תמן תנינן שבוע' שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרי' אסו' ובשבועו' מותר (ופי' הפ"מ כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרי' מבשבועו' והכי גרסי' דבר שאילו בשבועו' אסור ובנדרי' מותר) לא על הדא אמרת אלא על הדא אחד דברים של עצמן ואח' דברים של אחרים אמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר כו' על תרתיהון זה חומר לשעבר מלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן הוא דחוק

[ע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו וקאי אסוף מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד וע"כ מדייק אהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי דמשמע דאתי למעוטי (וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זו היא למעוטי מאי למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי לא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן כו' ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות כו'):

וכן מדייק בירושלמי על הא דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' וע"ז אומר דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פירוש דהיה סבור דהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת) וע"ז קאמר זו היא שבועת ביטוי ולמעוטי נדרים דיש נדר בתוך נדר וא"כ אם אמר קונם ככר זו ואח"כ חמר קונם ככר זו דחל נדר על נדר וע"ז קאמר דברים שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' בתמיה) דהא ודאי לא חל על נדר ג"כ וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' י"ח) וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמיר נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה חייב ב' ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחת ואכלו אינו חייב אלא אחת כו' ודחה פירושו זה אלא דאפי' אמר קונם ככר זה עלי ב' פעמים אינו חייב אלא אחת וע"ז קאמר בירושלמי דברים שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר וע"ז אומר לא על הדא אמרת אלא על הדא (פי' דתנן זו היא שבועת ביטוי כו' דלא למעוטי נדרים קאי רק אמתניתין דתנן בשבועות (ד' כה) דא' דברים של עצמו וא' דברים של אחרים ר' בא בשם שמואל שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו על לשעבר וע"ז קאי הא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד (פי' דדוקא אהא דתנן כיצד אמר שבועה שאין לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ולא נתתי כו' אבל שבועה שנתן פלוני מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר) וע"ז קאי מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אבל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אבל לא אמתניתין דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אשכח תני על תריהון (פי' דהא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד קאי אמתניתין דתנן א' דברים של עצמו כו' למעוטי דדבר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וגם אהאי מתניתין גופא והוא זו חומר לשעבר מלהבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת:.

וע"ז אומר זו היא שבועת ביטוי כו' והוא למעוטי דאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל א' וא' והא דלא קאמר כמו הש"ס דילן דאתא למעוטי להבא באוכל ולא אכל שאין חייבין על זדונה מכות דא"כ תיקשי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמו דאיתא בשבועות (ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמ' דאהן טעמא דאהן טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום דהוי לאו שאין בו מעשה מה נפקא ביניהן שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור (וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) דבעינן התראה דווקא בשעת השבועה וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל ופירש"י דלא מהני התראה בשעת עבירת התנאי אלא בשעת השבועה) אין תימר משום ל"ת שאין בו מעשה הרי יש בה מעשה ועוד דאפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איפשר שילקה אם שרפה והשליכה לים אבל הש"ס דילן לא סבר הכי והוא דכיון דעברעל לאו שאין בו מעשה דהיינו שלא אכל אעפ"י ששרפה לא הוי לאו שיש בו מעשה והכי משמע בתוס' בשבועות (ד' ד') אהא דקאמר התם שבועה שלא אוכל ככר זו כו' ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' אבל אוכל ולא אכל לא לקי וכתבו התוס' בד"ה אבל כו' וא"ת מנלן דפליג דילמא מתניתין דהכא איירי בזורק ככר לים דהוי התראה ודאי ולעולם תרוייהו ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה אלמא שיטת התוס' דזה הוי לאו שאין בו מעשה אבל לשיטת הירושלמי הוי לאו שיש בו מעשה וכ"ת א"כ מיפטר משום התראת ספק אך דהגרסא מוחלפת דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה וכמו שהבאתי שם בספרי (ס' י"ט) דבש"ס דילן אמרינן במכות דר"י דאמר דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ולר"ל אינו לוקה משום דהוי התראת ס' וכן איתא בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ד) וכן בפי"א דיבמות ובפ"ח דנזיר) וא"כ כיון דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ אם שרפה והשליכה לים הוי יש בו מעשה לשיטת הירושלמי ע"כ אינו מפרש כמו הש"ס דילן דאתי למעוטי אוכל ולא אכל (והפ"מ פי' כל הירושלמי הזה בדחוקים גדולים עיין שם ודו"ק]:

עוד שם ר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה כיי דתנינן תמן עד שבא ר"ע ולימד שנדר שהותר מכללו הותר כולו אמר לי' מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לכש"כ ר' יוסי בשם ר' הילא משם נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר הנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהפי' שר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר' עקיבא להוסיף על דברי ב"ה (פי' אם הא דאמר ר' עקיבא גבי הא דפותחין בשבת ויו"ט הוא להוסיף על דברי ב"ה (פי' ששם הוא רבותא יותר דאפי' בכה"ג אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו או שבכאן הוא רבותא יותר לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו והא דאמר ר"ע שם נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו שבזה אף ב"ש מודו (וכה"ג יש בירושלמי בפסחים (פ"א ה"ו) תני ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכין משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דר' יוחנן אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה (פי' וא"כ מהו החידוש בדברי ר"ח סגן הכהנים) ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש דפליגי גבי פיגול דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה מודו בזה דשורפין טומאת תורה ועיקר הרבותא הוא אליבא דב"ש דאפי' בית שמאי מודו בזה) א"ל מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כש"כ (פי' וא"כ ודאי ר"ע בא להוסיף על ב"ה דאפי' בנדרים שצריך חקירת חכם נמי אמרי' כיון שהותר מקצתו בטל כולו וא"כ כיון דב"ש פליגי הכא אע"ג שא"צ חקירת חכם א"כ מכ"ש דב"ש פליגי התם בנדרי' שצרי' חקיר' חכם דלא אמרי' דכיון שהות' מקצתו הותר כולו וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא משום נדר טעות שאילו הי' יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר וע"כ איפשר אף דב"ש דפליגי בהא אבל התם מודו ושני' אליבא דב"ש ואיפשר לומר דפליגי והוא שר' בא סובר דמתניתין מיירי במחליף כמו דאיתא בנדרים (ד' כ"ו) אמר רבה דכולי עלמא כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולהון אסור ואבי' מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר (ופי' הר"ן דכיון דאיכא תרתי חדא דאיכא טעות לגבי האב ולגבי אחריני יש ג"כ טעות כו' שהוא אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם אפי' אחרים לא הי' אוסר אותן באותו לשון ולפיכך הי' אומר שלא הי' אומר כולכם אלא פלוני ופלוני וכיון דאיכא תרתי דהיינו טעות גמור לגבי אביו וטעות בלשון לגבי אחרים ס"ל לב"ה דכה"ג מקרי נדר שהותר מקצתו הותר כולו) ורב' אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הי' יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולם אסורין חוץ מאבא כו' וע"כ סובר ר' בא דשם גבי שבתות ויו"ט הוא רבותא יותר ור"ע בא להוסיף על דברי ב"ה והוא משום דסובר דכאן מיירי דהוה טעות לגבי האב וטעות לגבי אחרים שהי' אומר זה וזה אסורין וא"כ לא הוי חידוש כ"כ. וע"כ בא ר"ע להוסיף דאפי' גבי שבתות ויו"ט שצריך חקירת חכם נמי אמרינן דכיון שהותר מכללו הותר כולו וע"כ בא ר"ע להוסיף ע"ד ב"ה ור"י בשם הילא דאמר משום נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי לא הייתי נודר א"כ לא הוי טפות רק לגבי האב. וע"כ כיון שב"ה סברי הכא דכיון שהותר מקצתו הותר כולו מכש"כ התם דנדר ע"י חכם דהותר כולו וא"כ הא דקאמ' ר"ע דנדר שהותר מקצתו הותר כולו הוא רבות' אליבא דב"ש:

[ובזה יתיישב מה שהבאתי הפר"ד בס' עמק יהושע (חלק ב' ג') הירושלמי (פ"ה דברכות) ר' ברכי' א"ר יוסי ורבנן חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו כו' מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחומא כו' סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו אית דבעי מימר כבנה של צרפות והקשה הפר"ד על הרא"ש שנסתפק דלרבה אדם שנדר משני דברים כו' ומצא חרטה על א' מהם מי אמרינן הכא מודי דהותר כולו כיון דלא שייך החלפה דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה או דילמא לא אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אלא היכא דמחליף והקשה מהירושלמי דמוכח דבב' דברים נמי אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אע"ג דלא שייך החלפה לא בעינן החלפה ואמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו וביארתי שם שיש חילוק בין היתר ע"י טעות דבעינן החלפה ובין אם ההיתר ע"י חכם:

אבל לפי מה שביארתי כעת פליגי בזה בירושלמי דלר' בא מיירי דווקא ע"י החלפה אבל לר' יוסי בשם ר' הילא לא בעינן החלפה וכרבא דלא בעינן החלפה וא"כ ניחא הא דקאמר דנדר שהותר מכללו הותר כולו כיון דלא בעינן החלפה ודו"ק]:

שם (ה"ה) הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש להן פדיון הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו וטלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון ובגמ' ראה קציעות כו' למפרע קדשו או מכאן ולהבא מה נפיק מביניהון נהנה מהן אין תימר למפרע קדשו מעל אין תימר מכאן ולהבא לא מעל עיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') שכתבתי שם שהבעי' בירושלמי אם אמר אם אם אינו חל אלא לאחר שתעבור על התנאי או שחל למפרע עיי"ש שהבאתי מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' ע"ט) ומה שכתב הר"ן (פ"ג דשבועות) עיי"ש:

עוד שם חזקי' אמר א חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין להם פדיון פתר לכשיקצצו אין להם פדיון והפ"מ הביא מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דבתרתי פליגי בר פדא ועולא משום דסבירא לי' לבר פדא דקדושה לא פקע בכדי קאמר דפדאן חוזרות וקדושות דאי לאו הכי למה להאי גברא למימר עד שיקצצו אם לומר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר דקדושה לא פקע לה בכדי וכיון שכן למה לא הקדישו לחלוטין ואמר עד עולם ע"כ צריך לומר שאפי' קודם שיקצצו תחזור קדושתם עליהן הילכך כי קתני אין להם פדיון לא בא לומר שלא יהיו צריכות פדיון לכשיקצצו דאי אפשר דקדושה לא פקע בכדי אלא לומר שאין פדיונן מוציאין לחולין עד שיקצצו ועולא פליג עלי' ואמר דלאחר שיקצצו אין צריכין פדיון דקדוש' פקע בכדי וכיון שכן לעולא זה שאמר עד שיקצצו לא בא לומ' שאפי' יפדו יחזרו לקדושתן כו אלא לומ' שיהא קדוש עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן כו' והביא ראי' לזה מהירו' דתלי פלוגתא דבר פדא ועולא בפלוגתא דחזקי' ור"י דגרסינן התם חזקי' אמר פדאן חזרו לקדושתן ר"י אמר פדאן פדויין מתניתא פליגא עלי' דר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון כו':

[ונ"ל דהא דקאמר אין להם פדיון והקש' הש"ס בנדרי' (ד' כ"ח) וליתני קדושות ואינן קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא רישא נמי אין להם פדיון דבשלמא לחזקיה דאמר אין להם פדיון היינו דאם פדאן חוזרות וקדושות ניחא מה דתני אין להם פדיון אלא לר"י דאמר לשיקצצו אין להם פדיון היינו שאינם צריכים פדיון א"כ ליתני קדושו' ואינן קדושות ע"כ נראה לי שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאליה כו' הרי את מקודש' לי שלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט כו' הקדש יוצא בלא פדיון כר"ש דר"ש אמר נכנסין ולא נותנין אמר ר' יוסי ב"ר בון תיפתר דברי הכל בשדה מקנה (פי' ששדה מקנה יוצא בלא פדיון) (והירושלמי לא ס"ל הא דאיתא בנדרים (ד' כ"ט) דאמר רבא מי קמדמת קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקע בכדי) וע"כ תני אין להם פדיון (פי' שאינן צריכין פדיון וכמו דמצינו בשדה מקנה שיוצאה בלא פדיון אלמא דקדושת הגוף פקע בכדי]:

עוד שם אמר ר' יוסי מה שאמר חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהן קדושתן מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמןהוא אמר פדיין פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקע ממנה קדושתן לא צריכא דלא כשנתן לה שתי פרוטות אחת מכבר ואחת לכשיגרשנה:

והנה הירושלמי הזה צריך לבאר הא דאמר לא צריכא דלא כשנתן לה שתי פרוטות והוא דאיתא (בפ"ג דקידושין ה"ה) בעון קומי ר' יוחנן מה בינה לאומר ה"ז תרומה על המחוברין הללו שיתלושו א"ל תמן יש בידו לתלוש ברם הכא אין בידו לשחרר (פי' וע"כ כיון שלא הוי בידו ע"כ אינה מקודשת) התיב ר' פס הגע עצמך שהי' שפחתו אמר ר' בא בר ממל כשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פי' כמו דאית בקידושין (ד' ס"ב) התם מעיקרא בהמה והשת' דעת אחרת) עוד שם דילמ' ר' הושעי' רבה ור' יודן נשיי' הוו יתבין אמרין נימא חדא מילה בקידושין האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי לאחר שאגרשך מהו גחכון וקמון להון א"ר יוסי ולמה גחכון לא אמר ר' אבא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת:

והנה הק"ע והפ"מ פירשו דכמו דבשפחה לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת וע"כ אע"ג שבידו לשחררה לא הוי קידושין והכא נמי לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת ולא הוי קידושין ולי נראה שהפי' כן הוא שר' יוסי שאל למה גחכון (פי' דאפשר דהוי קידושין) ואמאי הא אמר ר' בא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פירוש דהטעם דהאומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לכשאשתחררך דלא הוי קידושין משום דכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת זהו דוקא בשפחה והכא לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פי' בתמי') לא דמי לשפחה וא"כ כיון שבידו לגרש' איפשר דהוי קידושין דהא בידו לגרשה והכא ליכא טעמא דנתלית בדעת אחרת וא"כ למה גחכון. וע"ז אומר אין את בעי מקשי' הכי קשי הוי חד בר נש אזיל לקדושי חדא איתא קמי חברי' ואמר לה הוי ידעה דההן גברא דהוא אזיל מקדשתך דעתי' בישא עתיד הוא מישבק ליך (פי' שזה שרוצה לקדשך הוא אדם רע ובודאי יגרשך) אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך (וכ' הפ"מ ובהא הוא דמספקא לן טפי משום שבידו לקדשה מעכשיו כו' והוא דחוק) והפי' הוא דבאומר הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לאחר שאגרשיך הוי קידושין משום שבידו לגרשה ואי בעית מקשי' הכי קשי דהתם אמר לה שתתקדשי לאחר שיגרשך ובזה ודאי דלא הוי קידושין דהא אין בידו לגרשה. ואע"ג דהשתא יכול לקדשה בהא סובר הירושלמי דאפ"ה אינה מקודשת אבל אם המקדש אומר הא לך פרוטה זו לאחר שאגרשיך הוי קידושין דהא בידו לגרשה ובהא ליכא הטעם דדעת אחרת וע"כ שאל ר"י ולמה גחכון כו':

וע"ז אומר תמן תנינן הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת כו' חזקי' אמר פדיין חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון אמר ר' יוסי מ"ד חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהן קדושתן:

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא חמר פדיין אחר פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקעו ממנה קידושין (והפ"מ נדחק שם) (וכצ"ל) תמן הוא אומר פדאן אחר פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר התקדשי לי לאחר שאגרשיך לא פקע ממנה קידושין והוא כמו שביארתי דר' יוסי אומר ולמה גחכון דכיון דיש בידו לגרש ודאי הוי קידושין דלא דמי לשפחה דהתם כשנשתחררה נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרשה נתלית בדעת אחרת (פי' בתמי') וע"כ הוי קידושין דאעפ"כ אמאי הוי קידושין דהא כיון שנתגרשה ובאה לרשות עצמה הוי כמו דפדאן אחרים (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ל') דאשה כפדאוה אחרים דמי וא"כ כבר פקע הקידושין וא"כ איך תתקדש אח"כ) וע"ז משני לא צריכה דלא (פי' דלא צריכה אלא) כשנתן לה ב' פרוטות א' מכבר ואחת לכשאגרשיך (כצ"ל) וא"כ פרוטה הראשונה ודאי פקע הקידושין אבל הוא נתן לה עוד פרוטה שתתקדשי לאחר שאגרשיך וע"כ כיון שיש בידו לגרש לא הוי דשלב"ל וע"כ אפשר דהוי מקודשת (והפ"מ והק"ע פירשו בדחוקים גדולים) (והירושלמי אליבא דר' יוסי חולק אש"ס דילן בקידושין (ד' ס"ב) דקאמר נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ובב' פרוטות אמר דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי קידושין לאחר מיכן ויש חילוק בין אם אמר לאשתו ובין אם אמר בשעה שקדשה שנתן לה ב' פרוטות דכי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר מיכן ולשיטת הירו' אפי' אם נתן לאשתו פרוטה שתתקדשי לאחר שיגרשנה אפשר דחל) אלא דהנ"מ בין אם נתן פרוטה אחת ואמר שתתקדשי לאחר שיגרשה לא חל הקידושין משום דכיון דנתגרשה כפדאוה אחרים אבל אם נתן לה ב' פרוטות א"כ הפרוט' האחת נפקעת בהגירושין אבל הקידושין השניים אפשר דחל (ורק בשפחה לא חל משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחר') [וזה אינו כמו דאיתא בקידושין (ד' ו') מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת ופירש"י דיש דעת אחרת חשובה כמותו המעכבת בדבר שאם אין האשה רוצה אינם קידושין וזו לא נתרצית אלא לחצי' לפיכך כו' והוא דהתם לא נתרצתה אלא לחצי'. וע"כ אין הקידושין מתפשטים בכולה אבל הכא רצונה שתתקדש לאחר שיגרשנה וע"כ חל הקידושין לשיטת הירושלמי].

[ואפשר לומר דהירו' אזיל לטעמיה והוא כמו שכ' הר"ן בנדרים (דף ל') על הא דאיתא התם ואשה כפדאוה אחרים דמי וכתב הר"ן דקשה לו הא אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא שכשם שנטיעות הללו לפי שאין יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדושינהו לאחר שיפדו כך אשה זו כיון שאינה יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש וניחא לי דאי מצי אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהוי הא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל כו' אלא כיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת רצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי הבעל כפדאוה אחרים דמי כו' וע"כ אע"ג שרצונה להתקדש אחר שיגרשנה אפ"ה לא מהני משא"כ לשיטת הירו' לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' כ') על הא דאיתא בירו' (ר"פ חרש) רצה יוציא רצה יקיים מתני' בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בביאה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה. וביארתי שם שהירו' סובר דבביאה הוי קדושין מחמת שהיא מתקדשת לו והירושלמי סובר דחרש קני ע"י דעת אחרת מקנה משא"כ בקידושי כסף שהוא רק מצד המקדש ע"כ לא הוי קידושיה מעשה אבל בביאה אינה יכולה להתגרש שקידושי' מעשה וגירושיה אינו מעשה. והפוסקים לא הביאו להירו' והוא דלשיטת הש"ס דילן לא מהני בקידושין דעת אחרת מצד שהיא מתקדשת ומקנה עצמה אליו דא"כ הוי קדושין מצד האשה ולא מצד הבעל וע"כ לא הוי קדושין אבל לשיטת הירו' הוי קדושין אם מתקדשת בביאה מחמת שהיא דעת אחרת ומקנה את עצמה אליו אלמא דזה מהני לשיטת הירו' וע' בס' נחלת יהושע (סי' כ') שהארכתי בזה. וע"כ מהני באומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך לשיטת הירושל' דלא הוי כפדאוה אחרים כיון דרצונה להתקדש לו וכמו שביארתי ודו"ק]:

שם (ה"ו) נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר עיין מה שביארתי ע"ז בפ"ק דנזיר (ה"ג) ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' שר' ישמעאל אומר נזיר שתים ורע"א נזיר אחת ע"ש מה שביארתי בזה