ור' חלבו ר' חונה בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני ר' יוסי ור' אחא הוון יתיבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא. והא תני מקים שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכים בידך:

ונראה לי לבאר הירושלמי דר' חונה בשם ר' חייא אמר הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה וא"כ משמע דאף בן כרך יכול לקרותה בארבעה עשר וא"כ קשה דהא תנן במתני' דעיירות קורין בי"ד ומוקפים חומה בט"ו וזמנו של זה לא כזמנו של זה וע"ז משני דהא דאמר ר"ח רבה הכל יוצאין בזמן קריאתה קאי אהא דאם קראו באדר הראשון ונתעברה השנה דקורין אותה באדר השני ואמרי' בירושלמי שם (ה"ה) מתניתא כשעיברו ואח"כ קראו אותה אבל אם קראו אותה ואח"כ עיברו לא בדא (פי' דכיון דכבר קרא את המגילה קודם שעיברו וא"כ כבר יצא ידי המצוה וא"כ אמאי חייב לקרותה פעם שני). וע"ז אומר מתני' לא אמרה כן אלא קראו את המגילה כו' ונתעבר' השנה קורין אותה באדר השני. וא"כ אפילו נתעברה אח"כ קוראין אותה באדר השני אך זהו דווקא לענין שצריך לקרותה פעם שנית. וע"ז אמר ר' חלבו דהכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה דאע"ג דאם נתעברה השנה צריך לקרותה פעם שנית אעפ"כ לענין מוקפין נמי יוצאים בי"ד שהוא זמן קריאתה. וע"ז אומר בירושלמי לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני (פי' אעפ"י שקראו בראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני) אבל אעפ"כ מוקפין נמי יוצאים בקריאה של י"ד. דהא אי איפשר לומר דהא דאמר רב הונא הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה בשנה פשוטה באדר הראשון או אם נתעברה מתחילה דאיך יוצאין בי"ד הא זמנם של מוקפין הוא בט"ו וע"כ רצו לומר דמיירי אם קראו את המגילה ואחר כך נתעברה השנה:

וע"ז אומר ר' יוסי ור' אחא הוון יתיבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא (פי' דהא דאמר רב חונה דהכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה היינו אם בני הכרכים קראו את המגילה בארבעה עשר יצאו אבל לא לכתחילה. ומתניתין מיירי לכתחילה דלכתחילה צריכים בני הכרכים לקרות בחמשה עשר):

וע"ז פריך והא תני מקום שנהגו לקרות ב' ימים קוראין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן (פי' דפריך דאם הא דאמר רב הונא הכל יוצאים בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. א"כ לא יתיישב הא דתני' מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים וא"כ איך יתיישב הברייתא דכיון דאמרינן דבדיעבד יצאו כרכים בארבעה עשר א"כ איך קורין אותה שני ימים בהני עיירות שמסופקין אם הם מוקפין חומה מימות יהושע דהא כיון שקראו אותה בי"ד א"כ הוי דיעבד וא"כ ממילא אין צריכים לקרות בט"ו דבשלמא אם היינו מפרשין דברי רב הונא דקאי על אדר השני כמו שביארתי אבל באדר הראשון אפי' בדיעבד לא יצא ניחא דעיירות שהם מסופקין אם הם מוקפים חומה צריכים לקרות ב' ימים דהוא משום דילמא הם מוקפין חומה וא"כ אפי' בדיעבד לא יצאו אבל אם בדיעבד יצאו א"כ אמאי קורין בב' הימים דהא כיון שקראן ביום ארבעה עשר יצאו בדיעבד):

וע"ז אומר אוף אנא סבר כן א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכים בידך:

[והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי דא"ל אוף אנא סבר כן (פי' דלא קשה מזה על שאמר דבן כרך שקרא בי"ד יצא בדיעבד) וע"ז אומר ר' מנא ויאות אילו מי שקרא בארבעה עשר וחזר וקרא בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן נמצאת עוקר זמן כרכים בידך וביארתי שםדהפי' הוא דאע"פ דבדיעבד אם קרא בי"ד יצא היינו אם עושה מעצמו וקרא בארבעה עשר אבל לענין עיירות המסופקות אם יאמרו חכמים שלא יקרא רק בארבעה עשר והטעם משום דאיך תאמר לו שיקרא דהא כיון שקרא בי"ד יצא אעפ"כ אינו דומה כיון שאם תאמר לו שיקרא בארבעה עשר ומחמת זה לא יצטרך לקרות בחמשה עשר א"כ נמצאת עוקר זמן כרכים בידך וא"כ ה"ל כמו שחכמים עוקרים זמן כרכים כיון שלא עשה מעצמו רק שפוסקים לו הדין כך. ע"כ צריך לקרות ב' הימים. ועיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי על הירושלמי דשבת (פי"ג) תמן את גרמת לו]:

וא"כ זהו דלא כמו שכתב המ"ל ברמב"ם בהלכות מגילה (פ"א ה' י"א) עיר שהוא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע או אח"כ הוקפה קורין אותה בשני הימים וכת' המ"ל (בפ"ק דמגילה) כתב הר"ן ולענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע או לא הורו הגאונים שהולכין בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה וקורין בהם בי"ד ועוד שאפי' תאמר שהוא ספק שקול ה"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פוטרו בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ע"כ וכוונת דבריו נראה דכיון דמן הדין הוי ספק של דבריהם ולקולא אלא דלא איפשר למיזל לקול דא"כ נמצא אתה פוטרו בשניה' דבכל יומא ויומא איכא למימר שמא אינו חייב ביום זה משום הכי אמרינן דיקרא בראשון ופטור בשני משום דהוי ספק של דבריהם דשמא נפטר במה שקרא באחד ומאי דאמרינן דיקרא בראשון הוא משום דכיון דעכ"פ צריך לקרות יום א' או בי"ד או בט"ו צריך לקרות בי"ד דתיכף שבאה המצוה לידו צריך שיקיימנה כו' ע"ש וא"כ לא אמרינן דא"כ אתה עוקר זמן כרכים בידך כמו דאיתא בירושלמי ודו"ק:

אך שאין במשמעות פשט הירושלמי במה שאמר ויאות אילו מי שקרא בי"ד וחזר וקרא בחמשה עשר שמא אין שומעין לו הפי' שפירשתי דהא עיקר התירוץ הוא דאם תאמר לו שיקרא בי"ד ומחמת זה יהא פטור בחמשה עשר מחמת שבדיעבד יצא בי"ד א"כ אתה עוקר זמן כרכים בידך ולכתחילה חכמים מבטלין זמן קריאה הכרכים כיון שמן הדין כך הוא א"כ נמצאת עוקר זמן כרכים בידך אבל הא שאמר ויאות אילו מי שקרא בי"ד וחזר וקרא בט"ו שמא אין שומעין לו אין לו ביאור:

ע"כ נ"ל לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי דהא דאמרינן בירושלמי (פ' כיצד מברכין) בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעה"ב בהדין כו' אפיק קומיהון פרגן ואחוניות וקפלוטות אמרו נברך על הקפלוטין (פי' בורא פרי האדמה) דו פטר אחוניתא (פי' מברכת פה"ע) וכן כת' הפ"מ ואינו סובר כמו הש"ס דילן בברכות (ד' מא) דאמרי' התם מיתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית. וס"ד דמברך בפה"א אפי' לפטור בפה"ע וכמו דתנן בירך על פה"ע בפה"א יצא עד דמסיק הכא במאי עסקינן כשהצנון עיקר וכמו שפירש"י ואע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליה בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית:

אבל הירושלמי סובר להלכה דכיון דתנן דאם בירך על פה"ע בפה"א יצא א"כ כשיברך נמי בפה"א אין צריך לברך על העץ אע"ג דנתקן על פה"ע בפה"ע אעפ"כ כיון דתנן דאם בירך על פה"ע בפה"א יצא והוא בירך על פה"א ממילא פוטרת של עץ עיין שם בארוכה ועיין שם במה שביארתי (פ"ח) דברכות עיין שם ודו"ק:

וא"כ לשיטת הירושלמי הוי דיעבד אע"פ שלא בירך על העץ אלא דבירך בפה"א על האדמה ועל של עץ ממילא נפטר של עץ ג"כ והוי כמו שאם היה מברך לכתחילה על של עץ בפה"א משא"כ לשיטת הש"ס דילן:

וא"כ לשיטת הירושלמי עיירות המסופקות אע"פ שמה שקורין בי"ד הוא משום ספק די"ד אעפ"כ ממילא הוי דיעבד וא"צ לקרות בט"ו וכמו שאמר רב הונא הכל יוצאין בזמן קריאתה בי"ד דהיינו בדיעבד אם כן הכא נמי הוי בדיעבד ואם כן קשה כמו שמקשה הירושלמי דאמאי תני מקים שנהגו לקרותה שני ימים (דהיינו עיירות המסופקות) קורין אותה בשני הימים הא הוי דיעבד)

וע"ז אומר הירושלמי דלא דמי דהתם אם בירך על פה"א בורא פרי האדמה אינו יכול לברך שנית פה"א על של אדמה וע"כ הוי כדיעבד אפי' לגבי בפה"ע והוי כמו שהי' מברך על העץ בפה"ע (וכמו שביארתי (שם בפ"ח) לענין תפילין ג"כ דברכת להניח שמברך על של יד נפטר של ראש אע"ג דלא הוי ברכה המיוחדת לשל ראש (לשיט' הירו') משא"כ אם יקרא את המגיל' בי"א אם רצה לקרו' בט"ו ג"כ שמא אין שומעין לו אלא דא"צ לקרות ע"כ לא הוי בדיעבד אלא כלכתחילה וע"כ אם תאמר לו שאינו צריך לקרות בט"ו הוי כמו שעוקר זמן כרכים לכתחלה ולא דמי להתם דהתם אינו יכול לברך שתי ברכות ע"כ הוי כמו דיעבד:

ובזה יתבאר הירושלמי דפריך והא תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים (פי' וא"כ אם בדיעבד יצא א"כ כיון שקרא בי"ד הוי כדיעבד) וע"ז אומר אוף אנא סבר כן (פי' ואעפ"כ לא קשיא). וע"ז א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחוזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכים לכתחילה והא דאמר רב הונא דהכל יוצאים בי"ד שהוא זמן קריאתה היינו אם בן כרך קראה בי"ד לצאת ידי המצוה ע"כ יוצא בדיעבד אבל המסופקות שקורין בי"ד הוא רק כדי לצאת אולי הוא מעיירות שאינם מוקפות חומה ע"כ לא הוי כדיעבד וצריך לקרותה ב' הימים ודו"ק:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ג) ר' בון בר חייה בעי בן עיר שעקר דירתו ליל חמשה עשר נתחייב כאן וכאן (פי' בן עיר שעקר דירתו לילך לעיר שמוקפת חומה נתחייב כאן וכאן) ובן כרך כו' בליל ארבעה עשר (והוא ט"ס וצ"ל) בליל חמשה עשר (דלא כהק"ע) נפטר מיכן ומיכן (פי' שכיון שעקר דירתו ליל חמשה עשר אם כן נסתלק מעליו חובת בן כרך ועיירות שאין מוקפות חומה כבר עבר זמנם על כן נפטר מכאן ומכאן:

ולכאורה קשה דאיך אמר בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו נתחייב כאן וכאן (והוא משום דתחילה היו מעיירות שאינם מוקפות חומה וע"כ קראה בי"ד ואח"כ כשעקר דירתו ליל חמשה עשר נתחייב כאן וכאן ואמאי נתחייב כאן וכאן דהא אמרינן הכא דהכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ואם כן אפי' בן כרך שקרא את המגילה בי"ד יצא וא"כ אפי' תאמר שכיון שעקר דירתו בליל ט"ו נעשה בן כרך אעפ"כ לא עדיף מבן כרך גופא שאם קרא את המגילה בי"ד יצא אלא ודאי דהא דבן כרך שקרא את המגילה בי"ד יצא בדיעבד היינו אם קרא בי"ד לצאת ע"כ הוי דיעבד משא"כ מי שהי' בן עיר וקרא את המגילה לצאת ידי חובת בן עיר ולא ידי חובת בן כרך ע"כ אם עקר דירתו ונעשה בן כרך נא הוי כדיעבד וצריך לקרות את המגילה בחמשה עשר.

[ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו ייבא כהדא כו' בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים כו' או ייבא כהיא דאמר ר' חלבו ר' חונה בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה ויש לדקדק דלמה הפסיק בהאי בעי' דהא אמר התם אח"כ ר' יודן בעי בן עיר שנתן דעתו לעקור דירתו לילי חמשה עשר וקאי אמתניתין דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר וא"כ אמאי הפסיק תחילה בהא דבן כרך מהו שיוציא בן עיר ידי חובתו:

אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאי אמרינן דאם בן כרך קורא בארבעה עשר להוציא את בן עיר הוא כדיעבד לגבי בן כרך ויצא כמו דאמרינן בן כרך שקרא בי"ד יצא. א"כ כיון שהוא בעצמו יוצא אע"ג שהוא ע"י דיעבד א"כ בודאי דמוציא את בן העיר אך כיון שאמר תחילה בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן. וא"כ לא יצא במה שקרא תחילה בי"ד אלמא דזה לא הוי דיעבד כיון שלא היה כוונתו לצאת ידי חובת בן כרך ע"כ לא הוי דיעבד אע"ג דהוי דיעבד ממילא לא הוי כדיעבד וא"כ ה"נ אם בן כרך מוציא את בן עיר כיון דלא הוי כוונתו לצאת בזה רק להוציא את בן עיר ע"כ לא הוי כדיעבד וע"כ בעי אם מוציא את בן עיר כיון שהוא לא יצא א"כ לא הוי מחויב בדבר או דילמא כיון דאם היה קורא כדי לצאת בו היה יוצא בדיעבד ע"כ יכול להוציא אחרים אף לכתחילה ועיין בספרי נועם ירושלמי מה שהבאתי ראיה מזה לענין חרש שמוציא את אחר ומה דאמר בירושלמי (פ"ב דברכות) לית כאן חרש ודו"ק]:

וא"כ לפי מה שביארתי לא דמי למה שכתב הר"ן דכיון דהוי ספק א"כ צריך לקרוא בי"ד וממילא פטור אחר כך מצד ספיקא דרבנן דטעמיה של הר"ן הוא משום דהוי ספיקא וע"כ כיון שקרא בי"ד נפטר מצד ספיקא דרבנן ולטעמו של הירושלמי אינופטור מחמת ספק ואיפשר שסובר דדברי קבלה כדברי תורה דמי כמו דאמרינן בר"ה (ד' יט) רק מחמת בן כרך שקרא בי"ד יצא. וע"כ כיון שלא כיון רק לצאת ידי ספק של בן עיר לא הוי דיעבד לענין לצאת בו ידי חובת בן כרך וכמו שביארתי הירושלמי א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין אם אומר את כן (פי' שלא יקרא בט"ו) נמצאת עוקר זמן כרכים בידך (פי' שיפטרהו מחובת בן כרך לכתחילה) וכמו שביארתי ודו"ק:

שם (ה"ג) רבי בא בשם רב יהוד' כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן אפי' ביחיד (פי' שהוא כמו דאמרי' במגילה (ד' ה) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה ופירש"י כגון כפרי' המקדימין ליום הכניס' אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פירסום ניסא). וע"ז אמר בירושלמי כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה (פי' דכיון שהוא שלא בזמנה בעינן עשרה) ואנן חמיין רבנן אפי' ביחיד (פי' דאפי' שלא בזמנה נמי ביחיד) ר' חנני' אמר אתפלגון רב חונה ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה וחורנא אמר אפי' ביחידי מתיב מ"ד ובלבד בעשרה למ"ד אפי' ביחידי עד שהוא במקומו יקרא) (פי' למה כפרים קורין ביום הכניסה) עד שהוא במקומו יקרא (פי' וא"כ לא ידחו ליום הכניסה) א"ר סלקת מתניתה י"א י"ב וי"ג וי"ד וט"ו) (ופי' הק"ע והפ"מ א"כ סלקת מתניתה דאי אמרינן דיחיד קורא אפי' בלא זמנה ג"כ א"כ סלקת מתניתה דתנן מגילה נקראת בי"א כו' עדיין אין הירושלמי מבואר דהא פריך אמתני' גופא דלמאי תיקנו שתהא מגיל' נקראת באחד עשר ובשנים עשר כיון שכל הכפרים יכולים לקרות כל אחד ביחיד:

והנה תחילה צריך לבאר שהירושלמי חולק עם הש"ס דילן דאמרינן במגילה (דף ה) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה להא דרב אסי ומי אמר רב הכי והא א"ר יהודה כו' בר שאילת משמי' דרב פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם כו' והא שבת זמנם היא אלא לאו ה"ק שלא בזמנם כזמנם מה זמנם אפילו ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד. לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא מאי ע"ש זמנם לאפוקי מדר' דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דע"ש זמנם הוא:

והנה צריך לבאר דמפני מה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן פליגי אמוראי אם בזמנו ביחיד או אפי' בזמנו בעשרה ולפי שיטת הירושלמי הוא דבזמנו ודאי ביחיד אלא דפליגי אם בשלא בזמנו נמי ביחיד. ואיפשר לומר דאי אמרינן דבין בזמנו ובין שלא בזמנו בעי עשרה. א"כ תקשה קושית בעל המאור דלמה לא הני בזה במגילה (דף כ"ג) בהדי הני דבעי עשרה (ועיין בבעל המאור וברמב"ן מה שתירץ ע"ז) וע"כ שיטת הירושלמי דבזמנה ודאי ביחיד אלא דפליגי בשלא בזמנה:

עוד נראה לי לבאר ע"פ מה שיתבאר לקמן מה שהאריך בזה הט"א דאיזה עדיף טפי אם להקדים או לאחר ואמאי אמרי' לקמן בסמוך סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו ויעשה אותם שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים והקשה הט"א דאמאי לא מקדימין ליה כמו דמקדימין מקרא מגילה:

והנה זה יתבאר ע"פ מה שביארתי (פ"ב דחגיגה ה"ד) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשיה אתפלגון ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו משמר וביארתי דפליגי בזה דאם חל בשבת יום טבוח שלו באחד בשבת והוא תשלומין דראשון אם התשלומין הוא כמו יום השבת גופה וכל החיוב של שבת הוא אח"כ בתשלומין או שאע"פ שהוא לתשלומין אעפ"כ יש בזה הענין של היום גופה וכמו שאם לא התפלל ע"ש מתפלל בשבת שתים של שבת. או שאם לא התפלל של שבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ופליגי בזה ר' יוחנן וריש לקיש. וכן ביארתי בתענית (פ"ד ה"ה) דפליגי ר"י ור"ל שבמוצאי שבת חרב הבית והשירה היה של רביעי בשבת וישב עליהם את אונם כו' דר' יוחנן אמר שירו של יום הי' ור"ל אמר שירו של אתמול היה וביארתי שם דר' יוחנן סובר דהקריבו נסכים והנסכים היו של קרבן שהקריבו בד'. וע"כ אמרו שירו של יום ד' כיון דלתשלומין אתי ור"ל סובר דשירו של אתמול היה ואילי' בעלמא הוא דנפל בפומייהו הוא משום שסובר דאף שהנסכים באים לתשלומין של יום ד' אעפ"כ צריך לומר שירה של אותו יום שמקריבין הנסכים. ושם הוכחתי שהש"ס דילן לא סבר הכי וא"כ לשיטת הירושלמי אם התשלומין הוא באיחור ע"כ יש לו הדין של יום שבא לתשלומין והנה כל זה אם התשלומין הוא לאחר אבל אם מקדימין כגון קריאת המגילה פליגי בזה אם יש לו כל הדינים של אותו יום שבא לתשלומין או שזהו רק בתשלומין המאוחר כגון חגיגה שחל בשבת דלר' יוחנן העורות הוא של כל המשמרות]:

וע"כ פליגי בירושלמי דרב יהודה ורב אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה דאף שהוא לתשלומין אם חל בשבת אעפ"כ אין לו הדין של זמנו גופה לענין שיכול לקרות ביחיד אלא בעינן עשרה וע"ז אתפלגון רב הונא ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה וחורנא אמר אפי' ביחידי דפורים שחל בשבת אף על פי שמקדימין אעפ"כ יש לו הדין של עיקר הזמן. וכיון שהוא לתשלומין של מקרא מגילה שחל בשבת יש לו הדין כמו שבת גופה:

ובזה יתיישב לפי שיטת הירושלמי מה דפריך מינה בש"ס דילן במגילה (דף ה') דאמר רבי יהודה ברי' דרב שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם ופריך והא שבת זמנם הוא אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד כו' וע"ז אומר פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם פי' דכיון שהוא בא לתשלומין ע"כ הוי ערב שבת זמנם פי' יש לו הדין של זמנם להיות המגילה נקראת אפי' ביחיד:

וכ"ז הוא לשיטת הירושלמי דאם הוא בא באיחור יש לו הדין של הזמן גופה משא"כ לשיטת הש"ס דילן איפשר לומר שלא סבר הכי דאפי' במאוחר כגון בחגיגה שחל בשבת אין לו הדין של הזמן גופה א"כ במוקדם ודאי אין לו הדין של הזמן גופה וע"כ סובר דפליגי אם אפי' בזמנו יקרא ביחידי ועוד אם נאמר דבמאוחר סובר הש"ס דילן כשיטת הירו' וכמו שאבאר לקמן מהתוס' דר"ה (דף ל') בד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר שכתבו ויש לתמוה אמאי נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים הי' השיר כו' ויכול להמתין מלהביא נסכים עד הלילה או עד למחר כו' משמע שאם מקריבין נסכים למחר אומרים השירה של הקרבן כמו שאם היו מביאין ביום טוב מ"מ במוקדם אין לו כל הדין של עיקר הזמן]:

אבל שיטת הירושלמי דפליגי גם אם הקדים זמנו כגון פורים שחל בשבת כיון שמקדימין והוא לתשלומין אע"פ שהוא בהקדם אעפ"כ יש לו הדין גופא כמו אם היה נקראת בזמנה:

וע"ז אומר מתיב מ"ד ובלבד בעשרה למ"ד אפי' ביחידי עד שהוא במקומו יקרא כיון שלא בזמנו נקראת ג"כ ביחידי. וע"ז א"ר סלקת מתניתה פי' שזו אינה דומה למשנתנו דתנינן י"א וי"ב וי"ג וי"ד וכמו דאמרינן בריש מגילה (ד' ב) זמנים הרבה תיקנו להם וא"כ בתחילה תיקנו להם ואינם בתורת תשלומין לקרותם בעשרה והא שאמרו כל שידחה ממקומו ובלבד בעשרה היינו אם חל פורים בשבת וכן הא דאמר רב אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה היינו כמו דתנן במתני' חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה. וכמו שפירש"י במגיל' (ד' ה) דהואיל ותיקנו להם חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה עיי"ש וע"כ יכול לקרותה אפי' ביחיד:. שר

[וע"כ א"ר בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ואמר כל שאמרו ידחה ממקומו פי' לרבי הוא ביום הכניסה דאי הוי אמר כל שידחה ממקומו הוי אמינא דוקא אם נדחה לע"ש ע"כ יש לו דין של שבת. וע"ז אומר שאפי' לרבי שנדחה ליום הכניסה אעפ"כ כיון שבא לתשלומין של פורים יש לו הדין של זמנו משא"כ בני כפרים שמקדימין ליום הכניסה כיון שזה מעיקר תקנתא וזמנים הרבה תיקנו להם ע"כ צריך לקרותה בעשרה וע"ז אומר הא דפריך למ"ד אפילו ביחידי עד שהוא במקומו יקרא וע"ז משני סלקת מתניתין י"א וי"ב וי"ג וי"ד וט"ו כיון שזהו מעיקר תקנתא ולא מתורת תשלומין ע"כ בודאי צריך עשרה משא"כ אם העיירות נדחים ליום הכניסה. (אבל הש"ס דילן לא מחלק בהכי והא דאמר שלא בזמנה אפי' בעשרה היינו אפי' בחל בשבת כיון שהוא קודם אין לו הדין של הזמן גופה וכמו שאבאר לקמן וע"כ מקשה ע"ז מהא דאמר רב שמואלבר שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם כו' מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד ומשני מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר הואיל וידחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה. דכיון שהוא בקדימה אין לו הדין של זמנו גופה אף שהוא לתשלומין ודו"ק:

שם (ה"ד) באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירה בעא קומי ר אבהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים:

והנה הט"א האריך דמה עדיף אם להקדים או לאחר והנה כבר ביארתי דודאי לאחר עדיף מקדימה דבלאחר יש לו כל הענין של הזמן הקבוע אבל אם הקדים אין לו הכח של הזמן הקבוע אלא שיצא בדיעבד אבל אם איחר יש לו הדין כמו בזמן הקבוע וע"כ אמר ר' יוחנן בחגיגה דאם חל בשבת העורות של כל המשמרות כמו ביו"ט עצמו וכבר נתבאר זה בכמה מקומות ע"כ האיחור עדיף מהקדימה:

[ומה שהקשה הט"א מהא דאמרינן במגילה (ד' ה') אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין ואמרינן שם תשעה באב אקדומי פורעניות לא מקדימין והוכיח מזה דאקדומי עדיף טפי דדוקא משום דאקדומי פורענותא לא מקדימין הא בלא"ה עדיף טפי להקדים וגבי חגיגה והקהל כתב דהטעם דמאחרין ומזה הטעם כתב הר"ן דהיינו טעמא דלא מקדימין סעודת פורים לשיטת הירושלמי משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו וכתב דלא דמי דבשלמא בחגיגה והקהל דמפרש לקמן דהיינו טעמא דמאחרין ולא מקדימין משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו ניחא דהא אי מאחרת להו אכתי לא עבר זמן חיובם דהא חגיגה יש לו תשלומין כל הרגל ואפי' עצרת דחד יומא יש לו תשלומין כל שבעה כדאמרינן התם וכן הקהל אע"ג דתנן בפ"ו דסוטה (ד' מ') שהיה במוצאי יו"ט ראשון מ"מ לא עבר זמנו בשאר ימות החג נמי הילכך מאחרין להו כיון דלא עבר זמן מצותן ויוצא י"ח אבל אי מקדים להו כיון דלא מטא זמן חיובא לא אבל שמחת פורים אינה אלא בזמנה אבל לאחריו אינה נוהגת כמו שאינה נוהגת לפניו ושוין הן אלא דבחל בשבת לא סגי ביומו מטעמא דירושלמי ובע"כ נדחה שלא כמצותו א"כ מאי חזית לאחר ולא להקדים דלהקדים עדיף וכמו דאמרינן גבי ט"ב הא דמאחרין ולא מקדימין משום דאקדומי פורעניות לא מקדימין הא לאו"ה אקדומי עדיף ותירץ דהיינו טעמא דמאחרין השמחה בשחל בשבת דאי אמרת להקדים ליום הקריאה אתי למיטעי ולומר דמצות שמחה מהני ביום הקריאה כו' עיין שם אבל לא תירץ על הא דאמרינן דסעודת ר"ח מאחרין ג"כ]:

וע"כ נ"ל דלאחורי עדיף טפי דבלאחורי יש לזה התשלומין כמו עיקר החיוב משא"כ בלאקדומי. והא דאמרינן בתשעה באב משום דאקדומי פורעניות לא מקדימין משמע דלאקדומי עדיף: דבלאחורי עדיף זהו רק בעשיית המצוה אבל לא בתענית ועוד דבט' באב עדיף טפי לאקדומי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דתענית ה"ו) ר' אחא בשם ר' אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו ר' יוחנן אמר לאחריו אסור רשב"ל אמר לאחריו מותר וא"כ אפילו ר' יוחנן דאמר דלאחריו אסור אעפ"כ אם חל ט' באב בשבת שני שבתות מותרות כיון דתשעה באב נדחה עד אחד בשבת מכש"כ אי אמרינן דלאחריו מותר א"כ אם חל בשבת ונדחה לאחד בשבת א"כ בודאי מותר כיון שלאחריו מותר אבל אם היו מקדימין לערב שבת א"כ ה"ל שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ואסור לכבס וא"כ בתשעה באב אי הוי מקדימין ה"ל אבילות יותר וע"כ אמר הטעם דאקדומי פורעניות לא מקדימין אבל בכל מקום לאחורי עדיף טפי וכן בסעודת פורים וכן בסעודת ראש חודש וכמו שביארתי תחילה בירושלמי (ה"ג) דלאחורי עדיף טפי מלאקדומי:

והנה הא דאמרינן סעודת ר"ח פי' הק"ע שהיו עושין כשיעברו החודש ויש מפרשים דמצוה לעשות סעודה בראש חודש דכתיב וביום שמחתכם:

והנה בירושלמי דמוע"ק משמע שהיו עושין סעודה בקידוש החדש וכמו דאיתא שם (בספ"ב דמוע"ק ה"ג) א"ר יוחנן לוין בריבית לחבורת המצוה ולקידוש החודש ואפשר עוד לפרש שענין סעודת ר"ח כמו שכתב הק"ע:

[ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ד דתענית ה"ג וכן ברפ"ד דר"ה) אמר ר' חייא בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכין מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו (פי' הפ"מ שצוה להם לעשות סעודת ר"ח וקאי החם אהא דאיתא התם מפני סעודת ר"ח וע"כ אמר להם שיכנסו סמוך לערב ויעשו הסעודה ויצאו ממ"נ אם היום הוא ר"ח הרי התחילו הסעודה בר"ח ואם למחר הרי נמשכה הסעודה עד שחשיכה וע"ז אמר להם סכין מיעל עד דו יממא ואתון מדכרין זמנו ועיבורו פי' שיוכלו לומר יעלה ויבא בבהמ"ז ועיין במ"א באו"ח (סימן קפ"ח) אי אזלינן בתר התחלת הסעודה א"כ אי למחר ר"ח איך אומר יעלה ויבוא ואי אזלינן בתר סוף הסעודה א"כ אולי היום ר"ח אך צריך לומר דאזלינן בתר סוף הסעודה וא"כ אם למחר ר"ח הוי סעודת ר"ח ואם היום הרי סעודת ר"ח נמי לתשלומין כמו אם חל בשבת וכן הכא כיון דמספקא לן ביומא קמא א"כ יש לה תשלומין בסעודה דלמחר וכבר ביארתי שתשלומין דלמחר הוי כמו עיקר זמנה ועיין במ"א שם במה שהביא השל"ה עיי"ש ובמ"א יתבאר עוד בזה) ודו"ק]:

שם (ה"ד) אבל זמן עצי כהנים מה ראה זמן עצי כהנים והעם להמנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו כו' והתנו עמהם הנביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים כו' שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ר"י בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן (צ"ל לקרבן) ציבור תני האשה שעשתה כתונת לבנה צריכה למסור לציבור א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה כו' שומר חנם ר' יוסה בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור מתניתא פליגא על ר' יוסה אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסי אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן:

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור ע"כ נראה לי שצריך להגיה מתניתא פליגא על ר' אחא (וכן הגיה הגר"א) פי' דמתנית' פליגא על ר אחא דאמ' ר' יוסי היא דאמר הרוצה מתנדב שומר חנם אבל כחכמים דר"י לא אתי והא בהך ברייתא פליגי חכמים ור' יוסי דחכמים סברי דאותן הימים נוהגות בין בשעת קרבן בין שלא בשעת קרבן ור' יוסי אומר דאינו נוהג אלא בשעת הקרבן וא"כ כיון דחכמים פליגי בזה עם ר' יוסי א"כ איך אמר ר' אחא דהא דקרבן עצים אתי כר' יוסי אבל לא כחכמים דר' יוסי והא חכמים פליגי בזה עם ר' יוסי אם קרבן עצים נוהגים בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן אלא ודאי שהוא כמו דאמר ר' יוסי (והוא אמורא) בשם ר' אילא ד"ה היא דכ"ע מודו במכשירי קרבן שיכול למסור לציבור:

[אך מה שאמר אח"כ בירושלמי ועוד מן הדא דתני אמר ר' לעזר בר' צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין. זה אין לו ביאור דמה ראי' מייתי מהא דתני אר"א בר' צדוק והגר"א מחק הא דועוד מן הדא דתני וגריס אמר ר"א בר' צדוק והוא סיום הברייתא דפלוגתא חכמים ור' יוסי אם אינו נוהג אלא דווקא בשעת הקרבן או אפילו שלא בשעת הקרבן

ולי נראה שמביא ראי' מהא דר"א ברבי צדוק דמהברייתא אין ראי' דילמא חכמים דר' יוסי שחלוקים עם ר' יוסי אם נוהג בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן סברי בזה כר' יוסי דיכול למסור לציבור אבל אינך חכמים דפליגי עם ר' יוסי דאינו יכול למסור לציבור איפשר דלא סברי להא דקרבן עצים כר' אחא דאמר דר' יוסי היא דיכול למסור לציבור:

וע"ז מביא ראי' מהא דר"א ברבי צדוק והוא כמו דאיתא בערכין (ד' ד') אמר רבא לא נצרכה אלא לבן בוכרי דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל רבן יוחנן בן זכאי לא כן אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם האיך הם נאכלין ופריך ולבן בוכרי נמי כיון דלכתחילה לא מיחייבי לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה דמייתי להו ומסר לציבור כו' וא"כ הכהנים שדורשים מקרא זה לעצמם וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולה"פ שלנו הם האיך הם נאכלים ולכאורה אמאי לא רצו להביא כיון דאינהו נמי סברי דצריכים ליתן ואם שאומרים דא"כ איך יהיו נאכלים ימסרו לציבור אלא ודאי דכהנים חיישי נמי דילמא לא ימסרו לציבור יפה יפה. וכן איתא בירושלמי (פ"א דשקלים ה"ג ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל כו' והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד היא ואינון מתיבין לי' כיון שנמסרה לציבור כמי שהוא נדבת ציבור וא"כ כהנים שאמרו שאם יתנו איך נאכלים ואמאי לא ימסרו לציבור אלא ודאי דכהנים סברי נמי דילמא לא ימסרו לציבור וא"כ ר' צדוק שהי' כהן כמו שכתבו התוס' בסוכה (ד' כ"ו) בד"ה נטלו במפה וא"כ איך אמר ר"א בר' צדוק אני כו' מפני שי"ט שלנו הי' וא"כ נהג ר' צדוק ג"כ בזמן הבית וא"כ איך לא חיישדילמא לא ימסרו לציבור יפה יפה אלא ודאי דבעצים דהיינו מכשירי קרבן כ"ע מודו דלא חיישינן שמא לא ימסרו יפה וע"ז אומר ועוד מן הדא דתני ר"א ברבי צדוק כו' וא"כ מוכח דפליגא על דר' אחא דאמר דר' יוסי היא דלא חיישינן שמא לאחר ימסרו לציבור יפה. דהא ר"א בן צדוק שהי' מן הכהנים ואמאי לא חייש דילמא לא ימסרו לציבור יפה אלא ודאי דבמכשירי קרבן כ"ע מודו כר' יוסי ולא כר' אחא ודו"ק]: