מתני' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררין להם עוד א' דברי ר"מ וחכמים אומרים שני הדיינים בוררים להן עוד אחר ובגמ' א"ר זירא שמתוך שביררו מרדף זכותו מ"ט דר"מ כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת ומ"ט דרבנן לאו כולא מינך מיבחר ומיסב מאי דאת בעי אלא אנא ואת מבחרין ומסבין מה דנן בעין וקשי' על דרבנן מת א' לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחת והנה הפ"מ נדחק בזה. ולי נראה דהנה בש"ס דילן בסנהדרין (ד' כ"ג) אמרינן נימא בדרב יהודה א"ר קמיפלגי דאמר רב יהודה אמר רב ודעת הדיינין כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדעת בעלי דינין ר"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן ורבנן סברי דעת הדיינין בעינן דעת בעלי דינין לא בעינן והנה משמעות הירושלמי שאינו מפרש כמו הש"ס דילן דפליגי אם בעינן דעת בעלי דינין נמי וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי סובר ר"מ דבעינן שיבררו בתחילה השלישי בשעת התחלת דין ורבנן סברי דאפי' בסוף הדין ורצון בעלי דינין לא בעינן ור"מ סובר דבעינן רצון בעלי דינין וע"כ סובר ר"מ דבעינן דווקא שיברר השלישי מתחילה והוא דבעינן ששלשתן יתבררו מדעת אחת (פי' מרצון א' לשני הבעלי דינים) וא"כ בשלא יבררו מתחילה הדין השלישי א"כ כשהנתבע רואה שבוררים עוד דיין שלישי להכריע א"כ יודע שהדיינים חלוקים דאם היו שניהם לחובה או לזכות לא היו לוקחין עוד שלישי וא"כ כיון שחלוקים א"כ מספיקא לא מחייבי את הנתבע ואוקי ממונא בחזקתי' וכמו שכתב הרא"ש (פ"ד דסנהדרין) והיכא שנחלקו שני גדולי' כו' לא יאמר הדיין אפסוק כמו שארצה ואם עשה כן זה דין שקר אלא אם חכם גדול הוא כו' ויודע להכריע כו' ואם לאו לא יוציא ממון מספק כדאמר בחזקת הבתים (ד' ל"ב) הלכתא כרבה בארעא והלכתא כרב יוסף בזוזי דהיכי דקיימי זוזי לוקמי וא"כ הא שבוררין השלישי כדי לברר את הדין לחייב את הנתבע הוא מרצון התובע אבל הנתבע הי' רוצה שלא יקחו השלישי ולא יוציאו ממון מספק וא"כ אין שלשתן מתבררין מרצון א' משא"כ אם מבררין מתחילה רוצה הנתבע ג"כ דילמא שניהם יחייבו אותו אבל כשיהי' השלישי יתברר שאינו חייב וכמו דאיתא בירו' לעיל (פ"ב דסנהדרין ה"ה) ולמה ג' שאין הלכה מתבררת בפחות משלשה אבל כשיבררו אח"כ נמצא שאין שלשתן מתבררין מדעת א' דהיינו מרצין אחת. ואח"כ צריך לגרוס וקשי' על דר"מ מת א' לא נמצאו שלשתן אין מתבררין כו' (פי' דא"כ אם ביררו מתחילה השלשה לר"מ ואח"כ מת א' ובוררין עוד שלישי א"כ נמצאו דאין מתבררין מדעת א' שהנתבע אינו רוצה שבלאו"ה אם יהי' ספיקא מדינא נמי לא יוכל להוציא מידו ובפרט לפי מהשביארתי (בפ"ב דב"ב דלהירושלמי לא מהני תפיסה וכמו דאמרי' לקמן בירושלמי ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא כו' יגש אליכם יגיש ראיותיו אליכם וא"כ כיון דילפינן מקרא הוי כמו חזקה המכרעת ולא מהני תפיסה וא"כ הדיין השלישי שבררו אח"כ לא יהי' מרצון הנתבע אבל לשיטת הש"ס דילן דלא הוי חזקה המכרעת וע"כ מהני תפיסה א"כ אפי' יבררו אח"כ הוי נמי הוא מרצון השלישי דאם יהי' ספיקא דדינא א"כ אם יתפוס בע"ד אח"כ מהני תפיסה משא"כ אם יבררו השלישי ויצא הפסק ברור לא יועיל התפיסה של בעל דינו השני ע"כ מפרש הש"ס דילן דלרבנן לא בעינן דעת בעלי דינין ולר"מ בעינן דעת בעלי דינין נמי אבל אם הוא עפ"י רצון בעלי דינין יכולים לברור אח"כ נמי וא"כ לא קשה קושי' הירושלמי על ר"מ (לפי הגהתי) דאם מת א' מהן לא נמצאו שלשתן מתבררין כו' דמ"מ כיון שבעלי דינין בוררין להם אח"כ א"כ יש דעת בעלי דינין נמי אפי' לר"מ ג"כ ודו"ק):

שם (ה"ג) זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי ר"מ וחכמים אומרים אימתי בזמן שהוא מביא ראי' שהן קרובים או פסולים אבל אם היו כשירים אינו יכול לפוסלן ריש לקיש אמר כיני מתניתא עדו הא עדיו לא. ור' יוחנן אמר אפי' עדיו דתני' לעולם מוסיפין דיינים עד שיגמר הדין והדיינים יכולים לחזור בהן כו' והנה התוספתא הזו יש בו ט"ס וכמו שכתב הפ"מ לעולם מוסיפין דיינים עד שיגמר הדין כו' לעולם העדים יכולים לחזור עד שיגמור הדין נגמר הדין אין יכולים לחזור בהם ולומר יש לו עדים אחרים ושמעינן מיהת דכל זמן שלא נגמר הדין מביא זה עדותיו כפי שרוצ' והיינו סייעתא לר' יוחנן דיכול הוא לפוסלן אפי' לשני עדי' שהרי יש לזה עדים אחרים כל זמן שלא נגמר הדין והנה פירושו דד דחוק למאוד:

ע"כ נראה לי לבאר במאי דאמרינן בסנהדרין (ד' כ"ג) כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מחלוקת בשתי כתי עדים דר"מ אומר צריך לברר ורבנן סברי דאין צריך לברר (ועיי"ש ב' הפרושים ברש"י) וע"כ אומר בירושלמי ור' יוחנן אמר אפי' עדיו וכגון שיש ב' כתי עדים. וכמו דאיתא בש"ס דילן:

אך הנה הקצה"ח בחוה"מ (ס' ל"ו) כתב וקשה דבשני כיתי עדי' דצריך לברר לר"מ מ"מ אם יופסל כת זו ממילא יופסל גם הכת השני מדין נמצא א' מהם קא"פ כיון דעל הלואה אחת מעידין אע"ג דלא ראו והגידו כאחת. וצ"ל דמיירי שהכת הזו שרוצה בע"ד לפוסלן לא נתכוונו להעיד לא נפסלו הכשירין משום נמצא א' מהם קא"פ וא"כ לפי"ז מאי קא מיבעי' לי' תו נמצאת כת שני' קרובים או פסולים אם הוי כנוגע בעדות הראשונה וקשה ממ"נ אם כת שני' כיונו להעיד ממילא נפסלו כת הראשונה משום נמצא א' מהם קא"פ וא"כ לא הוי נוגע כיון דבלאו"ה פסולים המה לו ואם כת השני' לא כיונו להעיד וא"כ תרוייהו לא כיונו להעיד אכתי ה"ל נמצא א' מהם קא"פ לדעת הש"ך היכא דהכשירים ג"כ נא כיונו ה"ל נמצא קרוב או פסול ועדותן בטילה וא"כ מאי קא מיבעי' לי' הא כיון דכת שני' קא"פ גם כת הראשונה אינו מועיל:

[והנה בעיקר הקושי' של הקצה"ח נראה לי דלא קשה לשיטת הש"ס דילן לפי מה שביארתי בספרי אבי הנחל על מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' עדות ה"ד) אהא דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א' וכגון בהא דאמרינן בכתובות (ד' מ"ד) נפקא מינה לאורועי סהדי והעיד עם עדים אחרים אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות והוכחתי שם דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן בזה דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו מהא דאמרינן בבבא בתרא (דף ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא הוא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואמר רב נחמן אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתי'. והקשה הרשב"א דלפי מאי דקיי"ל בב"ק (ד' ע"ג) דאם אמרו תכ"ד אטביחה כיון דהוזמו אטביחה אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל נמצא דלמפרע פסולין אגניבה ובטלה עדות גניבה ואמאי לא אמרינן ה"נ. ותירץ דהטעם הוא דהתם הוא פסול בעצם ע"כ הוי כנמצא אחד מהם קא"פ ובטלה כל העדות אבל בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא קייל"ן דאלו באים בפני עצמן ומעידין ואילו באים בפני עצמן ומעידין וכמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) אלא דלאותה עדות נפסלים משום דהוכחשו ואינם יודעים איזה אמת. ע"כ לא אמרינן כיון שנתבטל העדות בחזקה נתבטל נמי העדות באבהתי' והא דאמ' רבא עדות מוכחשת היינו משום דכחדא עדות משווינן ומזה יש להביא ראיה ברורה למה שנסתפק המ"ל והבאתי לעיל דהא הכא אע"ג דהוכחשו אפ"ה כיון דכשירים לעדות אחרת נא הוי כמו פסולים בעצם כמו שכתב הרשב"א ודו"ק ואעפ"כ יש לחלק דהתם בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא אלו באים בפני עצמן ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין ע"כ לא הוי פסולים בעצם וע"כ לא אמרינן כיון שבמב"כ משא"כ בהא דאמרינן בכתובות (ד' מ"ד) בהא דלאורועי סהדי דכיון דהודה הבע"ד שהיא פסול והוא לדידי' פסול מחמת הודאת בע"ד ע"כ איפשר לומר דאפי' אם נצטרף אחרים פסול כל העדות ג"כ משום הודאת בע"ד דהוי לדידי' פסול לגמרי]:

אך לכאורה יש להביא ראי' דלא אמרינן בהא דאורועי סהדי עדות שב"מ ב"כ מהא שכתב הרא"ש (פ"ג דסנהדרין דף ל') וז"ל אבל אם המלוה מודה דלית ליה גבי לוה אלא חד מנה כו' לכאורה הי' נראה דאפי' שבועה דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מינייהו מסהיד שיקרא הוי עדות מוכחשת וחשבינן תרווייהו פסולין לאותה עדות ומיהו כי דייקת ביה כו' דהא דחשבינן להו עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידין על דבר א' ומכחישין זא"ז כגון זה אומר הרג וזה אומר לא הרג אבל כששניהם מעידים על שני דברים ולדברי המלוה א' מהם שקרן מ"מ הא' אומר אמת ומחייבו שבועה עכ"ל ולכאורה משמע דאפי' העידו שניהם יחד אפ"ה הוי עד אחד ומחייבו שבועה א"כ קשה דאמאי לא אמרינן כיון דנמצא א' פסול בטלה כל העדות אלא ודאי שהוא משום דאינו פסול בעצם אלא מחמת הודאת בע"ד וכל שאינו פסול בעצם רק מחמת הודאת בע"ד לא אמרינן שבטלה כולה ע"ש מה שהארכתי בזה:

וא"כ אם הוא פוסל עדיו של זה לר"מ אינם פסולים רק לדידי' אבל לא שהם באמת פסולים וע"כ לא אמרינן בזה דכיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו ומתורץ קושי' הקצה"ח]:

אך כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לפי שיטת הירושלמי דאפי' אם נתבטל שלא מחמת קרוב או פסול נמי נתבטל וכמי שהבאתי בפ' איזהו נשך ובפ' מרובה מהירושלמי (פי"א דכתובות ה"ה) דהי' כתובתה ארבע מאות זוז כו' וקאמר התם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכר להם בשטר א' אפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשירים לזה כו' וא"כ אם הוא פוסל העדים נתבטל כל העדות דאעפ"י שפוסלין רק לו אפ"ה כיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו וע"ז אומר הירושלמי ר' יוחנן אמר אפי' עדי' וכמו דאיתא בתוספתא לעולם העדים יכולים לחזור בהם עד שיגמר הדין וא"כ יכולים לחזור מהעדות שלא כוונו העדות וא"כ לא נתבטל כל העדות וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (ד' ל"ב) בתוס' ד"ה היכי כו' דעד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולים לומר מבודין אנו כדתני' בתוספתא. וע"כ אם הוא פוסלן בקרובים או פסולים יכולים לומר מבודין היינו בכדי שיתחייב ע"י כת האחרת]:

עוד שם אמר ר' זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה ר' חנינא בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מ"מ כו':

והנה תחילה צריך לבאר הא דתנן בירושלמי זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה כו' ריש לקיש אמר כיני מתניתא עדו והוא כמו דאמרי' בסנהדרין (ד' כ"ג) אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו ופריך למאי אילימא לממון רחמנא פסליה אי לשבועה הימוני מהימן כבי תרי לעולם לממון לא צריכא דקבלי' כבי תרי מאי קמ"ל דמצו הדר בי' תנינא אמ' לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו' הא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דווקא קתני:

והנה בירושלמי לא הקשה על ר"ל מהא דתנן תחילה דיינו וסיפא עדיו אלמא דווקא קתני נראה לי שהוא כמו דאמר תחילה בירושלמי (ה"ב) זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה כו' כיני מתניתא זה פוסל דיינו של זה הא דיינו לא ריש לקיש אמר בערכאות שבסורי' שנו ופי' הפ"מ הא דיינו לא כלומר אבל דיין שלו אחר שביררו אינו יכול לחזור ולומר פסול הוא) ופירושו דחוק מאוד. ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי ונתחלפו השורות וצ"ל הא דייני לא כיני מתניתא זה פוסל דייני של זה (פי' דקא מקשה דמפני מה קאמר דיינו של זה משמע הא דייני לא. ולפי מאי דמוקי לה ריש לקיש בערכאות שבסורי' א"כ יכול לפסול אפילו דייני דהיינו כל הדיינים שבערכאות של סורי' והוא כמו דמשני שם ר"ל בערכאות שבסורי' אמרו הא בדיני תורה לא (פי' דיינים שהם בקיאים בדיני תורה) ולר' יוחנן צריך לומר כמו דמשני שם רב דהא אפי' תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דקאמר לון מי קמטרחנא לך. וכמו דאמר שם בירושלמי היך אמרין תרין ב"נ הוה לון דין באנטוכי' אמר מה דר' יוחנן אמר מקבל עלי שמע ר"י ומר לא כל כמיני' מטרפא בעל דינו אלא שמעין מיליהון תמן ואין הות צריכא כתבין ומשלחין עובדא לרבנן. וא"כ כיון דיכול לשלוח כתב ע"כ אינו יכול לכופו לבוא לדין בא"י אבל מ"מ אם זה אומר שרוצה דווקא בדיינים אחרים אם הוא בסמוך יכול לומר מי קא מטרחנא לך או דשמעין מיליהון ושלחום לדיינים שסומך עליהן לשאול מהם וא"כ לכל הפירושים הא דקתני זה פוסל דיינו של זה קשה וע"ז אומר הא דייני לא. וע"ז משני כיני מתניתא זה פוסל דייני של זה וזה פוסל דייני של זה (פי' דייני ולא דווקא דיין א'):

וע"ז אומר על הא דתנן זה פוסל עדיו של זה וא"כ קשה דבדיינים אומר ר"מ שפוסל דייני של זה (וכמו דאמר כיני מתניתא דייני (לפי הגהתי) אבל בעדים איך יכול לפוסלן וכמו דאמר רבא בסנהדרין (ד' כ"ד) מתקיף לה רבא בשלמא מיגו דפסלי עדים פסלינמי דייני איכא בי דינא אחרינא אלא מיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים והא עדים תו ליכא:

וע"ז אומר ר"ל אומר כיני מתניתא עדו הא עידיו לא (וע"כ לא מקשה הירושלמי כמו הש"ס דילן על ר"ל והא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דווקא קתני. דהא לפי שיטת הירושלמי אמר תחילה כיני מתניתא דייני אפי' טובא ובסיפא קאמר ר"ל כיני מתניתא עדו הא עדיו לא:

וע"ז אומר ור' יוחנן אמר אפי' עדיו דתני לעולם מוסיפין כו' וכמו שביארתי תחילה דבצריך לברר פליגי. וע"ז אומר בירושלמי מודה ר' יוחנן שאם אין שם אלא הן שאינו יכול לפוסלן וכמו דמסיק שם בסנהדרין לא צריכא דאיכא כת אחרת הא ליכא כת אחרת לא:

וע"ז אומר בירושלמי אמר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדו' זה ר' חנינ' בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מ"מ א"ר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה ונראה לי שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) ר' חנינא בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מ"מ ואח"כ צריך לגרוס א"ר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה ואח"כ אמר ר' זעירא כו':

והנה בש"ס דילן (ד' כ"ד) איתא א"ר אלעזר בבא הוא ואחר לפוסלן ופריך כל כמיני' נוגע בעדותו הוא. וא"כ לפי מאי דקאמר ר' חנינא בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מכל מקום מאי קא משני ר' זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה דא"כ קשי' כל כמיני' נוגע בעדותו הוא ולפי מאי דקאמר ר"ל הני עדו קשה דאיך מצטרף הוא לעד א' לפוסלו הא נוגע בעדות הוא:

[ע"כ נראה לי דהא דקא משני זעירא על ר"ל (לפי הגהתי) בבא הוא ואחר לפוסלן היא משום דהירושלמי אזיל לטעמי' שביארתי לעיל וכן (בפ"ב דב"ב) דשיטת הירו' הוא דחזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת וכמו דבאיסורא מוקמינן אחזקת מ"ק וכן מי שמוחזק בממון ג"כ דלשיטת הירושלמי ילפינן מקרא לקמן (פ"ג ה"ד) ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראיה כו' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם ושיטת הירושלמי כיון דילפינן מקרא ע"כ לא מהני תפיסה וע"כ כיון דחזקת ממונא וחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת ע"כ אם בא המוחזק בממון ועד אחד הבא לפוסלו סובר ר"מ דמצטרפין והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ב) הכא במאי עסקינן דמחזקינן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתי' ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסקיני'. והנה התוס' כתבו שם דעד א גרוע מן הקול אם לא החזקה שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל והא דאסקיני' הוא משום דמצטרפין חזקת דכהן הוא עם העד א' לבטל הקול אע"ג דקול עדיף מעד א' אך בצירוף החזקה מהני. וא"כ לשיטת הירו' דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת. ע"כ אם עד א' זוקקו לשבועה ובא הוא ועד א' לפוסלו סובר ר"מ דמצטרפין החזקת ממונא עם העד א' לפוסלו שלא יתחייב שבועה ואף דבעד א' חייב שבועה אף שהוא מוחזק בממון אך בזה אמרה תורה כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה אבל אם בא הוא ואחר לפוסלו מצטרף החזקה עם העד אחד לפסול עדותו של זה:

והא דלא משני הש"ס דילן הכי לר"ל דקאמר תני עדו ופריך בסנהדרין (ד' כ"ג) למאי אילימא לממון רחמנא פסלי' אי לשבועה הימוני מהימן כבי תרי ולא משני כמו דמשני זעירא בירושלמי לר"ל הוא משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דחזקת מרא קמא לא הוי חזקה המכרעת והוא כמו חזקת ממונא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל כו' והוא כמו שביארתי שם בפ"ב דב"ב (דף פ"א) דאמרינן שם מ"ט דר"מ באילן א' ומ"ט דרבנן בשני אילנות כו' אמר רבה מאי קושי' דילמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה לרבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו' וע"כ מביא ואינו קורא וא"כ אי חזקת מרא קמא הוי חזקה מכרעת וא"כ כיון שהמוכר הוי ליה חזקת מרא קמא א"כ בודאי אין לו קרקע וא"כ למה הוא מביא כיון שודאי אין לו קרקע וא"כ מוכח ששיטת הש"ס דילן דחזקת מרא קמא לא הוי חזקה המכרעת וא"כ איך יצטרף עד אחד לחזקה דידי' כיון דחזקה לא הוי חזקה המכרעת אפי' לר"מ דאל"ה איך מביא כיון דודאי לית לי' קרקע: אבל לשיטת הירושלמי שביארתי שם דסובר דהוי חזקה המכרעת וכמו דאיתא בירושלמי (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא ואמאי לא קא משני כמו דמשני בש"ס דילן דמספקא להו. אך כיון שלשיטת הירושלמי הוי חזקה המכרעת א"כ הוי כמו שלא קנה קרקע בודאי. וע"ז אומר ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה שנים לא קנה (פי' שאומר דכמו דבאילן א' ודאי לא קנה כן שנים נמי לא קנה פי' אע"ג דיש לומר דספוקי מספקא להו אעפ"כ מ"מ לא קנה קרקע מחמת חזקת מרא קמא א"כ הוי חזקה המכרעת וא"כ אמאי מביא) וע"ז א"ל ר' אלעזר מילין דצריכין דצריכא לבית הועד ולשיטת הירושלמי דהוי חזקה המכרעת נראה לי דצריך לומר דהטעם הוא דמביא ואינו קורא הוא משום דהוי דרבנן וכמו שכתב התוס' בב"ב (ד' קל"ו) דאיתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר מביא וקורא וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא וכתבו התו' שם בד"ה מביא שתיקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה ל כדאמרינן בב"ב (דף פ"א) משום דמיחזי כשיקרא או משים דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר:

וע"כ כיון דלשיטת הירו' הוי חזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת ע"כ אמר זעירא בבא הוא ואחר לפוסלו. והוא תירוץ על מה דאמר ר"ל תני עדו:

עוד שם אמר ר' זעירא פסול צריך ליפסל בב"ד, קרוב אין צריך ליפסול בב"ד איפשר לומר דזהו ג"כ תירוץ אליבא דר"ל דהא דמהימן בבא הוא ואחר עמו היינו ליפסול משום קרוב דהוי מילתא דעבידא לאגלוי וכמו דאיתא בקדושין (ד' סו) בד"ה שלח ואחוי כו' מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר עד א' נאמן עליו ואפי' עד א' מכחישו וע"כ אמר ר' זעירא פסול צריך ליפסול בב"ד קרוב א"צ ליפסול בב"ד (פי' דהוי דבר שיכול להתברר וע"כ יכול הוא ואחר להצטרף לפוסלו ואף דבממון לא סמכינן אמה שיכול להתברר אבל בעד א' שקם לשבועה ע"כ יכול לפוסלו בהוא ואחר מחמת שיכול להתברר. וזהו טעמו של ר"ל (ולא כמו זעירא דאמר דהוא ואחר מצטרפין לפוסלו וכמו שביארתי וזעירי לא היינו ר' זעירא):

עוד שם אמר רבא בר בונא בשם רב שלשה כגמר דין נראה לי דצריך לגרוס אחר מתניתין דא"ל נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר"מ אומר יכול הוא לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואח"ז צריך לומר ואמר רבא בר בונא בשם רב שלשה כגמר דין והוא דהא דפליגי ר"מ ורבנן היינו דווקא בקיבל עליו בפני שנים אבל אם קיבל עליו בשלשה אינו יכול לחזור בו (ואיפשר שזהו לתרץ על הא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דב"מ ה"א) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ריב"ח לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם וא"כ קשה דהא לר"מ יכול לחזור בו וא"כ איך מקני לי' כפילא ועיין בתוס' ב"מ (ד' לט) בד"ה וחזר בו וע"ז אמר ר' בונא בשם רב שלשה כגמר דין וכמו דאמ' אח"כ אמר לו נאמן עלי אביך וקיבל עליו בפני שנים יכול הוא נחזור בו בפני ג' אינו יכול לחזור בו:

עוד שם ר' חייא בר בא אמ' בשאמר לו יאמ' לי אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו ר' יוסי ב"ר חנינא אמר ואפי' אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב:

והנה הפ"מ פירש בשאמר לו יאמר אביך ואין לי עמך עסק מחלוקת דר"מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר אם יאמר אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע ממך כלום אבל אם אמר יאמר לי אביך שכדבריך כן הוא שהנתבע אמר אני מקבל ליתן לך מה שאת תובע אין זה כלום ועילא הי' רוצה להודות לו משום דאמרי' אין זה אלא שעילא הוא מבקש והי' רוצ' להודו' כלומר שהוא רוצה שיודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בלבו ליתן לו ע"י עדות אביו ריב"ח אמר ואפי' אמר לו יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב (ופי' הפ"מ דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ"פ לעדות של אביו זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ"ה אמרת דמהני והוא הדין בסיפא אם א"ל ואני מקבל עלי):

והנה פירושו דחוק למאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא דדוקא אם אמר לו יאמר אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין (ד' כד) דאמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר באתן לך מחלוקת איבעיא להו באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו כו' וא"כ מוכח דבמחול לך אמרינן יותר דאינו יכול נחזור מבאתן לך אבל שיטת הירושלמי הוא דאדרבא במחול לך אמרינן דלא גמר בלבו למחול לו וע"כ יוכל לחזור בו אח"כ אבל באתן לך א"כ איך יאמר שנאמן עליו אביו שאם יאמר לו שיתן יתן אלא ודאי דעילא הי' רוצה להודות לו. שודאי רצונו הוא להודות לו שחייב לו. אך שהוא מתבייש לחזור ולאמר לו שהוא חייב לו ע"כ אומר נאמן עלי אביך וזהו הפי' שעילא רצה להודות לו וע"כ שיטת הירושלמי דבאתן לך גרע יותר שאינו יכול לחזור בו:

[ואיפשר לומר דע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ג דב"מ ה"א) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר' חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם והקשיתי לעיל דא"כ לר"מ דיכול לחזור א"כ איך מקני לי' כפילא ועיין תוס' שם אך לפי מאי דאמרינן ר' חייא בר באאמר דאם אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ חייב וא"כ ה"נ איפשר לומר דאם קיבל עליו לשלם עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ מודה ר"מ שאינו יכול לחזור: וא"כ לר' יוסי בר חנינא שאומר דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב א"כ פליג הכא נמי ביכול לחזור בו אם אמר הריני משלם וא"כ אמאי מקני לי' כפילא וע"ז אומר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם (פי' דאף ר' יוסי ב"ר חנינא נמי מודה דאם הוא מתחיי' אמרינן דעילא הי' רוצה להודות לו). אך אם אמר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך פליג ר' יוסי בר' חנינא דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב אבל אם אמר סתם הריני משלם מודה ר' יוסי בר' חנינא לר' חייא בר בא דעילה הי' רוצה להודות וע"כ כיון שאינו יכול לחזור ע"כ מקני לי' כפילא וכמו שביארתי דעילה הי' רוצה להודות לו היינו שהוא בעצמו רוצה להודות לו אך שהוא מתבייש:

וכן איתא בירו' פ"ג דשבועות ה"ה) א' דברי' של עצמו וא' כו' כיצד כו' שבועה שאתן לאיש פלוני כו' ובגמ' עילא הי' רוצה להודות לו וגם שם נדחק הפ"מ בפירושו ע"כ נ"ל דע"כ אומר הירו' עילא הי' רוצה להודות לו והוא כמו שהקשה הר"ן דאמאי חייב משום ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וכ' דודאי אין כונתו אלא אם חבירו רוצה עיי"ש. וע"כ מתרץ הירושלמי דאמרינן דעילא היה רוצה להודות לו וכמו דאיתא בב"מ (ד' ס"ד) דילמא מיגזל גזלי' ואיבלע לי' בחשבון. וע"ז אמר הכא עילא הי' רוצה להודות לו (פי' בשביל חוב שחבירו לא תבעו והוא רוצה להודות לו וע"כ לא הוי מושבע ועומד כו' דאינו חייב רק לצאת ידי שמים כיון שאין חבירו תובעו וע"כ כיון שרוצה להודות לו ע"כ אם אינו רוצה הוי המחילה כמו קבלה ודמי לאם נתן לו והוא כמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' ז) מה שהקשה הפני יהושע בב"ק (ד' קי"א) על מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ו) דאיתא שם דהכסף מכפר מחצה וכתבו התוס' נראה דהכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה והקשה הפני יהושע דהא קרן נמי מעכב כפרה כמו דאמרינן בספ"ט דב"ק (ד' קי"א) ומנין שאם לא הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא וילמד הדיוט מהקדש ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו' ואין צריך לילך אחריו אלמא דיכול למחול אע"ג דהקרן מעכב הכפרה וע"כ צריך לומר דכיון שמחל לו ה"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתן לו דה"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימא הכי ותירץ הפני יהושע דהתם כיון שחייב לו מכבר ע"כ יכול למחול וע"כ הוי כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל ע"כ לא יכול ליתנו לו במחנה כל זמן שלא זכה עדיין וע"כ לא הוי לי' כפרה במחילה גרידא וע"כ הכא נמי אם אמר שבועה שאתן אינו חייב משו' שבועת ביטוי דילמא האחר לא ירצה לקבל וכמו שהקשה הר"ן. וע"כ אומר הירושלמי עילא הי' רוצה להודות לו דאיפשר שנתחייב לו מכבר וע"כ רוצה להשיב לו ונתבייש להודות לו. וע"כ נשבע שיתן וע"כ כיון דהי' חייב לו מעיקרא ע"כ אם לא ירצה לקבל הוי כאילו נתנו לו וחזר ונטלו ממנו וא"כ יצא בזה דהוי כנתינה ועוד דכיון דכונתו הי' שיצא ידי גזילה א"כ אם זה אינו רוצה לקבל א"כ יצא ידי גזילה ועיין לקמן (פ"ג דשבועות) ושם יתבאר עוד בזה:

(ה"ה) ואלו הן הפסולין המשחק בקובי' והמלוה בריבית כו' וסוחרי שביעית כו' ר' יהודה אומר אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל אם יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר ובגמ' א"ר יודן אימתי בזמן שאין להם אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר האיך עבידא יושב ובטל כל שני שבוע כיון שבאה שביעית התחיל פושט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם הי' עסוק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אעפ"י שאין עמו מלאכה אחרת כשר ר' בא בר זבדא ר' אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יודא דמתניתא ומשמעות הירושלמי שמפרש דהא דקאמר ר' יהודה במתניתין אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא כו' קאי אשביעית ולא אמשחק בקובי' כמו דאיתא בש"ס דילן בסנהדרין (ד' כ"ד) והוא משום דהירושלמי מפרש כמו דאמרינן שם משחק בקובי' מאי קא עביד א' רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קני' וא"כ כיון דהטעם הוא משום אסמכתא א"כ איך קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא כו' הא ר' יהודה אית לי' דאסמכתא לא קני' וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קס"ח) במאי קא מיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קני' ור"י סבר אסמכתא לא קני' אלמא דר' יהודה סובר דאסמכתא לא קני' וא"כ איך אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאן לו אומנות אלא הוא ואפי' לפי מאי דאמרינן בש"ס דילן רב שכת אמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא (וכמו שפי' רש"י דכיון דלאו בידו הוא ע"כ מספיקא גמר ומקני אפילו הכי אמרינן שם והתני' בין שיש לו אומנות שלא הוא ובין שאין לו אומנות אלא הוא ה"ז פסול ומשני ההיא ר"י משום ר"ט היא דתני' ר"י אומר משום ר' טרפון אומר לעולם אין א' מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא הפלאה וא"כ לפי"ז אפי' משחק בקובי' נמי הוי אסמכתא ושיטת הירושלמי דר' יודא גופי' נמי סבר הכי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דנזיר ה"ו) ר' יהודה אומר משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר שאין נזירות אלא התריי' הדא היא דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר אלמא דר"י גופא נמי סבר כמו שאמר משום ר' טרפון ובש"ס דילן איתא בפ"ב דנדרים (ד' י"ט) דע"כ אמר גבי כרי דאינו נזיר הוא משום דספיקו חמור מודאי הוא והא דאמר ר' יהודה משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר היינו אליבא דר"ט אבל ר' יהודה גופי' לא סבר הכי וע"כ שיטת הש"ס דילן דר' יהודה קאי אמשחק בקובי' דלא הוי אסמכתא ואינו רק משום שאינו עוסק בישובו של עולם אבל לשיטת הירושל' דר' יהודה דכרי הוא כמו דאמר ר' יהודה משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא על התריי' הדא הוא דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר א"כ ר' יהודה גופא נמי סבר הכי וא"כ פסול דמשחק בקובי' הוי משום אסמכתא לר' יהודה כמו לר' יהודה משום ר' טרפון דהוי אסמכתא ע"כ מפרש דקאי אסוחרי שביעית ולפי"ז הוא דלא כמו שכתב הפ"מ במה"פ דלשיטה הירושלמי קאי אמשחק בקובי' נמי ודו"ק:

שם (ה"ח) ומנין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר' חנינ' ב"ג יגש אליכם יגיש ראיותיו אליכם כבר ביארתי בכמה מקומות שלשיטת הירושלמי לא מהני תפיסה והוי כמו חזקה המכרעת משא"כ לשיטת הירושלמי דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) דסברא הוא מאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' א"כ כיון דלא יוכל להוציא מספק ע"כ מהני תפיסה ועיין בב"מ (סוף פ' השואל) מה שביארתי שם:

שם (הי"א) כל זמן שהוא מביא ראי' סותר כו' אמר ר' אושעי' תמן שאיפשר להוסיף דנים אלו כנגד אלו ברם הכא אי איפשר להן להוסיף ונראה שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) תמן א"ר אושעי' תמן שאיפשר להוסיף (צ"ל שאי איפשר להוסיף אלא כנגד אלו) דהא כיון שב"ד הגדול נחלקו שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשה וחמשה מזכין דנים אל כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין ובדיני נפשות כיון שהוסיפו עד שיהיו כמו סנהדרי גדולה ואין הרוב מכריעין אותו ע"י שנים ע"כ הוי זכאי אבל בדיני ממונות צריך להוסיף עוד דכיון דליכא רוב א"כ אין הדין מבורר וא"כ צריך להוסיף עד שיתברר ואיפשר דסובר דמהני תפיסה וא"כ לפי מה דאיתא בש"ע חוה"מ (ס' י"ח ע"ב) הי' מחצה על מחצה הרי הממון ספק ומעמידים הממון בחזקת בעליו ר"י וריש לקיש תרויהון מרין אפי' הכא איפשר (צ"ל אי איפשר להן להוסיף) פי' רק עד ע"א ואם לא הכריעו הרי הממון ספק ומעידים הממון בחזקת בעלי' ואיפשר דסברי דלא מהני תפיסה א"כ הרי הדין מבורר ובמ"א יתבאר: