Noam Yerushalmi on Gittin Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כו' יתר מכן אמר ללבלר כתו' ולאיזה שארצ' אגרש פסול מלגרש בו ובגמ' רב אמר כולהם אינם פסולים חוץ מן האחרון שהוא פסול איסי אמר כולן פסולין חוץ מן הראשון שאינו פסול (פי' דרב סובר כולן אינו פסולין חוץ מן האחרון והוא משום דיש ספק דילמא יש בריר') ואיסי אמר כולן פסולין חוץ מן הראשון שאינו פוסל (והוא מחמת דלא נכתב לשם גט כלל) ר' בא בר חיננא אמר כולן פסולין (פי' דכולם פוסלים לכהונה) מילתי' דר"ל אמר כולם אינן פסולים דר"ל אמר כתב תורפו בטופס פסול מילתי' דר' יוחנן אמר כולן פסולין דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר:
והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירושיהם דמה שייך לזה דפליגי ר' יוחנן ור"ל בכתב תורפו בטופס אם הוא כשר או לא ע"כ נ"ל לבאר כמו שביארתי (פ"ב ה"ה) דהא דפליגי ר"י ור"ל בכתב תורפו בטופס כשר הוא דר' יוחנן סובר דסתמא כשר בגט ור' יהודה הוא דפליג ואמר כולם פסולים דר' יהודה סובר דאין טופסין בגיטין והוא דסתמא פסול אבל ת"ק סובר דכתב תורפו בטופס כשר וע"כ סובר ר' יוחנן דכולם פסולים דסופר שכותב להתלמד הוי כמו סתמא אעפ"י דגרע מסתמא אעפ"כ פוסל וכן בסיפא דכתוב ולאיזה שארצה אגרש בו בודאי דפוסל דילמא יש ברירה וע"כ פוסל לכהונה משום ספק דילמא יש ברירה אבל ר"ל שסובר דכתב תורפו בטופס פסול וא"כ סתמא פסול וע"כ בהא ודאי לית ברירה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ד) בד"ה ואיזו כו' ואר"י מאן דסבר כו' יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה וע"כ סובר הירושלמי דכיון דלר"ל כתב תורפו בטופס פסול והוא דסתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדתא"כ בודאי דאין ברירה וע"כ אינו פוסל אבל ר' יוחנן דסובר דסתמא בשר לת"ק ע"כ הוי ככל ברירה דיש ספק דילמא יש ברירה וע"כ פוסל לכהונה לחומרא דילמא יש ברירה:
[ובזה יתבאר הירושלמי מילתיה דר"א אמר כולם אינם פסולין ר"א שאל כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין מן מה דלא צריכין ליה בגיטין שאינן פסולין לפום כן שאל בקידושין אין תימר צריכין לה בגיטין לא ישאלנה בקידושין מה אם גיטין על ידי שהוא צריך לשמה וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין קידושין שאינו צריך לשמה וכתב שלא לשמה אינו דין שיתפסו בה קידושין ותהא פשיטא ליה הא כן הוא פשיטא ליה הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת:
והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה וע"כ נראה לי לבאר והוא שר"א שאל כתב קידושין שכתבו שלא לשמה מהו שיתפסו בה קידושין (פי' לחומרא דאף דגמרינן קידושין מגיטין דבעינן לשמה היינו שיהא קידושין ודאין ומספקא לי' אי כתב שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין). וע"ז אומר מן מה דלא צריכין לי' בגיטין (פי' דלא מיבעי' לי בגיטין גופא אם כתב שלא לשמו כמו הני בבי דמתניתין דכל הגט אם הוא פוסל לחומרא דהיינו לכהונה ואם היה פשיטא ליה במתניתין דפוסל לחומרא א"כ מאי קא מיבעי' ליה בקידושין דמה אם גיטין על ידי שהוא צריך לשמה וכתב שלא לשמה לא יגעו (והוא ט"ס וצ"ל) יגעו בה גירושין (פי' דמה אם בגיטין דכתב בהם לשמה ואיפשר לומר דבעינן שיהא מבורר לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת ואעפ"כ פסול לכהונה קידושין שאינו צריך לשמה (פי' דלא בעינן שיהא מבורר לשמה דבגירושין הוא משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל בקידושין דאשה להנשא עומדת א"כ איפשר לומר דסתם נמי כשר וכיון דסתם כשר בודאי תפסי קידושין לחומרא אלא ודאי דבגירושין סובר דכולן אינן פוסלין כריש לקיש דאמר כתב תורפו בטופס פסול ובעינן שיהא מבורר לשמה ע"כ כולם אינם פסולין וע"כ מיבעי' לי' בקידושין דדילמא דוקא בגיטין אינו גט לגמרי ואינו פוסל אפי' לכהונה הוא משום דבעינן שיהא מבורר לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל בקידושין דסתמא כשר ע"כ מיבעי' לי' כתב קידושין שלא לשמה דהיינו בהנך גווני דמיירי מתניתין דכל הגט וע"כ איפשר דתפסי קידושין לחומרא:
וע"ז פריך ותהא פשיטא ליה (פי' שתהא פשיטא ליה דתפסי קידושין לחומרא דיש חילוק בין גירושין לקידושין דהתם משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל קידושין סתם אשה להנשא עומדת) וע"ז אומר כן הוא פשיטא לי' וצ"ל לא פשיטא לי') (ודלא כהפ"מ) (פי' דע"כ לא פשיטא ליה דיתפסו בה קידושין לחומרא) הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת ופי' דע"כ מיבעי' ליה בקידושין דילמא לא תפסי אפי' לחומרא אע"ג דאיפשר דסתמא נמי כשר וא"כ צריך שיתפוס לחומרא) ע"ז אומר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין וע"כ כיון דבגירושין לא פסל אפי' לחומרא משום דבעינן שיהא מבורר לשמה וע"כ בעינן נמי בקידושין שיהא מבורר כמו בגיטין דהא גמרינן קידושין מגירושין וע"כ אפי' בקידושין נמי לא תפיס אפי' לחומרא]:
עוד שם ר' יוסי בשם ר' ביבון דר' שמעון הוא דהני אמר לאומן עשה לי כו' ר' שמעון מטהר עד שיפרישם בטומאה כמה דהוא אמר תמן עד שיהא כלי משעה ראשונה כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה ואף דר' שמעון אית לי' ברירה וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ה) הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון רצה האב מקודשת איפשר לומר כמו דאמר שם והא ר' שמעון כו' וא"כ ליכא ראי' משם והא שאינו מביא ראי' מהלוקח יין מבין הכותים כו' דהתם איפשר לומר דחייש לשמא יבקע הנוד ועוד כמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אומרים שמא תבקע הנוד לא כטעמא דהדין טעמא דהדין כו' ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי):
עוד שם ר' עזרא בעי קומי ר' מנא הדא אמרה אין תופסין כרבי (פי' דא"כ לרבי פסול אם כתב טופס דהא כל טופס הוי כמו על תנאי שאם יצטרך לגרש יכתוב בו תורף וא"כ אין תופסין כרבי א"ל מאן את בעי מן רבי כר' יודא דר' יודא פוסל בטופסין ופי' הפ"מ ממי אתה כו' אין הכי נמי דלית לי' טופסין דכר' יהודה סובר דר' יהודה פוסל בטופסין) אך משמעות הירושלמי דקאמר מאן את בעי מן רבי כר' יודא דר' יוד' פוסל בטופסין משמע דפשיט' לי' דרבי סובר כר' יודא דפוסל בטופסין וע"כ צריך לבאר דמהיכן פשיטא לי' דרבי סובר כר' יהודה דפוסל בטופסין ע"כ צריך לבאר שהוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו ר' זעירא בשם ר' ירמי' מעשה הי' בימי רבי ואמרו לא יעשה כן בישראל והנה (בפ"ב ה"ה) ביארתי שהטעם של ר' יהודה דפוסל בטופסין לפי שיטת הירושלמי הוא משום דר' יודא סובר דסתמ' פסול בגט אלא שצריך שיהא לשמה דווקא והתוס' כתבו בגיטין (ד' כ"ב) בד"ה והא כו' דלא בעינן שליחות בגט דוכתב לאו אבעל קאי אלא קאי אסופר והא דאמרינן לקמן (ד' ע"א) צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשיב לשמה אלא סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין עומדת וכבר ביארתי (שם) דטעמא דר' יודא דפוסל בטופסין הוא משום דהוי סתמא וסתמא פסול דאשה לאו לגירושין עומדת וא"כ רבי דסובר באומר אמרו פסול דהא לא יעשה כן בישראל א"כ סובר כר' יודא דפוסל בטופסין וסתמא פסול והא דאמרינן לקמן (פ"ז ה"ב) דשמואל אמר יעשה ויעשה אע"ג דשמואל סובר דסתמא פסול וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ג') אלא מהא הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ומזה מוכח דסתמא פסול (ועיין בירושלמי (פ"ב ה"ה) מה שביארתי שם) ובירושלמי (שם שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתי כיי דמר רשב"ל כת תורפו בטופס פסול וא"כ סובר שמואל דכ' תורפו בטופ' פסול וזהו משו' דבעי לשמה דוקא אפי' לת"ק וא"כ אמאי מכשיר באומר אמרו לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) דיעשה ויעשה זה אינו דהא להש"ס דילן סתמא פסול לכ"ע אי בעינן כתיבה לשמה ואפ"ה אמרינן בגיטין (ד' ס"ו) מודה ר' יוסי באומר אמרו אלא ודאי דיש לומר דאע"ג דסתמא פסול אפ"ה אמרו הוי כמו שהבעל צוה כיון דאמר אמרו לפלוני ופלוני אבל רבי שסובר דאומר אמרו פסול ודאי דסובר דסתמא פסול דאלו"ה אמאי פסול (ולהירו' לית לי' הא דאמרינן בש"ס דילן שם זימנין דנפיק מיני' חורבא עיין שם):
וע"כ אומר א"ל מאן את בעי מן רבי דרבי כר"י דפוסל בטופסין דכיון דרבי סובר דאומר אמרו פסול א"כ ודאי דסובר כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וע"כ כיון דסתמא פסול ע"כ פסול באומר אמרו דהוי כסתמא כמו שכתבו התוס' בגיטין (שם):
עוד שם ר"ל אמר כל התנאים פוסלים בגט דברי הכל אתא עובדא קומי ר' ירמי' ועבד כריש לקיש א"ל ר' יוסי שבקי' ר' יוחנן ועבדי כריש לקיש א"ל הוריותי' דר' יוחנן הורי' והוריותי' דריש לקיש לאו הורי' אמר ר' יעקב בר אחא לא ריש לקיש פליג על ר' יוחנן אלא מתניתא שמע ועמד עלי' [ואיפשר לפרש דהא דר"ל אמר כל התנאים פוסלים בגט דברי הכל (פי' ולאו דוקא כר' יהודה משום דריש לקיש לטעמיה בירושלמי (פ"ב ה"ה) דס"ל דכתב תורפו בטופס פסול וכן לקמן (פ"ג ה"ב) דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ריש לקיש אמר כתב תורפו בטופס פסול והוא כמו שביארתי דר"ל סובר דסתמא פסול בגט אפי' לת"ק נמי וסובר כשמואל דאפי' לת"ק צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם וע"כ אמר ר"ל שכל התנאים פוסלין בגט לדברי הכל משום דסתמא פסול וע"ז אומר אתא עובדא קומי ר' ירמיה ועבד כריש לקיש כו' אמר ר' יעקב בר אחא לא ר"ל פליג על ר' יוחנן אלא מתניתא שמע ועמד עליה ואיפשר לומר דהאי מתניתא הוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ב) תני' כותיה דרב אשי כתב סופר כו' שחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד ש שמע קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו וכן בירושלמי (פ"ז דגיטין ה"א) והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב לעדים וחתמו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו כו' אינו גט עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כחוב ולעדים חתומו סוף דבר עד שישמעו את קולו ולא אפי' הרכין בראשו ואת אמר לית כן אוף הכא לית כן (פי' דאמר ליה דמההיא ברייתא אין ראיה דהא תני' עד שישמעו את קולו ותנן במתניתין דאפי' בהרכנה נמי סגי (וכן הקשו התוס' בגיטין (שם) דאמאי כו' דממתני' נמי תי לאפוקי דמכשרה בהרכנת כו' ותירצו דהרכנה דמתניתין מהני כמו קול) וכן אמרינן בירושלמי א"ר מנא אית כן היא שמיעת הקול היא הרכנת כו' (וכן תירצו התוס') וע"ז אימר דר"ל דמתניתא שמע ועמד עלי' דמוכח דאומר אמרו פסול וא"כ מוכח דסתמא פסול וכמו שכתבו התוס' דכשלא צוה הבעל לא הוי אלא סתמא (ואע"ג דבשמות האיש והאשה אמרינן לקמן בירושלמי דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג אבל הכא דמצוה הבעל ואומר אמרו אפי' בשם האיש והאשה נמי כשר וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) ניחא לעדים וחתמו לסופר וכתב לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר (פי' אמאי תנן עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו פתר לה כר' יהודה דר' יהודה פוסל בטופסין וע"כ בעינן שיאמר לסופר כתוב והוא משים שלא תהא כסתמא וסתמא פסול]:
שם (ה"ב) מתניתין הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח וממכר צריך שיניח מקו' הלוקח ומקום המוכ' ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה ר' יהודה פוסל בכולן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה ובגמרא ר' יוחנן אמר כתב טורפו בטופס כשר ריש לקיש אמר כתב תורפו בטופס פסול מתניתא פליגא על ר' יוחנן והוא (ט"ס וצ"ל) על ר"ל (דלא כהפ"מ) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה והזמן פתר לה ותורפו עמו וכבר ביארתי (בפרק ב' הלכה ה') דפליגי בזה דר' יוחנן סובר דכתב תורפו בטופס כשר הוא משום דסובר דסתמא כשר בגיטין ור"ל סובר דכתב תורפו בטופס פסול הוא משום דסובר דסתמא פסול בגיטין וכמו דאמרינן בזבחים (דף ב):
[וע"ז אומר וקשי' על דר' יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בהא חכמים מכשירין (פי' דאפי' אי סתמא כשר בגיטין אפ"ה אמאי לא גזר תורף אטו חתימות הגט או אטו מקום האיש והאשה כמו דתנן לענין מחובר (פ"ב ה"ד) דאין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ואפי' אם הפירוש בהמשנה דאין כותבין תורף שמא יחתום (וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כא) ור"ל אמר חתמו שנינו ור"מ היא דאמר עידי חתימה כרתי והכי קאמר אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום:
וע"ז אומר ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול ודכותיה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר (וביארתי שם שהירושלמי מקשה כמו קושי' התוס' בגיטין (דף ד) בד"ה וחתמו כו' וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה כתב בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי אפי' לכתחילה ואומר ר"ת דלגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדים שאינו כתוב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה כיון דידעי דצריך לשמה לא אתי למטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין כו' וחתמו. וכה"ג תירץ הירושלמי ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול (פי' וא"כ אין פעולה דאכתי איפשר דיכתבו תחילה לשמה ואח"כ שם האיש ושם האשה שלא לשמה) ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר דאין פעולה במה שיכתוב טופס לשמה דאכתי שמא לא יכתוב שם האיש והאשה לשמה (פי' אבל במחובר כיון דאם יתלוש תחילה קודם שיכתוב א"כ בודאי לא יחתום על מחובר ועיין (בפ"ב) מה שביארתי שם]:
ר' יוסי שאל לר' ירמי' הגע עצמך שזיווג (פי' אם הא דתנן דצריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן הוא שצריך מפני הדין להניחו או שצריך להניח משום דאיך יכתוב אילו יזדמן לו אחר שאין השמות שוין אבל לעולם אם כתב תחילה השמות וזיווג דהיינו שנמצאו מכוונים להגט שצריך לכתוב אם כשר או לא) וע"ז אומר כן אמר לו ר' זעירא רבי מכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' דזה לא הוי כסתמא דכשר דהיינו דווקא בהרי את מותרת לכל אדם דזהו בכל הגיטין ע"כ הוי כמו סתמא וכשר אבל בשמות האיש והאשה כיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג והוי כשלא לשמה ופסול ולא הוי כסתמא מחמת שאינו מצוי לזווג) (ועיין בק"ע שפירש מכיון שאינו מצוי לזווג פסול שבזה אין תקנה להסופר והפ"מ פירש מכיון שאינו מצוי לזווג לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון ופירושם דחוק):
עוד שם וקשי' על ר"ל אם בשלא כתב בטופס תורפו בדא ר' יודה פוסל (פי' דבשלמא לר' יוחנן דאמר כתב תורפו בטופס כשר וא"כ ניחא דפליג ר' יהודה ואמר דבעינן לשמה ואינו כשר בסתמא דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל לר"ל שאומר דאפי' לת"ק כתב טורפו בטופס פסול וא"כ מ"ט דר' יהודה דפוסל בטופס) (והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דגזר טופס אטו תורף דבזה לא שייך למיגזר דזהו דוקא במחובר אבל גבי לשמה לא שייך וכמו שאמר ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו כו' וכמו שביארתי וא"כ מ"ט דר' יהודה דפוסל) ע"ז אומר ר' יוסי ב"ר זעירא לענין אחר עבד לה ר' יודא ואתי' כיי דמר שמעון בר בא בשם ר"י חלק מקו' שני שיטין לענין אחר אפי' כל שהוא פסול והכא אם יכתוב הטופס ויניח חלק ע"כ אפי' ימלאהו אח"כ בשמות האיש והאשה אפ"ה פסול:
עוד שם מהו מפני התקנה ר' שבתי בשם ר' חזקי' מפני תקנת בנות ישראל שלא יהיו מצויות להתגרש (פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ו) רב חסדא אמר אבימי משום תקנת עגונות אמרי לה ר' מאיר היא דאמר עידי חתימה כרתי ובדין הוא דאפי' תורף נמי לכתוב וזמנין דהוה לי' קטטה בהדא ורתח עלה וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה).
עוד שם ר' שמואל בר"י שאל לר"ח כשר ואת אמרת אכין אין תימר פסול ויאות מאי כדון א"ר אבין מפני תקנת הלבלר כדי שיהי' חייו מצויין לו ופי' הפ"מ כשר ואת אמרת אכין כלומר הא מדקתני ר' יהודה פוסל ש"מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת"ק אכשר קאי וה"ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור"י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת"ק ולא על מה שפסל אין תימר פסול ויאות מסקנת הקו' הוא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתי' משום תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס:
והנה פירושו דחוק וגם מה שפי' הק"ע הוא דחוק ע"כ נראה לי דקאמר ר' שמואל בר רב יצחק שאל לר' חיי' בר בא כשר ואת אמר אכין (פי' דקאי אהא דאמר ר' יוחנן כתב תורפו בטופס כשר ואת אמרת אכין) (פי' דאומר דפסלוהו מפני התקנה משמע דאי לאו משום תקנה הי' כשר) וע"ז מקשה כשר ואת אמרת אכין (פי' דהא ר' יוחנן סובר דכתב תורפו בטופס כשר (פי' אף הרי את מותר' לכל אדם) וא"כ בלא תקנה הי' כשר ג"כ השמות נמי הא בעינן לשמה ואי משום דסובר ר' יוחנן דסתמא כשר הא בשמות אמר ר' זעירא דמכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג וא"כ לא הוי כסתמא רק שלא לשמה ושלא לשמה פסול (והירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי ע"כ כתב שלא לשמה נמי כשר כמו שביארתי בפ"ב דגיטין) אלא דכתיבה בעינן לשמה) וא"כ איך אמר ר' חזקי' דהאי מפני התקנה היינו מפני תקנת קטטה שלא יהיו בנות ישראל מצויין להתגרש כיון דכתב תורפו בטופס כשר ובשמות ודאי פסול משום דהוי שלא לשמה דכיון שאינו מצוי לזווג כו':
וע"ז אומר אין תימר פסול ויאות (פי' שאמר לו על מה שמקשה ר' שמואל בר רב יצחק כשר ואת אמר אכין) וע"ז אמר לו אין תימר פסול ויאות (פי' אפי' לר"ל דאמר כתב תורפו בטופס פסול קשה יותר דאם הטעם הוא משום תקנת קטטה שלא יהא מצוי להתגרש א"כ סגי אם שייר מקום האיש והאשה ואמאי צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם) וע"ז אמר ר' אבין מפני תקנת הלבלר כדי שיהא חייו מצויין לו והשתא ניח' דאם לאו מפני תקנת הלבלר הוה צריך לשייר מקום הרי את מותרת לכל אדם או לכתוב הטופס ג"כ לשמה (ואף דאמר תחילה מפסולו את למד הכשירו כו' אעפ"כ הוה גזר אפי' בשלא לשמה) אך מפני תקנת הלבלר התירו והא דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ו) דזימנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח עלה ומעגן לה הוא דהש"ס דילן לשיטתיה דאמרי לה ר' מאיר היא דאמר עידי חתימה כרתי וא"כ לא בעינן כלל לשמה וע"ז אומר מפני תקנה היינו דזימנין הוי ליה קטטה בהדה ורתח עלה ומעגן לה אבל לשיטת הירושלמי דבעינן כתיבה לשמה בשמות האיש והאשה לכ"ע ע"כ מסיק דמפני התקנה היינו משום תקנה הלבלר:
עוד שם ר' זעירא רב הונא בשם רב הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות נאמר הלכה כר' אליעזר (דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים) וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר) ר' בא בשם רב הלכה כר"א בגיטין וכר' יהודה בשטרות נאמר הלכה כר' יודה (פי' דהא ר' יודה פוסל בכולן) אלא בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין הלכה כר' אלעזר ולא כו' אף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות (ופי' הפ"מ דבגין דרב ושמואל תרוייהו אמרין הלכה כר"א ולא תיסבר מימר אוף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות דכיון דאמרי הלכה כר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ לא בעינן עדי חתימה לשמה וע"כ אמר הלכה כר' יודא דבעינן כתיבה וחתימה לשמה (וא"כ האי ר' יודא היינו ר' יודא דמתניתין דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש אבל במתניתין לא איירי אם צריך החתימה לשמה ועוד הא קאמר (פ"ב דגיטין ה"ב) כאן ברוצה לחותמו כאן באין רוצה לחותמו וא"כ א ר"א מודה במזוייף מתוכו כמו דאמרינן בגיטין (ד' ד) וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וגם הק"ע נדחק בזה עיין שם):
ע"כ נראה לי דמשמעות הירושלמי דהא דצריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה בשטרות אינו משום גזירה שטרות אטו גיטין דבירושלמי ליתא להך טעמא וכן משמע מדפריך אם כשלא כתב בטופס תורפו בדא ר' יודא פוסל ולא משום דגזר טופס אטו תורף ע"כ נראה לי דשיטת הירושלמי דבשטרות צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה משום דאם יכתוב תחילה המלוה והלוה א"כ לא משתעבד אח"כ בשטר הזה דכיון דכתב תחילה שם המלוה והלוה דכיון שאינו מצוי לזווג כרז שלא זיווג וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ו) בעא מיניהרבה כו' הוחזק כתב ידו בב"ד מאי א"ל אעפ"י שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מתיב רמי בר חמא שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כו' ר"א אומר אעפ"י שאין עליה עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ומשני שאני התם דמשעת כתיבה כו' (פי' דלכתחילה כתבו למסור בעדים אח"כ וכן בירושלמי (פ"ט דגיטין ה"ג) שלשה גיטין פסולין כו' תני שלשה שטרות הללו גובה מנכסים בני חורין ואין גובה מנכסים משועבדין א"ר בא הדא דתימר בשלא הוחזק השטר ביד המלוה אפי' מבני חורין אינו גובה אלא כן אנן קיימין כשהוחזק השטר ביד המלוה ולמה אינו גובה כו' מפני קנוני' ר' אבינא אמר מפני פסול התיב ר' אבין עד כדון בשלוה הזקן כו' לוה הזקן ושיעבד הבן הכא אית לך מימר מפני קינוני' לא מפני שהוא פסול התיב ר' אבין והתני' אף בגיטי נשים אית לך כו' לא מפני שהוא פסול והכא פני שהוא פסול ואח"כ אמר דאמר רב הונא בשם דרב כל ההן פרקא דר"מ היא אבל לר' אליעזר אפי' נכתב בפסול אך אם מסרו בפני עדים כשרים יגבה מנכסים משועבדין:
והנה במה דתנן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים פירש"י בגיטין (דף כ"ו) דמכשיר בכולן ובלבד שיניח מקומות הללו וא"כ לפירש"י דצריך שיניח מקומות הללו א"כ מוכח דבגיטין פסול אפי' בטופס דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים אבל אם ר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף א"כ אין ראיה שפוסל בגיטין אף בטופס דאיפשר דהא דקאמר ר"א מכשיר בכולן היינו אף התורף חוץ מגיטי נשים היינו התורף אבל לא הטופס:
וע"ז אומר הירושלמי ר' זעירא כו' הלכה כר' יודא בגיטין וכר"א בשטרות ומקשה ע"ז דלימא הלכה כר"א וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר אך לר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ אפי' אם כתב התורף מתחילה משתעבד ע"י עדי מסירה וא"כ איפשר דאפי' בתורף נמי כשר ובגיטין איפשר שאינו פסול רק הטורף אבל הטופס כשר וע"ז אומר אלא בגין דרב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"א א"כ אי הוה פסק כר"א יוכל להיות אפי' התורף כשר כיון דעידי מסירה כרתי א"כ אפי' נכתב בפסול כשר אח"כ לגבות ממשעבדי וא"כ איפשר דבגיטין בטופס ג"כ כשר והחילוק שבין שטרות לגיטין היא בתורף וע"ז אמר הלכה כר' יודא בגיטין (פי' דבגיטין פסול אפי' הטופסין (וכמו דמשמע בירושלמי דקאמר (רפ"ג) רבי כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ז דגיטין ה"ב) פתר לה כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ט דגיטין ה"ח) כיני מתניתא כתב סופר ועד כשר כו' א"ר יוחנן דר' יהודה היא ונדחקו שם הק"ע והפ"מ אבל הפירוש הוא כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין דאלו"ה אין ראיה מכתב הסופר דילמא כתב טופסי גיטין עיין שם ולא קאמר כר' אלעזר דלר' אליעזר איפשר אתורף דבשטרות מכשיר אפילו התורף וע"כ אמר הלכה כר' יודה בגיטין (פי' דפסיל אפי' הטופס וכר"א בשטרות דכשר אפי' התורף אבל מזה אין ראיה דילמא מכשיר הטופסין אפי' בגיטין (ומה שהוכיחו התוס' שם דה"ל לשנות מה שר"א אמר אחר ת"ק ור"א פוסל בגיטי נשים זה אינו דבגיטי נשים מכשיר רק הטופס אלא דמיקל בשטרות דאפי' התורף) וע"כ אמר אוף הכא צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות]:
שם (ה"ג) ולא כן תני האומר לאשתו ה"ז גיטיך לפני מיתתי שעה אחת וכן האומ' לשפחתו הרי שטר שיחרורך לפני מיתתי שעה אחת שהיא אסור' ליכל בתרומה תמן משעה ראשונה נתקלקלה (פי' וע"כ חיישי' בכל שעה שמא הוא שעה הסמוכה למית') ברם הכא לכשימות הוא מתקלקל (פי' ואין הקילקול רק מכאן ולהבא ולשמא מת לא חיישינן) ומיהו לאו כולי עלמא היא דר' יודה פליג על זה דאף לשמא ימות לא חיישינן וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ח) שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישי' אמר ליה רב אדא בר אהבה כו' והא כו' דכשמא ימות הוא ופליגי כו' אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא ולקמן בירושלמי (ה"ז) מחלפא שיטתיה דר' יהודה המן הוא אומר מיתה מצויה והכא הוא אומר אין מיתה מצויה תמן בציבור כאן מיתה מצויה ביחיד אלמא דאע"ג דכונתו שתהא מגורשת שעה אחת סמוך למיתה וכמו דפריך בגיטין (ד' ע"ג) על הא דתני' ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה ואמר רבה מעת שאני בעולם ואפי' הכי אמר ר' יהודה דהרי היא כאשת איש לכל דברי' דימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה כו' אלמא דביחיד לא חייש שמא ימות:
שם (ה"ה) המביא גט בא"י וחלה ה"ז משלחו ביד אחר אם אמר לה טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ובגמ' מפני שחלה הא לא חלה לא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר"י אמר שומר שמסר לשומר חייב ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין מה נפיק מביניהן קידם הבעל ונטלה אין תימר משום תנאי גיטין יאות אין תימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר הרי אין פקדונו ביד אחר
הנה הרשב"א והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי על הא דאמר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דאמר שומר שמסר לשומר חייב דהא מסייע לר' יוחנן דהא תנן שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:
ע"כ נראה לי שנתחלפו השיטות בכאן וכצ"ל מפני שחלה הא לא חלה לא ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין (פי' וע"כ כיון שהבעל אמר טול לי ממנה חפץ פלוני ואין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ע"כ לא יוכל לעשות שליח) וע"ז אומר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר שומר שמסר לשומר חייב (פי' וא"כ אמאי אמר ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין הא ר' יוחנן אמר שומר שמסר לשומר חייב א"כ אפי' בלא תנאי נמי וע"ז או' מה נפיק מביניהן (פי' שלעולם ר' בא בריה דרבי חייא נמי סובר כר"י דשומר שמסר לשומר חייב והא שאומר משום תנאי גיטין) קידם הבעל ונטלה אין תימר משום תנאי גיטין יאות (פי' א"כ אף דקידם הבעל ונטלה א"כ אין כאן משום שומר שמסר לשומר אפ"ה כיון שבשעה שעשה שליח הקפיד שלא ישלחנו ביד אחר מחמת שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וע"כ אפי' קידם הבעל ונטלה אח"כ וא"כ אין נפקא מינה להבעל. אך כיון שבשעה שעשה שליח הקפיד שלא יעשה שליח אחר ע"כ לא יוכל לעשות שליח אחר וע"כ אמר ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין דיש בזה נפקא מינה אפי' אם קידם הבעל ונטל את החפץ אפילו הכי אינו יכול לעשות שליח וכן יש בירושלמי לקמן (פ"ז דגיטין ה"ה) אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין פי' ולאו דוקא באונס דבאונס איפשר דרשב"ג לטעמי' דאונס כמאן דעביד כמו דאמר לקמן (ה"ו) אירע ליה אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד ומסיק לקמן דר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג (פי' דאמר כל עכבה שאינה הימנו הרי זה גט דאונסא כמאן דעביד וא"כ הכא אי מיירי באונס איפשר דרשב"ג לטעמיה דאונסא כמאן דעביד ע"ז אומר כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאצטלית רבנן אמרין אחת ואחת זו משום תנאי גיטין (פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ה) ת"ר ה"ז גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב חסד הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה הכא נמי איפשר דמפייסה ליה בדמי מתקיף לה אביי אימור דאמר רשב"ג היכא דליתי' בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי אמר אלמא דאימתי הוי דמים כמו החפץ היינו דוקא אי ליתא בעיני' אבל אי איתא בעיני' דמים לא הוי כחפץ וע"ז אומר אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאצטלית דאפי' אבדה בפשיעה אך כיון דליתא לאיצטלית הוי דמים כאצטלית ורבנן אמרין אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין (פי' דכיון דבשעה שהתנה שע"מ שתתן לי אצטלית היה האיצטלית בעין ע"כ אפי' נאבדה אח"כ אפי' הכי לא הוי דמים כאיצטלית משום תנאי גיטין דכיון שבשעת התנאי אמר על מנת שתתן איצטלית ואז כיון שהיה בעין לא הוי דמים כאצטלית ע"כ אפי' נאבדה אח"כ לא הוי דמים כאצטלית]:
וכן הכא משום תנאי גיטין היינו כיון דבשעה שעשה אותו שליח לא נטל עדיין החפץ א"כ הי' קפידא שלא לשלחו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ע"כ אפי' קדם ונטל החפץ לא ישלחנו ביד אחר משום תנאי גיטין דאזלינן אחר התנאי וע"ז אומר אף בקידושין כן מה בין גיטין מה בין קידושין ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה שאומר אף בקידושין כן דהא מסיק מה בין גיטין מה בין קידושין קידושין ביד כל אדם מצוי לקדש גירושין לא ביד כ"א מצוי לגרש וא"כ לא דמי קידושין לגיטין והק"ע גרים ולענין קידושין אינו כן
ע"כ נראה לי שאומר אף בקידושין כן (פי' כיון שאומר דמשום תנאי גיטין ע"כ לא ישלחנו ביד אחר אף שקידם ונטל החפץ א"כ אף דלאח"כ ליכא קפידא אעפ"כ כיון דבשעת התנאי הי' קפידא פ"כ לא ישלחנו ביד אחר) ע"ז אומ' ולענין קידושין כן (פי' דלא ישל אחר לקדש ואף ששילח אחר וקידש האשה אפילו הכי לא הוי קידושין משום דבשעה שעשה אותו שליח כו' קפידא שלא לשלח ביד אחר ע"כ אפי' שלח שליח וקידש אפי' הכי לא הוי קידושין:
וע"ז אומר מה בין גיטין מה בין קידושין דלמה בגיטין תנן דאם חלה עושה שליח אלמא דאין קפידא רק אם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני אבל בסתם גיטין אם עשה שליח וחלה יכול לעשות שליח יותר ואמאי בקידושין הוי קפידא וע"ז אומר ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש פי' דביד כל אדם מצוי לגרש דהא יכול לגרשה בע"כ אבל לא ביד כל אדם מצוי לקדש דילמא לא תרצה וע"כ כיון דמתחילה הוי קפידא שלא יעשה שליח אחר ע"כ אפילו אם קידשה אח"כ אפי' הכי לא הוי קידושין וכמו דבגט לא הוי גט אם אמר טול לי ממנה חפץ פלוני דאפילואם קידם הבעל ונטל החפץ לא הוי גט משום תנאי גיטין הכא נמי בקידושין כיון דלא ביד כל אדם מצוי לקדש ע"כ אם עשה שליח אחר וקידש לא הוי קידושין:
[והנה בספרי עמק יהושע (ס' כ"א) הקשיתי על זה ממה שכתב הרא"ש בפ"ב דקידושין אמר לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לי והלך השדכן בלא מינוי שליחות וקידשה לו שהיא מתקדשת לו והביאו באה"ע (סי' ל"ה ובס' ל"ו) הביא המחבר דעת הקדוש במרדכי דאינו יכול לעשות שליח אחר משום דלא מימסרן לשליח דכיון שאינו יכול לקדש בע"כ ע"כ אין השליח עושה שליח והקשיתי שם דאף דאין השליח עושה שליח אפי' הכי צריך שתהיה מקודשת מטעם זכיה דזכין לאדם שלא בפניו וכן הבאתי הירושלמי הזה אף בקידושין כן מה בין גיטין מה בין קידושין ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש א"כ מוכח מזה דלא כהרא"ש דא"כ תתקדש לו משום זכיה וכתבתי שם דאיפשר דהא דמתקדשת מחמת זכי' היינו שהשדכן קידשה בכסף שלו וע"כ מהני משום זכיה דזכין לאדם כו' אבל בהך דהירושלמי מיירי שקידשה בכסף של המשלח וכמו שכתב באבן העזר (סוף ס' ל"ה) דהעושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת דבזה לא מהני משום זכי' דבעינן שליחות כו' עיין שם:
אך לפי מה שביארתי כעת דבקידושין איכא קפידא משום שלא ביד כל אדם מצוי לקדש וא"כ אם קידשה בכסף של המקדש וא"כ מאי מקשה מה בין גיטין מה בין קידושין הא בכהאי גוונא אפי' בגיטין הוי קפידא דאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר ע"כ איפשר דמיירי הכא בקידשה בשטר דבשטר שהוא של המשלח בודאי בעינן שליחות ממש וע"כ אינו יכול לעשות שליח אחר ועיין באבן העזר סי' ל"ה סעיף ד') שכתב דיש אומרים דשליח ראשון יכול לעשות שליח שני אם מוסר לו הקידושין שמסר הבעל אבל אם לא כו' לא הוי קידושין והוא משום דאם נותן לו הקידושין משלו ע"כ הוי כמעשה וע"כ יכול לעשות שליח אחר אבל אם אינו נותן לו הקידושין רק שמקדשה משלו ע"כ אינו יכול לעשות שליח ושיטת הירושלמי הוא כמו שביארתי:
והנה מהירושלמי מוכח כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ט) דכולי עלמא היכא דנפקא לאפי' ויהבה ליה חפץ והדר שקלה מיניה גיטא כולי עלמא לא פליגי דגיטה גיטא מעלי' הוי כי פליגי היכא דאמר ליה שקיל מינה חפץ והדר יהב לה גיטא ואזל איהו ויהיב לה גיטה ושקל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו ור"ל מכשיר כו' וכתבו התו' דקפידת הבעל אינו אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה אבל במה שאמר ליה שיטול ממנה החפץ והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל כו' וכתבו התוס' דכשאמר שקול מינה חפץ והב לה גיטא שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל ר' יוחנן נמי כשמשלח ביד אחר אפי' לא שינה השליח השני כו' ונטל החפץ קודם נתינת הגט כיון שתולה שליחות הגט בחפץ וכן מוכח מהירו' דהא דקאמר דאפי' קידם הבעל ונטלה אפי' הכי לא ישלחנו ביד אחר ושיטת הירושלמי דאפי' אם קודם שעשה שליח אחר והבעל קדם ונטלה א"כ ליכא קפידא כלל לבעל אעפ"כ פסול משום תנאי גיטין כיון דבעת שהתנה היה קפידא ע"כ לא ישלחנו ביד אחר משום תנאי גיטין]:
שם (ה"ו) מתני' המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אין השליח האחרון צריך כו' אלא אומר שליח ב"ד אני ובגמ' אמר ר' מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמר הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם חלה השליח אמר כ' חנינא ברי' דר' אבא הוה לי' עובדא ושאל ושלח לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון לי' אין השליח האחרון צריך כו' אלא אומר שליח ב"ד אני והפ"מ כתב לכן צריכה מתניתין דקתני ואומר לפניהם כו' ומאי קא משמע לן פשיטא אלא הואיל ועכשיו בא"י הוא ובא"י עושה שליח שני יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י כו' קא משמע לן דצריך כו' הואיל הראשון הביאו ממדינת הים אי נמי על הא דצריך השליח השני לומר שליח ב"ד אני שלא תאמר יעשה כגיטי א"י כו' קמל"ן דאומר שליח ב"ד אני כו':
ולי נראה שנתחלפו השיטות (וכצ"ל) חלה השליח (פי' השליח השני) ר' חנינא ברי' דר' אבא הוה לי' עובד' ושאל ושלח לר"ח ולר' אימי והורו לי' אין השליח האחרון צריך שיאמ' כו' אלא אומר שליח ב"ד אני ואח"כ (צריך לגרוס) א"ר מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמר הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י כו' והוא כמו דאמרי' בגיטין (ד' כ"ט) אמרו לי' רבנן לאבימי ברי' דר' אבהו בעי מיני' מר' אבהו שליח דשליח משוי שליח או לא אמר לי' הא לא תיבעי' לכו מדקתני אין השליח האחרון מכלל דמשוי שליח אלא כי תיבעי' לך כי משוי שליח בב"ד או אפי' שלא בב"ד אמר לי' הא לא קא מיבעי' לן מדקתני אלא אומר שליח ב"ד אני ר"נ בר יצחק מהני הכי אמרו לי' רבנן לאבימי ברי' דר' אבהו בעי מיני' מר' אבהו שליח דשליח כי משוי שליח בב"ד או שלא בב"ד אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא אמר לי' הא לא קא מיבעי' לן דתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח דשליח משוי שליח אלא דקא מיבעי' לן בב"ד או שלא בב"ד אמר להו הא נמי לא תיבעי' לך דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני:
וע"ז אומר חלה השליח (פי' השליח השני אי משוי שליח או לא) א"ר חנינ' ברי' אבא הוה לי' עובדא ושאל ושלח לר"ח לר' יסא ולר' אימי והורו לי' אין השליח האחרון צריך שיאמ' כו' אלא אומר שליח ב"ד אני (פי' וא"כ מדתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח עושה שליח) ובכאן צריך לגרוס א"ר מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמ' הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י א"צ כו' (פי' שאומר דהא דתנן אין השליח האחרון אלמא שיוכל השליח לעשות שליח ג"כ זה אינו חידוש דהשליח יוכל לעשות עוד שליח אלא דהא דקתני אין השליח האחרון הוא משום זה דהשליח האחרון צריך שיאמר שליח ב"ד אני משום דהי' איפשר לומר דכיון דהשליח האחרון הוא מהשליח השני והשליח השני הוא בא"י וא"כ הוא כמו בא"י ובא"י לא תקנו לומר בפני נכתב וא"כ אפי' לא אמר שליח ב"ד אני הוי גט וכמו בא"י ועל זה הוא החידוש שצריך שיאמר שליח ב"ד אני אבל זה בודאי דהשליח השני יוכל לעשות ג"כ שליח:
וע"ז אומר וצריך למסור לו כל שליחותו ר' אבין בר כהנא אמר אין צריך למסור לו כל שליחותו ר' ירמי' אומר צריך למסור לו כל שליחותו מייתי לה ר"א בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון צריך שיאמ' בפני נכתב כו' אלא אומר שליח ב"ד אני:
והנה הפ"מ פירש צריך למסור לו כל שליחותו לשון בעי' הוא אם צריך למסור לו כל שליחותו שמסר לו הבעל וכגון שמסר לו הבעל שארי דברים בשליחותו מייתי להא דר' אבין בר כהנא כלומר שמביא ראיה לדבריו מדקתני אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני שמע מינה בהא סגי כו' דלא צריך למסור לו כל שליחותו חזר בו ר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון כו' כלומר דמעיקרא הוי דייק מסיפא אלא אומר שליח ב"ד אני וחזר בו כו' דייק מרי שא כו' ולא ממעט אלא הא אבל אם מסר לו הבעל שליחות שאר דברים צריך שימסור לו כל שליחותו והוא דוחק:
וע"כ צריך לבאר והוא כמו שביארתי דאף ששליח השני בא"י אפילו הכי צריך שיאמר שליח ב"ד אני וא"כ מוכח דלאו מכח השליח השני קאתי אלא מכח הבעל המשלחו וע"כ צריך שיאמר שליח ב"ד אני וע"ז אומר וצריך למסור לו כל שליחותו פי' דא"כ מוכח שהשליח שעושה שליח שני השליח השני במקום הבעל קאי והוא משום דמוסר לו כל שליחותו. וע"כ אפי' אם מת השליח השני אעפ"כ קאי במקום בעל וכמו דאמרינן בגיטין ודף כט) אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנות' היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתי מכח בעל קא אתי איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתי' לבעל ליתנהו לכולהו:
וע"ז אומר ר' ירמיה אומר צריך למסור לו כל שליחותו (והשליח השני עומד במקום בעל) ר' אבין בר כהנא אומר אין צריך למסור לו כל שליחותו מייתי לה דר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני וא"כ מוכח דאין צריך למסור לו כל שליחותו דאם היה מוסר לו כל שליחותו א"כ הוי כמו דאתי מכח הבעל וא"כ היה לו לומר בפני נכתב כו' וע"ז אמר ר' ירמיה חזר ביה ר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון צריך שיאמר כו' אלא אומר שליח ב"ד אני וא"כ אם היה בא מכח השליח והשליח היה בא"י א"כ היה כמו כל גיטין שבא"י אלא מדקתני צריך שיאמר שליח ב"ד אני שמע מינה דאתי מכח הבעל הראשון אך כיון שכבר אמר השליח הראשון בפני נכתב ע"כ אומר שליח האחרון שליח ב"ד אני דהא כבר אמר השליח הראשון בפני נכתב כו':