Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם (ה"ה) מתניתין המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר"מ אומר הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומר חולין ובגמ' ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו (ופי' הפ"מ בתמי' דהמקשה הי' סבור דמותר דקאמר על מותר מעשה ידי' הראוי למזונותי' קאמר והילכך קא מתמה הש"ס דהא מעשה ידי' שלו הן והיכי פליגי ר"מ ור"י הסנדלר בדבר שהוא שלו אם יכול להקדיש או לא והק"ע כתב ר' מאיר אומר הקדש כשלו ור"י הסנדלר אומר חולין כשלו ואליבא דרשב"ל קאמר דתרוייהו ס"ל דהוא כשלו וטעמא דר"י הסנדלר משים דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ומעשה ידי' שלא עשאן עדיין כמו שלא בא לעולם עדיין וכל דבריהם דחוקים מאוד):
ע"כ נ"ל דנתחלפו השורות בירו' והא דקאמר אח"כ ר יוחנן אמר אחר מיתה פליגין דו אמר בשאינו מעלה לה מזונו' אבל אם מעלה לה מזונו' דברי הכל קדשו אמר רבי זעירא תני תמן מסייע לר' יוחנן כו' ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות והנה בהא דאמר שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות נדחקו בזה המפרשים ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וצריך לגרוס בכאן וע"ז אומר ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות (פי' שהי' סבור דהמותר הוא מה שנתותר ממעשה ידיה מה שאינה צריכה עוד לזה. וע"ז פריך ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו (פי' דאפי' לר' יוחנן הסנדלר נמי צריך להיות שלו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות (או שצ"ל המותר ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור"י הסנדלר אמר חולין בשלו (פי' דר"מ סובר דאין קנין לאשה בלא בעלה כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ג) ובירושלמי (פ"ק דקידושין) במתנה כר' מאיר הוא יד האשה כיד בעלה וכן בירושלמי (רפ"ב דגיטין) דר"מ אומר על ידי שיד האשה כיד בעלה וכן בירושלמי (רפ"ז דעירובין) והא תני אשתו אית לך מימר דר"מ עבד יד האשה כיד בעלה ור"י הסנדלר דסובר דחולין הוא מפני שסובר דיש קנין לאשה בלא בעלה וע"ז פריך (וכצ"ל כאן מה שנדפס אח"כ) ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ו דכתובות) למי נצרכה לר"מ אע"ג דלר' מאיר עביד יד העבד כיד רבו זכתה האשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד וכמו שכתבו התוס' בקדושין (ד' כ"ז) ועוד שאינם שוים שאם נתנו אחרים מתנה לעבד סתמא זכה הרב בין בגוף בין בפירות דאין דאין קנין לעבד בלא רבו היינו שאין קנין לעבד כלל ויש לרב גוף ופירות ואם נתנו אחרים מתנה לאשה אין לבעל כי אם פירות אבל הגוף לאשה והוא ילקח קרקע והוא אוכל פירות כו' וכן משמע בירושל' דכתובות (פ' מציאת האשה) דקאמר התם מפני מה מציאת האשה לבעלה כו' (ויותר היה להתוס' להביא הירושלמי שהבאתי דאע"ג דלר"מ עביד יד העבד כיד רבו זכתה האש' זכה בעל' מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד וא"כ בין לר"מ בין לר' יוחנן הסנדלר יש לבעל בהמותר אכילת פירות וא"כ אמאי לא קדשו וכן הקשו התוס' בכתובות (ד' נ"ט) בד"ה ר"ע אומר יפר כו' דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה כו' וקשה דא"כ איך יכולה כו' כיון דמשועבד לו לפירות ויש לומר דדוקא בעיקר מעשה ידיה הוא דאלמוה שהם של בעל לגמרי אבל הכא דלאו דידיה נינהו אלא לפירות בעלמא לא אלמוה:
וע"ז אומר ר"ש בן לקיש אומר במותר מה' סלעים פליגין (פי' שהן מותר מעשה ידיה שזה נצרך לצורכה תיפתר במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף לצרכיה וע"כ אומר ר' מאיר הקדש שסובר דתיקנו המותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף וא"כ כיון דמעלה לה מזונות ע"כ הוי המותר שלו והוי הקדש ור"י הסנדלר סובר דמעשה ידיה תחת מזונות ומותר תחת מעה כסף וע"כ כיון שאין נותן לה המעה כסף ע"כ הוי המותר שלה וע"כ אומר חולין וע"ז אומר ותנינן ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה (פי' וא"כ מוכח דתיקנו מותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף ובפ' מציאת האשה משני מעש' ידי' שהן כמציא' פי' דקאי על מותר מע"י דמות' הוא תחת מע' כסף רי"א במותר אחר מית' פליגין דו אמר כשאינו מעלה לה מזונות אבל אם מעלה לה מזונו' ד"ה קדשו (פי' שסובר דמעש' ידיה תחת מזונו' והא דתנן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת היינו בשאינו מעלה לה מזונות והא דפליגי במותר היינו לאחר מיתה א"ר זעירא תני תמן מסייע ליה לר' יוחנן בד"א בשאינו מעלה לה מזונות אבל אם מעלה לה מזונות ד"ה קדשו:
[והנה הפ"מ כתב דהא דפליגי במותר לאחר מיתה ולא פליגי בכל מעשה ידיה לאחר מיתה והוא כמו שכתב הר"ן דקמ"ל לרבותא בכל חדא והכי קאמר מחיים דידה לא מצי מקדיש מעשה ידיה ואע"ג שמצוייה יותר ואעפ"י שהוא רוצה להעלות לה מזונות כל שהיא אינה רוצה לפי שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ולאחר מיתה קמ"ל רבותא דאפי' מותר דאינו מצוי כל כך דלא עביד ואתי ואעפ"י שאינו מעלה לה המעה כסף שהוא כנגדו קדוש דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכ"ש מעשה ידיה עצמן וכן תירץ הר"ן אליביה דרב ושמואל בבבלי דמוקמי למתניתין כר' יוחנן עכ"ל:
והנה שגה בזה דהירושלמי אינו סובר כרב הונא שיכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פי"א דכתובות ה"א) אשת איש שאמרה תורה יצאו מעשה ידי למזונותיו אין שומעין לה אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי שומעין לה וא"כ מוכח דהירושלמי ושלמי סובר כמו ר"ל בש"ס דילן בכתובות (ד' נ"ח) דאמר ריש לקיש לא תימא טעמא דר"מ משים דקא סבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אלא טעמא דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם וא"כ סובר ר"ל שיכול לכופה למעשה ידיה וכן יתבאר לקמן (פ"ז דכתובות) שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בכתובות (ד' ק"ז) והלכתא כרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה וא"כ להירושלמי צריך לומר דמיירי באינו מעלה לה מזונות והא דפליגי במותר היינו שאף שאינו מצוי הא דמותר מעשה ידיה אעפ"כ פליגי בזה דלר"מ המותר הוי הקדש וע"כ פליגי במותר מעשה ידיה:
והא שהקשה הפ"מ דע"כ דר"י סובר אליבא דר"י הסנדלר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מדמוקי פלוגתא במותר לאחר מיתה וא"כ אמאי קאמר דברי הכל קדשו ותירץ שאני ליה לר"י הסנדלר בין מחיים בין לאחר מיתה וטעמא דמילתא דכיון שהוא מעלה לה מזונות ומעה כסף יכול לכופה למעשה ידיה ונעשה כמו שאמר יקדשו ידיך לעושיהם וידים איתנהו בעולם ויתבאר לקמן בזה שיטת הירושלמי ודלא כמו שכתב הפ"מ:
עוד שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות כבר ביארתי תחילה שמוחלפות השורות וצ"ל אחר הא דקאמר ר"מ אומר הקדש בשלו ר"י הסנדלר אומר חולין כמו שביארתי]:
עוד שם ר' שמואל בר רב יצחק אמר מעשה ידים ביניהם ר"מ אומר מעשה ידים ראוים לקדש משעה ראשונה ר"י הסנדלר אין מעשה ידים ראוים לקדש משעה ראשונה (פי' דפליגי אם יכול להקדיש מעשה ידים דר"מ סובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ור"י הסנדלר סובר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם):
עוד שם מה שאירש מאבא היום מכור לך מה שאעלה במצודתי היום מכור לך דבריו קיימין ר' אבהו בשם ר' יוחנן והוא שתהא מצודה פרוסה בפניו ומר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף לקודש לא קדשו למה מפני המחלוקת ר' מאיר ור"י הסנדלר אומר שאני הוא הקדש מצודה שאינה מצוי' והנה הק"ע פירש דילמא שאני הקדש דהכא דה"ל כמצודה שאינו מצוי' דרוב נשים אינם עושות יותר והפ"מ פירש שני' היא הקדש מצודה שאינה מצויה כלומר אף ע"ג דבמכירה מכור התם הוא משום כדי חייו הוא דתיקנו חכמים אבל בהקדש עשו כמצודה שאינה מצוי':
והנה כולם שגו בפירוש הירושלמי וע"כ צריך לבאר והוא שהירושלמי סובר דלר' יוחנן דאמר במותר אחר מיתה פליגי ר"מ ור"י הסנדלר והוא אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ אמאי פליגי דווקא לאחר מיתה וע"כ סובר הירושלמי דמעשה ידים מחמת דהוא עבידי דאתי ע"כ לא הוי כדבר שלא בא לעולם דהא פליגי בנדרים (ד' פ"ה) בקונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר ר' עקיבא אומר יפר שמא תעדיף יותר מן הראוי וא"כ קשה דהא מעשה ידים הוי כדבר שלא בא לעולם והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' נ"ט) דמיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם וע"כ סובר ר' יוחנן דמעשה ידים דעבידי דאתי הוי כדבר שבא לעולם (ולא כרב שמואל בר יצחק שאומר דמעשה ידים ביניהן כו' אלא דמעשה ידים הוי דבר שבא לעולם):
וע"ז מביא הברייתא מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה במצודתי היום מכור לך דבריו קיימין ר' אבהו בשם ר' יוחנן בלוה לתכריכי אביו והוא שיהא חולה אביו או מסוכן ר' אבהו בשם ר' יוחנן והוא שתהא מצודה פרוסה בפניו והוא משום כדי חייו כמו דאמרינן בב"מ (ד' ט"ו) וע"ז אומר ומר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף לקודש לא קדשו למה מפני המחלוקת ר' מאיר ור' יוחנן הסנדלר וא"כ קשה דהא ר' יוחנן סובר דדבר שלא בא לעולם לא הוי אלא במותר לאחר מיתה אבל מעשה ידים הוי דבר שבא לעולם וא"כ איך קאמר ר' יוחנן אף לקודש לא קדשו וקאמר על הא דמה שאירש מאבא מכור לך וכן על מה שאעלה במצודתי היום דלקודש לא קדשו וא"כ קשה דעל מה שתעלה מצודתי לא הוי לר' יוחנן דבר שלא בא לעולם כמו דלא הוי מעשה ידי' דבר שלא בא לעולם וא"כ אמאי קאמר אף להקדש לא קדשו מפני המחלוקת ר' מאיר ור' יוחנן הסנדלר וע"ז משני שני' היא הקדש מצודה שאינה מצויה (פי' ולא דמי למעשה ידי' שזהו אינו מצוי' והוי כמו מותר לאחר מיתה) וע"ז אומר מפני המחלוקת ר' מאיר ור' יוחנן הסנדלר וכמו דפליגי במותר לאחר מיתה (לר' יוחנן) ה"נ פליגי בהקדש מצודה שאינה מצוי':
וע"ז אומר אמר ר' יוסי לר' יעקב בר אחא נהיר דהויתון אמרין את ור' ירמי' בשם רשב"ל מאן תני הקדש מצודה שאינה מצוי' מחלוקת ר"מ ור"י הסנדלר (פי' וא"כ קשה מדר"ל אדר"ל דהא ר"ל אמר דלא פליגי ר"מ ור"י הסנדלר רק במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף ולא פליגי כלל באחר מיתה אם קדוש דהיינו אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם) וע"ז אומר הוי דיעון דיעון אית לי' לר"ש בן לקיש ופי' חלוקי דיעות הוא לר"ל פי' דפעמים הי' מפרש דפליגי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף ופעמים הי' מפרש כר' יוחנן הסנדלר דפליגי בלאחר מיתה והוא אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן אמרינן בירושלמי לקמן (רפ"ו) (וכה"ג אמרינן בש"ס דילן (ד' נ"ט) באופן אחר דקאמר תחילה דטעמא דר"מ משום דקא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וע"כ הוי כאומר יקדשו ידיך לעושיהם ופריך ע"ז וסבר ר"מ אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר כו' ר"מ אומר מקודשת מההיא אין מהא ליכא למשמע מינה.
עוד שם ר' ירמי' בעא המקדיש מעשה ידי עבדו והוה צייד מהו נשמעינה מן הדא כו' והנה הפ"מ פירש מהו שיהא ההקדש חל על מעשה ידי' וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט והוא דחוק וכן הק"ע פירש בדוחק וע"כ נראה לי לבאר והוא במה שביארתי דמעשה ידיו לא הוי כמו דבר שלא בא לעולם משום דעבידי דאתי אבל מצודה הוי כמו דבר שלא בא לעולם וכמו דאמר שני' היא הקדש מצודה שאינה מצוי' וע"כ בעא ר' ירמי' המקדיש מעשה ידי עבדו והוא צייד דמעשה ידים לא הוי דבר שלא בא לעולם אך כיון שהוא צייד וצידה הוי דבר שלא בא לעולם וע"כ אינו קדוש או כיון שעל מעשה ידים חל ע"כ אף שהוא צייד אעפ"כ חל ההקדש:
וע"ז אומר נשמיעינה מן הדא המקדיש את עבדו הוא קודש ומעשה ידיו חולין מעשה ידי עבדו הוא תולין ומעשה ידיו קודש אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו צערו בושתו ופגמו והלה יצא ויתפרנס בצדקה והא תני המקדיש את עבדו יוצא הוא לפרנסה מהן והשאר קודש וא"כ אמאי קאמר דרבו נוטל נזקו צערו ובושתו כו' והלה מתפרנס מן הצדקה אמר ר' בא בר ממל לא על דעתו שימות (פי' וא"כ אם הקדיש בודאי הי' דעתי' שיתפרנס מן השאר) פי' וא"כ מוכח מזה דכיון דמקדיש מעשה ידיו ע"כ אפילו אם הי' צייד נמי חל ההקדש דאל"כ יתפרנס מעניני צידה שזה הוי דבר שלא בא לעולם (ובגיטין (ד' י"ב) עושה ופורע קמא קמא קדיש לי' בפחות פחות משו"פ ועיין תו' שם) וא"כ הי' לו לעשות מלאכה בדבר שאינו מצוי אלא ודאי דכיון שמקדיש מעשה ידיו אפילו על צייד נמי חל:
[והנה בירושלמי אמרינן המקדיש מעשה ידי עבדו ובש"ס דילן (שם) אמרי' דאמר רב המקדיש ידי עבדו ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דלשיטת הש"ס דילן הוי מעשה ידי' דבר שלא בא לעולם וע"כ קאמר ידי וע"כ הוי דבר שבא לעולם משא"כ לשיטת הירושלמי דמעשה ידי' לא הוי דבר שלא בא לעולם ע"כ אומר המקדיש מעשה ידי עבדו אך אעפ"כ אי איפשר לתרץ הכי דהא רב סובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ג) וכן בב"מ (ד' ט"ז) מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אך הא דקאמר בירושלמי מעשה ידי עבדו הוא כמו שביארתי שלשיטת הירושלמי לא הוי מעשה ידי דבר שלא בא לעולם ודו"ק). ואח"כ צריך להגיה כמו דאיתא בב"ק (פ"ח ה"ד) ר' לא בשם ר' יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קודש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר הקדש הכא את אמרת השאר הקדש והכא את אמרת כולו קודש (פי' דמקשה על התירוץ שתירץ ר' בא בר ממל שהוא מסתמא לא רצה המקדיש שימות עבדו ברעב וא"כ תקשה דמ"ש במקדיש ידי עצמו כולו קודש וא"כ על עצמו בודאי לא רצה שימות ברעב) אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים וע"כ אם מקדיש מעשה ידי עצמו רצה להקדיש כל המעשה ידי' מחמת שבודאי יפרנסו אותו משא"כ בעבדים ופריך לא כן אמר ח' יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו צערו ובושתו ופגמו והלה יצא ויתפרנס מן הצדקה רבנן דקסרין בשם ר' אחא מצווין ישראל לפרנס קטעין ואפי' עבדים והנה למאי שמשני הכא מפני שלא עלה על רצונו שימות ברעב כמו שתירץ ר' בא בר ממל לא קשה דבשלמא במקדיש כיון שאין ישראל מצווין לפרנס את העבדים ע"כ לא רצה מתחילה שימות ברעב וע"כ לא קידש אלא השאר משא"כ בקוטע יד עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו כו' מחמת שיוכל הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך והא שמביא התירוץ של רבנן דקסרין בשם ר' אחא הוא משום דבירושלמי (שם) בב"ק לא הביא התירוץ של ר' בא בר ממל ע"כ הוצרך להתירוץ של ר' אחא שמצווין ישראל לפרנס קטעין אפי' עבדים סיים הכא נמי אבל לפי התירוץ שני של ר' בא בר ממל אינו צריך להתירוץ דמצווין ישראל לפרנס קטעין אפילו עבדים ולא הביא רק משום דבב"ק הביא לזה התירוץ ודו"ק]:
שם (ה"ח) ר' זעירא בשם שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם והתני ר' חייא נדה וחולה ארוסה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על כתובתה כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה (פי' שהוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ד) לא קשי' כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום) אמר ר' יוסי ב"ר בון אפי' תימר כאן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן מתרין בה ארבע שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ גרסו בירושלמי ואפי' תימר כאן וכאן כמשנה אחרונה כאן לחלוץ כאן לייבם (פי' בשאינו רוצה לייבם אין כותבין איגרת מרד על היבם אבל בשאינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם אז כותבין איגרת מרד. והא דקאמר ב"ד שאחריהן מתרין בה ד' שבתות הוא ענין בפני עצמו):
ולי נראה דאיפשר לפרש הירושלמי הא דאמר אפי' תימר כאן וכאן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן מתרין בה ד' שבתות כו' והוא דלפי משנה אחרונה אעפ"י שאמרו מצות חליצה קודמת אעפ"כ הא אמרינן ביבמות (ד' ל"ט) אמר רב אין כופין וכמו שפירשו שם דקאי למשנה אחרונה ואף שכתב רש"י דהיכא דנותנת אמתלא דכופין היינו דווקא בנותנת אמתלא אבל אם אינה נותנת אמתלא בודאי אין כופין כי אתי לקמי' דרב אמר אי בעי' חלוץ אי בעי' ייבם בדידך תלה רחמנא אם לא יחפוץ ץ הא אם חפץ אי בעי' חלוץ ואי בעי ייבם ואף רב יהודה סבר אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית כו' ואמרו לי' אי צבית לייבם ייבם ואי לא איטלע לה רגליך כו' וכן הירושלמי נמי סובר דאין כופין לחלוץ כמו דאמרינן בירושלמי (פי"ג דיבמות ה' י"ד) אם כמשנה אחרונה שמענו שמותר לחלוץ שמענו שכופין (פי' בתמיה) וע"כ משני הירו' אמר ר' יוסי בר בון אפי' תימר כן כמשנה אחרונה (פי' כאן וכאן כמשנה אחרונה אך הא דתני ר' חייא נידה וחולה ושומרת יבם היינו בשתבע הוא והיא אינה רוצ' להתייבם ע"כ יש לה דין מורדת דהא הוא אומ' שרוצה לייבם ומתכוין למצוה משא"כ אם הוא אינו רוצה לייבם אין כותבין אגרת מרד דהא אומר שאינו רוצה לייבם שאינו יכיל לכוין לשם מצוה וע"ז אומר כאן וכאן כמשנה אחרונה אך הא דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם היינו שאם היא אינה רוצה להתייבם ע"כ כותבין אגרת מרד וע"ז מביא ראי' דהך ברייתא דר' חיי' מיירי בשהיא מורדת ע"ז אומר ב"ד של אחריהן מתרין בה ד' שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה והוא ברייתא שמביא בכתובות (ד' ס"ג) רבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליו ארבע שבתות ושולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפי' כתובתך מאה מנה הפסדת וא"כ מיירי שהיא מורדת וע"כ כותבין עלי' והוא משום דבדידי' תלה רחמנא משא"כ אם הוא מורד לא נוכל לכפותו לייבם דהא למשנה אחרונה מצות חליצה קודמת אך לפי"ז אינו כשיטת הש"ס דילן דלמשנה אחרונה לא הוי מורדת וכמו דאמרינן בכתובות (שם) אלא אידי ואידי שתבע לייבם אך איפשר לומר דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילןוכמו דאיתא בירושלמי (בפי"ב ה"ו) אית תנא תני חליצה גנאי אית תנא תני חליצה שבח אמר רב חסדא מאן דאמר חליצה גנאי כמשנה הראשונה מאן דאמר חליצה שבח כמשנה אחרונה אמר ר' יוסי אפי' תימר כאן וכאן כמשנה ראשונה כאן וכאן כמשנה אחרונה כו' ופי' הפ"מ דמ"ד גנאי אפילו למשנה אחרונה והי' לו להתכוין לשם מצוה אלמא דאפי' למשנה אחרונה אין כופין ויכול לייבם אפי' לפי משנה אחרונה וע"כ סובר הירושלמי שכותבין איגרת מרד על שומרת יבם:
ומה שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דכאן וכאן כמשנה אחרונ' והא דכותבין אגרת מרד היינו בשאינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ הוא דחוק דהא משמעות הברייתא דתני ר' חייא הוא בשהיא מרדה וכמו שהבאתי תחילה מהא דתני שם רבותינו חזרו ונמנו וכן אמרינן בירושלמי תני ר' חייא ארוסה וחולה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על כתובתה מה אנן קיימין אם כשמרדה עלי' והיא נדה התורה המרידתו עלי' אלא כן אנן קיימין דמרדה עליו עד שלא באת לנדתה וא"כ איך הגיהו כאן לייבם כאן לחלוץ וכשהיא אינה רוצה לא לייבם ולא לחלוץ א"כ מיירי שהוא מורד והברייתא מיירי שהיא מורדת וכמו שהוכחתי מהברייתא וכן אמרי' בכתובות (ד' ס"ג) אחת לי חולה כו' בשלמא למאן דאמר מתשמיש היינו דקתני חולה אלא למ"ד ממלאכה חולה בת מלאכה היא כו' וא"כ הברייתא דר' חייא מיירי שהיא מורדת וע"כ התירוץ הוא כמו שביארתי והא דקאמר ר' זעירא בשם שמואל אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם צריך להגיה לשומרת יבם ודו"ק]:
שם (הי"א) רב אמר כצ"ל כו' לשון נקי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אכילה ממש על דעתי' דרב אוכלת משלו על דעתי' דר' יוחנן אוכלת משלה מה שפי' הפ"מ בכאן הוא דחוק וצ"ל על דעתי' דרב אוכלת משלה (דהא מפרש אוכלת תשמיש אבל האכילה גופא הוא ממה שנתן לה ומשלה אוכלת בשבת) על דעתי' דר' יוחנן אוכלת משלו (פי' לר' יוחנן שאומר אכילה ממש וא"כ הא דקתני ואוכלת עמו בלילי שבת היינו משל בעל וכן פי' הק"ע ודלא כהפ"מ: