מתניתין דר"ש דתני הגורר הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב ר"ש אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקודח עד שיקדח כל צרכו הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו העובד את העור עד שיעבד כל צרכו ואמר ר' יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה:.

הנה הירושלמי הזה לא קאי אמתניתין ועיקרו בפסחים (פ"ו ה"א) תני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת תני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דר' ישמעאל כו' אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל ור"י בנו של ריב"ב אמרו דבר אחד כמה דר' ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך ר"י בן ברוקא אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה אין תימר מובחר הוא ויקרענו ויוציא אימוריו אלא ודאי דזה אינו מובחר אבל להפשיט את כולו הוה מובחר מן המובחר וסובר כר' ישמעאל דאמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה והוא כמו דאמרי' במנחות (ד' ס"ג) ר' ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש כו' אמר רבה ר' ישמעאל ור"י בנו של ריב"ב אמרו דבר א' דתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ריב"ב וחכ"א עד שיפשיט כולו כו' וע"ז אומר הירושלמי דר' ישמעאל סובר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה וע"כ סובר דעומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וכן ר"י בנו של ריב"ב אומר ג"כ דמפשיט את הפסח עד החזה:

וע"ז אומר אמר ר"י בר בון לא אתי אלא כר' שמעון דתני הגורד הקודח כו' כל שהוא חייב ר"ש ב"א (והוא ט"ס וצ"ל) ר' שמעון אומר הגורד עד שיגור כל צרכו וע"כ סובר ריב"ב כר' שמעון וע"כ מתיר להפשיט את הפסח והא דמדחה מה שאמר ר' יוחנן דאתי כר' ישמעאל דאמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה דא"כ תקשי לר' ישמעאל שסובר דהפשיטו דוחה את השבת הא ר' ישמעאל אומר גבי עומר דאין מובחר מן המובחר דוחה ולשיטת הש"ס דילן לא קשי' דבש"ס דילן לא תני וחכמים אומרים עד שיפשיט כולו אך לשיטת הירושלמי דתני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה א"כ תקשי מר' ישמעאל אדר' ישמעאל אלא דר"י בנו של ריב"ב סובר כר' שמעון וע"כ לא הוי מלאכה כלל אם מפשיט עד החזה]:

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא לא אתי אלא כר"ש דר' שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככל מלאכה ורבנן עבדי מקצת מלאכה ככל מלאכה והנה שם פי' הק"ע וכן אמר ר' יעקב בר אחא:

ולי נראה לגרוס א"ר יוסי ב"ר בון לא אתיא אלא כר' שמעון דתני הגורד כו' כל שהוא בשבת חייב ר"ש (כצ"ל) אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו כו' והמעבד את העור עד שיעבד כל צרכו ובכאן צריך לגרוס דר"ש לא עביד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. וע"ז אומר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב דמפשיט את הפסח עד החזה משום דלא הוי מלאכה שסובר כר"ש דלא עביד מקצת מלאכה ככולה:

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא לא אתי אלא כר"ש (פי' שאומר דהא דתני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת לא אתי אלא כר' שמעון) (דאע"ג דר' ישמעאל אומר במנחות דמובחר דוחה ומובחר מן המובחר אינו דוחה אעפ"כ סובר דהפשיטו דוחה את השבת) והוא משום דסובר כר"ש והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' קי"ז) על הא דאמרינן שם וחכ"א מפשיטין את כולו אלא אמר מר בר רב אשי לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקשי' לך התם טלטול והכא מלאכה כגון דלא קבעי ליה לעור והא אביי ורבא דאמרינן תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות דשקיל ליה בברזי:

וע"ז קאמר ר יעקב בר אחא דר' ישמעאל סובר כר"ש והוא משום דלא קבעי לה לעור (והא דלא משני דשקיל לי' בברזי הוא כמו שביארתי ובפ' כירה) דהירושלמי סובר דפליג ר"ש אפי' בפסיק רישי' ג"כ. וכמו שאבאר לקמן (ה"ב) שיטת הירושלמי בזה דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הירושלמי כיון דאינו מתכוין לזה וגם לר"ש שסובר דמלאכ' שאצ"ל אעפ"י שנעשית המלאכה אינו חייב וה"נ כיון דלא בעי לעורה אעפ"י שמפשיט העור לא הוי מלאכה]:

שם (ה"ב) החורש כל שהוא כו' המלקט עצים אם לתבן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתבן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי ובגמ' למה לי לתבן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי והנה הק"ע פי' למה לי דתנא בסיפא לתבן כל שהוא הא תנא ליה רישא בעצים לתקן כל שהוא וממילא ידעינן דאף בעשבים הדין כן ומשני לבהמה כמלא פי גדי איצטריך ליה לכך תני נמי לתקן כל שהן והפ"מ פי' למה לי לתקן כל שהוא משנה יתירא הוא בעשבים דלתקן כל שהוא שמעינן מהמלקט עצים ואם לאכילת בהמה כמלא פי הגדי כבר תנינן להא לעיל בס"פ כלל גדול ולא משני מידי:

ולי נראה לבאר עפ"י מאי דאמרינן בשבת (ד' ק"ג) ת"ר התולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם ליפות הקרקע כל שהוא ופריך אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכ' דקעביד בארעא דחברי': וכתבו התוס' בד"ה באגם שנו ומתניתין דלא שייך לאוקמי באגם אומר ר"ת דמיירי באילן יבש דאינו מתקן כלום וכתב המהרש"א דהך דקתני בבריית' התולש כו' שייך לאוקמי באגם דאינו מייפה שם הקרקע אבל במתניתין דלא קתני אלא המלקט עצים כו' דודאי שם נמי האילן מתקן כל שהוא אי לאו באילן יבש והברייתא לא שייך לאוקמי ה"נ ביבש דמ"מ בתולש הקרקע מתייפה בכך וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרי' בירושלמי (פ"ו דשבת ה"ב) דאמרי' התם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע לא צורכה דלא קצר ליפות את הקרקע מהו שיהא חיי' משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע כו' ואפי' תימר דר' שמעון היא ברם כרבנן מכל מקום הרי חרש מ"מ הרי קצר וא"כ אליבא דר' שמעון אם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה (ושם הארכתי בזה) וא"כ הא דתנן אם לתבן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי היינו אם מתכוין לבהמה אינו חייב רק כמלא פי הגדי אע"ג דממילא מייפה את הקרקע אעפ"כ פטור משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה:

וע"ז אומר בירושלמי למה לי לתקן כל שהן הא כבר תנן תחילה המלקט עצים אם לתבן כל שהן וע"ז משני למה לי כמלא פי גדי הא כבר תנן (ס"פ כלל גדול) דאם לבהמה השיעור הוא כמלא פי הגדי אלא ודאי דתנן חדא משום אידך דאם לבהמה הוא כמלא פי גדי ואינו חייב משום מייפה שהשיעור הוא בכל שהוא ואע"ג דתנן המלקט עצים אם לתבן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה התם איפשר לומר דמיירי בעצים יבשים שאינו מתקן כלום וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף קג) וע"כ קמ"ל דאפי' בעשבים דמייפה את הקרקע (ומתני' סתמא קתני ומשמע דאפי' בשאינו באגם) אעפ"כ אם לבהמה כמלא פי הגדי ואינו מחייב משום מייפה את הקרקע וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן מיירי דווקא באגם אבל בשאינו אגם חייב משום מייפה את הקרקע ואפי' לר"ש דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ובפ' כירה כתבתי דהירושלמי סובר דלרבי שמעון מותר באינו מתכוין אף ע"ג דהוי פסיק רישיה עיי"ש ודו"ק:

שם ה"ג) תני בשם ר' יהודה כתב שני אותיות שוים והם דיד שם חייב כגון שש תת כו' ורבנן אמרו ב' אותיות בכל מקום כו' קלת וחומרת על דר' יודא קלת וחומרת על דרבנן קלת על דר' יודא כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דרבי יודא חייב על דעתהון דרבנן פטור נראה לי שהוא (ט"ס) קלת על דעתהון דרבנן כתב שתי אותיות שוים והן שם על דעתיה דר' יודא חייב על דעתהון דרבנן פטור קלת על דרבנן (צ"ל על רבי יודא) שתי אותיות מכל מקום אע"פ שאינו שם על דעתהון דרבנן חייב על דעתיה דר' יודא פטור:

שם (ה"ד) ר' יוחנן ורשב"ל תרווייהון אמרין והוא שכתב דיו ע"ג דיו וסיקרא ע"ג סיקרא אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק בר משרשיה בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב נראה לי שהוא כמו שביארתי לעיל (ה"ב) החילוק שבין שיטת הירושלמי לשיטת הש"ס דילן דלשיטת הירושלמי אם קוצר לצורך עשבים אף שהוא מייפה את הקרקע אעפ"כ אינו חייב משום מייפה כיון שאינה צריכה לגופה לר"ש ולשיטת הש"ס דילן חייב ואף שאינו מתכוין מ"מ מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וע"ז אומר אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא וסיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק בר משרשיה בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב דזהו דווקא לרבנן דתמן דאע"ג דאינו מתכוין אף על פי כן כיון דהוי פסיק רישיה מחייב שתים מה שאין כן לשיטת הירושלמי כיון שאינו צריך רק לכתיבה ע"כ אינו חייב רק משום כותב וכמו שביארתי לעיל שיטת הירושלמי בהא דקוצר ומייפה את הקרקע

שם (ה"ה) מתניתין כתב במי משקין כו' כתב ע"ג כתב כו' ובגמ' היה צריך לכתוב השם ונתכוין כו' הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה ר' יהודה אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר מחלפא שיטתיה דר יהודה הנה בהירושלמי הזה יש (ט"ס וחילוף בשורות וכצ"ל) מחלפא שיטתיה דרבנן תמן הם אומרים אינו מן המובחר הוא אבל מ"מ כתב הוא וא"כ הוי כתב הכא הוא אמר כתב ע"ג כתב אינו כתב (פי' דחכמים לא פליגי על ר' יהודה רק משום שאיני מן המובחר אבל מכל מקים כתב הוא והכא אומרים שאינו כתב כלל) וע"ז אומר בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר אבל באמת סברי חכמים דאינו כתב כלל ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו לא אמר כן אלא מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אם אומר אינו כתב (כצ"ל) (פי' כיון דמתניתין סתמא קתני ומסתמא לא פליג ר"י ע"ז שאינו כתב) והכא הוא אומר כתב הוא דהא אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו וע"ז משני מהו כתב ע"ג כתב חד לעיל מן חד וכמו שפירשו המפרשים

שם (ה"ו) אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דתרומות) מה שכתבתי על זה הירושלמי