מתניתין ר' יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר אם לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד כו' אמר ר' יוחנן טעמא דר' יודה כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך שאור והכתיב תשביתו שאור מבתיכם בעשה הוא כו' מחלפת שיטתי' דר' יהודה דתני ר' יהודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבע' עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר צריך לבדוק ג' פעמים מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו לא כש"כ לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד:

והנה הק"ע והפ"מ פירשו בדוחק ע"כ נראה לי שהירושלמי קאמר א"ר יוחנן דטעמא דר' יהודה כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך חמץ כו' (והוא כמו דאמרינן בפסחי' (ד' י') מ"ט דר' יהודה רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרווייהו כנגד שלש השבתות שבתורה כו') וע"ז פריך מחלפא שיטתי' דר' יודה דהני ר' יודה. אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו' מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן הביעור לא כש"כ (פי' מחלפא שיטתי' דר' יהודה דהא רבי יהודה מחמיר דצריך בדיקה דוקא ג' פעמים ואם כן איך יאמר דבתוך הפסח א"צ בדיקה כלל וע"ז אומר לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד פי' דר' יהודה לא פליג אלא אאם לא בדק בתוך המועד שא"צ לבדוק לאחר המועד והוא דבבדיקה חלוקים בזה רש"י ותוספות דרש"י כתב בריש פסחים דהטעם הוא שלא לעבור בב"י וב"י והקשו התוס' דכיון דמדאורייתא בביטול סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל וכתבו התוס' דהטעם הוא דחיישינן שמא יאכל. וא"כ לר' יהודה שאומר דזהו כנגד ג' השבתות שבתורה א"כ כיון שזהו מדאורייתא א"כ בוודאי הטעם הוא שלא לעבור בב"י וב"י וע"ז פריך והא כתיב תשביתו שאור מבתיכם בעשה הוא וא"כ כיון שהטעם הוא שלא לעבור בב"י א"כ זה אינו שייך רק או קודם הפסח או אפי' בתוך הפסח שלא לעבור בב"י וב"י אבל חכמים שאומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר זהו הטעם משום שמא יאכל ומדאורייתא בביטול סגי אלא דהטעם הוא שמא יאכל וע"כ אומרים דאם לא בדק קודם הפסח יבדוק בתוך הפסח ואם לא בדק בתוך המועד דהיינו בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח דכיון דהטעם הוא שמא יאכל א"כ אפי' לאחר הפסח נמי וכמו שכתבו התוספות בפסחים (ד' י') בד"ה ואם לא בדק בתוך המועד פי' הקונ' בשעה ששית וקשה דלר' יהודה קרי לי' בשעת הביעור ולמה שינה כו' אלא בתוך המועד היינו מתחילת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו ורש"י לא רצה לפרש כן מפני שפירש במשנה דבודקים שלא יעבור בב"י עכ"ל. וא"כ לר' יהודה דהטעם הוא כנגד שלש השבתות שבתורה ולא חיישינן שמא יאכל ע"כ אינו צריך לבדוק לאחר המועד אבל לחכמים שסוברים דטעם הבדיקה היא שמא יאכל א"כ אפי' לאחר הפסח נמי אם לא בדק מקודם משא"כ לר' יהודה ואיפשר דר' יהודה לא חייש לשמא יאכל כלל וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י') ומי גזר ר' יהודה דילמא אתי למיכל מיני' כו' אלא דהש"ס מקשה דלבדוק ולא חיישינן שמא יאכל בשעת בדיקה ולשיטת הירושלמי סובר דטעם הבדיקה אינו משום דחיישינן שמא יאכל משא"כ לרבנן ואע"ג דאמרינן בירו' ריש פסחים כתיב ושמרתם את המצות כו' אלא אם אינו ענין לאכול מצה תנהו ענין לביעור חמץ כו' היינו אם לא ביטל ועיין בר"ן בריש פסחים אבל אם ביטל א"כ הטעם שמא יאכל כמו שכתבו התוס' וע"ז אומר הירושלמי לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד (פי' שר' יהודה חולקאאם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד אבל בתוך המועד בודאי צריך בדיקה כיון דמחמיר קודם הפסח בבדיקה שצריך שיבדוק ג' פעמים ודו"ק:

שם וכר' יודה אפי' אותו הבית לא יהא צריך בדיקה נשמעינה מן הדא אמר ר' יודה מעשה בשפחתו של מסיק א' ברימון שהשליכה נפל א' לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו שדרך חולדה וברדלס להיות גוררין אותו ומשני רצה היא אחר הבשר ואינה רצה אחר הפת ואפי' תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת בשר גוררת ואוכלת פת גוררת ומנחת רבנן דקיסרין בשם ר' אבהו אין חוששין שמא גררה חולדה וכר' יודה חוששין ופי' הק"ע דר' יודה אפי' לקולא קאמר דמסתמא גררה החולדה כש"כ דלחומרא חוששין וצריך בדיקה ודוקא ממקום למקום באותו הבית וכן כתבו התוס' בפסחים (ד' ט') בד"ה ולא חיישינן לחולדה הא לא פריך דניחוש לחולדה אפי' מבית לבית דא"כ אין לדבר סוף דאי איפשר שלא לבדוק א' קודם חבירו ואיכא למיחש שמא גררה חולדה מבית שאינו בדוק לבדוק אלא ממקום למקום פריך דהיינו באותו הבית עצמו כלומ' ולא חיישינן לחולדה באותו הבית עצמו עכ"ל:

והנה עוד יש לבאר הא דאמר וכר' יהודה חוששין כיון דעיקר הטעם דאין חוששין הוא משום דא"כ אין לדבר סוף ור' יהודה סובר (בפ"ק דיומא) דמתקינין לו אשה אחרת ואינו סובר כמו חכמים שאמרו לו א"כ אין לדבר סוף א"כ עכ"פ באותו הבית צריך לחוש ואיפשר עוד לומר כמו דאמרינן שם בירושלמי (פ"ז דיומא ה"א) מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שלא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו דברי ר' יודה אמר לו ר' יוסי א"כ אין לדבר סוף שמא תמות זו ותמות אשה אחרת א"ר מנא עד דאת מקשי על דר' יודא קשייתי' על דרבנן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר קרי מצוי ומיתה אינה מצוי' כו' דר' יהודה אומר מיתה מצוי (פי' דבדבר שהוא מצוי כל כמה דאיפשר לתקוני צריך לתקן אע"ג שאין לדבר סוף מ"מ כל כמה דאיפשר לתקן צריך לתקן כיון שהוא דבר המצוי משא"כ במיתה שאינה מצוי' א"כ אין צריך לחוש וע"כ אמרו לו חכמים שאם הוא חושש אף לדבר שאינו מצוי א"כ אין לדבר סוף שמא תמות זו ותמות אחרת וא"כ הכא נמי כיון שר' יהודה אומר שאפי' להקל לענין טומאה אמרינן שעכברים גררוהו וע"כ אומר וכר' יודה חוששין פי' כיון שהוא מצוי לשיטת ר' יהודה ובמצוי לא אמרינן דא"כ אין לדבר סוף דמ"מ כל כמה דאיפשר לתקוני צריך לתקן וע"ז אומר וכר' יהודה חוששין לענין שצריך בדיקה ממקום למקום באותו בית ודו"ק]:

שם (ה"ה) ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האיצטבא כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין כו' ובגמ' רשב"ל אמר בשם ר' ינאי כשירות היו משם מאי הוא פוסלן שלא לשהות עליהן את הזבח כו' והנה הק"ע פי' כשירות היו כלומר אפי' לא היה להן פסול גדול כלינה שהן עומדים לשריפה אפ"ה מאחר דאין להן תקנה לאכול ואפי' הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן לי' התם והיכי דמי כגון שלא נשחט עליהן את הזבח ויש להם קדושת דמים משהקדיש ואין להם היתר עד שישחוט עליהן הזבח ויזרוק הדם דלחמי תודה אין קדושין קדושת הגוף אצא בשחיטת הזבח דתני על חלות לחם חמץ יקריבנה כו' וכן פי' הפ"מ והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ג) משם ר' ינאי אמרו כשירות היו ואלא אמאי קרי להו פסולות שלא נשחט עליהן הזבח כו'.

אך לי נראה שזה דוחק דא"כ ה"ל להירושלמי למימר כשירות היו אלא שלא נשח' עליהן הזבח כמו שאומר בש"ס דילן. ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) ר' ירמי' אמר ר' אלעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין מהו שיפסלו משום יוצא או לא וע"ז אומר מה צריכא לי' כרשב"ל ברם כר' יוחנן פשיטא לי' דאתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם ר"י אומר חוץ לחומת ירושלים רשב"ל אמר חוץ לחומת העזרה. רשב"ל כדעתי' דאמר ר' אמי בשם רשב"ל בשר שלמים שיצא ואח"כ נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משם יוצא כו' וא"כ לרשב"ל הא שאומר רשב"ל השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם הוא משום דאם יקדש ע"כ נפסל ביוצא ע"כ אינו קדוש כלל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בפסחים (ד' ס"ג) אלימא בעל בסמוך קא מיפלגי דרשב"ל סבר על בסמוך ור' יוחנן סבר לא בעינן על בסמוך והא איפלגו בה חדא זימנא דתנן השוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה ר' יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי אבל חוץ לחומת עזרה קדיש ולא בעינן על בסמוך רבי שמעון בן לקיש אמר אפי' חוץ לחומת עזרה לא קדיש אלמא בעינן על בסמוך כו' וא"כ סובר הש"ס דילן דפליגי בעל בסמוך ולכאורה קשה דלמה אינו אומר הש"ס דילן דהטעם הוא משום דנפסל ביוצא וכמו דאית' בירושלמי וכמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ט) נימא מסייע לי' בשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול ר' יוחנן אמר כשר הואיל וסופו לצאת ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת כו' וא"כ אמאי לא אמר הש"ס דילן כשיטה הירושלמי דע"כ לא קידש הלחם משום דאם יתקדש נפסל ביוצא ואיפשר לומר דהש"ס דילן סוב' דאעפ"כ קידש לר"ל אך שנפסל ביוצא

וא"כ איפשר לבאר דע"כ קאמר רשב"ל בשם ר' ינאי כשירות היו משום מאי הוא פוסלן שלא לשהות (צ"ל לשחוט) עליהם הזבח (פי' דכיון שמונחות על גג האיצטבא שהוא בהר הבית א"כ אינו מועיל להם שחיטת הזבח והוא משום דאם ישחט עליהם הזבח א"כ תהי' נפסלת ביוצא וע"כ רשב"ל לטעמי' שסובר דע"כ לא קדש הלחם וע"כ קרי להו פסולות אע"ג שבאמת הם כשירות שלא קידש עליהם הזבח אך מפני מה לא קידם בשחיטת הזבח משום דאם יתקדשו א"כ תהי' נפסלת ביוצא וע"כ קרי להו פסולות אבל בש"ס דילן בפסחים (ד' י"ג) משני כגון שלא נשחט עליהם הזבח כגון שאבד הזבח ולא משני כשיטת הירו' הטעם הוא משום דבש"ס דילן אמרינן משום ר' ינאי אמרו כשירות היו אלא שלא נשחט עליהם הזבח וא"כ כיון שאמר משום ר' ינאי אמרו ולא קאמר דרשב"ל אמרה א"כ לא יוכל לומר דהטעם הוא כמו דאיתא בירו' שאין השחיטה מקדש את הלחם ועוד דלשיטת הש"ס דילן אפי' לר"ל קידשם הלחם אלא שנפסל משום יוצא וע"כ אומר הש"ס דילן כגון שלא נשחט עליהם הזבח דהיינו שאבד הזבח.

וע"כ פריך ולא בשחיטה הן קדושות ויפדה ויאכל אמר ר' חנינא חולייא קומוי לא אוכל ואת אמרת יפדה ויאכל (פי' כיון דמשני דלא קידשם בשחיטת הזבח א"כ יפדה ויאכל וע"ז אומר חולין קומוי לא אוכל (פי' שיש לו הרבה חולין ואין אוכלים מצוי ויאכל קדשים):

שם (ה"ו) ר' חנניה סגן הכהני' אומ' מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו ובגמ' בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן ר' יוחנן אמר בין זה ובין זה ד"ת על דעתיה דבר קפרא ניחא (פי' שהוא אומר ולד הטומאה מדבריהם ניחא דאם כן מוסיפין טומאה על טומאתו). על דעתיה דר' יוחנן (פי' שאומר דבין זה ובין זה דבר תורה) אב הטומאה עושה ראשון ולד הטומאה עושה שני (פירוש דהוי שני ואיפשר שצריך לגרום ולד הטומאה הוי שני) שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו (פי' וא"כ מאי הוספת טומאה איכא) ומשני שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני (פי' דמיירי בולד ולד הטומאה וע"כ הוי שלישי ואח"כ נעשה שני וא"כ מוסיפין לו טומאה על טומאתו) תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא (פי' כגון נותר ופיגול) וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה (פי' וע"כ הוי חידוש דטומאת דבריהן נמי שורפין עם טומאת תורה) על דעתיה דרבי יוחנן (פי' שאמר בין זה ובין זה דבר תורה פסול תורה עם טומאת תורה שורפין (פי' לב"ה דמתירין לשרוף פיגול ונותר עם בשר טמא) כש"כ טומאת תורה עם טומאת תור' ומשני רבי חנני' סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דר' חנניה סגן הכהנים שנה אליבא דב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש מודים בזה).

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי על הירושלמי (פ"ח דברכות) ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. מה טעמא דב"ה לעולם אחורי הכוס טמאין כו' ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ דתנינן תמן ר"מ אומר לידים טמאות וטהורות א"ר יוסי לא אמרו אלא לידיםטהורות בלבד וביארתי שם שהפלוגתא דר"מ ור' יוסי איפשר דתלי בזה. דר"מ סובר דכל הכלים יש להם בית הצביעה לענין ידים טמאות וטהורות הוא משום דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים הוא מדרבנן אפי' באוכלין גם כן וע"כ סובר דנאמרה בית הצביעה אפי' בידים טמאות ג"כ משום דעיקר טומאת משקין דרבנן וא"כ לית להו דררא דטומאה דאורייתא לטמא אחרים ור' יוסי סובר דמשקין חמירי דמטמאין אחרים וע"כ כיון דעלולין לקבל טומאה גזרו עליהם בידים טמאות וכמו דאמרינן בפסחים (דף יז) אמר רבי ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו'. וע"כ סובר ר"מ דלענין בית הצביעה לא חמיר מספק אוכלין דטהור ור' יוסי דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ע"כ כיון שיש לו עיקר לטמא אחרים מדאורייתא ע"כ גזר אפי' בכלים נמי וע"כ סובר דלא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד וע"כ גזרו אפי' בכלים נמי (ואף שהוא גזירה משום משקה זב וזבה כמו דאמרינן פ"ק דנדה (דף ז) ועיי"ש שביארתי במה שאומר שם ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי דבית שמאי כר' יוסי ודב"ה כר"מ דב"ש סברי ג"כ דטומאת משקין לטמא אחרים הוא דאורייתא וב"ה סברי דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן עיי"ש באורך):

[ובזה ביארתי שם דהא דאמר ר' יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה היינו בולד ולד הטומאה וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) וכמו דאמרי' בירושלמי הכא דלר' יוחנן מיירי בולד ולד הטומאה כמו שביארתי תחילה. וא"כ הוי שלישי דאורייתא וא"כ מוכח דרבי יוחנן סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) דלר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה ור' יוסי לטעמי' ופירש"י שם ונראה בעיני דר"י אולד ולד קא סמיך כו' לעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמא בכלי שנטמא בשרץ וע"כ ניחא הא דאמר ר"ח סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה אף דבה"א ששורפין פסול תורה עם טומאת תורה א"כ כש"כ ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז משני בירוש' ר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דפליגי במוזגין את הכוס תלוי בפלוגתא דר"מ ור' יוסי וכמו דאיתא שם בירושלמי א"ר יוחנן אתי דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ וא"כ כיון דס"ל לב"ה כר"מ דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן א"כ לפי"ז קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה ולב"ש דס"ל כר' יוסי דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ טובא קמ"ל דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה דהא בית שמאי ס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה. וע"כ קאמר דר"ח סגן הכהנים שני' משום בית שמאי ובית הלל (פי' ולשניהם ניחא) ועיין ברפ"ג דחגיגה (ה"א) מה שביארתי שם]:

אך כעת נ"ל שהוא דוחק לפרש הירושלמי דתלי בפלוגתא דב"ש וב"ה אם טומאת משקין לטמא אחרים הוא מדאורייתא או דרבנן דזה אינו מוכרח שיהא פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בבית הצביעה יהיה תלוי בהא דטומאת משקין לטמא אחרים אם הוא מדאורייתא:

ועוד דא"כ לא הי' פריך הירושלמי לקמן (ה"ח) וקשיא דר' יוחנן (נ"ל שצ"ל דבר קפרא) על דר"מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המדה (פי' שא"כ ניחא הא דאמר ר' מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם טמאה בפסח והיינו בי"ד דאף שאינו אסור רק מדרבנן אעפ"כ כיון שאיסור וטומאה הם שוים וכמו דאמר רבי יוחנן (שם) הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה (והוא דבששה עשר כיון שהוא מדאורייתא וע"כ שוין איסור לטומאה) (וכמו דאמר (שם) כשם שלא חלקת לנו בין איסור לטומאה) ואם כן לבר קפרא דאמר דולד הטומאה מדבריהם א"כ יפה אמר ר"מ שמדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה דהא אסור מדרבנן וא"כ נוכל לילף איסור מטומאה וע"ז משני סבר בר קפרא כרשב"ל דרשב"ל אמר מדברי ר' אליעזר ור' יהושע (וא"כ לא הביא ראיה מדברי ר' חנניה סגן הכהנים אלא מדברי ר"א ור"י) ואח"כ אומר וקשי' דבר קפרא על דר' יוסי ונראה לי שצ"ל וקשי' דרבי יוחנן על דר"י והדא דר"מ (פי' שא"כ נראין דברי ר' יוסי שאומר אינה היא המדה והדא דר' מאיר תקשה דאיך אמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח דלפי דברי ר' יוחנן דאמר בין זה ובין זה דבר תורה א"כ איך יליף ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בי"ד שהוא מדבריהם לפי שיטת הירושלמי בדר"מ דסובר דמדאורייתא מותר עד שעה אחת לפני שקיעת החמה (וע"כ קאמר ר' יוחנן בירושלמי (ה"ח) ר' יוסי בשם ר' יוחנן הכל מודים בששה עשר ששורפין תרומה טהורה עם טמאה ולא קאמר כמו דאיתא בש"ס דילן בפסחים (דף טו) אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין משום דלשיטת הש"ס דילן לאחר שבע אפי' לר"מ הוא מדאורייתא ע"כ קאמר אבל בשבע ד"ה שורפין):

וע"ז משני אמר ר' אבין ר"מ כדעתיה דר"מ מחמיר מדבריהם כד"ת כו' א"ר חיננא כיי דתנינן תמן הרוא' כתם ה"ז מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר"מ. וא"כ לפי מה שביארתי דב"ה סברי דטומאת משקין מדרבנן אם כן אפי' לר' יוחנן ניחא לפי מאי דמשני דר' יוחנן מוקי בולד ולד, א"כ אי איפשר רק על ידי משקין דאין אוכל מטמא אוכל אפי' בקדשים משום דאין טומאה עושה כיוצא בהן אפי' בקדשים ע"כ הוי דרבנן וא"כ לר"מ שסובר דטומאת משקין דרבנן א"כ הוי ודאי דרבנן וא"כ שפיר יליף ר"מ לענין תרומה ששורפין טהורה עם הטמאה לר' יוחנן שסובר דאין חילוק בין טומאה לאיסור אע"פ שהוא מדבריהם וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) אמר ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה ורבי יוסי לטעמיה ועיין פירש"י שם ואם כן צריך לומר דלהירושלמי אינו מוכרח דנטמא ע"י משקין משום דסובר דקדשים עושה טומאה כיוצא בהם, וא"כ אינו מוכרח דנטמא ע"י משקין וא"כ צריך לפרש כמו שפירשו המפרשים דשני' משום ב"ש וב"ה והרבותא הוא לב"ש דאע"ג דס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה אעפ"כ שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה ודו"ק:

שם (ה"ו) תיפתר שנטמא בכלי זכוכית עי' בפ"ק דשבת ה"ד מה שכתבתי שם על קושית הק"ע:

שם (ה"ז) הוסיף ר"ע מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמ' בטמא מת אע"פ שמוסיפין לו טומא' על טומאתו ובגמ' על דעתי' דר"י (פי' דאמ' דולד הטומא' מן התורה) המן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה, ובא להוסיף פסול תורה עם טומאת תורה על דעתי' דבר קפרא (פי' דאמר דולד הטומאה מדבריהם) תמן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות. דהא טומאת דבריהם קיל מפסול תורה א"כ לא בא אלא לפחות ולא להוסיף ומשני תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהם [ומזה הירושלמי משמע דאפי' אם הטומאה הוא מדבריהם אפ"ה בעי הערב שמש וכן יתבאר לקמן ובסוף חגיגה) לפי מה שבארתי שם בירושלמי עיין שם ועי' בפ"ב דשבת (ה"ו) מה שבארתי שם]:

שם ר' חנני' סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה. א"ר מנא קומי ר' יוסי ר"ע כדעתי' דר"ע אמר יטמא דבר תורה. והנה הירושל' הזה הוא תמוה מאוד דמביא הך דר"ע דדריש יטמא שהשני עושה שלישי בחולין להך דהכא וגם הא דמייתי הא דאמר תחלה (בה"ו) ר' חנניה סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה להכא. והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

והנה בספרי נועם ירושלמי בארתי דמקשה על הא דאמר דלר' יוחנן ניחא דאמר בולד הטומאה דאורייתא א"כ ניחא מה שבא להוסיף דאפילו פסול תורה שורפין עם טומאת תורה:.

וע"ז מקשה דהא כבר אמר בירושלמי (ה"ו) דר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה דאי לאו הכי מה בא להעיד ר"ח סגן הכהנים דהשתא פסול תורה שורפין עם טומאת תורה כמו דאמרי ב"ה דהפיגול והנותר והטמא נשרפין כאחת מכש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז אומר דשני' משם ב"ש וב"ה וכמו שבארתי דלב"ה דסברי דטומאת משקין דרבנן א"כ אם נטמא בולד הטומאה ע"י משקין א"כ נטמא בטומאה דרבנן. ולב"ש דהוי טומאת תורה (כמו שבארתי תחלה) דסברי דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ס"ל דהפיגול והנותר והטמא אין נשרפין כאחת וא"כ אפי' לר' יוחנן קשה דלא בא אלא לפחות:

וע"ז משני ר' עקיבא כדעתי' דר"ע אמר יטמא (פי' דמשני דר"ע ודאי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים הוא דאורייתאדכיון דס"ל דטומאת משקין לטמא עצמו הוא מה"ת וא"כ לא מוקי לה בהכשר וא"כ ודאי דמטמא אחרים דאורייתא דהא ס"ל דיטמא יטמא וכה"ג הקשו התוס' בפסחים (ד' ט"ז) בד"ה ר' יוסי כו' ועוד קשה דבמה הם חולקין כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמא כו'] וע"ז משני דר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ לר' יוחנן דאמר ולד הטומאה ד"ת ניחא דבא להוסיף אפי' פסול תורה עם טומאת תורה דאע"ג דאמרינן דר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה דלב"ה הוי דרבנן דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אעפ"כ ר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ הוי ולד הטומאה דבר תורה וע"כ בא להוסיף אפילו פסול תורה עם טומאת תורה. אך כבר ביארתי דהירושלמי אינו סובר כן כמו שביארתי:

ע"כ נראה לי כעת לבאר שהוא משום דקשה להירושלמי כמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' י"ד) אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו' מכדי האי נר מאי קא מהני להאי שמן אי לאיפסולי גופי' הא פסיל וקאי ממאי דילמא לטמא אחרים דרבנן אי מדרבנן מאי אירי' באב הטומאה אפי' בראשון ושני נמי תחילה הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה:

וע"ז משני ר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה (פי' כמו דמשנינן תחילה דשני' משם ב"ש וב"ה ועיקר הרבותא הוא משום ב"ש הכא נמי איפשר לומר בדר' עקיבא דשני' משם ב"ש וב"ה (פי' קודם י"ח דבר דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל אה התרומה מטמא משקין להיות תחילה כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה ושקיל כו משקין דתרומה ושדי כו' ופסיל להו ואע"ג דמשקים תחילה הוי כמו דאמר (פרה פ' ח' מ"ו) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וכן כתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה אלא במשקין הבאים מחמת ידים וא"ת ומה הוצרכו לגזירה זו כיון דגזרו דידים פוסלות את התרומה א"כ משקין שנגעו בהן הוי תחילה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וי"ל דהאוכלים שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה. והא דקאמר במשקין הבאין מחמת ידים הוא הדין מחמת כל פוסלי תרומה והא דקמהדר ר' יהושע לר' אליעזר מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין ואע"ג דאכתי לא נגזרה מ"מ הי' דעתן לגזור מיד וכן כתבו התוס' בפסחים (ד' ט"ו) בד"ה ולד הטומאה כו' הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא א"כ לר' יוסי שלישי דאורייתא הוא ע"י משקין א"כ מאי תוספת טומאה איכא כו' ובלאו הכי הוי שני כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחילה ואור"י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה:

וע"ז קאמר ר' חנניה סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה והוא דלב"ש הוי חידוש אע"ג דנקבע הלכה כב"ה וא"כ הכא נמי יש לתרץ דר' עקיבא קאמר אליבא דב"ש וב"ה קודם שנגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה א"כ ניחא דאע"ג דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אפ"ה קאמר דוקא באב הטומאה דבראשון ושני לא מטמא דלא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' וע"כ מהני ליה לטמויי אחרים דרבנן:

וע"ז קאמר ר' מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתיה דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה וכמו שהבאתי התוס' דפסחים ודף ט"ו) בד"ה ר' יוסי לטעמי' כו' כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמ' בההיא דבו ביום דרש ר' עקיבא כו' וע"כ קאמר ר' מנא דלר' עקיבא ניחא דאמר שנטמא באב הטומאה אפי' לאחר הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' ולא קאמר בראשון ושני משום דאז לא מהני ליה רק בטומאה דרבנן משום דכל הפוסל כו' אבל אם נטמא באב הטומאה מטמא אחרים מדאורייתא וע"כ קאמר ר"ע כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה ודו"ק:

שם אמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלין אית ליה יטמא יטמא בכלים והנה הירו' הזה תמוה מאוד. ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלי' אית ליה יטמא יטמא באוכלין והוא דבסוט' (פ"ה ה"ב) איתא עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בכל טמא לא יאכל לרבות את השני כו' וע"ז אומר דאפי' ר"י נמי אית ליה יטמא יטמא אלא דר"ע למד מזה ששני עושה שלישי בחולין משום דקרא כתיב יטמא יטמא וא"כ נטמא האוכלים ע"י הכלי דהיינו שנטמאו באויר כלי חרס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דסוטה ושם) עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמא בשרץ אוכלין עצמם מניין כו' וא"כ כיון שנטמאו האוכלין ע"י אויר כלי חרס א"כ הוי הכלי ראשון ואוכל שני וכתיב יטמא ע"כ קאמר ר"ע בסוטה (ד' ס"ז) לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וע"ז קאמר דר' ישמעאל נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא אלא דקאמר דהא דיטמא יטמא היינו אם הוא ראשון דהיינו שנגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי ולא קאי הא דיטמא ארישא דקרא דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו כמו דאמר ר' עקיבא דאמרינן בסוטה (ד' כ"ז) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וא"כ יליף ר"ע דשני עושה שלישי בחולין. אבל ר' ישמעאל לא יליף מזה דשני עושה שלישי בחולין אבל אעפ"כ דריש יטמא יטמא דהיינו שמטמא אחרים דהיינו אם הוא ראשון ולא שנטמא ע"י כלי וע"ז קאמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא בכלים וכצ"ל) (פי' אם נטמא ע"י כלי דאז הוי שני ואין שני עושה שלישי בחולין) אבל אעפ"כ אית ליה לר' ישמעאל נמי יטמא יטמא:

והוא משום דלכאורה קשיא הא דאמרינן בפסחים (ד' ט"ז) א"ר ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ר' מאיר לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא דתני' ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר' מאיר כו' ר' יוסי ור"ש אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין וכתבו התוס' קשה ר' יוסי גופיה אית ליה לקמן (ד' י"ח) טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והא דאית ליה הכא דאורייתא בשיטת ר"ע רבו אמר ואין זה לטעמיה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) ר' חייה בשם ר' יוחנן אתי' דר' יוסי כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבא אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה וא"כ משמע דר' יוסי בעצמו נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא וא"כ קשה דהא אמרינן בפסחים (ד' י"ח) והא אמר רבא לא ר' יוסי סבר כר' עקיבא ולא ר' עקיבא סבר כר' יוסי א"ל ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל א"ל רב אשי לרב כהנא בשלמא ר' יוסי לא סבר לה כר"ע דתניא א"ר יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקידש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש ולמדנו שלישי בקודש מה"ת ורביעי מק"ו שלישי מה"ת דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כו' ואי ס"ד סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה וחמישי בקודש כו' וא"כ מוכח דר' יוסי לא סבר כר"ע ובירושלמי בשיטת ר' עקיבא רבו משמע דר' יוסי גופיה נמי סובר כר' עקיבא דדריש יטמא יטמא וא"כ ילמוד רביעי בתרומה בק"ו וחמישי בקודש. וע"כ אמר ר' יוסי בר' בון דר' ישמעאל אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלים (כצ"ל) וסובר דבחולין אין שני עושה שלישי אעפ"כ אית ליה יטמא יטמא באוכלים דהיינו אם נגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי וכן ר' יוסי נמי סובר כר"ע דדריש מיטמא יטמא וע"כ סובר דמשקין לטמא אחרים דאורייתא הוא מדכתיב יטמא וע"כ אמר ר' יוחנן דאתי ר' יוסי בשיטה ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אומר יטמא יטמא דבר תורה וע"כ סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואעפ"כ לית ליה דשני עושה שלישי בחולין (וברפ"ג דחגיגה בירושלמי ובסוף חגיגה יתבאר בזה עוד) ודו"ק:

שם חברייא בשם ר' אליעזר חבית הראשונה כר' יוסי השני' כר"מ חברי' אמרין כו'. עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות ושם ביארתי כל ההלכה עיי"ש: