחול עובר משום בל תוסיף אבל לפי מה דמשני אמר ר' ירמי' בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקים שגבהו של ראש מחזיק ושניהם סברי דאינו מחוור ושבת ויו"ט זמן תפילין א"כ אפי' בחול נמי אמר ר' חגיי אין בעי מיהב יהבי דבחול ודאי מותר ג"כ להכניסם זוג זוג משום דאפי' בזמנו לעבור בעי כונה. אלא דבחול תלוי ברצונו אם רוצה להכניסם זוג אחת או שתי זוגות. אבל בשבת חייב להכניס שתים דהא מדרבנן אין להניחם בשבת וע"כ מוטב לדחות את השבת פעם א' ולא שני פעמים כמו דאמר לקמן בירושלמי:
ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע דאיך מקשה מעתה אפי' בחול נמי דהא בחול אסור משום בל תוסיף עי"ש שנדחק בזה. בל לפי מה שבארתי דהא דקאמר אמר ר' ירמי' בשם שמואל שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק ופליגי בזה כמו דאמרי' בעירובין (ד' צ"ה) לימא בדרב שמואל בר רב יצחק קא מיפלגי ולפי תירוץ זה סובר ר"ג נמי דאין מחוור ושבת ויו"ט זמן תפילין אפ"ה אומר ר"ג דמותר להכניסן שנים שנים (אע"ג דשבת ויו"ט זמן תפילין מדאורייתא אפ"ה מתיר להכניסן שנים שנים) א"כ צריך לומר דר"ג סובר דלעבור אפי' בזמנו בעי כוונה ע"כ פריך מעתה אפי' בחול נמי וע"ז משני דבאמת בחול נמי מותר להכניסם שתי זוגות אי בעי וכמו שאמר ר' חגי אי בעי מיהב יהבי אלא שבשבת קאמר ר"ג דמחייב להכניסם שתי זוגות משום דמוטב לדחות את השבת פעם א' ולא ב' פעמים וכמו שאומר לקמן:
עוד (שם) א"ר יוסי כיני מתני' ובלבד ע"י שנים ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' אחא ואפי' שנים שנים. הנה בכאן שגה הק"ע שפי' דהא דקא' ובלבד ע"י שנים הפי' הוא שצריך שיהיו שנים מכניסין שא' יחשדוהו ויאמר שלא מצא אלא הניחם לכתחלה ושגה בזה אלא הפי' הוא דקאמר דהא דאמר ר"ג שנים שנים היינו ובלבד ע"י שנים אבל לא זוג אחד (שמוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים). ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' אחא ואפילו שנים שנים:
וע"ז אומר הוו בעי מימר על דעתין דרבנן אין מחוור על דעתי' דר' אחא מחוור. והנה בכאן שגו בזה הק"ע והפ"מ ונדחקו מאוד בפירושיהם. והנה יש וט"ס בכאן) וצריך לגרוס על דעתי' דר' יוסי אינו מחוור על דעתי' דר' אחא מחוור. והפי' הוא דאי אמרינן דר"ג נמי סובר דאינו מחוור (פי' הא דממעט שבתות ויו"ט מתפילין) ובאמת שבת זמן תפילין הוא מדאורייתא והא דפליגי הוא במה דאמר ר' ירמי' בשם ר' שמואל שיערו לומר דעד מקום שגבהו של ראש מחזיק. ובאמת סובר ר"ג נמי דשבת זמן תפילין כמו הת"ק וא"כ תקשה מה שהקשה בתחלה מעתה אפי' בחול נמי כיון דשבת נמי הוי זמן תפילין א"כ ע"כ סובר ר"ג דלעבור אפי' בזמנו בעי כוונה א"כ קשה מה שהקשה הירושלמי מעתה אפי' בחול נמי וע"ז תירץ ר' חגיי אין בעי מיהב יהבי כיון דלעבור אפי' בזמנו בעי כוונה אלא דמה דקאמר ר"ג דמכניסן שנים שנים בשבת הוא משום שבשבת צריך מן הדין להכניסם שנים שנים וע"כ אמר ר' יוסי כיני מתניתין ובלבד ע"י שנים שזה עיקר החילוק בין שבת לחול דהא בחול נמי אי בעי מיהב יהבי כיון דסובר דשבת ויו"ט הוי זמן תפילין א"כ הא דקאמר ר"ג בשבת היינו דבשבת צריך דוקא להכניסן שנים שנים וע"כ קאמר ר' יוסי כיני מתניתא ובלבד ע"י שנים פי' דהא דקאמר ר"ג אומר שנים שנים היינו דוקא שנים שנים:
וע"ז אומר על דעתי' דר' יוסי (כצ"ל) אין מחוור. וא"כ הוי שבת נמי זמן תפילין וא"כ הא דקאמר בשבת היינו משום שצריך דוקא להכניסם שנים שנים. על דעתי' דר' אחא מחוור (פי' שר' אחא מתרץ למתני' (כמו דהוי בעי מימר דעל דעתין דרבנן אינו מחוור) וא"כ הוי שבת זמן תפילין וע"כ אינו מותר להכניס יותר משום דעובר על בל תוסיף. על דעתי' דר"ג מחוור פי' שמחוור ששבת ויו"ט פטור מתפילין וא"כ הוי שלא בזמנו ע"כ יכול להכניס שנים שנים משום דלעבור שלא בזמנו בעי כונה וע"כ אומר ר' אחא דאפי' שנים שנים ולא משום שצריך דוקא להכניס שנים אלא דמותר להכניסם שנים שנים והיינו משום דסובר דשבת לאו זמן תפילין וע"כ אינו עובר משא"כ בחול אינו רשאי להכניסם שנים שנים משום דבחול הוי בזמנו ובזמנו לא בעי כונה וע"כ אינו יכול להכניסם שנים משום דיעבור על בל תוסיף. אבל בשבת יכול להכניס שנים שנים. וע"ז אומר על דעתי' דר' אחא מחוור ושבת ויום טוב לאו זמן תפילין ועל כן רשאי להכניס שתים שתים:
וע"ז פריך ויביאם בידו (פי' לר' אחא שסובר דר"ג סובר דשבת לאו זמן תפילין מדאורייתא א"כ למה מכניסם בראשו הא יכול להביאם בידו) וע"ז אומר מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאוי דבראשו כיון שמצוה להניחן בחול ע"כ הוי בשבת נמי דרך מלבוש וע"ז אומר מוטב לדחות את השבת פעם א' ולא ב' פעמים ונראה לי דצריך לגרוס והא מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא ב' פעמים והוא כמו קושיא על דר' אחא סיוע לר' יוסי דאיך קאמר ר' אחא דהא דקאמר ר"ג מכניסן שנים שנים היינו אפי' שנים שנים משום דבחול אינו רשאי להכניס שנים שנים משום דעובר על בל תוסיף אבל בשבת מותר להכניסם שנים: ואמאי לא קאמר כמו ר' יוסי כיני מתני' ובלבד ע"י שנים והא מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא ב' פעמים כיון דסובר שבת לאו זמן תפילין וא"כ כל ההיתר משום דהוא דרך מלבוש לחול א"כ אמאי אינו צריך שיהא דוקא מכניס שנים שנים דמוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא ב' פעמים או שזה תירוץ על ר' יוסי שאומר כיני מתני' ובלבד על ידי שנים ועל זה אומר דע"כ דוקא על ידי שנים הוא משום שמוטב לדחות את השבת פעם א' ולא ב' פעמים:
עוד (שם) תני א' האיש וא' האשה הוון בעיי מימר מאן דמר מחוור היא ניחא. פי' לר' אחא שסובר דמחוור היא פי' דר"ג סובר שבת ויו"ט לאו זמן תפילין והא שמתיר ר"ג היינו משום דהוא דרך מלבוש בחול. וא"כ אפשר לומר דמותר לאשה ג"כ אע"ג דאינה מחוייבת אעפ"כ מותר משום שהוא מלבוש לאיש אעפ"י שהיא אינה חייבת הא האיש נמי אינו מחוייב בשבת אלא משום דהוא דרך מלבוש א"כ באשה נמי אבל מאן דמר אינו מחוור (פי' לר' יוסי שסובר דשבת ויו"ט הוי זמן תפילין ולעבור אפי' בזמנו בעי כונה וכמו שאומר על דעתי' דר' יוסי אינו מחוור והא דפליגי הוא בהא דר' שמואל שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק ואמאי לא קאמר דר"ג סובר דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין וניחא טפי דע"כ יכול להכניסן שנים שנים הוא משום דהיה קשה לי' דכיון דשבת לאו זמן תפילין א"כ איך הוי דרך מלבוש כיון דאפילו מדאורייתא פטור וע"ז אומר דר"ג סובר שבת זמן תפילין ועל זה פריך ולא יהא מחוור אצל האיש (פי' דאצל האיש כיון דאינו מחוור וע"כ כיון דמדאורייתא הוי זמן תפילין ע"כ הוי דרך מלבוש) אבל יהא מחוור אצל האשה [פי' דאשה ודאי פטורה ואע"ג דהא לר' יוסי סובר ר"ג דאינו מחוור וא"כ לא הוי מ"ע שהזמן גרמא דהא אפי' בשבת חייב וא"כ אשה חייבת נמי. אך הירושלמי אזיל בשיטתי' דהא דאשה פטורה הוא מדכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם החייב בתורה חייב בתפילין נשים שאינן חייבות בתורה אין חייבות בתפילין וא"כ לר' יוסי שסובר דר"ג סובר דאינו מחוור ושבת ויו"ט זמן תפילין מדאורייתא ואפ"ה נשים פטורות) וע"ז פריך ולא יהא מחוור אצל האיש (ופי' דע"כ סובר דר"ג סובר דאינו מחוור ולא כמו דהוי בעי מימר דר"ג סובר דמחוור. והוא משום דקשה לי' דלפי"ז איך יתיר ר"ג להכניס שנים שנים כיון דשבת לאו זמן תפילין ולא ניחא לתרוצי משום דהוי דרך מלבוש בחול וא"כ לא יהי' מחוור אצל האיש ויהא מחוור אצל האשה]:
וע"ז אומר א"ר לעזר מאן תנא אשה ר"ג דהני טבי עבד ר"ג הי' נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים היינו משום שסובר דעבד ר"ג הי' מניח תפילין ולא מיחו בו חכמים והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ו) דילמא סבר כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות. וע"כ כיון שהם יכולים להתחייב במצות עשה שהזמן גרמא וכן יכולה להניח תפילין וכמו דאמרינן שם בירוש' הרי מיכל בת שאול היה לובשת תפילין. ע"כ הוי דרך מלבוש לאיש נמי וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' צ"ו) בד"ה מיכל כו' משא"כ באיש אי הוי אמרינן דשבת לאו זמן תפילין הוה מחינן בו אם הי' מניח תפילין בשבת שעובר בבל תוסיף אם היה מתכוין לצאת א"כ לא הוי מלבוש בשבת כיון דאין מצוה להניחן ועובר משום בל תוסיף אם הי' מתכוון א"כ אפי' בלא כוונה לא הוי מלבוש בשבת ע"כ אומר ר' יוסי דאינו מחוור ושבת זמן תפילין מדאורייתא וע"כ אומר ר"ג מכניסן שנים שני' משום דלעבור משום בל תוסיף אפי' בזמנו בעי כונה וע"כ מותר משום דהוא דרך מלבוש בשבת כיון דמדאורייתא הוי זמן תפילין וכ"ת א"כ אפי' בחול נמי אך בחול היא אם הוא רוצה וכמו דמתרץ ר' חגי אי בעי מיהב יהבי אבל בשבת מחוייב הוא להכניסם שנים שנים וכמו שאומר ר' יוסי כיני מתני' ובלבד על ידי שנים. מה שאין כן בחול שיכול לעשות איך שירצה אם להכניסם שנים שנים או זוג זוג:
[ובזה יתיישב מה שמקשה הק"ע דבפ"ב דסוכה פריך מחלפא דר"ג דתני טבי עבדו של ר"ג הי' נותן תפילין ולא מיחו בו חכמים וכא מיחו בידו ומאי קושי' הא ר"ג סבר שבת זמן תפילין וא"כ ה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא ואפי' נשים ועבדים חייבים כו' ושגה בזה דהא לפי שיטת הירושלמי נשים ועבדים פטורים אפי' אי שבת זמן תפילין מהא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם החייב בתורה חייב בתפילין נשים שאין חייבות בתורה אין חייבות בתפילין וכן עבדים פטורים מן התפילין וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דברכות) עבדים מניין שנאמר שמע ישראל כו' מי שאין לו אלא אדון א' יצא העבד שיש לו אדון אחר והא דקאמר מאן תנא אשה ר"ג דתני טבי עבד ר"ג הי' מניח תפילין ולא מיחו בו חכמים והיינו משום שהוא סובר דנשים סומכות רשות ויכולים לקיים מצות תפילין וכן העבדים. וע"ז פריך שם בירושלמי ולא מיחו בו חכמים וכא מיחו בו חכמים בהא דהי' ישן תחת המטה:.
והנה שיטת הירושלמי דמשני א' האיש וא' האשה הוא לרבן גמליאל ומטעם שנשים סומכות רשות והם יכולים לקיים המצות ובשבת (דף ס"ב) אמרינן אהא דאמר עולא וחילופיהן באיש אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ופריך ע"ז אביי מהא דתני' המוצא תפיליןמכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה ואי אמרת נשים עם בפני עצמן הן והא מ"ע שהזמן גרמא הוא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומשני התם קסבר ר"מ לילה זמן תפילין הוא ושבת זמן תפילין הוא והיינו לשיטת הש"ס דילן דהא דנשים פטורות הוא מחמת דהוי מ"ע שהזמן גרמא וע"כ משני דקא סבר ר"מ שבת זמן תפילין אבל לשיטת הירושלמי דממעט מקרא דולמדתם אותם את בניכם א"כ לא מצי לשנויי דסובר כמ"ד שבת זמן תפילין דאפ"ה פטורים מהא דכתיב ולמדתם כו'.
וכן הש"ס דילן לא מצי לשנויי כר"ג דלא מיחו בו חכמים דהא עולא סובר וחילופיהן באיש דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה וע"כ אף שהם יכולים לקיים מ"מ לא הוי דרך מלבוש כיון שאינם מחוייבות ועוד דהא תני' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג א"כ אתי אליבא דת"ק שסובר דמכניסן זוג זוג ולא כר"ג והירושלמי מביא הברייתא בקצרה דא' האיש וא' האשה ולא קתני דמכניסן זוג זוג. ע"כ משני כר"ג. והק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי עיי"ש ודו"ק]:
שם (ה"ב) מתניתין ר"ש אומר כו' ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפי' חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעלי' ואמרינן בגמ' ריש לקיש בשם לוי סוכיא במערה מכד לכד היא מתניתין דלא כן ר' יהודה כדעתי' דר' יהודה אומר משקה טופח (פי' שאומר דבמערה מכד לכד היא מתניתין והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ז) אמר ריש לקיש משום לוי סבא הכא במאי עסקינן במערן מחבית לחבית ור' יהודה לטעמיה דאמר מים אין בהם ממש דתנן ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בהם ממש:
והא שאומר בירושלמי דלא כן ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אומר משקה טופח וזה אין לו ביאור והק"ע גריס ר' יהודה כדעתי' דר' יהודה פוטר במים מפני שאין בהם ממש: והפ"מ פי' דר' יהודה אומר משקה טופח שהוא רק משקה טופח ואין בהם ממש והם דחוקים גדולים [ולי נראה הא דקאמר דלא כן ר' יהודה כדעתי' דר' יהודה אומר משקה טופח הוא משום דהי' יכול לתרץ הא דקאמר ר' יהודה נותן אדם חבית לחבירו כו' היינו במים שהם למעלה מי' וכמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ג) בעי רב חנני' יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה וא"כ אם אין תחומין למעלה מעשרה א"כ המים שהם עמוקים יותר מעשרה א"כ למעלה הם למעלה מעשרה וכמו דאמרינן שם (ד' מ"ג) ת"ר מעשה שבאו כו והפליגה ספינתם בים כו' אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו כו' ומשני כדאמר רבא במהלכת ברקק וא"כ איפשר לומר כגון שנטל המים משפתו שהם למעלה מעשרה ועיין שבת (ד' ק"א) ודו"ק:
וע"ז אומר דלא כן (פי' אם לא נתרץ כמו שתירץ) ר' יודה כדעתי' דאמר משקה טופח חיבור וע"כ אפי' מה שלמעלה מי' נמי קני שביתה וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף מ"ה) בד"ה וליקני שביתה באוקינוס ואפי' אין תחומין למעלה מי' והעבין שותין מאותו שלמעלה שגבוהין מי' כיון שכל המים מחוברין יחד חשיבי כאילו מונחין בארץ ולא דמי לספינה ששטה מעל פני המים וה"נ אם המים הם בתוך י' א"כ אפי' המים שהם למעלה מי' קני שביתה דהא ר' יהודה אומר משקה טופח חיבור ובמ"א יתבאר ודו"ק]:
שם (ה"ה) עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות כו' ואמרינן בגמ' לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות אמר רב מתניתין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר ברה"ר ויפתח ברה"י אלא א"כ עשה לו מחיצה (כצ"ל) גבוה י' טפחים דברי ר"מ והנה הק"ע פי' לא סוף דבר עומד אין גירסת משנתנו דעומד אדם ברה"י כו' נכונה אלא צריכין להגיה לא יעמוד אדם כו' מתניתא אמרה כן ממתניתין דלקמן מוכח דגרסינן לא יעמוד דברי ר' מאיר ומדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ וגזרינן שמא יביא אצלו במקום שהוא והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ח) מתני' ליה רב חיננא בר שלמי' לחייא בר רב קמיה דרב לא יעמוד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר א"ל שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר הוא סבר מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ כו' ובשירי קרבן הביא ראי' מזה למה שפי' רש"י בעירובין (שם) שמביא ראיה ממתניתין דלא יפתח דאיירי בהו ר' מאיר ולא כמו שפירשו התוספות (שם) והפ"מ פי' לא סוף דבר עומד כלומר זה הדין דמשנתנו לא סוף דבר הוא שהכל מודין בה אלא דר"מ פליג עלה וכל הפירושים הם דחוקים גדולים והפי' של לא סוף דבר בירושלמי הוא כמו לא זו אף זו בש"ס דילן וכמו דאיתא אח"כ בירושלמי לא סוף דבר עומד ברה"י כו' אלא אפי' עומד ברה"ר כו' ובירושלמי (פי"א דשבת ה"ד) לא סוף דבר ארבע אמות בים אלא אפי' זרק בכל הים פטור וכן בירושלמי (פ"ח דשבת ה"ו) לא סוף דבר כו':
ע"כ נראה לי לבאר שהפי' הוא הא דקאמר דהמשנה קאמר לא זו אף זו והיינו לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברשות הרבים אלא אפי' עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד נמי מותר והוא כיון דכל הגזירה הוא שמא יביא החפץ אצלו א"כ אם עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר אפי' אם יביא החפץ אצלו אינו חייב חטאת דהא החפץ לא נח ברה"ר [וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דשבת ה"א) היה עומד בפנים וידו מליאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה רב אחא בשם רבי בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה וקלוטה כמו שהונחה דמי והוא כמו דאמרינן בירושלמי בעירובין (פ"י ה"ג) ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכא הוא אמר הכין א"ר יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ (פי' דפריך תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה והוא משום דסובר דקלוטה כמו שהונחה ואם כן אמאי קאמר דאפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו והוא כמו שהקשו התוס' בעירובין (דף צח) בתוס' ד"ה אלא כולה ר' יהודה היא תימא דבשבת (דף צו) בעי למימר דסבר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר כו' וכן פריך בירושלמי תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דשבת ה"א) תני בשם ר' יהודה זרק ד' אמות ברה"ר חייב והוא בירושלמי בקיצור והוא כמו דאמרינן בשבת (דף צז) מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין אמר ר"י אמר שמואל מחייב היה ר"י שתים וכן בירושלמי ר' יהודה מחייב היינו שתים משום זורק מרה"י לרה"ר ומשום מעביר ד' אמות ברה"ר זע"ז אומר שם בירושלמי רבי יהודה עביד ד"א ברה"ר מלאכה בפני עצמה וא"כ סובר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה וע"כ מחייב שתים וע"כ פריך מחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה והוא משום שסובר דקלוטה כמו שהונחה וכא אמר הכין (פי' שאומר אפי' אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו אצלו וע"ז אומר בפ"ק דשבת (ה"א ושם) היה עומד בפנים וידו מליאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה. ר' אחא בשם רבי בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. והוא משום שסובר דקלוטה כמו שהונחה):
וא"כ אם הוא עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר א"כ אפי' אם ימשוך חפציו אצלו הא כשהוא משתמש ברה"ר הוא מונח בידו וא"כ אינו נח החפץ ברה"ר וא"כ בזה איפשר לומר דלא גזרינן אלא אפי' עומד ברה"ר ומטלטל ברה"י דברשות היחיד אמרינן בשבת (דף ה) לא חייב ר' אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי אבל שאינו מקורה לא. וכן איתא בירושלמי (פי"א דשבת ה"א) לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה ואם כן ברשות היחיד כיון דמקורה הוי כמו שהונחה:
וע"ז אומר לא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבי' דהתם פשיטא דמותר דהא לא נח החפץ ברה"ר ואם כן לא הוי מקורה מרשות הרבים לרשות היחיד כיון שלא נח שם אלא אפי' עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד וברה"י אמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי אפ"ה לא גזרינן שמא ימשוך החפץ אצלו:
וע"ז אומר אח"כ ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות וא"כ הוא תמוה דא"כ קאי ארישא וע"ז אומר אמר רב מתניתין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר ברה"ר ויפתח ברה"י אלא א"כ הכניס ועשה לו מחצה (פי' דבמתני' דלקמן דקתני לא יעמוד ברה"י ויפתח ברה"ר דחיישינן שמא ימשוך החפץ אצלו אע"ג דברה"ר לא נח דר"מ סובר דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה ברה"ר וכמו דמשני לעיל אהא דאפי' אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו אצלו ופריך מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכא הוא אמר הכין ר' יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ. וא"כ מכש"כ דלא יעמוד ברה"ר ויפתח ברה"י דבית כמקורה הוא ואמרינן בי' קלוטה כמו שהונחה א"כ צריך לומר דאיפכא תנן לא יעמוד אדם ברה"ר ויפתח ברה"י ברה"י ויפתח בר"ה. ולפי"ז צריך לומר דהא דאלא א"כ עשה מחיצה קאי ארישא דהיינו דלא יעמוד אדם ברה"ר ועיין ברש"י בעירובין (דף קא) אלא א"כ עשה לה מחיצה ואסיפא קאי וא"כ אי אפכינן להגירסא צריך לומר דארישא קאי אע"ג דתני לה בסוף והכא נמי הא דקתניובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות אף ע"ג דתני לבסוף אפ"ה קאי ארישא:
[אך לפי"ז תקשה מהמתניתין שאחר זה (בה"ו) לא יעמוד, אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י א"כ הוי זו ואין צריך לומר זו דכיון דקתני לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר דחיישינן שמא יכניס הכלי אצלו אע"ג דאינו נח ברה"ר מכש"כ ברה"ר וישתה ברה"י ואף למה שאפרש לקמן דהטעם משום דנכנסין המים לתוכו והוי כמוציא מרה"י לרה"ר א"כ נמי הוי זו ואין צריך לומר זו דכיון דקתני לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר אע"ג דפיו למעלה מי' טפחים מכש"כ בר"ה אם שותה ברה"י וכמו דאיתא אח"כ בירושלמי ניחא ברה"ר וישתה ברה"י ברה"י וישתה ברה"ר אין פיו למעלה מי' טפחים אך איפשר לומר דהירושלמי מהפך הגירסא דקתני איידי דקתני ברישא עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר תחילה קתני בסיפא נמי לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברשות הרבים (ואיפשר לומר דצריך לגרוס בירושלמי אמר מתניתא אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס כך היה כתוב בירושלמי ואיפשר לומר שהוא (ט"ס) וקאי אהך מתניתין וקאמר מתניתא אמרה כן (פי' בתמיה) דכיון שמפרש תחילה לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר אלא אפי' ברה"ר ומטלטל ברה"י משום דברה"י הוי קלוטה כמו שהונחה וע"ז אומר מתני' אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י פי' מתניתין אמרה כן. בתמיה דאיך יתיישב מתניתין שאח"כ דהא הוי זו ואין צריך לומר זו אלא ודאי דמתניתין לאו דווקא נקט ולא כמו דאמר לא סוף דבר כו' דהוי לא זו אף זו דאיך יתיישב מתניתין שאח"כ לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ודו"ק. ובפ"ק דשבת ה"א נתבאר יותר ודו"ק]:
שם (ה"ו) לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה בר"ה בר"ה וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה כו' עיין לעיל (פ"ב) שם ביארתי:
שם ר' יוסי ברבי בון מחלפא כו' א"ר חייא וכן בגת לענין מעשר (ובפ"ב דעירובין ה"ב) כתבתי שהוא (ט"ס והשיטות מתחלפו') וצריך לגרוס הכא א"ר חייא וכן בגת לענין מעשר וכמו דאמרינן בעירובין (דף צט) איבעי' להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא אמר רבא היא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה אמר אביי מנא אמינא לה דקתני וכן בגת (וכמו שפירש"י שם דהאי גת כרמלית היא אלמא דגזרינן גזירה לגזירה (לפי שיטת הש"ס דילן דהטעם הוא שמא ימשוך אחר חפציו ובחפצים הצריכין לו ודברי הכל) ורבא אמר לענין מעשי וע"כ איפשר לומר דתחילה פי' בירושלמי שזהו מדאורייתא דכיון ששותה ברה"ר ומכניס לרה"י הוי הכנסה ואע"ג דפיו למעלה מי' אפ"ה כיון שמתגלגלין ויורדין ע"כ חייב ע"כ ניחא הא דתנן וכן בגת דהיינו כרמלית דלא הוי גזירה לגזירה דהא בשותה מחייב מדאורייתא וע"כ פריך מגמל שרגליו גבוהות מן הקרקע עשרה ולבסוף מסיק דא"ר חייא וכן בגת לענין מעשר וא"כ איפשר לפרש כשיטת הש"ס דילן דכיון דפיו הוא במקום אחר הוי מקום פטור וע"כ הטעם משום שמא יכנוס הכלי אצלו דאם הטעם הי' מדאורייתא אם כן לא שייך הא דתנן וכן בגת דהתם הטעם שמא יכניס והכא נמי הטעם הוא דחיישינן שמא יכניס:
שם ר' יוסי בר' בון כו' לא כן אמר ר' יעקב בר אחא כו' שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה כו' עיין בפ"י דשבת (ה"ב) ושם נתבאר:
שם (הי"ד) הוציא ממקום שחייבין עליו כו', כבר נראית לצאת כו' הוא היה אומר צבת בצבת עבד כו' מצבתא אחת למדו כמה צבותות וכא משביתה אחת למדו כמה שביתות. עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דכלאים) ודו"ק: