Noam Yerushalmi on Nazir Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' כל כינוי נזירות כנזירות כו' ובגמ' אע"ג דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות מודה הוא הכא שהוא לוקה אע"ג דר' שמעון אומר שאינו מביא קרבן מודה הוא הכא שהוא לוקה אע"ג דר' יודא אמר ספק נזירות מותר מודה הוא הכא שלוקה:
[והנה הפ"מ כתב אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן לקמן (פ"ב ה"ד) כ יודע אני שיש נזיר כו' ה"ז אסור ור"ש מתיר וקאמר דלא אמר ר' שמעון אלא לענין קרבן אבל לענין מלקות לוקין כו' והוא דחוק דלקמן איתא בירו' (ה"ד) שני' היא משום פתיחת נדר עיין שם וא"כ אינו שייך להך דהכא והק"ע פירש דתנן לקמן (פ' ב"ש) ר"ש אומר יאמר אם כו' הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה אך לפי"ז הא אמר עוד אע"ג דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר מודה הוא הכא שהוא אסור וא"כ הוא כל שכן דאף ר' יהודה שאומר דספק נזירות מותר אעפ"כ מודה הוא הכא וא כ מכל שכן ר' שמעון שאומר דספק נזירות אסור בודאי שהוא מודה הכא:
ע"כ נראה לי דקאי אהא דתנן במנחות (ד' ק"ג) האומר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן. החיטים קמח יביא סולת בלא שמן ובלא לבונה יביא שמן ולבונה כו' ר"ש פיטר שלא התנדב כדרך המתנדבים והנה איתא לקמן דפריך מה אנן קיימין אם במתכוין ליזור אפילו אמר כו' אם בשאינו מתכוין ליזור אע"ג שהוציא נזירות מפיו לא יהא נזיר אלא כי אנן קיימין באומ' א' מכל הלשונות הללו נזרתי אם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות אמר לו שמור ושמעת. והנה הק"ע פירששאמר לו התירוץ הזה ישמע שהוא תירוץ יפה והפ"מ פירש שאומרים לו שמור ושמעת כלומר אומרים לו שהנזירות חלה כו' ושגו בפירושם והפי' הוא כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) ת"ש האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים יאמרו לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים כו' כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת כו' מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא אמר שמור ושמעת שמור הבא תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל לעשות כן. וע"ז אומר לו שמור ושמעת (פי' שמור ושמעת כמו שאומרים חכמים כיון שכונתו הי' שאם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ע"כ אומר לו שמור ושמעת). וע"ז אומר אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן (פי' בהא דתנן במנחות (דף ק"ג) הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטין קמח יביא סולת בלא שמן ולבונה יביא שמן ולבונה כו' ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים וא"כ אמאי אמר ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים הא איתא במנחות (ד' פ"א) האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כו' כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת וא"כ הכא נמי אע"ג דאמר הרי עלי מנחה מן השעורים אמאי לא יביא מנחה מן החיטין כיון שאמר הרי עלי מנחה נתחייב במנחה ואע"ג דאמר אח"כ מן השעורים אעפ"כ צריך שיביא המנחה מן החיטים והוא משום דכופין אותו ואומר לו שמור ושמעת וכמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) באומר הרי עלי תודה בלא לחם כופין אותו ואומרים לו שמור ושמעת (והוא שאומרים לו שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה) (פי' שישמע לדברי חכמים שאומרי' לו שצריך להביא תודה עם הלחם) וא"כ הכא נמי אמאי ר"ש פוטר ואמאי לא יכופו אותו ויאמרו לו שמור ושמעת אלא ודאי ר"ש לא אמר הכי אלא דכיון שלא התנדב כדרך המתנדבים ע"כ פטור וא"כ ה"נ בכינויין אפשר דר"ש פוטר דלא נפקא לן מהא דכתיב שמור ושמעת וע"ז אמר אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן (פי' במנחה שהוא פטור להביא) מודה הוא הכא שלוקה. והוא כמו דאיתא לקמן אמר לו שמור ושמעת דבהא מודה ר"ש ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]:
שם מה נן קיימין אם בשמתכוין ליזור אפי' שאמר כו' אם בשאינו מתכוין ליזור אע"ג שהוציא נזירות כו' לא יהא נזיר אלא כי נן קיימין באומ' א' מכל הלשונו' האלו נזרתי אם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות אומר לו שמור ושמעת הנה כבר ביארתי שהק"ע והפ"מ שגו בזה והאי שמור ושמעת הוא מקרא ואומרים לו שמור ושמעת הוא כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה ופי' שצריך שישמור פי' שישמור לקיים ושמעת כפי שחכמים אומרים לו וע"כ כיון שחכמים אמרו שכינויי נזירות כנזירות צריך לקיים וכן שגו הק"ע והפ"מ לקמן (פ"ב ה"ד) דתנן הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן כו' מתניתא דר"מ דר"מ אומר צריך לכפול תמן דברי הכל היא אמר לו שמור ושמעת והנה גם שם פי' הק"ע שמור ושמעת שמור דבר זה דמתניתין ד"ה היא וכר' יהודה בן תימא ופירושם דחוק גם הפ"מ פירש בדוחק: ולפי מה שביארתי משני תמן ד"ה היא. שהפי' שאומר דתמן ד"ה (פי' הא דאיתא במנחות (ד' פ"א) תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא הוא ולחמה מן החולין (פי' דאתי כדברי הכל דהתם לא בתנאי הוא אלא דאמר תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר ע"כ צריך להביא הוא ולחמה מן החולין הוא משום שאומרים לו שמור ושמעת כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א ושם) אבל הכא שאמר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים וא"כ אמר בתנאי וע"כ אתי כר"מ דר"מ אומר צריך לכפול תנאו אבל לחכמים שאומרים דלא בעינן תנאי כפול א"כ לא הוי נזיר אבל תמן שלא אמר בתנאי אלא שאמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר וע"כ כיון שאמר הרי עלי תודה מן החולין נתחייב להביא מן החולין ואע"ג שאומר ולחמה מן המעשר ע"ז אומר לו שמור ושמעת וכמו שביארתי ודו"ק:
שם הרי עלי ציפורין ר"מ אומר נזיר וחכ"א אינו נזיר אמר ר' יוחנן משום כינוי כינוין עד די שערי' כנישרין רבא וטפרוהי כציפורין רשב"ל אמר משום נזיר טמא מביא עוף וכי ציפורין הוא מביא תורין ובר יונה הוא מביא כו' מ"ט דרבנן נעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית מ"ט דר"מ נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) נעשה כמתנדב אשם ובאשם ודאי הוה נזיר דהא אין מתנדב אשם וסובר ר"מ דבציפורי מצורע נמי הכי הוא וע"ז אומר מה נפק מן ביניהון (פי' בין ר"י ובין ר"ל) וע"ז אומר הרי עלי אשם על דעתי' דר"מ והוא ט"ס וצ"ל) דרבנן מאחר שאין מתנדבין אשם לבדק הבית נזיר (פי' דהא לא פליגי אלא בציפורי מצורע משום דנעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית אבל באשם מודי דהוי נזיר). על דעתין דרבנן (הוא ט"ס וצ"ל דר"מ) מאחר שנזיר טמא מביא אשם נזיר (והוא הדין בציפורין) אבל לר' יוחנן אינו נזיר אפי' באם אמר הרי עלי אשם והא דלא קאמר דאיכא בינייהו לר"מ דר' יוחנן סובר דסובר ר"מ משום כינוי כינויין עד די שערי' כנשרין רבה וטיפרוהי כציפורין ורשב"ל לית לי' כינוי כינויין דזה אינו דהא בציפורין סובר ר"ל דציפורי נזיר טמא קיבל עניו ואי משום דפליג ר"ל אכינויי כינויין אפי' לר"מ דלית לי' כלל כינוי כינויין זה אינו דהא איתא לקמן (רפ"ב ה"א) הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' אמר ר' יוחנן טעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו רשב"ל אמר משום כינויי כינויין כו' ומסיק שם אית לי' הכין ואית לי' הכין אית לי' משום שהוציא נזירות מפיו ואית לי' משום כינויי כינויין א"כ סובר ר"ל דב"ש אית לי' כינויי כינויין א"כ אין נ"מ לדינא דהא אמר ר"ל דב"ש אית לי' כינויי כינויין וב"ה לית לי' כינויי כינויין וא"כ הלכה כב"ה וע"כ אומר הנ"מ מה שהוא לדינא דבאומר הרי עלי אשם דלר"ל לר"מ ולרבנן הוי נזיר ולר' יוחנן לא הוי נזיר דלית לי' הא דהוי נזיר משום דנזיר טמא מביא אשם א"כ נ"מ לדינא ועיין בש"ס דילן בנזיר (ד' ג') דשם הוא בהיפוך דר"ל אמר ציפורין סמוכין לשיער כו' ור' יוחנן אמר מ"ט דר"מ דחיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קבל עלי' כו':
(ה"ב) מתניתין הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר כו' ובגמ' כיני מתניתין או מן החרצנים או מן הזגין או מתגלחת או מטומאה אם אמר בכולן נזיר כר' יהוד' עד שיזכיר ווי"ם ברם ר' מאיר אפי' לא הזכיר ווי"ם. והנה הא דקאמר הירושלמי אם אמר בכולן נזיר (פי' הפ"מ דקאי אהא דלקמן אם אמר בכולם נזיר תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בווי"ם. והק"ע כתב דצ"ל אם אמר בכולן נזיר שתים דמן החרצנים הוי נזיר וכן מן הזגין כו' א"כ הוא נזיר בכמה נזירו') ונ"ל דאפשר להגיה כר"ש אם אמר בכולן נזיר והוא כמו דאיתא בש"ס דילן דף ג') מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם כו' מ"ט דר"ש מכל אשר יעשה כו' וע"ז אומר הירו' לר"ש אם אמר בכולן נזיר. כר' יהודה אינו נזיר אחת עד שיאמר בווי"ם דהוו כללא אבל בלא ווי"ם הוי פרטא ולר"מ אפי' בלא ווי"ם נמי הוי כללא וכן לקמן (רפ"ד ה"א) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כו' כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ווים ר' יהודה ברם כר"מ אני אני:
והנה הק"ע כתב מדקאמר אפי' משמע לר"מ אפי' אמר ווי"ם הוי כלל. וקשה דהא זה דלא כגירסת רש"י ולא כגירסת ר"ת בשבועות (ד' ל"ח) וצריך עיון עכ"ל ולא קשה דזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירו' הוא כמו שאומר (בפ"ט דגיטןין ה"ו) חמר ר' חנינא על דעתיה דר"מ בין שאמר חיטין שעורין כוסמין (כצ"ל) בין שאמר חטה ושעורה וכוסמת (כצ"ל) כלל ופרט הוא על דעתי' דר"מ אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל שאין בו פרט (והוא דלר"מ אין נ"מ בין אם אמר ווי"ם בין אם אמר בלא ווי"ם. וכמו דחמר שם בירו' ר"מ אומר אפי' חטה ושעורה וכוסמת ולית בר נש אמר אפי' אלא דו מודה בקמייתא אלא דלר"מ בין אם אמר בווי"ם בין בלא ווי"ם כללא ופרטא. וכמו דאמר בקידושין (בפ"ב ה"א) אמר ר' יוחנן דבית ר' יהודה נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות דהיינו אם אין בכל אח' ואח' שנשבע עלי' שוה פרוטה וע"ד מצטרפין להיות שוה פרוטה ונפרעין בג' קרבנות דהיינו אם יש בכל א' שוה פרוטה אז הוי פרט ומתחייב על כל אח' ואחת וכמה דהוא אמר תמן נכללין בקדושין א ונפרטין בג' קדושין דהיינו אם אמ' התקדשי לי בזו ובזו כו' מצטרפים כולם לשוה פרוטה אבל אם הי' אוכלת ראשונה ראשונה יש להם הדין של נפרטים וע"כ אם יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמתרץ ר' אמי למתניתין דקדושין (ד' מ"ו) דהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא בה שוה פרוטה היינו באחרונה דמקדש במלוה ופרוטה הוי מקודשת בפרוטה ולשיטת הירושלמי הוא משום דהוי נכללין ונפרטין והא דקאמר לר' יהודה היינו לפי מה שהיה סבור מתחילה שם דכללו של ק"מ פרטו שלר' יהודה אבל לפי מאי דמסיק דלר"מ אין חילוק בין בוו"ין בין בלא ווי"ן והוא משום דהם נכללין ונפרטין אבל לר"י אם אמר בלא וי"ו הוי פרטא ולא כללא ובווי"ן הוי כללא ולא פרטא וע"ז אומר (שם) על דעתי' דר' יהודה אם חמר חטין ושעורין כלל שאין בו פרט וע"כ אומר הכא בירושלמי דלר' יהודה עד שיאמר ווים הוי כללא וע"כ לא הוי רק נזיר אחת ולר"מ שחומר דנכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות א"כ אפי' בלא ווי"ן הוי כללא. ואע"ג דר"מ אזיל שם לחומרא דנכללין בקרבן א' (ומצטרפין לפרוטה ונפרטין בג' קרבנות לחייב על כל א' וא') אעפ"כ הכא אזיל לקולא משום דספק נזירות להקל והא דאיתא בירושלמי (רפ"ד דנזיר) כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ר' יהודה ברם כר"מ אני אני אע"ג דהתם אזיל לחומרא שיהי' התפסה התם לא אזיל לקולא משום דאי אזלינן לקולא ויהיה ווין פרטי וא"כ לא יהיה נזיר כלל בהא שיטת הירושלמי דלא הוי ס' נזירות להקל וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע מה שכתב המחנה אפרים (ס' י"ב) מה שכתב הרא"ש דסתם נדרים להחמיר ולא מוקי גברא אחזקתיה שלא נדר משום דבלאו"ה יתבטל הנדר לגמרי וא"כ ודאי לנדר אתכוין וה"נ אם ווי"ן יהיה פרטא לקולא א"כ יתבטל מה שאמר ואני לגמרי ובכה"ג לא הוי ספק נזירות להקל]:
שם מאן (כצ"ל) הכביד שערו רבי דמר ר' ירמיה משום ר' אמי דברי רבי נזיר עולם מגלח א' לשנים עשר חודש דברי חכמים פעמים שהוא מגלח אחד לשלשים יום פעמים שהוא מגלח א' לי"ב חודש ר' הילא בשם ר' אסי מתניתא אמרה כן הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא אחת לשנים עשר חודש ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ אמר ר' זעירא בסתם חלוקין מה נן קיימין אם באומר מלא שערי כל עמא מודו שמגלח לאחר שנים עשר חודש אם באומר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום אלא כי נן קיימין באומר כשער רבי אומר מלא ראשי ורבנן אמרין כאומר כמנין שערות ראשי וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' דלמה אמרו רבנן דכמנין שערו' ראשי ומגלח כל שנים עשר חודש ואמאי לא הוי נזיר עולם ואף דאיפשר לומר דסברי כר' יהודה דס' נזירות להקל אך זהו דווקא אם לא נחית לנזירות אבל אם נחית לנזירות במאי לסלוקי מיניה כמו דאיתא בנזיר (ד' ח') ובירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ח) א"ל לא אמר ר' יהודה אלא לבסוף (והוא ט"ס וצ"ל בתחלה) אבל לכתחלה (הוא ט"ס וצ"ל לבסוף) אף ר' יהודה מודה איזו היא בתחילה ואיזו היא בסוף כו' אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחלה אם מ' ואם נ' אהן הוא בסוף כו' מה פליגין אם אחת אם שתים ר' חייא בר בא עבד להם כבסוף ר' שמואל עבד ליה כבתחילה ר' מנא אם אחת אם שתים צריכה לר' שמואל בר רב יצחק אם הוא כבתחלה אם הוא כלבסוף. וא"כ הכא נמי הוא כלבסוף ולבסוף מודה ר' יהודה שספק נזירות להחמיר אך זהו דווקא בחדא נזירות אם יש ספק ע"כ הוי ספק נזירות להחמיר דכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי מיני' אבל לא בב' נזירות אע"ג דבזה גופא ספק אם הוא חדא נזירות דהיינו נזירות עולם או דמגלח כל שלשים אעפ"כ כיון דבזה גופה הוי ספק ע"כ הוי ספק נזירות להקל שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין וע"כ רוצה יותר שיהי' הנזירות חלוקות ויזהר יותר בזה משיהא הנזירו' ארוכה:
[וע"ז אומר ועוד מן הדא הוסיף ר' יהודה אם אמר כמלקטי קיץ כשיבלי שמיטה וככוכבים שברקיע ה"ז נזיר עולם ומגלח א' לשלשים יום אין תימר ר' יהודה כרבנן כרבי הוא הוסיף ר' יהודה אבשלום נזיר עולם היה ומגלח א' לי"ב חודש מאי טעמא משום נזירות ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח אחת לשלשים יום הדא היא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום והא אומר שהוא מגלח אח' לשנים עשר חודש,. והנה הירושלמי הזה נדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירושם דחוק ע"כ נראה לי שבירושלמי (נחלפו השורות ויש ט"ס) וע"כ צריך להגיהו א"ר זעירא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם באומר מלא שערי כל עמא מודו שמגלח לאחר שנים עשר חודש אם באומר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום אלא כי אנן קיימין באומ' כשער רבי אומ' מלא ראשי ורבנן אמרי כאומ' כמנין שערות ראשי ובכאן צ"ל ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח ח' לשלשים (פי' שמזה יהי' מוכח דלא כר' זעירא דאמר דבמלא הבית או מלא הקופה מודים חכמים לרבי שמגלח לאחר י"ב חודש) וע"ז אומר ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח אחת לשלשים יום הדא הוא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח א' לשלשים יום והא אמרה שמגלח א' לי"ב חודש (פי' וא"כ מוכח דלא כר' זעירא דאפי' במלא הבית או מלא הקופה נמי סברי רבנן דמגלח א' לשלשים יום והוא דלא כר' יודא) ובכאן צ"ל אבשלום נזיר עולם הי' ומגלח א' לי"ב חודש (פי' ואיך פליגי רבנן ואמרי דאפי' במלא הבית או מלא הקופה נמי פליגי רבנן דאינו מגלח אלא א' לשלשים יום) ובכאן צ"ל וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' דבכאן כיון דלא אמר סתם הריני נזיר עולם אף שאומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה אפ"ה לא הוי נזיר עולם אלא מגלח א' לשלשי' יום) ובכאן צ"ל ועוד מן הדא (פי' דתחילה הקשה על ר' זעירא מרבנן דמוכח דפליגי אפילו באומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה) וכן כתבו התוס' בנזיר (דף ח') בד"ה הריני נזיר כו':
וע"ז אומר ועוד מן הדא (פי' שמזה יהי' מוכח דלא כר' זעירא ג"כ והוא שאמר באם אמר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום וא"כ מודה רבי במנין) וע"ז אומר ועוד מן הדא (פי' דתחילה הקשה לדברי חכמים) וע"ז אומר ועוד מן הדא שמזה יהיה מוכח דרבי פליג אפי' על מנין וסובר שמגלח א' לי"ב חודש (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') מנין שאני ומי שאני לר' מנין והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כמנין ימות הלבנה כו' רבי אומר עד שיאמר נזירו' עלי כמנין ימות החמה כמנין ימות הלבנה ר' יהודה סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה בחדא נזירות קביל עליה ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה שני לו מונה ורבי לא שני ליה מונה):
וע"ז אומר ועוד מן הדא הוסיף ר' יהודה אם אמר כמלקטי קיץ (והוא (ט"ס וצ"ל) כמו דאיתא בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') ר' יהודה אומר הריני נזיר כמנין מלקטי קיץ וכמנין שיבלי שמיטה ה"ז נזיר עולם ומגלח. א' לשלשים יום וא"כ מדקאמר הוסיף ר' יהודה דאפי' כמנין מלקטי קיץ וכמנין שיבלים שבשמיטה נמי הוי נזיר עולם ומגלח א' לשלשים אין תימר ר' יהודה כרבנן (והוא ט"ס וצ"ל) אין תימר ר' יהודה כרבי הוא הוסיף ר' יהודה (פי' דאין תימר ר' יהודה כרבי ורבי נמי מודה במנין וכמו דאמר ר' זעירא) הוא הוסיף ר' יהודה (פי' וא"כ איך ניחא הא דהוסיף ר' יהודה כיון דרבי נמי מודה במנין) אלא מדקתני הוסיף ר' יהודה אלמא דרבי חולק על מנין ג"כ שמגלח א' לי"ב חודש והא דאמר אבשלום נזיר עולם הי' (הוא חילוף השורות) וכבר ביארתי דצ"ל תחילה ובכאן מתחיל מאי טעמא משום נזירות (פי' מאי טעמא דרבי משום נזירות (פי' דווקא אם אמר נזירות וכמו דאמר רבי במתניתין בנזיר (ד' ח') רבי אומר אין זה מגלח א' לשלשים יום ואיזהו מגלח א' לשלשים האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ) וע"ז אומר מאי טעמא משום נזירות (פי' דדווקא בנזירות קאמר רבי דמגלח א' לשלשים יום דהוי כנזירות מחולקות אבל לא במנין דרבי לא שני ליה מונה) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') ודו"ק:
עוד שם מנה ששה חדשים ונטמא מונה עוד ששה חדשים או אוזר ומונה י"ב חודש השלים נזירות ולא הספיק לגלח עד שעברו שלשה ימים ונטמא (פי' דמיבעי' ליה אי הוי אחר שלשה כנזיר סתם ויהי' מותר לגלח אעפ"י שלא הביא קרבנותיו והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) אמר ריב"ח נזיר שכלו לי' ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת וע"כ מיבעי' ליה אם נטמא ולא יכול עוד להתחיל נזירות השניה אם יכול לגלח דהוי כנזיר שכלו לו ימיו ומותר לגלח או כיון דצריך להיות עוד נזיר ע"כ לא יוכל לגלח) וע"ז אמר ר' מני בעי מכיון שלא קידש שערו בדם מי מתירו לגלח דכיון שנטמא א"כ לא יכול להביא קרבנות נזירות טהרה א"כ מי מתירו לגלח והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) מיתיבי נזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים תיובתא אלמא דכיון שלא קידש שערו בדם לוקה על התגלחת נמי וא"כ בנזיר שכלו ימיו נמי לוקה על התגלחת וא"כ מאי מיבעי' לי' בנזיר עולם ודו"ק:
עוד שם הריני נזיר עולם לאחר עשרים יום נזיר עולם מכבר נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ונזיר מכבר מאחר שיש בידו לגלח נזיר דהא איפשר שיגלח לאחר שלשים ואח"כ יהי' נזיר עולם או מאחר שאילו נטמא ואין לו מהיכן לסתור אינו נזיר לעולם והבעי' היא אע"ג דיכול להפסיק נזירות וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום מונה עשרים ואח"כ מונה שלושים ואח"כ מונה שמונים כדי להשלים נזירות הראשונה וכן איתא בירושלמי לקמן (פ"ב ה"ט) תני ר' חייא נזיר לאח' ך' יום נזיר מעכשיו לק' יום ה"ז מונ' כ' ומפסיק וחוזר ומונה עוד שלשים יום וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונ' אך זהו דווקא במה שיוכל להשלי' אבל הכא שאמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום וע"כ אם אמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ואח"כ אמר הריני נזיר סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים כיון דבלאו"ה הוי נזיר עולם וע"כ כיון דאמר הריני נזיר לעולם לאחר שלשים יום לא יכול לקבל עליו נזירות סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים וע"כ מיבעי' לי' הריני נזיר לאחר שלשים יום נזיר שמשון נזיר מכבר (פי' אם אמר הריני נזיר לאחר שלשים נזיר שמשון ונזיר מכבר (פי' וא"כ אף דבנזיר עולם אין לו במה לסתור ולהשלים דהא בלאו"ה הוי נזיר עולם) אפשר לומר דנזיר שמשון יוכל לסתור ולמנות עוד שלשים אף דבלא"ה הוי נזיר שמשון אבל הכא יסתור ויוכל להשלים שיהי' אסור בטומאה דהא נזיר שמשון מותר לטמא למתים וא"כ יהי' לו במה להשלים שיהי' אסור בטומאה מחמת נזירותו סתם שנזר מתחילה אך שאעפ"כ לא יוכל לגלח ולהביא עוד קרבן טומאה ואח"כ לא יכול לגלח בנזירות שמשון:
וע"ז אמר ר"ח מסתברא שתדחה נזירות תור' לנ"ש מ"ט כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה והנה לכאורה מוכח מזה דשיטת הירושלמי דנזירות שמשון הוי דרבנן דהא קאמ' שאינה תורה וא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן במכות (ד' כ"ב) דפרי' והרינזיר בנזירות שמשון (פי' הא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליה משום שמונה לאווין מיירי בנזירות שמשון וא"כ מוכח דלוקה) וכן בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא איפשר לאיתשולי עליה מי חיילא או לא ולי נראה דודאי אף לשיטת הירושלמי נזירות שמשון הוא מדאורייתא והא דקאמר דחל היינו שיכול להשלים נזירותו אם יטמא ויסתור ואח"כ ישלים לימי הנזירות אך דהא אינו יכול לגלח מחמת נזירות שמשון אך הא איפשר דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ אתי עשה דתגלחת ודחי לל"ת דנזירות שמשון אך הא איתא ביבמות (ד' ה') אלא אתי' מראשו דהך תנא דתני' ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אפי' מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה כו' הא דקייל"ן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמור מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא משום דאיכא למיפרך שישנו בשאלה וא"כ איך ידחה נזירות סתם דישנו בשאלה לנזירות שמשון דליתא בשאלה ואך אעפ"כ אתי עשה ודחי ל"ת דנזירות שמשון דאין ע"ז עשה קדוש יהי' דעשה דקדוש יהיה גדל פרע כו' אינו רק בנזיר סתם אבל לא בנזיר שמשון והראיה דהא הרמב"ם (פ"ז מה' נזירות ה' י"ב) כתב וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע ונתרפא מצרעתו כו' וכל מקום שאתה מוצא מצות עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזירות עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה תגלחת הנגע של נזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאיליה ולא נשאר אלא הל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו ולפיכך בא העשה דתגלחת ודוחה אותו וא"כ כיון ששמשון מותר להטמא למתים ע"כ ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ יכול שתחול עליו הנזירות שלו ואם יטמא יהיה לו ממה לסתור ויוכל לגלח דאתי עשה דנזירות שלו ודחי לל"ת דתגלחת של נזירות שמשון ולא הוי בנזירות שמשון עשה ול"ת (ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א דאמאי דחי מצורע לנזירות שמשון דהא התם ליתא בשאלה ואך דהתם ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ לא הוי רק ל"ת וע"ז אומר אמר ר' חנינא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון (פי' שנזירות תורה הוא עשה דהיינו שיגלח אבל בנזירות שמשון ליכא עשה רק ל"ת וע"ז אומר מאי טעמא כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה (פי' מ"ט דהא כיון שהוא נזיר איכא עשה ול"ת דהיינו עשה דקדושים יהיו ע"ז אומר כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה זהו דוקא במי שמצווה על התגלחת סוף שלשים וע"ז אומר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו אבל במי שאינו מצווה על תגלחת השוער ליכא בו עשה דקדושים יהיו וא"כ לא הוי רק ל"ת לחוד וא"כ יכול לגלח אם יטמא ויסתור ואח"כ יביא קרבנותי' של טהרה דאתי עשה ודחי ל"ת ועיין לקמן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות ונדחקו שם הק"ע והפ"מ והפי' הוא דמיבעי' ליה אם ספק תגלחת מצוה דוחה לתגלחת של רשות (פי' כיון שהוא ספק א"כ אם הוא אינו מצורע א"כ הוא תגלחת של רשות ותגלחת רשות אסור או דילמא דאפי' ספק נמי דוחה ואיפשר דהטעם הוא משום דהוי עשה ול"ת שישנו בשאלה וע"כ מספקא ליה דאיפשר דאפי' ספק נמי דוחה)] ובש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) אלו הבעיות הם באופן אחר והוא אי קפיד אהפסקת נזירות דמשום שאיפשר בשאלה ע"כ חל אעפ"י שיהי' מחוייב להפסיק ובירושלמי בעי באופן אחר כמו שביארתי ועיין בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש א') שהבאתי שם מה שהארי' המהרי"ט בענין זה אי נזירו' הוא מחמת נדר ולא מחמת נזירות וא"כ בודאי ליכא עשה דקדוש יהי' וע' בס' אבי הנחל (דרוש א' ודרוש כ"ז) ע"ש ודו"ק:
שם (ה"ג) מתני' סתם נזירות שלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה וא' קטנה אפי' מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום ובגמ' בר קפרא אומר יהי' תלתין ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהונתן כ"ט פעמים שכתוב בתורה בו' ואית דבעי נשמעינה מן הדא גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שער פרע שלשים יום ואית דבעי נשמעינה מהכא ובכתה את אביה ירח ימים מה ימים שנא' להלן ל' אף ימים שנא' כאן ל' ואית דבעי נשמעינה מן הדא והימים הראשוני' יפלו כי טמא נזרו ימי' שהותרו שהתירן משה וביה דינו כו' (ופי' הפ"מ ימים שהתירן משה וב"ד דהתירן משה לאלעזר ולאיתמר בני אהרן דכתי' ראשיכם אל תפרעו וסתם פרע שלשי' יום) והוא דחוק כמו שהקשה בעצמו דהא כבר יליף מהא דכתיב גדל פרע שער ראשו והק"ע פי' הלכה למשה מסיני שלא יהיו פחותין משלשים יום והוא דוחק ולי נראה שהוא כמו דאמרינן בתענית (ד' כ"ט) בשנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים כו' בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי חד הוי אמר אביי תמוז דההיא שתא מליה מליוה דכתיב קרא עלי מועד כו'. וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הכא והימים הראשונים יפלו כו' ימים שהותרו (פי' שהותרו שנעשו יתירים) ומה הוא שהותירן משה ובית דינו שקבע החודש ביום שלשים וא' וכמו דאמרינן תמוז דהאי שתא מלייה מלוי':
עוד שם רב אמר אמר הריני נזיר שלשי' יום ויום א' נזיר שתים כו' מתניתא פליגא על רב לא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא על האומר הריני נזיר ל' יום ויום אחד שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומ' הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' שר' ישמעאל אומר נזיר שתים ור"ע אומר נזיר אחת וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ז') קאמר אליבא דרב דסבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות כו' והאי ברייתא דהכא ליתא התם וצ"ל שאינה עיקרית דהא משמע דר' עקיבא גופא פליג בהא: וא"כ קשיא דר' עקיבא אדר"ע וכן האריך בזה הק"ע עיין שם. ולי נראה דהא שאמר בירושלמי לא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' שר' ישמעאל אמר נזיר שתים ורע"א נזיר אחת הוא כמו שאומר בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ה) מתניתא כמאן דאמר יקימנו ממנו ויפירנו כולו דתני קונם לתאנים קיים לכולו הפר לתאני' אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור' עקיבא אומר אחר האיסר (פי' דאם אמרה קונם תאינה טועמת ועוד ענב פי' שלאחר שתאכל התאינה יהא אסור עליה עוד ענב תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דבזה תלי אם אחר הנדר או אחר האיסר דאיתא בנדרים (ד' פ"ח) ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אעפ"י שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר כו' תני' אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונישאת ר' ישמעאל אומר יפר ור"ע אומר לא יפר כו' אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ור"ע יפר והוא משום דר' ישמעאל אזיל בתר חלות הנדר ור"ע אזיל בתר שעת הנדר גופא וכן איתא בירושלמי (פי"א ה"ט) על מתניתין ונדר אלמנה וגרושה כו' הדא היא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר ר' עקיבא אומר אחר האיסר (פי' דר' ישמעאל אזיל אחר הנדר דהיינו אחר חלות מנדר ור' עקיבא אזיל בתר האיסר דהיינו בשעת הנדר גופא) וע"ז אומר בירושלמי דאם אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב (פי' שחלות הענב יהיה אחר שתטעום התאינה. וע"ז אומר תפלוגתא דר ישמעאל אומר אחר הנדר (פי' אחר הנדר ע"כ הוי כב' נדרים ולא בעינן שיפר את כולו) ור' עקיבא אומר אחר האיסר דהיינו אחר שעת הנדר גופא וע"כ הוי כנדר א וע"כ אינו מופר עד שיפר כולו (ועיין בירושלמי (פ"ה דנדרים ה' ד') ושם הארכתי בזה]:
ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דהאומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' (פי' שנזירות של יום ב' נמי מתחיל מהיום שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום א' (פי' שיום א' לא תחול עליו אלא לאחר השלמת השלשים) וע"ז אומר שר' ישמעאל אומר נזיר שתים והוא שר' ישמעאל אזיל אחר הנדר (פי' חלות הנדר וא"כ הוי בב' זמנים ע"כ הוי ב' נזירות ור' עקיבא דאזיל בתר האיסר וא"כ זה נזר בבת אחת ע"כ לא הוי נזירות חלוקות והוא כמו דאיתא בנדרים (פי"א ה"ו) דאם אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור' עקיבא אומר אחר האיסר:
אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ד) דהא דאיתא בירושלמי (פ"ג דנדרים ה"ו) נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפליגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא הוא דלא כשיטת הש"ס דילן עיין שם שהאריך בזה וכן לענין נדר שבטל מקצתו בטלה כולו נמי לשיטת הש"ס דינן לא שייך לפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכמו שכתבתי בזה בספרי נחלת יהושע (סי' ח') דהש"ס דילן לא סבר כהירו' דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא אינו רק לענין הפרת הבעל וכמו דילפי מקראי בנדרים (ד' פ"ט) אבל לא נענין שארי דברים עיין שם שביארתי בזה וע"כ איתא בש"ס דילן (בנזיר ד' ז') חבל אם אמר שלשים יום ויום א' נזיר שתים ותלי בפלוגתא דר' עקיבא וחכמים בהא דתנן לא את הבור כו' והוא מפני שאמר הריני נזיר שלשים יום ויום א' נזיר שתים מדלא כללן כאחת דהיינו שלשים וא' יום ע"כ לר"פ ודאי לחלקינהו איכוין ודו"ק]: