Noam Yerushalmi on Nedarim Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל עיין במה שביארתי ע"ז בירושלמי (רפ"ח דגיטין ה"א) והנה מה שאמר ר' ינאי וחייבין זה בנזקי זה כתב הק"ע בבבלי ב"ק (ד' י"ג) פליגי תנאי ואמוראי בהך מילת' ושגה בזה דהתם הוא לענין שן ורגל דחייב דוקא בחצר הניזק וע"כ פליגי בזה אי אמרי' בחצר השותפין דהוי ובער בשדה אחר או לא והכא הפי' הוא לענין כל הניזקין שאחד מזיק לחבירו ע"י תשמישו וכמו האומר תחילה הדא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר בכל החצר ברם בד' אמות דחברי' לא מצי ממחי בידי' אם היה המקום משופע אפי' בד' אמות דחברי' מצי ממחי בידיו. וע"ז אומר וחייבין זה בנזקי זה וכמו דאיתא (בפ"ג דב"ק ה"א) ואית דבעי מימר כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה ולא כן אמר רב בממלא כל רה"י וזו ממלח כל רה"ר (פי' בתמיה) הא יוכל לילך במקום שאין משתמש אמר שכיון שדרכו להולך בחצר כמו שהוא ממלא כל החצר וע"ז אמר ר' ינאי השותפין חייבין זה בנזקי זה ולקמן יתבאר עוד בזה]:
עוד שם בתוך שני אני נכנס ולא בתוך שלך ואת אמר כופין לא על הדא את אמרת אלא על הדא בתוך של חבירך אני נכנס לא לתוך שלך עלי' כופין את הנודר שימכר חלקו באומר הנייתי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא והנה הראב"ד ורשב"א והר"ן גירסתם הוא לא על הדא אתאמרת אלא על הדא כופין הנודר שימכור את חלקו באומר הנייתי עליך כו' לאבדא (ולפי גירסת הירושלמי שלנו נראה שנתחלפו השורות וכצ"ל בתוך שלי אני נכנס ולא בתוך שלך שיכול לומר בתוך של חבירך אני נכנס ולא בתוך שלך ואת אמר כופין (פי' למאי כופין כיון שיכול לומר בתוך שלי אני נכנס ולא בתוך שלך וכן יכול לומר בתוך של חבירך אני נכנס ולא בתוך שלך) וע"ז אומר לא על הדא את אמרת (פי' דלא קאי לא ארישא ולא על הסיפא אלא על המצעתא דבזה תנן דכופין את הנודר שימכור חלקו וע"ז אומר באומר הנייתי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא והנה הפ"מ כתב דלשיטת הירושלמי דדוקא להמדיר הוא דכופין אבל לא להנודר ושיטת הבבלי לא משמע הכי ועיין ברא"ש שכתב דמשמע בירושלמי שיותר ראוי לקנוס הנותן לפני חבירו מכשול מהמביא את עצמו לידי מכשול דגרסינן בירושלמי בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס בתוך שלך כו' אלמא דחיישינן טפי למכשול חבירו ממה שיכשל הוא עצמו בפשיעתו כו' אלא דבהא פליג אגמ' דילן דבגמ' דילן חיישינן לתרוייהו:
ולי נראה ששיטת הירושלמי מחולק בזה עם שיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן הא דכופין את הנודר למכור חלקו הוא מצד העבירה דחיישי' שלא יכשל בהעמדת רחיים ותנור ע"כ שיטת הש"ס דילן דאין נ"מ דכופין בין להמדיר בין להמודר. אבל שיטת הירו' הוא לא מצד שאינו חוששין שלא יכשל אלא מצד שחבירו טוען עלי' שהוא גרם לו שלא יכשל בפשיעותו וא"כ צריך להרחיק ממנו מה שגרם לו שהוא חושש שלא יכשל ודמי להא דאמר תחילה אם היה המקום משופע אפי' בד' אמות דידיה ממחי בידי' וכן לפי מה שביארתי דהשותפין חייבין זה בנזקי זה א"כ צריך להרחיק מחבירו הזיקו וכן צריך להרחיק מחבירו אם הוא טוען שחושש שלא יכשל בפשיעותו. וע"כ אמר בירושלמי כופין את הנודר שימכור חלקו באומר הנייתיי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא דכיון דהוא חטא על נפשי א"כ למי יכופו (וע' בירושלמי (פ"ד דנדרים ה"ד) ר"ש בן יקים אמר שלא ישהא מתני' בשאסר הרופא נכסים כו' אבל אם אסר החולה כו' הוא חטא על נפשו) והוא דכל הכפי' הוא מחמת טענתו של המודר על המדיר וכמו דאמר השותפין חייבין זה בנזקי זה כו' וע"כ לא תני רק בסיפא דהוי אחד מודר מחבירו הניי' אבל לא ברישא דהדירו זה את זה דלא מצי למתני כופין כו' כיון שאין החשש מצד שחכמים חוששין שנא יכשל אלא מצד שהוא טוען על חבירו וא"כ אם יטעון שחבירו ימכור א"כ חבירו יטעון עלי' ג"כ ויצטרכו שניהם למכור וא"כ לא יטעון על חבירו כיון שהדירו את חבירו ג"כ וכן בסיפא דאם הדיר אחד מן השוק לא יכול לטעון עליו שימכור חלקו דמה איכפת ליה להשותף פ"כ לא תנן דכופין (אלא א"כ הוא רגיל כמו דאיתא לקמן אם היה נודרן כופין דו אמר לי' אתי' קדמוהי עבדת ליה כן תנני' ועבדת ליה מכאן ואילך או שרי נדרך או זבין חולקך משום דהוא ימנע כל אדם שיתפחדו שלא יבואו לידי מכשול אולי יכנוס שלא לצורך השותף וא"כ ימנעו בני אדם מלפגום בחצר וא"כ האי כופין הוא כמו השותף שכופה את חבירו ולא מצד שחכמים חוששין שלא יכשל וכמו דאיתא בירו' (סוף ב"מ) וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינת אחר על גבי' ונפחת שמענו שאין כופין והתניא ר' חייא כופין כו' והתם הוא מצד הדין אם השותף טוען עליו וכל זה הוא לשיטת הירו' דהשותפין חייבין זה בנזקי זה וכמו שאומר דאם היה המקום משופע אפי' בד' אמות דחברי' ממחי בידי' דו אמר לי' את שפך והוא אתי לגבי וכן בירושלמי (פ"ב דב"ב ה"י) ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל טעמא דרבנן מפני שישוב העולם בבורות שמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן כך משיב ר' יוסי לחכמים כמה דאית לכון ישוב העולם בבורות אוף אנא אית לי' ישוב העולם באילנות וכתב הפ"מ ומכאן הביא הריב"ם ראי' היבא בהגמ"י (פי' דלא לכל מילי אמר ר' יוסי על הניזק להרחיק את עצמו אלא בדברים שהן עיקר ישוב כו' אבל אם לא היה במעשה של המזיק עיקר ישוב אפי' ר' יוסי מוד' דעל המזיק להרחיק את עצמו וכתב שם דמסתימת דברי הפוסקים אינו נראה כן דלא אמר ר' יוסי מודה אלא בגירי' דיליה עיין שם ודו"ק). אבל לשיטת הש"ס דילן בב"מ (דף קי"ז) דהתחתון מתקן כו' איני והאמר כו מודה ר' יוסי בגורי' דילי' דפסקי מי' והדר נפלו אבל בלא"ה אין השותף יכול לכופו וא"כ ה"נ כיון שמן הדין יכול המדיר לאסור חף ע"פ שחבירו מתיירא מאי איכפת ליה וא"כ הא דתני דכופין הוא מצד דחכמים חוששין שלא יכשל וע"כ אין נ"מ בין המדיר להמודר. והא דתני סיפא הוא משום דתנן כופין אבל ברישא אין כופין וכמו שכתבו הרא"ש והר"ן דברישא כיון דשניהם אסורין לא חששו חכמים וכל חד מזדהר באיסורי' וא"כ אין ראיה משיטת הירו' לשיטת הש"ס דילן כמו שביארתי ודו"ק]:
שם (ה"ג) תמן תנינן האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו אמר ר' ירמי' האיך תנינן הכא והתני בחיי אם מת ירשנו במותי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו מה בין האומר חדא חדא להדא דאמר תרתי תרתי רב ירמיה וריב"ח תריהון אמרין קונם הנאת נכסי אלו עלי בחיי ובמותי מכיון שאמר אלו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה והנה המפרשים נדחקו בזה ואפשר לומר שר' ירמיה אמר האיך תנינן הכא והתני בחיי אם מת ירשנו במותי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו והטעם הוא משום דבחיי מת ירשנו משום דאין אדם אוסר דבר לכשיצא מרשותו וע"כ אפי' אם אמר בפירוש במותי אם מת ירשנו והוא משום דאין אדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו אבל אם אומר בחיי ובמותי חל בכולל כמו דאיתא בנדרים (ד' מ"ב) שאני הכא דא"ל בחיי ובמותי והר"ן נדחק שם ואיפשר דמהני מטעם כולל וע"ז מקשה מה בין האומר חדא חדא להאומ' תרי ותרי (פי' דלא מהני בזה כולל) ועיין בספרי עמק יהושע (ס' כ"ד) שהוכחתי מזה דלא כדעת הב"ח שכתב על הטור ביו"ד (ס' רל"ב) שאם אמר קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהא מותרת לו עד שתתגרש והקשה הב"י דאיפכא ה"ל להטור לומר באומרת תשמיש כל העולם עלי וע"כ חל אבל באומרת קונם תשמישי על כל העולם אמאי צריך הבעל להפר חלקו הא איתא בנדרים (דף י"ג] דאם אומרת הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו אבל באומרת הנאת תשמישך עלי אסור שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וא"כ ה"ל להטור לומר שאם אמרה קונם תשמיש כל העולם עלי יפר חלקו אבל באומרת קונם תשמישי על כל העולם הרי היא משועבדת לו ואיך יכולה להפקיע ותירץ הב"ח דחל ע"י כולל אפילו לעקור השיעבוד עיי"ש שהארכתי בזה והקשיתי שם מזה הירו' דמקשה דלפי"ז מאי פריך ר' ירמיה מה בין האומר חדא חדא להאומר תרי ותרי]:
אבל כעת נראה לי דאיפשר לומר דמקשה מה בין האומר חדא חדא להאומר תרי ותרי והוא דהירושלמי לטעמי' כמו שביארתי (בפ"ב דנדרים ה"ג) שאפי' בשבועה אינו חל בכולל אם נשבע שלא יאכל נבילו' וטריפות או תמרים וחלב רק דחל בכולל בסתם וע"ז מקשה ר' ירמיה מה בין אמר חדא חדא להאומר תרי ותרי דכיון דמפרש בחיי ובמותי לא חל בכולל דהא בכה"ג אפילו בשבועה אינו חל בכולל אם פורט כמו שביארתי שם.
ובזה יתבאר הא דקא' אח"כ ר' ירמי' וריב"ח תריהון אמרין קונ' הניית נכסי אלו עליך בחיי ובמותי (פי' כיון שאמ' אלו כונתו בין בחיי' בין לאחר מיתה) מכיון שאמר אילו אסרה עליו בין בחיים בין לאחר מית' (פי' דהא דתני בחיי ובמותי לא שאמ' בפירו' בחיי ובמותי אלא שאמר אלו ואלו הוי כמו בחיי ובמותי) ומכיון שאמר אלו אסרה עליו בין בחיים בין לאחר מיתה וכיון דאמר אלו לא הוי כמפרט אלא בכולל סתם (ואף שביארתי (פ"ב דנדרים הל' י"ג) דבאומר אלו הוי כמו פורט היינו שיש לפניו ככרות שנשבע על הא' תחילה א"כ הוי כמו שיש לפניו עשרה זיתים ונבילה בתוכן וא"כ לא חל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבועות הל' ד') אמר ר' יוסי ותשמע מינה היו לפניו עשר' זיתים של שחוט' ואחת של נבילה ואמר שאוכל (צ"ל שלא אוכל) עשרה זיתים אלו כיון שפטור על הנבילה פטור על השאר דהוי כמו פורט כיון שיש כזית נבילה מונח בתוכו אבל אם אמר אלו דהוי כמו בחיי ובמותי ע"כ חל בכולל. [וזהו דוקא להברייתא אבל מהמשנה דתנן בב"ק (ד' ק"ט) בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו מוכח דאדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו וע"ז אומר תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים וכמו שאבאר לקמן שזה מוכח ממתניתין דנזיקין ממה דלא מוכח בנדרים ואפי' מהמשנה דנדרים (ד' מ"ב) דהמודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות ג"כ אינו מוכח דאדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו דהתם איפשר דחל בכולל כיון דחל לפני שביעית חל ג"כ בשביעית ועיין שם בירושלמי (פ"ד ה"ו) ודו"ק]:
ובזה יתבא' שם ר' ירמיה ור' יוסי תריהון אמרין קונם הניית נכסיו אילו עלי בחיי ובמותי מכיון שאמר אלו אסרן עליו בין מחיי' בין לאחר מיתה אמר ר' יוסי תנינן בנדרים מה דלא תנינן בשבועות (והק"ע גריס דלא תנינן בנזיקין) קונם לביתך שאני נכנס שדה שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת אי שמכרו לאחר אסו' מפני שאמר זה הא לא אמר ה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה [פי' הק"ע וקמ"ל מתני' דהכא מה דלא שמעינן ממתני' דב"ק כלומר מתני' דהכא פירושי להך מתני' דב"ק דמהכא שמעינן דאם אמר זה אוסר אפי' לאחר מיתה והאומר בחיי ובמותי הו"ל כאומר זה. והפ"מ פירש בתמי' כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ"ל ר"י וריב"ח הכא בסדר נזיקין מי לא כבר תנינן בנדרים קונם לביתך כו' מפני שלא אמר זה הוא דמותר לאחר מיתה הא אמר זה אסרו עלי' בין בחיים בין לאחר מיתה] ובפ"ט דב"ק גרסי' א"ר יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם הניית נכסי אילו עלי' בחיי ובמותי כיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה גם שם פי' הפ"מ (בתמיה) כלומ' מאי קמ"ל רב ירמיה וריב"ח וכי הוסיפו דבר כאן בסדר נזיקין מה דלא תנינן בנדרים ולי נראה שיתבאר במאי דאיתא בנדרים (ד' מ"ז) בעי אבימי קונם לבית זה שאתה נכנס מת או שמכרה לאחר מהו אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצאמרשותו או לא אמר רבא ת"ש האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי ומת ירשנו בחיי ובמותי ומת לא ירשנו ש"מ אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכתב הר"ן כלומר דנהי דאמרי' במתניתין דבאומר בית זה ומכרו לאחר אסור הני מילי באוסר על עצמו דמצי אסר אנפשי' בית זה בין שיהיה שלו בין שימכרנו לאחר אבל אחברי' נהי דבית זה לעולם משמע כדמוכח ממתניתין מיהו לא כל הימנו לאוסרו לכשיצא מרשותו דה"ל נכסי חבירו על חבירו כו' עיי"ש:
וע"ז אומר אמר ר' יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר כו' מפני שלא אמר זה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אעפ"כ הא לא תנינן רק באוסר על עצמו אבל מנלן דאדם אוסר דבר על חבירו לכשיצא מרשותו והפשיטות הוא מדתנינן בנזיקין (בב"ק ק"ח) האומ' לבנו קונם שאתה נהנ' לי כו' בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו וא"כ מוכח מהכ' דאד' אוס' חבירו דבר מרשותו לכשיצא מרשותו וע"ז אומר תנינן בנזיקין מה דנא תנינן בנדרים וליכא לדחויי דשאני הכא דאמר בחיי ובמותי דחל בכולל כמו דאיתא בנדרים ד' מ"ו) שאני הכא דקאמר בחיי ובמותי וכמו שביארתי דמהני מחמת כולל דכיון דפורט לא הוי כולל לשיטת הירושלמי וע"כ ניחא דלא מוכח ממתניתין דנדרים (ד' מ"ב) דהמודר הנאה מחבירו לפני שביעית דהתם איפשר דחל בכולל מיגו דחל לפני שביעית חל על שביעית נמי ודו"ק:
שם (ה"ד) קונם שאיני נהנה לך ולנשאל נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השני שמואל ברי' דר' יוסף בר בון כמ"ד לאחר האיסור ברם כמ"ד לאחר הנדר נדר שהותר מקצתו הותר כולו והוא (ט"ס וצ"ל) כמ"ד לאחר הנדר (פי' וא"כ הוי כמו ב' זמנים שאין הנדר חל אלא לאחר שנשאל על נדר הראשון) ברם כמ"ד לאחר האיסר (פי' בשעה שנודר) א"כ הוי כמו בזמן אחד וא"כ כיון שבטל מקצתו בטל כונו וכמו דאיתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ט) הדא הוא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר (דהיינו אחר חלות הנדר) ר"ע אומר אחר האיסו' וכן בירושלמי (פ"ג דנדרים ה"ו) נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ונעשו בני יבשה תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (פי' בשעה שאסר על עצמו אף שלא חל הנדר):
[ועיין מה שביארתי על הירו' (פ"ק דנזיר ה"ב) ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' והוא דר' ישמעאל סובר דאחר חלות הנדר וע"כ הוי כב' נדרים ור"ע אומר דאחר האיסר וע"כ הוי כנדר א' ובירושלמי (פי"א דנדרים ה"ו) אמרה קונם תאנה שאני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וע"כ אומר הכא נמי דלר' ישמעאל שאומר אחר הנדר היינו אחר חלות הנדר ע"כ הוי כב' נדרים ולא אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו אבל לר"ע שאומר דאחר הנדר היינו אחר שעה שנדר ע"כ הוי כנדר א' וע"כ אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו וכמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' כ"ז) בד"ה הכי כו' הקשה ריב"ם כשקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ונשאל על אחת מהן אמאי לא נשתרי בשני' מ"ש מהא דתנן קונם שאיני נהנה לכולכם הותרה א' מהם הותרו כולן ונראה דיש לחלק דהכא כיון דסלק למנין ב' נזירות כקיבל כל א' בפני עצמה דמי (והמחנה אפרים כתב דמ"ד לאחר הנדר ע"כ יכול לשאול אעפ"י שלא חל הנדר ע"כ אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטלה כולו אבל למ"ד אחר האיסר ע"כ כיון שלא חל לא אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו כיון שלא חל ולפי מה שביארתי תלי בזה אם הוא כנדר א' או כשני נדרים
והנה (ובפ"ק דנזיר) שם ביארתי דזהו דווקא לשיטת הירושלמי דבכל הדברים פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל שיטת הש"ס דילן אינו כן וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ד) ונראה לי דליכא למסמך אגמרא דבני מערבא כיון דגמ' דידן פליגי עלי' דלפום גמ' דידן אסורה בין בבני אדם כו' שהיה בכלל לשונו כו' לאחר מיכן וסברא דר"ע לא קשי' לן משום דהא מילתא תניא בל' ב"א כו' ור"ע במילתיה בתר קראי דייק כו' והוא משום דבירושלמי תלה לה בפלוגתא דר"י ור"ע עיין שם בר"ן שהאריך בזה:
ועוד דלפי מאי דאמר אביי בנדרים (ד' פ"ט) אביי אמר אפי' תימא ר' ישמעאל מתניתין תלי נפשה ביומא ברייתא תליא נפשה בנשואין וא"כ אפי' לר' ישמעאל אם תלה ביומי דהיינו לאחר שלשים בהא אזלינן בתר שעת הנדר ולא פליגי ר' ישמעאל ור"ע אלא אם אמרה הריני נזירה לכשתתגרש וח"כ תלי נפשה בגירושין אבל אם תלה ביומי אע"פ שלאח"כ נתגרשה אעפ"כ יכול להפר תחילה וא"כ ודאי לא שייך להך דנדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ונעשו בני יבשה דהתם מיירי שאח"כ נעשו בני יבשה וא"כ ר' ישמעאל נמי מודה דאזלינן בתר שעת הנדר:
וע"כ איתא בירושלמי שם (פי"א ה"ט) על המשנה ונדר אלמנה וגרושה כו' הדא היא ר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (פי' משום דברייתא תני דפליגי אם אמרה בפירוש הריני נזירה לאחר שאתגרש ובזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע ולא במתניתין וכמו דאמר אביי כו'. ע"ז אומר הירושלמי הדא היא א ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר ולקמן (רפי"א דנדרים ה"א וה"ד) שם יתבאר דהירושלמי לא סבר כהך ברייתא דאם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש כיון דהוי דברים שבינו לבינה ע"כ לא מצי מיפר אם לכתחילה נזרה לכשתתגרש וכמו דאיתא בירושלמי (רפי"א דנדרים) והא רבנן אמרי נדרי עינוי נפש מפר לעולם ור' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה מיפר לעולם מה ביניהון כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך כו' כשלא אמר קונם הנאת גופי עליך לכשאצא מרשותך וע"כ אם הוי נדרי עינוי נפש יכול להפר אבל בדברים שבינו לבינה אינו יכול להפר וע"כ הירושלמי אינו סובר כהך ברייתא דפליגי אם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש וא"כ כי פליגי ר ישמעאל ור"ע היינו אם נזרה לאחר שלשים ובתוך כך נתאלמנה או נתגרשה וע"כ מדמה הירושלמי כל הדברים שהבאתי לפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') ודו"ק: