Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים משכים לב"ד ובגמ' בר קפרא אמר מפני שכתוב בה ברכה כו' ר' אלעזר מייתי לה טעם דמתני' שאם היה לו טענת בתולין היה משכים לב"ד מתני' מסייע לר"א מן הסכנה ואילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמים בשני אין שומעין לו ואם מפני האונס מותר מהו מפני האונס מפני הכשפין מה בין שני לשלישי לא דומה משתהא יום א' למשתה' שני ימים שלא יערב עלי' המקח (ומזה משמע כפירש"י בכתובות (דף ג') דהא דקאמר ובשני לא יכנוס היינו אפי' בשעת הסכנה דאין לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום א' ולא כמו שפי' ר"י בתוס' ד"ה ובשני לא יכנוס דהאי ובשני לא יכנוס הוא מילתא באנפי' נפשי' ולא איירי בסכנה) ופריך ויערב עליו המקח לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק א' ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר. אמר ר"י ואפי' תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ס' אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל:
והנה יש לבאר דמה טעם שאמר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דקאמר ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד הוא ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר ואמאי הא הוי ספק ספיקא וכמו דאמר ר' יוסי שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מד"ת להקל. וכן אמרי' בש"ס דילן בכתובו' (ד' ט') א"ר אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליה ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו וספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס וספק ברצון ומשני לא צריכא באשת כהן ואיבעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבי' קדושין פחות' מבת ג' שני' ויום א':
ע"כ נ"ל לבאר במה שכתב בהפלאה בכתובות על קושי' התוס' בכתובות בד"ה שאם היה לו טענת בתולים הי' משכים כו' וא"ת הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיק' כדאמרי' בגמ' ודף ט') אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי הנשא ליום הרביעי וכ' בהפלא' בכתובות (שם) דהא דמקשה הש"ס לקמן (ד' ט') והא ספק ספיקא הוא ומשני באשה כהן או שקידשה פחות מג' שנים היינו משום דהתם קאי לר"א דס"ל לקמן (ד' ע"ה) תברא מי ששנה זו לא שנה זו כו' אבל לרבא דמשני שם כאן נמצא כאן היה והכי קיי"ל (בס' קי"ז) וכן כתב בית שמואל (בס' ס"ח) וכן הוא בש"ע או"ח (ס' תס"ז) לענין איסור אפי' לקולא כו' נמצא ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא וכאן היה ובכל הנשים אסורה כו' ומה שפירש"י כאן משום שיצא הקול הוא אליבא דר' אלעזר דלית ליה כאן נמצא כאן היה כו' מיהו יש לומר דהתוס' ס"ל דאינו נמצא שתזנה לאחר הנשואין קודם שנבעלה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בגיטין (ד' י"ח) דאין שהות שתזנה בין יום ללילה וה"נ כל טענת בתולים אינו אלא ביחוד הראשון כדאיתא ביבמות (דף קי"ב)
וא"כ כיון דלרבא דאמר כאן נמצא כאן היה ליכא ס"ס ובכתובות (ד' ט') לא פריך אלא לר' אלעזר דמשני בכתובות (דף ע"ה) אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ולא ס"ל כרבא דהחילוק הוא כאן נמצא כאן היה וא"כ לשיטת הירושלמי לר' אלעזר נמי אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו דאמרינן לקמן בירו' (ה"ו) תמן תנינן היה בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתין דר"ג ור"א דלא כר' יהושע ופי' הפ"מ מתניתא דכר"ג ור"א אתי שפיר כולה מתניתין דס"ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היה בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמיד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תקשי דרישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו"ה הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופא דשאני התם דכאן נמצא כאן היה כיון דבבית אביה נמצאו בה המומין ואיתרע החזקה ואיכא למימר כאן היה קודם אירוסין אלא לר' יהושע קשיא סיפא דמתניתין דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופא ע"כ מתניתין דלא כר' יהושע כו' והוא דהא במתניתין תנן הנושא את האשה א"כ כבר נכנסה לרשות הבעל וא"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה כמו גבי מומין דתנן שעל הבעל להביא ראיה אמר ליה דברי הכל היא שני' היא מומין שדרכן להולד:
והנה בזה נדחקו המפרשים שהפ"מ פי' שני' היא מומין שדרכן להולד כלומר דשאני התם שאין טענתם בברי ושמא כדמתניתין דהכא אלא בשמא ושמא לפי שדרכן של מומין להולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה לידע מתי נולדו כריח הפה כו' והוא דוחק. גם הק"ע פי' שני' היא מומין שדרכן להולד ולא שייך בהו חזקה והוא פי' לפי גירסתו שמגיה מתניתין דר' יהושע והוא דחוק ואין צריך להגיה וכמו שפירשתי:
ע"כ נראה לי דהא דקאמר שני' היא מומין שדרכן להולד היינו שדרכן להולד בכל רגע וא"כ איפשר שנולדו אחר הכניסה לחופה אבל הכא בזנות אינו נמצא שתזנה מיד אחר הנשואין קודם שנבעלה וא"כ אם מצא פתח פתוח בודאי נבעלה בעודה בבית ביה וא"כ לא שייך כאן נמצא כאן היה הכא גבי משארסתני נאנסתי (ולקמן (ה"ו) יתבאר עוד בזה) וא"כ לר"א דאמ' מתני' אתיא כר"ג ור"א ודלא כר' יהושע ומדמה למומין א"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה וא"כ ליכא רק ספיקא א' כספק אנוסה ספק פתותה אבל ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ליכא דהא אמרינן כאן נמצא כאן היה וע"כ סובר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה משום דהוי ספק א' אבל ר' יוסי סובר דזה לא נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה וא"כ ליכא למימר בזה כאן נמצא כאן היה כיון דנבעלה בבית אביה וכמו דאמרינן לקמן בירו' א"ר יוסי מקמי דנן (פי' מן הראשונים) חמיי רבנן מדמי מומין לבתולין אילין ילפין מן אילין ואילין ילפין מן אילין בתולים ממומין שאם בא עליה עודה בבית אביה צריך האב להביא ראיה מומין מבתולין שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תכנס לרשותו הבעל צריך להביא ראיה מן אילין בתולין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו (והוא משום דאינו נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה) ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה (פי' אע"ג דבודאי נבעלה בעודה תחת אבי') וכא הבעל צריך להביא ראיה (וע' תוס' כתובו' ד' ע"ה בד"ה רישא כו ומיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה) והירושלמי לא סבר הכי אלא בודאי שנבעל' בבית אביה ואיפשר דסובר ר' יוסי דהא דקשיא רישא לסיפא הוא משום דברישא מנה לאבא בידך ולא מהני חזקתה לגבי האב אבל בסיפא נכנסה לרשות הבעל הוי כמו מנה לי בידך וכמו שתירץ רב אשי בכתובות (ד' ע"ו) וע"כ גבי מומין לא מהני שיביא הבעל ראיה שהיה בה מומין בבית אביה דהא צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היה בה מומין אלו משתארס לא וכמו דמקשה הש"ס דילן בכתובות (ד' ע"ה) איתיבי' אביי נכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תארס היה בה מומין אלווהיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתארס לא ואמאי לימא כאן נמצא כאן היה אבל לפי מה דמתרץ רב אשי רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך וע"כ כיון שנכנסה לרשות הבעל א"כ אינו מועיל אם יביא ראיה שהיה בבית אביה כיון דעתה היא לאחר הנשואין ולאחר נשואין הוי כמו מנה לי בידך וכן גבי בתולים אף ע"ג שודאי נבעלה בבית אביה אעפ"כ נאמנת משום דלאחר הנשואין הוי כמו מנה לי בידך:
וא"כ לר' יוסי דסובר דאין הטעם משום כאן נמצא כאן היה וגם סובר דא"א שהבעל לאחר החופ' אלא מקודם בבית אבי' אינו סובר דכאן נמצא כאן היה וע"כ הוי ס"ס ספק תחתיו וספק אינו תחתיו וספק באונס וס' ברצון וע"כ סובר ר' יוסי דמותר והא דתיקנו שתהא בתולה נישאת ברביעי הוא כמו טעמא דבר קפרא מפני שכתוב בה ברכה וע"כ סובר ר' אליעזר דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה הוא משום דבמתני' קתני שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד וא"כ קשה קו' התוס' דתינח באשת כהן או כשקידשה פחותה מבת ג' אבל בשאר נשים איכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וע"כ קאמר ר"א דאפי' בשאר נשים נמי אסור לקיימה משום ספק סוטה:
[עוד אפשר לומר דהא דסובר ר"א דפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דאע"ג דאיכא ספק ספיקא אך הוא כמה שכתב ההפלאה בכתובות (דף ט"ו) על מה שהקשה הפ"י על הרשב"א דהא דקיי"ל ספק טומאה ברה"י דאפי' איכא ס"ס אפ"ה טמא ובפ' צפרדעים ושרץ אחד ביניהן טהור אלמא דרוב עדיף מס"ס. והקשה על הפר"ח דסובר דס"ס הוי רובא וכתב ההפלאה דאין מזה ראיה דספק טומאה שאני דילפינן מסוטה כדאיתא בריש מס' נדה (דף ג') דכיון דחזינן דאסרה התורה בפירוש הספק הרי היא כודאי ואינו נכנס בתורת ספק דמה לי שאסרה התורה את הודאי או את הספק לפיכך הרי הוא כודאי וכן מפורש בסוטה בר"פ כשם (ד' כ"ט) דעשאה התורה ספק כודאי וכן בריש נדה (דף ג') א"כ כל שנולד בה הספק הרי הוא כודאי דהרי התורה אסרה בפירוש הספק משא"כ היכא דאיכא רובא. וכתב בזה תירצתי בחידושי מס' שבת הא דהקשו שם התוס' (דף קל"ה) דלמה לי ערלתו ודאי ולא ערלתו ספק דוחה שבת תיפוק ליה דמספיקא לא מחללינן שבתא וכתב דנ"מ היכא דאיכא ס"ס כגון ספק בן שבעה שנולד בה"ש דהוי שני ספיקות דאם הוא בן שמונה הוי מחתך בבשר בעלמא כדאיתא שם (ד' קל"ו) וספק נולד בשבת ואי לאו קרא היה מותר למוהלו בשבת וכיון שאסרה התורה הספק בפי' אפי' ס"ס הכל אסור דכודאי משוי ליה וע"כ אומר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ס' סוטה דספק אנוסה ספק פתוחה מד"ת (פי' כמו בסוטה דהוי ספק אנוסה ספק פתוחה דבסוטה אינו שייך ספק תחתיו ספק אינו תחתיו דהא הסתירה הוא אחר קינוי הבעל וא"כ חזינן דאסרה התורה זה הספק בפירוש ע"כ אפי' נולד בזה ס' אחר אפ"ה אסור):
ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דסנהדרין ה"ו) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא. והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי דהו"ל לומר בקיצור כמו דאמרינן בסוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וביארתי שם כמו שכתבו התוס' בסוטה (ד' כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ורב יהושע במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ ה"נ היא טוענת ברי אבל הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובתא דר"ה ותירצו מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא (פי דאינו מועיל טענת ברי) עיי"ש שהארכתי בזה ולפי מה שביארתי איפשר לומר מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא (פי' דהא דלא מהני ס"ס הוא מכיון שאסרה התורה זה הספק בפירוש שעשאה כודאי וא"כ אפי' נולד בזה ספיקות הרבה אעפ"כ הוי כספק הראשון דהתורה עשאה כודאי):
והא דאמר ר' יוסי ואפי' (צ"ל ואם) תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתוחה ספק משנתארסה ספק עד שלא תיארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל איפשר לומר כמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרוש י') הירושלמי רפ"ג דתרומות א"ר יוחנן עשו אותה כספק אוכל ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותה כספק אוכל מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה ואין חייבים עלי' חומש ואין לוקין עלי' חוץ לחומה (כצ"ל) עירב בה נעשה חמר גמל תמן אמר ר' יוחנן ככר שנטמא בספק רה"י טמא (כצ"ל) ונגעו ברה"ר טהור והכא טהור שהן שני ספיקות אלמא דספק ספיקא טהור אפי' ברה"י ועיין בספרי שפת הנחל (שם) דלהש"ס דילן מספקא לי' בדר' אלעזר בע"ג (ד' ע') אי סבירא ליה כר' אלעזר דספק ביאה טהור (וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') דהוא מחמת ס"ם וכמו דאמרינן בע"ג (שם) כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה קמי' דר"א (פי' אי משום דס"ל כר' אלעזר דאמר ס' ביאה טהור או משום דסבר כי' אלמא מספקא לי' אי ס"ל כר' אלעזר) ולשיטת הירושלמי סובר ר' אלעזר דלא כר"א דספק טמא ברה"י לפי מה שביארתי (והא דפריך בכתובות ד' פ') ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון איפשר לומר אי סבירא לי' כר' אלעזר דספק ביאה טהור כמו דמספקא להש"ס דילן בע"ג (ד' ע') אליבא דר"א או ס"ל כר' אלעזר דאמר ספק ביאה טהור והוא דוחק ואיפשר לומר דהש"ס דילן לא מדמי לי' לספק טומאה ברה"י וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ספ"ק דכתובות) אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם כו' עד דאת מדמי לה לרה"י דמיתה לרה"ר דתני ט' שרצים וצפרדע א' ביניהן ברה"ר כו' ספקו טהור אמר ר"ח לא מצאו כו' אמר ר' אימי קרונה של ציפורן לאו רה"ר היא א"ר יוסי מכיון ששניהם יכולים להתיחד כמאן דהוי רה"י ועיין מה שביארתי בריש סוטה דלשיטת הירושלמי דמקניא לה מב' בני אדם כאחת אלמא דאפי' ג' הוי רה"י ואיפשר לומר דמכיון ששניהם יכולים להתייחד הוי רה"י אבל הש"ס דילן סובר כיון דהוי ספק אם ברה"י או ברה"ר א"כ הוי ספק ברשויו' עצמם וע"כ מותר בספק ספיקא:
עוד איפשר לומר דהא דמתיר בירושלמי בס"ס אע"ג דמדמי לה לספק סוטה ברה"י הוא משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דאיתא בירושלמי פסחים (פ"ח ה"ח) ובנזיר (פ"ח) נזיר שנטמא בספק רה"י כו' ר' הושעי' רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח כו' פליגא אם ספק טומאה ברה"י טמא מחמת ספק וא"כ אין הנזיר מגלח או שהוא טמא ודאי וע"כ הנזיר מגלח ור' יוחנן סובר דאין הנזיר מגלח וא"כ סובר דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא הוא בתורת ספק ולא בתורת ודאי וא"כ לר' יוחנן כיון דהא דספיקא טמא ברה"י הוא בתורת ספק ולא מחמת שעשאה כודאי ע"כ בס"ס טהור וכמו שביארתי דע"כ בספק טמא ברה"י אע"ג דתשעה צפרדעים ושרץ א' ביניהן אזלינן בתר הרוב הוא רק דהטעם דהתורה עשה ספק כזה כודאי אבל אי אמרינן דספק טמא ברה"י רק בתורת ספק ע"כ מהני ס"ס לר' יוחנן בירושלמי ריש (פ"ג דתרומות) שהבאתי תחילה והש"ס דילן אע"ג דסובר דספק טומאה ברה"י טמא כודאי אעפ"כ סובר דלא דמי לס' טומאה ברה"י כיון שיש ספק דשמא נטמאה ברה"ר ואינו סובר כהירושלמי שאומר (ספ"ק דכתובות אמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולין להתיחד כמאן דהוי רה"י ודו"ק]:
שם ר' יונה בשם ר' קריספא בוגרת כחביות פתוחה היא הדא דתימר שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתי כיי דר' חנינא כו' הדא דתימר שלא להפסידה מכתובתה כו' ואתי כיי דתנינן תמן בתול' אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן כו' בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים הדא דאת אמר בכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתי כיי דתנינן תמן האוכל אצל חמי' ביהודה לא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתייחד עמה הדא דמר לכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי מפני ספק סוטה ואתייא כיי דתנינן הנושא את האשה ולא מצאה בתולים כו' ואתייא כיי דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הדא דתימר בכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכולהון מן ההיא דאמר ר' הינא בשם ר' אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה על דעתי' דר' אלעזר בוגרת אימתי היא נישאת בתולה מן הנשואין אימתי היא נישאת מוכת עץ כר"מ אימתי היא נשאת כו' ופי' הפ"מ על דעתי' דר' אלעזר דאמר טעמא דמתני' דנישאת ברביעי הוא משום טענת בתולים בוגרת דאין לה טענת בתולים וכן בתולה מן הנשואין וכן מוכת עץ לר"מ דאמר לקמן כתובתה מאתים ואין לה טענת בתולים אימתי היא נישאת כו':
והנה הק"ע כתב אהא דאמרי' בבוגרת אבל לקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה כתב הרב במ"ל (ספי"א מהל' אישות) זהו תמי' בעיני כיון דהבוגרת דרכן בכך מאי ספק סוטה איכא וי"ל כיון דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וליכא אלא חד ספיקא אסורה עלי' משום ספק סוטה ולי נראה דהא דקאמר דבוגרת אסורה משום ס' סוטה היינו בשותקת אבל לא בדברת שזהו מחמת בוגרת וכמו דאמרי' לקמן (הלכה ו') הנושא את האשה ולא מצאה לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' ר' ירמיה בפי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת מצא ואיבד ותהא נאמנת לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מצא פ"פ אסור לקיימה משום ספק סוטה הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנה תמן שניהן מודים בשהפתח פתוח. והנה הר"ן פי' לקמן דהא דאינה נאמנת היינו בשניהם מודים שהפתח פתוח אלא שהיא אומרת מצא ואיבד בכה"ג אינה נאמנת אבל בלאו הכי נאמנת וכתב הפ"מ שמשמע מדברי הר"ן שהירושלמי חזר בו ממה דקאמר דכולה פירקין הוא רק לענין מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה. ולי נראה שהירושלמי סובר דלר' אלעזרודאי אסור לקיימה משום ספק סוטה אלא שהפי' הוא שמתחלה משו' דיש טענת בתולים לר"ג ולר"א בשותקת ואח"כ אמר דאינו צריך לזה דהא דפליג הוא רק לענין מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה וא"כ אפי' במדברת נמי אסור לקיימה משום ספק סוטה וע"ז פריך הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת (פי' בבוגרת אמרינן דנאמנת במדברת אפי' לקיימה דהא תני' בכתובו' (ד' ל"ו) והבוגרת אין לה טענת בתולים) וע"ז אומר תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח ע"כ במדברת מותרת משא"כ בשותקת והא דאמר ר' יונה בשם ר' קריספא בוגרת כחביות פתוחה היא דלקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה היינו בשותקת וכן אפשר לומר דאפי' בתולה מן הנשואין דקאמר דלקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה היינו בשותקת אבל לא באומרת שלא נבעלה:
ובזה יתיישב הא דאמר על דעתי' דר' אלעזר בוגרת אימתי היא נישאת בתול' מן הנשואין אימתי היא נישאת וק' דהא הירו' סובר דלקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה וא"כ אמאי פריך אימתי היא נישאת דבודאי נישאת ברביעי משום טענת בתולין דכל החשש הוא משום איסור וכמו דאיתא בכתובות (ד' ט') אמר אביי אף אנן נמי תנינא בתולה נישאת ליום הרביעי ליום הרביעי אין ליום חמישי לא מ"ט כו' אי למיתב לה כתוב' ניתיב לה אלא לאוסר' עלי' וא"כ מאי פריך לר' אלעזר דבוגרת ובתולה מן הנשואין אימתי היא נישאת אלא ודאי דזהו דוקא בשותקת אבל לא במדברת וע"ז אומר דבוגרת ובתולה מן הנשואין איפשר דתנשא אפי' שלא ברביעי דמסתמא ימצא פתח פתוח ותטעון שזהו מחמת שהיא בוגרת וכן בבתולה מן הנשואין ואין צריך לתקן אולי תשתוק והא דבכל הבתולות תיקנו שתנשאו בד' אע"ג דלר"ג נאמנת במדברת אך זהו כמו שאומר דלר"א אפי' במדברת נמי אינו רשאי לקיימה משום ס' סוטה אבל בבוגרת וכן בבתול' מן הנשואין כיון דבמדברת נאמנת א"כ אין צריך שתנשא ברביעי וכן במוכת עץ כר"מ אם הכיר בה ואמרה תחילה שהיא מוכת עץ בודאי יכול לקיימה וע"ז אומ' אימתי היא נישאת. וע"ז אומר נשמעינה מן הדא אם יש עדים שיצאתה בהינומא ולא אדכר רביעי הדא אמרה דלית רביעי כלום (פי' דלא אמר הסימן שנישאת ברביעי אלא ודאי שאינם נישאות ברביעי ואפ"ה כתובתן מאתי' וכל זה הוא דלא כהפ"מ והק"ע ע"ש):
(ה"ב) בתולה כתובתה מאתים כו' ויש להם טענת בתולים כו' חונה בשם שמואל בשקל הקודש (פי' המאתים דמנה הם בשקל הקודש) ר' בא בר בינא אמר מטבע יוצא כו' אתא עובדא קומי דר' חנינא באשה שהי' כתובתה פחותה ממאתים זוז ואמר תטול מה שכתב לה כו' לא ר' חייא דאמר בשם שמואל בשקל הקוד' ר' אבדימי דציפור' כו' משם ויתור מעונה ופירשו הק"ע והפ"מ שהוא שם חכם וכבר כתבתי בסו' חלק א' מספרי נחלת יהוש' שהוא טעו' ור' אבדימי דצפורא משני על הא דאתא עובדא קומי ר' חנינא באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז (פירוש שהיה מטבע מדינה ולא כסף צורי ואמר שתטול כתובתה. ופריך מר' חייא דאמר בשם שמואל בשקל הקודש ועל זה משני משם ויתור (פי' כאן שכתב לה כתובה מאתים זוז במטבע מדינה א"כ מחלה) וע"ז משני ויתר (פי' מטעם מחילה) והא דאיתא אח"כ מעונה הוא (ט"ס וצ"ל) מעתה אשה שהי' כתובתה פחות' ממאתים תטמין כתובתה כדי שתטול כתובתה בשקל הקודש דהא בכתובה לא תטול אלא בכסף מדינה. ואם תטמין כתובתה תיטול בשקל הקודש וע"ז משני אמר בשם ר' חונא במקום שאין כותבין כתובה (פי' ע"כ נוטלה בתנאי ב"ד וא"כ תטול בשקל הקודש) אבל במקום שכותבין כתובה מה דו מפקא היא גובה וא"כ במקום שכותבין כתובה לא תוכל להטמין דהא צריכה להראות כתובתה ודו מפקא היא גובה ודו"ק.
שם חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה שהיא רצתה לזוק לו נכסי' והוא לא רוצה לזוק לה בנכסי'. פקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה ואם מתה אינו יורשה שהוא רוצה לזוק לה בנכסיו והיא לא רצתה לזוק לו נכסי' וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה ר"י בשם ר"א תיפתר כשכנסה פיקחת כנסה ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר וכו' תיפתר שהיסה חרשת ונתפקחה כנסה פיקחת ונתחרשה שלא תאמר הואיל והיתה חרשת מתחילה אין לה כתובה לפום כן צריך למימר יש לה עכ"ל והק"ע והפ"מ נדחקו שניהם מאוד בפירוש הירושלמי והק"ע הגיה תיפתר שהיתה חרשת ונתפקחה ונתחרשה ועיי"ש כי דבריו דחוקים וגם פי' על הא דפריך וחרשת יש לה קנין ויש לה כתוב' בתמי' הא היא אין בה דעת לקנות ואיך יתחייב במזונותי' וכתובתה [וא"כ משמע מזה דס"ל להירושלמי דחרש אין לו קנין אפי' ע"י דעת אחרת מקנה ולפי מה שאבאר יהי' מוכח מהירושלמי להיפוך דס"ל להירושלמי דחרש יש לו קנין ע"י דעת אחרת מקנה
[ונ"ל לבאר הירו' חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה שהיא רצתה לזוק לו נכסי' והוא לא רוצה לזוק לה בנכסיו (פי' שהיא בת דעת ופיקחת. וע"כ הבעל יורשה שיכולה לזכות לו דברים הבאים מזכותה. ואם מתה הוא יורשה אבל היא אין לה עליו לא מזונות ולא כתובה דהא הוא חרש ואין יכול לזכות לה זכותו הבא ממנו). פיקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה ואם מתה אינו יורשה שהוא רוצה לזוק לה נכסיו והיא לא רצתה לזוק לו נכסי' (פי' דאם הוא בהיפוך דהיינו שהוא פקח ובן דעת והיא חרשת הוא בהיפוך שהיא יש לה עליו מזונות וכתובה משום שהוא דברים הבאים ממנו אבל אם מתה אינו יורשה דהא היא אינה בת דעת שתהא יכולה לזכות לו זכות הבא ממנה). ופריך וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה (פי' דנהי שהוא פיקח ובן דעת ויכול לזכות לה זכות הבא ממנו מ"מ הא חרשת לא תקינו לה כתובה כמו דאמרי' ביבמות (ד' קי"ג) וא"כ אעפ"י שהוא בן דעת מ"מ הא בלא"ה אין לה כתובה כמו דאמרי' ביבמות (שם) דא"כ ממנעי ולא נסבי לה. ולא כמו שכ' הק"ע שהקושיא הוא כיון שהיא חרשת איך יכולה לזכות ממנו דא"כ אמאי לא הקשה הירושלמי ארישא בחרש שנשא פקחת אלא דהקו' הוא דהא אין לה כתובה מתקנת חכמים). ר' ירמיה בשם ר' אלעזר תיפתר כשכנסה פיקחת כנסה ועדיין לא סיים התירוץ. וע"ז אומר ר' יעקב בר אחא תיפתר כשכנסה פיקחת ואח"כ נתחרשה ואכתי אינו מתורץ כמו שמקשה. מ"מ לא פיקחת כנסה דהעיקר בתר שעת נשואין אזלינן. ומאי איכפת לן אם נתחרשה אח"כ אעפ"כ יש לשניהם הזכותים מדידיה לדידה ומדידה לדידיה. עד דמסיק ר' יעקב בר אחא תיפתר שהיתה חרשת ונתפקחת (כצ"ל ומה שנדפס אח"כ כנסה פיקחת ונתחרשה ט"ס). והשתא א"ש דמדידה לדידיה לית ליה זכות כיון שהיתה בשעת הנשואין חרשת אף ע"פ שנתפקחה אח"כ אעפ"כ לא היתה בת דעת בשעת הנשואין שיזכה אם נתפקחה אח"כ אבל הוא שהיה פיקח ע"כ הועיל זה שהיה פיקח לענין זה אם תתפקח אח"כ שיהא לה כתובה דהא הוא בן דעת ויכול לזכות לה וכל עיקר דמשני כשנתפקחה אח"כ הוא דבלאו"ה אע"פ שהוא בן דעת מ"מ חרשת לא תיקנו לה כתובה כמו דפריך וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה וע"ז משני כשנתפקחה אח"כ:
ובזה יתבאר דברי הרמב"ם שכתב (בפי"א מה' אישות ה"ד) וז"ל ואם כנס החרשת ונתפקחה יש לה כתובה ותנאי כתובה וכתובתה מאה. וכתב הה"מ פי' דברי רבינו ברוצה לקיימה אחר שנתפקחה ויש לה כתובה מנה ולמד זה ממה שאמרו ביבמות (ד' קי"ג) חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות כו' רצה לקיימן יש לה כתובה מנה כו' ודבר ברור הוא שאיך תהי' היא בת דעת ותשב עם בעלה בלא כתוב' כו' עיי"ש וברמב"ם פ"ב מה' אישו' (ה"ד) כתב אבל הפיקח שנשא לחרשת אם מתה לא יירשנה והחרש שנשא פיקחת ומתה יירשנה שהרי היא בת דעת ולדעתה נישאת וזיכתה לו ממונה וכתב הה"מ דין זה לא מצאתי מבואר אבל דברי טעם הן כיון שהיא בת דעת ובפ"א מה' נחלות ה"ט כתב וז"ל וכבר ביארנו בה' אישות שאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לחופה ואין הפיקח יורש את החרשת שנישאת כשהיא חרשת אפי' נתפקחה אח"כ עיי"ש וכתב הלח"מ וקשה דבפרק (כ"ב מה' אישות) כתב רבינו ז"ל אבל הפיקח שנשא חרשת ומתה לא יירשנה וכתב שם הה"מ ז"ל זה למד רבינו ממה שאמרו שאין לה כתובה כנזכר פי"א וכשם שאין לה כתובה ממנה כך אינו יורשה והשתא עם מ"ש רבינו ז"ל כאן אי איפשר לטעם זה דהא כתב כאן דאפי' נתפקחה אינו יורשה והא ודאי יש לה כתובה וכמ"ש רבינו שם ואם כנס החרשת ונתפקחה יש לה כתובה ותנאי כתובה וכתובתה מאה ואע"פ דכתב ה"ה בפי' רבינו ז"ל ברוצה לקיימה דוחק לומר דהכא איירי באינו רוצה לקיימה דמסתמא קאמר הכא וצ"ע וכן בש"ע אה"ע וסי' צ' ס"ג) וז"ל אבל הפיקח שנשא חרשת אפי' נתפקחה אחר שנשאת אם מתה לא יירשנה וכתב הב"ש שהוא מדברי הרמב"ם והח"מ כתב דדוקא אם לא נתייחד אינו יורשה:
וכיון שביארתי הירושלמי מעתה כל דברי הרמב"ם מבוארים בירושלמי מה שכתב (בפ"ב מה' אישות) אבל הפיקח שנשא חרשת אם מתה לא יירשנה הוא כמו שמבואר בתחילת הירושלמי פיקח שנשא חרשת כו' ואם מתה אינו יורשה שהוא רוצה לזוק לה נכסיו והיא לא רצתה לזוק לו נכסי' וע"כ אין בה כח לזכות לו ירושתו והחרש שנשא פיקחת ומתה יירשנה שהרי היא בת דעת ולדעתה נישאת וזיכתה לו ממונה הוא כמו שאומר הירושלמי שהיא רצתה לזוק לו בנכסי' ומה שהשיג שם הראב"ד על הרמב"ם וכתב המחבר הזה למד ירושה מדין כתובה כו' ועיי"ש ולפי מה שביארתי הוא מבואר בירושלמי מפורש:
וכן מה שכתב הרמב"ם בה' נחלות שאין הפקח יורש את החרשת שנשאה כשהיא חרשת אפי' נתפקחה אח"כ הוא ג"כ מבואר בירושלמי שהיא לארצתה לזוק לו נכסי' ומסיק הירושלמי דמיירי שנתפקחה אח"כ דבתר שעת נשואין אזלינן והיא לא היתה בת דעת בשעת הנשואין גם מה שכתב הרמב"ם דאם כנס החרשת ונתפקחה יש לה כתובה ות"כ וכתובה מנה הוא נמי כמו דמסיק בירושלמי מחמת שהוא בן דעת והוא רוצה לזכות לה אך דאם לא נתפקחה הרי לא תיקנו לה כתובה ע"כ בעינן דווקא שנתפקחה אח"כ וע"כ אין צריך למה שנדחק המ"מ דמיירי דווקא ברוצה לקיימה אח"כ ואע"ג שיש לה כתובה אפ"ה אם נתפקחה אינו יורשה מחמת שהיא לא הי' בת דעת בשעת נשואין ולא זכתה לו ולא תלי ירושה בכתובה וזיל בתר טעמא דכתובה יש לה אם נתפקחה מפני שהוא הי' בן דעת אבל אינו יכול ליורשה מחמת שהיא לא היתה בת דעת אבל בכתובה יש לה מפני שהוא הי' בן דעת ודוקא אם נתפקחה וכמו שביארתי:
ומה שכתב הה"מ פי' ברוצה לקיימה אחר שנתפקחה יש לה כתובה מנה ולמד זה ממה שאמרו ביבמות (ד' קי"ג) חרש ושוטה שנשאו נשים פיקחות כו' רצו לקיימם יש להם כתובה אינו שייך לדין זה דהתם דוקא אם רצה לקיימה אח"כ ולא מחמת הנשואין וזה שכתב הרמב"ם דאם כנסה חרשת ונתפקחה הוא מחמת הנשואין וכל זה הוא מחמת שנעלם מהם במחכ"ת הירו' כמו שביארתי:
וכעת נראה לי להגיה בירושלמי כך תיפתר שהיתה חרשת ונתפקחה ונתחרשה (והא דקאמר כנסה פיקחת ונתחרשה הוא מיותר) והא דקאמר ונתחרשה אח"כ הוא דאם לא נתחרשה אח"כ א"כ כיון שהיא קיימה אח"כ א"כ בא עלי' לאחר שנתפקחה וא"כ יש לה כתובה מנה מחמת שקיימה וכמו דאמרינן לקמן חרש או שוטה שכנסו פיקחות אעפ"י שחזר החרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין להם כתובה רצה לקיימה יש לה כתובה מנה וע"ז אמר אעפ"י שכנסה חרשת ונתפקחה ואעפ"י שחזרה ונתחרשה ולא בא עלי' בשעה שנעשית פיקחת אעפ"כ יש לה כתובה מנה מחמת שהוא רצה לזוק בנכסיו ואעפ"י שבשעה שהיא חרשת אין לה כתובה וכמו דפריך וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה אעפ"כ מועיל לענין שאם נתפקחה אח"כ ואע"ג שלא בא עלי' בשעה שנתפקחה אעפ"כ הוא רוצה לזוק בנכסיו ע"כ מועיל לענין שאם נתפקחה אח"כ שיש לה כתובה:
[וע"ז אומר ר' יוסי לא אמר כן אלא, אלו מי שבא על החרשת שמא אין לה כתובה וגריס הק"ע שמא אין לה קנס (פי' וכיון שיש לה קנס יש לה כתובה) וכ' הק"ע ר' יוסי לא אמר כן ופליג אר' יוחנן ואהך ברייתא וקסבר אע"פ שהיא חרשת משעת נשואין ועד שעת מיתת בעלה יש לה כתובה. אך שהוא דוחק דר' יוסי יהא פליג על הא דאמרי' ביבמות (דף קי"ב) וחרשת מנלן דלית לה כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פיקחות אע"פ שנתפקח חרש ונשתפה שוטה אין להם עליהם כלום רצו לקיימן יש להן כתובה ופיקח שנשא חרשת או שוטה אפי' כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה דא"כ ממנעי לה ולא נסב לה. וא"כ איך קאמר ר' יוסי דחרשת יש לה כתובה. ואפשר לומר דיש לה כתובה מפני שרצה לזוק בנכסיו ופליג אהא דאמרי' בירו' וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה וא"כ לא מהני הטעם מפני שרצה לזוק בנכסיו. וע"כ מוקי לה כשכנסה חרשת ואח"כ נתפקחה ונתחרשה אח"כ וכמו שביארתי דבכה"ג מהני הטעם דמפני שנתפקחה אח"כ מהני מה שכנסה בעודה חרשת מפני שרצה לזוק בנכסי' אבל לא בעודה חרשת. וע"ז אמר ר' יוסי לא אמר כן אילו מי שבא על החרשת שמא אין לה קנס וכיון שיש לה קנס יש לה כתובה וא"כ אמאי לא מהני הטעם מפני שרצה לזוק בנכסיו שיהיה לה כתובה אפי' לא נתפקחה אח"כ:
עוד נ"ל לפרש דהא דאמר ר' יוסי לא אמר כן אילו מי שבא על החרשת שמא אין לה כתובה (פי' דאמר דהא דמשני ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר דמיירי כשכנסה חרשת ואחר כך נתפקחה וחזרה ונתחרשה) (לפי מה שביארתי דהכי גרסינן תיפתר שהיתה חרשת ונתפקחה ונתחרשה. וביארתי הירושלמי דהא דקאמר ונתחרשה הוא דאלו"ה יש לה כתובה דהא בא עלי'. ע"כ אומר שנתחרשה אח"כ. ולכאורה לא הי' צריך לזה משנתחרשה אח"כ אלא אפי' לא נתחרשה וכ"ת א"כ תיפוק לי' דבא עלי' א"כ בלא"ה יש לה כתובה אך דאם הכתובה הוא מחמת שבא עלי' א"כ הית' בעולה מתחילה וא"כ אין לה רק מנה אבל אם יש לה כתובה מפני שרצה לזוק בנכסיו א"כ יש לה מאתים וא"כ למאי מוקי לה כשכנסה חרשת ונתפקחה וחזרה ונתחרשה אך איפשר לומר דבלא"ה חרשת אין לה אלא מנה וכמו שכתבו התו' בכתובות ודף ל"ו) בד"ה החרשת כו' ולר"י נראה לפרש הכא דאין להם טענת בתולין לפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע"ג דכולהו חבוטי מחבטין מ"מ שאר נשים יש להם טענת בתולים מדלא קאמרי שהן מוכת עץ אבל הנך חרשת וסוטה דלא מצי אמרי בחזקת מוכת עץ נישאת כו' ולפר"י פריך שפיר דמדקאמר יש להם קנס אלמא לא חשבינן להו בחזקת מוכת עץ כו':
וע"כ אומר ר' יוסי לא אמר כן אלא דמתרץ דמיירי בנתחרשה ואח"כ נתפקחה וכ"ת א"כ תיפוק לי' דבא עלי' אח"כ וא"כ יש לה כתובה משום דבא עלי' אח"כ אין לה רק מנה. אבל אם ההתחייבות מחמת שהוא רצה לזוק מנכסיו א"כ יש לה כתובה מאתים אך הא חרשת בלאו"ה לית לה כתובה מאתים דבחזקת מוכת עץ נינהו וע"ז אמר ר' יוסי לא אמר כן אלא אטו מי שבא על החרשת שמא אין לה קנס (כצ"ל) וא"כ כיון שיש לה קנס בודאי לאו בחזקת מוכת עץ נינהו וא"כ יש לה כתובה מאתים וא"כ איפשר לתרץ דמיירי כשכנסה חרשת ואח"כ נתפקחה ויש לה מאתים דאילו בא על החרשת שמא אין לה קנס וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל"ו) דמדקאמר יש להם קנס אלמא לא מחזקינהו להו בחזקה מוכת עץ:
וע"ז אמר ר' יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס וכתובתה מנה וצריך לבאר דמהו החילוק שבתולה מן הנשואין יש לה קנס וכתובתה מנה והטעם הוא דכתובתה הוא רק מנה ובחזקת בעולה היא ואעפ"כ יש לה קנס והטעם מדלא טען שהיא בעולה וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' י"ד) מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פי"א מה' אישות) דלהרז"ה חרשת ושוטה נמי אי לא טען יש להם קנס אליבא דר"י ולא שייך הכא מודה בקנס פטור דדווקא בעיקר הדבר אמרינן מודה בקנס פטור כגון באומר אנסתי בתי של פלוני אבל כשהאונס לא מפיה אנו חיין אף שהי' בידו לפטור באיזו טענה ולא טען חייב וזה פשוט וכן מוכח מדברי הרמב"ן שכתב דהכא בלא טען עסקינן אלמא דאע"ג דאי טען מהימן אי לא טען חייב:
[ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע על הא דאמרינן ר' יוסי לא אמר כן אלא אילו מי שבא על החרשת שמא אין לה קנס (כצ"ל) וכמו שהגיה הק"ע אמר ר' יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים כו' וכתב הק"ע תימא על המ"ל (פי"א מה' איסורי ביאה) שהאריך בדין זה ולא הביא דברי הירושלמי ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאיתא בירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ד) ר"י הגלילי אומר מה ת"ל והוא עד או ראה או ידע כו' אלא בעדות שאיפשר להתקיים בידיעה שלא בראי' ובראיה שלא כו' תן לי קנס שהוא בידך והוא אומר לא נתחייבתי קנס מימי והעדים מעידין שנתחייב קנס אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ופתיתי אשה מימי והעדים מעידים שאנס אשה כו' אין ברתי' הוה אין אינש תורי ע"כ אלמא דלשיטת הירושלמי מתחייב קנס עפ"י עדים אע"פ שאין עדותן מספקת לחייבו קנס לזה דהא עדים מעידין רק שאנס אשה אחת ואינם יודעים איזה אשה והוא אמר שלא אנס אשה מעולם וא"כ נתחייב קנס ע"י דיבורו ובקנס ליכא לחייבו משום הודאתו דהא בעינן דווקא העדאת עדים וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל"ג) דבמקום שאין הב"ד יכולים לחייבו אפילו לצאת ידי שמים פטור דאשר ירשיעון כתיב ואפ"ה מתחייב קנס עפ"י עדות זו:
אך מהש"ס דילן לא משמע הכי דהא איתא בפ"ד דשבועות (ד' ל"ד) ריה"ג אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת כו' ש"מ משביע עידי קנס פטר דאי כו' חייב נהי דידיעה בלא ראיה כו' ראיה כו' מדלא בעי למידע אי בתולה אי בעולה בעל וא"כ משמע דבקנס לא מתחייב אם היה מכחיש לגמרי והוא אומר שלא אנס אשה מימיו דאי היה מתחייב אכתי יכול להתקיים בראיה אלא ודאי דלשיטת הש"ס דילן בעינן דווקא שיתחייב ע"י עדים ע"כ לא מצטרף לזה מה שהוחזק כפרן ע"פ עצמו וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' מ') אין דינו אלא כשהמית את האדם עפ"י עד א' או עפ"י בעלים מודה בקנס הוא וכתבו התוס' נראה דהוי מצי למיפרך אעד א' דאין לומר שלא יהיה מרשיע את עצמו כשמודה ואינו רוצה כו' ואע"ג דע"י העד בא עליה חיוב זה כו':
וא"כ אין מהירושלמי ראיה דאע"ג דהירושלמי סובר דחרשת יש לה קנס הוא מדלא טען שהיא מוכת עץ וע"כ מתחייב קנס דאיפשר לומר דהיינו דוקא לשיטת הירושלמי דמצרפין הכחשתו בקנס אבל לשיטת הש"ס דילן דלא מצרפין הכחשתו וא"כ איפשר לומר דלא מצרפין שתיקתו ג"כ וע"כ האריך בזה המ"ל אפי' לשיטת הש"ס דילן נמי מצרפין שתיקתו וע"כ מדלא טען שהיא מוכח עץ ע"כ יש לה קנס ודו"ק:
ובזה יתיישב הירושלמי (פי"ג דיבמות ה"ב) על דעתיה דר"א מהו שתמאן ותטול קנס ממנו (פי' לר"א דאמר אין מעשה קטנה אלא כמפותה כו') על דעתיה דר' יהושע מהו שתמאן ותטול קנס מאחר (פי' לר' יהושע שאומר דזכאי במציאתה כו' וא"כ בודאי דאינה נוטלת קנס אלא מהו שתיטול קנס מאחר) וזהו כב' הפירושים של רש"י ותוספות דאמרינן בכתובות (ד' ל"ה) הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי וכתבו התוס' פי' בקונטרס לפי שהיא בחזקת בעולה כו' ונראה לר"י דהכי פירושו אין לה קנס ולא פיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיה תחתיה קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא היה אשתו והירושלמי מיבעי' ליה אליבא דר' אליעזר אם יש לה קנס ממנו. דהוא סובר דאין מעשה קטנה כלום (וזהו כפירוש התוס' בש"ס דילן) דלר' יהושע מיבעי' ליה אם יש לה קנס מאחר (והוא כפי' הקונט' והק"ע האריך שם ונדחק שם והעיקר הוא כמו שביארתי:
אך יש להקשות דאמאי מיבעי' ליה לר' יהושע אם יש לה קנס מאחר הא היא בחזקת בעולה וא"כ איך יש לה קנס אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהירושלמי לטעמיה דכיון שאינו טוען שמצא בעולה ע"כ יש לה קנס אף על גב שזה מצד שאינו טוען ולא מצד העדאת העדים אפ"ה יש לה קנס וכמו שהאריך בזה המ"ל ובפרט לפי שיטת הירושלמי דחייב בקנס אע"ג שבא מצד הצטרפות אמירתו אפ"ה חייב בקנס וכמו שביארתי ודו"ק ועיין לקמן (ה"ד) אמר ר' יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה קנס כו' ושם ית באר עוד בזה]:
(ה"ג) בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר' חלפתא בר שאול כשירה אפי' לכה"ג (ופי' הפ"מ ממי שאינו איש מבהמה כשירה לכהונה כדאמר ביבמות (ד' נ"ט) דאין זנות לבהמ') ר"י ור' אמי מקשי מה בינה לבין הנבעלת באצבע אלו הנבעלת באצב' שמא אינה פסול לכהונה (ופי' הפ"מ שמא אינה פסולה לכה"ג הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשובה כנבעלת באצבע ולי נראה שעיקר הקושי' מהא דנבעלת לבהמה אבל מקטן אמרינן תחילה בירושלמי שאין בו כח ליגע בסימנים) אמר ר' חגי תפתר שבא עלי' שלא כדרכה בעי ר' חגי מיהדר בי' א"ל ר' אבא לא תהדר בך (ופי' הפ"מ רצה ר' חגי לחזור בו ממה שפי' דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמי' וא"ל ר' אבא לא תחזור בך דר' אבא לא ס"ל כו' דעל שלא כדרכה קאי אלא כר"מ ס"ל דאמר ביבמות (ד' נ"ט) דלמעט בוגרת אתי כו' בתולה אפי' מקצת בתולים במשמע בתולי' עד דאיכא כל הבתולים בבתולי' דווקא כדרכה אבל שנא כדרכה אינה פסולה לכה"ג) ולקמן יתבאר שהפ"מ שגה בזה בפירושו ולמה בעא ר' חגי מיהדר בי' מן הדין דכתי' והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדין ודכותה בתולה ואיש לא ידעה בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה אמר ר' יצחק בן אלעזר אפי' בידי' לא תבע בה שנאמר לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים מה עביד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו פתר לה בהעריי' ולמה לית רב יוסף (צ"ל ר' יוסי) פתר ליה בעריי' א"ר ר' מנא דהיא צריכא לי' ר' יוסי בעא העריי' בזכור מהו העריי' בבהמה מהו כד שמע ר' ירמי' הדא דר' חגי אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי:
והנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו בעל שדה יהושע והק"ע והפ"מ והאריכו בדחוקים ע"כ נראה לי לבאר והוא דאמרינן בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש דהיינו מן הבהמה כשירה לכהונה ותני ר' חלפתא בר שאול כשירה אפי' לכה"ג ר"י ור' אמי מה בינה לבין הנבעלת מן הבהמה מ"מ השירה בתולי' וא"כ פסולה לכה"ג ולא גרוע ממוכת עץ (וכמו דתנן ביבמות (ד' נ"ט) ולא ישא את מוכת עץ) וע"ז משני אמר ר' חגי תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה (ובשלא כדרכה לא הוי מוכת עץ כיון דלא השיר בתולי' וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) א"כ אין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשת מוכת עץ ע"י צרור בעי ר' חגי מיהדר בי' א"ל ר"א לא תהדר בך ולמה בעי ר"ח מיהדר ביה מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדים (פי' וא"כ כיון דבעולה שלא כדרכה פסולה לכה"ג וע"ז קשי' לי' דא"כ אי אפשר לתרץ דמיירי בשלא כדרכה הא מ"מ אעפ"י שלא השיר בתולי' אעפ"כ פסולה מצד בעולה) ור' חגי הוי סבר כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה דהתם משום בעילה איכא משום זונה ליכא. א"ל אביי ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי ואי בעולה לא הוי זונה נמי לא הוי ור' חגי הי' סבור כמו שסובר ר' יוסף דאע"ג דאין זנות לבהמה מ"מ בעולה הוי וע"כ הוי בעי ר' חגי מיהדר בי' דאיך יתרץ הברייתא דנבעלה למי שאינו איש כשר לכה"ג הא מ"מ פסולה מחמת בעולה וע"ז אמר לי' ר' אבא לא תיהדור בך (פי' שר' אבא סובר כמו אביי בש"ס דילן (ד' נ"ט) דא"ל אביי ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי לא תהדור בך משום שיפה תירץ דמיירי בשלא כדרכה וא"כ ליכא משום השרת בתולין ואע"ג דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדים וא"כ הוי בעולה ופסולה לכה"ג). אך כיון דאין זנות לבהמה א"כ בעולה נמי ליכא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי ואי זונה לא הוי בעולה נמי לא הוי ולא כפירוש הפ"מ דסובר כר"מ דבעילה שלא כדרכה שרי דא"כ אמאי קאמר בתולה הנבעלת לקטן ולמי שאינו איש כשירה לכהונה דא"כ אם בעולה שלא כדרכה כשירה לכהונה א"כ אפי' בעילה ממש שלא כדרכה נמי שרי אלא ודאי כמו שפירשתי דלא קשה מהא דכתיב והוא אשה בבתולי' בין כדרכה בין שלא כדרכה דהתם הוא מחמת בעולה אבל הנבעלת לקטן ולמי שאינו איש דכיון שאין זנות לבהמה בעולה נמי לא הוי:
וע"ז אומר למה בעא ר' חגיי מיהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח כו' וסובר דאע"ג דאין זנות לבהמה אעפ"כ בעולה מיהת הוי וע"כ רצה ר' חגי לחזור בו מהא דתירץ דמיירי שלא כדרכה וע"ז אומר מה עביד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו (פי' דבעי דמה רצה ר' חגי לחזור בו ולתרץ תירוץ אחר) עד שלא יחזור בו (פי' קודם שא"ל ר' אבא שלא יחזור) והוא משום דאי זונה לא הוי מבהמה בעולה נמי לא הוי אבל ר' חגי קודם ששמע מר' אבא והוא רצה לחזור מן התירוץ שנבעלה שלא כדרכה דמ"מ פסול משום בעולה וא"כ איך רצה לתרץ הברייתא והא דקאמר עד שלא יחזור בו (פי' קודם שאמר לו ר' אבא שלא יחזור בו כמו שביארתי) ע"ז אומר פתר לה בהעריי' (פי' שיתרץ דמיירי בהעראה וא"כ כשר מצד השרת בתולין דמיירי שלא השירו בתולי' ומצד העריי' שהיא כבעולה לא נתרבתה בבהמה) וע"ז אומר ולמה לית ר' יוסי (כצ"ל) פתר לה בהערי' א"ר מנא דהיא צריכא לי' ר' יוסי בעא העריי' בזכור מהו העריי' בבהמה מהו וע"כ כיון דמיבעי' לי' אם יש העריי' בבהמה וא"כ לפי מה שסברי דאפי' דאין זנות לבהמה אעפ"כ יש בעילה לבהמה ור' יוסי מיבעי' לי' אם יש העריי' בבהמה כו' וא"כ אם יש העריי' בבהמה א"כ פסולה לכה"ג מטעם בעולה וע"כ לא מוקי לה בהעריי' כד שמע ר' ירמי' הדא דר' חגי אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי (פי' דר' אמי לא הוי מקשה על הדא דעיקר הקושי' הי' מה בינה לבין הנבעלת באצבע אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה וא"כ בהעריי' דליכא השרת בתולין לא קשה ומחמת בעילה אפשר דסובר דאין העריי' בבהמה וא"כ אינה פסולה מטעם בעולה). וע"ז אומר על הדא לא הוי ר' אמי מקשה אלא ר' יוסי דר' יוסי הי' מקשה ע"ז דלפסול מחמת בעולה דהא ר' יוסי בעי העריי' בזכור העריי' בבהמה מהו (והש"ס דילן ביבמות (ד' נ"ה) מסיק דהעראה בזכור והמערה בבהמ' חייב וע' תו' שם ד"ה בזכור מהו) וכ"ז הוא קודם שאמר ר' אבא לא תיהדר בך אבל לאחר שאמר לר"א לא תהדר בך היינו משום דסובר כמו אביי ביבמו' (דנ"ט) דכיון דאין זנות לבהמ' ה"נ לא מיפסלא מחמת בעילה לבהמה וא"כ אפשר לתרץ כמו שתירץ ר' חגי תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולפי מה שביארתי מבואר היטב ודו"ק
[ומה שכתב שם הק"ע בד"ה כשירה אפי' לכה"ג כתב הגאון בעל מ"ל בה' א"ב (פי"ז ה"ג) בד"ה מצוה על כה"ג וכו' ויש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב אם היינו דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים דמבתולים נפקא כל שבתולותי' קיימין אף שנבעלה שרי לכהן מדין בעולה ותמיהני דלא פשיטא לי' מהכא דהא כשנתעברה מקטן ודאי דביאתו ביאה ואפ"ה שרי לכה"ג לפי שאין לו כח ליגע בבתולי' וכן מפורש ברא"ש בפרקין דקטן שבא על הגדולה דשרי לכה"ג כו' ושגה בזה דהא דאמרינן דקטן שבא על הגדולה דכשירה לכה"ג היינו קטן פחות מבן ט' דאין ביאתו ביאה והא דקאמר בירושלמי (שם) ואפי' תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין כח ליגע בסימנים וכתב הפ"מ כלומר דביאה מ"מ היא ולי נראה דקאמר לב"ש דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ט) ת"ש המסוללת בבנה קטן והערה בה ב"ש אומרים פסלה מן הכהונה וב"ה מכשירין (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ח) המסלדת בבנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין) אמר ר' חייא כו' הכל מודים בבן ט' שנים ויום א' בביאתו ביאה פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמונה דב"ש סברי דגמרינן מדורות הראשונים וב"ה סברי לא גמרינן מדורות הראשונים ודורות הראשונים מנלן דביאתו ביאה (פי' אפי' לב"ש הוא רק ביאתו ביאה בבן שמנה אבל כתובתה מאתים) אבל זהו ודאי דבעולה לכה"ג פסולה מחמת שהיא בעולה ואעפ"י שלא השיר בתולי' מחמת בעולה דלא גרע מכשלא כדרכה דליכ' השרת בתולי' ופסולה וכמו דמסיק שם המ"ל וכמו שמיישב הא דאמרינן בחגיגה (ד' י"ד) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל כו' א"כ משמע דבעולה אם לא השיר בתולי' מותרת לכה"ג דאיפשר דסובר דבנבעלה שלא כדרכה דכשירה לכה"ג כו' עיי"ש וא"כ לפי מה שביארתי הירושלמי א"כ מוכח דסובר דדווקא הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש אבל הנבעלת מאיש אפי' שלא כדרכה נמי פסולה מחמת בעולה לכה"ג ודו"ק]:
(ה"ו) מתניתין הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעותר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראי' לדברי' ובגמרא ר' ירמי' בעי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע וחזר ואמר יש טענת בתולים כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת מצא ואיבד. ותהא נאמנת (ונראה לפרש שאומר ותהא נאמנת פי' אם מדברת תהא נאמנת) ע"ז אומר לית יכיל דאמר ר' אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה (פי' וא"כ ניחא אפי' לר"ג ור"א יש טענת בתולים דהא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת הוא רק לענין כתובתה אבל לקיימה אסור משום ספק סוטה): [והנה כבר ביארתי לעיל (ה"א) דלא כהפ"מ שהוכיח מהרמב"ן שהירו' אינו סוב' כן להלכה. והא שאומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח. וביארתי שזהו לענין בוגרת דסובר הירושלמי דאסורה לבעלה משום ספק סוטה. אך הני מילי בשותקת אבל במדברת שזהו מחמת שהיא בוגרת נאמנת אפי' לר' יהושע וע"ז אומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח וע"כ נאמנת במדברת אבל ר"א סובר להלכה דר"ג ור"א נמי מודים שאסורה לבעלה משום סוטה ולקמן סוף פירקין יתבאר עוד בזה. ודלא כמו שפי' הר"ן דהא דאמר דהכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת היינו במתני' דיש טענת בתולים וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' דמתני' מיירי במכחישתו ואומרת מצא ואיבד וע"כ שוי' אנפשיה חתים דאיסורא וא"כ משמע מזה דבלאו"ה נאמנת ומותרת לבעלה ג"כ אנא כמו שביארתי ומה שכ' הפ"מ ומצינו ג"כ דלא תלינן איסורא בממונא ואפי' במקום דטענתו לענין כתובה הוא מ"מ אינה אסורה עליה כגון באשת ישראל כו'. [והירו' לטעמיה דלענין כתובה נאמנת אבל לא לענין איסורא משום ספק סוט' וכמו שביארתי (פ"ו דסוטה ה"א) שיטת הירו' דאמר ההן פרקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני כו'. וביארתי שם דהירושלמי סובר דאם קינא לה ונסתרה ואינו יכול להשקותה א"כ אסורה לבעלה אף שלא יוכל להשקותה וכמו דתנן מי שקינא לה ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וסתמא דמתני' חולקת על ב"ה דסברי דכיון שאינה שותת אינה נוטלת כתובה וביארתי שם דע"ז אומר שם אמר ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר"א כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם וכא הוא אמר הכין. וביארתי שם שמקשה דא"כ אליבא דר"א הלכה כסתם דמי שקינא לה ונסתרה ושמע מעוף הפורח שאינו יכול להשקותה אעפ"כ אמרי' יוציא ויתן כתובה ע"ש וע"כ אמר הכא ר"א דנאמנת שלא להפסידה כתובתה אבל אעפ"כ אסורה עליה משו' ספק סוטה]:
ועוד אפשר לומר דהא דאמר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח קאי אהא דקאמר לקמן בירושלמי (פ"ב ה"ב) מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך הית' ולקחתיה ממנו נאמן כו' וקאמר בגמ' מודה ר' יהושע ואין פליג בקדמיתא (פי' שהוא כמו דאמרי' בכתובות (ד' ט"ז) דר' יהושע אמיגו קאי ואפירקא קמא קאי כו' אלא אהא הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר כו' דמיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה משום הכי קאמ' ר"ג דמהימנא וקאמר ר' יהושע לר"ג בהאי מיגו דהכא מודינא לך בההיא מיגו דהתם פליגתא עילויך מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וע"ז אומר הירושלמי הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת (פי' התם איתמר דנאמנת (והוא ט"ס וצ"ל דנאמן) פי' ר' יהושע סובר שם דנאמן כמו דאמרינן ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היה ולקחתיה ממנו נאמן והכא איתמר אינה נאמנת דהא ר' יהושע סובר דאינה נאמנת (או הא דאמר נאמנת אגב דאמ' אח"כ אינה נאמנת) ע"כ אמר נאמנת (פי' כיון דר' יהושע סובר דאמרי' מיגו א"כ נאמנת) וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' הכא ונתחלף במקום הכא תמן) וכה"ג כתבו הראשונים בירושלמי (ספ"ו דשבועות) תמן יש חילול כו' וכתבו שם דמוחלפת שיטה זו דמאי תמן הכא בשמעתין ומאי הכא תמן שזה דרך הירושלמי בכמה מקומות עיי"ש בפ"מ) וע"ז אומר דהכא כ"ע מודו שהפתח פתיח והוא כמו דמשני בכתובות (ד' ט"ז) מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וכמו שכתבו התוס' בכתובות (שם) דהתם הרי שור שחוט לפניך דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו בשר שחוט שאין יכול לומר חי הוא ולהכי בין שאומרת משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא הכא אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה של אביך מעולם וע"ז אומר תמן שניהם מודים הפתח פתוח (פי' דשור שחוט לפניך דאינה יכולה לומר בתולה אני. וע"כ סובר ר' יהושע דלא מהימנא במיגו אבל התם אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אומר לא היה של אביך מעולם]:
שם תמן תנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתא דר"ג ור"א דלא כר' יהושע (פי' הא דתנן בסיפא דמתניתין נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה והטעם הוא משום דכאן נמצא כאן היה וא"כ הכא דתנן הנושא את האשה כו' וא"כ היא ברשות הבעל וא"כ ה"נ על הבעל להביא ראיה וא"כ כיון שר' יהושע אומ' לא מפיה אנו חיין א"כ סיפא דמתני' דלקמן כר"ג ור"א דלא כר' יהושע א"ל דברי הכל היא שני' היא מומין שדרכן להולד וכבר ביארתי בריש כתובות (ה"א) דלא כהק"ע והפ"מ וביארתי דהא שאומר שני' היא מומין שדרכן להולד דהיינו שדרכן להולד אחר הנישואין אבל זנות אינו מצוי שתזנה אחר החופה וכל טענת בתולי' אינו אלא ביחוד הראשון ואינו מצוי שתזנה בזמן מועט וא"כ ודאי נאנסה בזמן האירוסין כשהיתה בבית אביה וע"כ פליג ר' יהושע דאינה נאמנת אבל גבי מומין מודה דכאן נמצא כאן היה (ולפי"ז הוא דלא כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"ה) בד"ה רישא כאן נמצא כאן היה כו' ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנישאת אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לה חזקת רשות האב הואיל וודאי ברשות אביה נאנסה והירו' סובר דודאי ברשות אביה נאנסה וכמו שאמר לקמן ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו):
וע"ז אמר ר' יוסי מקמ' דנן (פי' הראשונים שלפנינו) חמיי רבנן מדמו מומין לבתולין אילין ילפין מן אילין ואילין מן אילין בתולים ממומין שאם בא עלי' עודה בבית אביה צריך האב להביא ראיה (פי' עד שאם בא עליה באירוסין הבעל מהימן והאב צריך להביא ראיה) מומין מבתולים שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תיכנס לרשותו הבעל צריך להביא ראיה) מן אילין בתולין וכי אילין בתולין לא בבית אביה בטלו ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה וכא הבעל צריך להביא ראיה וביארתי שם שזהו כמו דמשני רב אשי בכתובות (ד' ע"ו) רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכמו שפירש"י ותוספו' דברישא לא מהני חזקת הגוף שלה דכיון דשייך לאב ע"כ לא מהני חזקת הגוף אבל בסיפא מהני לה חזקת הגוף שלה ע"כ אע"ג דודאי הי' לה ברשות האב אעפ"כ נאמנת וע"כ תנן בסיפא ניכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתארס לא והוא כיון שנכנסה לרשות הבעל ח"כ מהני חזקה דידה וע"כ צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו ועיין בשב שמעתתא שמעתא ב' פ"ה) דאפי' אי אמרינן דכל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה והטעם משום דנמצא הריעותא ברשותו אבל הכא שכבר נשאת א"כ יצתה מרשות האב וע"כ אפי' אם נולדו ברשות האב אעפ"כ לא מגרע לחזקתה דכיון דנישאת האב לאו בעל הממון הוא עכשיו. וע"כ צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תיארס. ולפי"ז אתי שפיר אפי' אי אמרינן דהטעם הוא דכל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וכמו דאיתא בירושלמי פ"ק דקידושין (ה"ו) ר' בא בשם רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור כו' א"ל מתניתא מסייע לשמואל נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה ולא האב צריך להביא ראיה להוציא כתובה מרשות הבעל א"ל מי לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה וזה שכנס כמו שמשך וצריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תכנס לרשותו והוא משום דכיון שנולד הספק ברשותו צריך להביא ראיה ועיין בריש פרקין (ה"א) ושם הארכתי בזה):
(ה"ח) ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשי' הלכה כר"ג וכר"א משו' שנים שרבו על אחד ר' יוסי בעי אם הלכה למה שנים ואם שנים למה הלכה מעתה אין יסבור ר' יוחנן כר' יהושע אין הלכה כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע ופי' הפ"מ ונקט ר' יוחנן משום דהוא מארי' דהאי תלמודא כלומר אם יסבור עוד א' כר' יהושע כו' ושגה בזה דהא דאמר אם יסבור ר' יוחנן היינו ר' יוחנן בן נורי דתנן לקמן (ה"י) א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה ואמרינן בכתובות (ד' י"ד) א"ל רבא לר"נ ריב"נ דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולים למי מכשיר אי כר' יהושע אפי' ברוב כשירים נמי פסול א"ל רב יהודה אמר רב בקרונות של ציפורי הי' מעשה (פי' דאיכא תרי רובי ובהא ר' יהושע מודה וכמו שפירש"י לעולם דר' יהושע והכא משום דאיכא תרי רובא לכשרות אכשרה כו') וכן אמרינן כירושלמי רב יהודה בשם רב בקרונה של ציפורי הוי עובדא ר' ירמי' ר' חמא בר עובדא תריהון אמרי בשם ר' חנינא מודה הושע באנוסה (ופי' הפ"מ משו' חזקת כשרות) ולי נראה דהטע' משום תרי רובא והא דקאמר מודה ר' יהושע באנוסה (פי' דבמתניתין באנוסה ליכא הטעם דבודקת ומזנה וא"כ אפי' לר"ג נמי אינה נאמנת אלא ודאי דצריך לאוקמי דבקרונה של ציפורי הוי מעשה וא"כ ר' יהושע נמי מודה) וזהו כפי' התוס' אבל תחילה, דמשני בקרונה של ציפורי הוי מעשה ואתי כר' יהושע וע"ז אומר מעתה אין יסבור ר' יוחנן כר' יהושע (פי' ר' יוחנן בן נורי אם יסבור כר' יהושע ולר"ג לא בעי הרי רובא אין הלכה כר"ג וכר"א דהא הוי שנים לגבי שנים) וע"ז אומר מאי כדון משום עדות שהאשה כשירה לה (פי' משום שאשה בודקת ומזנה וע"כ הלכה כר"ג וכר"א) ואיפשר עוד לפרש כיון שכל עיקר הטעם משום שזהו עדות שהאשה כשירה לה משום שאשה מזנהבודקת ומזנה, וא"כ קשה בהא דנאנסה מ"ט דריב"נ וא"כ צריך לומר דבקרונה של ציפורי הי' מעשה ואיכא תרי רובא ובתרי רובי מודה ר' יהושע ואתי כר"ג דהוא נמי מודה דבעינן תרי רובא והטעם דבאנוסה ליכא הטעם דאשה מזנה בודקת ומזנה א"כ אין ראי' מזה דר' יוחנן סובר כר' יהושע דהא אפי' לר"ג נמי בעינן תרי רובא וע"ז אומר הוי בעי מימר מה פליגין ר' יהושע ורבנן במקום שרוב פסולין אבל במקום שרוב כשירים אף ר' יהושע מודה ולפי"ז לא נצטרך לאוקמי מתניתין בקרונה של ציפורי דאפי' בחד רובא נמי כשר וע"ז אומר כי אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אפי' במקום שרוב כשירין היא המחלוקת סבר ר' יהושע הזנות רצה אחר הפסולים וע"כ בעינן תרי רובי:
(ה"ט) היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' אמר ר' אלעזר הכל מודים בולד שהוא שתוקי ותני כן במה דברים אמורים בעדות אשה גופה אבל בולד הכל מודין שהוא שתוקי (פי' דגבי ולד ליכא חזקת כשרות וחזקה דידה אינה מועלת לבתה) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' י"ג) א"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כה"ג האיך עבידא סיעה של כהנים עוברת פירש א' מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כה"ג (וכתב הפ"מ הרי מצינו שתוקי כה"ג כלומר הולד שתוקי במקצת ואעפ"י שברור לנו שמכהן כשר בא משתקין אותו מדין כהונה כו') ולי נראה שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ק') דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי והראי' דבש"ס דילן פריך עלה מהא דתנן מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונישאת וילדה כו' אלא בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סופו עולה במשמר של זה כו' ומשני אמר ר' שמעון בממאנת ופריך וממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכדרב יהודה אמר שמואל כו' ואיזו זו קידושי טעות כו' ובירושלמי (פי"א דיבמות ה"ז) אמרינן מה אנן קיימין אם לאחר מיתה לית יכיל דתנינן הוא אונן עליהון והן אונין עליו ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא לראשון למה אינו מטמא אלא בשגירש מה נפשך בנו הוא יטמא לו אם אינו בנו חלל הוא ומה בכך שיטמא אלא בשאנס אלמא דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהן ובעל שמשתקין אותו מדין כהונה וע"כ צריך לפרש הא דא"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כה"ג האיך עבידא סיעה של כהנים עוברת ופירש א' מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כה"ג וא"כ יכול להיות שתוקי כשר ויוכל להיות כה"ג לפי שיטת הירושלמי והא דקרי ליה שתוקי היינו שמשתקין אותו מדין ירושה וא"כ אין ראיה מהברייתא דתני' בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי היינו שאינה נאמנת שנתעברה מפלוני שירשה ואפי' אם תפס ועיין תוס' כתובות (ד' י"ג) בד"ה פשיטא אי ידעינן אבוה מנו כו'
עוד שם מילתי' דר' זירא אמר שתוקי כשר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי אף לענין משפחה כן א"ל כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה ברם הכא לענין קדשי הגבול והנה כל דבריו של הפ"מ כאן הוא בדחוקים גדולים והוא שפי' הירושלמי כמו שיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ק"א) ובכתובות (ד' י"ג) וע"כ פירש דלמשפחה קיל טפי ובאמת לענין משפחה חמיר טפי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ז) ר' חייא בשם ר' יוחנן מתניתא לענין קדשי הגבול אבל לענין משפחה ולקדשי המזבח צריך שני עדים וא"כ לענין משפחה חמיר טפי וכן אמרינן בש"ס דילן בקידושין (ד' פ') אמר ר"ל לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ביוחסין לא ופירש"י אבל ביוחסין לא אם יש להם בנות אין נשואות לכהנים עד שיביא ראי' שהם בנותיה של זו והתוס' כתבו בד"ה לא שנו כו' ולפירוש הקונטרס אבל ליוחסין כגון להיות משמש בנו ע"ג המזבח לא מהימן כו' וגם הק"ע לא ביאר היטב:
[ע"כ נראה לי לבאר שאומר מילתיה דר' זירא אמר שתוקי כשר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי אף לענין משפחה כן (פי' אם לענין משפחה נמי הולד כשר) א"ל כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה (פי' הא דתנן בקידושין דשתוקי פסול הוא לענין משפחה (ולפי' התוס' בקידושין היינו שיהיה ראוי לעבודה או לענין יוחסין לפירש"י ברם הכא לעני קדשי הגבול דלענין קדשי הגבול הולד כשר אבל לא לענין יוחסין וא"כ ניחא הא דתנן עשרה יוחסין וקתני שתוקי ניחא שפיר אפי' לר"ג ולר"א והוא דהתם הוא לענין משפחה והכא אע"ג דהולד כשר אך זהו רק לענין קדשי הגבול אבל לא לענין משפחה):
עוד שם מילתי' דר' שמואל בר יצחק שתוקי פסול והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) שתוקי כשר ומביא ראי' ע"ז מהא דר' שמואל בר יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימר במדברת באומרת איני יודעת וע"כ אומר מילתי' דר' שמואל בר יצחק שתוקי כשר ואפי' לענין משפחה ג"כ (וכבר ביארתי שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דעשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל דפסול לכהונה דבעינן שיהא זרעו מיוחס אחריו וכבר הוכחתי מהירושלמי דיבמות דהירושל' פליג ע"ז):
[ובזה יתבאר הא שהקש' הפ"מ על הא דאמרי' בירו' (פ"ד דיבמו' ה"ב) תני הא' ראוי להיות כה"ג והשני ממזר בספק ראב"י אומר אין ממזר בס' מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעתיה דראב"י שמונה על דעתיה דר"ג ור"א תשעה על דעתין דרבנן עשרה והכא מסיק דיש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת איני יודעת ותחילה אבאר הפי' של הירושלמי שם דלא כהפ"מ שם (והוא כמו דאמר רבא ביבמות (ד' ל"ז) ראב"י אומר אין ודאי ממזר אלא ספק ממזרת ואסור בממזרת) אלא דלשיטת הירושלמי סובר ראב"י דאין ממזר בספק ומותר בממזרת וע"ז אומר מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללים שאסורים משום דזהו ליוחסין דהיינו לכהונה וע"ז אומר כהא דתנינן תמן עשרה יוחסים עלו מבבל על דעתיה דראב"י שמונה (פי' שאומר דספק ממזר מותר על דעתיה דראב"י שמונה דהא חסר שתוקי ואסופי) על דעתיה דר"ג ור"א תשעה על דעתין דרבנן עשרה (פי' דא"כ לא יהיה עשרה רק לרבנן ולא לראב"י וא"כ יהיה חסר שנים דהיינו שתוקי ואסופי כיון דסובר דספק ממזר מותר ולא יהיה רק שמונה וכן לר"ג ולר"א לא יהי' רק תשעה דהא הם אומרי' דנאמנת אלא ודאי דמודה ראב"י בפסולי יוחסין דספיקות נמי אסור וע"כ ניחא דתנינן בכלל עשרה שתוקי ואסופי) וכן לר"ג ולר"א אע"ג דסברי שהיא נאמנת אך לא לענין פסול יוחסין וזהו כמו דאמרינן כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה ברם הכא לענין קדשי הגבול וע"כ הא דתנן עשרה יוחסין כו' שתוקי היינו לענין משפחה והכא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת הוא לענין קדשי הגבול ואפי' אי אמרינן דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ג"כ והכא דאמר דמיירי בשותקת או באומרת איני יודעת הוא לר' שמואל בר יצחק דאמר שתוקי כשר (לפי הגהתי שצ"ל כשר) והוא דר' שמואל בר יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת איני יודעת והוא שסובר דכשר אפי' לענין יוחסין ג"כ ועיין שב שמעתתא (שמעתתא ב' פי"ח) מה שכתב על תשובת רמ"א (ס' י"ט) שהקשה על הרמב"ם על הא שלא כתב הרמב"ם בהלכותיו דבתה כשירה לכהונה כיון דקיי"ל כר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שכתב שם דהא דאמרי המכשיר בה מכשיר בבתה מיירי בהכשר דקהל ישראל ואע"ג שכתב דהא דפ' עשרה יוחסין מיירי להכשר לקהל ישראל אעפ"כ לר"ג ולר"א איכא למימר דסובר דהא דעשרה יוחסין קאמר שתוקי ג"כ היינו לכהונה ודו"ק]:
שם (ה"י) אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל וכתבו הק"ע והפ"מ דמשיטת' דהכא משמע כפירש"י דדוקא בתוכה של עיר ובשעת קרונות הבאים לתוכה של עיר אבל לא כשפירש מציפורי לחוץ. אבל דעת הרמב"ם דדוקא כשבעל בפרשת דרכים או בקרונות שבשדות דאז מסייע רוב סיעה לרוב כשירין שבעיר כו' עיי"ש רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובעל חזקה שפוסל ששם בעל ופירשו הואיל וראוהו פירש ממקום הקבועות כו' אך שצריך לבאר דא"כ קשה מהירושלמי על הרמב"ם שפסק דדוקא כשבעל בפרשת דרכים:
ע"כ נראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) ר' אילא בשם ר' ינאי אמר תוכה (והוא ט"ס וצ"ל) הוכח שבציפורן בעל [והוכח הוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סוף חלק א') על הא דאית' בירושלמי (רפ"ב דשבועות) א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והא תנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת אמר ר' זעירא מתניתין בדבר שאינו בא מחמת הזבח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מן הזבח והפ"מ פירש מחמת הזבח קאי על מי חטאת ופי' בדוחק וכן הק"ע וכתבתי שם שהוא טעות הדפו' וצ"ל מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מחמה הוכח (פי' בשני שבילין וכמו דאיתא פ"ק דנדה (ד' ז')שלא תאמר בהוכחות שנינו ופירש"י בספק טומא' מוכחת (פי' דבס' טומאה מוכחת שא' בודאי נטמא) וע"כ אומר כל ס' רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות כו' מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח וא"כ הוא טהור לגמרי ומתירין אותן [ובזה יתבאר הא דאית' התם הכל מודין שאם עבר ועשה טהור מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אמר עבר ועשה טמא וכא אמר עבר ועשה טהור כאן ברה"י כאן ברה"ר (פי' דברה"י ספיקו טמא ע"כ אפי' עבר ועשה טמא אבל ברה"ר אע"ג דבספק טומאה הבאה מחמת הוכח אין מתירין לו לעשות לכתחילה אעפ"כ אם עבר ועשה טהור ואפי' תימר כאן וכאן ברה"ר) (והוא חסר בדפוס ולא סיים התירוץ). אך לפי מה שביארתי ניחא דהא דא"ר יוחנן אין מתירין לו לעשות הוא בספק הבא מחמת הוכח וע"כ אם עבר ועשה טהור אך זהו דוקא לענין אם נגע בטהרות אדם שהלך בשני שבילין והשני נגע בטהרות אחרות אבל אם שניה' נגעו בטהרות א' א"כ טמא ממ"נ וכמו שכתבו התוספות בכתובות (ד' כ"ז) והלך בא' מהן ועשה טהרות להכי נקט ועשה טהרות דלענין האדם אנו מזקיקין שניהם לטבול טהרות פן יבואו לידי טומאה ודאי אם יגעו שניהם בספק א' לכך אמר להו זילו טבילו דהא נהרא קמייכו וע"ז אומר דהא דאמר ר' יוחנן אין מתירין לו לעשות היינו בספק הבא מחמת הוכח ואם עבר ועשה טהור היינו אם נגע לבדו בהטהרות אבל אם נגעו שניהם טמא וע"כ אמר ר' יוחנן דאין מתירין לעשות והוא משום דבא מחמת הוכח כיון דא' משניהם ודאי טמא ואם יגעו שניהם בהטהרות ודאי טמאין וע"כ אם עבר ועשה טמא או לענין אם נגע זה בטהרות והשני בטהרות אחרות שלא יאכל אדם אחד דא"כ יאכל ודאי טומא' וכמו שכתבו התוספות בכתובו' (ד' כ"ו) בד"ה אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפ"ע לא שיאכל אדם א' דא"כ יאכל ודאי טומאה כו' ואפשר דצריך להגיה כאן וכאן בר"ה כאן לאחד כאן לשנים]:
והכי איתא בירושל' (רפ"ג דעירובין) תמן תנינן ספקו טהור ר' יוסי מטמא אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח וכן בירושלמי (ריש פ"ח דשקלים) כל הכלים הנמצאים דרך ירידה לבית הטבילה טמאין וקאמר לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא גזרו על הכלים שבירושלים ומשני מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכח (פי' שיש הוכחה שטמאין) (וכל מקום שאומר הוכח היינו שבהתערובות יש פסול או איסור ודאי) וכמו דאיתא בירושלמי וריש ביצה) נתערבה באלף כולן אסורות מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שאסור נשרין ספק מהיו' נשרו ספק מאתמול נשרו (פי' וא"כ מותר הספק אפי' בדבר שיש לו מתירין) ברם הכא יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן (פי' שע"כ לא בטל בתערובות אם הוא דשיל"מ משום שיש כאן הכא אחת לאסור והיא מוכחת על כולן:
וכן בירו' (ספ"ז דתרומות) א' טמאה ואחד טהורה אני אומ' לתוך טמאה נפלה כו' רשב"ל משו' בר קפר' והוא שיש בשני' רוב ר"י אמר אעפ"י שאין בשני' רוב וכה"ג פליגי בש"ס דילן ביבמו' (ד' פ"ב) ואמ' ר"ל והוא שרבו חולין על התרומ' כו' מחלפ' שיטתי' דר"ל תמן הוא אומר ספיקן בטל ברוב והכא אמר הכין תמן בשם גרמי' והכא בשם בר קפרא מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר נעשו הוכח והכא אמר הכין שני' היא הכא שיש לו במה לתלות והנה המפרש פי' בדוחק והענין הוא שמקשה על הא דפליגי ר"י וריש לקיש (פ"ד דתרומות) דאמרי' שם היו לפניו עשרים תאנים ונפלה א' לתוכן ואבדה א' מהם ר"ש בן לקיש אומר ספיקן בטל ברוב ר' יוחנן אמר כולן נעשו הוכח והיינו שאם נפלה תאנה באופן שהיא אינה בטילה שהוא מכל שדרכו למנות ועיין בביצה (ד' ד') אך כיון שנפלה א' מהן ע"כ סובר ר"ל דלא נעשו הוכח (פי' שהוכח נקרא מה שיש בודאי האיסור בתוכו) וע"כ כיון שנפלה אח' מהם אין כאן הוכח ור' יוחנן סובר דאעפ"כ היה הוכח אף ע"פ שאפשר שההוכח נפל מתוכו וע"כ מקשה אדר' יוחנן והכא שאומר אע"פ שאין בשני' רוב דהא הכא הוי נמי הוכח כמו ב' שבילין שביארתי שנקרא הוכח וא"כ ה"נ יש הוכח ואעפ"כ אמר ר' יוחנן דאע"פ שאין בשני' רוב. וע"ז משני הכא שני' היא הכא שיש לו במה לתלות כיון דאחת טמאה ואחת טהורה אמר לתוך טמאה נפלה וע"כ כיון שיש בשעת נפילה במה לתלות ע"כ לא הוי הוכח משא"כ בהא דעשרים תאנים שנעשו תחילה הוכח ע"כ אף ע"פ שאבדה א' מהם אעפ"כ הוי הוכח]:
ומעתה יתבאר הירו' אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה. (ולפי הגהתי צ"ל הוכח) שבציפורין בעל (פי' דאם לא הוי בשעת קרונה של ציפורי לא אזלינן בתר רובא ורוב כשירים אלא תלינן דהפסול בעל והטעם משום דהוי קבוע וע"כ אומר הירו' דהפסול שנתערב ע"כ אמרינן דהוכח שבציפורן בעל וע"כ בעינן תרי רובא וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) והיכי דמי אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהו לגביי' דה"ל קבוע ואמר ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וע"ז אומר הוכח שבצפורין בעל (פי' אעפ"י שהוא פסול א' אך כיון שהוא בתוך ציפורין ע"כ אמרי' הוכח שבציפורין בעל) ובזה יתבאר הא דאמרינן לקמן הי' ציפורין נעולה ר' יוסי אומר עד שיוכיח ונדחקו הק"ע והפ"מ בהא דקאמר עד שיוכיח ולפי מה שביארתי יתבאר לקמן:
עוד שם ר' בא בשם ר' ינאי ראוהו אותו פירש מציפורין חזק' שפסול ששם בעל (והו' כיון דראוהו בשע' שפי ממקו' הקביעו' הוי כפירש וע"כ הוי קבוע ואיפשר דע"כ חיישינן בחד רובא דילמא ראוהו פירש ממקום הקביעות) פלטי' מהו ר' ירמי' בר ווא ר' יוסי אומר כרוב הנה הק"ע נדחק בזה והגיה גם הפ"מ נדחק בזה ול"נ שצ"ל ר' ירמי' בר ווא כרוב ואפשר דהא דא' בר ווא הוא (ט"ס וצ"ל) כרוב ר' יוסי אמר אינו כרוב (פי' שר' ירמי' בר ווא אמר שפלטי' הוי כרוב וקבוע לא הוי אלא בבתים) ור' יוסי אמר אינו כרוב ונקרא ג"כ קבוע והוא כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ט"ו) בד"ה דילמא אזלא איהי לגביי' (פי' לתוך ביתם) דאפי' בתוך העיר לא הוי קבוע וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא הוי קבוע הואיל ולא נמצא בבית כו' וע"ז אומר חייליה דר' ירמיה מן הדא דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שכולה עובדי כוכבים וישראל א' דר בתוכו ונפל בתוכו מפולת מפקחין עליו בשביל ישראל ששם (והוא משום דהוי קבוע) ופלטי' הולכין אחר הרוב אלמא דקבוע לא מקרי רק בבתים ומהו דאמר ר' בא בשם ר' ינאי ראוהו אותו פירש מציפורין ובועל חזקה שפסול ששם בעל על דעתי' דר' ירמי' והן שראוהו פירש מן הבתים (והוא משום דקבוע לא הוי רק בבית) ועל דעתי' דר' יוסי אפי' בפלטי' דר' יוסי סובר דאפי' פלטי' הוי ג"כ קבוע (ואיפשר לומר דהא דאמרינן לקמן סוף פרקין מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאשפה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר יוסי (כצ"ל) ואמר תיטפל לעיסה ר' ירמי' סבר, מימר לעיסה כשירה ולית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו אמר ר' יוסי ואפי' תימר לעיסה פסולה לית ר' יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכים וע"כ אפשר לומר דההוא אשפה הי' בתוך העיר ור' ירמי' לטעמי' דקבוע לא הוי רק בבתים ור' יוסי לטעמי' דקבוע הוי אפי' בפלטי'. והא דאמר כשירים מזנים ופסולים משליכים אף דלר' יוסי לטעמי' לא הוי כרוב. אך דקאמר ור' ירמי' אפי' תימא לעיסה פסולה ואפי' לטעמי' דר' ירמי' דקבוע לא הוי רק בבתים אפ"ה אמר לעיסה פסולה מ"ט כשירים מזנים ופסולים משליכים וע"כ כיון דנמצא מושלך באשפה וניכר שהוא פסול ע"כ אמר תיטפל לעיסה פסולה ויתבאר לקמן עוד בזה]:
עוד שם היתה ציפורין נעולה ר' יוסי אומר עד שיוכיח (פי' כיון דציפורין נעולה ע"כ חולין ברובה דהא לית כאן הוכח כיון דציפורן נעולה ע"כ לא אמרינן הוכח שבציפורין בעל). וע"ז מתמ' וכא ר' יוסי אומר כרוב (פי' דבפלטי' נמי אמרינן כיון דהולכין מן הבתים לפלטי' ע"כ הוי קבוע) והכא קאמר עד שיוכיח (פי' עד שיודע שהלך א' מן ציפורין לכאן (ואף דכל דפריש מרובא פריש אך גזרינן אטו אם איהי אזלא לגביי') אך ה"מ אם ידעינן שא' מן ציפורין הלך וא"כ אפשר לומר שההוכח שבציפורין הלך אבל אם לא ידעינן שא' מציפורן הלך כשר (והוא דלא כהק"ע והפ"מ) וע"ז אומר חיילי' דר' יוסי מן הדא דמר ר' זעירא ר' יוסי בשם ר' יוחנן נתחלפו פיתו אצל הטוחן אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שםאותו היום חושש ואם לאו אינו חושש מה בינה ולסרקי לא כן תנא סורקי שהיא מסתפקת יום א' מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים סירקית אפשר לה שלא להסתפק וא"כ אותו היינו נעשה הוכיח לכל הימים וכא אני אומר לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') וכא אני אומר לא ירד הפסול אלא למלאות שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') ואע"ג דביום אחר אין ציפורין נעולה אעפ"כ אינו נעשה אותו היום הוכח לכל הימים:
עוד שם ובנמצא הולכין אחר הרוב והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ע"כ נראה לי לבאר והוא שמקשה דאמאי אמר רב יהודה דבקרונות של ציפורין הוי מעשה והתני' נמצא הלך אחר הרוב והוא כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ז ה"ג) תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה נתחלפו לו חושש ובנמצא הולכין אחר הרוב והנה המפרשים פירשו דאמאי לא אזלינן כאן בתר הרוב אך לא יתיישב בזה מאי דקאמר מן קושי' מדמי לה רבנן לשרצים:
ע"כ נראה לי דמקשה דאע"ג דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלה איהי לגבייהו דה"ל קבוע וע"כ חיישינן דילמא אזלא איהי לגבי' והנה אכתי קשה דמ"מ הו"ל רוב וכמו שהקשה הרשב"א הביאו המקנה בקידושין דהא אכתי הוי' לי' רובא כיון דהוי ספק מי הלך אצל מי ואפי' כשהלכה היא אצלם הו"ל פלגא וא"כ איכא רובא להכשיר וא"כ ה"נ ה"ל רובא דדילמא אזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש ואפי' אי אזלא איהי לגביי' מ"מ הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצ' דמי וא"כ איכא רובא להכשיר ואמרינן בפ"ז דשקלים בהא דט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה דבנמצא הלך אחר הרוב:
וע"ז משני מן קו' מדמי לה רבנן לשרצים דתני תשע צפרדעים ושרץ א ברה"י ונגע בא' מהן ואין ידוע באיזה נגע ספיקו טמא פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור חזר לרה"י ונגע ספיקו טמא ולנמצא הלך אחר הרוב (פי' דברה"י נמי אזלינן בתר רוב) וע"כ כיון דמדמין לשרצים ברה"י דהוי ספיקו טמא וע"כ חיישינן דילמא אזלי איהי לגבייהו ואע"ג דהוי ס"ס וא"כ רובא להכשיר אך זה אינו שכבר ביארתי בריש כתובות דכיון דספק טומאה ברה"י הוא כודאי ע"כ לא מהני ס"ס ברה"י אע"ג דרובא מהני ושם ביארתי הטעם דכיון דהתורה אמרה גבי סוטה דהספק הוא כודאי ע"כ אפי' יש ס"ס הוי ג"כ כודאי וע"כ כיון דמדמין לשרצים ע"כ לא הוי רובא מחמת דהוי ס"ס:
והא דאמר מן קושי' מדמי רבנן לשרצים הוא מן קושי' מחמת דמקשה אמאי בעינן תרי רובא (ובספ"ד דסוטה ביארתי דמן קושי' מדמי רבנן לשרצים והוא דבאונס לכהן נמי איכא טומאה וע"כ כיון דבאונס נמי איכא טומאה ע"כ דמי לשרצים ע"ש):
וע"כ מביא הברייתא דתני ט' צפרדעים ושרץ א' ברה"י ונגע בא' מהן ספיקו טמא פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור חזר לרה"ר ונגע ספיקו טמא והוא שמזה מוכח דספק טומאה ברה"ר הוא כודאי והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע דע"כ אמרינן דאם פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור ואעפ"כ אם חזר לרה"י ונגע ספיקו טמא והוא משום דאין הודאי מכריע את הודאי וע"כ פליג ר"ש בטהרות דר"ה מפסקת והוא דר"ש סובר דספק טומאה ברה"י לא הוי רק בתורת ספק וע"כ הודאי מכריע את הספק וע"כ כיון שהוא כודאי ע"כ לא מהני ס"ס וע"כ אמר מן קושי' מדמי רבנן לשרצים:
וע"ז אומר אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל כו' אמר ר' אימי כו' ואח"כ מפרש הא דאמר רב חסדא ולא מצאו כל כו' הוא מפני שקשה עד דאת מדמי לרה"י דמיתה לרה"ר דתני ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהן כו' וא"כ כיון דמחמת טומאה ספק טומאה ברה"ר וא"כ כיון שהוא רק מצד איסור א"כ דמי לנבילה ושחוטה דאזלינן בתר הרוב א"כ הכא הוי כרוב דהא הוי ס"ס להכשיר דדילמא אזלי אינהו לגנה ואפי' אי אזלי איהו לגבייהו מ"מ הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה וא"כ איכא ס"ס להכשיר ואמאי בעינן תרי רובא וע"ז אמר בקרונה של ציפורין לאו ר"ה היא (ונתחלפו השורות וצ"ל) קודם שאמר ר' אימי ברוך כו' (פי' וא"כ איכא רוב' להכשיר מחמת ס"ס ואמאי בעי קרונה של ציפורי דהיינו תרי רובא) ובכאן צ"ל אמר ר' אימי ברוך כו' אמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולים להתייחד כמאן דהוי רה"י (פי' וע"כ לא מהני ס"ס כמו בספק טומאה ברה"י וע"כ בעינן תרי רובא) ולא כמו הק"ע והפ"מ שנדחקו בזה הירושלמי ודו"ק]:
עוד שם מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאשפה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר יוסי ואמר תיטפל לעיסה ר' ירמי' סבר מימר לעיסה כשירה ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו אמר ר' יוסי ואפי' תימר לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין וכבר ביארתי דאזלי לטעמייהו אם הוי קבוע בפלטי' כמו בבתים. אך הא דאמר ר' יוסי ואפי' תימא בעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולין משליכין. וקשה דאמאי לא קאמר דר' יוסי אומר דדווקא בקרונה של ציפורי דבעינן תרי רובא ואפשר לומר דר' ירמי' לית לי' דבעינן תרי רובא וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) ולרב חנן אבר רבא דאמר הוראת שעה הי' קשי' מאן דמתני הא לא מתני הא ופירש"י דרב חנן לא מתני דבקרונות של ציפורי הוי מעשה ולא הוי אלא חד רובא וע"כ אומר אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין ואף שביארתי תחילה דאמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולים להתייחד כמאן דהוי רה"י זהו תירוץ על הא דבעינן תרי רובא אפ"ה קאמר לטעמי' דר' ירמי' דלא בעינן רק חד רובא וע"ז אומר אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין (ולפ"ז אפשר לומר דאפי' ר' ירמי' דסובר דסגי בחד רובא אפ"ה סובר כרב דלא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא) ואע"ג שסובר דלא בעינן רק חד רובא אפ"ה הא דתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב כו' אם רוב ישראל הוא רק להחיותו אבל ליוחסין לא הוא מפני שכשירים מזנים ופסולין משליכין וע"כ לא אזלינן בתר רוב ודו"ק: