Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים כו' ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו כו' אמר ר' יוסי בר בון מילתי' דר' חייא האומר ידי מסולקות מן השדה הזו ורגלי מסולקות מן השדה הזו לא אמר כלום אמר ר' אבין קומי ר' זעירא מתני' אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דתנינן תמן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתביה הראשונה ללוקח דין ודברי' אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשונ' לא (פי' וא"כ מוכח דאדם מאבד את זכותו אם אומר דין ודברים כו'). וע"ז אומר כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה אלא כאן אפי' השני' לא תוציא מיד הראשונה (והפ"מ נדחק בזה והוא (ט"ס וצ"ל) אי לא כן אפי' השני' לא תצא מיד הלוקח דאם הוי כמתנה א"כ אפילו השני' לא תוציא מיד הלוקח דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכיון שהראשונה קדמה שיעבודה לשני' א"כ הלוקח שלקחו מן הראשון יש לו כל זכות שהוא לראשונה (ועיין לקמן (פ"י ה"ו) אמר ר' יוסי הדא אמרה כו' פשר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון כו' פישר פישר והשני אינו יכול לטרוף והוא משום שיש לו זכות שיש לו מן הראשון אלא ודאי משום דאין לשון זה מתנה אלא רק סילוק שהיא סילקה עצמה מדין ודברים וע"כ לא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו) ולקמן יתבאר בזה וע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציא מיד הלוקח (פי' כיון דאין זה מהני) ע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח שכן היא כותבת כל ערר שיש בשדה זו אל יהי עמך כלום וע"כ מהני אבל זהו דווקא בענין סילוק אבל לא במתנה דא"כ יהי' הדין דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ואפי' השני' לא הי' מוציאה מיד הלוקח ולקמן יתבאר בזה במה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ערכין הי"ד) המקדיש נכסיו והיה עליה כתובת אשה ושטרי ב"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו שההקדש מפקיע את השיעבוד שקדם אבל כשימכור ההקדש את הקרקע כו' הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתבה לראשון דין ודברים אין לי עסק ומכר לשני שהיא טורפת מן השני וכתב ע"ז הראב"ד ומניין לו שאם מכר הלוקח הראשון לאחר שהיא טורפת מן השני מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו כו' ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמ' עכ"ל:
והוא כמו שביארתי שיש חילוק בין אם נסלק בדין ודברים דלא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני ובין מכר דאמרינן מה מכר ראשון לשני כו' והנה בירושלמי משני שכן היא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו כו' וע"כ מהני ובש"ס דילן משני בכתובות (ד' צ"ה) הכא במאי עסקינן בשקני מודה ודו"ק):
שם כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכור ועל דעתין דב"ה לא תמכור הנה הפ"מ פירש בכאן ב' פרושים הפירוש הא' שסילק עצמו מן הנכסים שנפלו לאחר הנשואין עוד פירש שכתב לה פעם שנית מן הנשואין ושגה בזה דהא לקמן בעי לה ר' ירמי' קומי ר' זירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן וכןהפי' השני הוא דחוק וע"כ נראה לי' שהבעי' הוא אם כתב לה מן האירוסין אם מהני לאחר הנישואין וע"ז אומר כתב לה מן האירוסין (פי' זה מהני משום שעדיין לא זכה בנכסים ומן הנישואין (פי' אם מהני לזה אם מכרה אחר הנישואין) ואף דמן האירוסין תנן לעיל דאילו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים וא"כ מה מהני מה שכתב לה רק זה מהני לענין לכתחילה והא דקתני אם מכרה ונתנה קיים לאו דווקא אלא דאשמועינן דלא מהני לענין פירות אבל מוכרת אף לכתחילה וכן פירש התוי"ט וכמו שיתבאר לקמן אבל זהו דווקא לדברי בית הילל ע"כ מהני לענין שמוכרת ונותנת לכתחילה אבל לבית שמאי שמוכרת ונותנת אף לכתחילה מן האירוסין א"כ צריך לומר דמהני לענין נישואין וכמו שביארתי (רפ"ח ה"א) בהא דאמר דכיני מתניתא עד שלא נתארסה משום דמיירי שנתארסה אבל לא שנישאת וכמו שפירש"י בכתובות (ד' ע"ח) דהא דב"ש אומרים תמכור היינו דווקא בעודה ארוסה אבל לא משנישאת עיין שם וע"ז אומר כתב לה מן האירוסין מן הנישואין מהו פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכו' (פי' אף מן הנישואין דמן האירוסין בלאו"ה מוכר' לכתחיל') על דעתין דב"ה לא תמכור (פי' דלב"ה לא מהני לה מן הנישואין רק שתוכל למכו' לכתחילה) ולשיטת הש"ס דילן כבר ביארתי (רפ"ח) דלשיטת התוס' בכתובות (ד' ע"ח) בד"ה לא כו' אתי כאמרו לפני ר"ג דמכרה בטל עד שלא נישאת ונישאת והכא מיירי לאחר הנישואין כמו שהוכיחו התוס' שם (ולשיטת הירושלמי הא דאמרו לפני ר"ג אינם חולקים על ר"ג בדין אלא שהקשו לר"ג אבל לא לדינא וכמו שביארתי בירושלמי (פ"ח ה"ב) על הא דאמר ר"ג יחידי הוא) וע"ז אמר ולא סמכין עילוי כו' והוא משום דרבותינו חולקים על ר"ג ולא הא דאמרו לי' ודוחק לאוקמי מתניתין כרבותינו דחזרו ונמנו כמו שכתבו התוס' ולשיטת הר"ן שסובר דהאי דאמרו לו אינם חולקים על ר"ג וע"כ מפרש דאיירי בנפלו לה משנישאת ולהירושלמי מיבעי' לי' לקמן אם נפלו לה לאחר מכאן ע"כ מפרש דהאי מתניתין אליבא דב"ה היינו לענין לכתחילה וכמו שכתב התוי"ט אך התוי"ט מפרש לפי שיטת הש"ס דילן ולהש"ס דילן התוס' והר"ן חולקים עלי' אך לשיטת הירושלמי הוא לענין לכתחילה ודו"ק:
עוד שם ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אמר ר' בון בר חייא קומי ר' זעירא מזכותו אתה למד חיובו אלא לא כתב לה שמא אין לו אכילת פירות אע"ג דגדלו אח"כ (והירושלמי לטעמי' כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דכתובות ה"ב) חרש שנשא פיקחת כו' שהיא רצתה לזוק לו בנכסי' כו' פקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה ואם מתה אינה יורשה שהוא רוצה לזוק לה בנכסיו) וע"ז אומר מזכותו את למד חיובו ר' לוי ב"ר חייתא בעא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך העתידין ליפול ליך מה הן ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם והא דאומר מזכותו את למד חיובו היינו אם מסלק מנכסי' ונפלו לאחר מכאן ע"כ חל אפי' לנכסים שנפלו אח"כ אבל אם אומר דין ודברי' כו' העתידין ליפול ע"כ לא מהני וכה"ג מחלק הירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ה) ר' מנא בעא קומי ר' יודן אמר הרי עלי קרבן נזיר ועתיד ליזור בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזיר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא ר' לוי בר חייתא בעי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך העתידין ליפול מה הן ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם ודו"ק:
שם ר' אמי בשם ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן ונראה לי דר"י שאומר למה אמרו היינו כתקנת אושא דאמרינן בכתובות (ד' ע"ח) לימא תנינא לתקנת אושא דאמר ריב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וע"ז קאמר ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן (פי' וא"כ כיון שמכרה ממילא אין הבעל יורשה ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן) והוא דלא כמו דאמרינן בב"ב (דף קל"ט) א"ל רבא והשתא דשלח כו' והאמר ריב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות (ופירשב"ם אי אמרת בשלמא לוקח שווינהו רבנן משעה שנשאה משום הכי מפיק דלוקח ראשון הוי אלא אי אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי משעת נישואין אמאי מפיק למה תיקנו באושא שהבעל מוציא והלא האשה שהיא מורשת אותו מכרה ואין כח ביורשין לירש מה שמכר אביהן אלא ודאי מדתיקנו שהבעל מוציא כך היה עיקר תקנת אושא שיהא הבעל ליקח בנכסיו משעה שנשאה והילכך מוציא שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות) אבל לשיטת הירושלמי אמר ר' אימי בשם ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שלבסוף הוא זוכה בהן ואינו כלוקח משעה ראשונה ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן וא"כ מוכח שסובר ר' יוחנן שבסוף היא זוכה בהן והוא כרב דאמר הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' והק"ע והפ"מ נדחקו בזה:
[ולפי"ז איפשר לומר דהא שכתב הרא"ש בכתובות (ר"פ הכותב) שכתב אמר רב הלכה כרשב"ג ולית הלכתא כותיה דקייל"ן בדבר שבממון תנאו קיים ירושלמי אמר ר' יוסי אילין דכתבין אי אמות בלא בני כל מה דילה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ור"ח פוסק כרשב"ג כו' וכן פסק בעל הלכות והביא ראיה מדגרסינן בירושלמי ר' ירמיה בשם רב הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל והכא בתנאי ממון אנן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זוכה בהן כו' והרמב"ן דחה ראיה של הירושלמי דודאי אם היה כותב לה לאחר שנישאת אז דמי לבן שסילק עצמו מירושת אביו אבל גמרא דידן מוקי למתניתין בכותב לה ועודה ארוסה כו' אדם מתנה עליה שלא יירשנה כו' ובירושלמי מוקי לה רב בכותב לה משנישאת ופליג אגמ' דידן כו' והוא דוחק דהא אמרינן בירושלמי בריש פרקין ר' יוחנן בשם ר' ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדה מאבד זכותו אלמא דהירושלמי נמי מוקי לה בכותב לה בעודה ארוסה אבל לפי מה שביארתי ניחא דהירושלמי סובר דבסוף הוא יורשה וכן סובר ר' יוחנן (ואיפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) תמן תנינן רשב"ג אומר אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' ירמיה בשם רב שהתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי שאינו של ממון וכא בתנאי ממון אנן קיימין מ"ט דרב בסוף הוא זוכה אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דמר ר' יוחנן מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מוכרת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דמה שייך כאן הא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא והיינו דאמר ר' יוחנן בן ברוקא אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וע"כ הגיה אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג) ולפי מה שביארתי דהא דאמר ר' יוחנן בסוף הוא זוכה בהן היינו דאינו לוקח משעה ראשונה ע"ז מביא ראיה להא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא ואינו הא דמתניתין דאמר ר' יוחנן בן ברוקה אם אמר על מי שראוי ליורשו כו' אלא דקאי על ר' יוחנן בן ברוקה דבכורות (ד' פ"ד) דתנן ר' יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מן הדמים וכן אמרינן בכתובות (ד' פ"ד) ורב סבר ירושת הבעל דרבנן והתנן ר' יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מן הדמים והוינן בה מאי קא סבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי עבדתיי' ואמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו ביה"ק כו' רב לטעמיה דריב"ב קאמר וליה לא סבירא ליה אלמא דריב"ב סובר דירושת הבעל דאורייתא וע"ז אומר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקה (פי' דירושת הבעל דאורייתא) דמר ר' יוחנן מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מברחת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן וא"כ מוכח ששובר שבסוף הוא זוכה בהן וא"כ אזיל לטעמיה שסובר דירושת הבעל דאורייתא וע"כ אומר שבסוף הוא זוכה בהן דאילו דרבנן איפשר לומר דשוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קל"ט) אלא אמר רב אשי בעל שוי' רבנן כיורש ושוי' רבנן כלוקח והיכא דטבא ליה עבדי ליה כו' (ואף דהתוספות כתבו בד"ה גבי אבל שוי' רבנן לאו דוקא נקט שוי' רבנן דהא כיון דאית ליה דאינה חוזרת ביובל אית ליה דירושת הבעל דאורייתא דהכי אמר בבכורות (ד' נ"ב) וכן פי' בקונטרס אלא שוי' רבנן בעי למימר הניחוהו להיות יורש ולא עשאוהו ליקח) אך הירושלמי סובר דאם הוא מדאורייתא ע"כ הדין ככל הירושות ואם הוא דרבנן איפשר לומר דשויה לוקח משעה ראשונה (וכן פסק הרמב"ם פי"א ה"א) אבל היורש את אשתו אעפ"י שירושת הבעל מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואינו מחזיר ביובל) וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דכתובות ותני כן חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות כו' ואם מתה הוא יורשה שרצתה ליזוק בנכסיו אלמא דהוי משעה ראשונה וכמו שיתבאר לקמן):
ולפי"ז איפשר לומר דהא דקאמר דהלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה מפני שבסוף הוא זוכה בהן זהו דווקא אי לא אמרינן דהלוקח שוי' רבנןאבל אי אמרינן דהוי כלוקח משעה ראשונה וא"כ מהני הסילוק ואע"ג דאמרי' דטבא לי' עבדי לי' כו' וא"כ ליהוי כיורש ולא תהני הסילוק שלו אך כיון שהסילוק נעשה מרצונו ואמר שמסלק מירושתו ע"כ הוי כלוקח ומהני הסילוק וא"כ נתבאר דהא דתקנת אושא לשיטת הש"ס דילן הוא משום דשוי' רבנן כלוקח ולשיטת הירושלמי הוא מחמת שלא תהא אשה מוכרת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן אבל בלאו"ה קאמר רב וכן ר' יוחנן שבסוף הוא זוכה בהן:
עוד שם ר' יוסטינה הוי לי' עובדא ושאיל לרבנן כו' (ופי' הע"מ שסילק עצמו מנכסי אשתו והי' רוצה לירש הנכסים לאחר מיתתה ושאל לרבנן אמרין לי' פוק מנכסייך משום דסברי דמהני הסילוק שאל לרשב"ל ואמר לי' עול בנכסייך והוא שסובר דלא מהני הסילוק שבסוף הוא זוכה בהן (ולפי"ז טוב לגרוס בפ"ח דכתובות) כמו שהגיה הק"ע רשב"ל כדעתין דאמר אדם יורש את אשתו מדבר תורה ואף שביארתי דר' יוחנן נמי סובר דירושת הבעל דאורייתא ואעפ"כ קאמר דרשב"ל לטעמי' שסובר דירושת הבעל דאורייתא לאפוקי מאמוראי אחריני דסברי דירושת הבעל דרבנן (ועוד איפשר לומר שסובר דאע"ג דירושת הבעל דרבנן אעפ"כ לא מהני הסילוק משום דאפי' רבנן לא שוי' כלוקח משעה ראשונה אלא כיורש ולקמן יתבאר בזה) ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא היי לון רבנן (פי' מאן הוי רבנן דאמרי לי' פוק מנכסיך) הא רב הא ר' יוחנן הא רשב"ל א"ל רבנן דר' יוסטינה (ופי' הפ"מ דמה את מתמה רבנן דר' יוסטינה בפני עצמן הן והק"ע פי' דקאי להא דלקמן דרבנן דר' יוסטינא בעי קומי ר' יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה אילין אחין יורשין אותה ופי' הפ"מ בעון קומי ר' יוחנן לדברי חכמים במתניתין דאמרי אם מתה אינו יורשה מי הוא יורשה וכה"ג גריס לה ביש נוחלין שהי' ר' יוחנן מסופק אם אבי' יורש אותה או אחי' והוא דחוק מאוד דמה היה מסופק והק"ע פירש דבעון דמי יגרשה אם סילק הבעל מירושתה אם בניו יורשים אותה ואם מתו הבנים הבעל יורש את בניו או דילמא אם מתו הבנים חוזרת הירושה לבית אביה ולפי מה שביארתי קאי להא דאמר מתחילה דמאן אינהו רבנן א"ל רבנן דר' יוסטינא דבעון קומי ר' יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה אילין אחי' יורשין אותה (והפי' הוא דברי חכמים דפליגי על ריב"ב ואמרו דירושת הבעל דרבנן בעי אם שוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה או דשוי' רבנן כיורש ואינו יורש אלא לאח"כ וע"ז בעון קומי ר' יוחנן מתה מי יורשה אלין אחיה יורשים אותה (ובב"ב הגירסא אמר ר' יוחנן דברי חכמים אבי' יורשים אותה אחי' יורשים אותה והתם הגירסא הוא טעות וצ"ל מאן אינון רבנן דר' יוסטינא דבעון קומי ר' יוחנן דברי חכמים אביה יורשה אחי' יורשים אותה ואח"כ צריך לגרוס הא דוירש אותה כו' פי' דבעון מר' יוחנן שאמר שלבסוף הוא זוכה בהן והוא משום דפסק כריב"ב שאומר דירושת הבעל דאורייתא וע"כ בעון מר' יוחנן דברי חכמים (פי' לדברי חכמים דאמרו דירושת הבעל דרבנן אם שוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה או כיורש לבסוף) ע"ז אמרו לו מי יורשה מן התורה אביה או אחיה יורשים אותה וא"כ בודאי דשוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה דאם הוא כיורש לבסוף הא אמרינן בכתובות (פ"א ה"ב) חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה שהיא רצתה לזוק לו נכסי'. וא"כ משעה שנשאה זיכתה לו הירושה וא"כ אם הירושה הוא לבסוף א"כ איך תוכל לזכות לו משעה שנשאה הירושה הא כיון שמתה אביה או אחיה יורשים אותה א"כ כבר יצא מרשותה וא"כ איך תוכל לזכות לו הירושה אלא ודאי דשוי' רבנן כלוקח משעת הנשואין וא"כ ודאי דמהני הסילוק דידי' דהא אינו זוכה בסוף רק מתחילה וע"כ אמרו לי' לר' יוסטינא פוק מנכסייך דמהני הסילוק שלו משום דירושתו הוא כלוקח משעה ראשונה וכמו שביארתי ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]:
שם ר' חייא בר מרי בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו א"ל מדאמר חזקיה הלכה כרבי (כצ"ל) הדא אמרה מכרה מכר הנה הפ"מ פירש משום דבלאו"ה הבעל אוכל פירות ואין לה בחיי' כלום אם מכירתה הוי מכירה וגם הק"ע נדחק בזה.
ולי נראה דהבעי' הוא כמו דאמרינן בב"ב (פ"ח ה"ח) כהדא ההיא איתתא כתבת ניכסה לחד בר נש צרכת וזבנת לבעלה וצ"ל אחר הא שאומר תנו האומר ינתנו לפלוני מת הראשון כו' ואח"כ צ"ל מכרה לבעלה מהו (פי' שא' נתן לה ואמר אחריך לפלוני ואח"כ חזרה ומכרה לבעלה) והוא כמו דאמרי' בכתובות (ד' צ"ה) אמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין יורש במקום בעל כלום וע"ז אומר ר' חייא בר מרי בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה שאם אחד נתן לה ואמר אחריך לפלוני ומכרה לבעלה אם הוי מכירה והא דבעי לה דווקא אם כרה ואמאי הא בלאו"ה כשנישאת ה"ל הבעל לוקח איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה שסובר דבעל לא הוי לוקח משעה ראשונה או דהבעי' הוא אם אמר לה כשהיתה נשואה ואחריך לפלוני ואע"ג דאמרינן התם דכשהיא נשואה אחריך ליקני בעל לא לקני היינו מחמת שהבעל הוא בעצמו כלוקח וע"כ אמר ליה אחריך ליקני בעל לא לקני אבל אם מכרה אח"כ במכירה גמורה לבעלה א"כ הוי כמכרה לאחר וע"ז אומר מדא' חזקיה הל' כרבי (פי' שאומר הראשון מוכר קרקע ולוקח פירות (פי' אם לא מכר) לוקח פירות ואם מכר הוי מכר רשב"ג אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד וא"כ כיון דאמר חזקיה הלכה כרבי (פי' שאמר דהראשון יוכל למכור קרקע) הדא אמרה מכרה מכר (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ב (ד' קל"ז) דאמר שם קשי' דרבי אדרבי ודרשב"ג אדרשב"ג ומשני לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחיל' הא דיעבד וא"כ סובר רבי דאין הראשון יכול למכור ורשב"ג סובר דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ולשיטת הירושלמי שלא הביא הברייתא השני' אלא הברייתא דהראשון מוכר קרקע ולוקח פירות דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד א"כ סובר רבי דיכול למכור ורשב"ג סובר דאין לראשון אלא אכילת פירות בלבד:
[עוד שם א"ר מנא מן מה דאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה שאין נותנין לו במתנת שכיב מרע צ"ל כמו דאיתא בירו' בב"ב (ספ"ח ושם) אמר ר' ינאי מודה רבי שאינה נותנה במתנת שכ"מ. והוא כמו דאמרי' בב"ב (דף קל"ז) ומודה כו' שאם נתנן במתנת שכיב מרע לא עשה כלום מאי טעמא אמר אביי מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך והנה שם איתא בירו' ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא והפ"מ נדחק שם בזה ולי נראה שהפי' הוא ולא במתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דהיינו בענין שאינו קונה רק לאחר מיתה. וכמו דאמרי' בב"מ (די"ט) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה וע"כ אמר ר' יוחנן ולא במתנת בריא (פירוש מתנת בריא שהוא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה והא דקאמרי ולא במתנת ברי הוא דבמתנת שכ"מ אפשר דלא מהני כמו שביארתי בספר נחלת יהושע (סי' כ') על מה שכ' הר"ן בתשובה על הא דתיקנו חכמים מקח וממכר לפעוטות במטלטלין משום כדי חייו דאם מכרו הפעוטות בנכסים לא עשו ולא כלום כיון דתקנת חכמים הוא במקום איסורא לא תיקנו והקשה הרב המגי"ה במ"ל ע"ז מהא דאמרי' בב"ב דף קל"ז) א"ר יוחנן הלכ' כרשב"ג ומודה שאם נתנם במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום ולפי דברי הר"ן תיפוק לי' משום דמתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן ע"ש וע"ז אומר דלאו דווקא שאם נתנם במתנת שכ"מ דלא עשה ולא כלום דזהו אפשר מחמת דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן ע"ז אמר ולא במתנת בריא דאפי' במתנת בריא שהוא לאחר מיתה נמי לא קנה משום דכבר קדמו אחריך:
[ואפשר לומר דע"כ קאמר בירו' חזרה ומכרה לבעל דבלאו"ה נשואי הבעל לא הוי כמכורה משום דזהו מדרבנן ובמקום איסורא לא תיקנו רבנן ומה שתירצנו שם דכיון דאפשר לעשות בהיתר דהיינו ע"י מכירה ע"כ מהני ע"ש אפשר שהירו' לא סבר הכי ע"כ אמר מכרה לבעלה במכירה גמורה אך כבר ביארתי לעיל דמיירי לאחר נישואין דקאמר אחריך לקני בעל לא ליקני וע"כ מיבעי' ליה אם מכרה במכירה גמורה אם הבעל הוי כאחר דהא דקאמר אחריך לקני בעל לא לקני מכח נישואין:
ועוד אפשר לומר הא דמיבעי' ליה אם מכרה לבעלה דאם מכרה לאחר אמרי' בכתובות (דף צה) ואמר אביי נכסי ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן לכולהו בידיו דלוקח מאי שנא מהא דתנן וחוזרות חלילה עד שיעשה פשרה ביניהם ומשני התם אית להו פסידא לכולהו הכא לוקח הוא דאית לי' פסידא ואיפשר דהירושלמי סובר דבזה נמי יעשו פשרה ע"כ קאמר מוכרה לבעלה והנה כאן בירושלמי איתא א"ר מנא מן מה דאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וקשה דמניין מוכח שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וע"כ ביארתי שהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי דב"ב אמר ר' ינאי מודה רבי שאם נתנם במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום.
והנה איפשר עוד לבאר והוא דבירושלמי איתא תחילה ר' חייא בר מרי בעי קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו אמר מדאמר חזקי' הלכה כר' יודא הדא אמרה מכרה מכר וגירסו שם הק"ע והפ"מ הלכה כר' ואיפשר לבאר הגירסא מדאמר חזקיה הלכה כר' יודא הדא אמרה מכרה מכר והוא דבגיטין (דמ"ח) אמרי' כתנאי מניין ללוקח שדה אחוזה מאביו כו' מאי לאו בהא קא מפלגי דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף ור' יהודא ור' שמעון סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף כו' אר"נ בר יצחק לעולם אימא לך בעלמא קסברי ר' יהודה ור"ש קנין פירות כקנין הגוף דמי וכתבו התוס' דיחוי' בעלמא הוא דר' יהודה אית ליה בב"ק (דף צ) גבי דין יום או יומים דלאו כקנין הגוף דמי וע"כ אמר בעא ר' חייא בר מרי קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו וכמו שביארתי דמיירי בואחריך לפלוני ואם מכרה אין האחריך יורש וע"כ בעי מיניה מכרה לבעלה אם הוי מכירה או לאו כיון דבלאו"ה אוכל פירות וא"כ אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא הוי מכירה וא"כ אם מתה שייך למי שאמר ואחריך לפלוני אבל חי הוי מכירה לא שייך לאחריך וע"ז אמר דהלכה כר' יודא דקנין פירות לאו כקנין הגוף וע"כ הוי מכירה וא"כ למה לה למכור בחיי' לבעלה דאיפשר דלא הוי מכירה מחמת דקנין פירות הוי כקנין הגוף תמכור לאחר מיתה לבעלה בכדי שלא יקחה האי דאמר לאחריך וע"ז אומר מן מה דאמר חזקי' הלכה כרבי וצריך לגרוס כמו דאמר מתחילה הלכה כר' יהודה הדא אמרה שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וא"כ לא תוכל להקנות לבעל לאחר מיתה דהא כבר קדמו אחריך וא"כ צריכה להקנות לו בחיי' וע"כ אמר הלכה כר' יודא דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף וע"כ תוכל למכור לבעלהוע"ז אומר הכא אמר ר' מנא קומי ר' יוסי והדא אשה מכיון שמזונותיה על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא (פי' דר' מנא הקשה דאיך הוי מכירה מחיים דהא הבעל אוכל פירות בלאו"ה והיא אינה צריכה למעות דכיון שמזונותי' על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא וא"כ האי כמתנת שכ"מ דהקנין הוא לאחר מיתה ובואחריך לא מהני אם הוא לאחר מיתה אמר לי' מזונותי' על בעלה כראוי לה מאכל משח ומלח והיא בעיי' מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' שהיא מוכרת מחיי' כדי שתוכל לאכול תרנגולין יתר על מזונות בעלה וא"כ הוי מכירה מחיים). וע"ז אומר הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' וא"כ מוכח מזה דהוי מכירה אפי' היא מוכרת לדבר שאין הכרח רק למיכל תרנגולין אעפ"כ הוי מכירה]:
עוד שם אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן קבורה כמזונותי' כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות (פי' אפי' מזונות יתירים כמו שביארתי אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קצ"ו) אמר רב יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' עשאן תכריכין למת כו' וע"ז אומר לקבורה נמי יכול למכור ודו"ק.
שם (ה"ג) מתניתין הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה רב ורשב"ל תריהון אמרין בצבורין בסורקי אבל אם צברן בביתו זכה לו ביתו ור' יוחנן אמר ואפי' צבורין בתוך ביתו לא זכה לו ביתו דהוי סב' דאינון דידי' ולית אינון דידי' ואימתי הבעה"ב זכה בפירותיו בשביעית ר' ירמי' סבר מימר משיתנם לתו' כליו אמר ר' יוסי אפי' נתנן לתוך כליו לא זכה בהם דהוי סב' דאינון דידי' ולית אינון דידי' (פי' דבית לא זכה להיורשין דליהוי תפיסה מחמת שהם סוברים דהוי דידהו בלאו תפיסה ע"כ לא הוי תפיסה ודלא כמו הש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ד) דפליגי אם מונחים בסימטא אבל בבית ודאי לא הוי תפיסה לר"ט ולקמן יתבאר דמשמעות הירושלמי דסברי דהלכה כר' טרפון ואע"ג דאמרינן (ה"ב) כהדא קריבתי' דר' שמואל בר אבא יהבי לה משום כושל (פי' כר' טרפון) אייתי רשב"ל עבדו דר' יודן נשי' ואפיק מינה ר' יוחנן הוה מסתמיך על ר' שמעון בר אבא א"ל מה נעשה באותה העני' א"ל אייתי רשב"ל עבדו דר' יודן כו' ואפיק מינה יפה נעשה ומסיק דרשב"ל סובר דטעה בדבר משנה חוזר וע"כ אפיק מינה (וכן איתא בש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ד) דין דייני כר' טרפון ואהדרי ר"ל לעובדא מינייהו א"ל ר' יוחנן עשית כשל תורה אעפ"כ משמעות הירושלמי שפוסקין דהלכה כר' טרפון וכמו שיתבאר:
עוד שם האי ארמלתא תפסה אמהתא אתא עובדא קומי ר יצחק אמר תפסת תפסת (פי' כר' טרפון ר' אימי מפיק מינה דהיא כו' ולית אינון בידה (וא"כ הא דאפיק היינו משום דלא הוי תפיסה אבל בתפיסה גמורה משמע שסובר דהלכה כר' טרפון) וע"ז אומר כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון שבק להן אבוהון עז אתי מרי חובא ונסתה (פי' ותפסה) אתא עובדא קומי ר' אבהו ואמר דידי' נסיב. ופריך לא כן הני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו דהוו סברי דאינון דידהון ולית אינון דידהון. הנה הפ"מ גריס יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו והא דמשני דהוי תפיסה בטעות קאי אהא דתני דיורש ובע"ח שקדם אחד מהם ותפס מוציאין מידו וע"כ פריך דאמאי אמר ר' אבהו על הבע"ח דידי' נסב הא תפס העז מהיורשין ויורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו (כצ"ל) (דלא כהפ"מ) וע"ז אומר דהוו סברי דאינון דידי' ולית אינון דידי'.
(ה"ז) אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי אין פורעין מנכסי יתומים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה אמר ר' ינאי מפני מזונות אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי. והנה הק"ע גרם מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במזונות הדבר תלוי וכן אמרינן לקמן (פי"א ה"ב) ר"ט אומר מן הנשואין מוכרת של בב"ד כו' מיסבר סבר ר"ש במזונות הדבר תלוי והוא דחוק דהא התם קאמר ר"ש דבמזונות הדבר תלוי ומחמת מזונות מוכרת שלא בב"ד ואיך שייך להא דנזקקין לנכסי יתומים להפסיד מזונותי' גם הפ"מ פירש כמו דאיתא בירושלמי מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי ופירש הפ"מ לקמן פרק אלמנה ניזונית גבי אלמנה המוכרת למזונות קאמר ר"ש משגבתה כתובתה במקצת אין לה מזונות וכתב שם דמאן חש למזונות ר"ש כלומר שחוששין אנו בכל צדדי התקנות לפטור מזונות האשה מנכסי יתומים והוא דחוק וע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה דאיתא בערכין (ד' כ"ב) אמר רב יהודא אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ היתה ריבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזונות כו' אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסידא ונקטינן הכרזה כו' הא לא קשי' בתובעת כתובתה בב"ד כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות כו' וא"כ אם תובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יתומים יכולה לדוחקה עד שתתבע כתובתה בב"ד ותאבד מזונותי' וכמו דאמרינן בב"ב (פ"ט ה"ב) כשם שהאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מבזבזא בנכסי אחי' אתון בני קרבין לר' אלעזר אמר להון ומה נעביד לכון ואינון עמי' שטיין מי נחתין כו' אמר לון איתחמון זבין מן נכסי ואחת תבעת כתובתה ולית לה מזונין אלמא דאפי' אם תבעה באונס נמי אבדה מזונותי':
[וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י (ח"ב דרוש י"ב) על מה שלא הביא הירושלמי הא דאמרינן בירו' (פי"א דכתובות) דאמר רב יהודה אמר רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה אך דעלה איתמר אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי אבל באונס לא וא"כ לפי"ז לא יתורץ על מה שהקשה דכיון דאלמנה דוחה לבנותי' ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים (פי' מזונות אלמנה) וע"כ אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' (פי' כיון שיכולה לתבוע ולאבד מזונותי' ע"כ לא אלים תקנתא דמזונות) וע"כ אי אמרינן דדווקא מן השופי אבל באונס לא א"כ אלים התקנה דהא בידה שלא לתבוע הכתובה ולא תאבד מזונותי' וע"כ משני ראוי' היא לתבוע מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מזבנא בנכסי' אתו בני קריבין לר' אלעזר אמר ומאי נעביד לכון כו' עבדין גרמיכון מזבנא נכסי וא"כ מוכח דאפי' באונס נמי אבדה מזונותי' וע"כ אינו דוחה האלמנה לבנים דהא יכולים הם לדחותה מזונותי' ועיי"ש שהארכתי בזה ולקמן (פי"ג ה"ב) יתבאר עוד בזה]:
והנה אמרינן בכתובות (שם) דפריך על הא דאמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ולא והתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות הני אין אבל תובעת לא ומשני הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא ויש להקשו' דמ"ט לא הקש' ממתני' (ד' צ"ג) דתנן מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה נתנה כתובתה לאחר או מקצתה לא המכור את השאר אלא בב"ד דוקא מכרה מקצתה כו' אבל תבעה מקצתה יש לה מזונות (ועיין בתו' כתובות (ד' נ"ד) ד"ה ולתובעת פי' בקונ' שאם תבעה תוספת אין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן (ד' צ"ד) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונו') וא"כ מוכח משם דאליבא דר"ש תבעה מקצתה נמי אין לה מזונות וא"כ אמאי לא מקשה הש"ס ממתניתין אלא דאינו רוצה להקשות ממתני' דהתם ר"ש היא כמו דאמר שם בגמרא עיין שם ודילמא ר' שמעון לית ליה הא דהתובעת כתובה בבית דין דאין לה מזונות וע"כ מקשה מהברייתא דאתי אליבא דרבנן דתנן מכרה כתובתה ומשכנה כתובתה עשתה אפותיקי לאחר אין נה מזונות ומקשה מזה דדוקא מכרה או משכנה אבל התובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות (ויש לדחות):
וא"כ אפשר לומר שבירושלמי לא הביא הברייתא ולית לי' החילוק דמחלק הש"ס בין בב"ד בין שלא בב"ד וע"כ לשיטת הירושלמי מוכח מר"ש שאומר דמכרה מקצתה כו' דהתובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות דדווקא אם גבתה מקצתה אין לה מזונות אבל לא בתבעה. וע"ז אומר אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי (פי' שאומר על הא דאמר דלכתובת אשה נמי פורעין מנכסי יתומים ואמר ר' ינאי דהטעם הוא משום מזונות) וע"ז אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי דבלאו"ה אין צריך לחוש למזונות דהא יכולים להתראות כמו שמוכרים הנכסים וא"כ תתבע הכתובה ותאבד מזונותי' וכמו שהבאתי מהירושלמי (דפ"ט דב"ב) שאומר אתחמון זבנין מן נכסי' ואתית ותבעת פורנא וא"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יכולה להפסיד המזונותוכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ג) ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד כתובתה וט"ס וצ"ל מזונותי') ובפרט לשיטת הירושלמי דתבעה כתובתה אפי' באונס אבדה מזונותיה ופ"ז אומר מאן חש למזונות ר"ש דמדר"ש מוכח שסובר דהתובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות מהא שאומר מכרה כתובתה או מקצתה כו' וא"כ מדקאמר מכרה כתובתה או מקצתה אלמא דווקא מכרה אבל התובעת לא אבדה כתובתה (והירושלמי אינו מחלק בין בב"ד בין שלא בב"ד דלא כשיטת הש"ס דילן) וא"כ כיון דלא סבר להא דהתובעת כתובתה בב"ד ע"ז אומר מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי דדווקא אם גבתה במקצת אז אין לה אבל לא בתובעת וע"כ חייש למזונות ר"ש (אבל לפי הש"ס דילן לא מוכח דר"ש לית לי' הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות דהא הש"ס דילן הקשה מהברייתא דתני' מכרה כתובתה משכנה כתובתה כו' דאתי כרבנן ומתרצים כאן בב"ד כאן שלא בב"ד וא"כ אינו מוכח דר"ש לית לי' הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות):
ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (ה"ח) חנן ור"ש אמרו דבר א' כמה דמר ר' חנן לא תשבע אלא לבסוף כן ר"ש אמר לא תשבע אלא בסוף ובש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ח) איתא מתקיף לה רב ששת האי יורשין משביעין אותה ב"ד משביעין אותה מיבעי' ליה ולשיטת הש"ס דילן איפשר לומר כמו שהקשו בתוס' שם דאמאי לא משני סבר לה כשמואל דאמר בכתובות לקמן (דק"ז) אין פוסקין מזונות לא"א כו' ושפיר קתני יורשין משביעין אותה אך הא שהקשה אביי לקמן האי כל זמן שתובעת כתובתה ואם תובעת כתובתה מיבעי' לי' והכא נמי קשה האי כל זמן ה"ל למימר אם תובעת כתובתה יורשין כו' אך לפי מה שביארתי ניחא דקאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה (פי' דאפי' אם תבעה מתחילה אעפ"כ אם אינה תובעת כתובתה עוד ותובעת מזונות אין היורשין כו' ולית ליה הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות וכמו שביארתי על הא דקאמר מאן חש למזונות ר"ש ודו"ק]:
שם (ה"ט) הוציאה גט ואין עמו כתובתה גובה כתובתה הוציאה כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בע"ח שהוציא שט"ח ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו כו' ובגמ' תני ר' חייא בשם ר' יוחנן הקורא ערר על מעשה ב"ד לא כל הימנו א"ל ר' חייא בר אבא ולאו מתניתא היא הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה א"ל ר' יוחנן בבלייא כו' רב אמר במקום שאין כותבין שטר כתובה אבל במקום שכותבין שטר כתובה מה דמפקא היא גובה חזר ואמר אפי' במקום שכותבין כתובה גובה היא כו' התיב ר' יוסי והא תני גובה גיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה אין שם ב"ד באינון דמתון ואין שם עדים הבו בשהלכו להם למדינת הים אין שם אומולוגיי' ולית רב אומולוגי' אית רב אומולוגי' כהן דמר אבד כרטיסן עבד חורין אית ליה כההיא דאמר אי אבד פורנא עבד חורין והנה הק"ע פירש בזה בדחוקים גדולים גם הפ"מ פירש אית לי' ולרב אומולוגי' כהן דמר עביד כרטיסין עבד חורין (פי' אם אבד השט"ח וכותבין שטר אחר כותבין שובר וה"נ כותבין שובר וע"כ כתב דהא דאמר אח"כ התיב ר' בא אף שהשיב לו תחילה דכותבין שובר אך במקום יתומין קטנים שלא ידעו מהשובר א"כ תגבה ופירושו הוא בדחוקים גדולים:
ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי רב אמר במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתובה מה דהיא מפקה היא גובה (פי' ואינה גובה עד שתוציא כתובתה) חזר ואמר אפי' במקום שכותבין כתובה היא גובה מן רב חיילה מתבה יתיב (פי' וכל הרוצה להשיב יבוא וישיב) התיב רב יוסי והא תני גובה גיטה ומטמנת כתובת' וחוזרת וגובה (פי' שהוא כמו שהקשו התו' בכתובו' (ד' פ"ט) בד"ה גט גובה עיקר כתובה גובה תוספ' ומיירי מתני' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין וקשה לרשב"א כיון דאית ליה בב"ב (ד' קע"א) דאין כותבין שובר א"כ הוציאה גט ואין עמו כתובה לא תגבה אפילו מנה ומאתים עד שתחזיר לו הכתובה דיכול לבוא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה דכשתתאלמן תגבה שנית מנה ומאתים בעידי מיתה הואיל ושטר כתובתה בידה דכי קאמר רב כתובה אינה גובה עיקר הני מילי בגרושה דאית לה גט אבל אלמנה במאי תגבה עיקר אם לא בכתובה והם לא ידעו שהיא גרושה דשינוי' דמשנינן לקמן ביושבת תחת בעלה לא קאי
ובזה יתבאר הירושלמי דחזר ואמר אפי' במקום שכותבין כתובה גובה (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן דגט גובה עיקר וכתובה גובה תוספ') וע"ז התיב ר' יוסי והא תני גובה גיטה ומטמנת כתובה וחוזרת וגובה (פי' כשימות בעלה תגבה בהכתובה דהא בזה מודה רב דבאלמנה גובה בכתובתה (וכמו שהקשו התוס' שהבאתי) וע"ז אומר אין שם ב"ד באינון דמתון ובזה נדחקו הק"ע והפ"מ והק"ע פירש ואין שם ב"ד בתמי' הרי יכול לשלם ע"י ב"ד והם יעידו שכבר שילם לה ומשני באינון דמתון ופי' הק"ע באותן עיירות שאין בהם ב"ד ושם יש לחוש והפ"מ פירש באינון דמתון ובכה"ג שהב"ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בב"ד אחרית' וגביא והוא דוחק.
ולי נראה לפרש דפריך ואין שם ב"ד וא"כ ידעי שגירש' והוא כמו שכתבו התוס' בכתובות ושם) והם לא ידעו שהי' גרושה וכתב המהרש"א דמשמע שאם ידעי שהי' גרושה ליכא למיחש למידי שלא תוכל לגבות שנית כשתתאלמן ע"י הכתובה שהם יהיו נאמנים לומר שכבר גירשה וגבתה עיקר כתובה ע"י הגט כו' וע"ז אומר בירושלמי ואין שם ב"ד (פי' שנתגרשה בפניהם וא"כ ידעי מזה שהי' גרושה) וע"ז אומר באינון דמתון (פי' ששניהם במתא וא"כ יוכלו לגרש בצינעא) וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ד) א"ל אביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש (ופירש"י בערכין (ד' כ"ג) שיגרש בצינעא) וע"ז אומר באינון דמתון (פי' שהם בעיר דבגט הנשלח ע"י שליח בעי תלתא) וכמו דאיתא בירוש' (רפ"ד דגיטין) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה לו משום שנים וכתב הרא"ש שהשליח עומד במקום הבעל וא"כ כיון דהם תלתא יש לזה קול כמו דאיתא בב"ב (ד' ל"ט) וע"ז אומר באינון דמתון (פי' וא"צ שלשה) וע"ז אימר ואין שם עדים (דהא צריך ליתן לה בפני שנים וא"כ יש עדים ולא חיישינן כמו שהבאתי התוס' דכתובות) ע"ז אומר הבו (צ"ל הרי) כשהלכו עדים למדינת הים. וא"כ יש לחוש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וממתנת עד שימות וחוזרת וגובה.
וע"ז אומר ואין שם אומולוגי' (פי' שיוכל לכתוב שובר) ולית ליה לרב אומולוגי' (פי' וכי לית ליה לרב אומולוגי' שכותבין שובר). ע"ז אומר אית ליה לרב אומולוגי' כהן דמר אבד כרטיסן עבד חורן אית ליה כההיא דאמר אי אבד פורנא עבד חורן (פי' שודאי רב מודה שכותבין שובר אבל הני מילי) כהן דמר אבד כרטיסן עבד חורן (פי' אם נאבד לו השט"ח והוא נותן לו שט"ח אחר וע"כ כשפורע לו צריך שובר אולי ימצא השטר הראשון ואע"ג דאמרינן לקמן בירושלמי אורחא דאיתתא מימר אמר אבד פורנא עבד חורן (פי' אם אבדה כתובתה אורחא דאיתתא לומר אבד פורנא עביד חורין אלא אורחא דבר נש מימר אמר אבד כרטיסא עבד חורין היינו דלאו אורחי' הכי אבל אי איתרמי דעבדו כן ע"כ כיון דלא איפשר כתבינן שובר) וכן אית ליה כההיא דאבד פורנא עבד חורין (פי' דבזה רב נמי מודה דאם אבדה הכתובה עביד חורין) דכיון דלא איפשר רב נמי מודה דכותבין שובר וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ"ט) אלא ודאי במקום דלא איפשר כתבינן שובר אבל היכא דאיפשר סובר רב דלא כתבינן שובר וכמו דאמרי' בב"ב (דף קע"ב) הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין כותבין שובר
וע"ז אומר התיב ר' בא דהא תני גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וממתנת עד שימו' וגובה (פי' שיכול לגבות פעם ב') ולכתו' שובר כבר אמ' תחלה דהא דכותבין שובר היינו במקו' איפשר אבל הכא איך גובה בגיטה בלא כתובה דאיפשר לבוא לידי פסידא אם תהא ממתנת עד שימות ותאמר שהיא אלמנ' ותגבה דבאלמנה אפי' עיקר כתובה נמי גובה בכתובה וא"כ אמאי אינה צריכה ליתן הכתובה במקום שכותבין וא"כ איך אוקמה רב למתניתין דאפי' במקום שכותבין כתובה והוא משום דמתניתין קשיתיה דאי איירי במקום שאין כותבין כתובה א"כ איך קתני בסיפא הוציאה כתובתה וא עמה גט כו' וע"ז אומר אמר ר' יוסי בר בון ולא עליה להביא ראיה שהיה משמשתו עד שמת (והוא כמו דמשני בכתובות (ד' פ"ט) ביושבת תחת בעלה) וע"ז אמר ר' זעירא ר' אבינא בשם רב במקום שכותבין שטר כתובה הוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת עליה להביא ראיה שלא כתב ובמקום שאין כותבין שטר כתובה והוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת עליו להביאראיה שכתב וא"כ איירי במקום שאין כותבין כתובה וע"כ גובה בגיטה שעליו להביא ראיה שכתב לה כתובה וכותבת לו שובר דבמקום דלא איפשר כ"ע מודו דכותבין שובר וע"ז תני בסיפא כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי (והוא מחמת שעליו להביא ראיה ולא מצא ראיה וע"כ אומרת שנתנה לו שובר ואבד שוברי דבמקום שאין כותבין ודאי כותבין שובר לכולי עלמא ודו"ק:
שם ר' חייא בר אבא אשכח פרוזבולא דר' יונתן והוי פרי מיתן ליה אמר ליה לית אנא צריך ליה ותני כן נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו וקרעתיו (והמפרשים נדחקו בזה) ואיפשר דמביא ראי' מהא דתני נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו וקרעתיו (פי' אם הלוה תובע השטר לאחר זמן שפרעו נאמן המלוה לומר שקרעו בכדי שלא יעבור על ואל תשכן באהליך עולה וכמו דאיתא בכתובות (ד' י"ט) דאסור לאדם שישהא שטר פרוע בתוך ביתו וכן בירושלמי (פ"ד דכתובות ה' ג') ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע וע"כ נאמן דמסתמא לא עביד איסורא וה"נ בפרוזבול והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ז) אמר ר"נ נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד ממני מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק התירא ואכיל איסורא (ודלא כהק"ע והפ"מ) וע"ז אמר מתניתא אמרה כן כו' האשה גובה שלא בגט ובע"ח שלא בפרוזבול ואיפשר כן לא פרעתיו וקרעתיו והכא פרעתיו וקרעתיו והק"ע גריס ואיפשר כן לא קרעתיו והכא קרעתיו והכי פירושו ואפשר שיגבה בלא פרוזבול אלא ודאי שטוען פרוזבול הי' לי וקרעתיו א"כ הכא נמי נאמן והפ"מ פי' ואיפשר כן דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמי אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר והכא נמי כן ופרעתיו הוא סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו והוא דוחק וע"כ נראה לי דקאמר ואיפשר כן לא פרעתיו וקרעתיו והוא (ט"ס וצ"ל) אלא לא פרעתיו וקרעתיו (פי' ואיפשר כן אהא דתנן האשה גובה שלא בגט ואיפשר כן שהיא גובה שלא בגט הא הבעל יכול לומר לא גרשתיך וכמו דמקשה בכתובות (ד' פ"ט) ואי ליכא עדי גירושין במאי גבי' אלא ודחי בדאיכא עדי גירושין עסקינן אלא שהבעל אומר שכיון שאין בידה גט א"כ מוכח שפרע הכתוב') ע"ז אומר אלא לא פרעתיו (פי' שהבעל טוען שפרע והוא קרע את הגט וע"ז אומר מן הסכנה ואילך נאמנת לומר לא פרעתיו וקרעתיו (פי' שבאמת לא נפרעה הכתובה וקרעתיו מחמת הסכנה) והכא לא פרעתיו וקרעתיו (פי' דבפרוזבול נמי אין נאמן הלוה לומר שפרע והראי' שאינו מראה הפרוזבול ומסתמא קרע מחמת שנפרע החוב) וע"ז אומר מן הסכנה ואילך נאמן לומר לא פרעתיו וקרעתיו דבאמת לא נפרע עדיין החוב ואעפ"כ קרעתיו (והוא דלא כהק"ע והפ"מ). והק"ע הקשה דמאי קאמר מתניתא אמרה כן דהא מתניתא לא קמיירי אלא בשעת הסכנה ואיפשר לומר דבתמי' קאמר מתניתא אמרה כן כו' בתמי' דהא מתניתין אמרה דדווקא בשעת הסכנה אבל שלא בשעת סכנה לא ולפי מה שפסק הרמב"ם דמסכנה ואילך יכולים לומר אפי' שלא בשעת סכנה אתי שפיר הא דקאמר מתניתא אמרה כן בניחותא והא דמקשה בגיטין (ד' ל"ז) ממתניתין איפשר לומר דמקשה אהא דתנן וכן בע"ח שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אילו לא יפרעו ולפי הטעם של ר"נ מחמת דלא שביק התירא ואכיל איסורא א"כ אמאי אמר תחילה דבע"ח אינו נפרע שלא בפרוזבול ודו"ק]:
שם (ה"י) אמר ר' חנניה קומי ר' מנא לית הדא אמרה ההן דיזיף מן חברי' וחזר ויזיף מיניה צריך מימר לבד מן כרטיסא קדמי' דאית לי גבך (פי' דאלו"ה אינו גובה רק בשט"ח אחת וכמו דאמרינן שתי כתובות וגט כו' אינו גובה אלא כתובה אחת) וע"ז אומר אורחא דאיתתא מימר אבד פורנא עביד חורין פי' דאורחא דאיתתא אם אבדה כתובתה אומרת לבעל שאבדה כתובתה וצריך לכתוב לה כתובה אחרת) אלא כי אורחא כו' מימר אבד כרטיסא עביד חורין ופי' כי אין אורחא של בע"ח שאם אבד להם השט"ח שיאמרו שיכתוב להם שט"ח אחר) אלא כי איפשר יודי ליה והנה הק"ע פירש אם איפשר שיודה ליה שזה יוכל להיות שיודה לו בפני עדים שחייב לו אבל לא שיעשה שט"ח אחר והפ"מ ירש אלא כי איפשר יודי ליה (פי' יודה ששטר הראשון הוא מזוייף) ולי נראה לפרש בפשיטות והוא שאומר אלא כי אורחא דבר נש מימר אבד כרטיסא עבד חורין אלא כי איפשר יודי ליה (פי' דלאו אורחא של אדם אם אבד שט"ח שיאמר לו אבד שטר חוב עביד חורין דמתיירא שמא כשישמע שאבד השט"ח יכפור לו בחובו אבל אם לא אמר שאבד שט"ח וא"כ איפשר שיפרע לו אף שלא יראה לו שט"ח יודה לו על המלוה דהא לא אמר לו שאבד השט"ח וא"כ מסתמא יש לו השט"ח ויודה לו וע"כ אומר אורחא דבר נש אבד כרטיסא עביד חורין):
שם פליגי בה תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין וכן פליגי בזה בכתובות (ד' צ') אטר רב הונא לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה ורב יהודה אמר אפילו תוספת יש לה ועיין מה שביארתי ע"ז לקמן (ספ"י דכתובות):
שם ניחא גר קטן וקטן מגרש אמר ר' חגי קיימתיה כיי דמר ר' אלעזר בשם ר' חנינא והוא שבא עלי' משנתפקח ומשנשתפה וכא הוא שבא עליה משהגדיל הנה התוס' בכתובות (דף צ') דהא דאמרינן יש לה כתובה שע"מ כן קיימה הוא כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחילת נשואים (דאלו"ה מאי קמל"ן דהא אפי' לא כתב לה מעולם יש לה כתובה) והירושלמי מדמה להא דאמרינן בכתובות חרש או שוטה שכנסו פיקחת אעפ"י שחזר החרש ונתפקח שוט' ונשתפה אין לה כתוב' רצה לקיימה כתובתה מנה ר' אלעזר בשם ר' חנינא והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה אבל אם לא בא עליה אפילו כתובה מנה לית לה וא"כ לית לה אלא כתובה מנה: