Noam Yerushalmi on Horayot Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' חגי שאל לחברי' מניין לאוכל ברשות שהוא פטור כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירוש' (רפ"ח דתרומות) ושם ביארתי כל ההלכה:
(שם) שמואל אמר והן שהורו מותר אבל אם הורו פטור לא בדא עיין בספרי עמק יהושע (ס"י):
עוד שם הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם (ופי' הפ"מ וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד דפריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא ליחיד אצל הוריית ב"ד כלומר האי שוגג הא קמל"ן דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב"ד אבל אם היא שגגת עצמו כגון שהורו ב"ד שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן כו' דשוגג על פיהם בעינן) והנה פירושו דחוק מאוד גם פי' על הא דאמר אח"כ ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם דקאי על הסיפא על הא דתנן הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו הוא דחוק דהא אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) אימי בשם ר"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וכמו שאבאר לקמן דצ"ל קודם המשנה הא דאמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם:
[ע"כ נראה לי דהקשה הירושלמי על הא דתנן במתניתין והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן דלמאי תני שוגג וכמו דמקשה בש"ם דילן בהוריות (ד' ב') וניתני ועשה על פיהם שוגג למה לי וכן מקשה הירושלמי נמי וכי יש זדון לשגגה (צ"ל) לשגגה אצל הוראת ב"ד וא"כ אמאי תני שוגג:
וע"ז אומר אמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וע"ז פריך מה אנן קיימין אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי ואם בשיודע אותי דבר כו' שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ואם כן אמאי פטור אלא כי אנן קיימין ביודע כל התורה כולה וביודע אותו דבר אלא שהוא כטועה לומר התורה אמרה אחריהם וע"ז פריך אם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם (פי' שצריך לשמוע דברי חכמים אין זה שמעון בן עזאי כו') וא"כ לר"ל הא דתנן הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן היינו אף שהוא שמעון בן עזאי רק שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים ע"כ הוי שוגג ופטור (רק שהירושלמי מקשה על זה דא"כ אין זה שמעון בן עזאי וא"כ הוי כמו כל יחיד שתלה בהוראת ב"ד) ולר' שמעון בן לקיש הא דתנן בסיפא וידע א' מהן שטעה ע"ז מפרש לקמן ר' אימי בשם ר"ל וצ"ל קודם המשנה וקאי אסיפא וידע א' מהן שטעה וכמו דמפרש שם דמיירי כשזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן והכא מיירי בשמעון בן עזאי שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים (והא דר"ל הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') דמפרש לסיפא דמתניתין וידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה כאן דקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים ולר"ל בסיפא דמתניתין מיירי דהיינו כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו והנה הש"ס הקשה על דברי ר"ל דמפרש למתניתין שעשה שוגג על פיהם כגון שמעון בן עזאי כו' וא"כ תלה בב"ד ולמאי קתני שוגג:
וע"ז אומר מאי כדון (פי' דאיך יתפרשו הא דתנן ועשה שוגג על פיהם) וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב וכא אפי' מזיד פטור מפני שתלה בב"ד:
והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל לפי שבכל מקים שוגג חייב ומזיד פטור וכא אפי' שוגג נמי פטור מפני שתלה בב"ד (פי' דהא דתנן ועשה שוגג על פיהם היינו דאפי' נתחלף לו שומן בחלב ואכלו נמי פטור והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ב') אמר רבא שוגג לאתויי הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו כו' והוא כמו שמביא הירושלמי אח"כ הברייתא מתניתא אמרה פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו אשר חטא יצא כו' והוא מפני שאינו שב מידיעתו וה"נ אינו שב מידיעתו וכמו שמקשה בש"ס דילן על ר' יוחנן שאומר דנתחלף חלב בשומן ואכלו שהוא חייב מהא דתני' השב מידיעתו ומשני ר' יוחנן כיון דמתידע לבי דינא כו' שב מידיעתו קרינא בי']:
עוד שם חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא (פי' שלשמואל הא דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם פי' אעפ"י שהוא עשה בשגגת מעשה אעפ"כ משלים לרוב צבור להיות מביאין פר והוא משום דשמואל סובר דיחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב וע"כ מפרש דהא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שיחיד משלים לרוב ציבור והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור ואיפשר לומר דהיינו טעמא דרב קאמר למתניתין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ואפי' נתחלף לו חלב בשומן והוא משום דאינו שב מידיעתו וא"כ הוא עצמו אינו בר חיו' קרבן כלל ע"כ אינו משלים לרוב ציבור שיהיו חייבים בפר אבל שמואל לטעמי' שסובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב בקרבן וא"כ הוי בר חיוב קרבן על כן שלים לרוב ציבור להתחייב בפר. אך מהא דקאמר מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא כולן בשגגה אחת משמע דמחמת זה הוא פטור וא"כ פליגי הירושלמי אליבא דשמואל עם הש"ס דילן בזה:
גם חלוק שיטת הירושלמי מהש"ס דילן שבש"ס דילן אמרינן אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשאה בהוריית ב"ד חייב אבל מתניתין הוא כר' יהודה דיחיד שעשה בהוריית ב"ד פטור ולשיטת הירושלמי מפרש שמואל למתניתין דתנא דמתניתין נמי סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שמשלים לרוב ציבור:
עוד שם אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה. והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות) כתבתי שם שהירושלמי יש בו ט"ס ונתחלפו השורות והפ"מ שגה בזה הרבה שהוא פירש כמו דאיתא בירושלמי וכצ"ל בירושלמי חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור (והוא טעות הדפוס וחילוף השורות וצ"ל אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה) (פי' דהא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור היינו אם משלים לרובציבור שהציבור אכלו חלב עפ"י ב"ד בהעלם דבר שהורו שמותר והיחיד עשה בשגגת מעשה דהיינו שאכל חלב שהיה סבור שהוא שומן אעפ"כ משלים לרוב ציבור) ולא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא בשגגה אחת והירושלמי סובר דמשלים לרוב ציבור והוא פטור אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמה מביא כשבה ושעירה (פי' אבל אם ליכא רוב רק מיעוט וא"כ אין ב"ד מביאין פר וע"כ כל יחיד שעשה בפני עצמו חייב דהתולה בהוראת ב"ד חייב וכמו דס"ל לשמואל בהוריות (ד' ב') דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפ"ע פטור (פי' משום דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור) וע"ז אמר בירושלמי וקשה על דעתי' דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות (פי' לדברי שמואל שאומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ תחילה צריך כל יחיד ויחיד להביא חטאת וא"כ כשנשלם רוב ציבור מביאין פר ונמצאו כל יחיד ויחיד מתכפר בשני חטאות) ר' זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא (פי' דהיחיד תלוי תחילה ואינו מביא דאם לא יהיה רוב אז היחיד מביא אבל אם יהיה רוב אז הב"ד מביאין והיחיד פטור):
ע"כ אמרינן שם כל הורי' שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה ר' יוחנן פתר מתניתא כו' [והנה בכאן חסר וצ"ל כמו שנדפס בירושלמי שאצל הש"ס בבלי וכן גרסינן התם כל הוריות שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל ואין ב"ד מביאין פר (והוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) אין היחיד מביא כשבה או שעירה ונ"ל שחסר כאן וצ"ל אכלו מיעוט הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה ושמואל לטעמי' דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב):
ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב"ד הורו ב"ד לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה) הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ואין ב"ד מביאין פר (הוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל אין היחיד מביא כשבה או שעירה) והוא דהא דתני' בברייתא דכל הורי' שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה היינו דווקא אם הורו לעקור את כל הגוף וכמו דאמרינן בירושלמי יבמות (פ"ו ה"ב) ויהא כן בהוראה כשהורו מותר לבוא על אשת איש (פי' ולא כר' יוחנן דאמר לית כאן פטורה אלא חייבת והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צ"ב) דאין זו הוראה אלא טעות) וע"ז פריך ולא עקירת הגוף דהא הוי כמו שהורו שמותר לבוא על אשת איש וע"ז אומר כשהורו עד חמש שנים אסורה ונראה לי שהפי' הוא דהוי כמו שהורו עד הזמן דהא אם יבוא בעלה תהא אסורה ואם כן לא הוי כהורו לעקור את כל הגוף ולא כפירוש המפרשים הק"ע והפ"מ ע"ש) על כן לא הוי הוראה. על כן היחיד מביא כשבה או שעירה אבל אם עשה היחיד על פיהם אעפ"י כאין ב"ד מביאין פר אעפ"כ אין היחיד מביא כשבה או שעירה דר' יוחנן ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:
ואח"כ אומר עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר (וסיום הברייתא הוא בש"ס דילן הכי) רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר ר' יוחנן פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר (פי' מיעוט הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין על ידיהם פר וע"כ חייבין המיעוט בשגגת מעשה משא"כ רוב שב"ד מביאים על ידיהם פר וע"כ פטורין בשגגת מעשה) שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דשמואל מפרש דמיעוט שעשו בהוראת ב"ד חייבין) ר"י אמר לא הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דר"י סובר דמיעוט הקהל שחטאו בהוריות ב"ד הם פטורים ג"כ כיחיד שעשה בהוראת ב"ד שפטור):
וע"ז אומר על דעתי' דשמואל דו יליף לה חיוב מחיוב ניחא (פי' דלשמואל ניחא דקאמר עדיין אני אומר מיעו' הקהל שחטאו יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר. וע"כ כיון דשמואל ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ניחא מה שאמר דעדיין אני אומ' מיעו' הקהל שחטאו בשגג' מעש' יהיו חייבין שכן בהוריו' אין מביאין על ידיהם והם חייבים וע"כ חייבים מיעוט הקהל בשגגת מעשה ג"כ אבל רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר (פי' בהוראה והם פטורין) וע"כ יהיו פטורין אפילו בשגגת מעשה ת"ל מעם הארץ אפי' רובו אפי' כולו על דעתי' דר' יוחנן דו יליף חיוב מפטור (פי' אבל לר' יוחנן קשי' דכיון דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומפרש להברייתא דעדיין אני אומר מיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר ולא הם מביאין כשבה או שעירה שהם נמי פטורין א"כ איך יתפרש הברייתא דמיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהם פר והם נמי פטורין וא"כ איך יתפרש הברייתא דע"כ מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה מחמת שפטורין בהוראה א"כ מפני מה חייבין וכן מקשה הש"ס דילן בהוריות (ד' ב'):
מתניתא פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו אשר חטא פרט כו' (פי' דאיך קאמר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דהא סובר דמותר לאכול חלב עפ"י ב"ד וא"כ לא הוי שגגה) מתניתא פליגא על שמואל נפש אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בב"ד פטור הדא פליגא על שמואל ולית לה קיום (והפ"מ שגה בזה הרבה בפירושו) ודו"ק:
(ה"ב) ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם כו' וכתב הפ"מ דאמתניתין דלקמן הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו כו' וכבר כתבתי דקאי לפרש סיפא דמתניתין וי"ל האי ר' אמי בשם רשב"ל קודם (ה"ב) וקאי אסיפא דמתניתין הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו כו' אך דברישא דקתני והלך שוגג על פיהן כו' מפרש ר"ל כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם וטעה בהא דאחריהם אחריהם דהיינו במצוה לשמוע דברי חכמים ובסיפ' דידע א' מהן שטעו מיירי כמו דמסיק אלא כי אנן קיימין כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הוריתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן וע"כ חייב מפני שלא תלה בב"ד
עוד שם הפריש חטאתו נתחרש כו' או שהורו ב"ד מותר לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו רשב"ל אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי ב"ר בון אמר מיחלף שמועתו דלא אתי מילתי' דר' יוחנן פליגא על מילתי' דמר ר"ש בר בא בשם ר' יוחנן כוס (צ"ל גוסס) זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו (פי' וא"כ קשה דהא ר' יוחנן אמר גבי נתחרש כו' דנדחית חטאתו וע"כ ר' יוסי ב"ר בון אמר ר' אחא מיחלף כו' דלא תקשי מדר' יוחנן אדר' יוחנן) רבנן דקסרין אמרין ר' חיי' בר אמי מיחליף וחד אמר כאהן (כצ"ל) תני' (פי' דלא מחליף) מאן דמחליף לית לי' באילין קישואיי' (ונ"ל דצ"ל מאן דלא מחליף לית ליה באילין קישואיי' דלא קשה כלל מדר' יוחנן אדר יוחנן (ודלא כהפ"מ) והטעם הוא כמו שכתב הרא"ש בסוף קידושין דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כו' ע"ש וע"כ סובר ר' יוחנן דזורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו
עוד שם כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהיה כהן עבד והקריב וכיפר הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד ונראה לי שיש ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר (פי' שמקשה אהא שאומר דלא נדחית חטאתו דמי מקבלה הימנו (והוא דהירושלמי סובר דהפלוגתא אם נדחית חטאתו היינו שהקריבו את החטאת בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר ולא לענין אם יכול להקריב אח"כ כשחזרו בהם ב"ד וכמו דאיתא בזבחים (ד' י"ב) בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן והורה ב"ד שחלב מותר וחזרו בהן מי הוי דיחוי או לא והוא דאיפש' שסובר דכיון דהמתינו עד שחזרו בהן ב"ד א"כ איגלאי מילתא למפרע דל הוי דיחוי והדיחוי היינו רק עד שלא חזרו בהם ב"ד או שסוברהירושלמי דאין דיחוי לבעלי חיים וע"כ הא דפליגי היינו אם הקריבום בעוד שלא חזרו וע"כ מקשה הירושלמי מי מקבלה הימנו (פי' אם אכל תחילה קודם שהורו ב"ד שחלב מותר מי מקבלה אח"כ בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר) וע"ז משני הי' שמעין בן עזאי (פי' ואמר שב"ד טועין בזה וע"כ צריך להקריב קרבנו) וע"ז פריך מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד (פי' דאפי' אם הי' שמעון בן עזאי אעפ"כ ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד) וע"ז משני כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר וע"כ פליגי בזה אם נדחית חטאתו או לא (אבל הש"ס דילן בזבחים (ד' י"ב) לא מקשה ע"ז מידי על הא דאמר בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן וחזרו בהן (פי' דהתם מיירי שחזרו בהן ומיבעי' ליה אם יכול להקריב אח"כ אם הוי דיחוי או לא ומשום דבעי אליבא דר' יוחנן שסובר דיש דיחוי לבעלי חיים (ועיין ברפ"ו דיומא בירושלמי ובספרי נועם ירושלמי שם):
עוד שם כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורי' כהורי' הורי' בהורי' מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהם אין תימר תולדות הורי' כהורי' ב"ד חייבין אין תימר אין תולדות הורי' כהורי' ב"ד פטורין:
והנה הפ"מ פי' בה בדוחק מאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא אם אכלו חלבים קודם שהורו ב"ד והפרישו קרבנותיהם שהפרישו חטאותיהם על שגגת חלב ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר וא"כ החטאות חולין הם כיון שהורו ב"ד דמותר לאכול ואין ב"ד מניחים אותם להקריב קרבנותיהם משום שהם חולין בעזרה ומותר לשוחטם בחוץ (כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ב ה"ג) הפריש חטאתו סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קידשה) ושחטו בחוץ וע"כ מיבעי' ליה כיון שאין עיקר ההוראה של ב"ד היה שיהא מותר להקריב שחוטי חוץ אלא דנולד מחמת הורי' שלהם שחלב מותר א"כ ממילא מותר להקריב אותם בחוץ אם חייבין ב"ד ע"ז דדילמא אין ב"ד חייבין אלא אם טעו בגוף ההוראה אבל אם החטא הי' ע"י מה שטעו בדבר אחר א"כ לא הוי כהורי' ב"ד ואין חייבין קרבן וזהו דווקא למ"ד דאין חטאתו נדחית ע"כ שייך למיבעי' אם תולדות הורי' כהוריי' משום דלאחר כך שידעו שטעו בהוריתם וא"כ הוי החטאות קדשים וא"כ הקריבו שחוטי חוץ וה"מ אם לא נדחית חטאתו אבל למ"ד דנדחית חטאתו אם כן ליכא למיבעי' כלל דאפי' לאחר שידעו שטעו עכ"ז לא הקריבו שחוטי חוץ דהא א"א להקריבם משום דהוי דיחוי וכיון דא"א להקריבם לא מתחייב כרת כמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) ואי אמרת יאוש כדי לא קנה כרת מאי עבידתי' ופי' רש"י הא קיי"ל הראוי' לפתח אוהל מועד חייבין עלי' בחוץ כו' וע"כ מיבעי' ליה דווקא כמ"ד ל נדחית חטאתו:
עוד שם כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' הורי' בהוריה מהו שיצטרפו וגס בזה נדחק הפ"מ מאוד ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) אין כיני פשיט' לך תולדות הורי' כהורי' שתי הוריו' בעבירה אחת מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' אין כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' פי' אם תימצי לומ' דתולדות הורי' כהורי' וא"כ ב"ד חייבין נמי על הא ששחטו רוב דכיון דהורו ב"ד שחלב מותר א"כ הוי קרבנותיה' שהפרישו חולין ומותר לשוחט' וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' שהאוכלים עם השוחטים הי' רוב) או שצ"ל אכלו ושחטו רוב דכיון דמה ששחטו הי' מחמת שהורו ב"ד שחלב מותר ואם כן לא הוי קרבן וע"כ מותר לשוחטו והיינו אם תימצא לומר דתולדות הורי' כהורי' הוא ע"כ מיבעי' ליה אם מצטרפין דהא הכל היה על ידי הוראה אחת.
ואח"ז צריך לגרוס הורי' בהורי' מהו שיצטרפו דהיינו מיעוט בחלב ומיעוט בדם (וכמו דמיבעי' לי' בהוריות מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו) הכא כיון דאין איסורו שוה לא מצטרפו או דילמא כיון דקרבנן שוה מצטרף ואח"ז צריך לגרוס שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו ואח"ז צריך לגרוס הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור חזרו והחליפו (פי' דמיבעי' ליה אם מצטרפין כמו דמיבעי' ליה בהוריות (שם):
ואח"ז צריך לגרוס אכלו רוב בראשונה ורוב בשניה אין תימר מצטרפין (פי' כשאכלו מיעוט דהאי חלב ומיעוט השני בחלב אחר וע"כ אכלו רוב בראשונה ורוב בשני' אינם חייבין רק אחת כיון דהוי כמו איסור א') ואין תימר אין מצטרפין חייבין שתים (פי' דכיון דאין מצטרפין ברוב א' וע"כ בתרי רובי חייבין שתים) ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"מ חייבין אחת ועל דעתי' דר' שמעון חייבין שתים:
[והנה הפ"מ נדחק בכל הלכה זו וגם בזה נדחק שפי' על דעתי' דר"מ דאמר בתר החטא אזלינן כו' עיי"ש וכבר כתבתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) שפירושו תמוה דהא הבעי' הוה אי הוי הוראה אחת ומצטרפין ואינם חלוקים בשאכלו רוב מזה ורוב מזה ואי אין מצטרפין חייבין שתים כמו שביארתי וא"כ מה תלוי בהא דר"מ ור"ש אי אזלינן בתר החטא או לא ובהוריות (ד' ג') איבעי' להו הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו בהן ב"ד הורו ועשו מיעוט אחר כו' ולא תלי בהא דר"ש ורבנן ובאיבעי' דמרובין ונתמעטו תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן ועוד אמאי קאמר ר"מ הא סתם רבנן פליגי עלי' בזה]:
ע"כ נראה לי כמו שכתבתי שם בספרי נחלת יהושע והוא כמו דאיתא בעבוד כוכבים (ד' ס"ו) תבלין שנים וג' שמות עיי"ש בתוס' דאם היו שני מינים אפילו משם א' אין מצטרפין ושם אמרינן ר"מ אומר מניין לכל איסורים כו' שמצטרפים זה עם זה וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) מצטרפין זה עם זה בין כו' כדי ליתן טעם דברי ר"מ ר"ש אומר אינם מצטרפין וע"ז אומר על דעתי' דר"מ חייבין אחת (פי' משום דמצטרפין זה עם זה) על דעתי' דר' שמעון חייבין (פי' משום דהוי כמו שני מינים) וע"ז אימר אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' על דעתי' דר"מ חייבין אחת והוא משום שמצטרפין ועל דעתי' דר"ש פטורין (פי' שפטורין לגמרי משום דאין מצטרפין) ודו"ק]:
שם ר' אמי בשם רשב"ל להורי' הילכו אחר ישיבת א"י לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה כו' ר' יהושע בן לוי לראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ופי' הפ"מ לראי' הילכו כלומר הא הולכין בטומאה אחר רוב נכנסין לעזרה ה"מ לענין קרבן שיקרב בטומאה דאמרת בשלש כיתות גבי קרבן פסח אבל לענין ראי' בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות כו' הולכין אחר כל גבול ישראל ל ואם יש בהם רוב דוחה הוא את הטומאה ול"נ דצריך לגרוס ולהיראה ואם הגירסא הוא לראי' כו' איפשר שהוא כמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' ג') בד"ה מאלי' כו' ור"י בן בתירא שלא עלה לרגל כו' אי נמי נציבין ח"ל אלמא דפטור מראי' למי שהוא בח"ל ע"כ אומר ולראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ועיין במ"ל (פ"א מה' ק"פ) מה שכתב על התוס' האלו]:
שם (ה"ג) ולא נמצאת עוקר כל שם הוצא' אמ' ר' שמואל כשאמרו גרוגרת אחת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ואתיא כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים הן ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה (ובכאן צ"ל ואתי כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה והוא ט"ס (וצ"ל) לא נמצאת עוקר כל שם הוצאה ובכאן (צ"ל) שאמרו גרוגרת א' מותרת ושתי גרוגרות אסורו' (פי' דמקשה דהא הוצא' הוי עקירה כל הגוף אך למאן דאמר דהכנסה והוצאה אחת היא ע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת אבל למאן דאמר דהוי שתים א"כ עוקר כל שם הוצאה כיון דהוי שתים) וע"ז משני שאמרו גרוגרת אחת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דשבת (ה"ג) ר' בון בר חייא בעי כזית היום ולמחר כשני זיתים האיך עבידא עי' בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דכמו שכזית הוא אם הורה לא הוי עקירת כל הגוף מחמת שאמ' שאינו מוהר רק בכזית אבל בשני זיתי' לא ולא הוי עקירת כל הגוף גבי כזית (וכצ"ל) בשני זיתים היום אבל כזית מותר לא הוי עקירת כל הגוף וכזית למחר מהו (פי' שאמר ששיעור החלב הוא בכזית אך שזהו רק למחר אבל היום מותר לגמרי) וע"ז אומר האיך עבידא ופשיט מזה נביא ומדיח יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם ה"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת כל הגוף ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר אל תשמע להם (כצ"ל) ת"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף והכא נמי אין כאן עקירת הגוף והא שאומר שישמע לו (לפי גירסתי) הוא בנביא שלא הוחזק וצריך ליתן אות או מופת וכמו דאיתא בסנהדרין וד' ל) בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת כוכבים
ר' מנא שמע לה מן דבתרה עיין בפ"מ שכתב דשמע לה מן דבתר' היינו דאמר אח"כ שמואל בר בא כשאמרו אמה מותרת ושתיאמות אסורות הרי עקרה כל שם אותה האמה ותימר אין כאן עקיר' הגוף וכא אין כאן עקירת הגוף והוא דוחק:
ע"כ נראה לי דשמע מהא דבתרה היינו מה דאיתא בברייתא אח"כ וכמו דאיתא בהוריות (ד' ד) תא שמע נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב לביטול מקצת ולקיום מצות ר"ש אומר פטור ובעבודת כוכבים אפי' אמר לו היום עובדה ולמחר בטלה חייב וא"כ מוכח דזה הוי כקיום מקצת וביטול מקצת:
והא דאמר דשמע לה מהדא דבתרה ואמאי לא פשיט מתפילין שאומר לו אל הניח תפילין היום דש"מ דהוי כביטול מקצת וקיום מקצת איפשר לומר דהטעם דבתפילין כיון שעובר בשב ואל תעשה וא"כ לא הוי עקירת הגוף רק כשיבטלה לעולם אבל אם אמר אל תניח תפילין היום לא עבר רק בשב ואל תעשה וא"כ אם מניח למחר הוי קיום מקצת וביטול מקצת אבל בחלב אם אמר היום מותר לאכול חלב וא"כ עובר בקום ועשה א"כ כל שעה ושעה הוי עבירה בפני עצמה ואם אינו אוכל חלב למחר מ"מ היום אכל חלב ע"כ לא הוי כקיום מקצת וביטול מקצת ע"ז אומר ר' מנא שמע לה מן דבתרה (פי' ממה דאמר דבעבודת כוכבים אפי' אמר לה היום עובדה ולמחר בטלה דא"כ הרי עובר בקום ועשה וא"כ הוי כל יום מיוחד בפני עצמו ואעפ"כ תני בברייתא דהוי קיו' מקצת וביטול מקצת וה"נ לענין חלב אם אמר שהשיעור הוא בכזית אך זהו למחר אבל היום מותר הוי כקיום מקצת וביטול מקצת אף שהוא בקום ועשה.
וע"ז אומר שמואל בר בא אומר כשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות הרי עקרת כל שם אותה האמה ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת הגוף וצריך לבאר דא"כ מ"ט לא מייתי ראי' מהא דאיתא שם בחלב גופא דאמרי דכזית מותר ושתי זיתים אסור הוא משום דאם אומרים כזית מותר ושתי זיתי חלב אסורים אף דהם אומרים שבכזית ליכא אפי' חצי שיעור והוא אם אינו רוצה להשלים דאלו"ה הא אמר שמואל לעיל (ה"א) והוא שהורו מותר וא"כ צריך לומר שהם אומרים דבכזית מותר לגמרי אך זה דווקא אם אינו רוצה לאכול רק כזית אבל אם אוכל שני זיתים הרי חצי שיעור נמי אסור וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ו דתרומות) ומודה ר"ל בעתיד להשלים וע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא יש בשני זיתים כזית נמי דהא חיוב של שני זיתים יש בו כזית שיצטרף שיעור ב' זיתים וע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא החיוב של שני זיתים הוא מחמת שיש בו כזית וע"כ מיבעי' לי' אם אמר כזית למחר אבל היום מותר אי הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא החיוב של כזית דלמחר אינו בא מחמת היום וע"כ איפשר לא הוי כביטול מקצת וקיום מקצת:
וע"ז אומר שמואל בר בא כשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות דהיינו לענין הושטה מרה"ר לרה"י וכמו דפריך ולא נמצא עוקר כל שם הושטה. ע"ז משני בשאמרו אמה אחת מותרת ושתי אמות אסורות וסובר שמואל דבעינן שיעור ד' אמות לענין המעביר והזורק ואינו אסור מחמת המעביר והזורק אלא אם זורק ד' אמות ועיקר העבירה הוא בהשלמת הד' אמות וע"כ איתא בשבת (ד' קנג) עוד אחרת כו' מא היא מוליכו פחות פחות מד' אמות כו' והכא מאי כבוד כו' דילמא אתי לאתויי ד' אמות כו' א"כ אינו אסור רק דילמא אתי לאתויי ד' אמות אבל לא מתורת חצי שיעור מחמת דחזי לאיצטרופי א"כ אינו עובר רק בהשלמת ד' אמות וה"נ כשאמר אמה אחת מותר וב' אמות אסורות אינו משום דמצטרף האמה הראשונה אלא דכך הוא השיעור וא"כ עקר כל אותה אמה והוי כמו שעקר שם כל אותו היום ואפ"ה אמרינן דהוי כקיום מקצת וביטול מקצת והכא נמי אם אמרו דהשיעור הוא בכזית אלא דהיום מותר ולמחר אסור לאכול חלב דהיינו בכזית אף שאין אותו היום שייך למחר אעפ"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת כמו באמה אחת ושתי אמות אבל לא פשיט מחלב דהתם הוי המקצת מצטרף להשלמת השיעור משא"כ בד' אמות והענין הוא דבחלב הוא עצם האיסור והכזית הוי השיעור הל האיסור וע"כ יש בו חצי שיעור משא"כ בד' אמות שהשיעור ד' אמות הוא עצם האיסור אבל בפחות לית כאן חצי שיעור וע"כ פשיט מהא דאמה אחת מותרת שתי אמות אסורות לענין אם אומרים שהיום מותר לאכול הלב ולמחר אסור דהוי הקיום מקצת וביטול מקצת אבל בחלב שאמרו ושני זיתים אסורים וכזית א' מותר דהוי קיום מקצת וביטול מקצת משום דהתם בשני זיתים הוא ע"י הצטרפות כזית ראשון וע"כ הוי קיו' מקצת וביטול מקצת משא"כ ד"א דהוצא' וכמו שביארתי ודו"ק:
שם (ה"ד) מתני' הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו ואמר להם טועין אתם כו' ה"ז פטור ובגמ' מתני' דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של ב"ד בלבד (פי' והוא משום דקשה דאי אמרינן דעד שיורו כולם כמו דאמרינן לעיל א"כ למאי תנא הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו תיפוק לי' דכיון שלא הורה עמהם לא הוי הוראה דהא בעינן עד שיאמרו כולם) ע"ז אומר מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא שבב"ד בלבד:
שם כתיב והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזירים ניחא גר ממזר ב"ד ממנין ממזרים ועיי"ש בפ"מ שנדחק שם דמאי נ"מ בין גר לממזר דהא שניהם כשירים לדון דיני ממונות ואינם כשירים לדון דיני נפשות ולי נראה דגר ניחא שלא ידעו שהוא גר וע"כ מינו אותו אבל ממזר לא ניחא דהא ממזר דלא ידוע לא חיי אם הוא ספק ואיתא ביבמות (ד' ע"ט) דעד תלתא דרי חיי זה אינו דהא ספק נמי לא היו ממנים וע"ז משני רב הונא בשעברו ומינו אותו]:
שם ר' חוני' ור' מנא חד אמר בתוך שבעים וחרנא אמר חוץ לשבעים מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להוראה נעש' כאבן:
והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דקאי אהא דלעיל בשעברו ומינו:
ולי נראה דזהו ענין בפני עצמו חד אמר בתוך שבעים ופירוש דכל אלו הפסולין היינו דווקא אם הם ממנין השבעים) וחרנא אמר אף חוץ לשבעים (פי' אעפ"י שהוא חוץ לשבעים ואינו ממנין השבעים נמי פוסל) וע"ז אומ' מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא (פי' דאף שהוא אינו ממנין השבעים פוסל והוא כמו דאמרי' בעדים דאפילו יש עדים הרבה ונמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וה"נ בטלי הסנהדרין) ומאן דאמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא (פי' ואמאי לא הוי כעדות דכיון שבטלה מקצתה בטל כולה) וע"ז אומר מכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים ולא דמי לעדות דעדות הוא מחמת שראוי וע"כ פוסל אבל הכא הוא מחמת שישבו לדין וכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים. וע"כ אמר בתוך שבעים דכיון שהוא ממנין השבעים והוא אינו ראוי להוראה א"כ חסר א' מן השבעים אבל אם הוא חוץ לשבעים ואינו נצרך למנין השבעים אינו מבטל את האחרים ועיין בקצה"ח בהלכות דיינים שהוכיח שם דדיינים לא הוי כעדים שבטלה מקצתה כו' והוא מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ג') גבי תלתא אי איפשר דליכא בהו חד דגמר אלמא דלא פסלי השאר בצירופם את החד דגמר:
שם (ה"ה) מתניתין הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין ובגמ' לית הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש דמר ר' אמי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם (פי' הא דאמר רשב"ל לעיל על הא דמקשה לעיל על הא דתנן הורו ב"ד לעקור על אחת מכל מצות האמורו' בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם) ופריך ע"ז וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד (פי' דלמאי נקט בשגגה דמאי נ"מ כיון שעשה ע"י הוראת ב"ד ומשני כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם פי' לאפוקי אם שמעון בן עזאי יושב לפניהם והוא עשה על פיהם דזה לא הוי שוגג וזה ניחא ביחיד שעשה בהוראת ב"ד אבל בציבור שעשה בהוראת ב"ד אי איפשר שהיו כולם בן עזאי):
ונראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ומזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוראה ב"ד נקט כמו שהוא לעיל וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד ובאמת הכי קשי' על הציבור ג"כ בשלמא לר' יוסי בשם ר הילא ניחא דמשני דקאי לענין אפ נתחלף חלב בשומן אעפ"כ הוי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וא"כ ניחא נמי הא דנקט הכא שוגגין דאפי' נתחלף חלב בשומן הוי ציבור שעשו בהוראת ב"ד אבל לרשב"ל קשי' דלמה נקט שגגה הא בודאי שוגגים הם דכיון שב"ד הורו ולעיל משני רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם וזה שייך ביחיד שעשה איפשר כגון שמעון בן עזאי אבל לא בציבור
וע"ז משני חברי בשם ר' שמעון בן לקיש כשלא קיבלו רוב ציבור עליהן וע"כ לא הוי כשגגה ולא תלי בב"ד ר' זעירא בשםרשב"ל כשבעטו בהורייתן וא"כ לא הוי כשגגה וע"ז אומר מה מפקא מביניהן קיבלו עליהן וחזרו ובעטו על דעתי' דחברי' כיון שבעטו פטורין (נראה לי דצ"ל על דעתי' דר' זירא כיון שבעטו פטורין (פי' פטורין מלהביא פר מחמת שלא תלו בב"ד דכיון שבעטו פטורין) על דעתי' דר' זירא ונראה לי שצ"ל על דעתי' דחברי') מכיון שקיבלו עליהם משעה ראשונה הרי אלו חייבין (פי' על דעתיה דחברי' שאומרים דהטעם הוא משום שלא קיבלו רוב ציבור עליהן וא"כ כיון שקיבלו רוב ציבור עליהם אעפ"י שבעטו חייבים:
שם (ה"ז) ר' יוסי בר בון אמר שאילתה דכהן משיח מן הדא הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן (עיין בפ"מ שנדחק בזה הרבה) ולי נראה דצריך לגרוס אחר מתניתין (ה"ח) הורו ב"ד של א' מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטין פטורין דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריית ב"ד הגדול בלבד שנאמר כו' ואח"כ צריך לגרוס ר"י בר בון אמר הדא שאילתא דכהן משיח מן הדא הוריית ב"ד הגדול הוריית ב"ד הקטן והפירוש הוא דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ב ה"א) משיח שאכל בהוריית ב"ד פטור בהוריית משיח אחר חייב בהוראת ב"ד פטור שאין הוראת אחרים אצל הורייתן כלום (והוא ט"ס וצ"ל) שאין הוראתו אצל הוראת אחרים כו' (ודלא כהפ"מ) בהוריית משיח אחר חייב והוא שהורה כיוצא בו וע"ז אומר ר' יוסי בר בון אמר שאילתה דכהן משיח מן הדא הוראת ב"ד גדול הוראת ב"ד קטן (פי' אם הורה ב"ד קטן ואח"כ הורה הוא אחריהם אם הוא פטור משום שאין בהוראתו כלום או אם זהו דווקא בהוראת ב"ד גדול אבל לגבי הוראת ב"ד קטן הוי הוראתו הוראה וע"כ חייב):
שם (ה"ח) מאן דמר חובת ב"ד היא ב"ד סומכין מאן דמר חובה ציבור היא מי סומך דתני שלשה מכל שבט ושבט כו' פר טעון סמיכה אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה דברי ר' יודה ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה בזקנים שר' שמעון אמר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה כו' ר' יוחנן בעי ציבור שמת א' מהו שיביא תחתיו התיבון והכתיב הבאים מהשבי כו' אלא מה עולה לא נאכלה אף חטאת לא נאכלה ר' יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום (פי' וא"כ מוכח שאין מיתה בציבור) וכמו דאיתא בהוריות (ד' ו') דפריך והא מייתי להו הני דחטאו ר' חייא בשם ר' יוחנן הוראת שעה היתה:
עוד שם ר' ירמי' למד כן אלא פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה בזקנים אלא במי ר' ירמיה סבר מימר באהרן ובניו א"ל ר"י והתני ר' חייא וסמך וסמכו לרבות שעירי עבודת כוכבים בסמיכה ולא בזקנים ר' יוסי למד כן אלא חי טעון סמיכה באהרן כו' וכתוב כן וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה באהרן מה עבד לה ר' ירמי' פתר לה בכהן הדיוט והפ"מ פי' בדוחק:
ע"כ נראה שיש בכאן ט"ס ונתחלפו השורות (וכצ"ל) והתני ר' חייא וסמך וסמכו לרבות שעירי עבודת כוכבים ואיך קאמר תחילה פר טעון סמיכה אין שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה וע"ז אומר ר' ירמיה למד כן פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה בזקנים ר' ירמיה סבר מימר באהרן ובניו וע"ז פריך מברייתא כתוב כן וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי (פי' למה כתיב החי לכתוב חי אלא חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה באהרן) מה עביד לה ר' ירמיה פתר לה בכהן הדיוט (פירוש דכהנים הדיוטים סומכים ולא אהרן)
וע"ז אומר ר' יוסי למד כן אלא החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה אלא בזקנים והוא כמו דמסיק במנחות (ד' צ"ב) הא אמר ר' שמעון סמיכה בבעלים בעינן אלא תריץ הכי כו' אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה באהרן אלא בזקנים:
עוד שם ר' זעירא בשם רב המנונא כר' מאיר תני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין אמר להן ר' מאיר אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות (ופי' רפ"מ כר' מאי' על ברייתא דלקמי' דתני תמן קאי דאליבא דר"מ היא שסובר דב"ד מביאין הפר ולא הציבור והילכך מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין מת א' מן הציבור חייבין ובהא דקאמר תני תמן) אמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו (והפ"מ פי' כאן וכן לקמן בדחוקים גדולים):
ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין ובכאן צ"ל ר' זעירא בשם רב המנונא כר' מאיר דתני תמן אמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות:
ונראה לי לבאר דתחילה רצו לפשוט מהברייתא על הא דבעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו (פי' דמיבעי' לי' אם יש מיתה בציבור וע"כ רצה לפשוט מהך ברייתא הורו ב"ד ועשו קהל מת אחד מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין. ובתחילה רצו לאוקמי הברייתא כר' שמעון דאמר דב"ד מביאים עם הציבור וע"כ אמר מת א' מן הציבור חייבין והוא דאין ציבור מתים מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין וע"כ פטורים וא"כ מוכח מזה דאין הציבור מתים פי' ואם כן נפשטה הבעי' דבעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו ואיפשר שנתחלפו השורות וצריך לגרוס בכאן תחילה בעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו וע"ז מביא הברייתא לפשוט והוא דמתניתין אתי כר' שמעון וע"כ מת א' מן הציבור חייבין דאין הציבור מתים משא"כ אם מת א' מב"ד דה"ל חטאת השותפין ומתה והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ו') מת א' מן הציבור חייבין מת א' מב"ד פטורין אמר ר' ירמיה אמר ר' ר"מ היא כו' מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר"ש דאמר ב"ד עם הציבור מת א' מן הציבור חייבין דאין הציבור מתים מת א' מב"ד כו' דחטאת השותפין היא וע"כ פשיט זה הירושלמי נמי דאין הציבור מתים:
וע"ז אומר ר' זעירא בשם רב המנונא כר"מ והוא כמו דאיתא בהוריות (שם) אמר ר' זעירא ר' ירמי' אמר רב ר"מ היא דאמר ב"ד מביאים ולא ציבור הילכך מת א' מן הצבור חייבין דהא קאים כולה ב"ד מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין ומשום הכי פטורין:
וע"ז מביא ראי' דר"מ היא דתני תמן (פי' בברייתא שם) אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו פוטר לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות והוא דאמר להן היינו חכמים שסוברים כר"ש דאמר ב"ד מביאים עם הצבור (והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ג') וכן שם (ד ג') מאן חכמים ר"ש היא דאמר ב"ד מייתי עם הצבור) וע"ז אומר אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו כו' והוא כמו שכתבו התוס' במנחות (ד' צב) בד"ה הא לר"ש סמיכה בבעלים בעינן ואהרן לאו בעלים הוא דאי משום שמתכפר עם כל ישראל הא אמר ר"ש במסכת הוריות (ד' ה') פר ושעיר לכל שבט והא דהוי זקנים כבעלים אעפ"י שיש פר ושעיר לב"ד בפני עצמן כיון דעל ידיהן נעשה החטא קרי להו בעלים:
וע"ז אומר אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו (פי' שאמרו לר"ש שאומ' דב"ד מביאין לעצמם והציבור מביאין לעצמם הא כיון דב"ד סומכים על הפר שמביאין הציבור וסמיכה בעינן בבעלים וא"כ איך סומכין הב"ד אלא ודאי דהב"ד הוי כבעלים וא"כ כיון שפוטרן בסמיכתן לאחרים מפני דהוי בעלים משום שהחטא נעשה על ידם א"כ יתכפרו באותו הפר ג"כ ולמה צריכים ב"ד להביא פר) וע"ז אומר אמרו לו (פי' דחכמי' שסברו כר"ש השיבו לו יפטור לאחרי' שיש להם במה לתלות (פי' כיון שהחטא נעשה על ידם הוי בעלים וע"כ סומכין על הפר והוא פוטר לאחרים שיש להם במה לתלות וא"כ לא הוי החטא כל כך ע"כ מתכפרים באותו הפר (בסמיכת הזקנים) ואל יפטור לעצמו שאין להם במה לתלות א"כ החטא של הזקנים גדול יותר וע"כ צריכים פר לעצמם וא"כ מוכח מזה מהא דהני תמן בהך בריית' דאמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר דהך ברייתא אתי כר"מ דהב"ד מביאין ולא הציבור (וא"כ לא מוכח לענין מה דבעי ר' יוחנן צבור שמת א' מהןוהוא אם הציבור מתים דהא הך ברייתא אתי כר"מ וא"כ ניחא הא דתני מת א' מן הציבור חייבין לא משום דאין הציבור מתים אלא משום דאין הציבור מביאים אלא ב"ד והוא דהברייתא אתי כר"מ ומוכח זה מהא דאמר להן ר"מ כו' (וכמו שביארתי שהקשה לר"ש דאמאי צריך שני פרים א' לבית דין וא' לציבור):
ועוד מוכח מהך ברייתא דר"ש סובר סמיכה בבעלים בעינן והראי' דהא ר"מ אמר לו אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו והוא משום דסמיכה בבעלים בעינן וא"כ הקשו דכיון דפוטרים בסמיכתן לאחרים ע"כ יפטרו עצמם א"כ מוכח מזה דר"ש סובר דסמיכה בזקנים בעינן והוא כר' יוסי ולא כר' ירמי' דאמר דלר"ש סמיכה בכהנים אלא דלר"ש סמיכה בזקנים וע"כ איפשר שהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי אחר הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי ועל כן הקדים תחילה לבעי' דר' יוחנן דציבור שמת א' מהן שיביא תחתיו כו' ואח"כ הביא הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי הוא דרצה להוכיח הבעי' דר' יוחנן ואח"כ דחי דאתי כר' מאיר וא"כ אין לפשוט מזה הברייתא דאין הציבור מתים והוא משום דר' מאיר סובר דב"ד מביאין ולא הציבור ומביא ראי' על זה מהא שאמ' ר"מ לרבנן דסוברים כר"ש דב"ד מביאים עם הציבור ואמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו ובמה הוא פוטר לאחרים היינו משום שהזקנים סומכין וא"כ מוכח מזה כר' יוסי דהזקנים סומכים ולא כר' ירמי' והוא משום דלר' שמעון סמיכה בבעלים בעינן וכמו דמסיק במנחות (ד' צב) עיי"ש ודו"ק: