Noam Yerushalmi on Nazir Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' מי שנזיר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השני' יום ששים וא' כו' ובגמ' השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השני' לא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשני' עלתה לו שני' ראשונה ונראה לי להגיה הירושלמי ולא כמו שכתב הפ"מ (וצ"ל) השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השני' ולא מצאו פתח לשני' עד שמצאו פתח לראשונה עלתה לו שני' ראשונה (פי' שעלתה ראשונה לשני') מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שנים נדר שבטל מחציתו בטל כולו אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו ושלשים יום אלו לא בדא עלתה שני' ראשונה אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') שביארתי בזה) וע"ז אומר באומר הריני נזיר ונזיר באומר אלו לנזירות אבל אם אמר אילו לנזירותי ואילו לנזירות אחרת לא בדא (פי' כיון שהן שני נזירות מחולקות בימים מחולקים ע"ז לא תני השלים נזירותו ובא להשען על השניה דהיינו אם נשאל על הראשונה שעלתה לו נזירות ראשונה לשניה דכיון שהן ב' נזירות מחולקות א"כ איך תעלה מה שמנה נזירות הראשונה לשניה אפי' אם נשאל על הראשונה):
עוד שם אמר ר' אלעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלתה לו ראשונה שניה ר' יעקב בר אחא פקיד לחבריה אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן ברם כר' שמעון אפי' לא הביא חלא קרבן א' כו' וכן איתא לקמן א"ר יודא והדא מסייע לר' אלעזר לא כן ר' יעקב בר אחא מפקד לחברי' אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו וסברין מימר כרבנן וכא כרבי שמעון אנן קיימין והנה בביאור כל הירושלמי הזה נדחק בזה הק"ע והגיה בירושלמי ופירושו דחוק והפ"מ פי' דכל הענין בירושלמי הוא שר' אלעזר אמר דהשלים נזירותו ראשונה אפי' שהביא קרבן וגילח עלתה לו שני' בראשונה וע"ז מקשה לקמן ראשונה שני' והדא מסייע לר' אלעזר דאלו"ה אין יצא בקרבן שהקריב בראשונה על השניה הא הוי קרבנו קודם לנזרו וע"ז אומר דר' יוחנן לא פליג עליה בזה אלא בהא דאמר מכיון שהביא קרבן א' ור' יוחנן סובר כרבנן דעד שיביא כל קרבנותיו ופירושו ג"כ דחוק דמה שייך הפלוגתא דחכמים ור' שמעון להא דר"א דהשלים נזירותו הראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח כו' דהיינו אם נשאלעל הראשונה עלתה לו שניה דזהו פלוגתא בפני עצמו חכמים ור' שמעון אם דאינו יכול לגלח עד שיביא כל קרבנותיו או כיון שהביא קרבן א' מותר לגלח ועוד דכיון דאמר ר"א דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתי' והוא כמו דאמר רבא בפ"ב דנדרים (ד' י"ח) ובשבועות (ד' כ"ז) דאם נשאל על הראשונה שניה חלה ובפ"ב דנדרים (שם) איתא לימא מסייע ליה מי שנזר שתי נזירות ומנה הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה והוא דכיון דאם נשאל עליה עלתה לו מה שמנה בראשונה לשניה וא"כ הוי כמו שהשניה חלה עליה למפרע כיון שנשאל על הראשונה א"כ הוי כמו שקדם נדרו לקרבנו כיון שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו וכן איתא בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ז) אית תניי תני מותרת להנשא בלא גט אית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' ומאן דמר אסורה להנשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר עלי' את נדרה וקידושין חלין עליה למפרע כו' לפום כן אסורה להנשא בלא גט אלמא דיכול לגרשה מתחילה אעפ"י שלא חלו עליו עדיין קידושין אך כיון שאילו תתיר את נדרה נמצא קידושין חלין עלי' למפרע ע"כ יכולה להתגרש (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ט"ו) מה שביארתי שם ודו"ק] וא"כ הכא נמי כיון שהתיר אח"כ הראשונה ומה שמנה לראשונה הוי לשני' א"כ מה שהקריב הקרבן הוי כמו שהקריב אחר השני' וא"כ לא הוי קרבנו קודם לנזרו:
ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי אמר ר' אלעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלתה לו ראשונה שני' ר' יעקב בר אחא פקיד לחברי' אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג עלי' וא"כ משמע שר' יוחנן פליג ע"ז שאמר ר"א עלתה לו ראשונה שני' ע"ז אומר דר' יוחנן פליג לחכמים דאמרי עד שיביא כל קרבנותיו ואם לא הביא כל קרבנותיו לא יגלח וא"כ לחכמים אם גילח בודאי הביא כל קרבנותיו ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשני' וע"ז פליג דלחכמים אין הדין כן דכיון שהביא קרבנותיו א"כ לא יכול לשאול על נזירותו הראשונה וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ז) אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עלי' אכלה כולה אין נשאל עלי' כו' מיתיבי מי שנזר שתי נזירות ומנה ראשונה והפריש עלי' קרבן ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו שני' בראשונה (פי' וא"כ לרבא כיון שהפריש קרבן איך נשאל עלי') וע"ז משני הכא במאי עסקינן בשלא כיפר והתני' כיפר בשלא גילח ור"א היא דאמר תגלחת מעכבא והתני' גילח אמר רב אשי נזירות קא רמית מי גרם לשני' שלא תחול ראשונה ואינה וע"ז אומר בירושלמי דר' יוחנן פליג דלחכמים דאמרי עד שיביא כל קרבנותיו וא"כ אם גילח הביא כל קרבנותיו וא"כ לא יוכל לשאול עלי' עוד וע"ז אומר דלא אתי אלא כר"ש דאמר אם גילח על אחת משלשתן יצא וא"כ צריך להביא עדיין עוד קרבנות וע"כ יכול לשאול אבל לרבנן אם גילח והביא כל קרבנותיו א"כ לא יכול לשאול עלי' והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בשבועות (ד' כ"ח) הכא במאי עסקינן בשלא כיפר והתני' כיפר בשלא גילח:
עוד שם הפריש שתיהן כא' אין בידו אלא אחד (פי' דהוי כמו שאינו חייב אלא חטאת א' והפריש שתיהן כאחת ע"כ אינו קדוש אלא אחת) (ועיין לקמן (רפ"ה דנזיר) הפריש שתים כו' ונמצא שאינו חייב אלא אחת) הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו לא יצא דעל כל א' צריך להקריב קרבנו שהפריש עלי' וע"ז אומר הא לקדש קדשה לא כן תני ר' חייא קרבנו כו' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא קרבנו לנזרו וע"ז משני שני' היא שעומד בנזירותו ופי' כיון שעומד בנזירותו ולאחר נזירותו הראשונה צריך למנות נזירות אחרת ע"כ יכול להקדיש אפי' קודם שחל הנזירות השני').
וע"ז אומר ניחא שני' ראשונה ראשונה שני' (פי' דמקשה דניחא שני' ראשונה דאם הפריש קרבנות על שני הנזירות והקריב על שבשני' בראשונה ניחא דאכתי לא הי' השני' אבל הא דאמר הפריש של זו בזו משמע דמה שהפריש על הראשונה הקרוב על השני' א"כ קשה דמה הקריב בראשונה הא היה צריך להקריב בראשונה) א"ר יודן והדא מסייע לר' אלעזר דאמר השלים נזירותו לראשונ' מכיון שהביא קרבן וגילח והיינו עלתה לו ראשונ' שני' (פי' אם נשאל לראשונה שני' חלה עלי'. וע"ז אמר לא כן ר' יעקב בר אחא מפקד לחבריה אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג וא"כ ר' יוחנן דפליג משמע שחולק ע"ז וסובר שאם נשאל על הראשונה לא עלתה לו שניה ראשונה וא"כ קשה דהא מהכא משמע שאם נשאל על הראשונה עלתה לו מה שבראשונה לשניה וסברין מימר כרבנן (פי' דזהו דווקא לרבנן) והכא כר' שמעון אנן קיימין (פי' דזהו כמו לר' שמעון) דאם לא הביא כל הקרבנות יכול לשאול ורבנן פליגי עלי':
וע"ז א"ר חנינא בר' פנחס תיפתר בנזירותו ובנזירות של בנו והוא הפריש על הראשונה ואח"כ כשנולד לו בנו הפסיק נזירותו וא"כ אינו יכול להביא קרבן דהא אכתי לא השלים נזירותו וע"ז אומר שאם הקריב מה שהפריש על הראשונה על השני' דהיינו על נזירות בנו יצא. אבל לא מיירי כלל באם נשאל וע"ז אומר בדא עלתה ראשונה שני' (פי' דע"כ עלתה ראשונה שניה דכחדא נזירות אריכתא הוא כחו דא דאיתא בירו' (פ"ב ה"ט) לא חשין לההיא דתני ר' חייא כו' והוא דלא כפי' הק"ע והפ"מ שפירשו בדוחק):
וע"ז אמר ר' יוסי בר' בון לא כן סברין מימר באומר הריני נזיר בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת את הוא שהחמרת עליה שיהא נזיר שתים לא דייק שהחמרת עליה שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר אין בידו כלום (פירוש שר' יוסי בר בון חולק ע"ז שאמר דר' יוחנן פליג דלרבנן דאמרי עד שיביא כל קרבנותיו ואם כן אם גילח והביא כל קרבנותיו לא יוכל להתיר) ע"ז אמר ר' יוסי בר' בון בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת (פי' דהא אין נזירות חל על נזירות) את שהחמרת עליה שיהא נזיר שתים (פי' דימנה תחינה נזירות ראשונה ואח"כ שניה אבל לא שהנזירות הוא מתחילה כך הוא אלא שעיקר הנזירות שניה הוא על נזירת הראשונה שהנזירות הראשונה אין מניחה לחול וע"כ את הוא שהחמרת להיות נזיר שתים אבל זה הוא מחמת שהנזירות הראשונה אינה מנחת לחול) וע"ז אומר לא דייק שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר אין בידו כלום (פי' כיון שהשלים נזירות הראשונה אינו יכול לשאול דנזירות אחריתא הוא זה אינו דזה הוא רק מחמת שהנזירות הראשונה אינה מנחת לחול וא"כ הא שנדחה הנזירות השניה הוא מחמת נזירות הראשונה א"כ הוי כמו שעדיין הנזירות הראשונה קיימת וע"כ יכול לשאול על נזירות הראשונה אפי' הקריב כל הקרבנות ואפי' גילח) והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ח ושם) מיתיבי מי שנזיר שתי נזירות והפריש עליה קרבן ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה הכא במאי עסקינן בשלא כיפר והתני' כיפר בשלא גילח ור"א היא דאמר תגלחת מעכבא והתני' גילח אמר רב אשי נזירות קא רמית מי גרם לשניה שלא תחול ראשונה ואינה ופירש"י כלומר מי גרם לך לומר שהימים המנויים לא לשניה נמנו אלא לראשונה דתימא אזלה לה ראשונה כו' ראשונה היה גורמת לך כו' ואינה והרי כו' שחרטתו של זה חרטה ועקר את הראשונה מעיקרא ונמצא מנין המנויה של שניה נמנה וכולה ראשונה אכתי הוה קיימא כשנשאל כו' וכן אמר ר' יוסי בר' בון דבאומר הריני נזיר (פי' באומר הריני נזיר ונזיר בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת דהא הראשונ' אינה מנחת לחול) אתה הוא שהחמרת עלי' שיהי' נזיר שתים והוא שאין הראשונה מנחת לחול אלא שאת אומר אין בידו כלום (פי' כיון שהביא קרבן וגילח אין בידו כלום דאזלא לה הראשונה ואינו יכול להתיר אלא ודאי כמו שהיא קיימת כשנשאל דהא הא אין מנחת לשניה וע"כ יכול לשאול אפי' אם הקריב כל קרבנותיו ואפי' לרבנן דר"ש נמי והוא כמו דסובר ר"א דאמר רב אשי נזירות קא אמרת כו' וכמו שביארתי ועיין בר"ן בנדרים (ד' י"ח) בד"ה לימא מסייע ליה ודו"ק
שם (ה"ג) מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל ור"א אמר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלשים סותר את הכל כו' ובגמ' הא ר"א שנה מה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המנין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר ואין השביעי שלו עולה מן המנין (והנה הק"ע פירש דבשעה שנזר סתם גילח אינו סותר דגלוח אחר מלאת אינו סותר והוא דחוק דהא קאמר מורט ולא גילח והפ"מ פירש בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר דתני בתוספתא (פ"ג) תער אין לי אלא תער תלש מירט כל שהוא מניין ת"ל קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום וזהו דוקא בתוך ימי נזרו אבל ביום שלשים בנזיר סתם אינו סותר):
ולי נראה לבאר במאי דאיתא בנזיר (ד' ל"ט) סתם נזירות שלשים יום גילח או שגילחוהו לסטי' סותר שלשים יום כו' איבעי' להו האי מזייא מלתחת רבי או מלעיל רבי למאי נ"מ לנזיר שגילחוהו לסטים ושייר בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אי אמרת מלתחת רבי נזירות הא שקליה (פי' וא"כ השער שגילחוהו לסטים היה של נזירות דהיינו בשעה שנזר והא שנתגדל אח"כ יותר היינו אחר הנזירו') אלא אי אמרת מלעיל רבי מאי דאקדיש הא קאים (וע"כ אינו סותר) כו' ש"מ מלתחת רבי (ואם גילח ושייר כדי לכוף ראשולעיקרו סותר דהא שער של נזירות הא שקליה) ואלא הא דתני' נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואי ס"ד מלתחת רבי ליסתור ומשני כגון שגלחוהו אחר מלאת ומני ר' אליעזר דאמר כל אחר מלאת ז' סותר (ופי' התוס' כגון שגילחוהו אחר מלאת ביום שלשים ומני ר"א היא דאמר כל אחר מלאת ז' סותר אם נטמא עד שיזה ג' וז' וכן אם גילחו ביום שלשים סותר ז' שלא יכול לגלח תגלחת נזרו עד אחר ז' (פי' וא"כ כיון דכל הז' ימים הוא רק שיהא מה לגלח וע"כ בעינן שבעה בכדי שיהיה כדי לכוף ראשו לעיקרו וע"כ אם גילח ושייר כדי לכוף ראשו לעיקרו ע"כ אינו סותר כלל) (וכן נראה לי לפרש לקמן בירושלמי (פרק ו' הלכה ג') מה שנה בין מספרים לבתער ונזיר טהור כר' אליעזר (פי' דתחילה אמר שבנזיר אינו סותר אלא בתער אבל במספרים ונשתייר כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר) וע"ז אומר מה שני בין מספרים ותער בנזיר (כצ"ל) כר' אלעזר (פי' דזהו ביום שלשים בתער סותר אבל במספרים אינו סותר) והוא כמו דמשני בש"ס דילן בנזיר (ד' ל"ט ושם) ודלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שם):
וע"ז אומר מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין הני ז' ימים לר"א ובין שלשים בנזיר שפירש) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר (פי' דבהני שבעה ימים ומירט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר אבל בשעה שפירש אם היה מורט סותר כיון דבנזיר שפירש אומר ר"א דסותר שלשים וכדיליף מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת דביום מלאת נותנים לו תורת נזיר, ואם כן כיון שנותנים לו תורת נזיר אם כן אפי' מורט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו נמי סותר) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המנין גם בזה לא פירשו המפרשים הק"ע והפ"מ והטעם הוא דר"א סובר דבעינן שיהיו ימים ראשונים תחילה וכן ימים האחרונים ואיתא לקמן בירושלמי (ה"ד) כמה דתימר המן על דר"א תחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא נטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה (והנה קשה מ"ט לא הקשו מהא דאמר ר"א נטמא יום מאה סותר שלשים הא אין לו בסוף מהיכן להפיל. אך מזה לא מקשה דר' אליעזר מרבה מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת ונותנים לו תורת נזיר וכמו שתירצו התוס' בנזיר (ד' י"ט) בד"ה הכי כו' דשלשים סותר מקרא דזאת תורת הנזיר ביום מלאת תן לו תורת נזרו וכן כתבו התוס' בנזיר (דף ו') בד"ה אמר כו' דמשמעות דקרא דביום מלאת משמע דאיירי במפרש נזירותי' ולא בסתם נזיר) וע"כ לא מקשה רק מהא דנטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה א"ל שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה וע"ז אומר בירושלמי והא ר"א מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין נזיר שנזר סתם דר"א אומר דסותר שבעה ובין אם פירש שסותר שלשים יום) ואע"ג דזה שבעה וזה שלשים אעפ"כ מיבעי' לי' בענין הסתירה גופא מאי נ"מ ע"ז אומר בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר וכמו שביארתי דאם מירט ושייר בו שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר דהא יש שער לגלח כמו שאם סותר שבעה ימים וכמו שביארתי והשביעי שלו עולה מן המנין דהא אינו צריך להביא קרבן דהא אין לו ימים לאחרי' וכמו דבעי לפני' כן בעי לאחרי' וכמו שהבאתי מהירושלמי וכן בנזיר (ד' י"ט) וע"כ אין הסתירה רק לסתור אבל לא להביא קרבן וא"כ הוי כמו טמא שנזר ששביעי שלו עול' לו מן המנין וכמו דאית' בנזיר (ד' י"ח) אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכן בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) תמן הוא אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר ושביעי שלו עולה מן המנין דהא אין צריך להביא קרבן מחמת שאין לו ימים שלאחרי' ובשעה שפירש אם הי' מורט סותר ואין השביעי שלו עולה מן המנין דכיון דילפינן מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת הנטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר וא"כ אם נטמא צריך להביא קרבן. וע"כ כיון שצריך להביא קרבן ע"כ אין שביעי שלו עולה לו מן המנין ודו"ק:
שם (ה"ד) מתני' הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל ור"א אמר לא סתר אלא שלשים כו' ובגמ' ר' זעירא בשם רשב"ל טעמא דר' אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר שמואל בר בא בעי קומי ר' זעירא נטמא באותם הימים מה הן ניתק לתורת נזיר (פי' דהוי כמו נזיר סתם דהא כתיב זאת תורת הנזיר כו' וילפינן שנותנים לו תורת נזיר אבל אעפ"כ הוי כל השלשים יום כיום מלאת ובנזיר סתם הנטמא ביום מלאת אין שביעי שלו עולה לו מן המנין) אמר ר' שמי מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר א"כ הוי כמטמא בנזיר סתם ביום מלאת והמטמא ביום מלאת אין שביעי עולה לו מן המנין:
והנה המפרשים נדחקו בזה הק"ע והפ"מ ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וכצ"ל) והמטמא ביום מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין א"כ לזה יש לו דין נזיר סתם ביום מלאת דהא ניתק לתורתו של נזיר וא"כ הוי כנזיר סתם וע"ז אומר ר' מנא בעא אם מטמא בתוך מלאת למה לו סותר שלשים יום וא"כ בנזיר סתם אינו סותר אלא שבעה ביום מלאת וא"כ מדנותנים לו שלשים א"כ הוא מחמת שהוא נזיר שפירש ובנזיר שפירש אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכמו שביארתי תחילה (ה"ג) אלא במטמא לאחר מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין דהיינו אם מטמא ביום שלשים לנזיר שפירש וסותר שלשים וע"ז הות הדין אם נטמא שביעי שלו עולה לו מן המנין דהא אין לו ימים שלאחרי' וכיון שאין לו ימים של אחרי' ע"כ שביעי שלו עולה לו מן המנין ודו"ק]:
(ה"ה) מתניתין מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה כו' ובגמ' נזיר והוא בין הקברות ר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת כו' מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אומר הכין רבנן דקסרין על כולה פליגין דר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת (פי' דקא מקשה מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר מתרין בו על היין ועל הטומאה והתגלחת והוא דפליגי לקמן ר"י ור"ל דקאמר ר' יוחנן מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה וא"כ מדקאמר ר' יוחנן מתרין בו על כל כדי פרישה א"כ סובר דלוקין על הטומאה דאל"כ איך קאמר לקמן דמתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה כיון דסובר דאין לוקין על הטומאה כיון שאין מביאין קרבן אלא ודאי דסובר דאע"ג דאין מביאין קרבן על הטומאה עד שיפרוש ויחזור כמו דתנינן במתניתין אעפ"כ זהו דווקא לקרבן אבל לא למלקות וא"כ איך קאמר ר' יוחנן דמתרין בו על היין והתגלחת וא"כ משמע דעל הטומאה אין לוקין וא"כ איך קאמר אח"כ דמתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה (דלא כהפ"מ שנדחק בזה) וע"ז אומר על כולה פליגין דר' יוחנן אמר מתרין בו על הטומאה (כצ"ל) על הטומאה ועל היין ועל התגלחת ורשב"ל אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת והוא כמו איתא בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ז) אמר מר בר רב אשי מיחל כולי עלמא לא פליגי דחיילא אלא כי פליגי למלקי ר' יוחנן סבר כיון דחיילא לקי (פירוש שלוקה על כולם על הטומאה ועל היין ועל התגלחת) ור"ל סובר דלא לקי וכן הוא שיטת הירושלמי דר' יוחנן סובר דלוקה ולא אמעיט אלא מקרבן טומאה ורשב"ל סובר דלח לקי ג"כ ודו"ק:
עוד (שם) עודינו שם ר' יוחנן אמר מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה ור' אליעזר אומר אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור אמר ר' בא כך הי' משיב ר' יוחנן את ר' אלעזר והא כתיב לא יבוא ולא יטמא (פי' וא"כ מוכח דלוקה משום לא יטמא אעפ"י שכבר נטמא) א"ל שאם התרו משום לא יבוא לוקה משום לא יטמא אינו לוקה ונדחקו בזה המפרשים ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) א"ל שאם התרו בו משום לא יבוא לוקה ומשו' לא יטמא לוקה (פי' דלוק' משום לא יבוא ולא יטמא אבל לא לאח"כ) וכן איתא בנזיר (ד' מ"ב) איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר ולא יבוא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא.
עוד שם אמר רבי הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן המן השתחוה או ששהא כדי השתחוי' א"ר מתנא הוינן סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן מה דמר ר' הילאמהשתחוי' למד ר' יוחנן הדא אמרה היא במכות היא בקרבן: עיין בספרי נועם ירושלמי על ס' מועד שביארתי שם דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בשבועות (ד' ט"ו) דאיתא שם השתחוה או ששהה כדי השתחואה אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי פנים אבל השתחוה כלפי חוץ שהה אין לא שהה לא כו' היכי דמי השתחואה דאית בה שהי' והיכי דמי השתחואה דלית בה שהיה השתחויה דלית בה שהי' זו כריעה בעלמא דאית בה שהי' פשוט ידים ורגלים ולשיטת הירושלמי השתחואה ושיעור שהי' הוי חד שיעורא והא דתני בתרתי הוא דמפני מה מתחייב אשהייה הוא משום דיש בה שיעור השתחוי' ובזה יתבאר הא דאמר ר' הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן תמן השתחוה או ששהה כדי השתחואה וא"כ מוכח מזה דמתרין על כל כדי פרישה כמו דמתחייבין אם שהה כדי השתחואה אע"ג דלא השתחוה ה"נ חייב אם הי' יכול לפרוש כמו שאם פירש:
ובזה יתבאר הא שאומר א"ר מתניה הוין סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן דמר ר' הילא מהשתחואה למד ר' יוחנן דהא אמרה היא במכות היא בקרבן והקשה הק"ע הא בטומאה בבית הקברות מיירי ותנן במתניתין דאינו מביא קרבן טומאה אלא א"כ יצא ונכנס אבל בלא"ה לא וכי נחמיר בטומאה שני' טפי מבראשונה עיי"ש בק"ע ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנטמא דא"כ מה נ"מ בקרבן הא בלאו"ה חייב על מה שנכנס והנזיר מביא קרבן א' על טומאות הרבה ועיין בירושלמי לקמן (פ"ו דנזיר ה"ו) נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' א"ר זעירא כר' יוסי בר' יהודה ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה ופי' הפ"מ דלר"י יוסי בר' יהודה איפשר דאפי' חזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך חייב על כל א' וא' ולי נראה להגיה נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל והוא כמתניתין אך שבברייתא מפורש יותר נטמא וחזר ונטמא וע"ז אומר א"ר זעירא כריב"י ברם כרבי היידא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך קרו לה נטמא וחזר ונטמא והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ח) והא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן א' אמר רב חסד ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר נזירות טהרה משביעי הוא דחיילא כו' כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כו' דאי תימא רבי היא אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולה טומאה אריכתא היא אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני הרי יצתה שעה שראוי להביא קרבן וביארתי שם שהפי' דהוינן סברין דהא דמתחייב על כל כדי פרישה ופרישה שייך במלקות שהוא מזיד א"כ יכול לפרוש וחייב על כל פרישה ופרישה כמו דאיתא במכות (ד' כ"א) רב אשי אמר כו' ואע"ג דבקרבן בהדיא תנן השתחוה או ששהה כדי השתחואה איפשר לומר דהשתחוה חייב אפי בשהיה מועטת ושהה כדי השתחואה היינו פישוט ידים ורגלים א"כ הוי ב' ענינים אבל השתא דמייתי ר' יוחנן ראיה מהשתחואה ושהה כדי השתחואה דחייב דכיון ששהה כדי השתחואה א"כ הוי כמו מעשה דהשתחואה וע"כ מתחייב בנזיר על כל כדי פרישה ופרישה דכיון ששהה כדי שיכול לפרוש ע"כ מתחייב כמו שעשה מעשה דכניסה מחדש וא"כ מוכח דאפי' בקרבן נמי חייב אם שהה במקדש כדי השתחואה וחד שיעורא הוא ומתחייב על השהי' כמו על השתחואה כיון ששהה כדי השתחואה והש"ס דילן חולק ע"ז דהשתחוה ושהה כדי השתחואה הוי ב' שיעורים ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנכנס בשידה תיבה ומגדל דמתחייב קרבן על השהי' דזה אינו דהא דמתחייב קרבן אינו על החטא אלא על הטומאה וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע וכמו שכתב רש"י בשבועות (ד' י"ז) דאיתא התם בעי ר"א נזיר בקבר בעי שהיה למלקות דלענין קרבן לא שייך הכא כלל שאין כרת בנזיר שנטמא וקרבן נזיר טמא לאו אענין טומאה קא אתי אלא למיחל עלי' נזירות בטהרה וכשאר מחוסרי כפרה כו' עיין שם]:
שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כהן שעומד בבית הקברות והסיטו לו מת אחר יכול יקבל ת"ל לא יטמא בעל בעמיו הרי שקיבל יכול יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו כו' שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני בידי והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ז) דמקשה דאיך שייך גבי טומאה להתחייב על כל כדי פרישה ופרישה כיון שכבר נטמא א"כ אינו מוסיף חילול על חילולו.
[וכן הקשו התוס' בשבועות (ד' י"ז) בהא דאיתא התם נזיר בקבר בעי שהי' למלקות והקשו דהא אית' בנזיר (ד מ"ב) נזיר שהי' מת מונח על כתיפו כו' ת"ל לא יחלל יצא זה שמחולל ועומד ופריך ממה דתנן היה מטמא ואמרו לו חל תטמא כו' חייב על כל אחת וא' ומשני כאן בחיבורי כאן שלא בחיבורין ומשמע דכל זמן שלא פירש מן המת אינו חייב במה שהסיטו ליה מת אחר משום דאינו מוסיף טומאה על טומאתו וא"כ הכא אמאי ילקה כל זמן שלא פירש ותירצו דהא דפטר ליה כשהסיטו לו מת אחר היינו כשלא הפסיק והשליך מת הראשון מעלי' וע"כ אינו מוסיף טומאה אבל הכא הוא מוסיף טימאה שבכל שעה הוא מוזהר לפרוש מן הקבר:
וע"ז הקשה בירושלמי נמי דאיך מתחייב על כל פרישה ופרישה דהא מחולל ועומד ומשני שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני (והק"ע פי' בדוחק) והפי' הוא דהירושלמי משני דהא דטומאה בחיבורין דפטור היינו משום שאינו מוסיף חילול על חילולו היינו דווקא באם לא איפשר לפרוש מטומאתו הראשונה וע"כ אינו מתחייב על הטומאה השני' דבלאו הכי חייב מחמת הטומאה הראשונה אבל אם איפשר לפרוש מן הראשונה לא הוי טומאה בחיבורין כיון שאיפשר לו לפרוש וע"ז אומר הירושלמי שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני וע"ז תני' בברייתא כו' הרי קיבל יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו אבל אעפ"כ אם שוהה חייב על כל פרישה ופרישה דהא איפשר לו לפרוש וכמו שביארתי ודו"ק]:
שם עולא בר ישמעאל אמר מה צריכא ליה בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אפי' ר' אליעזר מודה אפי' אין לו מהיכן להפיל (וכן איתא בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ט) אמר עולא לא אמר ר' אליעזר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפי' יום א' סותר אמר רבא מ"ט דר' אליעזר דאמר קרא כי טמא נזרו משום דבטומא' נזיר) שמואל בר אבא בעי יום א' לנזירותו ויום א' לנזירת בנו מהו שיצטרפו (פי' אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לענין שני הימים שלפניה) מה נן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים (ואין צריך לצירוף) ואם בשנולד למחר ונכנס למחר הרי יש לנזירותו שני ימים אמר ר' מנא תיפתר בין השמשות (וע"ז מיבעי' ליה אם מצטרפין אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום לא כן סברין מימר תחילת היום עולה לו סוף היום לבנו (ופי' הפ"מ אפי' תימר בחצי היום איפשר לומר דמיבעי' לי' שאם נולד הבן בחצי יום ראשון שהתחיל למנות נזירותו ובאותו היום בסופו נכנס לבית הקברות א"כ איפשר לומר שתחילת היום קודם שנולד לו הבן עולה לו בנזירותו וסוף היום עולה לו לנזירות בנו ואפי' יום א' הם כשני ימים לנזירות כו' והוא דוחק שיום א' יעלה לו לשני ימים ועוד לפי מה שהגהתי שם (פ"ב ה"י) הדא אמרה שתחילת היום אינו עולה לו ככולו לנזירות בנו א"כ תחילת היום אינו עולה לנזירות בנו:
ע"כ נראה לי שהפי' הוא אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום לא כן סברין מימר תחילת היום עולה לו סוף היום אינו עולה לבנו ובנו נולד ג"כ בו ביום וא"כ תחילת היום עולה לו וסוף היום אינו עולה לבנו אע"ג שנולד בו ביום אפ"ה סוף היום אינו עולה לבנו ולמחר הוא עולה לנזירות בנו וע"כ איפשר לומר דהבעי' הוא אף בנולד בחצי היום וע"כ בעי אם מצטרפין ודו"ק:
שם אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין ועיין בק"ע שנדחק בזה מאוד דבנזיר טמא היינו שנזר בביה"ק וא"כ איך שייך שמצטרפין ואם בנטמא אח"כ היינו נזיר טהור שנטמא ונראה לי דבנזיר טמא כיון שתחילת נזירותו הי' בטומאה וע"כ סובר עולא דבעינן שני ימים לפני' בודאי מודה דבעינן שני ימים לאחרי' וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ט) אמר עולא לא אמר ר' אלעזר אלא בטמא שנזיר אבל בנזיר טהור שנטמא אפי' יום א' סותר ובזה מודה עולא דבטמא שנזר בעינן נמי שני ימים דהיינו אם נטמא ג"כ בסוף ימי נזירותו בעינן ג"כ שני ימים לאחרי' וכן משמע שם דאיתא שם איתיבי' אביי הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחילת מאה יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים וזה אין לו ראשונים נטמא בסוף מאה יכול יהא סותר כו' והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים כו' והא בטמא שנזר לא כו' מדקתני הריני נזיר ונטמא וקתני עד שיהו לו ימים ראשונים: משמע דמזה לא קשי' לי' דאיך בעינן אחרונים וא"כ משמע דבטמא שנזר בעינן אחרונים (אך איפשר כיון דמהאי ברייתא קשי' לי' ע"כ לא מקשה מהא דאחרוני' כיון דבבריית' תני הריני נזיר ונטמא בתחילת מאה כו' ובירושלמי לקמן ר' בון בר חייא בעי כמה דתימר תמן על דר' אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל ומסיק דבסוף בעינן נמי שיהי' לו מהיכן להפיל וא"כ יוכל להיות האיבעי' בטמא שנזר כמו דאמר עולא ובעינן שיהא בתחילה ובסוף ג"כ וע"ז מיבעי' לי' אם נטמא בהשלמת נזירותו ואין לו אלא יום א' והב' הוא מתחילת נזירות בנו אם מצטרפין וע"ז אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין (פי' לענין ימים שלאחרי' לנזירות ראשונה) וע"ז אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כש"כ הוא ומה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין (דהא נטמא בסוף ימי נזירותו וא"כ אין עולין לא לסוף ימי נזירותו ולא לתחילת נזירות בנו את אמר דמצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירת בנו אינו דין שיצטרפו (פי' אם נטמא בתחילת נזירות בנו א"כ הימים שהיו מתחילה היו טהורין וא"כ עלו לו לנזירותו ואח"כ היוםהשני הי' לנזירת בנו אינו דין שיצטרפו וא"כ אמאי אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין דכיון דמצטרפין בנזיר טמא פשיטא שהן מצטרפין בנזיר טהור וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (ופי' הק"ע והפ"מ דתמן פי' דנזיר טמא אינו ראוי לקבל התראה על הטומאה כיון שכבר נטמא וע"כ אין הנזירות מחולקין ברם הכא ראוי לקבל התראה וא"כ הנזירות מחולקין שמתרין בו על כל הנזירות בפני עצמו והוא דוחק) ועיין בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה ולפי מה שביארתי איפשר לומר שהפי' הוא אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התריי' (פי' בהא דבעי שמואל יום א' לנזירותו ויום א' לנזירת בנו והוא נטמ' בתחילת הנזירות של בנו וא"כ התראתו אינו שייך רק על להב' חבל לעבר לא שאם יטמ' לא יסתור נזירותו שעבר דנזירות שלעבר לא יפסיד מחמת שנטמא וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין דהנזירות שעברו לא יסתור בנזירות של בנו וע"כ אין מצטרפין היום מנזירות שעבר לנזירות בנו שהוא אח"כ אבל אם נטמא בסוף נזירותו וא"כ איפשר להתרות בו שלא יטמא נזירותו וגם שנזירות של בנו לא יוכל למנות מיד רק אחר שישלים נזירותו וא"כ שייך נזירות של בנו לנזירותו וע"כ מצטרפין וע"ז או' תמן (פי' בנזירות של בנו לענין שיצטרף יום א' מנזירותו שעבר) אינו ראוי לקבל התראה (שהימים הראשונים כבר עברו וא"כ אין ההתריי' רק על נזירות בנו) ברם הכא (פי' בסוף נזירותו לענין ימים האחרונים ראוי לקבל התראה על נזירותו ועל נזירת בנו שלא יכול למנות מיד וע"כ מצטרפין והא דאמרינן בפ"ב דנזיר (ה"ט) נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוק' היינו אם הוא מפסיק וצריך למנות אח"כ ע"כ מהני התראה אבל לא לענין ומים שעברו שאין התראה רק על להבא וע"כ בעי לה אם מצטרפין היום מנזירות שלו שעבר שאין לה שייכות עם נזירות בנו ודו"ק: