Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם שוגג בתרומה ומזיד בחמץ עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דתרומות) מה שביארתי בזה:
שם ר' יהודה בן פזי בעי מכות וכרת מה אמרין בה אילין תנאי אמר ר' יוסי צריכה לרבנן ר' יונה בעי למה לא שמע לה מן הדא דתני רשב"י דתני רשב"י ר"ט אומר נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביוה"כ אין מכות אצל כרת א"ר מנא קומי ר' יוסי מה צריכא לא כרשב"ל פי' דהאיבעי' הוא רק לר"ל דאמר דחייבי מיתות שוגגין נמי פטורין וע"כ מיבעי' לי' אם יש מכות אצל כרת ברם כר' יוחנן מה מכות אצל מיתה יש לו כש"כ מכות אצל כרת (פי' דחייבי מיתות שוגגין ודאי דחמיר מכרת וא"כ כיון דחייבי מיתות שוגגין חייבין א"כ מה הוא האבעי' לענין כרת אם יש מכות במקום כרת) דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לעבודת כוכבים ומזלות ר' יוחנן אמר התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום עבודת כוכבים ומזלות הי' נסקל רשב"ל אמר אפי' התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאלו התרו בו משום עבודת כוכבים ומזלות הי' נסקל א"ל אפי' כר' יוחנן צריכא לי' תמן שני דברים וכא דבר אחד ומשמע מהמפרשים הק"ע והפ"מ דמחלק לענין קים לי' בדרבה מינה בין שני דברים לדבר א' ולי נראה דהא דקאמר תמן שני דברים וכא דבר א' (פי' דתמן בשני דברים ע"כ קאמר ר' יוחנן דאם התרו בו משום אותו ואת בנו ולא משום עבודת כוכבים ומזלות לוקה דבשוגג לא אמרינן קם לי' בדרבה מינה) והא דקאמר ר' טרפון נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת שנאמר בשבת אין מכות. אצל כרת אף כרת שנאמר ביוה"כ אין מכות אצל כרת הוא כמו דאמרינן במכות (ד' י"ג) ר' עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלים להם חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו וא"כ חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים אפי' התרו בהם למיתה רק למלקות אינן בכלל מלקות ארבעים אפי' לר' יוחנן ובפרט לפי מה דמסיק רבא דאמר אתרו בי' לקטלא כולי עלמא לא פליגי דאינו לוקה ומת כי פליגי דאתרו בי' למלקות ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו וא"כ למאי דמקיש ר' טרפון כרת למיתה היינו באותו דבר גופא ובאותו דבר אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי אין לוקין ואפי' לר' יוחנן וע"כ מקיש דבחייבי כריתות ליכא מלקות נמי ודו"ק:
שם (ה"ג) ונתת נפש תחת נפש ומה ת"ל אם יהי' אסון לרבות את המזיד בהתריי' (והנה הפ"מ נדחק בזה) והק"ע הגיה לרבות את המזיד שלא בהתריי' [ולי נראה שצ"ל לרבות את המזיד כהתריי' (פי' לרבות את המזיד בלא התרי') כהתריי' ממש א"ר יוסי ולאו מתניתא שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון וההיא ודאי מיירי בלא התראה וכמו דמשני ר' יוחנן שבריש פירקין תמן תנינן האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ותנינן אלו הן הלוקין הכא את אמר לוקה וכא את אמר משלם א"ר יוחנן לצדדין היא מתניתא אם התרו בו לוקה לא התרו בו משלם כו' וא"כ ר' יוחנן מוקי לה בלא התראה וא"כ מאי קמ"ל ר' ירמיה בשם ר' אלעזר וע"ז משני דלא אתי אלא בשוגג (פי' דקמ"ל דאפי' בשוגג לגמרי נמי פטור ודו"ק):
(ה"ד) בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארס' לית מילתא דר' אחי אמרה שהוא נותן והתני תחת אשר ענה לרבות את היתומה לקנס דברי ריה"ג אמר ר' אחי תיפתר שבא עלי' עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה ליתן לאביה הוא בא עליה עד שלא מת אבי' ומת אבי' והוא בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארסה (פי' דכמו שבא עלי' עד שלא מת אבי' ומת אבי' אעפ"כ צריך ליתן לה קנס אע"ג שאם הי' בא עלי' משמת אבי' הי' פטור לריה"ג וה"נ אם בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארסה חייב ליתן קנס אע"ג דאם הי' בא עלי' משנתארסה ונתגרשה הי' פטור ליתן קנס אעפ"כ כיון דבא עלי' עד שלא נתארסה חייב) ר' זעירא אמר רב חסדא בעא בא עלי' עד שלא נישאת ונישאת ממה דתימר תמן (כלומר בארוסה) דנמי תחת בעלה היא ונותן לאבי' וה"נ אעפ"י שתחת בעלה היא נותן לאבי' וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ל"ט) קא פשיט לה דבשנתארסה דנותן לאבי' וכשנישאת לעצמה מטעמא דנשואין מוציאין מרשות האב לגמרי ואירוסין אין מוציאין מרשות האב כו' ומיהו האבעי' אליבא דר"ע מיתפרשא אם נימא עד שלא נישאת וניסת דמי לנתארסה וכדפי' התוס' שם והכא הבעי' שני' נמי אליבא דריה"ג כמו הבעי' ראשונה כו'.
[והנה התוס' בכתובות (ד' ל"ט) כ' דלר' יוסי הגלילי נהי דאמר אין לה קנס או משו' מיפק מרשו' דאב היא אלא גזה"כ דאין לה קנס וע"כ נא מבעי' לריה"ג דאפילו נתארסה הוי לאביה והירושל' מיבעי' לי' אליבא דריה"ג. אך הק"ע הקשה דמאי ראיה מייתי מאירוסין לנשואין וכמו דמחלק הש"ס דילן בכתובות (ד' ל"ט) הכי השתא התם הואיל ובוגרת מוציאה מרשות האב ונשואין מוציאה מרשות האב מה בוגרת בא עליה ובגרה לעצמה אף נשואין בא עליה ונישאת לעצמה אלא אירוסין מי קא מפקא מרשות האב לגמרי וא"כ מאי ראיה מייתי מאירוסין לנשואין ועוד יש לדקדק הא דקאמר כמה דתימר תמן תחת בעלה הוא נותן לאביה דאם קאי אהא דאירוסין מהו דקאמר תמן:
ע"כ אפשר לומר דקאי אהא דאמר לקמן (פ"ד דכתובות ה"ג) ר' יעקב בר אחא בשם ר' יצחק ממוציא שם רע למד ר"מ והתני ר' חיי' כו' ר' מנא בעא קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא שם רע עודה נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאביה והוא כיון דמוציא שם רע היא תחת בעלה ואפ"ה הקנס לאביה ה"נ בבגרה והא ששאל אותו אם בגרה אע"ג דנכנסה לחופה א"כ נמי יצתה מרשות אביה אעפ"כ הוי לבעלה וא"כ ה"נ בגרה. אך דאיפשר לחלק כמו דאמרינן בכתובות (ד' מ"ה) דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופא אבל אישתני גופא לא ובגרה אישתני גופא וע"ז אומר כמה דתימר תמן תחת בעלה הוא נותן לאביה והכא נמי תחת בעלה הוא נותן לאביה והא דאמר לקמן עודה נערה ובגרה יתבאר לקמן ודו"ק]:
(ה"ה) ר' אלעזר שאל בנות אנוסה מהו שיהי' להן בתנאי כתובה פשיטא לי באנוסה דלית לה בנן דיכרין (ופי' הפ"מ כיון דאין לה כתובה פשיטא דלית לה כתובת בנן דיכרין) במפותה דלית לה בנן נוקבין וגריס הפ"מ ופי' במפותה דאית לה בנן נוקבין דבמפותה ודאי לא קא מיבעי' לן דהבנות ניזונות בתנאי כתובה דהא מפותה יש להן כתובה וכן תנאי כתובה אין תימר תריהון צריכין לה נשאול בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה (ופי' הפ"מ כלומר וכי תימא מאי חזית דאנוסה קא מיבעי' לך ובמפותה פשיטא לך ואמאי לא תיבעי לי' בתרוייהו) הן דצריכה לי' כרבנן (ופי' דאמרי דאנוסה לית לה כתובה) הן דפשיטא לי' כר' יוסי ב"ר יהודא דתני ר' יוסי בר יהודה אומר האונס נותן כתובת מנה והק"ע גריס פשיטא לי באנוסה דלית לה כתובת בנן דיכרין כמפותה (כיון דכבר קפצו עליהן בני אדם ודאית לה בנן נוקבין כר' יוסי בר"י אין תימר תריהון צריכה לי (ופי' איכא דאמרי דבשניהם קא מיבעי' לי') בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה וקאמר הן דצריכה לי' כרבנן ופי' האי דקא מיבעי' לי' בבנות אנוסה היינו כרבנן (פי' דאמרי דאנוסה לית לה כתובה) ומאי דפשיטא לי' כר' יוסי ב"ר יהודה (שסובר דבאנוסה יש לה כתובה):
(ולי נראה שלחנם הגיהו כל כך בירושלמי (וכצ"ל) ר' אלעזר שאל בנות אנוסה מהו שיהא לה בתנאי כתובה פשיטא לי באנוסה דלית לה כתובת בנן דיכרין אין תימר תריהון צריכא ליה (שאיל בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיהיה לה בתנאי כתובה (פי' ששאל אם בנות אנוסה יהיה להן מזונות בתנאי כתובה דבנן נוקבין דכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה נ"כ או לא אבל בבנות מפותה לא קא מיבעי' ליה דכיון דיש להן כתובה ודאי אית לה תנאי כתובה אך איפשר לומר דודאי בבנות מפותה לא קא מיבעי' ליה דכיון דאית לה כתובה אית לה תנאי כתובה אבל בכתובת בנן דיכרין דהטעם הוא כדי שיקפוץ האדם ויכתוב לבתו כבנו וכמו דאמרינן בכתובות, (דף נ"א) וכן בירושלמי כדי שיהא האדם מצי ליתן לבתו בעין יפה ואיפשר שזהו דוקא בסתם נשואין אבל לא בנשואין של מפותה שזינתה מתחילה בהא לא חשו חכמים שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ע"כ איפשר דאפילו בבנות מפותה נמי לית לה כתובת בנין דיכרין וע"ז אומר אין תימר תריהן צריכא דבאנוסה מיבעי' ליה בבנות כיון דאין לה כתובה איפשר דאין לה תנאי כתובה ובמפותה לא קא מיבעי' ליה כיון דאית לה כתובה אבל לענין כתובת בנן דיכרין איפשר דאפילו במפותה ג"כ אין לה ע"ז אומר (שאיל בנות אנוסה ובנות מפותה (כצ"ל) מהו שיש להן בתנאי כתובה פי' א"כ ישאול במפותה נמי אם יש להבנים כתובת בנן דיכרין דאיפשר דבזה לא תקנו שיקפוץ אדם כו' אלא מדלא שאל רק על בנות אנוסה ולא בבנו' מפותה לענין כתובת בנן דיכרין א"כ ודאי דבמפותה כיון דאית לה כתובה בודאי יש לה כתובת בנין דכרין נמי וע"כ לא שאל רק בבנות אנוסה לבד ולא בבנות מפותה ואח"כ אומר הא דצריכא ליה כרבנן הא דפשיטא כר' יוסי בר' יהודא דלר' יוסי בר' יהודה דאית לה כתובה בודאי יש לה תנאי כתובה וכן לענין כתובת בנין דכרין דבמפותה נמי יש להן כתובת בנן דכרין (ובזה יתיישב מה שהביא הק"ע מה שכתב הריטב"א בחידושיו ולענין כתובת בנין דכרין פשיטא דאי איכא נדוניא איכא כתובת בנן דכרין דכ"ש באנוסה דלא מפיק לא כייפינן ליה למיתב האב נדוניא אלא בכדי שיזונו בה הבנים והקשה הק"ע דהא הכא איתא בהיפך דכתובת בנן דכרין בודאי יש לה אלא דקא מיבעי' לי' בנן נוקבין אבל לפי מה שביארתי הא דקאמר הירושלמי הוא לענין כתובת בנן דכרין במפותה דיש לה ואיפשר דאפי' באנוסה נמי פשיטא דיש לה כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו ולא קשה על הריטב"א ודו"ק]:
(ה"ז) מתניתין יתומה שנתארסה ונתגרשה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור אמר ר' יוחנן אתי דר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבא אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה כן חמר ר"א יש לה קנס וקנסה לעצמה מעתה אפילו במפותה ר' ירמיה בשם ר' אלעזר תיפתר שמחלה לו (פי' כיון שהיא מפותה א"כ מחלה לו) ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו (פי' הירושלמי סובר דאפי' בנתארסה ונתגרשה אעפ"י שקנסה לעצמה אעפ"כ בושת ופגם הוי לאביה וכן סובר הרמב"ם והתוס' והרא"ש חולקים ע"ז לפי שיטת הש"ס דילן) פתר לה ביתומה ותני דביה רבי כן היתומה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור (פי' דביתומה הוי בושת ופגם נמי לעצמה) ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו (פי' דהא קנס לא הוי ברשותה דעיקר הקנס תלוי בשעת העמדה בדין ע"ז אומר נשמעינה מן הדא דאמר ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא קנס אין בו משעה ראשונה דתנינן תמן עמדה בדין עד שלא מת אביה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין אם אומר חת כן קנס הוא משעה ראשונה הרי הן של אחין משעה ראשונה ר' בא בשם רב חסדא בבושת ופגם הדא מתניתא (פי' הא דתנן האונס חייב והמפתה פטור הוא רק בבושת ופגם דביתומה בושת ופגם לעצמה) דר' מנא (צ"ל ר' מנא) אמר מהו האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל (ואיפשר לומר דסובר דהטעם דקנס לא הוי החיוב רק משעת העמדה בדין הוא משום דיכול להודות ולפטור וא"כ במפותה אם יודה פטור לגמרי וכל היכא דפטור לגמרי מתחייב אם באו עדים אח"כ וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) אמר רב המנונא מסתברא מילתא דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום וכן בירושלמי (ספ"ב דשבועות) ריש לקיש אמר ראה עידי גניבה באין ואמר גנבתי מאחר שיש בהודאתו ממש פטור כצ"ל (פי' דהא מחייב עצמו בקרן וא"כ יש בהודאתו ממש) ראה עידי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין בהודאתו ממש (פי' דהא בהודאתו פטור לגמרי חייב) ור' זירא בעי ראה עידי אונסין באין ובא ואמר אנסתי אמר ר' חנינא מתניתא כר"ש דאמר עיקר תביעה קנס כמו שאין בהודאתו ממש וחייב כצ"ל (פי' לר"ש שסובר דעיקר תביעה קנס וא"כ פוטר את עצמו מהודאתו לגמרי וע"כ חייב) ורבנן אמרי אין עיקר תביעתו קנס כמו שיש בהודאתה ממש ופטור (כצ"ל). וא"כ הכא נמי כיון שפוטר עצמו מכלום בהודאתו וע"כ חייב בקנס משעה ראשונה וע"כ יכולה למחול ור' אבין אמר שמי בעי מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מבושת ופגם וחייב בקנס (פי' או דילמא דהמפתה פטור מן הכל) והא ר' עקיבא אומר האונס פטור מןהבושת וחייב בקנס והמפתה פטו' מן הכל ההיא דריה"ג היא והנה הירושלמי הזה הוא תמוה הא דאמר ר' עקיבא אומר האונס פטור מן הבושת וחייב בקנס דאיך אפשר שיהיה האונס פטור מבושת ופגם וע"כ הגיה הק"ע והפ"מ ואונס והמפתה פטור מן הכל. וע"ז משני ההיא דר' יוסי הגלילי היא (פי' הפ"מ כדאמרי' ר"פ האונס והמפתה את היתומ' פטו' ומוקי לה כריה"ג):
והנה גם זה תמוה דא"כ מאי פריך ע"ז הא דאמרי' דקנס יכולה למחול מהא דתניא ר"ע אומר האונס והמפתה פטור מן הכל לפי גי' הפ"מ ואמאי יהא פטור מבושת ופגם לדברי ר"ע וא"כ קשי' הך ברייתא לכ"ע וגם הק"ע נדחק בזה מאוד.
ע"כ נ"ל לפרש במה שביארתי בספרי נ"י שביארתי הרמב"ם הלכות נערה בתולה (פ"ב הי"ג) אמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי ה"ז נשבע כו' על דמי הצער ומשלם בושת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה כו' וכ' ע"ז הראב"ד אין כאן שבועה לפי שאין כאן תובע שהתשלומין אינה שלה וכמו מנה לאבי בידך הוא ואם טען אבי' אפשר שיהיה זה הדין כו' שיהיה זה אונס וכ' הכ"מ ובנוסחא אחרת מצאתי דמסיים בה ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה במקצת כלל כיון דמפותה היא כו'. וכתב ע"ז כו'. איך כתב כן שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבושת ופגם וכופר בצער. ותמה ע"ז המ"ל שהרי כל שבושתה ופגמה לעצמה אם פתה אותה פטור מכלום שהרי מרצונה עבדה ומחלה ודוקא במה שזיכתה תורה לאב לא מצי מחלה אבל בשלה אין לה עליו כלום ואפשר לומר שסובר הרב דקטנה שנתפתית לא מחלה דקטן לאו בר מחילה הוא כו' וגם לענין דינא גבי פיתוי קטנה במקום שהוא שלה וכו' וביארתי שם הרמב"ם בהא דאיתא ברמב"ם (שם ה' ט"ו) מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או שנשאת או עד שמת האב הד' דברים או השלשה שלה כו' וכתב ע"ז הראב"ד ה"ג במפותה אם מת האב למה שלה וכי יורשת אבי' היא וכתב פ"ז המ"ל ב' פירושים פירושא קמא הוא דהראב"ד סובר דדווקא גבי קנס הוא דאמרי' דזכה האב דווקא בשעת העמדה בדין ואם מת או בגרה לעצמה אבל בושת ופגם ממון גמור הוא ואם מת האב הרי הן של אחין לעולם או שהפי' הוא דהשגת הראב"ד הוא שסובר כיון דלא עמדה בדין עד שמת האב א"כ אגלאי מילתא למפרע דשלה הוי וא"כ מתחילה מחלה כיון דמפותה היא ומרצונה עבדה וכמו שכתב הר"ן במתניתין דאיכא למ"ד דלא אמרינן אם מת האב הרי הן של עצמה אלא באנוסה אבל במפותה לא (פי' כיון דמפותה ודאי מחלה אלא דבמה שזכתה תורה לאב לא מצי מחיל דממון אבי' הוא שהרי היא ברשותו וכל שלא עמדה בדין אגלאי מילתא דממון דידה הוא ומצי מחיל) וא"כ ניחא דהרמב"ם והראב"ד אזלי לטעמייהו (בה' י"ג) דלהרמב"ם מיירי ביתומה שמת האב אח"כ וע"כ אם היא אומרת אנוסה ומגיע לה הצער והוא אומר מפותה ע"כ הוי מודה במקצת שהרי לא מחלה דכיון שהי' לה אב תחילה אעפ"י שאח"כ מת אבי' אפ"ה לא מחלה ולא אמרינן דאגלאי מילתא למפרע דשלה הי' והראב"ד אזיל לטעמי' שסובר דאגלאי מילתא למפרע וכיון דשלה הי' מחלה ומצית למחול וע"כ סובר דלא הוי מודה במקצת. וע"ז אומר אי מיירי ביתומה אין כאן מודה במקצת דהא במפותה מחלה ויכולה למחול ודו"ק.
[ובזה יש ליישב הירו' וכצ"ל והא ר"ע אומר האונס חייב בכל והמפותה פטור מן הכל אלמא דיכולה למחול הקנס וע"ז משני ההיא דריה"ג הוא (פי' דאתי כריה"ג ואף דריה"ג סובר דיתומה פטור מן הקנס אך דהכא מיירי שנעשת יתומה אח"כ כמו דאמרי' בריש פרקין (ה"א) אמר ריב"ח האונס והמפתה את היתומה פטור כו' והתני' תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי אמר ר' אמי תיפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אבי' כבר נראה ליתן לאבי' ולר' יוסי הגלילי מיירי הכא בכה"ג וא"כ אפשר לומר דהכא מצי מחלה אפי' קנס ג"כ וכמו שכ' הר"ן (פ"ג דכתובות) דהטעם דיכולה למחול הא למה זה דומה לכותב לארוסתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' ואע"פ שאינו זוכה עד שעת העמדה בדין מ"מ בשעת ביאה הוא מתחייב הילכך קיי"ל כר' מנא דאמר דיכולה למחול וע"כ משני דאתי כריה"ג וביתומה שמת אבי' אח"כ וסובר כהראב"ד דאיגלאי מילתא למפרע דשלה הוי וע"כ יכולה למחול ושיטת הירו' הוא דזה עדיף ספי דבקנס אינו יכול למחול ולא הוי כמו נחלה הבאה לאדם ממקום אחר שמהני בתורת סילוק דמ"מ הוא מתחייב מיד בשעת הביאה אלא דעדיין לא הוי שלה עד לאח"כ אבל עכ"פ ודאי החיוב עתיד לבוא דהא לא מיפטר בהודאתו דהא פוטר עצמו מכלום וע"כ לא הוי כמו נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אך ביתומה שאם לא ימות אבי' הוי של אבא רק אם מת אח"כ כיון שנראה לאבי' ע"כ הוי שלה וע"כ מהני המחילה שלה בתורת סילוק דהוי כמו נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליו שלא יירשנה וע"כ מהני בתורת סילוק משא"כ ביתומה מעיקרא א"כ מגיע לה החיוב וא"כ בתורת סילוק לא הוי דהוי התחלת החיוב ובתורת מחילה לא הוי שלה וע"כ אינה יכולה למחול ואע"ג דאמרינן בירושלמי (רפ"ט דכתובות) ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסי' ונפלו לה לאחר מכאן ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אלמא דאם נפלו לה לאחר מכאן גרע אף לענין סילוק ג"כ אך כבר כתב הרא"ש שם דמיירי שנפלו לה לאחר שנישאת עיי"ש ועוד יש לחלק דהתם סילק מהנכסים שיפלו לה לאחר מכאן ועדיין לא נפלו לה והכא סילקה מהחיוב המגיע מאת המפתה והחיוב הוא בודאי שיביא דהא אינו מחייב את עצמו בהודאתו וא"כ לא מיפטר בהודאתו אלא דעדיין אינו שלה ע"כ מועיל בתורת סילוק ושם יתבאר עוד בזה אך שהוא דוחק דשיטת הירושלמי הוא בהיפוך מפסק הרמב"ם דקנס יכולה למחול ואם נתייתמה אח"כ אינה יכולה למחול ולהירושלמי הוא בהיפוך דקנס אינה יכולה למחול:
ועוד איפשר לומר דהא דמשני הירושלמי כריה"ג הוא כמו דאיתא בירו' (פ"ד דשביעית ה' ה') תני ר' יוסי הגלילי אומר כו' מה ת"ל והוא עד כו' תן לי קנס בתי שהוא בידך כו' (והנה לשיטת הירושלמי סובר ר' יוסי הגלילי דמשביע עידי קנס חייב וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בשבועות (ד' ל"ד) דאיתא שם שמע מינה קסבר ריה"ג משביע עידי קנס פטור וע"כ מביא הירושלמי הא דתני ריה"ג על מתניתין שם דתנן מי שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק שאנס איש פלוני ופיתה את בתי דמוכח דמשביע עידי קנס חייב ולשיטת הש"ס דילן משני דבחצי נזק היינו בחצי נזק צרורות ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי משלם בושת ופגם) וע"כ קאמר שם בירושלמי (ה"ו) מ"מ לא הפסידו ממון כיון דהלה בעי מיתן לי' ולא יהיב לי' כמו שהפסידו ממון וביארתי בהקדמתי לספרי נועם ירושלמי דפריך דאיך העדים חייבים אם משביע עידי קנס דהא מ"מ לא הפסידו ממון דהא יכול להודות ולפטור וע"ז משני כיון דהלה בעי מיתן לי' ולא יהיב לי' כמו שהפסידו ממון הי' אם היו מעידים העדים וא"כ הי' חייב ע"כ סובר ריה"ג דמשביע עידי קנס חייבין וכמו שכתבו התו' בשבועות (ד' ל"ג) דלא דמי לשבועת הפיקדון דהתם טעמא משום שלא כפר לי' ממונא שלא הי' מתחייב בהודאתו כו' שאם היו מעידין הי' מתחייב הנתבע כו' וע"כ איתא שם בירושלמי (פ"ד ה"ב) מפיו בקנסות מהו שיהא חייב מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב ופי' הפ"מ דעידי קרקע ועידי קנס אימעיטו משבועת העדות ושגה בזה דאדרבא שיטת הירושלמי דסתמא דמתניתין כריה"ג שאומר דמשביע עידי קנס חייב (לשיטת הירושלמי) וע"כ קא מיבעי' לי' כיון דאם נשבעים מעצמן גמר משבועות הפיקדון ע"כ אי גמרינן משבועת הפיקדון פטור מקנס או כיון דבשבועת העדות חייב במשביע עדי קנס וע"כ חייב אפילו נשבעים מעצמם:
וא"כ לריה"ג חייב משביע עידי קנס אע"ג דלאו ממונא הוא כמו דפריך מ"מ לא הפסידו ממון אך כיון דהלה הוי בעי למיתן לי' פי' אם היו מעידים וע"כ חייב כמו בממון איפשר שסובר כיון דמעידים אחר כך חייב לפרוע, א"כ מתחייב קנס משעה ראשונה וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ד דכתובות) דקנס חייב משעה ראשונה אבל ר"ע ס"ל דמשביע עדי קנס פטור וכמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ד) מאי בינייהו בין ר"א ובין ר"ע כו' איכא בינייהו עידי קנס מהו כו' דלר"א חייבין ולר"ע פטורין וא"כ כיון דאומר ר"ע משביע עדי קנס פטור א"כ בודאי סובר דקנס אינו מתחייב רק לבסוף וע"כ פטורין דמעיקרא לאו ממונא הוא וע"כ משני הא דריה"ג (פי' וע"כ האונס חייב בכל והמפתה פטור מכל ואליבא דריה"ג מיירי שמת אביה אח"כ ואעפ"כ במפותה פטור וכמו שביארתי תחילה שיטת הראב"ד) אבל למתניתין דאמרינן אמר ר' יוחנן אתי' דר' אליעזר כשיטת ר"ע רבו ולדברי ר"ע קנס אינו מתחייב רק לבסוף וע"כ אינה יכולה למחול קנס ע"כ איפשר דמתניתין הוא דהאונס חייב בכל והמפתה פטור מבושת וחייב בקנס דקנס אינה יכולה למחול כמו שבארתי ודו"ק]:
שם (ה"י) מהו שיאמרו לו צא ידי שמים נשמעינה מהדא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו כו' ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא ידי שמים הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים כו':
והנה השעה"מ (פ"ג מה' עבדים ה"ז) תמה דלא לישתמיט שום א' מהפוסקים לכתוב דכיון דמבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחיי' בדיני שמי' א"כ בדיני שמים הוי מעשה וא"כ אמאי לא כתב דאם הכהו כנגד עינו וסימאו או חרשו כנגד אזנו מחמת הקול דחייב לשחררו בד"ש ובפרט לפי הפוסקים שכתבו דכל דחייב בד"ש אי תפס לא מפקינן מיני' והכא הרי העבד תפס בעצמו וכמו שכתב הר"ן דאע"ג דלא מגבינן קנסא בבבל כיון דקיי"ל דאם תפס לא מפקינן מיניה הרי העבד תפוס בעצמו וא"כ יצא העבד לחירות כיון שהעבד תפיס בעצמו והוא חייב לצאת יד"שאפי' חירשו ע"פ הקול וכ"ת דאע"ג דבד"ש חייב ה"מ גבי המבעית את חבירו אבל גבי עבד כיון דאיכא מ"ע דלעולם בהם תעבודו אפי' מד"ש נמי לא יתחייב זה אינו דהא אמרינן בירושלמי (ספ"ג דכתובות) אההיא דמודה בקנס פטור וזה לשונו מה שיאמרו לו צא ידי שמים נשמעינה מהדא מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו כו' ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא י"ש והשתא אם איתא דכל שחייב בשאר כל אדם לצאת י"ש אעפ"כ גבי עבד לא מחייב לצאת ידי שמים מחמת העשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ מאי פשיט הירושלמי דאין אומרים דמודה בקנס חייב לצאת י"ש אלא ודאי דכל שחייב לצאת י"ש ה"ה גבי עבד נמי וא"כ מאי טעמא לא הביאו הפוסקים דאם הבעיתו בקול דחייב לצאת י"ש ע"ש שהניח בצ"ע ועיין בספרי ע"י וסי' י"ב) ובספרי נ"י (ס' י"ד) מה שכתבתי בזה הירושלמי
וכעת נראה לי בפשיטות דלא קשה מידי דהירושלמי דבעי מודה בקנס מהו שחיי' לצאת ידי שמים לאו דוקא במודה בעי לה הירושלמי אלא דעיקר הבעי' אם יש חוב של לצאת י"ש בקנס דבשלמא ממון כיון שמעצמו הוא מתחייב לו ע"כ אעפ"י שאין ב"ד יכולים לחייבו אעפ"כ מחוייב לצאת ידי שמים כיון שבאמת הוא מחוייב משא"כ בקנס שעיקר החיוב הוא ע"פ ב"ד וכמו שהארכתי בזה בספרי נ"י (ס' י"ד) עיי"ש וע"כ מיבעי' ליה במודה בקנס דפטור בב"ד אם מחויב לצאת ידי שמים וכמו שכתבו התוס' בכתובות ודף ל"ג) דבקנס ליכא חיוב של לצאת ידי שמים דאע"ג דאמר רבא בהשוכר (דף צ"א) דאתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו דמתחייב לצאת י"ש היינו דוקא בממון אבל בקנס לח מתחייב אלא ע"פ ב"ד כמו דאמרי' אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע ועל זה פשיט הירושלמי מאי טעמא לא אמרו לו שיצא ידי סמים אלא ודאי דאין בקנס חיוב של לצאת ידי שמים ע"כ לא מהני תפיסה נמי דאימתי מהני תפיסה היינו אם ישנו להחיוב של לצאת י"ש אלא דאין ב"ד יכולים לחייבו ע"כ מהני תפיסה משא"כ גבי שיחרור עבד שהוא קנס ליכא כלל החיוב של לצאת י"ש ולא דמי למה שכתב הר"ן דאע"ג דלא מגבינן קנסא בבבל אפ"ה כיון שעבד תפוס בעצמו יצא לחירות התם שאני משום שאם הי' לו ב"ד מומחין היו יכולים לדונו אפי' בדיני אדם. ע"כ אמרינן כיון שהוא תפוס בעצמו ע"כ הוי כאילו תפס משא"כ כאן גבי מבעית כיון שאין בקנס חיוב לצאת י"ש ע"כ לא מהני מה שהעבד תפוס בעצמו נמי:
עוד שם ר' אבינא בעא קומי ר' מנא ר"ג כמאן דמר מותר לשחררו אמר לו כל גרמה אמרה שאסור לשחררה די לא כן הי' לו לשחרר משעה ראשונה ויש להקשות דאיך אמר ר' אבינא בעא כמאן דמר מותר לשחררו דמהיכן מוכח שר"ג סובר דמותר לשחרר דאדרבא אם הי' סובר שמותר לשחררו הי' לי' לשחרר משעה ראשונה עכ"פ מהיכן מוכח שסובר כמאן דמר מותר לשחררו ואיפשר לומר כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ב) להקשות שם דמאי פשיט הירושלמי שאין אומרים לו לצאת י"ש דאלו"ה קשה ויאמרו לו צא ידי שמים דילמא כיון דאין החיוב הוא רק לצאת ידי שמים לא אלים למדחי העשה דלעולם בהם תעבודו דהא ר"ג סובר דאסור לשחררו כמו דמסיק דאלו"ה הי' לו לשחררו משעה ראשונה והוכחתי שם דאפי' חם החיוב הוא רק לצאת י"ש נמי אלים למדחי העשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ איפשר לומר דע"ז אומר ר' אבינא בעא קומי ר' מנא ר"ג כמאן דמר מותר לשחררו דמדפשיט מזה דאינו חייב לצאת ידי שמים דאלו"ה הי' לו לצאת ידי שמים ומניין מוכח דילמא לא אלים הא החיוב של לצאת ידי שמים למידחי העשה דלעולם בהם תעבודו אלא ודאי מדפשיט דאינו חייב אף לצאת י"ש א"כ מוכח מזה דסוברים דר"ג סובר כמאן דאמר שמותר לשחררו:
אך שאעפ"כ קשה דא"כ הו"ל לשחררו משעה ראשונה כמו דפשיט ר' מנא ע"כ נראה לי לבאר במה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ד) היוצא בשן ועין בניו עבדים (ופי' הפ"מ דלא זיכתה התורה אלא לו) והיוצא משום יאוש בניו בני חורין ואמר ר' יוסי בר בון חילופין היוצא בשן ועין הואיל ושיחררתו התורה בניו בני חורין והיוצא משום יאוש הואיל ולא שיחררתו התורה בניו עבדים וא"כ איפשר לומר דר' מנא סובר כמו שאומר תחילה דהיוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום יאוש בניו בני חורין וע"כ לא קשה דהי' לו לשחררו משעה ראשונה דילמא לא רצה לשחרר רק את טבי עבדו משום דכשר הי' אבל לא רצה לשחרר את בניו וע"כ אם הי' משחררו משעה ראשונה היו ג"כ בניו משוחררי' וע"כ כיון שסימא את עין טבי עבדו רצה לשחררו דהא בניו עבדים וע"ז אומר א"ל כל גרמא אמר שאסור לשחררו די לא כן הי' לו לשחרר משעה ראשונה והוא משום דסובר כר"י בר בון דהיוצא בשן ועין הואיל ושחררתו התורה בניו בני חורין והיוצא משום יאוש הואיל ולא שחררתו התורה בניו עבדים וא"כ אי הוה סובר דמותר לשחררו משעה ראשונה ואי משום דא"כ היו בניו עבדים והוא רצה לשחרר גם את הבנים א"כ הי' לו לשחרר את הבנים ג"כ אלא ודאי שסובר דהמשחרר עבדו עובר בעשה והא דפשיט תחילה דאין אומרים לו לצאת ידי שמים ומוכח מזה דפטור אפי' לצאת ידי שמים דאם הי' חייב לצאת ידי שמים הי' מותר לשחרר דחיוב לצאת ידי שמים אלים למידחי העשה.
ומה שתמה הק"ע דלמה לא הביאו הפוסקים לזה הירושלמי עיין בספרי נחלת יהושע (ס' י"ד) ודו"ק: