Noam Yerushalmi on Nedarim Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם נא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ובגמ' ר' זעירא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי כשאמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר רבנן אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר לה אלא כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם (פי' דקשי' לר' זעירא מתניתין דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' וקשי' להו הא נדרים שבינו לבינה נמי מיפר. וכן מקשה בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) נדרי עינוי נפש הוא דמיפר שאין בהן עינוי נפש אינו מיפר כו' וגם מה שאמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש וה"ל לומר שלא יפר וע"כ אומר ר' זעירא דבתרתי פליגי דפליגי ברחיצה אם הוי נדרי עינוי נפש או לא דלת"ק הוי עינוי נפש ולר' יוסי לא ועוד פליגי בנדרים שבינו לבינה דמהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש וע"כ מפרש תחלה דפליגי ברחיצה אם מיפר משום עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה ועוד אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר רק כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר בין נדרי עינוי נפש בין נדרים שבינו לבינה מיפר לה לעולם והוא כמו דאיתא בנדרים (ד' ע"ט) דקאמר אמרי הלין והלין מיפר מיהו עינוי נפש מפר לעולם אבל אין בהם עינוי נפש כדאיתא תחותי' הוי הפרה מכי מגרש לה חייל עלה נדרה בדברים שבינו לבינה שאין בהן עינוי נפש אבל יש בהן עינוי נפש לא חייל ענה נדרה אך שבש"ס דינן מקשה ע"ז ודברים שאין בהם עינוי נפש כי מגרש לה חיילא ענה והא תנן ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלמא כי מגרש לה ומיפר לה מעיקרא הוי הפרה וע"כ מסיק אלא נדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים כו' והירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן תחלה וסובר ר' זעירא דריב"נ הוא דקאמר לה אבל רבנן פליגי ע"ז וסברי דלא יפר משום שאין זה פעולה דהפרה דדברים שבינו לבינה לא מהני אלא כ"ז שהיא עמו:
וע"ז אומר והא רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם (פי' זה ניחא דא"כ יש חילוק בין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם מה ביניהון (פי' לר' יוסי מהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך. (פי' דבכה"ג אם הוי נדרי עינוי נפש יכול להפר אעפ"י שלא חל רק לאחר שנתגרשה) אבל בדברים שבינו לבינה לא מצי להפר כיון שאינו חל רק לאחר שנתגרשה ואז לא הוי דברים שבינו לבינה כיון שהיא מגורשת וע"ז פריך ויפר לה (פי' כיון שאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך) וסובר הירושלמי דאם אמר אם אסורה למפרע א"כ אסורה מתחילה שמא יגרשנה (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דנדרים ה"י וה' י"א) ואסור ליהנו' ממנה מכבר שמא תלך כו' וע"ז משני בשלא אמרה (צ"ל) בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך וע"כ כיון דלא אמר אם רק לכשאצא מרשותך וא"כ לא חל עד לאח"כ וע"כ אינה יכולה להפר משום דברים שבינו לבינה וע"כ אומר קונם הניית גופי עליך אף דאיתא לקמן בירושלמי לא כן אמר רב הונא הניית שלי עליך כופה ומשמשתו (וכן בש"ס דינן בכתובות (דף ע"א) אך כיון שאמרה קונם הנאת גופי עליך לכשאצא רשותך ע"כ חל וכן איתא לקמן אלא בשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שני' היא שהיא הנייתו והנייתה (פי' וע"כ אם אמרה לכשארחץ וברחיצה ליכא הנאתו ע"כ חל דהא אפשר לה שלא תרחיץ א"כ לא עקרה לשיעבודה) וכן הכא נמי אם אמרה לכשאצא מרשותך דבנדרי עינוי נפש יכול להפר. אבל בדברים שבינו לבינה כיון שאינו חל רק לאחר הגירושין על כן אינו מיפר לה בדברים שבינו לבינה:
אך דא"כ תקשה דאיך קאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ומועיל ההפרה אף לאחר הגירושין ואמאי חל ההפרה הא ר' יוסי נמי מודה דבדברים שבינו לבינה אי אמר שלא תחול רק אחר הגירושין לא חל. ואיתא לקמן על דעתי' דר' זעירא ר"י וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד אך שזהו דווקא בחם אמרה שלא תחול הנדר רק אחר הגירושין ע"כ לא הוי מדברים שבינו לבינה כיון שחלות הנדר הוא אחר הגירושין ע"כ לא יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ובהא דקאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה כו' התם הנדר הוא מעכשיו אלא דעכשיו משועבדת לו וע"כ אינו חל רק לאח"כ ע"כ מהני ההפרה אבל באומרת שלא תחול רק אחר הגירושין אז אינו יכול להפר משום דברים שבינו לבינה והא דאיתא בנדרים (ד' פ"ט) הריני נזירה לכשאתגרש וגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ור"ע אומר יפר הברייתא הזאת לא הובאה בירושלמי וע"כ סובר דהא דפליגי ר' ישמעאל ור"ע אינו רק באמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כמו שיתבאר לקמן וע"ז אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין נדרים שבינו לבינה הן (וגרים הפ"מ רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן (פי' דנדרי עינוי נפש דווקא אם הפר לה מופר לעולם ור' יוסי אמר נדרים שבינו לבינה הן (פי' דאפי' בנדרים שבינו לבינה נמי אם היפר לה מופר לעולם) וע"ז אומר על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו חלמא דאפי' בדברים שבינו לבינה נמי מופר לעולם והשתא ניחא מה דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש והוא משום דפליגי בב' דברים דהיינו אם רחיצה וקישוט הוי עינוי נפש או דהוי דברים שבינו לבינה והב פליגי אם בדברים שבינו לבינה אם מופר לעולם וע"כ ניחא הא דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש:
עוד שם ר' הילא פתר מתניתא (דלא פליגי כלל מהו החילוק שבין נדרים לבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש) אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם חתקשט ואם נא אתקשט מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט:
והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע כתב שצריך לגרוס גירסו' אחרות בירושלמי ופי' בדוחק ע"כ נראה לי לפרש דר' הילא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' והנה בזה סובר ר' הילא דלא נדרה מרחיצה עצמה וכמו שמדייק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) אם ארחץ היכא קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם וע"כ קאמר שם דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ ופריך למה לי הפרה לא תירחץ ולא ליתסרי פירות עולם אלו עלה ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה ועיין בר"ן והרא"ש שנדחקו בזה והנה משמעות הש"ס דילן דאיכא למימר דנא הוי נדרי עינוי נפש דלא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה או דהוי עינוי נפש דילמא רחצה:
וע"כ פתר ר' הילא מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ כו' ומשמעות הירושלמי דהירושלמי מפרשכשאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וכן משמע לקמן שאמר ר' מנא קונם הנייתי עליך לכשארחץ כו' וע"כ מפרש ר' הילא דת"ק סובר דאע"ג שאמרה קונם הנאת תשמישך כו' אם ארחץ אע"ג דתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה לשיטת הירושלמי אעפ"כ כיון שאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ לא תרצה לרחוץ משום דמיתסר הניית תשמיש עלי' וע"כ בודאי לא תרחוץ ע"כ סובר ת"ק דאלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ (פי' דכיון דיש בנדרים אלו עינוי נפש דהיינו רחיצה ע"כ מיפר משום עינוי נפש):
וע"ז אומר מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש (פי' שסובר דאין בזה עינוי נפש) אלא אילו נדרים שבינו לבינה (פי' לא שסובר כר' זעירא דרחיצה וקישוט הוי מדברים שבינו לבינה אלא דקאמר ר' יוסי דהוי דברים שבינו לבינה היינו משום דאסרה הנאת תשמיש עליו) וא"כ חיישינן דילמא רחצה ואסורה בתשמיש המטה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' שאסרה פירות העולם עלי' דהוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא) וע"כ אפי' אם תלתה ברחיצה או בקישוט אעפ"כ דילמא רחצה ומיתסרא פירו' העול' עלה ע"כ הוי נדרי עינוי נפש אבל רחיצה וקישוט לא הוי אפי' מדברים שבינו לבינה וכמו שסובר רב אדא בנדרים (ד' ע"ט). וכמו דאיתא בנדרים (ד' פ"א) איבעי' להו לר' יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה ת"ש אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הויין דילמא לדידהו קאמר להו לדידי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוין אלא לדידכו דאמריתו הוין נדרי עינוי נפש אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש:
[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן דאם הנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ אפי' תלתה בדברים שיש בהן עינוי נפש נמי לא הוי עינוי נפש וכמו דאיתא שם (ד' פ') א"ה ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום עינוי נפש וכתב הר"ן דהשתא דתנא אין אלו נדרי עינוי נפש דמשמע שאין הנדר עינוי נפש אבל אם נדרה מידי דאית בה עינוי נפש יפר וליתא כיון דבתנאה ליכא עינוי נפש אפי' נדרה בפירות העולם לא יפר וכדאיתא בריש סוגין לא תרחץ ולא תתסרן פירות עולם עלה אבל שיטת הירושלמי לר' הילא פליגי בזה פ"ק ור' יוסי דת"ק קאמר אלו נדרים שהוא מיפר דבדברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' דכיון דבתנאי איכא עינוי נפש אפי' הנדר עצמו אין בהם עינוי נפש אך כיון שלא תרצה לאסור הנאת תשמישי עלי ע"כ לא תרחוץ א"כ אית בה עינוי נפש ור' יוסי סובר דהוי דברים שבינו לבינה דאע"ג דתנאי יש בזה עינוי נפש אעפ"כ כיון דהנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ יפר משום דברים שבינו לבינה (אבל רחיצה וקישוט עצמו לא הוי דברים שבינו לבינה ג"כ):
וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דתנן לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש אם אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קאי אהא דאם ארחץ כו' וע"כ הוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא כיון דהנדר מצד עצמו יש בהן עינוי נפש) וע"ז אומר ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דקאמר לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש קאי אהא דקאמר תחילה אם ארחץ אם לא ארחץ אע"ג דלר' יוסי לא הוי רחיצה לא מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש אעפ"כ כיון דאמרה קונם פירות העולם עלי ע"כ יפר דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה (ולפי"ז הא דקאמר בש"ס דילן (ד' ע"ט) ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה זו היא שיטת הירושלמי דת"ק סובר דכיון דהתנאי יש בו עינוי נפש הוי עינוי נפש ור' יוסי סובר דרחיצה מצד עצמה לא הוי עינוי נפש אבל הוי דברים שבינו לבינה מחמת דהנאת התשמיש הוי דברים שבינו לבינה אבל בזה כולי עלמא מודו דאם הנדר הוי בו עינוי נפש אע"ג דהתנאי אין בו עינוי נפש אעפ"כ יפר. וכן איתא בירושלמי לקמן (ה' י"א) קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך (וא"כ הנדר עצמו אין בו משום דברים שבינו לבינה שאיני נהנית לך אם עושה אני על כו' וא"כ הנדר עצמו יש בו משום דברים שבינו לבינה והתנאי אין בו משום דברים שבינו לבינה יפר ואיתא שם מפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו (פי' מפני שגנאי הוא לו וע"כ הוי דברים שבינו לבינה) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני צדדי עינוי נפש שלה (פי' דאין נ"מ דכיון דהתנאי הוי מדברים שבינו לבינה ע"כ הוי כמו דברים שבינו לבינה) וע"ז אמר שם בין על דעתיה דר"ז בין על דעתיה דר' הילא מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו' דהא שניהם אמרי דרחיצה לא הוי עינוי נפש לר' יוסי כו']:
עוד שם ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי ה"ז יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם:
והנה המפרשים נדחקו בזה הירושלמי ופירשו בדחוקים גדולים. ע"כ נראה לי שיש חילוף השורות (וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) בירושלמי אם ארחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ (כצ"ל) ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ אמר ר' אבא אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם והפי' הוא אם ארחץ והוי קשה לי' הא דתנן אם ארחץ דאם אמרה קונם הנאת רחיצה עלי א"כ מאי קאמר אם וכמו דאיתא בש"ס דילן אם ארחץ היכי קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם. אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ (פי' וע"כ ניחא הא דקאמר אם ארחץ) וע"ז פריך ויפר לה (פי' משום דברים שבינו לבינה ואפשר דסובר דתשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוי וא"כ כיון דקאמר אם אסורה מיד בתשמיש וכמו שהקשה הר"ן בנדרים שם אהא דקאמר לא לירחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה דאם אמרה אם אסורה למפרע עיי"ש וע"ז אומר בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ (פי' שאין לתרץ רק בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשארחץ א"כ אינה אסורה למפרע) וע"ז פריך דא"כ יכול לכפותה דהנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שניה היא שהיא הנייתו והנייתה. אבל הכא שתחילתה ברחיצה ע"כ אינו יכול לכופה דהא יכולה היא לקיים התנאי [ועיין בספרי נ"י (סי' י"ב) שהארכתי בזה אם יכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי והירושלמי סובר שיכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי כיון שהתנאי הוא בדבר שאינה משועבדת לו (ואף שביארתי דשיטת הירושלמי דאם תלתה בתנאי דעינוי נפש הוי עינוי נפש אף שיכולה לעבור על הנדר של דברים של בינו לבינה אעפ"כ הוי עינוי נפש התם הוא לענין דברים שבינו לבינה ועינוי נפש: אבל לעקור השיעבוד כיון שיכולה לקיים התנאי ע"כ לא הוי משועבדת ואינו יכול לכוף] ובכאן צ"ל ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ (וכמו דאיתא בש"ס דילן בנדרים (ד' פ') שנית אם ארחץ אם לא ארחץ כו' למה לה הפרה תתסחי וכן פריך בירושלמי ניחא אם ארחץ (והוא כמו דמשני שאמרה קונם הניית גופי עליך לכשתרחץ אם לא ארחץ ותרחץ). וע"ז אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ ואם לא ארחץ לעולם (פי' שאם תרחץ היום לא תרחץ לעולם) אם אתקשט ואם לא אתקשט (פי' שאם תתקשט היום לא תתקשט לעולם) ודו"ק:
שם (ה"ב) מתניתין אילו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כו' ובגמ' שמואל אמר אמרה קונם פירות העולם עלי והיה שם ציבורים בסידקי יקח לה מהן כו' נראה לי דאיפשר לומר דאי לאו הכי הוי נדרי שוא וא"צ להפר כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' י"ב) והבאתי שם מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"א) בד"ה שלא תטעום א' מכל הפירות לאו בכל פירות מדור לה דא"כ לא הוי חייל דאי איפשר לה לקיים כדאיתא פ"ב דנדרים (ד' ט"ו) דכי אמר קונם עינוי בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה אלא שלא תטעום במין א' שבפירות כו' וע"כ קאמר שמואל דהא דתנן אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר דאם היו צבורין בסידקי יקח מהם (פי' דאם הפירות צבורין בסידקי למכור בחנות אינן בכלל פירות העולם וע"כ לא הוי נדרי שוא]:
שם (ה"ג) קונם שאיני נהנה לבריו' אינו יכול להפר ויכולה היא ליהנות כו' א"ר יוחנן כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות כו' והוא כמו דאמר עולא בנדרים (ד' פ"ג) אמר עולא לעולם לאו בכלל בריות הוא ועוד אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות כו' והירושלמי קאמר כיני מתניתין ואינו יכול להפר כו' וצא קאי אמתניתין משום דהא דיכולה ליהנות כו' אעפ"כ בעל עדיף והוי כמו שאין פרנסתו ממנו דאפי' לר' יוסי נמי הוי עינוי נפש וכמו שהקשה הר"ן עיי"ש וע"כ קאמר בירושלמי דדינא קא משמע לן ולא שקאי על הא שיכול להפר. וכן לא קאמר כמו רבא דלעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר מפני שיכולה כו' דא"כ תקשה דהא אפי' לר' יוסי אם לא הי' פרנסתו אלא ממנו ה"ז יפר ולא משני כמו דאמר רב נחמן לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני נתגרשה יכולה כו' דלשיטת הירושלמי אינו כן כמו שביארתי (פ"ה דנדרים ה"ד) ובפ"ק דנזיר (הלכה ג') שיטת הירושלמי דאם בשעת הנדר לא הי' בעל בכלל בריות ע"כ אף לאחר שנתגרשה ובעל בכלל בריות אעפ"כ יכול ליהנות ממנו ותליבפלוגתא דר"י ור"ע דלר"ע שאומר אחר האיסר ע"כ יכולה ליהנות ממנו דלכל הדברים העיקר בתר הנדר (דלא כשיטת הש"ס דילן דזה הוא רק לענין הפרת הבעל דהיינו אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אעפ"י שנתאלמנה או נתגרשה אעפ"כ יכול להפר משום דהעיקר בתר האיסר שלא בחלות הנדר אבל לא לענין שאם תחילה אינו בכלל בריות ואח"כ הוא בכלל בריות אסורה ליהנות ממנה) משא"כ לשיטת הירושלמי וכמו דאיתא בירושלמי נדר מיורדי הים ולאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפלוגתא דר"י ור"ע דר' ישמעאל אמר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וכמו שהאריך בזה הר"ן עיין שם ודו"ק:
שם ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה מ"ט דריב"ח ואיש את קדשיו לו יהיו ור"י אמר לו יהי' יתנם לכל מי שירצה מתניתא פליגא על ריב"ח קונם כהנים אלו ולוים אלו יטלו על כרחו פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר (פי' וע"כ אין לו טובת הנאה כלל) תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אלו ולוים אלו יטלו אחרים [והנה הק"ע הקשה דלמה לו באומר וכו' הא אפי' לא אמר נמי שהרי אינו יכול ליתן לאדם אחר חוץ מכהנים ממילא צריך להניחם עד שיאבדו ואין לו בהדי טובת הנאה וכ הוא בבבלי (ד' פ"ה) ואיפשר לומר שהר"ן הביא שם מה שהקשה הרשב"א וא"ת א"כ איך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחוש דילמא מתשיל ומהני מדידי' (פי' וא"כ איכא גזל דהא כיון דמתשל עוקר את הנדר מעיקרא) לאו קושי' היא דתנן המקדש את האשה על תנאי שאין עליו או עליה נדרים חינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתני' הלכה אצל חכם והתירה וכן והוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת אע"ג דמצי מתשיל וחיילי קידושי למפרע כל אימת דלא מיתשל לא חיישינן דילמא מתשיל ה"נ דאם אתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימת דלח אתשיל לא חיישינן ע"כ:
וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל שיטת הירושלמי הוא דחיישינן דילמא מתשיל וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ז) אית תנא תני מותרין להנשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' מאן דמר מותרת להנשא בלא גט שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל זקן והוא מתיר לה את נדרה והיא אינה הולכת לפום כן מותרת להנשא בלא גט ומאן דמר אסורה להנשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באים לידי ממזרות אלמא דאפי בכה"ג חיישינן שלא תלך אצל חכם ויתיר לה א"כ כש"כ הכא דחיישינן שמא ישאל על נדרו כמו שהקשה הרשב"א וע"כ מתרץ הירושלמי באומר אי איפשי ליתן כל עיקר וא"כ אין לו טובת הנאה כלל דכיון שאינו רוצה ליתן לשום כהן א"כ אין לו טובת הנאה וע"כ יטלו על כרחו ודו"ק]:
(ה"ד) מתניתין קונם שאני עושה כו' אינו יכול להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ובגמ' תמן תנינן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר' מאיר אומר הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומר חולין רשב"ל אומר במותר חמש סלעים פליגין דו פתר לה במעלה לה מזונות כו' ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות ד"ה קדשו וכא אינו יכול להפר ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל. ע"כ סובר דאינו צריך להפר משום דהוי של בעל ואין בה כח להקדישו ר"י הסנדלר אומר שלה ר' עקיבא אומר שלה ר' יוחנן בן נורי אומר שלו (וע"כ אומר שיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו) ר"ע אומר יפר:
והנה הק"ע כתב דהא דאמר תחילה וכא אינו יכול להפר לא גרסינן לה והפ"מ כתב דלא קאי על מעשה ידי' לבעל אלא ברישא גבי שאיני עושה כו' אביך כו' ואגב קרא נסבא ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות דברי הכל קדשו ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל ע"כ אינו צריך להפר) ר"י הסנדלר אומר שלו (פי' וע"כ אומר דהוי חולין) ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליה יותר מן הראוי משום דהעדפה הוי להאשה) ריב"נ אומר שלו (פי' וע"כ אומר דיפר שמא יגרשנה ותהא אסור' לחזור לו וא"כ ההעדפ' הוי לבעל אלא שיפר שמא יגרש' כו') ר"ע אומ' יפר ובכאן צריך לגרוס וכא אינו יכול להפר (פי' דמקש' דכיון דההעדפה של האשה) וכא אינו יכול להפר דהא לא הוי דברים שבינו לבינה וא"כ אינו יכול להפר וע"כ אמר ר' בא בשאמרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יתר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר"ע אומר יפר (פי' מחמת שמתיירא שלא יהנה מן המותר ונמצא נהנה מן האיסור וע"כ אמר ר"ע דיפר וקושי' הירושלמי ותירוצו הוא בתוס' בכתובות (ד' נ"ט) בד"ה ר"ע אומר יפר דקסבר דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה כו' וא"ת והאיך יכול להפר והא אין זה מדברים שבינו לבינה וי"ל דהוי דברים שבינו לבינה לפי שאינו יכול ליזהר ולוקח ממש בצימצום את הראוי לו ולהניח שאינו ראוי לו וכן מקשה בירושלמי ר"ע אומר יפר וכא אינו יכול להפר (פי' דהא לא הוי דברים שבינו לבינה כיון דלא הוי של הבעל). וע"כ אמר ר' בא כשאסרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יותר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר' עקיבא אומר יפר:
וע"ז אומר ריב"נ אמר יפר (פי' שמא יגרשנה) ואמאי פליג על ר' עקיבא אמר רב הילא איפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה (פי' וא"כ כיון שנדרה הנאה ממנו בודאי לא תעשה יותר) שמתיירא (נראה לי שצ"ל) ואינו מתיירא שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ונמצא נהנה מן האיסור (פי' דהא ריב"נ סובר דהעדפה נמי הוי לבעל א"כ לא תעשה יותר ואם תעשה יותר לא יהנה מן האיסור דהא שייך להבעל) והא דלא קאמר דהעדפה שע"י הדחק נמי הוי לבעל אך כיון שאינו יכול לכופה א"כ במה שעושת ונמצא מתהנה ע"ז אומר שודאי לא תעשה יותר דהא אמרה קונם כו' וא"כ אינה רוצה שיהי' שייך להבעל ואף שאי איפשר להיות מצומצמות ע"ז אומר שאפי' יהי' לא יהנה מן האיסור דהא מן המותר הוי נמי לבעל (או דקושטא דמילתא נקט שבודאי לח תעשה יותר מה' סלעים אבל עיקר הטעם דלא שייך שמא יהנה מן האיסור כיון דהעדפה הוי לבעל) (ומה דשקל וטרי בהש"ס דילן דאיך מקדיש מעשה ידי' הא הוי דבר שלא בא לעולם עיין במה שביארתי בירושלמי כתובות (פ"ה ה"ה) עיין שם):
עוד שם אמר ר' הילא טעמא דריב"נ שמתוך שיודעת שאם מגרשה היא אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה והנה בספרי נחלת יהושע ביארתי שם הירושלמי והבאתי שם מה שהקשה הר"ן בכתובות בפרק אעפ"י על הא דאמר ריב"נ בנדרים (ד' פ"ה) בקונם שאני עושה כו' דריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור וכתב הר"ן שהקשו דאיך יפר משו' שמא יגרשנה והא אין הבעל מיפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה וכאן כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה האיך הוא יכול להפר ותירצו דכיון דמסקינן בגמ' דמדינא חייל קונם מעכשיו אלא משום דאלמוה לשיעבודא כמו שאכתוב בסמוך כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולא לאפקועי זכותי' במאי דהוי מצי מיפר מדינא ולי נראה דאיפשר כי היכי דס"ל לר"ע בנדרים (ד' פ"ט) בנדרי עינוי נפש דהאומרת הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר כיון דהשתא מיהת אשתו היא דבתר שעת הנדר אזלינן וקייל"ן הכי כה"ג נמי אמרינן בדברים שבינו לבינה עכ"ל:
והנה בספרי שם ביארתי דאף ששיטת הירושלמי דאזלינן בתר האמירה לכל הדברים דלא כשיטת הש"ס דילן דלא אזלינן אלא רק לענין הפרת הבעל אם נדרה כשהיא ברשותו ואח"כ נתגרשה אעפ"כ קשה דאיך מיפר וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דאע"ג דקייל"ן דהבעל מיפר עד שלא חל הנד הני מילי כשתלתה נדרה בדבר שהיא עשוי' לעבור על תנאה דומיא דאם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך כיון שהיא מצטערת אם לא עשתה לפיהן כאילו עשתה דמי והיינו דאיתא בריש פרקין (ד' ע"ט) אלימא דאמרה קונם פירות עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה פי' דכיון שאיפשר שנא תרחוץ א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה ועיין לקמן (ה' י"א) ושם יתבאר עוד בזה וע"ש שהבאתי מה שכ' הר' יונה והביאו הב"י דאף שמיפר אעפ"י שלא חל הנדר היינו דווקא בתולה בזמן משום דממילא חייל אבל תולה במעשה אינו מיפר עד שיהיה וביארתי שם דהטעם הוא דאעפ"י שמיפר עד שלא חל פ"מ לא הוי דברים שבינו לבינה שאיפשר שלא תחול הנדר:
[וע"כ ניחא מה שאומר בירושלמי א"ר הילא טעמא דריב"נ מתוך שהוא יודע שאם מגרשה והיא אסור' לחזור לו אף מקניטתו והיא מגרשה משום דהוי קשה לר' הילא דנהי דקייל"ן כר' עקיבא דלכל הדברים אזלינן בתר האמירה (ובפרט לשיטת הירושלמי כמו שביארתי) אפ"ה כיון שבשעה שאינו מגרשה לא חל הנדר אלא דלאחר שתתגרש חל הנדר וע"כ כיון דהאמירה היה בעת שהית' נשואה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אפ"ה אמאי יפר כיון דהנדר תלוי בגירושין ומעכשיו לא חל (ובפרט לשיטת הירושלמי דאין קונמות מפקיעין מידי שיעבוד וא"כ א"א לתרץ כמו שכתב הר"ן כיון דמעכשיו חייל אלא דאלמוה לשיעבודא ע"כ יכול להפר וא"כ אינו חל רק לאחר הגירושין א"כ תלוי במעשה הגירושין ודבר התלוי במעשה אינו יכול להפר וא"כ הוי כמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דתלתה תנאה בדבר שאינה עשויה לעבור עלי' אינו מופר אלא א"כ חל הנדר וע"ז משני ר' הילא מתוך שיודעת שאם נתגרשה שאסורה לחזור אף מקניטתו והוא מגרשה (פי' שאם לא יפר לה בודאי שתבוא לידי גירושין וע"כ הוי כמו שעשוי' לעבור עליה כמו קונם שאני נהנית לך אם עושה אני כו'] (ולפי"ז אין צריך להגיה כמו שכתב הק"ע אף היא מקניטתו והוא אינו מגרשה ופי' הק"ע דהוי קש' ליה לר' הילא כיון דעכשיו ליכא למיחש מידי כו' למה יפר הא לא הוי ליה דברים שבינו לבינה עכשיו ולכשיגרשנה ה"ל כדברים שבינה לבין אחרים שאינו יכול להפר וקאמר ר' הילא דהיינו טעמא שאף עכשיו צריך להפרה זו דה"ל כדברים שבינו לבינה דלפי שהיא יודעת שאם הוא מגרשה שאסור לחזור לו היא מקניטתו ואינו מגרשה) אלא דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי והוא מגרשה וכמו שביארתי]:
אך דעדיין יש להקשות מהירושלמי דריש פרקין (ה"א) דאיתא שם ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם מה ביניהן כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך ויפר לה (פי' דהא מעכשיו אסורה אם יגרשנה) בשלא אמרה קונם כו' ופי' שלא אמרה רק קונם הנייתי עליך לכשאצא מרשותך כו' וע"כ אם הוא מנדרי עינוי נפש יכול להפר אבל אם הוא מדברים שבינו לבינה אינו יכול להפר וא"כ לר"י הסנדלר דסבר כר' יוסי כמו דאיתא התם על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר א' דתנינן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו (והירושלמי אינו סובר כמו דמסיק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) דנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים אין בהם עינוי נפש לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר וא"כ לריב"נ החילוק דנדרים שבינו לבינה אינו מיפר אם אמרה לכשאתגרש וא"כ קשה דאמאי יפר דהא לריב"נ נמי אינו חל אלא לאח"כ וא"כ צריך לומר כמו שכתב הר"ן דבקונם מעשה ידי כו' מהשתא חל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ולא אלמוה לשיעבודא דלא יום להפר). ואפשר לומר דשיטת הירושלמי דאם אמרה מתחילה שלא תחול אלא לכשאתגרש א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה כלל והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) דפליגי ר"י ור"ע באשת איש כשאמרה הריני נזירה לכשאתגרש דר"י אומר יפר ור"ע אומר לא יפר והברייתא זו ליתא בירו' והא דפליגי היינו רק אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונתגרשה בתוך שלשים יום אבל אם אמרה תחילה הריני נזירה לכשאתגרש בהא מודה ר"ע דלא אזלינן בתר אמירה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) אביי אומר אפי' תימא ר"י מתניתין דתלי' נפשה ביומי וע"כ ר' ישמעאל נמי מודה דיכול להפר ברייתא דתלי נפשה בגירושין וע"כ לא פליגי רק אם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש ולשיטת הירושלמי לא פליגי רק במתניתין אבל אם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש ר"ע נמי מודה דאינו יכול להפר:
שם (ה"ה) אמרה קונם תאנה שאיני טועמת ועוד ענב הפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (ע' מה שביארתי ע"ז בפ"ק דנזיר (ה"ג) ע"ש):
(ה"ו) מתני' יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רמ"א לא יפר וח"א יפר ובגמ' א"ר זעירא טעמא דר"מ עיל' הוא רוצה שתדור יגרשנ' דלכן הי' לו לגרשה וגירס' הק"ע ופ"מ (להפר) משעה ראשונה (פי' דטעמא דר"מ שעילה הוא רוצה לגרשה שבאמת ידע שיש מפירין אלא עילה הוא רוצה שתדור ויגרשנה וע"כ אמר ר"מ דלא יפר והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ז) דפליגי בזה אי הוי שמועה וע"כ אינו יכול להפר אחר מעל"ע דר"מ אומר לא יפר דכיון ששמע שנדרה אעפ"י ולא ידע שזה. נדר אעפ"כ לא מיפר דכיון שיודע שיש מפירין אעפ"י שלא ידע כו' אעפ"כ לא יפר משום דהוי אחר יום שמעו ורבנן סברי דכיון שלא ידע שזה נדר ע"כ יכול להפר אפי' אחר יום שמעו:
[ונראה לי דע"כ מפרש הירו' הפלוגת' דטעמא דר"מ משום דעילה הוא רוצה כו' אבל באמת ידע שיש מפירין ואינו מפרש כשיטת הש"ס דילן דלש"ס דילן ניחא דאעפ"י שלא ידע שיש מפירין אעפ"כ אינו יכול להפר אחר מעל"ע משום דהוי ביום שמעו וזהו לשיטת הש"ס דילן דשעה שאינה ראוי להפר עולה מן המנין כמו שביארתי בריש פרקין וכמו דאיתא בנדרים (ד' ע"א) וכמו שכתב הרא"ש שם וע"כ אעפ"י שלא ידע שזה נדר דכיון שלא ידע שזה נדר א"כ הוי שעה שאינה ראוי' להפר אך שעה שאינה ראוי להפר נמי עולה מן המנין דאפי' גירשה נמי אין יכול להפר אם החזירה לאחר מעל"ע אע"ג דבודאי אינו יכול להפר וע"כ כיון דהוי לאחר יום שמעו ע"כ אינו יכול להפר אבל לשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין וא"כ כיון דלא ידע שזה נדר א"כ הוי כמו שעה שאינה ראויה להפר ולשיטת הירו' אינו עולה מן המנין ע"כ אומר דטעמא דר"מ הוא דעילה הוא רוצה שתדור וע"כ לא מהימן במה שאומר שלא ידע שזה נדר דאעפ"כ היה לו להפר אלא ודאי דעילה הוא רוצה וע"כ לא יוכל להפר ולשיטת הש"ס דילן ברישא דאם לא הוי ביום שמעו כלל אבל שעה שאינה ראויה להפר עולה מן המנין ועיין בספרי אבי הנחל (דרוש ח') מה שביארתי שם בזה:
שם (ה"ט) מתניתין ונדר אלמנה וגרושה יקום כו' כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ואינו יכול להפר כו' נדרה והיא ברשות הבעל והיפר לה אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אעפ"י שנתאלמנה או שנתגרשה בתוך שלשים יום ה"ז מופר נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר ובגמ' הדא היא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר ר"ע אומר אחר האיסר הי' נדר ואיסר כאחת האיך עבידא אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת הנה הק"ע פירושו דחוק מאוד וגם הפ"מ לא ביאר כל הצורך:
[ע"כ נראה לי שהפי' הוא הדא הוא ר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וע"כ פליגי בזה אם האיסר דהיינו שעת הנדר גופא היה ברשותו ואח"כ בשעת חלות הנדר לא הי' ברשותו או שבשעת האמירה לא הי' ברשותו ואח"כ היה ברשותו וע"ז אומר היה נדר ואיסר כאחת (פי' שבשניהם היה ברשותו ואעפ"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע) וע"ז אומר האיך עבידא (פי' כיון שבשניהם היה ברשותו א"כ איך תלי בפלוגתא דר"י ור"ע) וע"ז אומר אמרה הריני נזירה לאחר שנשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת (פי' ואעפ"כ חלי בפלוגתא דר"י ור"ע] והוא כמו דתנן נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר וא"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע דלר' ישמעאל שאומר דאחר הנדר (היינו אחר חלות הנדר יכול הבעל להפר דלא הוי קודמין ואין הבעל מיפר בקודמין כיון שחלות הנדר הוא לאחר שהחזירה ור' ישמעאל אומר דבתר הנדר היינו חלות הנדר) אבל ר"ע שאומר דאחר האיסר (פי' בשעת הנדר גופא) וא"כ כיון דהאמירה היה מקודם שנתגרשה ולא היפר ונתגרשה והחזירה אח"כ א"כ הוי כמו דתנן הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום דאינו יכול להפר משום שאין הבעל מיפר בקודמין וא"כ ה"נ אין הבעל מיפר בקודמין וא"כ היינו נדר ואיסר כאחת ואעפ"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע (והא שאומר דלר"י שיכול להפר משום דאזיל אחר חלות הנדר איפשר לומר דאפי' החזירה לאחר מעל"ע לשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין) ודו"ק]:
שם (הי"א) מתניתין קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך כו' ה"ז יפר ובגמ' תני ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר ומפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני בנדרי עינוי נפש שלה:
והנה איפשר לפרש כמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ח') על מה שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' נדרים הי"ב) יש לבעל ולאב להפר נדרים שלא חלו עדיין ולא נאסרה בהם כיצד כגון שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני ה"ז מופר אעפ"י שעדיין לא הלכה ולא נאסרה בהם ותמה הלח"מ שם על הטור שכתב (בסוף ס' רל"ד) גבי קונם שאני נהנה טעמא דגנאי הוא לבעל לא תהנה היא מאביה אם תעשה לפי' כו' משמע דבלאו האי טעמא לא סגי משום דלא הוי דברים שבינו לבינה ובסימן זה כתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמופר אע"ג דלא שייך טעמא דגנאי:
והנה כתבתי שם דאיפשר ליישב במה שכתב הר"ן בנדרים (ד' ע"ט) על הא דפריך הגמ' היכי דמי אלימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלה והקשה הר"ן דמשמע דכלהיכ' דלא רחצה לא מיתסרן פירו' עולם עלה ולא חיישי' שמא תרחוץ ואיכא למידק דהא אמר ר"י בנדרים (ד' י"ד) קונם עיני בשינה היו' אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למח' דבתנאי לא מיזדהר וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה ותיתסר מהשתא ולאו קושי' היא דאם אמרה בהדי' קונם פירות העולם מהיום אם ארחץ ה"נ אבל כיון שתלתה נדרי' באם אין במשמע שתחול נדרה אלא להבא (ובפ"ג דשבועות כתב הר"ן דכי אמרינן דאם אמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ דאינו אסור אלא לאחר רחיצה ואכילת איסור קודם התנאי שרי הני מילי בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כיונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' כונתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות אחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר א' אם תאמר שלא נאסר ולא לאחר שתתקיים תנאו נמצא שיהי' איפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל האיסור ראשון הילכך אמרינן דכוונתו הי' שכל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף יחול וגבי גט מפני שכל המגרש בקושי מגרש אמרינן דכונתו שלא רצה שיחול הגט למפרע):
וע"כ ניחא שפיר לפי מה שכתב הר"ן דבנשבע על ככר שלא ואכל אם אכל זה ודאי כונתו שיהא אסור מיד דאי לאו הכי איפשר שיאכל האיסור קודם התנאי ותבטל נדרו וא"כ ניחא שפיר מה שכתב הטור (ס' רל"ד) אבל משנדרה מפירין אעפ"י שלא חל הנדר כיצד אמרה קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני אעפ"י שלא חל הנדר כיון שלא הלכה יכול להפר דאף שאיפשר לה שלא תלך ולית בזה גנאי אפ"ה יכול להפר דהא אסורה בככר זה מיד דהא קיי"ל כר"י בפ"ב דנדרים (ד' י"ד) דאל ישן היום שמא ישן למחר וא"כ הוי עינוי נפש מיד משא"כ בקונם שאני נהנה כתב הטור (ס' רל"ד) טעמא דגנאי הוא לבעל שלא תהנה מאבי' מפני שלא תוכל ליהנות התם התנאי נמשך אח"כ נמי ע"כ צריך הטור לכתוב טעמא דגנאי דהא התם תוכל ליהנות ממנו קודם שתעשה לאבא כו' דהא התם אין התנאי רק שתהא אסורה מכאן ולהבא ע"כ צריך לטעמא דגנאי (ועיין שם בספרי נ"י (ס' ח') שהארכתי בזה
ובזה יש לבאר הא דפליגי חברי' ור"ז ור' הילא דחברי' אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו (פירוש משום שגנאי הוא לו) וע"כ יכול להפר אעפ"י שלא חל ור' זעירא ור' הילא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה שסוברים דהאי אם היינו שאסורה למפרע (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דנדרים) והבאתי בס' ע"י (ס' ד') ראה קציעות ממשמשים ובאים ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן טלית זו קרבן אם אינה נשרפת למפרע קדשו או מכאן ולהבא קדשו אלמא דמספקא לי' להירו' באם אמר אם אם אסור למפרע או מכאן ולהבא) וע"כ חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה (כצ"ל) וכן הוא (ה"ב) וע"כ יכול להפר וכן ברישא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך אסורה לעשות מיד שמא תעבור על נדרה (ופליגי על שיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' י"ד) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום והוא משום דבאיסורא יזדהר) וחברי' פליגי ע"ז וע"כ יפר ור' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו משום דגנאי הוא לו אבל עינוי נפש דידה ליכא דברישא מותרת משום דבאיסורא מזדהר ואפי' בסיפא האי אם לאחר הוא וא"כ כל זמן שאינה עושה לאבא ולאבי' מותרת היא ליהנות וא"כ מ"ט יפר אלא משום עינוי נפש שלו שגנאי הוא לו:
[ובזה יתבאר הירושלמי (פי"א ה' ב') ר' יוחנן בשם ר' ינאי היו לפניו ב' חתיכות אחת יפה ואח' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה עיניה מן הרעה ה"ז יפר מפני מה הוא מיפר חבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה רבי זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו. והנה המפרשים נדחקו בזה:.
ע"כ נראה לי שהפי' היו לפניו ב' חתיכות הא' יפה והא' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה מן הרעה (פי' שנתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה דהיינו חם תאכל מן היפה אז אסורה בהרעה. אבל אם לא תאכל מן היפה אז אינה אסורה בהרעה) (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ח) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו) וע"כ נקט ב' חתיכות א' יפה וא' רעה וע"כ כיון שתלתה עיניה ביפה דהיינו אם תאכל מן היפה לא תאכל מן הרעה וע"כ אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי דיפר וע"ז מביא הפלוגתא דחבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה כמו דאיתא לקמן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה והוא משום שאסורה ליהנות לו מיד שמא תעשה לאביה וע"כ יפר מיד והא דפליגי ר' הילא ור' זעירא דהוא מפני עינוי נפש שלו דהיינו מחמת גנאי היינו משום דהתם אינה אסורה ליהנות אלא לאחר שתעשה לאביה וא"כ אינה אסורה מקודם אבל בהא דר' ינאי שהיו לפניו ב' חתיכות ונתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה והיינו אם תאכל מן היפה וא"כ אסורה בהרעה מיד אולי תאכל מן היפה וכמו שכתב הר"ן דבשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו הכונה זו שאם תאכל זו אסור למפרע דאי לאו הכי איפשר שיתקיים תנאי ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם יאכל האיסור ראשון וה"נ אם נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ובודאי כונתו היה שאם תאכל מן היפה אסורה בהנאתו למפרע דאי לאו הכי א"כ איפשר שתקיים תנאה ולא תחול נדרה כלל דהיינו שתאכל תחילה מהרעה ואח"כ מן היפה וא"כ ודאי כונתו שאסורה בהרעה מיד וכיון שאסורה מיד ע"כ יוכל להפר. וע"ז מביא הפלוגתא דפליגי חבריא ור' יונה ור' הילא לקמן מפני מה הוא מיפר. וע"כ אעפ"י דהכא ליכא גנאי. אך הכא כ"ע מודו דאסורה בהרעה מיד וע"כ יוכל להפר דבהרעה נמי מתענה והא דקאמר נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה (היינו שמפני מה נדרה שלא תאכל חתיכה זו אם תאכל זו היינו משום דהא' יפה והא' רעה וע"כ מיפר אעפ"י שהרעה אסורה רק על תנאי אם תאכל מן היפה אך דמ"מ אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ואם תאכל מן היפה אסורה למפרע (וכמו שתרצתי דברי הטור (ס' רל"ד) שכתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמיפר אף על גב דלא שייך טעמא דגנאי) ודו"ק:
ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') ושם ביארתי דהפלוגתא הוא דהא דפליגי ר' נתן וחכמים דחכמים אומרים דמיפר אעפ"י שלא חל הנדר אבל מ"מ היינו דוקא בדבר התלוי בזמן (כמו שכתב הר"ן) אבל בדבר התלוי במעשה אינו מיפר וע"ז אומר מפני נדרי עינוי נפש שלו (פי' דכיון דהא דמיפר דברים שביני לבינה הוא משום קפידא דבעל (וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ב) גבי נדרה מב' ככרות כו' ולגבי הבעל אין זה בידו דילמא תעבור על תנאה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אבל ר' זעירא ור' הילא לא ניחא להו דכיון דבידה שלא תעבור על התנאי ע"כ לא התחיל הנדר אע"ג דמצד הבעל אינו בידו וע"ז אומר מפני עינוי נפש דידה דודאי עשויה לעבור על התנאי כמו שכתב הר"ן עיי"ש שהארכתי בזה (רק דהא דמביא פלוגתא זו (בה' ב') גבי היו לפניו שתי חתיכות א' יפה וא רעה משמע יותר כמו שביארתי כעת) ודו"ק]: