מתניתין ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין פרש' שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין שבת אחרת כו' חל להיות בע"ש במה קורין ר' זעירא אמר קורין לשעבר (פי' שבת שקודם ר"ח) ר' אילא ר' אבהו בשם ר' יוחנן קורין לבא והוה ר' זעירא מסתכל ביה. א"ל מה את מסתכל בי אנא אמר מן שמועה ואת אמר מן דעה (פי' שהוא אומר משמי' דר' אבהו שאמר משמי' דר' יוחנן) ואת אמר מן דעה (פי' מדעת עצמו) מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר' זעירא איזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח של אדר להיות בתוכה אפי' מע"ש (פי' וא"כ מוכח שמקדימין לשעבר) תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל הפורים להיות בתוכה אפי' בע"ש:

ונראה לי שצריך לגרוס תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבה שני' כל שחל פורים להיות בה אפי' ע"ש (וכן אמרינן בש"ס דילן מגילה ד' נ') ת"ש איזו שבת שני' כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בע"ש מאי לאו ע"ש דומי' דתוכה מה תוכה מקדימין אף ע"ש מקדימין אמר שמואל בה וכן תני דבי שמואל בה. וכן צריך לגרוס תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת שנ' כל שחל פורים להיות בה אפי' בע"ש ומדמה להו אהדדי ועוד אי גרסינן בהך ברייתא בה א"כ קמייתא נמי צריך לגרוס בה אלמא דמאחרין:

עוד שם ר"נ בר יעקב בעי הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלן ויקראו זכור א"ל כן אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן ר' אבא בריה דר"פ בעי הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי שקדמה אזכרתן לעשייתן א"ל ולא כבר איתותבת דלית איפשר ואם איפשר איחור הוא לעיירות:

וצריך לבאר הירושלמי שלמי שר"נ בר יעקב בעי הגע עצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין אלא בכתבי הקודם מן המנחה ולמעלה ויקראו זכור (פי' שא"ל דבוודאי צריך לגרוס בה כמו דהני שמואל דאמאי לא יקראו פרשה זכור באותה שבת כיון שאין קורין את המגילה בו א"כ בודאי צריך לגרוס בה כמו דתנא שמואל). וע"ז א"ל כן אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן ופריך הרי שחל י"ד להיות בשבת א"כ קדמה למוקפין דעבדי בא' בשבת ומשני איחור הוא לעיירות:

והנה יש להקשות על הירושלמי דאמאי קא משני דלקרות פ' זכור בשבת שחל פורים להיות בתוכה אי אפשר משום דבעינן שיהא הקריאה קדמה לעשי' ועשי' היינו סעודה פורים והא איתא בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ב) סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה שאין שמחתו תלוי' בב"ד וא"כ חל ט"ו בשבת א"כ צריך לעשות הסעודה בא' בשבת א"כ הקריאה קדמה לעשי' וכן בי"ד שחל להיות בשבת:

וכן הקש' הט"א במגילה (ד' ל') דאמרי' אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשי' בהדי הדדי כו' וכתב הט"א קשה לי דהא האי עשיי' היינו לעשות משתה ושמחה כו' והשתא הקש' הא אמרו בירושלמי בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל לא מקדימין מטעמא דמשתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה (פי' שבת) ששמחתו תלוי' בידי שמים וא"כ האיך קאמר דעשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתי דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשי' משתה דידהו למחר בא' בשבת לפי הירו' זה עכ"ל

והנה הט"א לא תירץ כלום על זה והנה על ש"ס דילן איפשר לומר שחולק הירושלמי כמו שיש מחלוקת בין הפוסקים ובש"ע (ס' תרפ"ח) פסק שאין עושין הסעודה עד אחר השבת והמג"א מביא שהרלב"ח חולק ופסק שהסעודה היא בשבת וכבר האריך בזה הנוב"י (סי' מ"ב) ע"ש:

אבל על הירושלמי קשה דכיון דאם חל בשבת א"כ הסעודה היא אחר השבת א"כ הוי הקריאה קדמה לעשי'. ע"כ נראה לי דצריך לבאר מאיזה טעם אומר בירושלמי דאם חל פורים בשבת מאחרין ולא מקדימין משום דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד כו' וא"כ אי איפשרלעשות הסעודה בשבת מ"מ אמאי לא יעשו הסעודה קודם השבת ומ"ט מאחרין:

ולכאורה יש לומר דהא דקאמר מאחרין היינו בתחילה ואנשי כנה"ג תיקנו שתהא השמחה לאחר השבת אם חל בשבת והא דלא הקדימו איפשר לומר דזה הי' קודם שגזרו שלא יקראו המגילה בשבת משום גזירה דרבה וכמו שכ' רש"י במגילה (ד' ה') ע"ש זמנם כו' אלא להכי נקט הא לישנא דתשמע מינה הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה הרי הוא כיום וזמן הקבוע להם מתחילה לכל דבר וא"כ גזירת רבה היו מחכמים שאח"כ. וא"כ בזמן אנשי כנסת הגדולה היו קורין את המגילה בשבת וע"כ תיקנו דמאחרין הסעודה אם חל בשבת בכדי שתהא הקריאה קודם לעשי' ואפי' לפי הטעם של הירושלמי הוא מחמת שאין קורין בכתובים בשבת וא"כ כיון שזה הי' מפני שאין קורין בכתובים א"כ איפשר לומר שב"ד שאח"כ תיקנו (ועיין בט"א דלדברי רב יוסף שאמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה א"כ זה התקנה הי' בזמן כנסת הגדולה דאל"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין אבל אי משום גזירה יכולים לגזור אח"כ (עיין שם בט"א שהאריך בזה)

וא"כ שחכמים שאח"כ הקדימו מקרא מגילה א"כ יכולים להקדים זמן הסעודה בע"ש בזמן שקורין את המגילה (ועיין בנו"ב שכתב ג"כ שיותר הי' להם להקדים הסעודה בע"ש שהוא זמן מקרא מגילה א"כ לאח"כ איפשר לומר שצריך לעשות הסעודה מקודם:

וע"ז אומר הירושלמי בעי ר"נ בר יעקב הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין בכתבי הקודש אף לא מן המנחה ולמעלה (כצ"ל) לפי מה שהגהתי לעיל ויקראו זכור א"ל אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן (פי' ורב סובר דלאחר שתיקנו שמגילה נקראת מע"ש א"כ מקדימין הסעודה ג"כ וא"כ איך יקראו פרשה זכור אח"כ). וע"ז אומר הגע בעצמך שחל י"ד להיות בשבת וא"כ הוי קודם למוקפין שעושין הסעודה בא' בשבת וע"ז השיבו אעפ"כ איחור הוא לעיירות והא דקאמר לעיל תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה (לפי גירסתי) אפי' בע"ש הוא משום שסובר דאפי בזמן שתיקנו חכמים שקורין המגילה מע"ש אם חל בשבת אעפ"כ מאחרין הסעודה משום דאיחור עדיף מקדימה כמו שהארכתי בפ"ק דמגילה (ה"ד):

[וא"כ לפי טעם זה אף לאחר שחכמים תיקנו שאין קורין את המגילה בשבת אעפ"כ מאחרין הסעודה משום דאיחור עדיף וכמו שהארכתי דבאיחור אם מאחרין יש לה תשלומין הדין בזמנו ממש וכמו שכתבתי לעיל דלר' יוחנן אם מאחרין יש לו הדין של הזמן הקבוע וכמו שהבאתי ראיה מהא דפליגי ר' יוחנן ור"ל בחגיגה (פ"ב ה"ד) ר' טבי בשם ר' יאשי' אתפלגון ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר. וביארתי שם דר' יוחנן ס"ל דכיון דיום של אחר עצרת הוא תשלומין ליו"ט שחל בשבת ע"כ העיירות של כל המשמרות כמו ברגל ור"ל סובר דאע"ג דהוא תשלומין של הרגל אעפ"כ אין לו הדין רק של ימות החול וע"כ העורות הוא של אותו המשמר בלבד:

ושם ביארתי דזהו דוקא בתשלומין של איחור הוי התשלומין כמו אותו היום משא"כ בקדימה ולר"ל הם שוין וע"כ לר' יוחנן כיון שמאוחר עדיף מקדימה ע"כ אומר שאם חל פורים בשבת מאחרין ולא מקדימין ואין הטעם משום דאם היו עושין סעודה תחילה והמגילה היתה נקראת בשבת בימי כה"ג א"כ סעודת פורים מוקדמת אלא הטעם משום דתשלומין עדיף יותר אם הוא באיחור יותר מבהקדם (וכמו שביארתי שם דאיחור עדיף יותר מקדימה ולא כמו שכתב הט"א שם דקדימה עדיף יותר) וא"כ אף לאחר שתיקנו שקורין המגילה בע"ש אעפ"כ צריך לעשות הסעודה בא' בשבת:

וא"כ לפי"ז הא דאמרינן תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה (לפי גירסתי) ואפי' מע"ש ניחא שפיר דאם חל פורים בשבת קורין פ' זכור משום שהיא קדמה למוקפין ואם חל מוקפין בשבת אעפ"כ קורין פ' זכור (ולא כמו שיטת הש"ס דילן דאיתא במגילה (ד' ל') דאמרינן התם ושמואל אמר מאחרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשייה וזכירה כו' דהש"ס דילן לא סבר כהירושלמי דאם חל בשבת אין לעשות הסעודה בשבת וע"ז אומר דזכירה ועשי' בהדדי קא אתיין) אלא הטעם משום דאם חל בשבת מוקפין עבדי השמחה למחר א"כ קדמה הקריאה לעשיי'. וע"ז אומר תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה אפי' מע"ש פי' דאם י"ד בשבת קורין פרשה זכור שקדמה הקריאה לעשי' מחמת דמוקפין עבדי למחר. ואם חל מוקפין בשבת מ"מ קורין דהא קדמה לעשי' שהיא בא' בשבת והא דאומר דאפי' חל בערב שבת היינו אם חל י"ד בע"ש וא"כ הוי מוקפין בשבת ע"כ קורין פרשה זכור בשבת והוא כשיטת ר' יוחנן דאע"ג דאין קורין המגילה בשבת אעפ"כ עושין הסעודה בא' בשבת משום דאיחור עדיף טפי לתשלומין:

וע"ז אומר בירושלמי דהוה ר' זעירא מסתכל בי' פי' על ר' אילא דאמר בשם ר' יוחנן דקורין להבא. והא דתניא איזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה אפי' מערב שבת ואמרינן התם דזה מסייע לר' זעירא אך ר' יוחנן מפרש דהיינו בתוכה היינו בה דהיינו בשבת עצמה. והא דתניא איזהו פורים כל שחל להיות בתוכה ואפי' בערב שבת היינו נמי בה כדשמואל ואף דבעינן שתהא הקריאה קודם לעשי' הרי היא קדמה לעשי' כיון שעושין הסעודה בא' בשבת ואפי' בזמן הזה דקורין את המגילה בע"ש אעפ"כ מאחרין הסעודה דבמגילה כתיב ולא יעבור משא"כ בסעודה וכמו שכתב הר"ן ואיחור עדיף טפי מתשלומין וכמו דס"ל לר' יוחנן וע"ז א"ל מה את מסתכלבי אנא אמר מן שמועה ואת מן דעה פי' שהוא אמר משמיה דר' יוחנן ולר' יוחנן שפיר מיתרצא הברייתא דאיזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפי' מע"ש היינו בה וכן ברייתא השני' דאיזו היא שבת השניה כל שחל פורים להיות בתוכה היינו נמי בה ואפי' בערב שבת דהיינו או שחל י"ד בשבת דאי קדמה הזכירה למוקפין ואפי' חל י"ד בע"ש אעפ"כ קורין בערב שבת משום דקדמה הקריאה גבי מוקפין משום דעבדי הסעודה למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן משמע דלא סבר כהירושלמי דאין עושין הסעודה בשבת מדקאמר ושמואל דאמר דמאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשי' וזכירה בהדי הדדי קא אתיין משמע דלא סבירא ליה כהירושלמי דאין עושין הסעודה בשבת וכמו שכתב המ"א באו"ח ודו"ק]:

שם (ה"ה) ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח א"ר חלבו קומי ר' אימי מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים:

והנה הק"ע כתב בקונטרס פירשתי דהאי סוגיא אתי כמ"ד בבבלי בפרקין (ד' נ') לסדר הפרשיות הוא חוזר וכן נראה עיקר דר"ח אמרה קומי ר' אמי ובבבלי סובר ר' אמי דלסדר פרשיות הוא חוזר והרא"פ במסכת ברכות פירש הסוגיא כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר כו' עכ"ל:

אך לפי"ז יחלוק הירושלמי עם הש"ס דילן דהש"ס דילן סובר דר' ירמי' אמר לסדר הפטרות הוא חוזר והירושלמי סובר דר' ירמי' סובר דלסדר פרשיות הוא חוזר ומשמע דאין קורין בר"ח כלל כמו שאמר ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח משמע דקורין רק בר"ח:

אך אעפ"כ צריך לומר דקורין בר"ח ג"כ אפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר כמו שהוכיח הט"א שם מהא דאמרינן במגילה (דף כ"ט) אלא למ"ד צו את קרבני מאי שני שני דאילו ר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד בדר"ח ואלו האידנא כולהו בדר"ח הניחא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר, אלא למ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופרשתא דיומא קרינן מאי שני וא"כ מוכח דאפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר ואפ"ה בדר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד קרי בדראש חודש:

ומה שהקשה הט"א דמאי נ"מ בין ר"ח ובין ארבע פרשיות נראה לי דהטעם הוא דהא דקורין בר"ח הוקבע לר"ח אפי' חל בחול וע"כ אי אתרמי בשבתא א"כ יש בו ב' חיובים א' של שבת וא' של ר"ח ע"כ קרו שיהא בענינא דיומא וחד בדר"ח משא"כ ארבע פרשיות הוקבע מתחילה לשבת אם חל בשבת ואם חל בתוכה מקדימין לשעבר. וע"כ כיון שלא הוקבעו רק לשבת ע"כ למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר אינו קורא רק בארבע פרשיו' ולא בענינא דיומא וא"כ בדר"ח קרינן בענינא דיומא ג"כ לפי שיטת הש"ס דילן אך איפשר לומר דהירושלמי יחלוק בזה על שיטת הש"ס דילן:

ואיפשר לומר דע"כ אומר ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין ור' ירמי' השיב לו דקורין בר"ח ומשמע דלהפסיק לגמרי ודמי לד' פרשיות וכמו דאמר ר' חלבו מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים (והפי' הוא כמו דאמרינן במגילה (דף ל) אמר אביי כוותיה דר' אמי מסתברא דתנן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים ולתענית ולמעמדות וליוה"כ בשלמא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול אלא למ"ד לסדרהפטרות הוא חוזר הפטרה בחול מי איכא וא"כ מוכח דמפסיקין לפרשיות) אלמא דלהירושלמי משמע דמפסיקין לגמרי בר"ח שח בשבת שאין קורין רק בר"ח:

[ואיפשר דשאל לר' ירמיה ור' ירמיה השיב לו והכל הוא לשיטתיה דר' ירמיה דאיתא בירושלמי (ספ"ה דסוטה) מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר' ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין חייליה דר' ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של ר"ח שירו של ר"ח קודם אמר ר' יוסי שני' היא דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ר"ח. ברה הכא מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וביארתי בספרי נועם ירושלמי על מה שהקשה הק"ע דהא מתניתין היא בזבחים (ד' פ"ט) מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. וכתבתי בספרי נועם ירושלמי דאיפשר דר' ירמיה סובר דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו דוקא אם רוצה לקיים שניהם אבל אם לו רק א' מהם איפשר דאינו קודם וכה"ג כתבו התוספות בשבת (ד' כ"ג) לענין הפטרות דר"ח ודחנוכה. וא"כ איפשר דמתניתין מיירי אם יש לו שניהם ע"כ תמיד קודם משא"כ אם אין לו כדי שניהם ע"כ מוספין של ר"ח קודם עיין שם שהארכתי בזה]:

וא"כ איפשר לומר דמוספי ר"ח קודם משום דהוי מקודש ואע"ג דאמרינן בזבחים (דף צ"א) ת"ש מוספי שבת קודם למוספי ר"ח ומשני אטו ר"ח למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני וא"כ לא הוי מקודש לגבי תמידין כיון דמהני לתמידין ג"כ אך זה אינו דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דלא מהני וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דיומא) והבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ה) אתי דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדיר עבודת היום קודמת למוספי היום וכן בירושלמי (פ"ז דנזיר) אתי דר"א כבית שמאי כמה דבית שמאי אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם והוא ט"ס וצ"ל) מקודש קודם וכתבתי שם דהירושלמי פליג אהא דאמרינן בזבחים (דף צ"א) אטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני וכן אמרינן התם אטו שבת לתפילת מוספין אהני כו':

וא"כ איפשר לומר לכאורה דסובר ר' ירמי' ג"כ דמפסיקין לר"ח היינו שאין קורין רק בדר"ח ודמי להא דד' פרשיות דלמ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר מפסיקין לגמרי:

ובזה יתבאר הירושלמי שאח"ז יצחק סחורה שאל לר' יצחק ר"ח שחל להיות בחנוכה במה קורין א"ל קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר' פנחס כו' קורין ג' בחנוכה וא' בר"ח להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. בר שלמי' ספרא שאל לר' מנא הגע עצמך שחל ר"ח של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרואין הן אינון אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח א"ל והדא שאילתא דספרי ונדחקו המפרשים בזה על שא"ל והדא שאילתא דספרי וא"כ לפי מה שביארתי הי' אפשר לומר לכאורה מאי מקשה בר"ח של חנוכה להיות בשבת דהא שבעה קרואין אינון דהא איפשר לומר דקרו תלתא בחנוכה ורביעי בר"ח שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. ואח"כ קרו תלתא בענינא דיומא מחמת שהם באים מחמת כבת שצריך לקרות ז' ואע"ג דשבת הוא תדיר אעפ"כ כיון דאמרינן דבר"ח שחל בחנוכה צריך לקרות ג' בחנוכה שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח ה"נ השאר דקרו עד שבעה קורין בשל שבת דלא באו אלא מחמת השבת אך לפי מה דבעי ירמי' ספרא לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשב במה קורין והשיבו שא"צ לקרות רק בר"ח. וע"ז מקשה דא"כ ר"ח של חנוכה שחל להיות בשבת דצריך לקרות שבעה קרואים בשבת וא"כ איך יקראו ג' בחנוכה וד' בשל ר"ח. וא"כ אין בזה הטעם דלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח דהא קורין ארבעה וע"ז א"ל הדא שאילתא דספרא (פי' זה שייך לשאילתא דשאל ר' ירמי' ספרא מר' ירמי' והשיבו א"כ א"צ לקרות רק בשל ר"ח ולא בשל שבת:

[אך עכ"ז נראה לי שלא יחלוק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן והירושלמי נמי סובר דהא דשאל לו במה קורין היינו אם צריך לקרות של ר"ח ג"כ או דמפסיקין רק להפטרות והשיבו דצ"ל בר"ח ג"כ. והא שא"ל והדא שאילתא דספרי פי' שא"ל שאין זה שאילה דלא אמר רק בר"ח שחל להיות בחול שיש בו להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח וע"ז א"ל והדא דמילתא דספרי דר' ירמיה ספרא שאל לר' מנא כו' ע"ז השיבו שאין זה שאילה אבל שבת ור"ח בודאי קרינן תחילה בשל שבת ואח"כ בר"ח:

וכן איתא בירושלמי (ספ"ג דמגילה) ר' יוסי בר' בון תמנתי פסוקיא אחריא דמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן ומשני לכן צריכה, ר"ח שחל להיות בשבת (ופי' הק"ע לא נצרכה אלא כשחל ר"ח בשבת שמסיים התורה ואז קורא ר"ח אחר שמונה פסוקים וע"כ קמ"ל דצריך שיברך אחריהן ואע"ג שצריך לקרות אח"כ בר"ח וכתב הק"ע וזה היה בימיהם שלא קראו כל שבת כמו שאנו עושין כו' רק שיקראו כל שבת כ"א פסוקים כדאמרינן במגילה (ד' כ"ט) לבני מערבא דמסקו לדאורייתא בתלת שנין אלמא דסובר הירושלמי ג"כ דקרו בענינא דשבת ואח"כ בענינא דר"ח ודו"ק: