המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות א"ל נלמד סתום מן המפורש דתני ר' חייא ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית באיטלקי כו' ר' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא דתני מים כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס והנה בירושלמי שקלים ופ"ג ה"ב) יש גירסא מים כדי גמיעה ר"י אומר כדי לשוף בהן את הקילור והוא כמו דתנן במתני' שבת (ד' ע"ו) מים כדי לשוף בהן את הקילור:

עוד (שם) מזוג בכמה נשמעינה מן הדא מים כדי גמיע' ר"י אומר כו' יין כדי גמיעה ר"י אומר כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג אפי' בכמה כוסות (ובשקלים פ"ג ה"ב) הגירסא הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס):

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי בעי מזוג ומהו הפשיטות. ע"כ נראה לי לבאר דבעי מזוג בכמה הוא כמו שמחולקים רש"י ותוס' בשבת (ד' ע"ז) דרש"י כתב בכדי מזיגת הכוס היינו רובע רביעית כדי שיעמוד על רביעית. והתוס' כתבו ונראה לר"י דרב יוסף ואביי סבירא להו דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי וברייתא דערבי פסחים דקתני שיהא בהן כדי רביעית היינו לכל א'. ומה ששנה במתניתין יין באנפיה נפשיה אע"ג דהוא ברביעית כשאר משקין היינו משום דלא נטעה בדרבא לומר דחשיב בכדי שראוי למזוג ולעמוד על רביעית והא דלא תנא בהדי' המוציא יין חי ברביעית משום דניחא ליה למינקט כדי מזיגת הכוס דמשום ההוא טעמא דראוי לכוס של ברכה הוא דמחייב בהוצאת רביעית אבל אי מיפסל מכוס של ברכה ע"י פגימה כו' לא מיחייב ברביעית משום דראוי לשתיית ישראל או כו' משום דלא מצנעי ליה כשיעור זוטא כולי האי הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה כו' וע"ז בעי בירושלמי מזוג בכמה (פי' אם רוצה למזוג אם לא בעי רק רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית או אף על פי כן צריך דווקא רביעית יין חי) (והא דאמר תחילה רבי זעירא שאל לרבי יאשיה כמה שיעורן של כוסות אמר ליה נלמד סתום מן המפורש דתני רבי חייא ארבע כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי היינו דבעי רביעית יין חי לכל כוס וכוס או דסגי ברובע רביעית):

[ועוד נראה דהך ברייתא שמביא בירושלמי דתני ר' חיי' ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי היינו ברייתא שהובא בפסחים דף ק"ח) דתני' ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן רביעית יין חי אחד חי וא' מזוג וע"ז בעי מזוג בכמה אם מזוג די ברובע רביעית או דבעינן שיהא רביעית יין לכל כוס וכוס והא דאמר א' יין חי וא' מזוג היינו שיוצא בהן א' חי וא' מזוג אבל אעפ"כ בעינן רביעית יין לכל א' וא' והוא הדין לענין שבת בעינן שיהא רביעית יין והא דאמר כדי מזיגת כוס יפה הוא כמו שכתבו התוספות דדווקא הואיל וחזי למזיגה אבל אי לא חזי ע"י מזיגה דהיינו שהי' הכוס פגום לא מצנעי לי' כשיעור הזה הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה ובעי תיקון ולא הוי כשאר משקין שראוים בלא מים כו' עיי"ש]:

וע"ז אומר נשמעינה מן הדא מים כדי כו' יין כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג אפי' בכמה כוסות. ונראה שצריך לומר הדא אמרה מזוג אפי' בארבע כוסות ופי' דפשיט מהברייתא דתני יין כדי גמיעה. והוא לפי פירוש הר"ר פורת בשבת (דף עו) הוא כמלא לוגמיו והיינו רוב רביעית כמו דאמרינן ביומא (ד' פ') ור"י אומר כדי מזיגת הכוס וא"כ אי אמרינן דכדי מזיגת הכוס היינו דבעי רביעית יין חי. א"כ שיעורא דר"י נפיש מת"ק. וזה אי אפשר דהא ר' יהודה מחמיר בשיעורן וכמו דאמרי' בשבת (דף פ') למימרא דשיעורא דרבי יהודה הוא נפיש הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש כו'. וכן אמרינן שם (ד' פ"א) עצם כדי לעשות תרווד ר' יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף למימרא דשיעורא דר' יהודה נפיש הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש [וכן לקמן בירושלמי (ה"ו) מחלפא שיטתי' דר' יהודה ולפי מה שהגהתי שם) ופירשתי דהקושי' הוא כמו דמקשה בש"ס דילן (ד' פ') למימרא דשיעורא דר' יהודה נפיש הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש וכמו שפירש"י והא קיי"ל גבי גמי דשיעורא דר' יהודה זוטא ומחמיר בשיעורי שבת וע"כ פריך מחלפא שיטתי' דר' יהודה וכמו שאבאר לקמן דלא כהק"ע והפ"מ שם]:

וא"כ כיון דר' יהודה מחמיר בשיעורין א"כ כיון דת"ק אמר כדי גמיעה שהוא פחות מרביעית א"כ איך אמר ר' יהודה כדי מזיגת הכוס אי אמרינן דבעי רביעית יין חי אם כן שיעורא דר' יהודה נפיש משיעור דת"ק אלא ודאי דהא דאמר כדי מזיגת הכוס היינו רובע רביעית וא"כ ניחא דשיעורא דר' יהודה זוטא וא"כ לפי זה הא דתני ר' חייא ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין האיטלקי א"כ היינו שהרביעית יין הוא לכל ארבע כוסות ולכל כוס הוא רובע רביעית:

וע"ז אומר הדא אמרה מזוג אפי' בכמה כוסות (ולי נראה שצ"ל אפי' בארבע כוסות) (פי' שהוא רביעית יין לכל הארבע כוסות) וא"כ כדי מזיגת הכוס הוא רובע רביעית ודו"ק ור' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן אמר דר' יהודה היא דמתניתין היא כר' יהודה אם כן מוכח דהשיעור כדי מזיגת הכוס הוא רובע רביעית כדי שימזוג ויעמוד על רביעית ולקמן (ה"א) תני יבש כזית כו' יתבאר עוד בזה ודו"ק:

שם מהו לצאת מזוגין מן מה דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהם בין חיין בין מזוגין (פי' הק"ע דהבעי' הוא מהו לצאת במזיגין היינו יותר מג' חלקים) וע"ז פשיט מן מה דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהם בין חיין בין מזיגין והוא שיהא בהם טעם ומראה יין. אלמא מדאמר והוא שיהא בהן טעם ומראה יין א"כ מוכח דאפילו מזגו יותר נמי וכן פי' הפ"מ:

[ואיפשר לומר דע"כ לא גריס הירושלמי בברייתא כמו דגרסינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ק"ח) ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהם כדי רביעית א' חי וא' מזוג א' חדש וא' ישן ר' יהודה אומר צריך שיהי' בהן טעם ומראה יין. והירושלמי לא גריס ר' יהודה אומר משום דלפי פירוש הירושלמי דצריך שיהא בהם טעם ומראה יין היינו אפילו מזוג הרבה וא"כ הוא דלא כמו דאמר תחילה לר' יהודה שאמר דכדי מזיגת הכוס א"כ הוא רובע רביעית יין עם שלשה חלקי מים וע"ז אומר שם דמתניתין כר' יהודה. ע"כ לא גריס ר' יהודה אומר צריך שיהא בהן טעם ומראה יין אלא דר' חייא קאמר בין חיין בין מזיגין והוא שיהי' בהם טעם ומראה יין. אבל לשיטת הש"ס דילן הפי' הא דאמר ר' יהודה שצריך שיהא בהם טעם ומראה יין היינו למעוטי חדש וישן כמו שפי' רשב"ם וקאי אהא דאמר תחילה א' חדש וא' ישן. וא"כ ניחא דהמזוג צריך דווקא רובע רביעית כדי שימזגו ויעמוד על רביעית ודו"ק]:

שם תני יבש כזית דברי ר' נתן. רבנן דקסרין בשם ר"י בי רבי בון בשם ר' יוחנן אתיא דר' נתן כר' שמעון כמה דר' שמעון אומר ברביעית כן ר' נתן אומר ברביעית כשיקרש יהא בו כזית הנה מהירושלמי הזה מוכח שסובר דהא דאמרינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס היינו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית וכמו שביארתי לעיל בפירקין דהירושלמי פשיט דכדי מזיגת הכוס הוא רובע רביעית. וא"כ איך אמר ר' נתן דיבש בכזית וע"כ אומר ר' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן אתי דר' נתן (כר' שמעון) (פי' ולא כת"ק דהיינו ר' יהודה כמו דאמר הירושלמי בריש פירקין דמתני' אתי כר"י) דהא הוא אומר בכדי מזיגת הכוס א"כ הוא רק רובע רביעית. [וא"כ מוכח מזה דלא כמו שפירש רש"י בשבת (ד' ע"ז) יין קרוש בכזית דמעיקרא הוי כו' רביעית ובקרוש רביעית שלימה בעינן דלאו בר מזיגה והתוס' בד"ה ועוד השיגו על פירש"י דאי כזית יבש לא חזי למזיגה למה חשיב מטעם שהי' בו רביעית מתחילה מאי שנא מגרוגרת שצמקה כו' ומן הירושלמי מוכח דלא כפירש"י דאם כפירש"י למה אמר אתי דר' נתן כר' שמעון הא אפי' כת"ק נמי אתי דבקרוש כיון שאינו ראוי למזיגה מודה דבעינן רביעית שלמה אלא ודאי דת"ק אף בקרוש פליג דלא בעינן כזית כיון שהשיעור הוא רוב רביעית וע"ז אומר ר"י בר' בון בשם ר' יוחנן אתי דר' נתן כר' שמעון כמה דר' שמעון אומר ברביעית כן ר' נתן אומר ברביעית לכשיקרש הוי בו כזית ודו"ק]:

שם ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר' בא בשם רב חסדא בדפנה מבית לבית היא מתניתא (ופי' הק"ע והיינו מצניע כו' ופירושו דחוק [ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמרינן בשבת (דף ע"ח) אמר מר מודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין לר"ה ששיעורן ברביעית שופכין למאי חזי א"ר ירמי' לגבל בהן את הטיט והתני טיט כדי לעשות בהן פי כור לא קשיא הא דמיגבל הא דלא מיגבל לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור וכתבו התוס' שופכין למאי חזו דווקא אברייתא קא בעי וכן משמע לקמן (דף ע"ט) דקאמר והא טיט דמקמי דליגבלי' תנא מודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזי משמע דבמתניתין אתי שפיר ונראה לר"י דהיינו טעמא משום דמתניתין איכא למימר דחזי לכמה דברים לרחוץ בהן כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאין ראוין לשתי' אבל הכא דומי' דדם קתני דמא יסי טובא ולכך בעי למאי חזי:

וא"כ איפשר לומר דהירושלמי קאמר דכל השופכין ברביעית היינו בדפנה מבית לבית היא מתניתא אבל שופכין הנשפכין לר"ה דמאיסי טובא שיעורן כדי לגבל בהן את הטיט או כדי לעשות בהן פי כור אע"ג דזה השיעור הוא בציר מרביעית אעפ"כ שופכין שנשפכין מבית לבית כיון שאין עומדין לגבל בהן את הטיט שיעורן ברביעית וכה"ג כתבו התוס' בשבת (ד' ע"ז) לענין יין דלגיבול טיט נמי לא חזי כמו קלף דלא הוי כשיעור קשר מוכסין אעפ"י שחשוב יותר מנייר משו' דלא מצנעי לי' להכי ודו"ק:

שם לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן א"ר מנא למצניעיהן כל שהן ותני כן על דר' שמעון לא נאמרו כל השיעורים האלו אלא למוציאיהן הא למצניעיהן בכל שהוא ותני כן על דרבנן לא נאמרו כל השיעורים אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעית:

והנה הירושלמי הוא תמוה והק"ע נדחק בזה ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל) ותני כן על דר' שמעון אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעית ותני כן על דרבנן לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למוציאיהן הא למצניעיהן בכל שהן [והפי' הוא שר' מנא מתמה ואמר למצניעיהן כל שהן כמו דתנן בשבת (ד' ע"ה) וכל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו והי' סבור מתחילה דהא דתנן לא נאמרו ובירושלמי גריס לא נאמרו כו' והוא דין בפני עצמו ואינו שייך לדברי ר"ש). וא"כ איך תנן לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן הא למצניעיהן לא בעי שיעורא כלל]. וע"ז אומר ותני כן על דעתיה דר"ש לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעי' (פי' דהא דתנן לא נאמרו כל השיעורי' האלה אלא למצניעיהן זהו ג"כ מדברי ר"ש ור"ש בעי אפי למצניעיהן נמי שיעורא זוטא וכמו שפי' רש"י בשבת (ד' ע"ו) דר"ש בעי שיעורא זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב כו' ולית ליה לר' שמעון כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו) ותני כן על דרבנן (פי' ואם תרצה לומר דזה אינו מדברי ר"ש אלא דברי רבנן ע"כ תני כן לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן הא למצניעיהן כל שהן דרבנן סברי דמצניע לא בעי שיעורא כלל) ודו"ק:

שם (ה"ו) עצם כדי לעשות תרווד ר' יהודה אומר כדי לעשות חף מהו חף סרגיד תמן תנינן ניטלו חפין טמא מפני נקבים נסתתמו נקבים טמא מפני חפים מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא עבד חף כלוט והכא עביד חף סרגיד. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה. ולי נראה דיש (ט"ס) וחילוף השורות בירושלמי (וכצ"ל) מהו חף סרגיד מחלפא שיטתיה דר' יהודה [והוא כמו דאמרינן בשבת (דף פ"א) למימרא דשיעורא דר' יהודה נפיש הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש (ופירש"י גבי לעשות תלאי פי' דהתם ר' יהודה מחמיר בשיעורן) אמר עולא חפי פותחת (פי' וא"כ שיעורא דר' יהודה זוטר]. וע"ז אומר מהו חף סרגיד (פי' המפתח בעצמה) וע"ז אומר מחלפא שיטתיה (פי'דהא גבי לעשות תלאי ר' יהודה מחמיר בשיעורן והכא הוא מיקל דהא שיעורא דר' יהודה נפיש). ע"ז אומר תמן תנינן ניטלו חפין טמא מפני נקבים נסתמו נקבים טמא מפני חפין המן הוא עבד חף כלוט. (ולפי גירסת הפ"מ הוא בלוע (פי' הם השינים) והכא הוא עביד חף סרגיד (פי' וא"כ בודאי דחף הוא שיני פותחת וא"כ לא מחלפא שיטתיה דר' יהודה והוא כמו דמקשה ומתרץ בש"ס דילן ודו"ק ועי' מה שביארתי בריש פרקין (ה"א) ודו"ק:

שם (ה"ז) חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו כו' ר' יוחנן אמר מקדשין בו רשב"ל אמר אין מקדשין בו ר' לעזר שאל על דעתי' דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינם מקבלים טומאה ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית ולא מודה רשב"ל בכלי חרש קטן שלם כ"ש שמקדשין בו הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי וקשי' על דר' יוחנן לפסול את הגוי' אינו פוסל ולקדש מקדשין בו. אלא כר' יוסה דר' יוסה אמר אף של חרש כל שהוא (פי' כדתנן במקואות (פ"ד מ"ג) החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס) כלום אמר ר' יוסה לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין תני ר' חייה מסייע לר' יוחנן תני רשב"י מסייע לרשב"ל

והנה מה שהקשה בירושלמי לפסול הגוי' אינו פוסל כתב הק"ע דהא בעינן שישתה דוקא רביעית משקין טמאים ואפ"ה מכשיר לקדש בו וקשה דמאי מקשה לפסול את הגוי' וכי התם תלי בכלי התם תלי בשיעורא דבעינן שיעור רביעית לפסול את הגוי' וא"כ מה שייך לכלי ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי וצריך לומר לפסול את המקוה אינו פוסל דהא בשברי כלי חרס בעינן רביעית אף לר' יוסי וכמו דאיתא בירושלמי כלום אמר ר' יוסי לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין:

ועוד נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל) ר' יוחנן אמר מקדשין בו ורשב"ל אמר אין מקדשין בו. ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהם אלא משום שאינו מקבל רביעית ובכאן (צ"ל) וקשי' על דר' יוחנן לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו (פי' כיון דמיירי בשאין בו רביעית וא"כ קשיא על דר' יוחנן איך אמר דמקדשין לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו (פי' דאפי' לחומרא לפסול את המקוה אינו פוסל) ולקדש מקדשין בו (פי' ולענין קידוש יהא כלי) אלא כר' יוסי דר' יוסי אמר אף של חרס כל שהוא (פי' דאפי' של חרס כל שהוא פוסל את המקוה וע"כ סובר ר' יוחנן דמקדשין בו). וע"ז מקשה כלום אמר ר' יוסי לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין (פי' דהא ר' יוסי לא אמר אלא בשל חרס כל שהוא היינו בשלם אבל בשבור סובר ר' יוסי נמי דבעינן רביעית וכמו דתנן (שם) ר' יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס בשבור אנן קיימין (פי' בתמיה) דילמא מיירי בשלם וע"כ סובר ר' יוחנן דמקדשין בהם דהא לר' יוסי אף בשל חרס כל שהוא ובכאן (צ"ל) ולא מודה רשב"ל בכלי חרס קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו א"כ ודאי מיירי בשבור וא"כ קשי' על דר' יוחנן דהא בשבור מודה ר' יוסי דבעינן רביעית ובכאן (צ"ל) הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי (פי' לעולם בשבור והוא מחזיק רביעית ולא כמו דאמר תחילה אלא משום שאינו מקבל רביעית. דאי הכי לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו). וכ"ת א"כ תקשה כמו דאמר תחילה ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהם. וע"ז משני אלא משום שאין עליו תואר כלי (פי' דלעולם מיירי בשבור ומחזיק רביעית והא דסובר רשב"ל דאין מקדשין בו לא מפני שאינו מקבל טומאה אלא משום שאין עליו תואר כלי ולא דמי להא דכלי גללים דההוא יש לו תואר כלי משא"כ הכא כיון שנשבר אין עליו תואר כלי ור' יוחנן סובר כיון דפוסל את המקוה ע"כ מקדשין בו ודו"ק: