Noam Yerushalmi on Horayot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם (ה"ב) מתניתין חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אילו כהדיוט ר"ש אמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים כו' ובגמ' חברי' אמרין טעמא דר"ש משום שהגדולה מכפרת א"ר יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקא מביניהון רישא דפירקא כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר ופירוש דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך הך טעמא ולא פליג ר' שמעון ברישא) (ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא דפירקא דהא מ"מ אנן חטאו וידיעתו שוין דהא אין הקרבנות שוין דנשיא מביא שעיר ומשיח מביא פר. וא"כ אפילו חטא תחילה ואח"כ עבר נמי פטור) חטאו בספק מאן דמר משום שהגדולה מכפרת כשם שהיא מכפרת על הודאי כך מכפרת על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין (ועיין בפ"מ מה שפי' שם דלמ"ד אין חטאו וידיעתו שוין ה"נ אין חטאו וידיעתו שוין) ושגה בזה בפירושו מאוד ויש ט"ס בירו' וצריך להיות למאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין (פי' שאומר הירושלמי דיש עוד נ"מ כגון אם חטאו בספק דאי הטעם משו' שהגדולה מכפרת מכפר' בזה נמי וע"כ אפי' חטאו בספק תחיל' א"צ להביא א"ת אבל למ"ד דחטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין דא"ת שוה בין בנשיא בין בהדיוט ואע"ג דמחטאת פטור דהא אין חטאו וידיעתו שוי ואפ"ה חייב באשם תלוי דהירו' ס"ל דמחוייבין בא"ת ואע"ג דאי איפשר להביא חטאת דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות) ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב (פי' דפריך כיון דעיקרו פטור דהא אם הי' אוכל חצי זית ודאי עד שלא נתמנה וחצי זית ודאי משנתמנה הא פטו' מחטאת וא"כ כיון שעיקרו פטור האיך ספיקא חייב) ומשני ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהם שני עמד לו בספיקו ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטא' הרי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' אע"ג דפטור בחטא' שהוא העיקר אפ"ה חייב אשם תלוי) ולכאורה הש"ס דילן נמי סובר הכי דאמרינן בהוריות (דף י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו מהו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תיבעי לך דמייתי א"ת אלא כי תיבעי לך אליבא דר"ש מדאשתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידי' אבל הכא דלא אשתני קרבן דידי' כו' ולקמן יתבאר בזה.
ואח"כ אומר עוד נ"מ חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו כו' חטאו על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (פירוש דיש עוד ב' נ"מ חטאו עד שלא נתמנו כו' עיין בפ"מ) ויש עוד נ"מ חטאו כו' דבטומאת מקדש וקדשיו שוין הדיוט ונשיא ששניהם קרבן עולה ויורד וא"כ חטאו וידיעתו שוין אבל אי אמרינן משום שהגדולה מכפרת אעפ"כ כיפרה הגדולה) וע"ז א"ר מתניא לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתודע לי' גדולתו (ונ"ל פירושו דקאי על הא דאמר תחילה חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו (פירוש ונודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) דלמ"ד גדולה מכפרת קאמר בירושלמי דכיפרה גדולה על הראשון אעפ"י שנודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) ע"ז א"ר מתניה דלעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו (פירוש בשעת גדולתו) ויש ס"א חטאו (פי' שתתודע לו חטאו בשעת הגדולה וכמו דשאר קרבנות בעינן ידיעה בחטא דחטאת אינה מכפרת אלא א"כ אם נתודע לו חטאו וכה"ג מה שהגדולה מכפרת בעינן נמי ידיעה בחטא בשעת הגדולה וא"כ ליכא להאי נ"מ כגון שחטא כשהוא הדיוט ואח"כ נעשה נשיא ונתודע לו אח"כ דחטאו וידיעתו שוין והגדולה מכפרת דכיון שלא נתודע לו בשעת הגדולה אין הגדולה מכפרת) כן נ"ל הפי' בירושלמי (והפ"מ שגה בזה בפירושו):
שם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפילו בהעלם אחד פטור ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהן שני עמד לו בספיקו ר' יעקב בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו:
[והנה בספרי נחלת יהושע (ד' ד') כתבתי דמשמע דהש"ס דילן נמי סובר הכי דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו אליבא דרבנן דאזיל בתר חטאה לא תיבעי' לך דמייתי אשם תלוי אלא כי תיבעי' לך אליבא דר"ש מדאישתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אישתני לודאי דאישתני קרבן דידי' אבל הכא אישתני קרבן דידי' ליתא אשם תלוי וא"כ מוכח אע"ג דלא מצי מייתי חטאת מביא אשם תלוי משום דאשם תלוי שוה בשניהם).
וא"כ צריך לבאר דהא דאמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר ר' זירא שאם מת מת בלא עין מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין אלמא דאשם תלוי בא להגן עליו עד שיביא חטאת אך התם בעי ר' זירא ור' זירא ס"ל שאם מת מת בלא עון עכ"ז מוכח דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושלמי דאלת"ה א"כ ליבעי אליבא דרבנן נמי דרבנן אע"ג דס"ל דאזיל בתר החטא כגון שאכל ס' חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי ס' כזית חלב כשהוא נשיא דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) דאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו ס"ד אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמל"ן אלמא דלא מצטרף לענין חטאת וע"כ ליבעי אליבא דרבנן דכיון דחטאת לא מייתי אי מייתי א"ת כמו דאמר בירושלמי אכל ס' חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי וליבעי' נמי אליבא דרבנן דאע"ג דלא מייתי חטאת משום שאין הקרבנות שוים אי מייתי א"ת דאשם תלוי שוה בשניהם דאע"ג דאישתני לודאי לא אישתני לספק:
ע"כ נראה לי דהש"ס דילן סובר דזה ודאי אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ספק חלב כשהוא נשיא כיון דאי איפשר בשעה שאכל לבוא לידי חיוב חטאת בודאי דפטור מאשם תלוי נמי כיון דא"ת אינו מכפר כפרה גמורה אלא להגן עליו מן היסורין ואפי' לטעמא דר' זירא דקא סבר דאשם תלוי בא דאם מת בלא עון אעפ"כ אינו בא אלא אם איפשר שיבוא לידי חטאת דהא זו הבעי' בעא מיני' ר' זירא מרב ששת ור' זירא לטעמי' דאמר בכריתות (ד' י"ז) א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איפשר לברר איסורו ופירש"י דא"ח אינו בא אלא להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כמפרש בפ' בתרא (ד' כ"ה) הילכך שתי חתיכות ואכל א' ונשארה האחת איפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה א' ואכלה א"א לבררה (ומה שפירש"י לר' זירא הטעם דאינו בא אלא להגן עליו מן היסורין יש לדקדק כמו שהבאתי תחילה דר' זירא ס"ל דאם מת בלא עון בכריתות (ד' כ"ו) וכן בפ"ק דשבועות (ד' ח') אלא דהכונה הוא דאפי' לר' זירא אין זה עיקר הכפרה אלא שאם מת קודם שנודע לו על החטא מת בלא עון וא"כ כיון דר' זירא ס"ל דאשם תלוי אינו בא אלא אם יכול לברר שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת וע"כ לא מצי למיבעי אליבא דרבנן אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ס' חלב כשהוא נשיא דכיון דלענין חטאת אינו מצטרף משום שאין הקרבנות שוים ע"כ פטור מא"ת נמי ולא קא מיבעי לי' רק אליבא דר"ש דאכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו וא"כ בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אם הי' נודע לו קודם שנתמנה וע"כ אעפ"י שלאח"כ נודע לו אחר שנתמנה אפ"ה צריך להביא א"ת ולא מיבעי לי' רק מדאשתני לודאי אשתני לספק דבודאי לא הי' צריך להביא לר"ש דאזל אף בתר ידיעה וע"כ מדאישתני לודאי אישתני לספק אבל מ"מ בשעה שאכל הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת ואעפ"י שאינו יכול לבוא אח"כ לאחר החטא לידי חיו' חטאת לית לן בה רק דבשעה שעבר הי'ראוי לבוא לידי חיוב חטאת וכה"ג אמרינן בכריתות (ד' י"ח) ת"ר היו לפניו ב' חתי' א' של שומן וא' של חלב בא ישראל ואכל את הראשונה ואכל עורב את השני' חייב ואע"ג דלר' זירא בעינן שיהא איפשר לברר איסורו ולאחר שאכל עורב את השני' אי איפשר לברר איסורו אפ"ה כיון שבשעה שאכל הי' איפשר לברר איסורו חייב משא"כ אם אכל עורב תחילה פטור מאשם כיון דבשעה שאכל אי איפשר לברר איסורו עכ"פ לדעת הירושלמי מוכח דאפי' דבשעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אפ"ה מביא א"ת ודלא כהש"ס דילן אבל הא דחטאו בספק מיבעי' לי' להש"ס דילן ג"כ אי נימא מדאישתני לודאי אישתני לספק והירושלמי פשיטא לי']:
וכעת נראה לי דהא דקאמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו היינו דקא מדחה על הא דאמר תחילה אכל ספק חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי וע"ז פריך מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וע"ז אומר ולא אשכחן כן (פי' וכי לא מצינו דבר עיקרו פטו' וספיקו חיי' אכל שני זיתים ונתודע לו בוידויו של א' מהן עיקרו שני עמד לו בספיקו (פי' וחייב אשם תלוי) וע"ז אומר ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו (פי' וע"כ ניחא דבשעה שאכל הי' איפשר שיתחייב חטאת אם הי' נודע לו אח"כ על כזית האחרון וא"כ בשעה שאכל הי' איפשר לבוא לידי חיו' חטאת וע"כ אף שנתודע לו כזית הראשון והשני עמד בספיקו אעפ"כ חייב להביא אשם תלוי אבל בהא דאכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה א"כ בשעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חטאת דהא לענין חטאת כיון שהקרבנות חלוקים לא מצטרפי וע"כ לא מייתי א"ת וכמו שהבאתי ראי' מכריתות (דף כ"ו) דאם בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי אשם תלוי ע"כ מחייב אח"כ נמי ודו"ק:
עוד שם שמצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (ופי' הפ"מ השתא מסיק לשנויי קושי' קמייתא דהרי מצינו פטור בקרבן א' כו') והוא דחוק ולקמן יתבאר בזה:
שם אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חיי' אלא אחת בשני העלמות חייב שתי' והנה הפ"מ כתב דאכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה אינו חייב אלא אחת לרבנן והוא דוחק דכיון דלא מצטרפי וכמו דאמר לעיל אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפי' בהעלם אחד פטור כו' וכיון דלא מצטרפי בודאי דחלוקים לחטאות וכמו דאיתא בשבת (ד' עא) דכל היכא דחלוקים לחטאות לא מצטרפי וכן אם לא מצטרפי בודאי דחלוקים לחטאות וכן בירושלמי (פ"ז דשבת ה"א) ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא קצר חצי גרוגרת כו' שגגות שבו מהו שיצטרפו איפשר לומר שבתות חולקין שבתות מצטרפות וא"כ כש"כ הכא שנשתנה לחטאת אחרת וא"כ איך יצטרפו:
ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' שחייב באשם הלוי אעפ"י שעיקרו פטור דהיינו שהוא פטור מחטאת) וכא עיקרו פטור (והוא ט"ס וצ"ל חייב) וספיקו חייב (צ"ל פטור) וקאי אהא שאומר אח"כ (ודלא כמו שכתב הפ"מ) וע"כ אומר אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת (וצ"ל חייב שתים) (פי' מפני שהם חלוקים לענין חטאות ע"כ לא מצטרפי וחייב שתי חטאות) ספק כזי' עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת דהא אשם תלוי הוא עד שלא נתמנה וכן משנתמנה. וא"כ כיון דאין חילוק לענין אשם וע"כ מצטרפין בשני העלמות חייב שתים: וא"כ מצינו שעיקרו חייב וספיקו פטור והא דאמר תחילה מצינו כו' הוא ענין בפני עצמו וקאי אהא דלקמי' וכמו שביארתי ודו"ק
[ולפי מה שביארתי ניחא מה שכתב הפ"מ דהרמב"ם לא הביא להאי דינא דספק חצי זית עד שלא נתמנה מביא אשם תלוי דלפי מה שביארתי הא דאמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי הוא דמדחה להא דאמ' תחלה ולא אשכחן כן והוא משום דבעינן דווקא דנראה אבל אם לא נראה בשעת מעשה אינו מביא אשם תלוי (וגם מה שכת' הפ"מ דהא דקאמר אכל שני זיתים ונתודע לו בודאי של א' מהן דהאי לא קאי אלא אליבא דמאן דאמר דידיעת ספק שבנתיים קובעת לחטאת ואין הלכה כן כו' ושגה בזה דהא הכא נתודע לו בודאי של א' מהן וא"כ הוי ידיעת ודאי:
עוד שם אכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים והפריש חטאת כדר יוחנן דר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו ר' שמעון בן לקיש אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספק של כל א' וא' ואח"כ נתודע לו בודאן (כצ"ל) ר"ש בן לקיש אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו ר' יוחנן אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו ר' יוסי בר בון כו' מודה רשב"ל בכהן משיח שאין ידיע' ספיקו קובעו לחטאו כו' (כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דברכות) דהש"ס דילן פליג ע"ז עיי"ש):
עוד שם מיחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו וכא אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו תמן אשמו קובעו וכא מה אית לך מיחלפא שיטתי' דר"י תמן הוא אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו וכא הוא אמר הכן לא אמר ר' יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה שום קרבן והנה הפ"מ האריך בזה עיי"ש. והנה צריך לבאר על הא דפליגי באכל ג' זיתים וסבור שהן שנים כו' ובכה"ג פליגי בש"ס דילן בשבת (ד' עא) וכתב הפ"מ דנתחלפו השיטות דהכא ודהתם דגרסינן שם אכל שני זיתי חלב כו' ר' יוחנן אמר חייב שתים על חטאתו והביא כתיב ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת כו' אך שצריך לבאר דהא בכפרה כולי עלמא אית להו בש"ס דילן בשבת (שם) דהכפרה מחלקת והכא פליגי בלאחר כפרה נמי:
וע"כ נראה לי דשיטת הירושלמי דכפרה נמי אינה מחלקת אך זהו דווקא אם נתכפר אבל אם נתודע לו תחילה על כזית ראשון והפריש קרבן ואח"כ נתודע לו על כזית השני והפריש קרבן בודאי צריך להבא החטאת השני' שהיא באה אחר שנתודע לו משני הזיתים והיא מכפרת על שניהם והא דפליגי ר' יוחנן ור"ל אם ידיעת ספק מחלקת דלר' יוחנן דווקא בידיעת ודאי היינו דווקא אם נתודע בין אכילת כזית ראשון לאכילת כזית השני ובהא פליגי ר' יוחנן ור"ל אבל אם נתודע לו אח"כ על כזית ראשון הכל מודים שצריך להביא השני שהפריש לאחר שנתודע לו מב' זיתים או מחמשה זיתים והראשון ידחה ופליגי בה ר' יסא ור' זעירא אימתי היא מתה אם היא מתה דווקא לאחר שמקריב החטאת השני' או שהיא מתה מיד. עד דמסיק אח"כ אמר ר' יוסי ב"ר בון הוי עלי' כו' דר' יוחנן אמר נתכפר בראשון שהוא אכילת כולם והשאר יפלו כו' וא"כ מסיק כמו דאמר בתחילה הכל מודים כו'.
וע"כ אומר אח"כ הכל מודים שאם הי' הראשונה קיימת שהיא נדחית (פי' וצריך להביא הקרבן השני) מה יעשה בה ר' יוסי אומר תלוי' בכפרה (פי' דהא אם הי' מתכפר לו תחלה בהקרבן הראשון הי' מתכפר על השני וכל ענין שנדחה היא מחמת שצריך להביא השני' ע"כ היא תלוי' בכפרה ואינה מתה עד שמתכפרין באחרת וא"כ ה"ל חטאת שנתכפרו בעלי') וע"ז אמר ר' זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמי' מחמת שצריך להתכפר באחרת וע"כ אף על פי שעדיין לא נתכפר באחרת מתה מיד ודלא כהפ"מ שנדחק בזה:
עוד שם אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו משנתמנה ובודאו (כצ"ל) ועבר על דעתי' דרשב"ל פטור (פי' דכיון דנודע לו בספיקו משעבר רשב"ל סובר דידיע' ספק הוי כודאי וע"כ כיון דהוי שינוי בקרבן ע"כ פטור לרשב"ל) על דעתי' דר' יוחנן חייב דכיון שסובר דידיעת ספק לא הוי כידיעת ודאי וא"כ כיון שנודע לו לאחר שעבר ידיעת ודאי וע"כ לא הוי שינוי בקרבן וע"כ חייב וע"ז אמר כן אמר רשב"ל לפטור ולא לחיוב (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור) וכן אתי לקמן (פי' דרשב"ל סובר דידיעת ספק הוי כודאי דהיינו להחמיר שיתחלק לחטאות כמו בידיעת ודאי אבל לא להקל):
וע"ז אומר אלא כיני אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו עד שלא נתמנה ובודאי משנתמנה על דעתי' דרשב"ל דו אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו (פי' דידיעת ספק הוי כודאי) דו אמר חייב דהא נודע לו בספקו עד שלא נתמנה על דעתי' דר' יוחנן דו אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו דו אמר פטור והשתא ניחא דהא אמר ריש לקיש דחייב והיינו משום דלחומרא סובר ר"ל דידיעת ספיקו הוי כודאי וע"כ חייב:
עוד שם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה חצי זית שעבר הואיל ובא חיוב קרבן ביניהם מצטרפין נשמעינה מהדא אכל את הראשון ולא נתודע לו כו' (ופי' הפ"מ כעין האי בעיא בעי התם בפירקין (ד' יא) נשיאות מהו שתפסיק וכו' אלא דשם בעי בהמינוי לחוד מהו שיפסוק לענין צירוף ולא אפשיטא התםוכן הכא לקמן דבעי למיפשט לגוונא דהאי בעיא דחי לי' דהכא שינוי קרבן בינתים ואיכא למימר דמפסיק וכעין כו' דאיכא למימר דנשיאות מפסיק הואיל ואם חטא עכשיו נשתנה בקרבנו כו':
ונראה לי לבאר דשיט' הירושלמי דנשיאות בעצמה אינה מפסק' אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משעבר והא דבעי לי' היינו דווקא אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר. ומיבעי' לי' כיון דאכל חצי זית השני ונצטרף עם חצי זית הראשון וא"כ ליכא חיוב קרבן דהא הוי שינוי קרבן ולא מצטרף ע"כ אפי' אכל חצי זית השני משעבר אעפ"כ אינו יכול להצטרף עם חצי זית הראשון דהא כבר נצטרף עם חצי זית השני וליכא חיוב קרבן ע"כ לא יוכל עוד להצטרף עם חצי זית השלישי שאכל לאחר שעבר:
והוא כמו דאיתא בזבחים (ד' לא) איתמר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול רב המנונא אמ' כו' והוא דפליגי אם נצטרף חצי זית חוץ לזמנו עם חצי זית חוץ למקומו אם יוכל להצטרף אח"כ עם חצי זית חוץ לזמנו שיהי' פיגול כו' והכא אם נצטרף חצי זית שאכל קודם שנתמנה עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה ע"כ לא יוכל להצטרף עוד עם החצי זית השלישי שאכל לאחר שעבר. וע"ז אמר נשמעינה מהדא היו לפניו ג' ואכל את הראשונה ר"י אמר חייב על הראשון ועל השני ופטור על הג' אמר ר"י שני לדעתו הדבר תלוי רצה מתכפר לו על הראשון רצה מתכפר לו על השלישי אלמא אע"ג דנצטרף עם הראשון אעפ"כ רצה מתכפר על הג' כו' ודחי לה אח"כ א"ר אבין תמן חיוב בקרבן (פי' שבכולם יש חיוב קרבן וא"כ יוכל להצטרף או עם הראשון או עם השלישי הכא שינוי קרבן וא"כ אם נצטרף עם חצי זית השני שהוא שינוי בקרבן ונפטר א"כ לא יוכל להצטרף עם השלישי שאכל אחר שנתמנה להתחייב בקרבן:
שם אכל כזית עד שלא נתמנה כזית משנתמנה כו' ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי אכל ס' כזית ואינו יודע אם ביוה"כ אכלו או קודם יוה"כ אכלו ס' כפרה כיפר אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו חברי' אמרין ס' כפרה כיפר א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים מתניתא מסייע לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש מה נפשך יום הכיפורים הוא כיפר חול הוא מותר והתני ואכל א"ר יוסי בר בון באכילת היתר כו':
והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי על הפ"מ שפי' דלבסוף דמסיק א"ר יוסי בר בון באכילת היתר פלוגתייהו הוא באכילת היתר והאיסור הוא מחמת שאכל ביוה"כ והספק הוא אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו ויוה"כ לא מכפר והוא תמוה דלמה אין יוה"כ מכפר כיון שהספק הוא אם אכלו ביוה"כ וממה נפשך אם אכלו ביוה"כ יוה"כ מכפר ואם אכלו אחר יוה"כ הרי לא עבר עבירה וא"כ אמאי אינו מכפר ובמאי קא מיפלגי ומה שפי' הפ"מ הוא דוחק:
ע"כ נ"ל דהפלוגתא הוא בס' אכילת איסור ואינו יודע אם ביוה"כ אכלו וא"כ כיפר יוה"כ או לאחר יוה"כ אכלו ולא כיפר יוה"כ וכ"ת א"כ במאי פליגי הא ודאי דצריך להביא א"ת כמו בכל הספיקות ע"כ נ"ל לבאר זה עפ"י מה דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ד') א"ר יוסי בר אבין כו' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ס' מבעו"י נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת ולא מיבעי' למ"ד כו' ופירש"י דביה"ש לית בי' חיוב מעלי' דליכא למימר משחשיכה נתכפר לי' שהרי ביה"ש כהרף עין ואין אדם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור כו':
והנה שם ביארתי דהטעם הוא דלא שייך א"ת אלא אם הספק הוא בעבירה עצמה אבל אם הס' הוא בכפרתו אם הביא כפרתו או לא כגון ס' הביא חטאתו מבעוד יום או משחשיכה לא שייך להביא ע"ז אשם תלוי כיון דהס' הוא בכפרה לא יכול להביא א"ת דילמא הביא כפרתו מבעו"י וכבר כיפר ונמצא דמביא חולין לעזרה ובהא פליגי בהוריות שם אם תלה בהוריית ב"ד לאחר שנודע להם ועל כן הוי ספק אם מתכפר בכפרה דידהו דמר מדמי לספק בחטא אם עשה בהוראת ב"ד וע"כ מדמי התם בהוריות (ד' ד') לאדם שאכל ס' חלב ס' שומן ונודע לו שמביא א"ת ומר מדמי לה לספק כפרה היינו לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת דהא חטא ודאי אלא דהס' הוא אם עשה עפ"י הוראת ב"ד וע"כ מדמי לה לס' כפרה וכל ספק כפרה כיפר דהיינו שאינו מביא אשם תלוי על זה דילמא הביא כפרתו מבעוד יום ונמצא שהוא חולין בעזרה דעל ספק זה לא חייבה התורה א"ת:
ובתוספתא (פ"ב דכריתות) איתא המביא חטאתו ושחטה ס' נזרק הדם ס' לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפרה ס' חשיכה ס' לא חשיכה מביא חטאת העוף אלא דבס' כפרה אינו מביא א"ת (והא דקאמר בחטאת ס' נזרק הדם ובמחוסר כפורים קאמר ס' חשיכה ה"ט משום דחטאת באה קודם התמיד ע"כ אי איפשר לספוקי אם הוא חשיכה אבל במחוסר כפורים שבאה אחר התמיד כמו דאמרינן בפסחים (ד' נ"ט) ע"כ אומר ס' חשיכה ועיין בתוס' הוריות (ד' ד') ובפסחים (ד' נ"ט) הכא בחטאת העוף עסקינן כו' ודו"ק והטעם דמייתי חטאת העוף אפילו בספק כפרה הוא משום לתקוני גברא ועיין בספרי נ"י (ס' ו') שהארכתי בזה ובמ"ש הרמב"ם דאפי' בקרבן עולה ויורד וס' אם מחוייב קרבן אינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק שאינו מביא רק במחוסרי כפרה אבל לא בקרבן שבא על חטא)]:
וא"כ נתבאר מזה דס' כפרה כיפר היינו שאינו יכול להביא חטאת אחרת משום ס' חולין בעזרה וגם א"ת נמי אינו יכול להביא דאינו יכול להביא א"ת אלא בס' חטא אבל בס' אם הביא כפרתו לא חייבתו התורה על זה א"ת ובזה יתבאר הירושלמי דפליגי אם אכל ס' איסור ביוה"כ ביה"ש והס' הוא אם אכל ס' איסור בעוד יום וכיפר עליו יוה"כ או שהי' לילה ולא כיפר עליו יוה"כ חברי' אמרין ס' כפרה כיפר (פי' דהרי הוא ככל ספק כפרה דהיינו שהביא חטאת ואינו יודע אם הקריב חטאתו מבעוד יום או משחשיכה דאינו יכול להביא לו חטאת אחרת ולא אשם תלוי משום ספק חולין בעזרה דעל ספק כפרה לא חייבתו התורה אשם תלוי וע"כ קיי"ל דספק כפרה כיפר וה"נ אם אכל ס' חלב ואינו יודע עדיין אם הי' עדיין יוה"כ וא"כ כבר כיפר יוה"כ או שהי' לאחר יוה"כ ע"כ נעשה כס' כפרה ואינו יכול להביא אשם תלוי א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים (פ' דהא דאמרינן ס' כפרה כיפר היינו דוקא במיני דמים כגון הביא חטאתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה זה אינו יכול להביא אשם דהאשם אינו בא אלא בספק בחטא אבל אם הס' הוא בכפרה אינו מביא א"ת אבל בספק אם כיפר יוה"כ ואינו צריך להביא א"ת או לאחר יוה"כ וצריך להביא א"ת זה לא הוי כמו ספק כפרה אלא כמו ס' בחטא כיון דהכפרה הוא תיכף להחטא ע"כ לא חל החטא כלל ואין החטא אלא דווקא אם אכל אחר יוה"כ וע"כ הוי כמו ספק בחטא ומביא א"ת וע"ז א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים היינו דווקא בהביא חטאת ספק מבעוד יום ס' משחשיכה:
וע"ז קאמר מתניתא מסייע לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש ונ"ל דהאי שבת ויוה"כ אין הפי' שבת ויוה"כ שבת הסמוכה ליוה"כ כמו שפי' הפ"מ אלא שבת ויוה"כ היינו שבת שחל ביוה"כ וכה"ג אמרינן בחולין (ד' ק"א) שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה דהיינו שבת שחל ביוה"כ וקאי אתוספתא דכריתות (פ"ב) יוה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטיר מא"ת שכל היום מכפר והא דקתני שבת ויוה"כ הוא איידי דבעי למיתני הפלוגתא עשה מלאכה בחצי היום ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ור' עקיבא פוטר שר' ישמעאל אומר חייב על השבת בפני עצמו ויוה"כ בעצמו וכמו דפליגי בחולין (שם) וע"כ מקשה מתוספתא דקתני דאם עשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטור מא"ת אלמא דמתניתא מסייע לחברי' דאמרין ס' כפרה כיפר וכמו שביארתי דאינו חייב אשם תלוי אלא בס' בחטא וס' דיוה"כ או קודם חשיכה או לאחר חשיכה נעשה כס' כפרה ועל ספק כפרה אינו מביא אשם תלוי וע"ז דחי דממתניתא אין ראיה דהתם ממ"נ יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר וע"כ פטור מאשם תלוי אבל לעול באכל ס' חלב במוצאי יוה"כ ביה"ש חייב להביא א"ת דילמא היה לאחר יוה"כ וע"כ נעשה כמו בספק בחטא ואין ס' כפרה מכפר אלא על מיני דמים כמו שביארתי ופריך והתניא ואכל (וקס"ד דמיירי באכילת ספק איסור אלמא דאפי' באכילת ס' איסור נמי פטור מא"ה) א"ר יוסי בר בון באכילת היתר וע"כ פטור מא"ת משום דממ"נ הוא אם יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר אבל בספק אכילת איסור מחייב להביא א"ת דאין ס' כפרה מכפר אלא על מיני דמים ועיין בפ"מ שפי' כל הסוגיא באופן אחר ואין מן הצורך להאריך בדחוקיו כמו שיראה המעיין והעיקר כמו שביארתי]:
שם בירושלמי אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה על דעתי' דרשב"ל חייב על דעתי' דר"י פטור כן אמר רשב"ל לחיוב לא לפטור אלא כיני אכל חמשה זיתי' ונתודע לו בספיקן משנתמנ' ובודאן משעבר על דעתי' דרשב"ל דו אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו דו אמ' פטור על דעתי' דר"י דו אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו דו אמר חייב:
והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהוא ט"ס וכצ"ל אכל ה' זיתי' ונתודע לו בספיקן עד שלא עבר ובודאן משעבר על דעתי' דרשב"ל דו אמר ידיע' ספיקו קובעו לחטאו דו אמר חייב כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור אלא כיני אכל חמש' זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה על דעתי' דרשב"ל דו אמר כו' חייב על דעתי' דר' יוחנן כו' פטור (פי' שתחילה אמר דאכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא עבר וא"כ לר"ל דאמר דידיעת ספיקו קובעו לחטאת א"כ אין חטאו וידיעתו שוין וע"כ פטור) ולר' יוחנן דאמר דאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת וא"כ כיון שלא נתודע לו בודאן עד שעבר א"כ הוי חטאו וידיעתו שוין וע"כ חייב וע"ז אומר כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור (כצ"ל) (פי' דאפי' ר"ל שאומר דידיעת ספיקו קובעו לחטאו אינו רק לחיוב שנתחייב חטאות הרבה דהוי ידיעת ספק כמו ידיעת ודאי לחלק אבל לא לפטור שע"י זה יפטור אם נתודע לו בספיקן משנתמנה) וע"כ אומר אלא כיני אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה וע"כ לר"ל חייב דהא הוה ליה ידיעת ספיקו עד שלא נתמנה וע"כ חייב (דלחיוב סובר ר"ל דספק ידיעה הוי ידיעה) אבל לר' יוחנן פטור דהא לא נתודע לו בודאן עד שנתמנה וא"כ פטור לר' שמעון דהא אין חטאו וידיעתו שוין והוא כמו כאמר לעיל והוא חוזר על הראשונות מחמת שאומר אח"כ לפום כן ר' יוסי ב"ר בון הוי עליה (פי' על הא שאומר דהכל מודים שאם הי' הראשונה קיימת שהיא נדחית ומתכפר באחרונה והוא מחמת שהיא באה על שנתודע לו מכל החמשה זיתים ע"כ מתכפר באחרונה והראשונה נדחית וע"ז אומר לפום כן ר' יוסי בר בון הוי עליה מהא דאמר אכל חמשה זיתים ונתודע לו בראשון ומביא קרבן בשני ומביא קרבן בשלישי ומקריב קרבן ברביעי ומקריב קרבן בחמישי ומקריב קרבן ר' יוחנן אמ' נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם (פי' אף שהפרישם קודם שנתודע לו על כל החמשה זיתים) והשאר יפלו לנדבה ולא ימותו והוא מאחר שהפריש תחילה שלא הי' צריך מאחר שמתכפר בראשון ע"כ הוי השני לנדבה וכמו כל מותר חטאות ואשמות והא דאמר ימותו היינו דווקא אם מתכפר באחרונה והראשונה נדחית וא"כ בשעה שהפריש הי' צריך להפריש אך לאח"כ שנתודע לו מתכפר באחרונה אבל אם מתכפר בראשונה השני' אינה מתה ר"ש בן לקיש אמר נתכפר באחרונה שהוא לאחר אכילת כולם והשאר ידחו ולר"ל שסובר דמכפר באחרונה ע"כ הראשונה מתה דכיון שהיה צריך להפריש הראשונה והי' מתכפר בה אך לאחר שנתודע לו על האחרונה צריך להקריב האחרונה וע"כ הראשונה נדחית וכמו שאמר לעיל ודו"ק:
שם ר' יצחק שאל אף בשאר כל הדברים כן קומץ ואח"כ מקטיר מקבל ואח"כ זורק שורף ואחר יזה (פי' דמיבעי' ליה כיון שהתחיל לעבוד בהקרבן ואע"ג דנמצא אח"כ חלל אפ"ה עבודתו כשירה באותו הקרבן אף לאחר שנודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה וא"כ אפרו אפר מקלה. דאע"ג דהזאה כשירה בזר אעפ"כ האפר לא הוי רק כאפר מקלה (ועיין בירושלמי תרומות בענין קדשי בדק הבית) ע"ז פשיט מהא דאמר עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח הדא אמרה קומץ ואח"כ מקטיר מקבל ואח"כ זורק שורף ואח"כ יזה וכמו דהתם מהני אפי' לאח"כ נמי דהא אינו צריך עוד להביא חטאת אחרת ודלא כהפ"מ שהגיה עורף ואח"כ יזה ע"ש:
(ה"ד) מתני' כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו ובגמ' לפי שזה מכפר וזה מתכפר (כצ"ל) מוטב שיקדים המכפר למתכפר כמה דכתיב כיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל נדבת משיח ונדבת נשי' נדבת משיח קודם נדבת ציבור ונדבת נשיא נדבת נשיא קודמת נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם נשמעינה מן הדא נדבת משיח ושעירי עבודת כוכבים עומדין שעירי עבודת כוכבים קודמין מפני שדמן נכנס לפנים לא מר אלא שדמן נכנס לפנים הדא אמרה נדבת משיח ונדבת ציבור נדבת משיח קודמת כו' וכתב הפ"מ הכא קאמר נדבת נשיא קודמת לקרבן ציבור ופליג אש"ס דילן דקאמר בהדי' בהוריות (ד' י"ג) שעירי ע"ג קודמין לשעיר נשיא האי ציבו' והאי יחיד:
והנה שגה בזה הפ"מ ויש ט"ס בירושלמי וצריך לגרוס בירושלמי נדבת ציבור ונדבת נשיא נדבת ציבור קודמת דאם הוא כמו דאיתא בירושלמי דנדבת נשיא קודמת מאי מיבעי' לי' נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם כיון דקאמר תחילה דנדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודם ואח"כ אומר דנדבת ציבור ונדבת נשיא נדבת נשיא קודמת א"כ מאי קא מיבעי' לי' נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם דאפי' נדבת נשיא קודמת לנדבת ציבור מכש"כ דנדבת משיח קודמת דהא קאמר תחילה דנדבת נשיא ונדבה משיח דנדבת משיח קודמת א"כ מכש"כ דקודמת לנדבת ציבור אלא ודאי דיש ט"ס בירושלמי (וצ"ל בירושלמי) נדבת נשיא ונדבת ציבור נדבת ציבור קודמת וע"כ נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם דהא נדבת משיח הוא מקודש יותר דהא נדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודמת:
עוד שם נשמעינה מן הדא נדבת משיח ושעירי עו"ג כו' קודמין מפני שדמן נכנס לפנים לא מר אלא שדמן נכנס לפנים הדא אמרה נדבת משיח ונדבת ציבור נדבת משיח קודמת:
והנה יש להקשות על הא דאמר דנדבת משיח ושעירי עבודת כוכבים עומדין דשעירי עבודת כוכבים קודמין מפני שדמן נכנס לפנים דאמא קאמר הטעם מפני שדמן נכנס לפנים תיפוק לי' דחטאת קודמת לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה כמו דאיתא בזבחים ע"כ נראה לי דקאמר הטעם מפני שדמן נכנס לפנים דמשום דחטאת קודמת לעולה לא קדמה דכיון דבשעיר עבודה כוכבים פר העולה קדמה לשעירי חטאת א"כ בטל החשיבות של חטאת לגבי עולה בזה דהא הכא פר העולה קודמת לחטאת וע"כ אומר משום ששעירי עבודת כוכבים דמן נכנס לפנים אבל לא משום שהחטאת קודמת לעולה דהא בזה בטלה מעלת החטאת דהא פר העולה קודמת לחטאת וכמו שיתבאר לקמן בזה:
עוד שם הי' שם פר עבודת כוכבים ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת פר קודם לשעיר ושעיר קודם לחטאת אחרת וחטאת אחרת קודמת לפר האיך עבידא א"ר יוסי מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר כמו שקדמו פר וחטאת אחרת קודמת לפר ופר של עבודת כוכבים קודמת מפני שקדמו במקרא והוא מפני שבטלה מעלת החטאת מחמת שקדמתו עולה א"כ חטאת אחרת קודמת:
והנה הפ"מ כתב שהוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' צ') חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קודם תקדם חטאת העוף איכא מעשר דקדים לה לקדום מעשר איכא עולה בהמה דקדמה ליה תקדום עולת בהמה איכא חטאת העוף דקדים לה הכא תרגימו מין זבח עדיף ויקדים המעשר קודם לחטאת העוף במערבא אמרי עייל לה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהתי' ממעשר וחשיבות החטאת קודמת וכהא דאמרו הכא לענין בעי' זו והרמב"ם פסק בה' תמורה (ה"ח) כדאמרי במערבא וא"כ הוא הדין לענין דין זה:
והנה הפ"מ שגה בזה דשיטת הירו' הוא דלא כדאמרי במערבא בהש"ס דילן והוא דהטעם הא דהכא תרגימו מין זבח עדיף ויקדים מעשר ואח"כ חטאת הוא משום דחטאת העוף דחתה למעלת עולת בהמה שהיא זבח לגבי עצמה אבל לא לענין מעשר בהמה וע"כ אמרו מין זבח עדיף ובמערבא סברי דעיילא בה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהתי' ממעשר (פי' כיון דהתור' אמרה דחטאת העוף קודמת לעולת בהמה א"כ עיילא בה מעלה דמין זבח וע"כ חטאת העוף קודם):
וא"כ הכא דהירו' קאמר דחטאת אחרת קדמה לפר מפני שהוא חטאת והפר קדמה לשעיר ואם כן אי הוי עיילה בהעולה המעלה של חטאת א"כ הי' קודמת לחטאת וע"כ צריך לומר דהיא דחתה המעלה דחטאת לגבי עצמה אבל לא דעיילא בה המעלה וע"כ חטאת אחרת קודמת וא"כ סברי כמו דאמרי' בזבחים (דף צ') הכא תרגימו מין זבח עדיף:
והנה אמרינן אח"כ בירושלמי אבידת רבו שחצי תלמודו הימנו ואבידה אמו מי קודם רבו הוא שיקדים או עד שיהא כלתלמודו הימנו אבידתו ואבידת אמו כו' ואבידת רבו שלו קודם לאביו ואביו לאמו ואמו לרבו ולאו מתניתא היא האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה סברין מימר בשאין רבו שם אתא מימר לך אפילו רבו שם (ופי' הפ"מ דקאי בשלמדו שניהן עמו אביו ורבו ע"כ אביו קודם) (עוד פי' סברין מימר בשאין רבו שם כלומר עיקר הרבותא קמל"ן בשביל אמו ורבו דמהו דתימא כשאין כאן אבידת רבו ג"כ עמהן אבל אם יש שם גם אבידה רבו נהי דאבידת אביו ודאי קודם לשל אמו מיהו הוי אמינא דאבידת רבו ג"כ קודמת לשל אמו קמל"ן דאפי' אבידת רבו שם הואיל דאין לו קדימה על אביו אין לו קדימה ג"כ על אמו וא"כ משמע דלא אמרי' דלא נדח' קדימ' רבו אלא לגבי האב עצמו אלא דנדחה אח"כ מאמו ג"כ אך הפ"מ שגה בזה דהטעם הוא כיון דחצי תלמודו מרבו אין לו קדימה על אמו דלאו רבו הוא ואף ע"ג דהשבת אבידה של איש קודם להשבת אבידה של אשה אעפ"כ כיון שהיא אמו היא קודמת וע"כ אומר דאתא מימר לך אפילו רבו עמו דלא תימא כיון דדחתה אמו לרבו א"כ נדחה המעלה לגמרי א"כ של אביו אינו קודם לאמו ג"כ ע"ז אומר אע"ג דנדחה המעלה של איש לגבי רבו כיון שהיא אמו אעפ"כ לא נדחה לגבי אביו וע"כ אביו קודם מפני שהאיש קודם להאשה להשבת אבידה:
[והנה התוס' כתבו בזבחים (ד' צ') איבעי' להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם כו' וכתבו התו' בד"ה תדיר קודם כו' וא"ת תפשוט ממתני' דתני מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח דמשמע אפי' עולת מוסף של שבת קודמין לחטאת מוסף של שבת ר"ח וי"ל כיון דעולת מוסף של שבת קודמת לעולת מוסף ר"ח משום דתדיר' קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת וקשה דלמאי אמרו שהטעם הוא משום דהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת ואמאי לא תירצו כיון דעולת מוסף של ר"ח קדמה לחטאת וכמו דמשמע מהרמב"ם (פ"ז מה' תמידין ומוספין) בר"ח מקריבין מוסף ר"ח אחר תמיד של שחר וכמה הוא מוסף ר"ח פרים שנים ואיל א' וז' כבשים הכל עולות ושעיר עזים אחד חטאת וא"כ מקריבין השעיר של מוסף אחר עולת ר"ח וכמו דאמרינן בזבחים (ד' צ') כמשפט כתיב בהו וע"כ עולות החג קודמין לשעיר החטאת והוא הדין לר"ח א"כ נימא דע"כ עולת שבת קודמת לחטאת ר"ח משום דעולת ר"ח דחי חטאת של ר"ח ואי אמרי' עיילי בה עולות בהמה בחטאת העוף ואגבהתי' ממעשר וא"כ נכנס המעלה של החטאת בהעולות א"כ איפשר דהעולות של ר"ח קדמו לשל שבת משום דיש בה המעלה דחטאת וא"כ אי מקודש עדיף מתדיר א"כ צריך שיקדימו העולות של ר"ח וא"כ מ"מ מוכח דתדיר עדיף ממקודש ומה תירצו התו' דמוספין אתקשו להדדי ואיפשר לומר דהתם בזבחים נכנסה בה המעלה של זבח ע"כ ממילא דחי מחמת שהיא בעצמה חטאת אבל לא שיקדימו העולות של ר"ח מחמת שנכנס בהם המעלה דחטאת אך בירושלמי פ"ג דהוריות (ה"ד) קאמר מעתה של ר"ח יקדים לשעיר הבא עמו מפני שקדמו ומשני על עולת התמיד יעשה ונסכו וא"כ שעיר של ר"ח קודם וא"כ לא קשה קושי' התוס' אך איפשר שזהו כמו דאמר בזבחים (ד' פ"ב) דקאמר מאי לאו דחג לא לנדבה אבל לרבינא דמסיק דמשפט כתיב בהו אפשר דבר"ח נמי הדין כן כמו שכתב הרמב"ם ועיי"ש בפ"מ:
ועוד נראה לי דהא דאיתה בזבחי' (ד' צ') במערבא אמרי עילי בה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהתי' ממעשר היינו ממה שאמרה התורה דחטאת העוף קודמת לעולה אלמא דחטאת העוף מחמת שהיא חטאת קודמת לעולה אע"ג שהוא זבח אלמא דמעלה דחטאת גדלה אפי' מזבח אבל הכא במוספי שבת שקודמין לר"ח הא דהתורה אמרה בר"ח שהעולות קודמין אינו רק דווקא במוספין וע"כ הקשו התוס' דאמאי מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח הא איכא חטאת דקדמה לעולה ואע"ג דבמוספי ר"ח עולות דמוספין קדמי היינו שהתורה אמרה במוספי ר"ח דווקא אבל לא שמחמת זה יהיו מוספי שבת קודמין אף שהם עולות וע"כ כ' התוס' כיון דעולת מוסף דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירה קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת:
שם קרבן איש קרבן אשה קרבן האיש קודם הדא דתימר כשהיו שניהם שוין אבל אם הי' זה פר וזה גדי כהדא דמר ר' פנחס בשם ר' הושעי' עבד מביא פר ורבו מביא פר (צ"ל ורבו מביא גדי) עבד קודם לרבו תנינן תמן פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו (והפ"מ לא פירש בזה כלום) והנה נראה דמדייק דאמאי קתני פר משיח ופר העדה פר משיח קודם ואמאי לא תני דשעירה של משיח קודמת ג"כ לפר העדה וכגון בעו"ג דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ב) ובהוריות (ד' ו') דהני כהן משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכ"א בהעלם דבר ושוין שבשעירה כיחיד ואמאי לא תני דאפי' שעירת משיח קודם לפר העדה אלא ודאי דמחמת שפר הוא גדול ע"כ הוא קודם לשעירת משיח אעפ"י שהוא מקודש (וכמו שאבאר לקמן על הא שמביא אח"כ הא דמתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו) אך עכ"ז לא יתיישב דודאי פר העדה קודם מפני שדמו נכנס לפנים כמו דאמר תחילה נדבת משיח ושעירי ע"ג קודמין מפני שדמן נכנס לפנים וא"כ ה"נ בפר שדמו נכנס לפנים אבל שעירת ע"ג אין דמו נכנס לפנים:
ואיפשר שמדייק מדלא קתני קרבן משיח וקרבן העדה עומדין קרבן משיח קודם אלא ודאי דדוקא בשניהם פרים אבל אם הי' קרבן של ציבור גדול יותר מקריבין של ציבור תחילה:
והנה הפ"מ כתב קרבן האיש וקרבן האשה ובתוספתא פ"י דזבחי') מנחת האיש קודמת למנחת האשה וכן הביא הרמב"ם ולא הביא הא דמחלק הכא בין שניהם שוין או לא וצריך לבאר דמ"ט לא הביא הרמב"ם הא דירו' שמחלק בין שניהם שוין או לא וע"כ נראה לי שיש להביא ראי' דהש"ס דילן לא סבר הכי דהא איתא בזבחים (ד' צ') פרים קודמי' לאילים ואילים קודמין לכבשים כבשים לשעירים מאי לאו דחג ופירש"י דשעירים הוי חטאת וכבשים עולה וקתני כבשים קודמין לא לנדבה פרים קודמים לאילים שכן נתרבו בנסכים וכן אילים לכבשים כבשים לשעירים שכן נתרבו באליה אלמא דהא דפרים קודמים הטעם היינו דווקא משום שנתרבו בנסכים אבל לא מחמת שהפר הוא גדול וכן איתא בפ' ידיעות הטומאה (ד' ט"ו) אלא גדולות במינן כו' והתני' נאמר בעילת בהמה כו' ללמדך שא' המרבה וא' הממעיט כו' וכתבו התוס' אע"ג דאיתא ביומא (ד' ל"ד) הא' המיוחד שבעדרו וגבי פרה אדומה כו' שאם מצאת נאה הימנה מצוה לפדות מכל מקום לא הוי לו להתפאר בכך כיון שמצוה בזה כמו בזה כו' אלמא דאין זו מעלה בגדולת הקרבן ואיפשר דהא דקאמ' בירו' שאם אין שניה' שוין קרבן האשה קודמת היינו בפר וגדי והוא מחמת שנסכי' מרובין וע"כ לא חילק הרמב"ם במנחה שאין שניהם שוין דאעפ"י שמנחת האשה מרובה אעפ"כ מנחת האיש קודם:
[אך לפי מה שביארתי במ"א שע"כ מביא אח"כ מעשה בר"א ור' יהושע ור' עקיבא שעלו לעולת אנטוכיא על עסץ מגבת חכמים והוה תמן חד אבא יהודה עביד מצוה בעין טובה כו' וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו כו' וכן הא דמייתי אח"כ ר' חייא בר אבא עביד פיסקא כו' נטלו ר' חייא רבה והושיבו אצלו וקרא עליו כו' מתן אדם כו' וכן בהא דרשב"ל כו' דקרא עליו מתן כו' וכתב ע"ז הפ"מ איידי דאיירי מתניתין בענין גבי' לכסות ולהוציא מבית השבי נקט להני עובדי וביארתי במ"א דלהכי נקט נהני עובדי הוא משום דקאי אהא דאמר הדא דתימר בששניהן שוין אבל אם הי' זה פר וזה גדי כהיא דמר כו' עבד מביא פר ורבו מביא גדי (כצ"ל) עבד קודם לרבו וע"כ מייתי הני עובדי הכא דקרו עלי' מתן אדם ירחיב צו כו' וא"כ משמע דהטעם הוא משום שהקרבן גדול יותר):
[ואיפשר לומר דהא דאמר בירושלמי דקרבן האיש וקרבן האשה היינו דווקא בשניהם שוין אבל אם הי' זה פר וזה גדי קרבן האשה קודם ומשמע דזהו מפני שהקרבן יותר גדול היינו דווקא לגבי הנותן אבל אין המעלה על הקרבן גופא אף שהוא יותר גדול רק כמו דאיתא בזבחים (שם) פרים קודמים לאילים שכן נתרבו בנסכים וכן אילים לכבשים כבשים לשעירים שכן נתרבו באליה אבל אין החשיבות על הקרבן גופא (וכמו דאיתא בשבועות (שם) אלא גדולות במינן מי איכא חשיבותא קמי שמיא כו':
וע"כ ניחא דבזבחים (ד' צ') מיירי בציבור שמקריבין או ביחיד שמקריב שניהם ע"כ אין מעלה על הקרבן רק אם נתרבו בנסכים אבל בירושל' מיירי בשנים שמקריבין קרבנות ע"כ מי שמקריב קרבן שהוא יותר גדול הוא קודם וכמו שמביא אח"כ כל הני עובדי שקראו עליהם מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו שהמעלה הוא לגבי הנותן לא בהקרבן גופא:
אך מהא דכתיב גבי תמיד את הכבש הא' והיינו המיוחד שבעדרו וא"כ משמע דהחשיבות הוא על הקרבן גופא דכיון שבא מתרומת הלישכה א"כ מהו החשיבות בבחי' הנותן אלא ודאי שהחשיבות הוא בקרבן גופא וכמו דאמרינן במנחות (ד' ע"ד) דאמר רבה היו לפניו ב' חטאות א' שמינה וא' כחושה שחט שמינה ואח"כ שחט כחושה חייב כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט וא"כ מוכח דיש חשיבות על הקרבן גופא ועיי"ש הא דמסיק שם ואבע"א ההיא ר' אמי אמרה]: