מי שהי' טמא או בדרך רחוק' ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א"כ למה נאמר טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלוחייבין בהכרת כו' אנן תנינן שגג או נאנס תני ר' חיי' שגג או הזיד אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת מה אית לך חייב בהכרת לא מזיד (פי' ואע"ג דתני שאלו חייבין בכרת ואינו חייב כרת אלא מזיד אך הוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ב) ובדין הוא דאיבעי' ליה למיתני חייב והאי דקתני חייבין איידי דתני רישא פטורין תני סיפא חייבין):

שם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה כו' עיין בספרי אבי הנחל (דרו' יא) ושם ביארתי:

שם (ה"ו) אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב תאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו ובגמ' ר' יודן בעי אף בתמורת אשם כן תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קריבה אמר ר' יוסה פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה היא וכתב הגליון דכיון דאינו ראוי לפסח ולא לשלמים הוה אמינא דאינו נתפס בתמורה קמל"ן ר"ע דנתפס בתמורה וירעה וכמ"ד קודם חצות שנינו משא"כ באשם דראוי לעולה ודאי נתפס בתמורה:

ולי נראה דאיפשר לומר דר' יודן בעי אוף בתמורת אש כן שיהיה הדין אם נמצא לאחר כפרה יהיה תמורתו קרב עולה ואמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אמר רב הונא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ומנא תימרא דתנן אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו כו' ר' יהושע אומר ימכר וי ביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל גופו לא דגזרו לאחר כפרה אטו לפני כפרה איתיביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם וכו' אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכיון דלית ליה בעלים ה"ל פסול גופו אמטו להכי ישרף מיד אלא אי אמרת לא בעי עקירה כו'

והנה התוס' בד"ה אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כתבו כל עיקר רעי' מדרבנן דמדאו' לא צריך רעי' כלל ולהכי קאמר אלמא לא בעי עקירה א"ה כי לא ניתק נמי אי אמרת בשלמא בעי עקיר' אתי שפיר דבעי ניתק דע"י ניתק יזכרו לעוקרו אבל לא ניתק לא דגזרינן אחר כפרה אטו לפני כפרה אבל השתא דלא בעי עקירה קודם ניתק נמי ליכשר דליכא למיחש מידי ומשני דקודם ניתוק גזרינן לאחר כפרה אטו לפני כפרה ואחר ניתוק נמי דיעבד שר אבל לכתחילה מיהא גזרינן אטו לפני כפרה:

וע"ז אומר ר' יודן בעי אף בתמורת אשם כן תמורת אש קריבה ותמורת אשם אינה קריבה (פי' דבעי מה בפסח אם נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תרומתו ואמאי בשלמים אמרינן דלא הוא עצמו קרב עולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה ואמאי אינו קרב הוא עצמו עולה וכן תמורתו ואמאי תנן ר' יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה וכמו דפסח לא בעי עקירה אם נמצא אחר שחיטת הפסח כן צריך להיות באשם):

וע"ז אמר ר' יוסי פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח ופירוש דהא דתנן קודם שחיטת הפסח הוא קודם זמן שחיטת הפסח וכמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ו) ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו. וע"כ לא גזרינן לאחר חצות אטו קודם חצות משום דקודם חצות לאו זמן שחיטת הפסח הוא כלל עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא וע"כ גזרינן לאחר כפרה אטו לפני כפרה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. וע"כ אמר ר"א ימכר ויביא בדמיו עולה) ודו"ק:

עוד שם המיר בו בשלשה עשר ר' זעירא אמר תמורתו קריבה שלמים (פי' משום דבי"ג עומד לשלמים ולא כמו פסח קודם חצות אם נמצא דאין תמורתו קריבה שלמים משום דמתחלה הי' עומד לפסח משא"כ בי"ג תמורתו קריבה שלמים) ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים חיילי' דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אין תימר המיר בו בי"ג ותמורתו קריבה שלמי' ויתיבני' לח מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה. ולי נראה שהפי' הוא שאומר חיילי' דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אין תימר המיר בו בי"ג תמורתו קריבה שלמים ויתיבני' פי' למה לא השיב ר' עקיבא לר' יהושע דאם המיר בי"ג תמורתו קריבה שלמים ואם נאבד קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ולמה לי להשיב שאם נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו:

וע"ז מדחה זה ההוכחה לא מוטב ללמד תמורת הפסח מפסח פי' שמוטב לחלק תמורת הפסח בפסח גופי' שאם נמצא קודם שחיטת הפסח אעפ"י שהוא פסח ירעה עד שיסתאב וימכרו ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אבל לאחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו וא"כ ניחא מה ששמע שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ולא ללמד תמורת שלמים מפסח והאי ללמד היינו ללמד החילוק שבין תמורת שלמים לפסח דלא דמי זה לזה וע"כ לא אמר שאם המיר בי"ג תמורתו קריבה שלמים שבי"ג לאו פסח הוא כלל רק שלמים וא"כ אין זה חידוש שזה שלמים וזה פסח וע"ז אמר מוטב ללמד (פי' ללמד חילוק תמורת פסח מפסח) (פי' שבשניהם הוא פסח) וא"כ ניחא שלמד שיש חילוק משא"כ באם המיר בי"ג אינן דומים זה לזה שבי"ג הוי תמורת שלמים משא"כ בי"ד הוי תמורת פסח ודו"ק:

שם וחטאת שמתו בעליה ימות כיי דמר ר' הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים ולמה אמר (צ"ל) לא אמר בי"ד כל עמא מודיי כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים וכ"ת א"כ ליתא להאי כללא דכל שבחטאת מתה בפסח גופו קרב שלמים אפשר לומר כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ד) כי אמר שמואל באבודין בדחוין לא אמר אך משמעות הירושלמי שרוצה לפרש הא דאמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על כל הני חמש חטאות

וכמו שכ' רש"י בפסחים (ד' צ"ז) דאכל מתות דחטא' כו' גבי פסח קרב שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח שמתו בעליו ושכפרו בעניו ושעברה שנתו קריבין שלמים וולד חטאת לא קא חשיב דהא פסח הוי זכר והירושלמי רוצה לפרש על ולד פסח ג"כ וכגון שהפריש נקיבה לפסחו ושעברה שנתה כו' דאמר רב חסדא בשעברה שנתה בין ראשון לשני (פי' לאחר שנדחה לפסח שני והיו בעלים טמאי מתים ועברה שנתה) ר' הילא בשם ר' יוחנן בשעברה זמן כפרתו הוי דומיא דחטאת שעברה שנתה וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמי' על הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) דאמרי' מתקיף לה רב יוסף וכללא הוא והרי חטאת שעברה שנתה דלרעי' אזלה דאמ' ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה כו' ומשני כי קאמר שמואל באבוד בדחוי לא קאמר והירו' סובר שעברה שנתה תמות ובתמורה (דף כ"ב) על הא דאמר ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין כאילו עומדת בבית הקברות ורועה ומשני רבא שם דהכי קאמר עברה שנתה ושאבדה ותרתי בעינן שעברה שנתה ושאבדה והירושלמי מפרש דעברה שנתה לחוד נמי תמות ורק בבעלת מום משני אח"כ דקאי אאבדה וכמו שאבאר לקמן על הא דאמר בעלת מום ר' זירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתבר ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא (פי' שקאי על אבוד) אבל אם עברה שנתה אפילו אינה אבודה נמי תמות ושאבדה ונמצאת ברי מותר (פי' שזה ודאי קרב שלמים אפילו לר' יוחנן) דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קר שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים ויותר טוב לומר הא דאיסא ברי (הוא ט"ס וצ"ל) כרבי. ומיתר (צ"ל) דתמות (וכצ"ל) וכרבי דתמות. (וכמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) והרי אבודה בשעת ההפרשה לרבנן דלרעי' אזלי כו' ואלו בפסח דאבוד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למיתה אזלה) ואח"כ (צ"ל) דלא כדאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו בעלים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ומאי קמ"ל לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא מאחר שכיפרו הבעלים ובעלת מום (פי' דאיך יתפרש בעל מום שבחטאת מתה ובפסח קרב שלמים דאיך קרב שלמים הא בעל מום הוא): וע"ז אמר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא א"ל אף אנא סבר כן ופי' הק"ע לא מסתברא בהך בעל מום דתני במתניתין דכיוןדבעל מום כאבוד דמי תרתי ל"ל דכיון דתני אבוד ממילא שמעינן בבעל מום עכ"ל:

והנה הק"ע שגה בפירושו ולא עיין בתמורה (דף כ"א) מה שפירש"י על שאבדה ונמצאת בעל מום שפי' רש"י קודם שנתכפר באחרת אם כיפרו הבעלים אחרי כן באחרת תמות אפי' לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפי' כיפרו הבעלים שוב באחרת רועה עכ"ל ובאמת הוי חמש חטאות מתות וזהו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעלי' ושעברה שנתה ושאבדה. וא"כ הוי חמש חטאות מתות רק בעל מום קאי אאבדה. וא"כ ניחא דאם נמצאת לאחר שכיפרו הבעלים לא בעינן אבדה וע"כ ניחא הא שבפסח קרב שלמים ועוד דלשמואל דס"ל כרבי כמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ג), והרי אבודה בשעת הפרשה לרבנן דלרעי' אזלי דתנן הפריש חטאתו כו' ואלו בפסח היכא דאבד ונמצא קודם שחיטה קרב ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למית' אזלה ולרבי לא בעינן כלל בעלת מום וע"כ אמר דבפס' קרב שלמים ולפי' התוס' שם דנקט בעלת מום לרבותא דמהו דתימא הואיל ואיתרבי כל כך באבודה ובעלת מום הוי לה כאבודת לילה לידי רעיה קמ"ל דאפ"ה מתה א"כ ודאי ניחא דא"כ קאי בעלת מום לרבותא על אבודה ולא הוי לחוד וע"כ אמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על אבודה וע"ז אומר ובעלת מום ר' זעירא בעי קומי ר' יסא לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא כאבוד הוא. צ"ל באבוד הוא (פי' האי בעלת מום קאי אאבוד) א"ל אוף אנא סבר כן והק"ע שגה בפירושו בזה:

עוד (שם) בירושלמי הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריב את הב' עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדים אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון ואית תניי תני מצוה להקריב את הב' ותני שמואל כן בורר את היפה שבהם והב' ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בי"ו ר אליעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים בי"ו אתי דר' כר' אליעזר ושמואל תניתא כשיטתייהו דתני רבי אומר אין חטאת אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה הבעלים אין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו בה הבעלים:

והנה הק"ע כתב והגיה ושמואל תניתא בשיטתייהו דרבנן דתני המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיו ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן קיימות אחת מהן תקרב והשניה תמות דברי ר"א וחכ"א אין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו וה"פ ור' אלעזר כרבי דאמר השניה תמות א"כ בפסח קרב שלמים דכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ושמואל כרבנן דאף בחטאת השניה תרעה וכל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה דהכי ס"ל לשמואל כמפורש בבבלי (ד' צ"ו) והנה כל דבריו תמוהים מאוד והגיה בחנם דהא אדרבה אמרינן בבבלי בפסחים (ד' צ"ו] דשמואל כרבי ס"ל דאמר אבודה למיתה אזלי ע"כ נ"ל דקאי אהא דאמר בתחילה הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדים דבורר את היפה שבהם והשני ירעה עד שיסתאב ור' אלעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים וע"ז אומר אתי דר' כרבי אליעזר ושמואל תניתא בשיטתייהו כו' לשיטתו דשמואל דס"ל דכל שבחטא' מתה בפסח קרב שלמים וא"כ לר"א דס"ל דהוא עצמו קרב שלמים אם אבדה ונמצאת והרי שתיהם עומדות א"כ צ"ל דס"ל כרבי דאפי' אבודה בשעת הפרשה נמי מתה וע"ז אומר דתני וכן צריך להגיה דתנן המפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה כו' מהן הקרב והשניה המות דברי רבי וחכ"א אין חטאת מתה אלא שנמצא מאחר שכיפרו הבעלים אבל שמואל ודאי ס"ל כרבי דאמ' אבודה בשעת הפרשה מתה ושמואל לא אמר כללא ברועה וחדא קאמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ולאפוקי מר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא לאחר שחיטה וכמו דאיתא בירושלמי שם ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים וא"כ משמע מזה דשמואל סובר דחצות קבע ור' יוחנן ס"ל דחצות לא קבע וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ט) דשמואל סובר דחצות קבע ור' יוחנן סובר דשחיטה קבע וכמו דאמר ר' יוחנן אין לך בפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא אלמא שחיטה קבעה. ועיין בפ"מ (ספ"ו דפסחי' ה"ו) ר' יסא בשם ר' יוחנן דפסול הוא שאין לך פסח גופו קרב שלמים אלא בשאבד מקודם חצות כו' ושגה בזה דלר' יוחנן חצות קבע:

שם (ה"ז) המפריש נקיבה לפסחו כו' מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתנן קודם לפסח ירעה עד שיסתאב ותמכר ויביא בדמיו פסח. עיין בספרי א"ה (דרוש י"ט) מה שביארתי שם:

שם (ה"ח) הפסח שנתערבה בזבחים כו' נתערבה בבכורות ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו הני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר ר' יוסי אומר במחלוקת (ופי' הק"ע הא דתני אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני דחיישינן שמא לא יאכל אותם בזמנם ויהא צריך לבערם כשכלה לחיה מן השדה ונמצא מפסיד לכסף מעשר) במחלוקת דתנן (במ"ש פ"ג) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתו ור"ש מתיר וכי היכי דפליגי בתרומה ה"נ פליגי בשביעי' והך בריית' דתני אין לוקחין כרבנן א"ר יונ' ד"ה היא אוכלי תרומ' זריזים הם (ופי' הא דפליג ר"ש דהא דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני הוא מפני שאוכלי תרומה זריזין הם אבל הא דאין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני אתי כר' שמעון) התיב ר' חנינה קומי ר' מנא והא תנן נתערבה בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו ותני עלה יאכלו כחמור שבהם. א"ל אוכלי פסחים בשעתן זריזים הם כאוכלי תרומה תדע לך דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כו'. ותנינן תמן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה א"כ מוכח דאוכלי פסחים זריזים הן:

[ולכאורה קשה דהא אמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) אין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה ר"ש מתיר כו' תמן תנינן ובכולן רשאים הכהנים לשנות באכילתן ולאוכלם צלוים שלוקים ומבושלים ולתת לתוכן חבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר"ש ר"מ אומר לא יתן לתוכן שלא יביא את התרומה לידי פסול אתי' דיחידאי דהכא בסתמא דתמן ודיחידאי סתמן כסתמן דהכא (כצ"ל) והוא משום דשם בזבחים שנה בלשון סתם. והנה הר"מ פירש דהא דאין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה הוא משום שלא יביא השמן לידי פסול אם יגע בו טבול יום וא"כ משמע דהאיסור הוא משום שביעית וא"כ לפי"ז הי' יכול להקשות על הא דאמר ר' יונה ד"ה היא אוכלי תרומה זריזים הן מהך דפ"ח דשביעית דתנן אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה ור"ש מתיר אלמא דאפי' בשביעית נמי מיקל ר"ש וא"כ מוכח דהטעם הוא כמו שכתב הר"ש דהאיסור הוא משום תרומה שלא יביאהו לידי פסול שצריך לאכול בשביעית וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) א"ל אמאי לא תותבי' מהא דאין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביא קדשים לבית הפסול ופי' רש"י כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית וכן משמע מהא דאמר לי' א"ל אביי ולאו אותביתה מהא דתבלין ואמר לי הנח לתרומת תבלין שהוא דרבנן הכי נמי תרומת ירק דרבנן:

והנה מהירושלמי הזה מוכח דהא דתנן (בפ"ג דמ"ש) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר דהאיסור משום תרומה וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) דמתחלה שרי לאינון כו' אך לפי מה שהכריחו התוס' שם דהאיסור הוא משום מעשר שני דמעיקרא שרי לזרים והשתא אסור וכן משמע מהירושלמי (פ"ג דמ"ש) שלא יביאו לידי פסול מהו לידי פסול א"ר יונה שנפסל בטבול יום לאוכלו אין אתה יכול שהוא טמא ד"ת לפדותו אין אתה יכול שהוא טהור ד"ת (פי' שלגבי מעשר הוא טהור ד"ת) א"כ אין יכול לפדותו הוי שלא יביא לידי פסולי מהו ממעט באכילתו תרומה אסורה לזרים מ"ש מותר לזרים תרומה אסורה בטבול יום ומ"ש מותר בטבול יום וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתו תרומה מותרת לאונן מ"ש אסור לאונן תרומה אינה טעונה מחיצה מ"ש טעון מחיצה אשכח תני מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. וא"כ קשה מדר' יונה אדר' יונה דהכא א"ר יונה ד"ה אוכלי תרומה זריזים הם. והתם קאמר ר' יונה דהטעם משום דממעט באכילת מ"ש מחמת שנפסלה בטבול יום ולפדותו אינך יכול שלגבי מעשר שני הוא טהור וע"כ צריך לומר דהא דאמרי' אוכלי תרומה זריזים, הם. וע"כ כיון שיש איסור תרומה ע"כ זריזים הם אפי' לגבי איסור אחר וע"כ ניחא שפיר הכא גבי תרומה בכסף מ"ש וכן בהא דאין מבשלים ירק של תרומה בשמן של שביעית. דכיון דזריזים הם לגבי תרומה זריזים נמי לגבי איסור אחר משא"כ בהא דתני דאין לוקחים שביעית בכסף מ"ש דליכא איסור תרומה כלל ע"כ קאמר ר' יונה דאף ר"ש מודה בהא (והירושלמי הזה הובא (פ"ג דמ"ש) ג"כ תני אין לוקחין שביעית בכסף מ"ש כו' עיי"ש ודו"ק:

והא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) ר' שמעון אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליו ואומר אם טמא הייתיהרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי (פי' ויהא לשלמי נדבה וישחט בצפון וטעון מתן בהונות כו' אבל חכמים לא הודו לר"ש שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול ואיפשר לומר משום דהכהנים אוכלי קדשים זריזים הם אבל לא משמע הכי מהירושלמי מדפריך מבכורות אם חבורת כהנים יאכלו ע"כ איפשר לומר משום תיקוני גברא שאני וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ו) עיין שם אבל מ"מ יש להקשות מהא דתנן בזבחים (ד' ע"ו) שם אשם שנתערב בזבחים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהם והתם אית לי' תקנתא ברעי' כמו דאמרינן בזבחים (שם) וליכא למימר משום דהתם נתערב בדיעבד דא"נ הוי מצו לשנויי דהא דתנן אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני הוא לכתחילה. ובירושלמי מייתי לה דאמרינן (שם בירושלמי דפסחים) א"ל ר' יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנן תמן אשם שנתערב בשלמים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול ואיפשר לומר כיון דנאכל בעזרה לזכרי כהונה זריזים הם ולא דמי לבכורות דנאכל כמו קדשים קלים בכל ירושלים ודו"ק]:

(שם ה"י) שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו א' וזה מושך לו א' זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה כו' אמר ר' יוחנן דר' יהוד' היא דתנינן המן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר הא של ארבעה עשר לא לא כן אמר ר' יוחנן דר' יהודה היא כו' דתנינן תמן אין שוחטין פסח ליחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר:

הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה וע"כ נראה לי להגיהו וכצ"ל אמר ר' יוחנן דלא כר' יהודה וקאי על הא דתני' ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהי' א' מבני חבורה קיים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר ובלבד שלא יניחו את הפסח כמו שהוא וכמו דאיתא בש"ס דילן (פסחים ד' צ"ט) (וכן הובאה ברייתא זו בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ד) אמר ר' יעקב בר אחא מתניתא אמרה כן ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שהן מתמעטין והולכין ובלבד שיהא שם אחד מבני החבורה הראשונה ואחד מבני החבורה השני' ר' יוסי אומר בין מן הראשונה בין מן השני'):

וע"כ אומר הירושלמי מתניתא דלא כר' יהודה והוא ר' יהודה דברייתא דתני' ואם ימעט הבית מהיות משה כו' וע"כ בעינן לר' יהודה שיהא א' מבני חבורה ראשונה וא"כ אותן שנים שהביאו מן השוק אינן מבני חבורה הראשונה כמו שפי' רש"י אלא ודאי שהוא דלא כר' יהודה (והא דקאמר אמר ר' יוחנן דתנינן תמן ר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד הוא ט"ס (ומחמת דאמרינן (ספ"ו דפסחים ה"ו) ר' יוסי בשם ר' יוחנן מתניתא דר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד ע"כ הי' ט"ס בכאן שהוא ר' יהודה דאין שוחטין את הפסח על היחיד כו'):

וע"ז אומר הא של ארבעה לא (כצ"ל פי' דאי אמרינן דלא כר' יהודה דלא בעינן מבני חבורה הראשונה א"כ מפני מה לא תנא של ארבעה והוא כמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ט) אמר ר' יוחנן אפי' תימא דר' יהודה כו' דאמר ר' יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי' אחרינא בהדי' וכא' מבני החבורה הראשונה דמי אמר ר' אשי מתניתין נמי דיקא דקתני וכן חמשה חבורות של חמש חמש של חמשה אין אבל של ארבעה לא לאו משום דלא פייש חד מבני חבורה גבי' ש"מ:

וע"ז אומר הא של ארבעה לא לא כן אמר ר' יוחנן דר' יהודה היא וצ"ל דלא כר' יהודה היא (פי' שר' יוחנן אמר דאתי דלא כר' יהודה וא"כ כיון דלא בעינן שיהא אחד מבני חבורה הראשונה א"כ יכול להיות חבורה אפי' של ארבע וע"ז אמר ר' יוסי כל גרמא אמרה דהיא דר' יהודה (פי' וא"כ תנא דוקא חבורה של חמש והוא משום דבעינן אחד מבני חבורה הראשונה והא דתנינן שנים שהיו נתערבו פסחיהם זה מושך לו א' וזה מושך לו א' כו' וא"כ מוכח דלא בעינן שיהי' מבני חבורה הראשונ' ע"ז אומר דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר. פי' וע"כ כיון דאין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי' אחרינא בהדי' קאי וכא' מבני חבורה דמי וע"כ לא תני של חמשה וארבעה והוא משום דבעינן א' מבני חבורה ראשונה וא"כ אתי מתניתין דוקא כר' יהודה וא"כ ניחא מתניתין אבל אי אמרינן כר' יוסי דלא בעינן מבני חבורה ראשונה א"כ תקשה מ"ט לא קתני של ארבעה ודו"ק: