מתני' מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכן מעות ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירא אומר אף למפולש ובגמ' מתני' בשאינו טפול לו אבל אם היה טפול לו כגופו הוא ניחא תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין ר' חגי בשם ר' זעירא שמע לה מהדה חונה מלאך כו' סביב ליראיו ויחלצם וכן הוא אומר באדין גובריא כו' כפיתו בסרבליהן. אע"פ שיש בתוכו מעות ייבא כיי דמר רב אחא בר יעקב אמר חיננא קרתיגנאה בשם רבי הושעיה דיסקיה שיש בתוכו מעות נותן עליו ככר או תינוק ומטלטלה:

והנה הק"ע נדחק בזה דפריך ניחא תיק הספר עם הספר חיק התפילין עם התפילין, ע"כ נראה לין שנתחלפו השורו' בזה וכצ"ל) ניחא תיק הספר עם הספר תיק התפילין עם התפילין (ובכאן צריך לגרוס) אע"פ שיש בתוכו מעות והוא כמו דאמרי' בשבת (דף קט"ז) והכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר. מי דמי התם נעשה בסיס לדבר המותר הכא נעשה בסיס לדבר האסור אלא הכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר ואע"פ שיש בתוכו מעות לא נטלטל עור אגב בשר מי דמי התם נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר הכא כולו נעשה בסיס לדבר האסור אלא הכי קאמרי ליה אם מביאים תיק שיש בתוכו מעות מעלמא להציל בו ספר תורה לא נטלטל עור אגב בשר היא גופה מנלן אילימא דמדהיכא דאית ביה לא שדי ליה איתויי נמי מייתינן מי דמי התם אדהכי והכי נפלה דליק' הכא אדהכי והכי לשדינן כו'.

וע"ז אומר בירושלמי מתניתין בשאינו טפול לו אבל אם היה טפול לו כגופו הוא וע"ז פריך ניחא תיק הספר עם הספר תיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכו מעות וא"כ בשלמא אם הוא טפול לו נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ועיין בש"ע (סימן ט"ז) ובמג"א (ס"ק ב') אבל השתא דקאמר דמתניתין בשאינו טפול לו אבל אם היה טפול כגופו הוא ולא צריך לאשמועינן וע"כ מוקי בשאינו טפול לו וע"ז פריך ניחא תיק הספר עם הספר תיק התפילין עם התפילין אעפ"י שיש בתוכו מעות וא"כ אם אינו טפול לו א"כ אינו נעשה בסיס רק לדבר האסור וא"כ איך מטלטלין ואם שהפי' הוא דמצילין תיק התפילין עם התפילין דהיינו שמניח התפילין בתוך התיק שיש בתוכו מעות וא"כ נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ועל זה אומר ייבא כיי דמר ר' יעקב בר אחא כו' דיסקיה שיש בתוכו מעות נותן עליו ככר או תינוק ומטלטל לה (פי' וא"כ מוכח דשרי להניח תפילין בתיק שיש בתוכו מעות בכדי שיהיה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר). ובכאן צריך לומר ר' חגי בר זעירא שמע לה מהדא חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם וכן הוא אומר באדין גובריא האילין כפיתו כו' פי' דמשני דמחמת התפילין ע"כ שרי להציל אע"פ שיש בתוכו מעות שסובר דאפי' בשאינן טפולים לו מ"מ אם ירצה לשדיי' אדהכי נפלה דליקה ועיין בשבת (שם) בתוס' ד"ה מי דמי התם אדהכי והכי נפלה דליקה וא"ת אמאי לא קאמר התם נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר הכא נעשית בסיס לדבר האסור גרידא וי"ל דאין נראה לו לחלק כיון דהשתא סבור שיכול לנער מעות מן הכיס. ואפ"ה א"צ לנער ושרי כל שהוא עושה להצלת ס"ת הוא הדין דשרי להביא תיק שיש בו מעות גרידא ועיין בתוס' ד"ה אדהכי והכי לשדייה משמע דאי לא מצי משדיי' המעות היה מצי להציל בו התיק עם המעות להביא ספר תורה כו' ודו"ק:

שם ה"ג תני אף מכבין להציל מתניתא דר"ש דאמר אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש תני אף מטמאין להציל והתני בכל קדש לא תגע לרבות התרומה היא תרומה היא מעשר שני מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול והנה איפשר דצריך לומר דתני אף מטמאין להציל והתני בכל קודש לא תגע לרבות התרומה היא תרומה היא מעשר שני. וא"כ קשה דאיך תני אף מטמאין להציל אלא ודאי דהך ברייתא אתי כר"ש ורבי שמעון לטעמיה דבתרומה ם הולכת לאיבוד מותר לטמאותה וכמו דאמרינן בפסחים (דף ר"ש אליבא דר' יהושע הא ר' יוסי אליבא דר' יהושע והטעם של ר"ש הוא משום דסוף כל סוף כיון שהיא תלויה אזלא לאיבוד ע"כ מותר לטמאותה ביד וכתבו התוס' תימא לר"י לר"ש כיון דשרי תלוי' לטמא ביד אם כן שרי לשורפה אמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי"ל דתלוי' לר' שמעון היינו דלא מחוייב לשורפו ועי' בירושלמי (פ"ח דתרומות) א"ר יוחנן ר' יהושע ור' שמעון אמרו דבר א' ר"ש דבכורות (פי' ר"ש דבכורות דר"ש אמר יקיז אעפ"י שעושה בו מום והטעם משום דבלא"ה ימות אלמא כיון דאזיל לאיבוד מותר לעשותה בעל מום) והכי נמי סבר ר' יהושע בתרומות בחבית שני' דתנן בפסחים (ד' ט"ו) חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד והטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר אף יטמאנה ביד. וה"נ כיון דאם לא יציל נשרפת א"כ אזלא לאיבוד וע"כ מותר לטמאותה ביד וע"כ אומר דמטמאין להציל וא"כ אתי כר"ש ע"כ רישא דמכבין להציל נמי אתי כר"ש שסובר דמלאכה שאצ"ל אינו אסור רק מדרבנן ור"ש סובר דאין לך דבר שהוא שבות עומד בפני כתבי הקודש:

שם (ה"ד) מתניתין מצילין סל מלא ככרות אעפ"י שיש בו מאה סעודות כו' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם כו' ובגמ' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם שכן דרכן להזמין אורחים בשבת ולקמן (ה"ה) ואומר לאחרים בואו והצילו עמי שכן דרכו להשאיל כלים בשבת איפשר לומר דמתרץ דאמאי קתני גבי מצילין סל מלא ככרות בואו והצילו לכם ואח"כ תני בואו והצילו עמי. והתוי"ט והרע"ב כתבו דע"כ אמר בואו והצילו לכם משום דזימנין דהוא אכל סעודה אחת והם לא אכלי כלל ע"כ אומר בואו והצילו לכם מפני שהם יכולים להציל ג' סעודות מחמת שלא אכלו עיי"ש והירושלמי מתרץ ע"ז משום שכן דרכן להזמין אורחים בשבת שכל ההצלה שהתירו שיאמר לאחרים בואו והצילו לכם משום שכן דרכן להזמין אורחין בשבת וא"כ כיון שמזמינים לאכול א"כ הרי הוא כמו שלהם אבל גבי לבושין אומר בואו והצילו עמי משום שכן דרכן להשאיל כלים בשבת וא"כ הם דידיה ולקמן יתבאר עוד בזה:

שם אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת תמן תנינן מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת תמן את אמר משכוני' גבי' הכא מאי אית לך אמר ר' אבא מרי לכך שנינו נקרא פיקח ומשמע מהירושלמי שסובר כמו דאמרי' בשבת (ד' קמ"ח) איתמ' הלוואת יו"ט רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע כו' דאי אמרת ניתנה ליתבע אתי למיכתב רבה אמר ניתנה ליתבע דאי אמרת לא ניתנה ליתבע לא יהיב ליה ואתיא לאמנועי משמחת יו"ט תנן אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו אי אמרת בשלמא לא ניתנה ליתבע משום הכי מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת אלא אי אמרת ניתנה ליתבע אמאי מניח טליתו אצלו ליתן לו ולתבעוה. אמרי לא בעי דליקום בדינא ודיינא והירושל' סובר דהלוואת יו"ט לא ניתנה ליתבע וע"כ דווקא במניח טליתו אצלו וע"ז פריך את אמר משכוני' גבי' הכא מאי אית לך וא"כ לא יוכל ליתבע שכרו. וע"ז אומר אמר ר' אבא מרי. לכך שנינו נקרא פיקח (פי' שאינו מחזיר לו עד שיתן לו שכרו):

[והנה על הא דבש"ס דילן פריך (שם) חשבון מאי עבידתי' מהפקירא קא זכי ואמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא דשבתא שקלי אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן דלא ניחא ליה דליתהני מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח והכי קאמר ואם פקחין הם דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושין עמו חשבון לאחר השבת והירושלמי אינו מפרש כן והא דקאמר ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת דהיינו שאינם מחזירים האוכלין שהצילו (משא"כ לשיטת הש"ס דילן דקיי"ל דהלוואת יו"ט ניתנה ליתבע כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' קמח) בד"ה רבה אמר ניתנה ליתבע) ואיפשר לומר דהירושלמי סובר דלא יוכלו לומר מהפקירא קא זכינא לפי מאי דקאמר ואומר לאחרים בואו והצילו לכם שכן דרכם להזמין אורחים בשבת והענין הוא כמו שביארתי בספרי עמק יהושע ובספרי נ"י (ס' כ"ג) על הא דאיתא בש"ע אה"ע (ס' כג) אורח שיושב אצל בעה"ב ונטל חלקו וקידש בו מקודשת והט"ז כתב דאינו אלא ס' קידושין ועיין בספרי ע"י (ס' טז) במה שכתב המהרי"ט בתשובה (שאלה קנ)דאין לו זכיה רק לאכילה אבל לא לתרום וכן הבאתי בספרי נ"י (ס' כג) הירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) גבי האחין והשותפין כו' שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים (פי' וע"כ לא הוי שותפים) וע"כ ניחא הכא דלא יוכלו לומר מהפקירא זכינא דכיון דהירושלמי קאמר שכן דרכן להזמין אורחים בשבת וא"כ הוי כמו הם אורחים וא"כ לא נתן להם אלא לאכילה בלבד ע"כ לא יוכלו לומר מהפקירא זכינא אך כיון שהיה רשות להם לאכול ע"כ לא מקרי כה"ג אגרא דשבתא ודו"ק]:

שם (ה"ט) עובד כוכבים שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' לצורכו ולצורך ישראל נשמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי' בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקיה והפך שמואל אפוי אמר ר' יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור אמר רבי יונה שני' היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, אמר רבי אלעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי והנה הק"ע הביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו ונראה דלא גרסינן אסור אלא מותר ומדאהדרינהו שמואל אפוי קא מייתי ראיה והיינו דקא דחי ליה רבי יונה דשניי' היא דאין מטריחין על האדם לצאת מביתו ואקשי ליה א"כ מעיקרא אמאי אהפכיה שמואל לאפוי ע"כ וגם הסמ"ג וס' התרומות כתבו שהגירסא מותר:

[ונראה לי דאיפשר לומר דשמואל לטעמיה דאמרינן בשבת (דף קנ"א) מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו כו' ותנן כוותיה דרב עיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה והיה בהם מרחץ המרחצת בשבת אם רוב עובדי כוכבים לערב רוחץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד כדי שיחמו חמין ופירש"י תניא כוותיה דרב דספיקא אסור דקתני מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין וא"כ לפ"ז לשמואל אפי' במחצה על מחצה נמי לצורך שרי וע"כ מתיר בלצורכו ולצורך ישראל משא"כ לרב דאמר ממקום קרוב ממש א"כ לא סבר לה כהאי ברייתא, וא"כ בלצורכו ולצורך ישראל אסור ג"כ, אך לפי מאי דגריס רש"י ותוס' שם תני' כוותי' ומביא ראיה מדר' יהודה א"כ אין זה שייך להא דאמר שמואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו א"כ אי אפשר לומר דשמואל אזיל לטעמיה ודו"ק]: