מתניתין שבועות שתים שהן ארבע כו' ובגמ' שתים שהן ארבע לחיוב כו' עיין מה שביארתי בפ"ק דשבת ושם ביארתי:

ר' חגי בעי קומי ר' יוסי ולמה לי כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דשבת) ושם ביארתי:

שם (ה"ג) מתניתין אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ובגמ' מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו מאי כדון א"ר יעקב בר אחא מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינה ידע מה מר לי'. א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או נימא בטהור שאכל טמא ת"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומאת בשר או זה וזה יכפרו מאי כדון והתודה עליו כו'.

והנה הפ"מ פי' מילה חמית ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חלוקי כפרות הי' הדבר דילמא דא היא מילה ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר כו' ברייתא זו שמעת דג"כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קודש מביא קרבן והוא דוחק]:

ע"כ נ"ל (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל) מאי כדון אמר ר' יעקב בר אחא מילא חמית ר"ל אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמיה מימר בטמא שאכל טהור אי נימא בטהור שאכל טמא ובזה נפל טעות בדפוס ונדפס הא דאיתא לעיל (ה"ב) בירושלמי על הא דאמר דעולה ויורד באה על טומאת קודש ומקשה מה חמית מימר בטמא שאכל את הטהור או בטהור שאכל את הטמא ת"ל וטומאתו עליו כו' והוא ט"ס וצ"ל כמו דמקשה בירושלמי לקמן (ה"ד) דמקשה שם מה חמית מימר בטהו' שאכל את הטמא או בטמא שאכל טהור אמר ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ ר"ש חלק שיטת ר' יודן וגם שם שגה הפ"מ שפירש שהוא ענין בפני עצמו ואיפשר לומר שזהו תירוץ על הא שמקשה דילמא שעיר ר"ח מכפר על טמא שאכל טהור וע"ז תירץ ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ (פי' דר"מ סובר דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכולם מכפרין כפרה אחת ור' יהודה חלק שיטת ר"מ שסובר דכל א' מכפר בפני עצמו על טומאה אחרת וכמו דאמר ר' יהודה דאין בה ידיעה בתחילה אבל יש ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר כו' ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים וא"כ שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים על טומאה אחת) ור' שמעון חלק שיטת ר' יהודה והוא שאומר דשעירי ר"ח מכפרים על טהור שאכל את הטמא ושעירי רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ולא ידיע' בסוף וא"כ ר"ש סובר דחלוקי כפרות הוא ואין א' מכפר מה שחבירו מכפר וא"כ איך יכפר שעירי ר"ח על טמא שאכל טהור והא על זה מכפר קרבן עולה ויורד וא"כ ודאי מכפר על טהור שאכל הטמא:

וכן צריך לגרוס בכאן מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא (וכצ"ל) מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימא בטמא שאכל טהור כו' והא שמסיים ת"ל וטומאתו עליו הוא ט"ס והתשובה מר' יוחנן הי' מחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצרי' לומר שמכפר על טהור שאכל טמא דאי בטמ' שאכל טהור א"כ יש ע"ז קרבן עולה ויורד ומחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצריך לחלק כפרות):

וכן השיב ר' יוחנן על שהקשו מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר כו' או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו וע"ז השיבר' יוחנן דזו התשובה שהשיבו על הקושי' דמקשי מה חמית מימר בטהור שאכל הטמא או בטמא שאכל הטהו'. והשיבו על זה מחלוקי כפרות היא מילתא והתם יש קרבן עולה ויורד על זה והכא נמי אי איפשר לומר שאו זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו דא"כ מכפרין שניהם על דבר א' ומחלוקי כפרות היא מילתא שצריך לחלק הכפרות ולא לומר שיכפרו על דבר אחד ואף דר' יהודה סובר דעל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרים אעפ"כ כיון שיש למצוא ששנים אין מכפרין על דבר א' לר' יהודה נמי חלוקי כפרות עדיפא:

וע"ז פריך או זה וזה יכפרו מאי כדון ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) או שהחיצון תולה והפנימי מכפר (פי' שזהו תירוץ על הקושי' שאו זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו והוא שמחלוקי כפרות היא מילת' ואעפ"כ קשה דילמא שעיר החיצון תולה והפנימי מכפר).

והנה לקמן אמרינן מודה ר' יוחנן (וצ"ל מודה ר"מ) בשעיר הפנימי שאין מכפר אלא תולה ותייא כר' יונה בשם ר' זעירא ועשהו חטאת קבעו לתליי' שלא ישהנה (פי' שלא ידחה והוא שמוכיח שאין מכפר כפרה גמור' אלא תולה וע"כ כתיב ועשהו חטאת שלא ידחה וא"כ מוכח שאין מכפר אלא תולה וכן שעיר המשתלח נמי אינו מכפר אלא תולה דכל חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ צריך להביא חטאת ויוה"כ הוא רק שבמקום אשם תלוי קאי אך כל זה הוא לר"מ אבל לר' יהודה דאמר ביומא (ד' סב) דהחטאת תמות וא"כ סובר דבשעיר המשתלח עם שעיר הפנימי יש דיחוי וא"כ דילמא שעיר הפנימי מכפר ושעיר החיצון תולה:

וע"ז אומר מאי כדון והתודה עליו עונות אלו הזדונות פשעיהם אלו המרדים חטאתם אלו השגגות נשא יכפר אמר ר' אמי בשם ריש לקיש ונשא השעיר עליו את כל עונותם תפש הזדונות הניח השגגות לומר מה זדונות שאין בהם חיוב קרבן אף השגגו' שאין בהם חיוב קרבן ולמה באו לכאן ר' אילא בשם ר' יוסי לתלי' וא"כ שעיר הפנימי נמי בא לתלי':

וע"ז פריך ויתלה על אוכל שקצים ורמשים במשמע והנה הפ"מ נדחק בזה בהא דאמר ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע והאי במשמע אין לו מובן ולי נראה דהאי במשמע הוא ט"ס והוא כמו דאיתא בהוריות (פ"ב ה"ד) מצות ה' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע וע"כ הועתק כאן ג"כ במשמע ופריך ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים (פי' אע"ג דלית בזה חיוב קרבן אך יתלה עליו להגן מן היסורים) ע"ז אומר שמואל בשם ר' זירא חטאתם חטאתם מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן אף חטאתם שנאמר כאן שיש בהם חיוב חטאת יצאו זדונות שאין בהם חיוב קרבן שייר שעיר הנעשה בפנים יוה"כ תולה מה שיירתה אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף:

שם (ה"ד) אלא כן אנן קיימין בשעיר של ר"ח מאי כדון נאמר כאן נשיאות עון ונאמר להלן נשיאות עון ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן עון הקריבין ולא עון המקריבין אף כאן עון הקריבין ולא עון המקריבין:

והנה הפ"מ לא פירש על זה כלום ולי נראה שיש כאן ט"ס וחילוף השורות (וכצ"ל) מה חמית מימ' בטהור שאכל טמא או בטמא שאכל טהור ואח"כ צרי' לגרוס מאי כדון נאמ' כאן נשיאות עון ונאמר להלן נשיאות עון ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן עון הקריבין ולא עון המקריבין אף הכא נמי עון הקריבים ולא עון המקריבים וא"כ לא מצי מיירי בטמא שאכל הטהור דא"כ הוא עון המקריבים וא"כ בודאי מיירי בטהור שאכל את הטמא דהוי עון הקריבין:

וע"ז אומר אח"כ אמר ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ ר' שמעון חלק שיטת ר' יהודה וא"כ כיון דחלוקי כפרות היא מילתא ע"כ בודאי מכפר על טהור שאכל את הטמא דעל טמא שאכל הטהור מתחייב ע"ז קרבן עולה ויורד ועיין מה שביארתי לעיל (ה"ג) על הא דאמר שם מחלוקי כפרות היא מילתא:

עוד שם שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ק יקרב להבא שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא ליקרב על מזבח החיצון ולא כבר כיפר יום הכפירים א"ר מנא כיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת:

[והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דנדרים) ביארתי דלא כהפ"מ שנדחק בזה מאוד במאי דפריך ולא כבר כיפר יוה"כ וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל ולא כבר כיפר (פי' דפריך על ר' מאיר דאמר שכולן באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וע"כ אם לא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב להבא כו') וע"ז פריך ולא כבר כיפר דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' כיון שאבדו כיפרו באחר ואע"ג שסובר דחטאת ציבור לא מתה מ"מ הדין הוא שירעה וא"כ איך קרב אח"כ דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' וע"ז משני אמר ר' מנא מכיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמו שכולן מכפרין כפרה אחת וא"ר בון מכיון שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולם מכפרין כפרה אחת וא"כ הוי כאלו הוא כפרה אחת ע"כ יקרב ולא ירעה וכמו שביארתי שאם מביאו על חטא אחר ע"כ אפי' חטאת ציבור נמי ירעה אבל כיון שמכפר על חטא זה גופא ע"כ יקרב וע"ש שביארתי בארוכה]:

וכעת נראה לי לבאר דהא דפריך בירושלמי ולא כבר כיפר הוא כמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' י') בד"ה מהו שיקרבו זה בזה של ר"ח זה בר"ח אחר או של רגל זה ברגל אחר ניחא לכולהו שיקרבו ותימא דבעי' היא בפ"ק דזבחים (ד' ו') אי מכפר עולה אעשה דלאחר הפרשה והשתא אי לא מכפר האיך יקרב הא לא הופרש על טומאה שאירע בין זה לזה וי"ל דהכא כיון דנאבד נעקר הפרשתן ואחר שהופרש במקומה כיפר על עבירות שהי' לזה לכפר וכשיבוא ר"ח תחול עלי' הפרשה לעבירות שעברו קודם לכן והא דמייתי התם מכבשי עצרת ולא אמרינן כשנשחט הראשון איגלאי מילתא שלא תחול על השני הפרשה עד שעת שחיטה לא דמי כלל לשעיר שנאבד דכבשי עצרת על דעת כן הופרשו שישחטו זה אח"ז:

וע"ז מקשה בירושלמי ולא כבר כיפר (פי' דעל מה שהופרש כבר כיפר וא"כ באה על החטא שאחר הפרשה וא"כ איך מכפר) ועיין בירושלמי (ספ"ד דנזיר) מאי טעמא דר' יוסי קרבנו לה' על נזרו שמקדים נזרו לקרבנו ולא קרבנו לנזרו ועיין בתוס' נזיר (ד' ל') דגרסי במתניתין האיך מגלח על נזירות אביו כיצד מי שהי' הוא ואביו נזירין כו' ר' יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה כו' ולפי גירסת הירושלמי סובר ר' יוסי דאם הוא ואביו נזירים זה מגלח על נזירות אביו משום דנזרו קודם לקרבנו אבל אם יאמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא א"כ קרבנו קודם לנזרו ועיין לקמן (פ"ב דשבועות ה"ב) הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד הדא הוא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו. וא"כ יליף מזה לענין קרבן שבא על חטא נמי שלא יהי' ההפרשה קודם להחטא ומה שכתב הפ"מ לקמן ובעיקרא דהאי דינא אינו מבואר בהדי' בש"ס דילן כי אם בתוספתא דתמורה הוא תמוה ושגה בזה דהא בזבחי' (ד' ו') איבעי' להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרה או לא מכפרה מי אמרי' מידי דהוי אחטאת מה חטאת קודם הפרשה אין לאחר הפרשה לא וא"כ מבואר דחטאת אינו מכפר אלא אחר הפרשה:

וע"ז פריך בירו' ולא כבר כיפר והא שאמר יוה"כ הוא ט"ס (ומחמת דלקמן פרי' ולא כבר כיפר יוה"כ נפל ט"ס הכא ג"כ) ופריך ולח כבר כיפר (פי' שעל מה שהופרש כבר כיפר ועל מה שהביאו אח"כ ברגל אחר הוא לאחר הפרשה) וע"ז משני א"ר מנא מכיון דכתי' חג המצות וחג השבועות וחל הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת פי' וע"כ מועיל מה שהופרש קידם הרגל הראשון שיהא כאלו הופרש אחר החטא וע"כ מהני אפילו לרגל אחר גם כן] אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת ולא הוי הפרשה שקודם החטא ולקמן מסיק דלדברי חכמים משנין והוא משום דקרבנות ציבור לב ב"ד מתנה עליהן וע"ז אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקביעה. א"ר יהודה ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה וע"כ לא הוי הפרשה שקודם החטא והוא כהתירוץ שכתבו התוס' ודו"ק:

שם ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה אין צריך להזכיר של ר"ח אמר ר' אחא בר פפא ותני כן העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה בשחרית ב"ש אומרים מתפלל שמונה כו' ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ר"ה מחמת ר"ח באין ותימר אין צריך להזכיר ר"ח אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא יאות בא בר ממל מקשי דתני שני כבשי עצרת ושני שעירי ר"ה אם כיכר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירע בין זה לזה ולא ר"ש היא דר' שמעין חולק כפרות אלא זה וזה מחמת ר"ח וגריס הפ"מ (מחמת ר"ה) אמר ר' אמברי לית יכיל דכתיב מלבד עולת החודש ועוד מהדא דתני שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה (פי' וא"כ מוכחדשעיר השני של ר"ח הוא והנה כפי שפי' הפ"מ הוא דחוק:

ע"כ נראה לי (שיש בכאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ר"ה מחמת ר"ח באין (פי' שכיון שמביא שני שעירים א"כ שעיר א' מכפר על ר"ח) ותימר אין צריך להזכיר ר"ח ובכאן צריך לגרוס מה שאח"כ (כצ"ל) אלא זה וזה מחמת ר"ה (פי' וא"כ לא קשי' אמאי אינו אומר של ר"ח) אמר ר' אמברי לית יכיל דכתיב מלבד עולת החודש כו' וא"כ מוכח דשעיר א' בא מחמת ר"ח ולא מחמת ר"ה ועוד מהדא דתני שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה (פי' וא"כ מוכח דשעיר א' בא מחמת ר"ח):

ואח"כ צ"ל אמר ר' יוסי בר בון ולא יאות ר' בא בר ממל מקשי שני שעירי ר"ה (כצ"ל) אם כיפר הראשון על מה השני מכפר על טומאה שאירע בין זה לזה ולא ר' שמעון היא דר' שמעון חולק כפרות וא"כ קשה דאם איתא דשני שעירים אינם באים שניהם מחמת ר"ה אלא א' מחמת ר"ח וא"כ כיון דהאי ברייתא ר"ש היא כמו דאיתא בזבחים (ד' ו') ר"ש אומר כבשי עצרת למה הן באין כו' ולר' שמעון הא הוא חולק כפרות (פי' דשל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף ושעיר של ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא וא"כ איך קאמר ר"ש אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר וא"כ מוכח דר' שמעון סובר דשניהם באים מחמת ר"ה וע"כ קאמר אם כיפר הראשון על מה השני מכפר ובכאן צ"ל לגרוס דתני שני כבשי עצרת וגם בזה יש ט"ס וצ"ל תני שני שעירי עצרת (פי' שמתרץ תני שני שעירי עצרת ולא שני שעירי ר"ה) וכן איתא בזבחים (ד' ו') שני שעירי עצרה כו' וא"כ ניחא אבל שני שעירי ר"ה הא' הוא מחמת ר"ח והשני מחמת ר"ה וכמו שביארתי ודו"ק:

עוד שם א"ר יוחנן דברי חכמים משנין ודברי ר' שמעון אין משנים כו' אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקבועה (פי' שהוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' נ') קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן א"ר יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה (פי' שהוא כמו שביארתי בתחילה שהירושלמי סובר דקרבנו קודם לנזרו ולא נזרו קודם לקרבנו וכמו שביארתי מתחילה שהקשה דאיך שעיר שאבד ברגל יקרב ברגל אחר והא על אותם הטומאות שהפריש כבר כיפר וא"כ הוא מכפר על החטא שאח"כ וא"כ הוי ההפרשה קודם לחטאו) וע"ז משני אמר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה (פי' וע"כ לא הוי הפרשת הקרבן קודם להחטא):

שם (ה"ו) ולא כבר כיפר יוה"כ ר"ש כו' במוכר (צ"ל) במורד ביוה"כ עיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דקאי אמתניתין דכריתות (ד' ז') דפריך וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ שאין מביא אשם הלוי כו' ר' יוחנן אמר במבעט ועוד נראה לי דקאי אברייתא שמביא בהש"ס דילן בכריתות (ד' י"ח) איתבי' רבא אכל היום אכל למח' נהנה היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שני' מנין שמצטרפין זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ ומשני דעל כולי' שיעורא מכפר על פלגא דשיעורא לא מכפר וע"ז פריך אהא דאמר בין נתודע לו בהן בין שלא נתודע לו בהן נמי יוה"כ מכפר וא"כ איך מצטרפין במעילה דבלאו הכי הוה מוקי לה בשלא נתודע לו אבל כיון שאמר דעל לא נתוודע לו בהן נמי יוה"כ מכפר וא"כ איך מצטרפין למעילה וע"ז משני במורד ביוה"כ:

ונ"ל שצריך לגרוס מיד אחר זה שמשני במורד ביוה"כ הברייתא האומר אין העולה מכפרת כו' אי איפשי אינה מכפרת על כרחו האומר אין יוה"כ מכפר מכפר הוא אי אפשי שיכפר מכפר הוא על כרחו כן גריס הפ"מ וכמו דאיתא ביומא א"ר חנינא בי ר' הלל לא מסתברא דאלא חילופין לא כולה מן בר נש מימר לשלטון דלית את שלטון ופי' הפ"מ אדרבא איפכא מסתברא דבקרבן אעפ"י שאמר כן אעפ"כ הביא הוא להקרבן אבל ביוה"כ אם אמר כן לא יכפר לו לא כולא וכו' וכי אומר אדם כו' ואם אינו רוצה מורד הוא ומסתבר דאין יום הכפורים מכפר עליו:

ולי נראה לגרוס האומר אין העולה מכפרת מכפרת היא אי איפשי שתכפר עלי אינה מכפרת היא על כרחו האומר אין יוה"כ מכפר מכפר הוא אי אפשי שיכפר לי אינה מכפרת על כרחו וע"ז אמר ר' חנינא לא מסתברא דלא חילופין (פי' ואם אמר שאינה מכפרת או אין יוה"כ מכפר גרע מאם אמר אי אפשי שיכפר דהתם מודה הוא שמכפר אלא שאין רצונו שיתכפר לו אבל הכא כופר בכפרה. וע"ז משני לא כולה מן בר נשא מימר כו' לית את כו' פי' כיון שבעצם מכפר הוא אף שאומר אין העולה מכפרת או שאין יוה"כ מכפר אעפ"כ מכפר הוא דלית מימר לשלטון שהוא אינו שלטון כיון שאנו יודעים שהוא שלטון וה"נ אם אומר שאין העולה מכפרת או שאין יוה"כ מכפר אעפ"כ מכפר הוא משא"כ אם אמר אי איפשי שיתכפר לי הרי הוא אומר על עצמו שלא יתכפר לו וע"כ אינה מכפרת וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (ד' ל"ב) ת"ר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום דפסול הוא היינו שאומר שהוא פסול או שאינו גט ואנן ידעינן דכשר הוא אבל אם אמר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין היינו שיהא בטל על להבא וכן אי איפשי בו להבא שאינו רוצה שיהי' עוד גט וע"כ בטל הגט שיכול לבטל מכאן ולהבא וכן ה"נ אם אומר אין עולה מכפרת אין בדבריו כלום שאנן ידעינן שהיא מכפרת אבל אם אמר אי איפשי שתכפר על להבא ע"כ אינה מכפרת כיון דלא ניחא לו בכפרה אך שם בארתי דהא דאמר לית בר נש מימר היינו כמו שכתב הפ"מ שביוה"כ כיון שמבעט אין יוה"כ מכפר ונראה לי כעת דהא דאמר א"ר מנא ברי' דר' הילל לא מסתברא דלא חילופין דבאומר אין עולה מכפרת וכן אין יוה"כ מכפר אין מכפר לו כלל כיון שכיפר בהעולה וכן ביוה"כ. אבל האומר אי איפשי שתכפר א"כ מודה הוא שמכפר אלא שאינו רוצה שיתכפר וע"ז משני לא כולא מן בר נש מימר לשלטון לית את שלטון (פי' שאין אדם יכול להכחיש ולומר להשלטון שאינו שלטון כיון שאנו יודעים שהוא שלטון משא"כ באומר אי איפשי שיכפר עלי אינו מכפר וכמו שהבאתי ראי' מהא דגיטין (ד' ל"ב) דבטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין ופסול הוא אינו גט לא אמר כלום ודו"ק:

שם (ה"ז) מתניתין א' ישראל וא' כהנים כו' ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים ובגמ' ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח הני בכהן משיח הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין א"ר יוסי ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה כפרת יוה"כ:

[והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין ע"כ נ"ל שצריך לגרוס ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח דהירו' ס"ל על הא דתנן מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ולמה לא תנן שדם הפר מכפר על הכהנים ועל כהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דהפר מכפר על מה ששעיר הפנימי מכפר ושעיר הפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסיף וכמו דאמרינן בפ"ק דשבועו' (דף ח') אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וע"כ אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל קרבן כשיודע לו וכן בירושלמי (פ"ב דשבועות ה"ג) מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן כו' וא"כ שעיר הפנימי מכפר על הזדונות ותולה על השגגות דהיינו יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף וה"נ על מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים אבל בשעיר החיצון אינם חלוקים ישראל וכהנים וא"כ כיון שאין כהן משיח מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו וכמו דתנן (בפ"ב דהוריות) על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין כו' אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם בירושלמי (ספ"ב ה"ב) כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה כו' אלמא לדעת הירושלמי כ"ע מודו דאין כהן משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו וכן פסק הראב"ד (בפ"י מה' שגגות) וסמך על הירושלמי ותמיהני על נושאי כליו של הרמב"ם דלמה לא הביאו הירושלמי הזה דהמשמעות הוא שהראב"ד סמך על הירושלמי הזה דד"ה הוא דהכהן המשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו וכן (בפי"ב דפרה) שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו:

וא"כ כיון שהוא פטור על טומאת מקדש וקדשיו והפר מכפר דוקא על מה ששעיר הפנימי תולה דהשעיר בא על ישראל והפר בא על הכהנים וע"כ מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן וה"נ בפר וא"כ כיון שכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד א"כ אין לו כפרה בפר לענין לתלות על השגגות דדמי לאין בה ידיעה בתחילה וה"נ לאו בר קרבן הוא וא"כ מוכח דדוקא בדבר שיש בו חיוב קרבן מכפר אשכח תני בכהן משיח (פי' שמצאו ברייתא דתני בה כהן משיח) הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים (פי' שהפר מכפר אפי' על אין בה ידיעה דכיון דהכה"ג מכפר בפר וכה"ג אין בו חיוב קרבן דהא הכה"ג אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו) א"ר יוסי ב"רבון ואפי' תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן (פי' שהפר אינו מכפר רק על מה ששעיר הפנימי מכפר דהיינו דבר שיש בו חיוב קרבן אעפ"כ א"ש הברייתא דתני כהן משיח דכהן משיח כיון שאינו חייב קרבן עולה ויורד אינו כמו אין בה ידיעה בתחילה ששעיר החיצון מכפר אלא דכיון שאין בו חיוב קרבן כלל נעשה כזדון כמה דתימר צריך כפרה וכפרת יוה"כ דהא הפר מכפר על הזדונות ותולה על השגגות וע"כ בטומאת מקדש וקדשיו כיון דאינו מביא קרבן א"כ לאו בר קרבן הוא כלל ע"כ החטא הוא לא גרע מזדונות ויש להם כפרה בפר וע"כ תני כהן משיח אפי' אי נימא דבדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין ועיין בשבועות (ד' י"ג) וברמב"ם (פי"א מהל' שגגות) ובלח"מ]:

עוד שם יעמד חי מלמד שעתיד למות (ופי' הפ"מ יעמד חי כתיב בשעיר המשתלח ועל כן בא ללמדנו שאם מת צריך להביא אחר דאם ללמד שלא ישלחנו עד לאחר כפרה ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו אלא מלמד שעתיד למות כלומר לאחר מכאן אבל אם מת מקודם יביא אחר ופליגי בה עד מתי הוא צריך להיות חי) והוא דוחק:

וע"כ הי' נראה לי לגרוס יעמד חי למעט שעתיד למות (פי' שהוא טריפה וטריפה אינה חי') ואיפשר שעל זה סמך הרמב"ם וכתב בהלכות עבודת יוה"כ הי' טריפה פסול שנאמר יעמד חי וכתב ע"ז המ"ל הקשה הרב לח"מ דבפ"ק דחולין ממעטינן טריפה מסברא דאין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לה וא"כ קרא למה לי וע"כ איצטריך להיכא דנטרף אחר ההגרלה וכה"ג אמרינן ביומא (ד' ס"ג) דאיצטריך קרא למעט בעל מום ומחוסר זמן לשעיר המשתלח והתם בפ"ק דחולין בלאו האי קרא פשיט דאזלינן בתר רובא עכ"ל. והנה כל זה לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דאיתא (פ"ד דיומא ה"א) דמשני במצליח בגורל כמו שהגהתי בספרי נועם ירושלמי שהפי' הוא במצליח בגורל דהיינו שהגריל ונפל הגורל על מחוסר זמן שיהי' לעזאזל וע"ז קמ"ל קרא דמחוסר זמן פסול וא"כ ה"נ איפשר לתרץ במצליח בגורל ולפי מה שביארתי צ"ל למעט שעתיד למות או שצ"ל מלמד על שעתיד למות פי' שאם היא טריפה ועתיד למות שהוא פסול והא דקאמר שעתיד למות ולא קאמר ללמד על טריפה הוא דקאמר דטריפה ילפינן מדכתיב החי ולא בעתיד למות דהיינו טריפה וע"כ כתב הרמב"ם דהחי אתא למעוטי טריפה והוא מהירושלמי הזה. ועוד איפשר לומר דהא דקאמר החי ללמד על שעתיד למות הוא כמו דאמרינן בחולין (ד' ק"א) לענין ציפורי מצורע למעוטי ציפורי שיר הנידחת והא דפריך (שם) בגמ' לא אמרה תורה שלח לתקלה והירושלמי לא ס"ל הכי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דע"ג ה' י"ב) וציפורי מצורע כל ציפור טהורה תאכלו זאת החי' וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה או חילוף ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל לא התפישה התורה איסור הנאה דבר שיש בו רוח חיים והוא כמו דאמרי' בקידושין (ד' נ"ז) כל ציפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות השחוטה ואיפוך אנא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא מצינו בע"ח שאסורים כו' רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה וא"כ כיון שהירושלמי לא קאמר הטעם משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה א"כ לא סבירא לי' הכי וא"כ הי' איפשר שיקח שעיר מעיר הנידחת לשעיר המשתלח ואף דהא לא יכול להגריל דילמא יעלה לשם (ועיין בזה בספרי אבי הנחל (דרוש י"ד) מה שהארכתי שם במה שכתבו התוס' בחולין (ד' ק"מ) בד"ה למעוטי ציפורי עיר הנידחת כו' וצ"ע בבהמת עיר הנידחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלהריגה קיימא ומה שהקשיתי שם על דברי התוס' האלו וא"כ לשיטת התוס' אף לקרבן כשר ולפי מה שהוכחתי שם דפסול לקרבן הא איפשר לתרץ במצליח בגורל כמו דמשני ביר ש' (פ"ד דיומא) על מחוסר זמן במצליח בגורל כו' (ועיין בספרי אבי הנחל דרוש י"ד]:

עוד שם עד מתי הוא חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר עד שעת וידוי על דעתי' דר' יהודה הוידוי מעכב על דעתי' דר' שמעון אין הוידוי מעכב:

והנה הפ"מ פי' שם עד שעת הוידוי ולא הוידוי בכלל דס"ל אין הוידוי מעכב כו' והנה הפ"מ שגה בזה דהא אמרינן ביומא (ד' מ') יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שטת מתן דמי של חבירו דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר עד שעת וידוי דברים וא"כ הוא בהיפוך דר' יהודה סובר דאין הוידוי מעכב ור' שמעון סובר דוידוי מעכב וכן כתב הפ"מ פלוגתא דר' יהודה ור"ש איפכא מיתני' בבבלי (ד' מ') וע"כ שגה בזה מאוד:

ע"כ צריך לגרוס טל דעתי' דר' יהודה אין הוידוי מעכב על דעתי' דר' שמעון הוידוי מעכב כמו דאיתא בש"ס דילן ולקמן יתבאר עוד בזה שהגירסא הוא כמו דאיתא בש"ס דילן דר' יהודה סבר דאין הוידוי מעכב ור"ש סובר דהוידוי מעכב:

עוד שם מה מפקא מביניהן שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהוד' צריך להביא פר אחר על דעתי' דר' שמעון אינו צריך להביא פר אחר וגם בזה שגה הפ"מ וצריך להגיה ג"כ שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהודה אינו צריך להביא פר אחר על דעתי' מיא.. דר' שמעון צריך להביא פר אחר:

והנה הפ"מ כתב מה מפקא מבניהן כלומר במאי קא מיפלגי ומה איכא עוד בינייהו שחטו בלא וידוי כלומר דאף בפר איכא בינייהו אם שחטו בלא וידוי כו' והנה הוא דוחק.

ע"כ נראה לי דקאי אמתניתין דא' ישראל וא' כהנים כו' מה בין ישראל לכהנים לכהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידוי של שעיר המשתלח כו' וא"כ לר"י אין וידוי הפר מעכב ועיקר הכפרה הוא בדם אבל לר' שמעון שאומר כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוי של פר מכפר על הכהנים וא"כ ודאי דהוידוי מעכב כיון דעיקר כפרתן של הכהנים הוא בהוידוי:

וע"ז אומר מה מפקא מביניהון (פי' מפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון אם הכהנים מתכפרין בשאר עבירות בפר או בשעיר) וע"ז אומר שחטו בלא וידוי (פי' ששחט את הפר בלא וידוי) על דעתי' דר' יהודה צרי' להביא פר אחר (והוא ט"ס וצ"ל אינו מביא פר אחר) כיון דהוידוי אינו כפרה בפני עצמה על דעתי' דר' שמעון צריך להביא פר אחר (פי' כיון דלר' שמעון וידוי הפר הוא כפרה בפני עצמה על הכהנים א"כ הוידוי מעכב):

וע"ז אומר אף שעיר המשתלח כן (שי' במה דפליגי בשעי' המשתלח שלחו בלא וידוי על דעתי' דר"י אין צריך להביא פר אחר על דעתי' דר' שמעון צריך להביא פר אחר:

וע"ז אומר התודה ושחטו ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שני' או יצא בוידוי הראשונה (פי' דאף שהוידוי מעכב אעפ"כ כיון דהפר הכני היא לתשלום זריקת הדמים של הראשון ועיין בספרי נועם ירושלמי על יומא מה שהבאתי התוס' ישנים ביומא (ד' ס"ב) שהעיקר הוא הראשון] וא"כ איפשר לומר שיצא בוידוי של ראשון או דילמא שצריך להתודות פעם שני' ג"כ:

וע"ז אומר אף שעיר המשתלח כן וכתב הפ"מ אף שעיר המשתלח כמו כן איכא למיבעי' הכי כו' ומיבעי' לן לענין הגרלה מהו שצריך להגריל או כבר יצא בהגרילו של ראשון וכן הוא ביומא ולא איפשיטא הני בעי לר' יהודה וכבר כתבתי שהאיבעי' הוא אליבא ר' שמעון דר' שמעון סובר דוידוי מעכב וקשה דא"כ ליפשוט ממתניתין דיומא (ד' ס"ב) מת א' מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם אלמא דצריך הגרלה שנית:

ע"כ נ"ל דמיבעי' לי' לענין וידוי וכמו דאמרינן (פ"ו דיומא ה"א) הגריל שלשה ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת כו' איזו מהן משתלח ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר את שגומר הכפרה כולו על דעתי' דר' זירא שלשתן משתלחין. ועל זה אומר אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שני' או ככר יצא בוידוי של ראשון ופירוש שאם מת א' מהם צריך להגריל פעם שני') וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"א) בעא מיני' רבא מר"נ כמה שעירים משלח ופירש"י אם נשפך דם השעיר לאחר שנגמר מתנות שבפנים והוצרך להביא שני' ולהגריל עליהן נשחט של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שני' ולהגריל עליהן כו' הרי כאן ג' שעירי עזאזל משלשה זוגות אמר ליה וכי עדרו ישלח אמר ליה וכי עדרו שורף לא דמי התם לא כתיב אותו הכא כתיב אותו וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי כולן משלח:

וע"כ מיבעי' לי' אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל עליו פעם שני' (כי' אם נשפך הדם אחר מתנות שבפנים וכן אחר מתנות שבהיכל). או כבר יצא בוידוי של ראשון (פי' לשיטת הירושלמי דמשלח כולן וע"כ מיבעי' ליה אם צריך להתודות על כולם או שיצא בוידוי של ראשון) ודו"ק: