Noam Yerushalmi on Eruvin Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים. אבל לא מן הפסים לחצר הא שתים אסור א"ר בא לא סוף דבר שתי חצירות אלא אפי' חצר אחת ובה שני בתים סברוא מימר בשלא עירבו הא אם עירבו מותרין רבי דניאל ברי' דרב קטינה בשם רב חונא אפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת (והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' כ') בעא מיני' אביי מרבה חצר שראשה נכנסת לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה א"ל מותר שתים מאי א"ל אסור אמר רב הונא שתים אסורין ואפי' עירבו גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין):
ובירושלמי קאמר הטעם דאפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת רב הונא כדעתי' דאתפלגון מבוי שצדו א' כו' וצידו א' ישראל רב הונא בשם רב אמר אם עירבו דרך פתחים כו' אוסר עליהם. אבא בר רב חנה כו' אפי' עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם והק"ע נדחק בזה. רק משמע מן הירושלמי שזה תלוי אם העירוב עושה אותם כחד ואין יחיד אוסר במקום כו' אלא אם שני ישראלים אוסרין זה על זה:
והנה בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) אמרינן בית שמניחין בו אה העירוב אינו צריך כלום רב חסדאי אמר נעשה כשותף א"ל א"ר המנונא מיליהון דרבנן לא שבקין לך דאתפלגון מבוי שצידו א' כו' אבא בר חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו דרך החלונות כו' אין תימר כשותף הוא ייסר. ומשמע מזה הפלוגתא הוא אם עירבו דרך חלונות דאם עירבו דרך פתחים בודאי אוסר דהא אין עירוב מועיל במקום כו' אלא אם עירבו דרך חלונות וא"כ נעשו כיחיד:.
וכן צריך לגרוס מבוי שצדו א' כו' צדו ישראל רב הונא בשם רב אמר אפי' עירבו דרך חלונות כו' אוסר עליהם והוא משום שאין העירוב עושה אותן כיחיד. אבא בר רב חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו הוא (ט"ס וצ"ל) אם עירבו דרך חלונות אין העובד כוכבים אוסר עליהם והוא משום דהעירוב עושה אותם כיחיד וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מה' עירובין ה' ט"ו) חצר כו' שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד כו' וכן פי' הא דאמרינן בעירובין עיי"ש. והוא כמו דאיתא בירושלמי והמפרשים פירשו באופן אחר כמו שכתב הה"מ. [ולקמן יתבאר שאין ראיה מהירושלמי במה שאמר שם (פ"ו ה"ז) דמיליהון דרבנן לא שבקין לך במה שאמר שנעשה כשותף ולפי מה שאבאר לקמן דהירושלמי אזיל לטעמיה במה דאמר לקמן ופ"ו דעירובין ה"י) במה דאמר ר' יסא כו' דאם א' מן החיצונה לא עירבה הפנימית למה אסורה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור (פי' שהניחו עירובן בפנימית אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל (פי' דהא אין דריסת הרגל של החיצונה בפנימית א"ר יסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת ולשיטת הירושלמי הא דתנן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בין בפנימית בין בחיצונה והטעם הוא כמו דאמר ר' ייסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת וע"כ פליגי בזה בירושלמי אם נעשו ע"י עירוב כחד דכיון דנעשו כולם רשות אחת אבל לפי שיטת הש"ס דילן הא אמרינן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה ומאי קרי לי' מקום א' מקום המיוחד לשתיהן והטעם דלא אמרינן דיורין להחמיר ולתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן נעשה ע"י עירוב כשותף וע"כ יכול לומר לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי ואין כאן פלוגתא אם העירוב משוי אותן כחד רק שהוא בתורת שותף וע"כ יכול לומר לו לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וע"ז אומר שם מיליהון דרבנן לא שבקי לך פי' על מה שאומר שהוא נעשה כשותף א"כ איך איפשר לחלוק בזה אם ע"י עירוב נעשו כחד אלא ודאי דע"י עירוב נעשו כיחיד וע"כ פליגי בזה רב ור' יוחנן אבל לשיטת הש"ס דילן דדוקא אם נתנו עירובן בחיצונה דליכא למימר תיחד דשא ותשמש דהא ליתא לעירובא גבה. אבל פנימית לא מיתסרא ע"י חיצונה אע"ג דעירבו יחד משום שיכולה לומר לתקוני שיתפתיך ע"כ אין בזה מחלוקת אם נעשו כחד וע"כ פירש רש"י שם פירוש אחר דלא כפי' הרמב"ם ודו"ק]:
שם (ה"ב) מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה כו' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק והוא שיעורא כשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר (פי' דכיון שהוא מדרבנן דילמא ממשך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה וקא מפיק מרה"י לרה"ר) וע"ז אומר והוא שיעורא כשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר (פי' דכיון דיש שיעו' כהאי א"צ שיעמוד הגמל מבפנים) פחות מכשיעור הזה אפי' גדי כולו מבפנים אסור דלא פלוג רבנן תני רשב"א אומר מלא גמל וגמלו מה ופליג (פי' אם בעינן שיהא כולו מבפנים) ע"ז משני כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו וא"כ לגמל בעי כשיעור צואר הגמל וע"ז פריך ואין הפרה עומדת ברה"ר ואוכלת ברה"י. ויתבאר עפ"י מה שביארתי במ"א על הירושלמי (פ"י דעירובין ה"ו) לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת ובירושלמי ניחא ברה"י וישהה ברה"ר נראה לי (שצ"ל) ניחא ברה"ר וישתה ברה"י אבל ברה"ר וישהה ברה"י אין פיו למעלה מעשרה טפחים וביארתי שם ששיטת הירו' הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בעירובין (ד' צ"ט) דמיירי בחפצים הצריכים לו אלא דשיטת הירושלמי שהוא מדאורייתא. וע"ז פריך ואין פיו למעלה מעשרה וא"כ נח במקום פטור ומשני שני' היא שמתגלגלין ויורדין וא"כ יש חיוב חטאה ולא כשיטת הש"סדילן וכמו שפירש"י ותוס' שכתבו והא איכא למימר דשתית מים הוי הכנסה כמשתין ורק דלא דמי דהתם קא עקר מרשות א' וקא עביד הנחה ברשות זו אבל שותה עביד עקירה והנחה בחד רשות ולפי"ז ליכא חיוב חטאת ולשיטת הירושלמי הוא מדאורייתא וע"כ פריך ואין פיו למעלה מעשרה וע"ז משני שני' היא שמתגלגלין ויורדין תני גמל שראשו ורובו מבפנים מלעיטין אותו מבפנים בחוץ מלעיטין אותו מבחוץ ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים ומבחוץ מלעיטין אותו בחוץ אין פיו למעלה מעשרה טפחים (והתם ליכא לשנויי שמתגלגלין ויורדין דהגמל רגליו גבוהין מי' כמו שכת' הק"ע) וכ"ת דהטעם הוא מדרבנן כמו גבי פרה דבעינן ראשה ורובה מבפנים אך איפשר דשיטת הירושל' דכיון דמלעיטין אותו הוי כמאן דנקיט מנא ונקיט לה וע"כ לא בעינן ראשו ורובו של פרה וכמו דאמרינן בעירובין (ד' כ') ולא ס"ל כמו שמתרץ בגמ' שאני גמל הואיל וצוארו ארוך. וא"כ הוא מדאורייתא וא"כ קשה דהא פיו למעלה מעשרה ואינו חייב:
[ובזה האופן הי' איפשר לבאר הא דאיתא התם אמר ר' חייא וכן בגת לענין מעשר (דמוכח התם שנתחלפו השורות דהא דמביא התם לא כן אמר ר' יעקב קאי אמזחילה והיא סיפא דמתניתין ואח"כ אמר ר' חייא וכן בגת לענין מעשר שזה קאי ארישא דמתניתין דתנן וכן בגת א"כ מוכח שנתחלפו השורות) וצריך להגיה בכאן אמר ר' חייא וכן בגת לענין מעשר וא"כ איפשר שמתרץ דבאמת הטעם אינו מחמת חיוב דאורייתא אלא גזירה שמא יכניס הכלי אצלו (ובגמל הוי נמי מדרבנן] וחיובא דחטא' ליכא משום דנח בפיו. וכ"ת א"כ כיון דהוי מדרבנן א"כ חיך תנן וכן בגת הא היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וע"ז משני דהא דתנן וכן בגת לענין מעשר וכן אמרינן בעירובין (ד' צ"ט) איבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אמר אביי מנא אמינא לה מדקתני וכן בגת רבא אמר לענין מעשר].
וא"כ כיון שביארתי דלשיטת הירו' חייב חטאת מפני שמתגלגלין ויורדין וע"ז אומר מה את בעי על הא דתני רשב"א מלא גמל וגמלו. ולא קאמר השיעור כדי שתהא הפרה ראשה ורובה מבפנים והיא שותה ולמאי קאמר מלא גמל וגמלו וא"כ משמע דהוי שיעורא אחרינא דילמא להכי קאמר מלא גמל וגמלו משום דבפרה איכא חיוב חטאת משום שמתגלגלין ויורדין וא"כ חייב מדאורייתא שא"כ בגמל היא גזירה מדרבנן דילמא ממשיך ומפיק לדוולא חוץ למחיצה דהכא ליכא חיוב חטאת משום שמתגלגלין ויורדין דהא הגמל גבוהין רגליו למעלה מי' כמו שכתב הק"ע:
וע"ז א"ר יוסי תמן בהוא דמלעיט לי' (כצ"ל) ברם הכא אוכלת מאילי' (פי' דהתם דאמרינן דחייב חטאת משום שמתגלגלין ויורדין א"כ איפשר לומר דגבי בהמה נמי חייב חטאת משום שמתגלגלין ויורדין אבל זהו דוקא במלעיט להגמל. אבל הכא בשותה מאילי' א"כ הוי ודאי דרבנן ולא שייך חיוב חטאת וא"כ אמאי קאמר מלא גמל וגמלו). וע"ז צריך לומר דכל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו וע"כ מחמיר בגמל יותר ולפי' הק"ע שיעור שניהם שוה דכל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו עיין שם ודו"ק [ודלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה]:
שם בירושלמי (ה"ה) מידה סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות (ואיפשר שצ"ל מידה שיש בה יותר מבית סאתים או דהירושלמי סובר כמו דאיתא בריש עירובין (ה"א) רב אמר סוף שיעורן להקל בדרבנן ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר וא"כ לר' יוחנן סובר הירושלמי דבית סאתים כיותר מבית סאתים] וזה קאי לר' יוחנן כמו שאומר בירושלמי ר' זעירא בשם ר' יוחנן היו שנים בזה בית סאה ובזה בית סאה חסר ד' אמות ר' זעירא בשם ר' יוחנן מטלטלין בשני תשלומין לראשון. ר' לא בשם ר' יוחנן אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון אמר ר' זעירא מודה ר' לא שאם היו שלשה בזה בית סאה ובזה בית סאה ובזה בית סאה מודין שמטלטלין בשני תשלומין לראשון:
הנה הירושלמי הזה נדחקו בו הק"ע והפ"מ ופירושיהם דחוק מאוד ע"כ נראה לי לבאר והוא כמו שביארתי ספ"ק דעירובין (ה"י) שהירושלמי סובר דבין לא' ובין לשנים נותנים להם בית סאתים וא"כ אם יש ב' קרפיפות לא' הוא סאתים (אי אמרינן דבית סאתים מותר והוי כפחות מבית סאתים) והשני יש לו סאתים פחות ד' אמות וא"כ בית סאתים נותנים אפי' ליחיד וא"כ יכול לטלטל בבית סאתים השני' להשלים השיעור של בית סאתים שלו. אך איפשר דאין מתירין לטלטל דא"כ יהיו מטלטלים שניהם בבית סאתי' א' א"כ איך יתנו להם לכל אחד בית סאתים דכיון דמשתמשין ביחד הא אין נותנים לשנים ג"כ רק בית סאתים:
וכן צריך לגרוס היו שנים בזה בית סאתים (פי' אי בית סאתים מותר כפחות מבית סאתים) ובזה בית סאתי' חסר ד' אמות: ר' זעירא בשם ר' יוחנן מטלטלין בשני תשלומין לראשון (פי' להשלים הבית סאתים שלו שנותנים לכל א' בית סאתים. ר' לא בשם ר' יוחנן אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון דאם יתירו לו להשתמש א"כ הוי כמו ששניהם משמשין ביחד ולשנים אין נותנים ג"כ רק בית סאתים וע"ז אמר ר' זעירא מודה ר' לא שאם היו שלשה בזה בית סאה (הוא ט"ס וצ"ל בית סאתים) ובזה בית סאה צ"ל בית סאתים (ובזה בית סאה ט"ס וצ"ל בית סאתים) חסר ד' אמות שמטלטלין בשני תשלומין לראשון דכיון שהם שלשה א"כ נעשו שיירא ונותנים להם בית שש. ואף שביארתי (בפ"א ה"י) על הא דר' רדיפה אמר ר' ששא שאל מהו ליתן להם ג' ראשי תורין שיהא זה מטלטל בתוך סאתים של זה וזה מטלטל בתוך סאתי' של זה (פי' אם הא דנותנים להם בית שש היינו שיהיו מותרים להשתמש זה בזה אך זהו דווקא להשתמש בכולו) אבל להשלים הבית סאתי' בודאי דנותנים לו דהא הפלוגתא רק בשנים דשנים וא' שוים הם. דלא' נותן בית סאתים ולשנים ג"כ אין נותנים להם רק בית סאתים וא"כ אם יהיו משתמשין יחד א"כ אין ליתן להם רק בית סאתים אבל בשלשה דנותנים לכל אח' בית סאתים א"כ בודאי למי שיש לו בית סאתים פחות ד' אמות בודאי דנותנים לו בקרפף השני להשלים השיעור דהא יש לכל אחד בית סאתים אם הם שלשה דנעשו שיירא ודו"ק:
שם (ה"ח) ר' אליעזר אומר אם הי' ארכה יתר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה ר' יוסי אומר אפי' ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה ותני ר' אליעזר אומר אם הי' ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה והדא פליגא על ר' יונתן ר' יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה הדא מסייע לר' יונתן (פי' דאמרינן לעיל ר' שמואל ב"ר נחמן בשם ר' יונתן מחצר המשכן למדו אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים כו' וע"ז אומר דלדברי ר"א שאומר אפי' אם היה ארכה יותר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכ' א"כ פליג על ר' שאומר דמחצר המשכן למדו אבל ר' יוסי שאומר דאפי' ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה הדא מסייע לר' יונתן פי' דמחצר המשכן למדו דהוי חצר אע"פ שהי' ארכו כשנים ברחבו:
שם בירושלמי אמר ר' אלעאי שמעתי מר' אליעזר אפי' הוא כבית כור כו' ר' אבהו בשם ר' אליעזר במחלוקת סאתים מבית כור היא מתניתא כו' הנה כל המפרשים נדחקו מאוד בפירוש הירושלמי הזה:
ע"כ נראה לי לבאר שהפי' הוא דהא דאמר ר' אלעאי שמעתי מר"א אפי' הוא כבית כור תלוי במחלוקת בית סאתים שאמר ר"א תחלה דאם הי' ארכה יתר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה וע"ז אמר בירושלמי הדא פליגא על דר' יונתן (פי' הא דאמר רשב"נ בשם ר' יונתן מחצר המשכן למדו דאם למדו מחצר המשכן א"כ אפי' הי' ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה וע"כ כיון שלא למדו מחצר המשכן ע"כ סובר דאפי' כבית כור) ואפשר שהוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף כ"ו) א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמ' ויהי ישעיהו לא יצא אל חצר התכונה כתיב העיר וקרינן חצר מכאן לאסטרטי' של מלך שהיו כעיירות בינוניות וע"כ סובר ר"א נמי דאפי' הוא כבית כור וע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' אלעאי במחלוקת סאתים מבית כור היא מתניתא והוא (ט"ס וצ"ל) במחלוקת סאתים ובית כור היא מתנית' (פי' דפלוגתא דבית כור תלוי בפלוגתא של המשנה החלה הא דאמר ר"א דאם הי ארכה יותר על רחבה אפי' אמה אחת דכיון דפליגי על ר' יונתן שלמד מחצר המשכן ה"נ פליגי דאפי' הוא כבית כור):
עוד שם בירושלמי וכן שמעתי ממנו אנשי חצר כו' ביתו אסור כו' תמן רבנן הכא ר' אליעזר רבנן אמרי אדם מבטל רשות ביתו ואין אדם מבטל רשות חצירו והוא (ט"ס וצ"ל) רבנן אמרי אדם מבטל רשות חצירו ואין אדם מבטל רשות ביתו ר"א אומר כשם שאדם מבטל רשות ביתו (ט"ס וצ"ל חצירו) כך מבטל רשותחצירו (ט"ס וצ"ל ביתו) על דעתי' דר' אליעזר יעשה כאכסני' ויהי' מותר (פי' דנהוי אורח לגבי' ויהי' הוא נמי מותר כמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ט) ר' חייא בר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו ר"א ר' שמי בעי דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג כד' ר"א (פי' בתמי'):
ולכאורה צריך להבין דמאי בעי דלמא ר"א ס"ל דאפילו דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג ואדרבא אמרינן בגיטין (דף נ"ג) קשיא דר"מ אדר"מ קשי' דר' יהודה אדר' יהודה דר"מ אדר"מ לא קשי' כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס. אך הירושלמי לא סבר הכי דאמרינן בירושלמי רפ"ד דעירובין) לא אמר אלא אם החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא ר' נחמי' היא כו' וחייא ב"ר נחמי' כר"מ דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל אלמא מדקאמר המעשר והמבשל בשבת כו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד ומביא מזה ראי' דבין בדאורייתא ובין דרבנן אין קונסין בשוגג ולשיטת הש"ס דילן ר"מ קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד והא דמעשר בשבת אמרינן שם התם גברא לתקוני קא מכוין אנן ניקום ולקנסי ואפשר לומר ג"כ הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ד) מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר כיני מתניתא אינו אוסר ולכאורה אמאי לא מתרץ כמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ט) והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר' מאיר אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשי' כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן עד שלא החזיקו בני מבוי במבוי והירושלמי ג"כ מחלק בין קודם שהחזיקו בני מבוי במבוי ובין לאחר שהחזיקו בני מבוי במבוי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ו דעירובין) אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה הוא שזכו במבוי תחלה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר' מאיר בין בשוגג ובין במזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר וכן אמרינן התם אע"ג דר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו מודה הוא שזכו במבוי תחלה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר:
וצריך לבאר דמפני מה אומר כיני מתניתא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר אך דהירושלמי לטעמי' דס"ל דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן נמי וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר ואף שהתוס' כתבו בעירובין (ד' ס"ח) קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד כו' אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד אך הירושלמי סובר שהוא משום קנס:
ועוד נראה לי דהא דבעי ר' שמי דבר מדבריהם קונסין אותו בשוגג כר' אליעזר הוא כמו דאמרינן בביצה (ד' ל"ד) אי הכי מאי איריא שבת אפי' בחול נמי ומשני הא קמל"ן דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן וא"כ סובר ר"א דאפילו עבר ותקנו לטבל בשבת מתוקן (רק דהמשנה לא מוכח רק אם תיקן בשוגג) והא קמל"ן דאם תקנו בשוגג ה"ז מותר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דביצה ה' ג') ר' זעירא בעי קערה שחקקה קוף מהו כו' מ"ד מותר נעשה כטבל שתיקנו בשוגג כו' ובמ"א ביארתי דאמאי קאמר בירושלמי נעשה כטבל שתקנו שוגג והש"ס דילן קאמר שאם עבר ותיקנו מתוקן ועי' תוס' שבת (ד' מ"ג) וע"כ בעי ר' שמי דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג כר' אליעזר דהא סבירא לי' דטבל אם תקנו בשוגג מותר כמו דמוכח ממתניתין דביצה:
והנה הירושלמי לא תירץ על זה והוא מפני שיש לתרץ בזה כדרכו בכמה מקומות ונ"ל דאפ"ל לשיטת הירושלמי שסובר דלא כשיטת הש"ס דילן דקמל"ן ר"א שאם עבר ותקנו שוגג ה"ז מותר וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ק דמעשרות) אמר ר' יוסי אפי' בנתן בצלוחית לא נטבל א"ל ר' ירמיה ואין שבת טובלת ואין מקח טובל א"ל כההיא דאמר ר' יוסי בשם ר"ז ר' יונה בשם ר' זעירא בשם ר"א אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו חיילי' דר' ירמי' מן הדא ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר לא אמר אלא בשביעית הא בשאר שני שביעית לא (פי' וא"כ מוכח דשבת קובעת אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתן) מה עביד לי' ר' ירמי' (והוא ט"ס וצ"ל מה עביד לי' ר' יוסי) להחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה לפיכך נטבל וא"כ ניחא דנקט דווקא שבת דאו משום ששבת קובע אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו או משום דבשבת לא הוי מותרו חוזר דלהחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה וא"כ כיון דניחא שפיר מאי דנקט בשבת א"כ לא צ"ל לדברי ר"א שאם תקנו לטבל שהוא מתוקן: