ראוהו ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר כו' כיני מתניתא או ב"ד או כל ישראל ר' זעירה ר' אמי בשם ריב"ל מעמעמין על הנראה לעברו ואין מעמעמין על שלא נראה לקדשו ר' בא ור' חייה בשם ריב"ל מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו מתניתא פליגא על ר' זעירה ראוהו ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מקודש מפני שחשיכה הא אם לא חשיכה לא הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו:

והנה הק"ע הקשה דמנ"ל למידק דאם לא חשיכה אין מקדשין דלמא היא גופא קמ"ל דאם חשיכה אין מקדשין. אף על גב דאיפרסמא מלתא וכדפרישית מתניתין ותירץ דמראוהו בית דין דייק דלמה לי' דהא לא איפרסמא מילתא והתנא או או קתני כדאמר בסמוך:

ולי נראה דמדייק דלמה לי' למיתני נחקרו העדים דכיון דתנא ראוהו ב"ד או כל ישראל ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר אע"ג דאיפרסמא מילתא טפי א"כ מכש"כ שנחקרו העדים דאם לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר אלא ודאי דלדיוקא נקט דדוקא אם לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר דדוקא מפני שחשיכה הא אם לא חשיכה לא הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו וא"כ הוי רבותא דאפילו אם נחקרו העדים לחוד אף על פי כך אין מעמעמין על הנראה לעברו דאי לאו הכי קשה דלמה לי' למיתני נחקרו העדים:

וכה"ג מקשה הש"ס דילן בר"ה (דף כ"ה) למה לי למיתני חקירות העדים כלל איצטריך סד"א תהוי חקירת העדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי' בלילה מידי דהוי אדיני ממונות דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ה"נ מקדשין בלילה קמ"ל וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל הירושלמי לא ניחא לי' לתרץ דאשמועינן דלא נימא דהוי כדיני ממונות ומקודש מקודש הוי כגמר דין וע"כ יכול לקדש בלילה דהירושלמי לשיטתי' דסבירא לי' דעדות החודש דמי לדיני נפשות וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ק דר"ה) ועדי החודש כעדות נפשות אינון וכמו שביארתי שם וכמו דאי' בירו' (ספ"ו דנדרים ה"ח) רב הושעי' כד הוי מקבל סהדא בעין טב הוי אמר לון הוין ידעינן כמה עפות יוצא מפיכם וכמה שכר בתים יוצא מפיכם אמר ר' אבינא אין כך הוא אפי' דיני נפשות בת שלשה שנים ויום א' בא עלי' הרי זה בסקילה נמלכו ב"ד לעברו ובא עלי' אינו בסקילה וכן משמע בירו' לקמן דאיתא שם כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקים בעדי החודש ובש"ס דילן (ד' כ"ו) אמרינן אפי' תימא ר"ע עד כאן לא אמר ר"ע התם אלא בד"נ דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה ודיני נפשות אפי' גמר דין נמי אינו אלא ביו' וע"כ כיון שסובר הירושלמי דעדי החודש דמי לעדי נפשות. ע"כ סובר הירושלמי דקמל"ן דאם נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מקודש מפני שחשיכה הא אם לא חשיכה לא הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו:

שם בירושלמי ר' אומר ניסן לא נתעבר מימיו והא תנינן אם בא חודש בזמנו אם בא לא בא (פי' אע"ג דתני אם בא חודש בזמנו משמע דיכול לבוא שלא בזמנו אעפ"כ לא איקלע שיהיו מעברין ניסן. רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והא תנינן אם הי' חודש מעובר אם הי' לא הי' נתעבר מימיו (פי' אע"ג דאמר אם היו היינו אם היו אם לא היו אעפ"כ תשרי לא נתעבר מימיו (פי' וכמו דאמרינן בש"ס דילן בר"ה (ד' ל"ב) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכשקידשו את השנה באושא ביום ראשון עבר רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר כדברי ריב"נ אמר רשב"ג לא היו נוהגין כן ביבנה ביום השני עבר ר' חנינא בנו של ריה"ג ואמר כדברי ר"ע ואמר רשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה והא תני קידשוהו בראשון ובשני ר' זעירא בשם רב חסדא אותה השנה נתקלקלה מהו מהו בראשון מהו בשני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שני' והא תני ביום הראשון וביום השני. (ואיפשר לומר שיש כאן חילוף השורות וצ"ל כאן תני קידשוהו בראשון ובשני). פירוש שמקשה דהא תנן דנתעבר תשרי (וכמו דמקשה בש"ס דילן בר"ה (ד' ל"ב) למימרא דעברוה לאלול והא אמר ר' חנינא בר כהנא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר רב חסדא מאי ליום שני לשנה הבאה) וכן אומר בירושלמי מהו בראשון מהו בשני וע"ז משני ר' בא שנה ראשונה ושנה שני' ומקשה ע"ז והא הני ביום הראשון וביום השני וע"כ משני תני קדשוהו בראשון ובשני רב חסדא אמר אותה השנה נתקלקלה:

שם ר' יעקב בר אחא כו' בשם ר' יהודה בן פזי קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסי עם ריב"פ א"ל אתה שמעת מן אביך הדא מילתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש ופי' הק"ע אין מדקדקין בעדות החודשלאחר שקידשו ב"ד את החודש אין מקבלין הזמה על העדות וכ"כ הרמב"ם פ"ב:

עוד (שם) ב"ד שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין דכתיב ועינינו לא ראו מ"מ והרי ראו וב"ד ישראל את ההורג ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל ראוהו ב"ד את ההורג) אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהן. אית תניי תני יעמדו כולם ויעידו במקום אחר ר' יהודה בר פזי בשם ר' זעירה כשם שהם חלוקין כאן כך חלוקין בעדות החודש (פי' כשם שהם חלוקין אם ראו ב"ד את ההורג אם יכולים להיות ב"ד דהיינו אם עד הרואה נעשה דיין ולכך אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם משום דיכולים להיות דיינים ואית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחר (פי' משום דאין עד הרואה נעשה דיין). וע"כ אמר ריב"פ בשם ר' זעירא כשם שהם חלוקין כאן כך חלוקים בעדות החודש פי' דפליגי ג"כ בעדות החודש אם עד הרואה נעשה דיין וכמו שביארתי לעיל דהירושלמי סובר דעדי החודש כעדי נפשות דמיין ודלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (רפ"ג דר"ה דף כ"ו) אפי' תימא ר' עקיבא עד כאן לא קאמר ר"ע התם אלא בד"נ דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזי' דקטל נפשא לא מצי חזי לי' זכותא אבל הכא אפי' ר"ע מודה והירושלמי מדמה עדי החודש לעדי נפשות:

עוד שם בירושלמי ויקום חד ויתיב חד וכתב הק"ע דאמתניתין פריך למה יעמדו שנים ויושיבו שנים מחבריהם לא יושיבו אלא אחד ויעמוד חד ויעיד לפני ג' ואח"כ ישב העד הראשון ויעמוד העד השני ויעיד בפניהם אלא ודאי דפסול לדון כיון דראה גם הוא א"כ קשי' למה כשר השלישי שגם הוא ראה ופירושו נכון ולא כמו שכתב הפ"מ ודבריו דחוקים אך שצריך לבאר דאמאי אמרינן בכתובות (ד' כ"א) יתיב ר' אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין איתיבי' רב ספרא לר' אבא ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש מקודש שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ואי ס"ד דעד נעשה דיין למה לי כולי האי ליתבי' בדוכתי' וליקדשי' ופירש"י ליתבי' בדוכתא אחר שהעידו בפנינו א"ל אף לדידי קשי' לי' כו' ואמר להו הנח לעדות החודש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן:

וע"כ אמאי לא מקשה בש"ס דילן ג"כ דלמה לי שיעמדו שנים ויקום חד ויתיב חד אך לפי"ז יהיו צריכים להעיד בזה אחר זה והא פליגא בזה רבנן ור' נתן בסנהדרין (ד' ל'). אך הט"א כתב בר"ה (ד' כ"ג) אהא דתנן ומכניסין את הגדול שבהם דמשמע דמהני בעדות החודש אפי' אם העידו בזה אחר זה אעפ"כ אינו מוכרח כל כך וע"כ לא פריך בש"ם דילן וליקום חד וליתיב חד אע"ג דאכתי לא תירץ משום דבדאורייתא אין עד נעשה דיין אבל בירושלמי פריך משום דס"ל דמהני בעדי החודש בזה אחר זה וע"כ פריך וליתיב חד וליקום חד:

וע"כ איפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי ר' אימי בשם ריב"פ קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין קם ר' יוסי עם ריב"פ א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש והוא שאין מדקדקין בעדות החודש פי' שיהיו שניהם מעידין כא' אלא אפי' בזה אחר זה ולא כמו שפי' הק"ע דזהו לענין דאם קידשוהו ואח"כ נמצא העדים זוממין דה"ז מקודש. דהא כבר אמר להך מילתא אלא דאין מדקדקין בעדות החודש שיהיו שניהם מעידים כא' וע"כ קאמר אית תניי תני כו' ופריך אח"כ ויקום חד ויתיב חד פי' דלמה יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם לא יושיבו אלא א' ויעמוד חד ויעיד לפני ג' ואח"כ ישב העד הראשון ומעמיד העד השני ויעיד בפניהם כו' כיון שאין מדקדקין בעדות החודש ויכולים להעיד אפי' בזה אחר זה וע"ז משני שני' היא שאין העד נעשה דיין פי' אע"פ שעד הרואה נעשה דיין אבל עד המעיד אינו נעשה דיין:

ובאמת לשיטת הירושלמי צריך לומר דאין מדקדקין בעדות החודש וכמו שביארתי דמקבלין העדות אפי' בזה אחר זה והוא כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ד) ת"ר אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה אבל מצטרפין לעדות אחרת ופירש"י מצטרפין לעדות אחרת דאחד מהם מצטרף עם עד אחד שאמר כמותו וכתב הט"א וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא דמצטרפין לעדות החודש דהא אין דבריו של אחד במקום שנים וי"ל דקמ"ל דלא אמרינן דכיון שהעיד מתחילה עם הפסול תבטל גם עדותו כדקייל"ן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולן בטילה וכתב שם ומיהו היא גופא קשה לי הא דאמר במכות (ד' ו') בנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולן בטילה לרבי בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות ואפי' לר"י דאמר התם בד"א בד"נ אבל בד"מ שתיקנו העדות נשאר מ"מ העדו' החודש ודאי לד"נ דמי אפי' לר"י דהא טעמ' דר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט אחד יהי' לכם פי' התוס' משום הא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטיל' אתי לן מהיקישא דג' לשנים ובשנים אם הא' פסול בטל כל העדות ואין כאן אלא ע"א אף בג' כן והא בדיני ממונות אף בשנים אף אם הא' פסול אין העדות הב' בטל לגמרי דהא עד אחד בממון קם לשבועה ולפי"ז עדות החודש וכל העדות דלא שייך בהו שבועה ע"י עד א' דמי לד"נ בהא דפסול א' מבטל כל העדות אפי' לר"י מהיקשא דמה שנים ואכתי תקשה למה הוא ואחר מצטרף לעדות החודש זה הא כבר נתבטל עדותו כשהעיד הפסול וכן הקשה בהא דאמר בספ"ב דנזיר גבי נזירות בא' אומר נזיר ב' וא' אומר נזיר ה' דלב"ש בכת א' עדותן בטלה ובב' כיתות עדותן מתקיימת ולב"ה אפי' בכת אחת עדותן קיימת משום דיש בכלל ה' ב' והשתא לב"ש בב' כיתות אמאי עדותן קיימת הבטל כל העדות מטעמא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דהא גבי נזירות לא שייך שבועה ע"י עד אחד דדמי לד"נ ועדות כולן בטלה ובפ"ג דב"ב (דף מ"א) תני' ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על ב' כיתי עדים שא' אומרת מנה וא' אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה והקשו התוס' בשם ריב"א לב"ש דאמרי בכת א' נחלקו עדותן דהוי עדות מוכחשת אפי' בב' כיתי עדים תיבטל עדותן דה"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול ותירצו בשם ר"י דב"ש ס"ל כר"י דאמר בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ותירוץ זה אינו עולה כהוגן בשמעתין גבי עה"ח ובההיא דנזירות כיון דלא שייך בהו שבועה ע"י עד אחד אפי' ר"י מודה דעדותן בטלה דלד"נ דמי עוד תירצו התוספות בפ"ג דסנהדרין כיון דלא ידעינן איזה פסולה ע"כ אינה בטילה גם תירוץ זה אינו עולה בשמעתין דהא לבתר שא' מאלו נצטרף ע"א שיאמר כמותו הא נודע לנו שהפסול הוא אידך ואין דבריו של א' במקום ב' כו' מיהו י"ל בההיא דמה שאמר רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ח לאו שיאמר האחר כמותו לגמרי דא"כ הי' הפסול מבטל עדותו לגמרי כיון דנודע מי הוא הפסול אלא מיירי בבא ואמר גבוה ב' מרדעות דזה ראוי להצטרף עם האומר ג' ועם האומר ה' דכ"כ טעו אינשי אלא דאינהו בהדי הדדי א"א לצרפינהו דבין ג' לה' לא טעו וזה האחר ראוי להצטרף בין עם זה בין עם זה ואכתי לא נודע מי הוא הפסול:

רק שכתב מ"מ גם על תירוץ זה קשה לי דכיון דהא דפסול א' מבטל עדות כולן מהיקשא דג' לב' כי לא נודע הפסול מה בכך הא בכה"ג עדותן בטילה כדאמר הכא באחד אומר ג' ואחד אומר חמשה:

והנה בספרי אבי הנחל (דרוש כ"ו) ביארתי דאיפשר לומר דהטעם דהא דאמרינן נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה היינו בקרוב או פסול ממש אבל בלאו"ה לא אמרינן כיון שבטל מקצתו מתבטל כולו וכמו שכתב הש"א חוה"מ ברמ"א (ס' נ"ב) וזה לשונו וכן אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדברי ר"י השאר לא נתבטל וכן כתב המ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' עדות ה' ד') אהא דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה וכתב נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א' וכגון בהא דאמרינן בכתובות (ד' ד') נמי לאורעי סהדי והעיד עם עדים אחרים אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות:

ולפי"ז ניחא דאם לא נודע הפסול א"כ כיון דקייל"ן כרב הונא בשבועות (ד' מ"ז) זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה א"כ כל א' מהעדות הוו כשירים אלא דלאותה עדות נתבטלה מחמת דמכחישין זה את זה ע"כ לא אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה (אך שם בשבועות משני רבא אליב' דרב חסדא דהוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוי תרי וחד ואין דבריו של א' במקום שנים א"כ אכתי הקשה אמאי לא הוי עדותשבטלה מקצתה בטלה כולה ולרב חסדא צריך לומר דבעדות החודש לא בעינן שיעידו כא' וכמו שאבאר לשיטת הירושלמי):

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי שביארתי שם דאפי' נתבטל מחמת דבר אחר נמי אמרינן כיון שבטלה מקצת' בטלה כולה וכמו דאיתא בירושלמי (פ' א' דכתובות ה"ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרה קיים וקאמר שם עד כדון כשמכרה שהם בארבע שטרות מכרה להם בשטר א' הפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני בני אדם כא' והיו העדים כשירים לזה כו' עיי"ש. וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין מחמת קרוב או פסול נמי נתבטל הכל. (וע"כ לא הביאו הפוסקי' לזה הירושלמי) וכן הבאתי שם הרבה ראיות מהירושלמי דס"ל דאפי' נתבטל מחמת דבר אחר נמי אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ צריך ליישב הברייתא דר"ה (ד' כ"ד) דא' אומר גבוה ב' מרדעות כו' עדותן בטילה אבל מצטרפין לעדות אחרת דאמאי לא אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא לשיטת הירושלמי אפי' לא נודע מי הוא הפסול נמי בטלה כולה אלא ודאי דצריך לומר שלא העידו ביחד דלעדות החודש אין צריך שיעידו ביחד

והשתא ניחא דהא דקאמר כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש היינו שא"צ שיעידו כא' וע"כ מקשה אח"כ וליקום חד וליתיב חד (דהא לשיטת הירושלמי צריך ליישב הברייתא דמצטרפין לעדות אחרת דהיינו שלא העידו ביחד):

וע"כ בכתובות (ד' כ"א) דאמרינן התם א"ר הונא ג' שישבו לקיים השטר שנים מכירים חתימת ידי העדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם כו' ש"מ עד נעשה דיין ועל זה אמרינן יתיב ר' אבא וקאמר להא שמעתא דעד נעשה דיין איתיביה רב ספרא לר' אבא ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש ואי ס"ד דעד נעשה דיין למה לי כולי האי ליתבו בדוכתי' וליקדשי' ולא פריך וליקום חד וליתיב חד כמו דמקשה הירושלמי הוא משום דזה שמקשה הוא על רב הונא דאמר עד נעשה דיין ולרב הונא לא צריך לאוקמי הברייתא דאבל מצטרפין לעדות אחרת בשלא העידו ביחד אלא דאפילו העידו ביחד אפ"ה לא אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה דכיון דלא נודע מי הוא הפסול כמו שתירץ הש"א וכיון דלא נודע מי הוא הפסול א"כ לרב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה א"כ כיון דכל חד מינייהו לחודי' כשר א"כ הוי כמו שנתבטל לא על ידי קרוב או פסול ועל כן לא אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שביארתי ועוד דלרב הונא איפשר לפרש הברייתא כמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) ומצטרפין לעשות אחרת מאי לאו לעדות ממון ופירש"י דכל אחד מהם כשר להעיד עם אחר בעדות ממון ואפי' שידענו שא' פסול וקשיא לרב חסדא וא"כ לא מיירי לעדות ר"ח. אך אפי' לפירוש רש"י שפירש בר"ה (ד' כד) אחד מהם מצטרף עם אחר שיאמר כמותו וכמו שכתב הש"א דאפי' לרב הונא ניחא ליה לפרש דמצטרפין לעדות אחרת דהיינו לעדות החודש. אעפ"כ ניחא לרב הונא דמיירי אם העידו יחד ואעפ"כ לא אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ואם כן בעדות החודש נמי איפשר דצריכין להעיד ביחד וע"כ לא פריך ליקום חד וליתיב חד כמו דמקשה הירושלמי ודו"ק:

עוד נרא' לי דהא דפריך ליקום חד וליתיב חד קאי אדלעיל דאמר תחילה קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש כו' וע"כ פריך דליקום וליתיב חד ואף דאין העד נעשה דיין. אך הטעם דאין העד נעשה דיין כתבו התוספות בב"ק (דף צ') דטעם דאין עד נעשה דיין יש מפרשים משום דה"ל עדות כאי אתה יכול להזימה דכיון שהוא עצמו עד ודיין לא יקבל הזמה על עצמו ועל טעם זה הקשה לה רבי יהודה דאורלאייניש דאלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה אלא ע"כ יכולים להזימה בב"ד אסר ה"נ בני הזמה נינהו בב"ד אחר:

וכל זה הוא לשיטת התוספות לש"ס דילן דיכולים העדים להיות קרובים לדיינים אבל לשיטת הירושלמי צריך שלא יהיו העדים קרובים לדיינים וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ב) ומניין שלא יהיו העדים קרובי' זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן היו נהרגין והוא ט"ס וצ"ל) כלום נהרג עד שיוזם חבירו ומניין שלא יהיו העדים קרובים של דיינים הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם כו' לא מפיהם היו נהרגין (כצ"ל) א"כ לשיטת הירושלמי לא יהיו העדים קרובים לדיינים משום שלא יוכלו להזימם (אך לשיטת הש"ס דילן אינו מוכרח שלא יהיו העדים קרובים לדיינים דהא טעמו של הירושלמי שלא יהיו העדים קרובין זה לזה הוא משום דאם הוזם לא היה נהרג עד שיוזם חבירו והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ח) אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן אמר רמי בר חמא סברא הוא כדתני' אין העדים נעשים זוממין עד שיוזמו שניהם ואי ס"ד בנים לעלמא כשירין נמצא עד זומם היה נהרג בעדות אחיו א"ל רבא ולטעמיך הא דתנן שלשה אחין וא' מצטרף עמהן הרי חשיב עדות והן עדות אחת להזמה נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו אלא הזמה מעלמא קא אתי הכא נמי הזמה מעלמא קא אתי ואם כן איפשר לומר דהירושלמי לשיטתו דפסיל נמי דיינים קרובין לעדים מטעם שלא יקבלו הזמה אבל לשיטה הש"ס דילן איפשר לומר דלא מיפסלי מטעם זה וכמו שכתבו התוס' דאיפשר להזימם בב"ד אחר)

עכ"פ לשיטת הירושלמי הא דאין עד נפשה דיין הוא מטעם שאינו ראוי להזימם דהא פוסל אפי' עדים קרובים לדיינים מטעם הזמה א"כ מכש"כ דאין עד עצמו נעשה דיין ואם כן כיון דאמר תחילה שאם קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש וכן פירשו הא דאמר אחר כך אין מדקדקין בעדות החודש וא"כ לכאורה כיון שאפילו אם הזימום אף עפ"כ מקודש א"כ איפשר לומר דעד נעשה דיין דהא כל הטעם לשיטת הירושלמי דאין עד נעשה דיין הוא משום הזמה וע"כ פריך וליקום חד וליתיב חד ויהיה עד נעשה דיין וע"ז אומר שזו היא שאין עד נעשה דיין דאף על פי דאם נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש אעפ"כ בעינן שיהא ראוי להזמה וע"כ אין העד נעשה דיין ודו"ק: