בכמה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת כו' ובגמ' אמרינן לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן חשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמון בהן וכר"א בן עזריה דחושש משום החזרה דקאמר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וכמו שפירש רש"י בשבת (ד' נ') והכא בחוששין שמא נתקלקלה הגומא קא מיפלגי ופירש"י חוששין אי שרית ליטול לכתחילה בקופה זקופה פעמים שמתקלקלת ואתי נמי להחזירה הילכך תיקנו ליה רבנן להטות קופה על צדה וע"כ קאמר כראב"ע דלר"א בן עזריה חזינן דודאי חששו חכמים מפני החזרה וע"כ הכא נמי חוששין דמפני שהדברים האילו רותחין ומרתיחין והן תשים לתוך ידו (פי' שמתקררים בתוך ידו) ומחזירין והן מוסיפין רתיחה. וע"כ אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד יום:

וע"ז אומר כראב"ע כו' וכרבנן דתמן דינון אמרין אם היתה יורה מותר והנה המפרשים נדחקו בזה וגם לא הובא בירושלמי דרבנן דתמן אמרי אם היתה יורה מותר וגם מהו הטעם אם היתה יורה מותר:

ע"כ נראה לי לבאר במה שביארתי לעיל (פ"ג הלכה ג') תמן אמרין חמה מותרת הולדת חמה אסורה כו' תא פליגא על רבנן דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה שנייא היא שהוא עושה חריץ כו' על דעתין דרבנן דתמן כמעשה שעשו אנשי טברי' (לפי הגהתי שם) (פי' דמביא ראיה ממעשה שעשו אנשי טברי' דתולדת חמה אסור ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתני' מעשה שעשו אנשי טברי' (כצ"ל לפי הגהתי שם) (פי' דעל דעתין דרבנן דהכא דבין חמה בין תולדת חמה מותרת והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא משום שעושה חריץ. א"כ האי מעשה דאנסי טברי' הוא משום הטמנה דאע"ג דתולדת חמה הוא מ"מ מוסיף הבל וא"כ הוא ענין בפני עצמו ועל זה אומר סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' (כן הגהתי שם דלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה) וא"כ קשה לרבנן דתמן דמפרש להך מעשה שעשו אנשי טברי' שהוא כמעשה שעשו אנשי טברי' ומביאין מזה ראיה דחמה מותרת תולדת חמה אסורה וא"כ קשה דמה ראיה היא זו. דהא הך מעשה דאנשי טברי' הוי כהטמנה והטמנה בדבר המוסיף הבל אסור אפי' מבעוד יום ואם כן לא גרע מכל דבר המוסיף הבל ואם כן מאי הביאו ראיה מאנשי טבריה להא דתולדת חמה אסורה:

וא"כ צ"ל דרבנן דתמן סוברים כמו דאמרינן הכא דהטעם הוא בהטמנה בדבר המוסיף הבל הוא לפי שהדברים האל רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסור לטמון בהם וא"כ זהו דווקא בדבר שיכול ליטול בידו אבל במעשה שעשו אנשי טברי' שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וא"כ אינם יכולים ליטול בידן. וע"כ כיון שאינם תשים לתוך ידו ע"כ לא חיישינן שמא יחזירן ויוסיף עליהן בדבר שמרתיחין. וע"כ הביאו ראי' מזה דתולדת חמה חסור אבל רבנן דהכא דאמרי דתולדת חמה מותר והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא מחמת שעושה חריץ. והא דחמי טברי' הוא משום הטמנה א"כ מוכח מזה שאין זה הטעם משום שהם רותחין ומרתיחין והם תשים לתוך ידו:

וע"ז אומר וכרבנן דתמן דאינון אמרין אם הי' יורה מותר (פי' אם הם קבועים באופן שאינו יכול ליטול לתוך ידו מותר) אבל רבנן דהכא אינם סוברים כן אלא שאפי' אם הוא יורה אסור (פי' שקבוע ביורה אפ"ה אסור). וע"כ אומרים דהא דמביא הך מעשה דאנשי טברי' הוא משום הטמנה אבל תולדת חמה מותר:

ובזה אפשר לתרץ מה שהקשו התוס' על הא דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום והקשו התוס' דמה צריך למילף ממעשה שעשו אנשי טברי' הא מתניתין היא דאין טומנים בדבר המוסיף הבל כו' עיי"ש שהאריכו בזה אבל לפי מה שבארתי אפשר לומר דבטלה הטמנה אפילו ביורה והוא קבוע שאינו יכול לטלם לתוך ידו ואינם חשים לתוך ידו אעפ"כ אסור משום הטמנה ע"כ בטלה הטמנה לקבוע בדבר המוסיף הבל מבעוד יום ואפי' יורה שהוא מחובר נמי אסור משום הטמנה וזהו כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' ל"ד) מפני מה אמרו אין טומנים בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ:

עוד שם תמן תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה מפני שלא חשיכה הא אם חשיכה אסור לטמון בהן תמן אמרין מפני ביטול ביהמ"ד א"ר בא מפני החשד שאם אומר את לו שהוא מותר כו' ולכאורה אינו ענין להא דאמר בתחילה:

ע"כ הי' נראה לי שנתחלפו השורות ותחילה צריך לגרוס על מה שאומר וכרבנן דתמן דאינון אמרין אם היתה יורה מותר וצריך לגרוס וכרבנן דהכא שאם את אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבעוד יום מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה כל צרכו מבעוד יום וזהו הטעם הוא למה שאמרו שאין טומנים בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום לרבנן דהכא שאינם אומרים הטעם מפני שהם תשים לתוך ידו:

ואח"כ צריך לגרוס תמן תנינן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מפני שלא חשיכה הא אם חשיכה אסור לטמון בהם תמן אמרין כו' א"ר בא מפני החשד (פי' שיאמרו שבישל הקדירה עם חשיכה) וע"ז אומר מה נפק מן ביניהן (וכצ"ל מיד מה נפק מביניהן) ע"ז אומר לטמון שלג וצונין על דעתי' דר' בא מותר ועל דעתין דרבנן דתמן (פי' שאמרו מפני ביטול בית המדרש) א"כ אפי' לטמון שלג וצונן נמי אסור:

שם תני אין טומנין ברמץ א"ר זעירא הדא אמרה אפר שצנן מותר לטמון בו והקשה הק"ע דלמה השמיטו הפוסקים דין זה ואי משום דליתא בבבלי הרי גם סלעים ליתא בבבלי וכן כתב לקמן גבי הא דאמרינן שם כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו א"ר יוסי מן מה דתנינן תמן טומנים בו הדא אמרת אין מרחיקין אותו מן הכותל כו' אתיב ר' שמי הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהןא"ר יוסי לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל וכתב הק"ע כתב הרמ"א בהגהות או"ח (סימן רנ"ז סעי' ג') יש אומרים דמותר להטמין בסלעים אעפ"י שמוסיפין הבל דמילתא כו' לא גזרו בה רבנן וקשה הא מפורש כאן שאין הסלעים מרתיחין כלל לפיכך מותר להטמין בהם ואיך עזב טעם הירושלמי ותפס דברי ר"ת כו' וטעה בזה דהא מוכח בש"ם דילן דלא סבר כמו הירושלמי דהא אמרינן בב"ב (ד' י"ט) מרחיקין את הסלעים כו' תנן התם במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת כו' ופריך מ"ש הכא דקתני סלעים ולא קתני חול ומ"ש התם דקתני חול ולא קתני סלעים אלא אמר רבא התם היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשתברי לי' לקדירה כו' א"כ אינו סובר כמו הירושלמי אלא שרש"י פי' משום שאין דרך להטמין בסלעים ע"כ לא תנא סלעים ור"ת פירש דמשום דאין דרך להטמין בסלעים ע"כ לא גזרו בזה משום דמלתא כו' לא גזרו בה רבנן. אבל הא ודאי דהש"ס דילן חולק על הירושלמי ודו"ק.

שם (ה"ב) ר' ירמי' בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבינים בשבת. א"ר שמעון ב"ר אני לא שמעתי מאבא כו' ביצה שנולדה ביו"ט סומכין לה כלי בשביל שנא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי ושמואל אמר כופין עלי' כלי א"ר מנא ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה. תני ר' הושעי' נחיל של דבורין פורסין עלי' סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים מה כרב כשמואל כאן מלמעלן כאן מלמטן ופי' הק"ע מה כרב כשמואל כלומר הניחא לרב דאמר פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת וכן לשמואל דאמר כופין עליה חת הכלי אלא לר"ש ברבי קשי'. והנה מה שתירץ כאן מלמעלן כאן מלמטן הוא תמוה דהא לרב ושמואל ודאי ניחא דהא הם סוברים דכלי ניטל אפי' לדבר שאינו ניטל. (ולפי"ז הא דתנן במתניתין בשבת (ד' מ"ב) אין נותנים כלי תחת הנר לקבל בו את השמן הוא משום דמבטל כלי מהיכנו וכמו דאמר רב חסדא אעפ"י שאמרו אין נותנים כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה. אבל כופה עלי' כלי שלא תשבר כו' ורב יוסף אמר היינו טעמא דרב חסדא משום דקא מבטל כלי מהיכנו) וא"כ הא לרב ושמואל ודאי ניחא דתני נחיל של דבורין פורסין עלי' סדין בחמה מפני החמה והקושי' היא רק לר"ש ברבי שאמר דביצה שנולדה ביו"ט אין כופין עלי' את הכלי וא"כ אומר אפי' מלמעלן וא"כ מה קאמר כאן מלמעלן כאן מלמטן דבזה לא יתורץ הא דר"ש ברבי והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

ע"כ נראה לי לבאר במאי דאמרינן בשבת (ד' מ"ג) ת"ש פורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד כו' מני אי ר"ש לית לי' מוקצה ופירש"י מני היא שהצרכת לתרוצה כו' וקתני דדבר שאין מתכוין מותר כר"ש אי ר' יהודה כי לא מתכוין מאי הוי הא דבר שאין מתכוין אסור לעולם ר' יהודה מאי ובלבד שלא יתכוין לצוד שלא יעשנה כמצודה דלישבוק להו רווחא כי היכי דלא ליחצדו ממילא והנה בביצה (ד' ל"ו) אמרינן הכי במאי אוקימתא כר' יהודה דאית לי' מוקצה אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד אתאן לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר ותסברא דר"ש והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות לעולם כולה ר' יהודה היא והכא במאי עסקינן דאית בי' כווי ולא תימא לר' יהודה ובלבד שלא יתכוין לצוד אלא אימא ובלבד שלא יעשנו מצודה כו':

והנה לפי"ז א"כ מאי מקשה אדר"ש ברבי דאמר דאין כופין עלי' את הכלי מהך דתני ר' הושעי' נחיל של דבורין פורסין עלי' סדין בחמה מפני החמה כו' הא ודאי הך ברייתא כר"ש היא דהא זהו ברייתא שמביא בש"ם דילן בשבת (דף מ"ג) ת"ש פורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים (אלא שבירושלמי גריס נחיל של דבורין). אבל היא הך ברייתא וא"כ היא וודאי אתי כר"ש דהא קתני בסיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד אך אם נאמר דר"ש מודה בפסיק רישי' ולא ימות א"כ צריך לפרש הברייתא דהאי ובלבד שלא יתכוין לצוד היינו שלא יעשנו כמצודה. וא"כ כיון דברייתא סתמא תני' מסתמא היא אליבא דר' יהודה ג"כ וע"כ מקשה מזה אדר"ש ברבי אבל אם נפרש הך ובלבד שלא יתכוין לצוד כפשוטו דהיינו שלא יתכוין לצוד א"כ אתי הך ברייתא כר"ש א"כ ליכא קושי' אדר"ש ברבי כיון דהך ברייתא צריך לומר דאתי כר"ש.

וע"ז אומר על הא דמקשה מדתני ר' הושעי' נחיל של דבורין פורסין עלי' סדין בחמה מפני החמה כו' מה כרב כשמואל (פי' שאומר דמהו הקושי' מהך ברייתא כיון דתני בסיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד) (ואפשר דצריך להגיה בירושלמי ובלבד שלא יתכוין לצוד) וא"כ בודאי אתי כר"ש אך אם נאמר דר"ש מודה בפסיק רישי' ולא ימות א"כ צריך לומר דהאי ובלבד שלא יתכוין לצוד היינו שלא יעשנו כמצודה. אבל לעולם דהך ברייתא אתי כר' יהודה וע"ז אומר מה כרב כשמואל (פי' דאינהו סברי דמודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות וכמו דאמרינן ובפ"ג ה"ז) תני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר רב ושמואל פתרין לה כו' ומקללין מאן דעבד כן כו') והנה זהו הברייתא שמביא בשבת (ד' ק"כ) תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב (ובירושלמי איתא רב ושמואל כו' ומקללין מאן דעבד כן כו' ופריך מ"ט לייט עלה רב אלימא משום דרב סבר כר' יהודה ותנא קתני לה כר' שמעון משום דרב סבר כר' יהודה כל דתני כר' שמעון מילט לייט לי' א"ל בהא אפי' ר' שמעון מודה דהא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות וא"כ הא דאמרינן בירושלמי (פ"ג) דרב ושמואל מקללין מאן דעבד כן הוא משום דסברי מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות.

וע"ז אומר כאן מלמעלן כאן מלמטן (פי' הא לרב ושמואל בודאי ניחא הך ברייתא דהא הם מחלקין בין מלמעלן בין מלמטן דהא לדידהו הא דאמרינן אין נותנים כלי תחת הנר היינו משום דמבטל כלי מהיכנו והיינו משום שהוא מלמטה. אבל למעלה סברי רב ושמואל דשרי) וכמו שאמר רב פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת ושמואל סובר דכופין עלי' את הכלי ולר"ש ברבי לא קשה כלל דהא איהו לא סבר הא דרב ושמואל מתיר אפי' בפסיק רישי' ג"כ ועיין בשבת ודף קל"ג) וא"כ הברייתא דתני ובלבד שלא יתכוין לצוד הוא כפשוטו שלא יתכוין לצוד וא"כ ודאי הך ברייתא אתי כר"ש א"כ לא קשה מידי דע"כ תני נחיל של דבורין פורסין עלי' סדין כו' אתי כר"ש ור"ש לית ליה מוקצה:

[ועוד איפשר לומר דהירושלמי לא גריס בהברייתא ובלבד שלא יתכוין לצוד והוא משום דרב ושמואל דמקללין כו' והוא משום דסברי דבפסיק רישי' אפילו לר"ש אסור וע"כ לא מסיים הירושלמי הברייתא ובלבד שלא יתכוין לצוד וע"ז אומר מה כרב כשמואל (פי' וע"כ לא תני בברייתא ובלבד שלא יתכוין לצוד. דהא אינהו אמרי דבפסיק רישי' אפי' לר"ש נמי אסור) כאן מלמעלן כאן מלמטן (פי' דלרב ושמואל ודאי ניחא דכאן מלמעלן כאן מלמטן דמלמעלן מותר ומלמטן אסור) וא"כ הקושי' היא רק לר"ש ברבי הא לדידי' דתני ובלבד שלא יתכוין לצוד משום דר"ש אפי' בפסיק רישי' נמי מותר א"כ כיון דהברייתא אתי כר"ש א"כ לא קשה על ר"ש ברבי דהך ברייתא אליבא דר"ש היא דלית לי' מוקצה ודו"ק].