Noam Yerushalmi on Eruvin Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' יודה בן פזי בעי ארבע אמות שאמרו תחום הן או אינן תחום אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות א"ר זעירא מתניתא אמרה כן כו' דתנינן ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו':
הנה המפרשים נדחקו בזה ולי נראה דהבעי' הוא אם ד' אמות תחום הן. וע"כ אינו יוכל אחר להוציא חפציו חוץ לד' אמות דכמו דאמרינן בתחומין דהכלים כרגלי הבעלים ה"נ אם יצא חוץ לתחום וכמו שפירש"י בעירובין (ד' מ"ה) ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוצא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דתנן ביצה (ד' ל"ז) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דכל חד שווינהו רבנן לגבי' כרה"י ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן ולא דמי להיות מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר דתני' לעיל דמותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו דאע"ג דאסור להלך מותר להוציא ואי נמי כלתה מידתו חוץ לעיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו שני אמות בזה ושני אמות בזה דכולהו רה"ר הוא דאלפים דידיה לא שווינהו רה"י לגבי' דהא אסור לטלטל בהו אבל ד' אמות דיוצא חוץ ודנותן עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י ואסור להו מדרבנן לטלטל לתוכה לחוץ להו]:
וע"ז בעי ר"י בן פזי אם ארבע אמות תחום הם דשווינהו כמאן דקנה שביתה והקונה שביתה ברגליו או נותן עירובו יש לו ד' אמות והוי לגבי' כרה"י או לא וע"ז אומר אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות דמסתמא הקונה שביתה קונה במקום א'. (וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ב) דנתכוין לשבות היכא דאי נתכוין לשבות למעלה כו' אלא נתכוין לשבות למטה כו'). ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות (פי' שאין תימר ד' אמות דיוצא חוץ לתחום אינן בתורת תחום אלא דנותנים לו ד' אמות ע"כ נותנים לו בשני מקומות נמי) ולקמן יתבאר בזה מהו לענין שני מקומות וע"ז אומר אמר ר' זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו תחום הן והתנינן (וצ"ל דתנינן) ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו' א"כ מוכח דד' אמות הם בתורת תחום. וכמו שפירש"י ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות ויוציא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דכל חד שווינהו לגבי' כרה"י כו' וכמו שכתב רש"י דד' אמות דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י וע"כ אין נותנים לו ג"כ משני מקומות ולקמן יתבאר בזה:
שם לא אמר אלא החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא דר' נחמי' היא דתני פירות שיצאו לרה"ר וחזרו שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג ותייא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל: והנה במ"א ביארתי שהירושלמי לא מחלק כמו דמחלק הש"ס דילן בגיטין (ד' נ"ג) דבדאורייתא לא קניס ובדרבנן קניס. דהכא משמע דבדרבנן נמי לא קניס ש גרסינן פירות שיצא חוץ לתחום כמו דגריס הק"ע וכמו דאיתא בש"ס דילן בשלמא במעשר איפשר לומר כמו דמשני התם גברא לתקוני נפשי' קא מכוון אנן ניקום ונקנסי'). וגם נראה לי דלשיטת הירושלמי הוא משום קנס ועיין בתוספות עירובין (ד' מ"ב) שכתבו דהא שלא במקומן אסור היינו משום גזירה שמא יוציא חוץ לד' אמות אבל שיטת הירושלמי משמע שהוא משום קנס מדמדמי להא דמבשל ומעשר בשבת ועיין בירושלמי (רפ"ו דעירובין ה"ב) דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתני' אינו אוסר וכן אמרינן (שם ה"ד) מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר ואיתא התם כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתין אינו אוסר פי' דאל"כ אלא כדתנינן בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר א"כ צריך לומר דהטעם משום דקנסינן שוגג אטו מזיד הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ואע"ג שכתבו התוספות בעירובין (ד' ס"ח) בד"ה קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסינן לדידי' מידי כו' אלא דגזרינן שוגג אטו מזיד ומהירושלמי משמע שהוא מטעם קנס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דעירובין ה"י) והתני כו' בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ (ולשיטת הירושל' צ"ל אינו אוסר) ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אין אוסר כו' אלא משום קנס מעתה הוא אסור וחבירו מותר מכיון שיכולין לערב ולא עירב קנסינן אותו אלמא דמטעם קנס הוא וא"כ מוכח דר"מ סובר דלא קניס שוגג אטו מזיד אפי' בדרבנן ודו"ק:
שם קנה לו שביתה ובאו כו' והקיפוה מחיצה רבי חונה אמר לא הועילה לו מחיצתו כלום אלא מהלך באלפים ומטלטל בארבע (פי' כמו שהי' בתחילה שקנה שביתה דמהלך באלפים כו'). ר' יעקב בר אחא כו' מהלך באלפים ומטלטל בארבעת אלפי' אמה ע"י זריקה (פי' שהוא לאו דווקא אלא דמטלטל בכולה ע"י זריקה) (דכיון דבשעה ששבת לא הי' מחיצה ע"כאינו יכול להלך יותר מאלפים אמה ואעפ"כ מותר לטלטל בכולה דמחיצה הנעשה בשבת שמה, מחיצה) הוון בעיין מימר מה פליגין כר' יהושע וכר"ע (פי' דאליבא דר' יהושע ור"ע דמחמירין בנתנוהו בדיר או בסהר. ע"כ פליגי הכא דהכא עדיף טפי דהא מ"מ קנה שביתה מבעוד יום) ברם כר"ג וכראב"ע לא פליגין (פי' דלדידהו דאמרי דאפי' בנתנוהו בדיר או בסהר כו' שלא קנה שביתה מבעוד יום דמהלך את כולה כ"ש הכא דקני שביתה מבעוד יום) ע"ז אומר ואפי' כר"ג וכראב"ע פליגין קל הוא מי שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה (עיין בק"ע) ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) קל הוא מי שלא קנה שביתה ממי שקנה שביתה וכמו שפירש"י דהתם כיון דלא קנה שביתה ואין לו אלא ארבע אמות ע"כ הקילו דמטלטל בכולה משא"כ הכא דקנה שביתה ויש לו אלפים לכל רוח ע"כ אין מטלטל בה אלא בד' אמות:
עוד שם נתנו על פתח הדיר על דעתי' דר"י ור"ע נותנים לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ (פי' דלר"י ולר"ע דאין מטלטל אלא בארבע אמות ה"נ נותנים לו ב' אמות מבחוץ וב' אמות מבפנים) על דעתי' דר"ג וראב"ע אין נותנים לו שתי אמות מבפנים ושתי אמו' מבחוץ שאם אומר את ליתן לו שתי אמות מבפני' ושתי אמו' מבחוץ אוף הוא מטלטל בכל הדיר. וחיישי' דילמא יטלטל בכולו והכא אסור לטלטל דהא נתנוהו מבחוץ:
ונראה לי שיש בירושלמי חילוף השורות והא דגרסינן בסוף ההלכה א"ר זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו אינן תחום וכתב הק"ע דלא גרסינן לה דלא שייך הכא מידי גם בר"פ אמר ר"ז בהיפוך והפ"מ נדחק בזה ולי נראה דצריך הכי לגרוס אמר ר' זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו תחום הן (כצ"ל) או שהפי' אינן תחום (פי' בתמי' שוודאי תחום הם) וא"כ כיון שהן תחום דהוי כמו שקנה שביתה מבעוד יום ע"כ אין נותנים להם מב' מקומות כמו שאמר תחילה דאם תחום הם אין נותנים להם מב' מקומות דאין אדם קונה שביתה בב' מקומות:
עוד שם הי' הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום ר' אחא אמר מן אולפן רבי יהודה אמר לה מן דיעה מחלוקת רב חונה וחייה ברי' דרב. והק"ע שגה בזה שפירש דזה פלוגתא דר"ג ור"י אלא דהכא מחלוקת רב הונא וחייא ברי' דרב דהא הכא חצי בתוך התחום א"כ יכול להלך בתוך אלפים שלו אלא לענין לטלטל וע"כ פליגי אם יכול לטלטל בכולה דחיישינן שמא ימשך אחר חפציו וע"כ פליגי בזה רב הונא וחייא בריה דרב כמו דפליגי באם קנה לו שביתה ובאו כו והקיפוה מחיצה ודו"ק:
שם (ה"ה) מתניתין מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי וחכ"א אין לו אלא ד' אמות ר"א אומר הוא באמצען. ר' יהודה אומר לאיזו רוח שירצה ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו ובגמ' ר' זעירא בשם רבי חסדיי טעמא דר' יוחנן בן נורי מאחר שאלו הי' ער הי' קונה שביתה ישן לא קנה לו שביתה (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל ישן נמי קנה שביתה אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח (צ"ל) ויש לו אלפים אמה לכל רוח ר' יהודה אומר אפי' ער ולא קנה שביתה אין לו והוא (ט"ס וצ"ל) יש לו אלפים לכל רוח (פי' ר' יהודה דסובר במתניתין (ה"ד) מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר יכנס אמר ר' יהודה מעשה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין. והוא דהירושלמי סובר דאם הוא ער ולא קנה שביתה גרע טפי וע"כ קאמר דלר' יהודה אפי' ער ולא קנה שביתה נמי יש לו אלפים אמה לכל רוח (ודלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בעירובין (ד' ל"ח) מי סברת דאזיל ואמר מידי דאזיל ושתיק ויתיב כמאן כר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה אפי' תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עלי' דר"י בן נורי אלא בישן דלא מצי אמר אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי. ולשיטת הירושלמי משמע דריב"נ עדיפא מדר' יהודה דלר' יוחנן בן נורי כיון דאי בעי מצי אמר ע"כ הי' לו לומר אך ר"י סובר ואפי' ער ולא קנה שביתה נמי יש לו אלפים לכל רוח]:
והנה שיטת הירושלמי הוא דטעמי' דריב"נ הוא מחמת שאם הי' ער הי' קונה שביתה (הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' מ"ה) דאמרינן שם בעי רבא מאי קסבר ר' יוחנן בן נורי מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה ובדין הוא דלפלוג בכלים והא דקא מיפלגי באדם להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל דלא או דילמא קסבר ריב"נ בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה אמר רב יוסף ת"ש גשמים שירדו מעיו"ט יש להן אלפים אמה לכל רוח כו' אי אמרת בשלמא קסבר ריב"נ חפצי הפקר קונין שביתה הא מני ר"י היא. אלא אי אמרת חפצי הפקר אין קונין שביתה הא מני לא ר' יוחנן ולא רבנן. וא"כ מסיק הש"ס דילן דהטעם של ריב"נ הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה) אבל לשיטת הירושלמי הטעם של ריב"נ הוא מאחר שאלו הי' ער הי' קונה שביתה ישן נמי קונה שביתה אבל חפצי הפקר לכ"ע אין קונין שביתה:
שם בירר לו מבעוד יום חוזר בו מבעוד יום משחשיכה חוזר בו משחשיכה בירר לו מבעוד יום וקידש עליו היום כו' והנה הפ"מ פירש (כמו דאיתא בירושלמי) משחשיכה חוזר בו משחשיכה ולי נראה כגירסת הק"ע משחשיכה אינו חוזר בו משחשיכה וכן הוא בש"ע או"ח (סי' ת"ה) מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה א' ולא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ וכתב המ"א כיון למה שהקשה הראב"ד דהא קיי"ל הבלעת תחומין מילתא היא כו' ואמאי לא יכנס הרי ד' אמות שלו מובלעים בתוך התחום ותירץ המ"מ דכיון שהוא מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו ודוחק עכ"ל וא"כ משמע שמשחשיכה אינו יכול לחזור]:
שם בירר לו מבעוד יום וקידש עליו היום נשמעינה מהדא כו' הנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד ונדחקו בזה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ. וע"כ היה נראה לי להגיה לא בירר לו מבעוד יום וקידש עליו היום דאם בירר לו מבעוד יום וקידש עליו היום בודאי דאינו יכול לחזור בו אבל אם לא בירר לו מבע"י וקידש עליו היום א"כ מסתמא קנה ד"א לכל רוח והוא באמצען ע"כ אינו יכול לחזור בו או דילמא כיון דלא בירר מבעוד יום יוכל לברר אף לאחר שקידש היום וע"ז אומר נשמעינה מהדא ופירוש דהא זהו מתניתין מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ריב"נ וחכ"א אין לו אלא ד' אמות רבי אליעזר אומר והוא באמצען ר"י אומר לאיזה רוח שירצה ילך ומודה ר"י שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו וא"כ היה ישן בדרך עד שחשיכה אם כן לא בירר מבעוד יום וקידש עליו היום ואף עפ"כ סובר רבי יהודה דיכול לברר אחר כך ועל זה אומר נשמעינה מהדא לא יכנס דברי ר"מ ר"י אומר יכנס:
וע"ז אומר לא על הדא אמרה אלא על רישא דפירקא מי שהוציאוהו כו' או רוח רעה איתאמר' עלי' אמר ר' בון מודה ר"י שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו:
והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד. והק"ע והפ"מ נדחקו בזה ע"כ נראה לי להגיה אמר רבי בון לא על הדא אמרה אלא על רישא דפירקא מי שהוציאוהו כו' או רוח רעה איתאמרת עליו מודה רבי יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו.
והפי' הוא שמדחה להא דמוכח ממתניתין דאם לא בירר מבעוד יום וקידש עליו היום שיוכל לברר אח"כ מהא דר"י שאמר לאיזה רוח שירצה ילך ע"ז אומר ר' בון דלא איפשר לומר דר"י קאי על מתניתין דהא תנן לא יכנס דברי ר"מ ר"י אומר יכנס ולפי מה שביארתי תחילה דקאמר בריש הלכה אתי דר"י כריב"נ וא"כ ר"י סובר כמו ריב"נ דאמר מאחר כו' וכן אם הי' ער נמי אמרינן מאחר שאם היה אומר היה קונה שביתה ע"כ אם לא אמר נמי קונה שביתה:
וא"כ כיון דר"י סובר כריב"נ א"כ איך קאמר רבי יהודה לאיזו רוח שירצה ואם כן אין לו אלא ד' אמות הא לשיטת הירושלמי ר"י סובר כמו ר' יוחנן בן נורי וא"כ איך קאמר לאיזה רוח שירצה וע"כ אמר ר' בון דלא קאי על הא דמתניתין אלא דקאי על רישא דפירקא מי שהוציאוהו כו' דנותנים לו ב' אמות.וע"ז קאמר ר' יהודה דלאיזה רוח שירצה והתם מיירי שהוציאוהו משחשיכה א"כ התם לא היה מבעוד יום חוץ לתחום ולא קידש עליו היום א"כ ליכא למיפשט מתניתין דהא רבי יהודה לא מצי קאי אמתניתין דכיון דרבי יהודה אומר יכנס. ולשיטת הירושלמי הוא סובר כריב"נ. ואם כן לא קאי אמתניתין אלא ארישא דפירקא
אך כל זה לשיטת הירושלמי דר"י סובר כריב"נ [אבל לשיטת הש"ס דילן דריב"נ סובר דחפצי הפקר קונין שביתה. וא"כ ר' יהודה אינו סובר כריב"נ. וכן אמרינן בעירובין (ד' צ"ז) רב אשי אמר הכא בחביות דהפקר עסקינן (פי' וע"ז קאמר ר"י דנותן אדם חבית לחבירו) ומאן אמרו לו ריב"נ היא דאמר חפצי הפקר קונין שביתה ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי הבעלים לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להם בעלים אלמא דלשיטת הש"ס דילן ר' יהודה אינו סובר כריב"נ וגם אמרינן בעירובין (דף לח) ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דריב"נ אלא בישן אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי אבל מ"מ ר' יהודה אינו סובר כריב"נ וע"כ לא משני בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ב) כשינוי' דרב אשי אלא בשאומר במערה מכד לכד היא מתניתין כו' והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף צ"ז ושם) הכא במאי עסקינן במערן מחבית לחבית ורבי יהודה לטעמיה דאמר מים אין בהם ממש כו' ואינו מתרץ כמו רב אשי דמיירי בחביות של הפקר דהא לשיטת הירושלמי ר"י סובר כריב"נ]. וא"כ הא דקאמר ר"י בפלוגתא דמתניתין דר"י וחכמים דלאיזה רוח שירצה ילך א"כ מוכח דאינו סובר כריב"נ ע"ז תירץ רבי בון דלא קאי אמתניתין אלא ארישא דפירקא דמי שהוציאוהו כו' או רוח רעה אבל לא על הך מתני' ודו"ק: