בעון קומי ר' יוסי כמה דאיתמר בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי כו' כד אתין לעירובין אמר לון בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר רב אמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות אמר ר' יוסי ב"ר בון רב כדעתיה ור' יוחנן כדעתי' ר' יוחנן דו אמר קורה בלא שיתוף מתרת הוא דאמ' מטלטלין אותו בכל המבוי רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף הוא דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות על דעתיה דר' לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי אמר ר' יוסי ב"ר בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת עיין בעירובין (פ"ו) ושם ביארתי דהטעם של רב הוא כמו דאמרי' בשבת וד' ק"ל) דמבוי שלא נשתתפו ועירבו חצירות עם הבתים ניתקו החצירות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיה בתים וחצירות פתוחות לתוכו והכא בתים איכא חצירו' ליכא וזהו כשיטה הרמב"ם דהטעם הוא משום דנתקו חצירות ונעשו בתים אך שרש"י וכל המפרשים כתבו הטעם דאם עירבו חצירות עם בתים א"כ מצוי מאני דבתים בחצירות ורב לטעמיה שסובר דהא דאמר ר"ש גג וחצר וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה ואמר רב הלכה כר' שמעון והוא שלא עירבו בתים עם החצירות דליכא מאני דבתי' בחצר אבל אם עירבו חצירות עם בתים דאיכא מאני דבתים בחצר ע"כ גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אעפ"כ אין ראי' מהירו' דהירו' לטעמי' שסובר (ספ"ו דעירובין ה"ו) דמכיון שנתנו עירובין במקום א' נעשו כולן רשות אחת ואפילו נתנו עירובין בפנימית ולא אמרינן תיחוד דשא ותשמישה והיינו דכיון שנתנו עירובן במקום א' זו כולן רשות אחת וא"כ אומר דדיורין להחמיר ולא כמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ט) ולשיטת הש"ס דילן אמרינן בעירובין (ד' ע"ה) דהא דנתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה וע"כ לא אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים אלא הטעם כמו שפירש"י בשבת (ד' קל"א) דרב לטעמי' דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ועיין שם שביארתי שם דהרמב"ם ופ"ה מה' עירובין הט"ו) מפרש כשיטת הירו' משום דניתקו חצירות ונעשו בתים והוא כשיטת הירושלמי וביארתי שם שאין ראיה משיטת הירו' לשיטת הש"ס דילן וכמו שביארתי ודו"ק:

שם ר' סימון בשם ריב"ל סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה כו' בימי ר' ירמי' כו' מפתחיי' כו' אתון ושאלון לי' א"ל כד תחמון שטפא עבר אייתינון דרך חולה חיילי' דר' ירמי' מהדא כל חולה שנעשה בין לדעת כו' ה"ז חולה והנה בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתח דבי מדרשא ברה"ר בשבת' אתי לקמיה דר' פדת אמר זיל דבר טלי וטיילא וליטיילו התם כו' אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומה דלית' בירושלמי הכי איפשר לומר משום דסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וע"כ לא קאמר דלידבר טיילי' כו' וליטייל' התם דאי כו' מייתי להו וכן משמע בירושל' (פט"ז ה"ז) אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך ופריך עלה ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו ומשני המן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן (ד' קכ"א) דאיתא שם שמעית מינה קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו א"ר יוחנן בקטן העושה כו' וא"כ מוכח שסובר הש"ס דילן דקטן אוכל נבילו' ב"ד מצווין להפרישו והירושלמי משני תמן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ואין הפירוש כמו שכתב הק"ע דתנן התם אין הגדול רוצה בליקיטו הילכך א"צ להזהירו ברם הכא יש צורך בכיבוי זה כו' וא"כ מפרש שהתירוץ של הירושלמי הוא כמו דאיתא בש"ס דילן אבל לי נראה שהפי' הוא דתמן אין לו צורך בעשבים וא"כ ליתא למלאכה כיון שאין לו צורך בעשבים (אף דמייפה את הקרקע אך בזה לא ניחא ליה להקטן וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ג) דפריך אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' תימא בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהון מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכא דקא עביד בארעא דחברי' וע"כ כיון דלא ניחא ליה מותר והכא נמי לא ניחא ליה לקטן) [ועוד שכבר ביארתי שיטת הירושלמי (פי"ב דשבת ה"ג) שאינו מתחייב משום מייפה את הקרקע אם אינו מכוון לזה אבל לעולם קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו והא דלא משני כמו דמשני בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ד) דקאמר לימא מסייע לי' לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק ומשני דמיירי בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית דרבנן איפשר לומר שסובר הירו' דאפי' באיסור דרבנן קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו דומי' דכיבוי ואינו מחמיר בכיבוי יותר]:

והכי משמע בירושלמי ספ"ק דעירובין (ה"י) אין שיירא פחות משלשה אין העובד כוכבים משלים בשיירא קטן מהו שישלים בשיירא והקשה הק"ע דלפי הגירסא זו משמע דלא איפשטו הך בעי' וכתב הרמב"ם (בפי"ז מה' שבת) דקטן אין מצטרף, וכתב הרב"י (בסי' ש"ס) איבעי' בירושלמי ונקט הרמב"ם לחומרא והקשה דהא קיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטן להקל ובד"מ מסיים בה וקצת משמע שם דסובר דקטן מצטרף כו' עיי"ש אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דהירושלמי לטעמי' שסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן וא"כ כיון שב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן א"כ מצטרף לשייראדהא אין מניחין אותו לעבור אבל לפי מאי דפסק הרמב"ם דבאיסור דרבנן אין מצוין עליו להפרישו ע"כ פסק דאין מצטרף לשיירא כיון שאינם מחוייבים להפרישו ודו"ק]:

שם ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה מתניתא אמרה כן שאסור לעשות חולה דתנינן ר"א אומר אם לא הביאו כלי מע"ש מביא בשבת מגולה כו' שאם את אומר כן שמותר לעשות חולה אף הוא אינו מוציא לעשות חולה ומביאו ופ' הק"ע בתמיה וכי אינו יכול להוציא אנשים לעשות חולה כדי להביאה סכין שר"א מתיר לעשות איסור דאורייתא אלא ודאי כו' הילכך מתיר ר"א להביא מגולה וכן אמרינן לקמן בירושלמי שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם כו' ומקשה ויתירו להם ע"י חולה כו' והנה בש"ס דילן בעירובין (ד' מ"ד) לא מקשה להני קושייתא. ואיפשר לומר דלשיטת הש"ס דילן ניחא דאינו מהיר אלא בשלא מדעת א"כ איפשר לומר דבדלא מלו גברי עסקינן וכמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ג) אלימא במלו גברי עסקינן כו' או דילמא בדלא מלי גברי עסקינן וקא מיבעי' לי' הלכה כדר"א או לא (פי' דאמר במתניתין מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות יכנס. וכתבו התוספות וא"ת כי לא מלי גברי נמי ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר עד שיגיעו לתחום וי"ל כיון שכבר עשו פעם אחת ידעו כו' וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמדעת אסור אבל לשיטת הירושלמי דאפי' מדעת נמי מותר ע"כ מקשה ויעשו ע"י חולה וע"ז אומר שאם את אומר כן שמותר לעשות חולה (פי' אפי' נעשו במכוין לצורך מחיצה אף הוא אינו מוציא לעשות חולה ומביאו (פי' דאי אמרת דאינו מותר אלא דווקא בשלא מדעת א"כ איפשר לומר בדלא מלו גברי וכמו שכתבו התוספות) אבל לשיטת הירושלמי דמתיר אפי' מדעת ג"כ א"כ אפילו בדלא מלו גברי ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר עד שיגיעו למחיצה ודו"ק:

שם אלא הניחו להם לישראל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינו תורה ופירשו הק"ע והפ"מ כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינו תורה ולי נראה דקאי אהא דלקמן והוא דאמר הלל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מיד כל מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' וע"ז אומר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה והוא שאמר שנהגו כך (פי' שאין לה מקור במשנה וע"ז אומר שיש לה בית אב שמוכח ממתניתין שזה לא הוי עבודה בקדשים וכמו שאומר תמן תנינן רכב עליו נשען עליו כו' הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא הדא ילפא מההיא שאם תלה עליו סכין לשוחטה כשירה וההיא ילפא מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה ולשיטת הש"ש דילן לא הי' הספק רק במחמר כמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) וזה אינו שייך למתניתין דמיירי לענין עבודה בקדשים והטעם של מתניתין אינו משום שהוא לצורך עבודה בקדשים אלא מטעם שהוא לצרכה ממש דהיינו במוסרה כו' או שה לה סנדל שלא תחלוק או שפירש טליתו עלי' מפני הזבובים א"כ הוא לצרכה ממש אבל הסכין אע"ג שהוא לצורך עבודה אעפ"כ אינו לצרכה וע"ז פריך והא עביד עבודה בקדשים. וע"ז משני כהלל דתני אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דהירושלמי סובר דההקדש צריך להיות מהביקור ד' ימים א"כ אי איפשר שיקדישה כשהוא מביאה לעזרה דהא ההקדש הוא קודם ד' ימים [ואיפשר לומר דע"כ איתא בפסחים בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"א) לא תני ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דו סבר בכלי (פי' וא"כ הוי דאורייתא ולא שבות) לא כן אמר ר' אבהו מה פליגין כשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן (פי' וא"כ אפי' שבות ליכא כיון דנוטלן אחר ביד וא"כ מאוסין הן והדין זבח כאחר היא) א"ר יוסי שני' היא הכא דכתיב זבח. והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דבשעת הביקור הוא ההקדש (וכמו שהאריך בזה הט"א) א"כ אינו יכול ליטול בכלי דילמא יגזוז בכלי השער וא"כ יעבור על גיזת קדשים וכמו דאמרינן בבכורות (ד' כ"ה) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אמר רב אסי אמר ריש לקיש לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני לקופיץ וכן בירושלמי (פ"ז דשבת ה"ב) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכל התולש את השער לראות מקום המום ר' אחא בשם ר"ש בן לקיש התולש מן הקדשים פטור אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתי' דאתפלגין התולש בקדשים ר' יוחנן אמר חייב ר"ש בן לקיש אמר פטור א"כ לריש לקיש דווקא ביד אבל לא בכלי דביד לא הוי תולש אבל בכלי הוי תולש ואפי' לר' יוחנן דשרי משום דהוי כלאחר יד ועיין בבכורות (ד' כ"ה) ה"מ דווקא ביד אבל לא בכלי וא"כ כיון דכתיב זבח פי' דכתיב ואמרתם זבח פסח ע"כ אף שלקיחתו מבעשור היינו רק בפסח מצרים אבל לא בפסח דורות היינו לענין שא"צ להמנות עליו מקודם ד' ימים אבל מ"מ הוי זבח בשעת הביקור וע"כ לא יכול ליטול היבלתו רק ביד וא"כ לא הוי מאוס. וע"כ יש בו משום שבות ודו"ק ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דלשיטת הש"ס דילן יכול להיות ההקדש אח"כ וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) דפריך והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני כהלל כו' ופירש"י דלא מקדשי לקרבן עד דמייתי לעזרה ובפסחים (ד' צ"ח) רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ובזבחים (ד' י"ב) ועיין בט"א ובספרי שפת הנחל הארכתי בזה ודו"ק:

שם (ה"ד) א"ר יוחנן דר"מ היא כו' ע' בפסחים (פ"ו ה"ה) ושם הגהתי וביארתי כל ההלכה זו מהירושלמי ודו"ק:

שם רב אדא בר אהבה אמר זו דברי ר' מאיר ור' שמעון אבל דברי ר' יוסי אפילו דבר שאינו בעשייתו מצוה הואיל וטועה בה לשם מצוה פטור (פי' דהיינו ר' יוסי דסוכה (ד' מ"ב) דתנן התם ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כו' פטור מפני שהוציא ברשות ואמרינן בגמ' אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך הא מדאגבי' נפיק בי' אמר אביי כשהפכו כו') וע"ז אומר זו דברי ר"מ ור' שמעון אבל דברי ר' יוסי אפי' דבר שאינו בעשיתו מצוה הואיל וטעה בה לשם מצוה פטור דהא הכא לא עביד מצוה דהא הפכו או כמו דמשני כגון שהוציאו בכלי ואפ"ה פטור וע"ז אומר אמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו פירש חוזר אוף על ציצין שאין מעכבין המילה וע"ז אומר היי דין ר' יוסי זע"ז אומר היי דתנינן ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כו' פטור מפני שהוציאו ברשות פי' שר' יוחנן מפרש שכבר יצא בו ואפ"ה פטור משום דיש מצוה אח"כ נמי וכמו דאמרינן בסוכה (ד' מ"ב) כך הי' מנהגם של כו' דכיון דלא סילק מן המצוה א"כ המצוה נמשכת אח"כ נמי. וע"ז אומר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפי' פירש חוזר משום דהמצוה נמשכת כל היום וע"כ אפי' פירש חוזר משום דדמי כמו דלא סילק ידו מן המצוה וע"ז אומר היידין ר' יוסי אומר כו' ומביא מזה ראי' שפירש חוזר. אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה וא"כ מפרש פי' אחר דמיירי בדנפיק בי' ואפ"ה הוי טעה בדבר מצוה משום דהמצוה נמשכת אח"כ ג"כ ומביא מזה ראי' שסובר ר' יוסי דאפי' פירש חוזר ע"ז אומר הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אפי' במיל' כן [ואיפשר דהטעם מפני שטרוד לעשות' המצוה ועדיין לא יצא בו]. אך כיון שמביא ר' יוחנן מזה דר' יוסי סובר דפירש חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה א"כ אף בסכין של מילה כן אם הוציא לרה"ר וכן במילה משום דלאח"כ הוי כמו שעוסק במצוה וע"כ הוי טועה בדבר מצוה וע"כ מביא מזה ראי' דאם פירש חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה ועיין בשבת (ד' קל"ג) מאן תנא פירש אינו חוזר כו' הוי מני ר' יוסי היא כו' וא"כ ר' יוסי סובר דפירש אינו חוזר ואח"כ אמר אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי הוא דתנן ארבעה כהנים כו' ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואילו מניחין אף זה הי' תמיד ואינו מביא ממתניתין דסוכה (ד' מ"ב) משום דמפרש דהתם מיירי שלא יצא עדיין בנטילתו ופטור משום דהוי טועה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה וא"כ אינו שייך להא דפירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין המילה ודו"ק

מתני' קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה כו' יעקב איש כפר נבורי' שאל לר' חגי מעתה נולד ביה"ש נימול כו'. הירושלמי הזה ביארתי בספרי ע"י (סי' כ') בארוכה עיי"ש